מבוא 1. תביעה של עורכי הדין משה X ואילנה X, מיוצגים ע"י משרד X נגד מר אלי לוי, גנן במקצועו בהתייחס לנזקים שגרם לפי הטענה עקב טיפול בלתי הולם לגינת הגג בדירת הגג של בני הזוג X "דירת דופלקס פנטהאוז ברח' בלקין 1, קומה 8, ת"א". 2. התביעה החלה בסכום קטן של כ - 16,000 ₪ אולם לאחר מכן הוגשה תביעה מתוקנת שתפחה לסכום של כ - 76,000 ₪, מתוכם נתבעו 50,000 ₪ בגין עגמת נפש אשר נגרמה לפי הנטען לבני הזוג X. לאחר שנסתיים התיק, מתברר כי לא היתה זו אלא סערה בכוס מים, או סערה בשלולית מים שנוצרה על הגג, בדירת הגג, עקב דליפת מים מגינת הגג. למרות שהוגשה תביעה בסך 76,000 ₪, התברר כי פיצוי סביר במקרה כזה הוא בסדר גודל של כמה אלפי שקלים בלבד. נשאלת השאלה מדוע הוגשה תביעה כה גדולה. הזוג X ביקשו עלות הקמת הגינה מחדש בסך 11,500 ₪. תשלום לעוזרת בית לעבודות ניקיון באזור הגינה בסך 3,000 ₪. החזר תשלומים ששולמו לנתבע בזמנו בסך 2,800 ₪. החזר הוצאות תיקון גג אסבסט שהנתבע נקב בו חור לפי הטענה 3,400 ₪. הפסד זמנה של עו"ד אילנה X בסך 5,000 ₪. וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪. 3. התביעה החלה כתביעה בסכום של 16,000 ₪ תוך התמקדות במחלוקת ממשית שהיתה בין הצדדים, אולם הוגשה תביעה מתוקנת. התביעה הוגדלה באופן מופרז, ללא צורך, ובסופו של דבר תסתיים דווקא בחיוב התובעים בין השאר משום שהתביעה הוגדלה יותר מדי ללא צורך, באופן שגרם לנתבע הוצאות מיותרות בגין ניהול הגנתו. 4. מתברר כי מחיר החלפת כל הגינה על הגג מגיע לסכום של כ - 11,000 ₪, מכאן ברור כי הגשת התביעה בסכום שהוגשה היתה מופרזת ומיותרת. אכן הנתבע גרם לנזק מסוים, כפי שיפורט בהמשך, אולם נזק זה לא הצדיק הגשת תביעה כה גדולה. די היה בסכום התביעה בשלב הראשון כדי למצות את כל הסכומים שניתן היה לתבוע באופן סביר. הרקע 5. התביעה היא בגין נזקים נטענים לצמחיה באדניות על הגג של הזוג X. התובעים טענו כי הניקוז לא טופל כראוי דבר שגרם נזק לצמחיה. כמו כן נטען כי צינורות ניקוז נוסרו ע"י הגנן שטיפל - הנתבע, ונשבר גג האסבסט באופן שגרם להצפה. נטען כי נדרשה עבודת שיקום וגינון, ונוצרה בעיית יתושים בגין עבודות אלה, לאחר שנוצרו שלוליות. התובעים טוענים כי הניקוז של האדניות לא טופל. הניקוז נסתם ואז נוסר ע"י הנתבע דבר שיצר שלוליות על הגג וגרם ליתושים. 6. הנתבע טוען כי עבד 8 חדשים בלבד הגינה טופלה כראוי, נותר המצב כפי שהיה כשהגינה נתקבלה לטיפולו, בשרשים חודרים לניקוז. הנתבע טוען כי טיפל במערכת הניקוז, מנע שרשים במערכת, התקין 2 אדניות נוספות ל-3 הקיימות ושתל צמחים, טיפל בהדברת מזיקים. הנתבע טען כי בעיות ממשיות נתעוררו רק 6 חודשים לאחר שעזב, ולאחר שהאדניות הוזנחו ע"י התובעים. 