דרגת נכות לצלקות קצין התגמולים

1. השאלה שבפנינו אנו ניצבים היא: "האם בסמכותנו לדון בערעור זה?" 2 הגענו לכלל מסקנה, שאין לנו סמכות לדון בעניין, הואיל ועפ"י סעיף 12 א' לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], ותקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) ה'תש"ל - 1969, הסמכות מסורה לוועדה-הרפואית העליונה. 3. לא נצא ידי חובתנו, אם לא נביא את תיאור השתלשלות הדברים. 4. בתאריך 02/04/72, גוייס המערער לשרת במשטרה. 5. במשך 6 שנים שירת בתחנת באר-שבע ולאחר מכן השתחרר מהשירות. 6. בשנת 1979, גוייס בשנית למשטרה, תחילה עבד, בחקירות, במשטרת ערד ובסוף שנה זו (1979) חזר לעבוד בתחנת באר-שבע. 7. בחודש מרץ 1982, בהיותו בקורס סמלים, נפגע בברך רגל ימין, ע"י מכת אלה, בעת תרגיל פיזור הפגנות. 8. קצין-התגמולים הכיר במערער כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שפגימתו בברך רגל ימין, נגרמה תוך כדי ועקב השירות במשטרה. 9. וועדה-רפואית, בישיבתה מיום 03/10/85, קבעה למערער את דרגת נכותו בשיעור של: - 10%. 10. המערער הגיש ערעור על החלטתה האמורה לעיל של הוועדה-הרפואית (מיום 03/10/85), בפני הוועדה-הרפואית העליונה, שלה צורף אישור-רפואי מטעמו של ד"ר יוסף קובו, אורטופד-מנתח, יום 10/10/85. 11. הוועדה-הרפואית העליונה, בישיבתה מיום 03/12/85, דחתה את ערעור המערער והשאירה על כנה את החלטת הוועדה-הרפואית, מיום 03/10/85. 12. ביום 06/04/86 פנה המערער לקצין-התגמולים בבקשה לבדיקה חוזרת, וזאת עקב החמרה במצב הברך. 13. תביעת המערער נתקבלה וביום 15/12/86 הודיע לו קצין-התגמולים, כי הוועדה-הרפואית בישיבתה מיום 16/11/86 קבעה את דרגת נכותו בשיעור של 30%, באופן זמני, וזאת לאור חוות-הדעת הרפואית של ד"ר אליעזר רינת, מומחה למחלות אורטופדיות, מיום 31/10/86. 14. בתאריך 15/02/87 שבה הוועדה-הרפואית ודנה בשיעור הנכות של המערער. הוועדה קבעה שהנכות הזמנית (בשיעור של 30% שנקבעה על-ידה ביום 16/11/86) פג תוקפה וקבעה לו שוב דרגת נכות בשיעור של 10%. 15. בתאריך 29/03/87, הגיש המערער ערעור על החלטתה האמורה לעיל של הוועדה-הרפואית (מיום 15/02/87), בפני הוועדה-הרפואית העליונה. 16. ביום 24/06/87, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי הוועדה הרפואית העליונה אישרה את החלטת הוועדה-הרפואית מיום 15/02/87. 17. משום מה הגיש ב"כ המערער ערעור על החלטת הוועדה-הרפואית בפני בית-המשפט המחוזי, בבאר-שבע (ע"ש מס' 43/87). 18. ביום 07/09/87, ניתן בבית-המשפט המחוזי (כב' השופט א. טומשוף) פסק-דין, בפשרה, שלפיו, לאחר בדיקה שיעבור המערער הוא יהא רשאי לחזור ולפנות לוועדה-הרפואית. 19. ואכן, בתאריך 15/11/87, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי הוועדה-הרפואית, בישיבתה מיום 04/11/87 קבעה את נכותו בשיעור של 30%. 20. בתאריך 26/11/87, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין פגימה הקשורה בכאבי-גב מכניים בגב-תחתון. 