רקע וטענות הצדדים : 1. התובע עבד אצל הנתבעת בעבודות חרטות שונות וכן כעובד מחסנאי ועוזר מכונאי (ראה נספח ב' לסיכומי הנתבעות). 2. במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבעת מס' 1, נדרש התובע לביצוע עבודות הרמה של משאות כבדים אשר לטענת התובע חלקם שקלו מעל 75 ק"ג. 3. כתוצאה מעבודות אלו, חש התובע בגבו וברגלו הימנית , הובהל לבית חולים ובסופו של דבר נמצא, כי אצל התובע אובחנה פריצת דיסק. 4. מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ש.שטהל קבע, כי לתובע נותרו 10% נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה. 5. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") כתאונה עבודה, המל"ל קבע לתובע, תקופת נכות זמנית של 100% מיום התאונה 18.11.96 ועד ליום 31.12.97, דהיינו, תקופה של 12 חודשים ו-12 יום ולאחר מכן קבע לתובע נכות צמיתה של 15%. 6. לטענת התובע, הנתבעת אשר חבה כלפיו חובת זהירות מושגית וקונקרטית, לא הדריכה אותו כראוי, לא הנהיגה שיטות עבודה בטוחות ובמיוחד הכריחה אותו לעבוד במקצוע , אשר אינו מקצועו , שכן לטענת התובע, מקצועו ותפקידו אצל הנתבעות היה חרט. בנוסף, טוען התובע, כי חרף העובדה שהמעביד או, נציג מטעמו ידע על כאבי הגב אשר תקפו אותו ביום 17.11.96, עת עסק בעבודות פירוק של טרקטור גדול, הוסיף המעביד להעסיק אותו בעבודות של פירוק מחסן וכן, בנשיאת משאות כבדים מהמחסן לרכב המפעל, הן באותו יום והן למחרת היום. לטענת התובע, הוא ביקש שתופסק עבודתו הפיזית אולם, כך לטענתו, מעבידו איים עליו כי אם יחדל מעבודתו, יפוטר ולכן נאלץ להמשיך בעבודתו. 7. הנתבעת, באמצעות חברת הביטוח מטעמה, טוענת, כי העובד מלכתחילה סבל מכאבי גב ובעיות בגב לפני התאונה, וכי הוא הסתיר בעיות גב אלו ממעבידו. לפיכך איפוא, כך לטענת הנתבעת, אין היא חבה בזהירות קונקרטית לגביו, שכן לא ידעה ולא היה עליה לצפות, כי מדובר באדם שעלול להיפגע כתוצאה מהרמת משאות כבדים. 8. עוד טוענת הנתבעת , כי מעולם לא איימה על התובע שיפוטר מעבודתו אם יחדל ממלאכתו, וכן טוענת, כי התובע לא הועסק בעבודות החורגות מהגדרת תפקידו שכן תפקידו אצל הנתבעת היה חרט, מחסנאי ועוזר מכונאי, ובתפקידו זה, מטבע הדברים נאלץ התובע, מעת לעת, להרים משאות כבדים. 9. ממשיכה לטעון הנתבעת , כי התובע לא התלונן ביום 17.11.96 על כאבי גב ורק למחרת היום, ביום 18.11.96 התלונן התובע על כאבי גב. דיון ומסקנות 10. יש להדגיש, כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני ולפיו יוגשו סיכומים בכתב בהתבסס על כל החומר הרלוונטי, ועל בסיס זה בית המשפט יתן פסק דין. עוד יוער, כי הנתבעת התנתה הסכמתה בכך שבית המשפט יוסמך גם לדחות את התביעה, אלא שלמיטב הבנתי אין צורך בתנאי זה, שהרי ברור הוא שכאשר בית משפט נותן פסק דין על סמך סיכומים, רשאי הוא, כמובן מאליו, לקבל תביעה או לדחותה. עם זאת, וחרף ההכחשה הגורפת של נסיבות התאונה מצידה של הנתבעת, הרי