7. הנתבע טען כי תיחזק את האדניות שעל הגג. נדרשו הוצאות נוספות כדי לשפץ את האדניות והניקוז אולם גב' X סירבה לשאת בהוצאות ולכן הפסיק לעבוד במקום. 8. הנתבע טוען כי התביעה הוגשה כתביעה קטנה בסכומים נמוכים ומכאן המסקנה שהסכומים הנתבעים כעת גבוהים מידי, מצד שני גב' X טענה בעדותה כי תבעה קודם בתביעות קטנות וויתרה על חלק מתביעותיה בעבר, ולכן תביעתה גדולה יותר. 9. הנתבע טוען כי גם בעבר לא טופלה מערכת הניקוז כראוי, לפי עדות הגנן שעבד במקום קודם, לא עבדו בצורה מסודרת אלא הופיעו אחת לתקופה, והיו גם מקרים של סתימות. כמו כן היתה בעיה שהצמחייה היתה גדולה, השורשים היו אגרסיביים והתשתית לא התאימה לצמחייה, ולכן החליפו את הניקוז בזמנו. 10. הנתבע טוען כי בשנת 97' הוחלפה מערכת הניקוז, ההשקייה והמיכלים. לאחר 3 שנים החל לעבוד הנתבע במקום, הצמחייה היתה מפותחת והיו שורשים רבים, הוא עבד כ - 8-9 חודשים בלבד, והסב תשומת לב התובעת לליקויים. אולם התובעת סירבה להשקיע את הסכומים הדרושים. 11. לטענת הנתבע מערכת הניקוז היתה סתומה והוא הודיע לתובעת על כך, אולם זו לא הסכימה לטפל בעניין ולא הסכימה לשלם עבור יום עבודה נוסף של הנתבע. עוד טען הנתבע כי במשך חצי שנה לאחר שעזב לא היה כל טיפול בגינה, ומצב הניקוז הורע הוא הציע בנפרד כי במחיר בסדר גודל של 2,000 ₪ - 6,000 ₪ ישפץ את המערכת, הוצאת האדניות, שתילה מחדש וכו'. אולם גב' X לא הסכימה לשאת בהוצאה הנ"ל. 12. הנתבע טוען כי הנזקים שנתבעו מופרזים, אין קשר סיבתי בין מצב הגינה לעבודתו, היות שהגינה לא טופלה כראוי לפני ואחרי תקופת עבודתו, וגם בתקופת עבודתו לא היו מוכנים להוציא הוצאות בסדר גודל של כמה אלפי שקלים כדי לסדר את הגינה. נטען כי אם האדניות התפוצצו הרי לא יתכן שהיו מים עומדים באדניות. עוד נטען כי הפסיק לעבוד ב - 8/2000 והנזק הנטען היה ב - 4/2001 מכאן שהזמן שחלף ניתק את הקשר הסיבתי בין פעולותיו לנזקים הנטענים. נטען כי מבחינה עובדתית לא הוכח שהנתבע גרם לנזק לגג האסבסט. דיון 13. הוגשה תביעה קטנה אשר הועברה לדיון בפסים של תביעה רגילה ולאחר שהועברה נדרשו בתביעה סכום גדול בגין עגמת נפש. 50,000 ₪ גם סכומים אחרים תפחו באופן משמעותי. התובעים לא הסתפקו בתביעה בגין נזקים שנגרמו לטענתם, אלא תבעו למעשה את מחירה של כל גינת הגג כפול שבע. העדה קיטי ממן שכירה של הנתבע הגיעה פעמיים כדי לטפל בצמחייה לטענתה היו הרבה שורשים והניקוז כמעט סתום והגישה לניקוז היתה קשה. המיכלים היו סדוקים והיה צורך להחליפם. 