21. בתביעתו הנ"ל הסתמך המערער על חוות-דעת רפואית של פרופ' מאיר ניסקה, שסבר שמיחושי כאבי-הגב אצל המערער נגרמו לו עקב הצליעה בעקבות הפגיעה בברך. 22. בתאריך 10/11/88, הודיע קצין-התגמולים למערער כי החליט לדחות את תביעתו בגין נכות בעמוד-השידרה וזאת בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל-סמך חוות-הדעת הרפואיות מיום 25/05/88 ומיום 15/09/88 (פרופ' ג. טורק), שלפיהן הגיע לכלל מסקנה כי לא נשארה למערער נכות בעמוד-השידרה עקב נכותו המוכרת (בברך ימין), כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 23. עוד הוסיף קצין-התגמולים, בהחלטתו האמורה לעיל, כי: - "המדובר בכאבי-גב מיבניים, שהתפתחו באופן הדרגתי, וכי ההחמרה שחלה כתוצאה מנכותו המוכרת היתה זמנית וחלפה מבלי להשאיר נכות הקשורה בשירות. יש גם לציין, כי הבדיקה לא גילתה כל הגבלה תיפקודית בעמוד-השידרה ואין חסר נוירולוגי". 24. לבסוף, מודיע קצין-התגמולים למערער, כי הוא רשאי לערער על החלטתו דלעיל בפני וועדת-הערעורים. 25. המערער לא הגיש ערעור, אולם לאחר ניתוח שעבר בפיקה, על רקע החבלה בברך ימין מחודש מרץ 1982, פנה בבקשה לבדיקה חוזרת ובהחלטות הוועדה-הרפואית מיום 23/11/88 ומיום 05/04/89 הועמדה דרגת נכותו בשיעור של 30% בשל שינויים-ניווניים בפרק הפטלו-פמורלי, למשך שנה אחת. 26. בתאריך 14/12/89, הגיש המערער ערעור בפני הוועדה-הרפואית העליונה, על החלטותיה הנ"ל של הוועדה-הרפואית וצירף לערעורו חוות-דעת רפואית של ד"ר דוד הנדל, מומחה למחלות אורטופדיות, מיום 13/12/89, שביסס את האמור בחוות-דעתו הרפואית ש: - א. על-כן, קיימת הגבלה בטווח התנועה. ו-ב. חולשת שריר קוודריספס ועקב כך אי-יציבות בעת כיפוף הברך. ד"ר דוד הנדל המליץ לקבוע למערער נכות, קבועה, בשיעור של 30%, לאור העובדה, כי המערער יזדקק לטיפולים ממושכים ולמכשיר קבוע לברך. 27. בתאריך 23/01/90, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי הוועדה הרפואית העליונה, בישיבתה מיום 16/01/90 אישרה את החלטת הוועדה-הרפואית ודרגת נכותו של המערער נשארה, כנכות זמנית, עד לתאריך יוני 1990, בשיעור של 30%. 28. בתאריך 14/10/90, פנה המערער לוועדה-הרפואית בבקשה לבדיקה חוזרת. 29. בתאריך 28/12/90, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי הוועדה הרפואית, בישיבתה מיום 30/10/90, קבעה את דרגת נכותו בשיעור של 37% (תוספת בגין צלקות מכוערות), נכות זמנית, עד ליום 01/07/90, וזאת על-סמך חוות-דעתו הרפואית של ד"ר מ. אלחלל, המומחה למחלות אורטופדיות, מטעם המשיב. 30. הלכה למעשה, בשלב זה, הוכר המערער כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין הפגימה, נשוא ערעור זה וכן בגין פגימה הקשורה במחלת יתר-לחץ-דם בשיעור של 40%. 31. בתאריך 29/11/94, פנה המערער לקצין-התגמולים בבקשה, שבה עתר להיבדק ע"י הוועדה-הרפואית, עפ"י תקנה 9 לתקנות הנכים, וזאת לאחר שהחלו כאבים ברגל שמאל, כתוצאה מהשחיקה והמשקל המוטלים על רגל זו בעקבות נכותו בברך ימין. 32. ביום 04/04/95 הודיע קצין-התגמולים למערער, כי הוועדה הרפואית בישיבתה מיום 31/01/95 ומיום 21/02/95 קבעה, כי לא קיים קשר בין תלונות המערער, בגין רגל שמאל לבין נכותו המוכרת בעניין ברך ימין. 33. על החלטתו הנ"ל של קצין-התגמולים (מיום 04/04/95) הגיש המערער (ביום 14/05/95) ערעור בפני הוועדה-הרפואית העליונה. בערעור זה שב המערער וביקש כי יוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים, גם בגין הכאבים ברגל שמאל, כקשורים לחבלה מחודש מרץ 1982. 