שמהחומר שצורף לסיכומי הצדדים ולתחשיבי הנזק מטעמם, עולה, כי באשר לנסיבות הישירות של התאונה , אין מחלוקת. דהיינו, גם הנתבעת, למעשה, מודה או, לפחות אינה מכחישה, ואינה מתייחסת לזה כלל בסיכומיה, כי התובע הרים משא יתר במשקל של כ-75 ק"ג. הנתבעת אף צירפה לסיכומיה היא , דו"ח חוקר מטעמה (נספח ב' ו-ג' לסיכומים) אשר בו סיפר התובע לחוקר מטעם הנתבעת, כי הרים 3 עד 4 ארגזים בכל פעם, וכי עקב לחץ בעבודה, כך נאלץ לעשות. דו"ח זה מצוי בידי הנתבעת מיום 11.3.97 וחרף זאת, לא מצאה לנכון הנתבעת לטעון, ולו גם בסיכומיה, (שהרי ראיות לא נשמעו בתיק) שהתובע לא הרים משאות כבדים של 75 ק"ג או, שהתובע לא הרים 3 עד 4 ארגזים בכל פעם ו/או שלא זו הייתה שיטת העבודה. כל שטענה הנתבעת היה, כי התובע סבל מכאבי גב קודם לכן (ואדרש לכך להלן) וכי איש לא איים על התובע שיפטרו מעבודה, וכן, שזו הייתה עבודתו הקבועה של התובע. הנה כי כן , ביחס לנסיבות התאונה הישירות, הנתבעת למעשה אינה חולקת על התובע. 11. אומר כבר עתה, כי גם לו תיאור התובע באשר להגדרת תפקידו אינו נכון וכי, אכן תפקידו היה גם לשאת משאות ואיש לא איים עליו בפיטורין אם יפוטר, עדיין אין בכך כדי לדחות את תביעתו. 12. עוד אקדים ואומר, כי טענת הנתבעת ולפיה, לא ידעה כבר ביום 17.11.96, כי התובע סובל מכאבי גב, אינה מסתברת, שלא לומר אינה נכונה, שכן, הנתבעת חתמה על טופס ביטוח לאומי 250 ביום 17.11.96 ובו מאשרת בחתימת ידה כי "בתאריך 17.11.96 בשעה 14:00 כאשר עבד התובע בפריקת ציוד כבד נתפס הגב" (ראה נספח א' לתחשיב הנזק מטעם התובע). כיצד איפוא, יכולה הנתבעת לטעון בסיכומיה, כי התובע לא הודיע למעבידו על כאבי הגב ביום 17.11.96?! והנה, וחרף העובדה שהמעביד ידע על כאבי הגב מיום 17.11.96 הוסיף המעביד להעסיק את התובע בעבודות סבלות של משאות כבדים גם ביום 18.11.96! 13. הטענה המרכזית של הנתבעת הינה, כי התובע סבל מבעיות גב קודם לתאונה ולפיכך ואך ורק בעטיין של בעיות גב אלו, נגרם לו הנזק כתוצאה מהתאונה הנוכחית, ולפיכך גם, לא יכולה הייתה הנתבעת לצפות נזק זה, וממילא אין לה חובת זהירות קונקרטית . 14. טענה זו יש לדחות, ראשית מונה מומחה מטעם בית המשפט וכל שמצא המומחה לנכון הוא לקבוע לתובע 15% נכות ולהפחית 5% נכות עקב מצב קודם. המומחה לא קבע שהתאונה הנוכחית אירעה עקב המצב הקודם ו/או שהמצב הקודם הוא הגורם בלעדו אין לתאונה ולנכות הנוכחית! משכך קבע המומחה מטעם בית המשפט , שוב לא יכולה הנתבעת להישמע בטענה שהתובע הסתיר ממנה את מצבו הרפואי, שכן וכאמור, לא הוכח כל קשר סיבתי, בין מצבו הרפואי הקודם של התובע לבין התאונה והנכות הצמיתה שנקבעה לו כתוצאה הימנה. 15. זאת ועוד , המעביד לעולם חייב בחובת זהירות מושגית כלפי עובדיו ותפקידו להזהיר את עובדיו מפני סכנות הצפויות במהלך העבודה, נכון הוא שלא מפני כל סכנה על המעביד להזהיר את עובדיו, שכן יש דברים שנסיון החיים של כל אדם ואדם צריך להדריכו, ואולם בנדון שבפנינו והדבר נקבע בפסיקה לא אחת, "כאשר מדובר בתאונה שאירעה עקב הרמת משקל יתר, קיימת הייתה צפיות ברורה של המזיק, שיכול וצריך היה לצפות את התוצאה מהפעילות הרשלנית שהייתה במקום העבודה , בין אם היו תקנות ובין אם לאו, ויכול היה לצפות כי עקב פעילות רשלנית זו , יגרמו לפחות אותם נזקים שאירעו בפועל, אין צורך בתקנות כדי לדעת שהרמת מטען העולה על משקל של 25 ק"ג על ידי עובד אחד ללא אמצעי עזר נאותים היא יצירת תנאי עבודה רשלניים" ע"א 4758/98, אורנים סיילנסר בע"מ נ' מדינת ישראל -משרד העבודה ואח') קל וחומר הוא בעניין שבפנינו בו מדובר בהרמת 3-4 ארגזים אשר משקלם הכולל עולה על 75-70 ק"ג. לפיכך, איפוא, המעביד הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, עת לא צפה שהרמת משקל כבד, כמו זה אותו הרים הנתבע, עלולה לגרום לנזקים לחוליות הגב. במיוחד התרשלה הנתבעת בכך, שידעה כבר ביום 17.11.96 שהתובע סובל מבעיות גב ואף הפנתה אותו לבית חולים, ולמרות זאת, למחרת היום שבה והעסיקה את התובע בהרמה משקלות כבדים של 75-70 ק"ג. אשם תורם 16. עם זאת, וכבר רמזתי על כך קודם לכן, נסיון החיים מחייב שעובד זהיר וסביר, אשר יש לו בעיות גב, יימנע מלהרים משאות במשקל כולל של 70-75 ק"ג , ולטענת התובע עצמו (ראה נספח ב' ו-ג' לסיכומי הנתבעות) יכול היה להרים כל ארגז בנפרד, אלא שהדבר היה מאריך את העבודה. טענתו שכך הורו לו לעשות או, שעקב לחץ עבודה כך, אולץ לעשות, לא נתמכה, אם כי וכאמור לעיל הנתבעת לא הכחישה שהתובע אכן הרים משאות של 70-75 ק"ג ולא טענה גם שהדריכה את התובע כיצד להרים משאות ו/או עד לאיזה משקל יכול התובע להרים בכוחות עצמו, בכל פעם לבדו. לפיכך, איפוא, אני קובע שיש להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 15%. הנזק 17. כאמור, בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%. אמנם, אין הכרח שתהיה התאמה בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית , אולם, בנסיבות המקרה שבפנינו, בשים לב לעבודתו ולמקצועו של התובע, ובשים לב לאופי הפגיעה המגבילה מטבע הדברים בביצוע עבודות פיזיות מסויימות, אני קובע, כי במקרה שבפנינו הנכות התפקודית תהיה תואמת לזו הרפואית ותועמד אף היא על שיעור של 10%. הפסד שכר 18. ביחס לתקופה של 12 חודשים ו-12 ימים אין מחלוקת שהתובע הוכר על ידי המל"ל כנכה 100% ולפיכך זכאי היא להשבה מלאה (למעט ניכויי המל"ל אותם אנכה בסוף) בגין תקופה זו. על פי אישור המל"ל הרי ששכרו החודשי של התובע עובר לתאונה עמד על סך 5,573 (ראה נספח ד' לסיכומי הנתבעת) שכר זה כשהוא משוערך להיום מסתכם לסך של 7,152 ₪ (יוער, כי מגמת הפסיקה בדרך כלל לפסוק רק 80% הפרשי הצמדה וכי גם התובע למעשה טען בסיכומיו, כי שכרו משוערך להיום מסתכם לסך 7,000 ₪, ואולם משבחרה הנתבעת בסיכומיה להתייחס לשכר המשוערך כשהוא כולל בחובו 100% הפרשי הצמדה, אעשה כן גם אני ). לפיכך, איפוא, ובגין 12 חודש עבודה ועוד 12 יום זכאי