34. הוועדה הרפואית, בישיבתה מיום 18/07/95, דנה בבקשתו הנ"ל של המערער והגיע הכלל מסקנה שלפיה: - "אין אפשרות לומר, באופן מוחלט וודאי, כי ברך שמאל אינה נפגעת כתוצאה מהליכה לא נכונה עם ברך ימין. הוועדה מחליטה לשנות את דרגת נכותו של המערער ולהוסיף לו 1%, נכות". 35. ביום 07/03/96 החליטה הוועדה-הרפואית, בתוקף סמכויותיה עפ"י סעיף 9 לתקנות הנכים "נכות מוסבת", כי קיים קשר בין כאבי הגב לבין הפגימה המוכרת של המערער, בשתי הברכיים, וביחד עם הפגימה בקשר למחלת יתר-לחץ-דם, הועמדה נכותו בשיעור של 42%. 36. בתאריך 24/12/96 שב המערער ופנה בבקשה לקצין-התגמולים לזמנו לבדיקה-רפואית, וזאת עקב החמרה והתדרדרות מתמשכת במצב הברכיים והגב. לבקשתו זו צירף המערער חוות-דעת רפואית של ד"ר גבריאל מוזס, מומחה בכירורגיה אורטופדית, מיום 06/01/97. 37. קצין-התגמולים הודיע למערער, כי הוועדה הרפואית, בישיבתה מיום 13/03/97, קבעה כי לא חל שינוי במצבו ודרגת נכותו בשיעור של 42% נשארת בעינה. 38. בתאריך 31/03/97 הגיש המערער בפני הוועדה-הרפואית העליונה ערעור על החלטתה האמורה של הוועדה-הרפואית (מיום 13/03/97). 39. ביום 28/08/97, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי הוועדה-הרפואית העליונה, בישיבתה מיום 30/07/97 אישרה את החלטת הוועדה-הרפואית ודרגת הנכות של המערער בשיעור של 42% נשארת בעינה. 40. על החלטתו זו של קצין-התגמולים, המתייחס להחלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הגיש המערער ערעור בפני בית-המשפט המחוזי, בתל-אביב-יפו (ע.א 1746/97). הערעור הנ"ל נדון בפני כב' השופט חיים פורת, סגן נשיא, שבפסק-דינו מיום 26/04/99, החליט לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין לוועדה-הרפואית העליונה. 41. ביום 11/10/98, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעת נכות, עפ"י תקנה 9 לתקנות הנכים, וזאת מאחר והוא החל לסובל מכאבים עזים במפרק ירך שמאל ולאחר שמצב רגל שמאל (הקופסית) הולך ומתדרדר. לטענת המערער "מפרק הירך (הקופסית) של ברך שמאל, אינו מוכר". 42. וועדה-רפואית בישיבתה מיום 10/12/98, ובהסתמכה על צילום ירך שמאל מיום 23/11/98, קבעה, כי לא קיים קשר בין תלונותיו של המערער לבין נכויותיו המוכרות (ראה החלטת קצין-התגמולים מיום 28/12/98). 43. בתאריך 29/04/99 הגיש המערער, בפני הוועדה הרפואית העליונה, ערעור על החלטתה האמורה לעיל (מיום 10/12/98). 44. הוועדה-הרפואית העליונה, בישיבתה מיום 01/08/99 דחתה את הערעור ובהחלטתה קבעה, כי לא קיימת נכות ב"פרק ירך שמאל" וכי "תנועת פרק הירך משמאל מלא ותקין ושווה לצד ימין, ללא כאבים בעת הנעת פרק הירך...". 45. בתאריך 08/05/2000, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי הוועדה-הרפואית בישיבתה מיום 01/08/99 ומיום 03/04/2000 דנה בערעור ואישרה את קביעת הוועדה-הרפואית, מיום 10/12/98, לפיה אינה קיימת נכות בפרק ירך שמאל מוסבת מהנכות המוכרת, ודרגת נכותו נשארת בשיעור של 42%, קבועה. 46. בתאריך 23/09/99, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי בהתאם לבדיקות שעבר המערער בוועדה-הרפואית העליונה, ביום 01/08/99, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיימת נכות בפרק ירך שמאל, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים ובתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות). 47. עוד מציין קצין-התגמולים בהחלטתו הנ"ל, כי בבדיקת הוועדה-הרפואית העליונה הנ"ל, מציינת הוועדה: - "תנועות פרק ירך שמאל - מלא ותקין ושווה לצד ימין, ללא כאבים בעת הנעת פרק הירך...". 48. מן הראוי לציין, כי בהחלטתו האמורה לעיל של קצין-התגמולים חלה טעות והוא הודיע למערער, כי: - "הינך רשאי לערער על החלטה זו תוך 30 יום מיום קבלתה, בפני וועדת הערעורים, עפ"י חוק הנכים, בבית-המשפט השלום, רח' הנשיאים מס' 1, באר-שבע". 49. בהתאם לכך, הגיש המערער את הערעור הנוכחי, ביום 10/10/99. 50. קיימנו בנדון מספר דיונים בהם ניתנה למערער הזדמנות להגיש חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר ואדים בנקוביץ, מומחה בכירורגיה אורטופדית, מיום 25/10/2000, במסגרת "ראייה חדשה", עפ"י סעיף 35 לחוק הנכים. 51. בסופו של דבר ניתנה ע"י קצין-התגמולים החלטה, מיום 11/08/2002, שבו הוא קבע, כי: א. החליט לראות בחוות-הדעת הרפואית האמורה כ"ראייה חדשה". ב. בבדיקה עניינית ולאור חוות-הדעת הוועדה-הרפואית בישיבתה מיום 28/12/98, הגיעה לכלל מסקנה, כי לא קיים קשר בין תלונות המערער בגין פרק ירך שמאל ונכויותיו המוכרות של המערער. ג. עפ"י סעיף 9 לתקנות הנכים, רשאי המערער להגיש ערעור על החלטת הוועדה-הרפואית מיום 28/12/98, בפני הוועדה הרפואית העליונה. 52. סוף דבר: - חבל שמפאת טעות מצערת של קצין-התגמולים, "נסחב" עניינו של המערער זמן כה ממושך. 53. אנו מורים להעביר את העניין לוועדה-הרפואית העליונה, שתדון בערעורו של המערער על החלטותיה של הוועדה-הרפואית, עפ"י החלטתו המתוקנת של קצין-התגמולים, מיום 11/08/2002. 54. אנו מחייבים את המשיב לשאת בהוצאות המערער בסך: -.1,000 ₪, וזאת בנוסף לחיוב שבו חוייב בישיבה מיום 30/10/2001. הסכום הנ"ל יהא צמוד למדד ישא ריבית מהיום ועד ליום תשלומו המלא בפועל. 55. הזכות לערער על פסק-דין זה כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. 56. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לצדדים הנוגעים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 26/02/2003, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תמציא לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את תיקו-הרפואי (מוצג מש/ 1), שצורף לדיונים. ניתן היום ח' באב, תשס"ג (6 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים ׁ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר ל. וינוגרד מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חברצבאנכותצלקתקצין התגמולים