התובע לסך של 89,324 ₪. בגין התקופה שמתום תקופת אי הכושר הזמני ועד להיום (81 חודש) זכאי התובע לפיצוי אך ורק בשיעור נכותו התפקודית אשר נקבעה על ידי ל10% בלבד, לפיכך זכאי התובע לסך של 57,915 ₪. סה"כ בגין הפסדי עבר - 147,239 ₪. הוצאות עבר 19. התובע לא תמך דרישתו להוצאות עבר בקבלות, חשבוניות וכדו', ולפיכך דין ראש נזק זה של טענתו להידחות (לעניין הוצאות חוו"ד מומחה מטעמו, הרי שאלו נכללים בהוצאות משפט ואדרש אליהן להלן). עזרה צד ג' 20. גם כאן, התובע לא צירף אסמכתאות להזדקקותו לעזרת צד ג' , אולם נסיון החיים מלמד, כי במקרה של פגיעה בגב, אשפוז וניתוח בעקבותיה, ובמיוחד בשים לב, לתקופה הארוכה בה הוגדר התובע כבעל 100% נכות, הרי שעל דרך האומדנה, יש לפסוק לתובע 15,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר. כאב וסבל 21. לתובע נקבעו 10% נכות רפואית צמיתה , מדובר בתאונת עבודה ולא בתאונת דרכים, ובד"כ מגמת הפסקה הינה לפסוק בגין כאב וסבל בתאונת עבודה פי 2-3 מאשר נפסק, לו היה מדובר בתאונת דרכים. אשר על כן, ובשים לב לחומרת הפגיעה לפני הניתוח, לניתוח ולטיפולים אותם נאלץ התובע לעבור, אני קובע בראש נזק זה סך של 50,000 ₪. אובדן השתכרות לעתיד 22. מאחר שקבעתי שמדובר ב-10% נכות תפקודית ומאחר שבמקרה זה, יש חשש שאכן התובע יתקשה במציאת עבודה עקב מגבלותיו, הרי שבניגוד לטענת הנתבעת , אין זה המקום לפסוק פיצוי גלובלי ויש לערוך איפוא חישוב אקטוארי המבוסס על משכורת בסך 7,152 ₪ מהיום ועד הגיע התובע לגיל הפנסיה, דהיינו 67 שנה. התובע הינו יליד 4.11.58 ולפיכך, עד הגיעו לגיל הפנסיה, נותרו לתובע מהיום 21 שנה, לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי עתיד בסך כולל של 134,000 ש"ח התובע, לא הביא ראיה כלשהי שהופרשה עבורו קרן פנסיה וכד', ולפיכך לא זכאי התובע לפיצוי בגין אובדן רכיב זה. התובע עותר לפיצוי בגין אי קבלת פיצויי פיטורין , אולם רכיב זה, וככל שיוכח, מן הדין לתובעו בבית הדין לעבודה ולא במסגרת תביעת נזיקין. 23. סך כל נזקי התובע מסתכמים איפוא לסך כולל של 346,239 ש"ח כאשר מתוך זה, יש להפחית 15% בגין רשלנותו התורמת של התובע ובסך הכל איפוא, זכאי התובע לסך של 294,303 ש"ח ניכויי המל"ל 24. מתוך הסכום כאמור, יש להפחית את מלוא נכויי המל"ל שכן כל תגמולי המל"ל אותם קיבל התובע קשורים בקשר ישיר לפגיעתו, לפיכך איפוא, ובהתאם לתחשיב שנערך על ידי הנתבעת יש להפחית סך כולל של 180,520 ₪. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע סך של 113,783 ש"ח בצירוף 15% שכ"ט עו"ד וכן להחזיר לתובע 50% מעלות חוות דעתו של המומחה מטעם התובע ולהחזיר לתובע את האגרה ששולמה על ידו. באשר ליתרת האגרה, אמנם נחסך זמן שיפוטי יקר, ואולם משהסתיים התיק בפסק דין שלא על דרך הפשרה , איני פוטר מיתרת האגרה. ניתן היום ב' בחשון, תשס"ה (17 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. אשר קולה, שופט הרמת משקל