14. המחלוקת העיקרית בתביעה זו מתייחסת לניקוז. למרות שהצדדים פתחו חזית בנושאים רבים, גג, יתושים, אופייה של התובעת, מס הכנסה, חשבוניות וכיו"ב. נושאים אשר אינם רלוונטיים בחלקם. 15. הוגשו תמונות. עיון בתמונות מראה כי הגינה לא היתה במצב כה קשה כפי שנטען. עד התביעה הראשון אישר כי הגינה נראתה בסדר, אם כי לטענתו היו ליקויים ובעיקר קיימת היתה בעיית ניקוז. הנתבע ועדה מטעמו טענו כי המיכלים היו מלאים בשורשים והיה צורך להחליף את המיכלים שהיו קטנים מדי. 16. לטענת עד התביעה, לאחר שהנתבע סיים את עבודתו הוזמן גנן אחר ובוצעו פעולות של בניית הגינה מחדש: כל האדניות הוחלפו וצינורות הניקוז הוגדלו מ - 20 מ"מ ל - 32 מ"מ. היו באדניות שיחי פיקוס בעלי שרשים אגרסיביים, האדניות היו קטנות מדי. דווקא מעדות זו שהובאה ע"י התובעים מתברר כי היה צורך להחליף את האדניות ואת צינורות הניקוז. כלומר לא היה די בעבודות תחזוקה שוטפות שהנתבע ביצע, אלא נדרשה השקעה כספית ממשית, של כמה אלפי שקלים בגינה, עניין שחרג מתחום אחריותו של הנתבע. 17. הנתבע סיים עבודתו לאחר תקופה קצרה יחסית. קשה לייחס לו את עלויות חידוש והחלפת הגינה על כל מערכותיה. לא ניתן היה לדרוש מהנתבע לבצע על חשבונו השקעות נוספות בגינה, כגון הגדלת האדניות והחלפת הניקוז. הגידול הטבעי של הצמחים בגינה דרש התאמת האדניות לגינה הגדלה וכן הרחבת צינורות הניקוז. הנתבע טען כי הסביר זאת לתובעת אולם היא סירבה לשאת בעלויות הנוספות של חידוש הגינה. 18. באופן כללי ניתן לקבוע כי הגינה דרשה טיפול, כנראה יותר מהטיפול שהסכימו לשאת בו התובעים. נדרשו הוצאות נוספות נדרש טיפול תקופתי של הגינה, החלפת מיכלים, החלפת ניקוז, שתילה מחדש וכו'. כל הנושאים הנ"ל עלויות ניכרות בצידם. הפעולות לא נעשו בזמן או שלא נעשו כלל ומכאן שאין מקום להטיל על הנתבע את עלות שיפוץ הגינה. עבודת הנתבע היתה בעיקרה עבודת תחזוקה וגינון במשך תקופה קצרה, אלא שנדרשו עבודות נוספות, ועלויות נוספות שבהן לא רצו התובעים לשאת. כמו כן מתברר כי במשך תקופות מסוימות לא נעשה כל טיפול בגינה. התובעים ישבו בחיבוק ידיים, והגינה הוזנחה. בסופו של דבר הגיעה הגינה למצב כזה שנדרש שיפוץ כללי. עלויות אלה אין להטילן על הנתבע אשר עבד במקום תקופה קצרה בלבד. באשר לחור באסבסט. אין לקבל את הטענה לחבלה מכוונת ואף לא הוכח כי הנתבע גרם לחור ומכאן שאין לחייב את הנתבע. 19. התובעים ביקשו עגמת נפש בסך 50,000 ₪. עגמת נפש מהווה נזק כללי שניתן לפסוק במקרים מתאימים אולם אין לעגמת נפש משקל רב בתיקים אזרחיים רגילים כגון תיק זה, ובכל מקרה עגמת הנפש חייבת לעמוד ביחס סביר לנזק הממשי שנגרם. במקרה זה נתבע סכום מופרז ביותר. 20. בסופו של דבר הנתבע עשה פעולה אחת שלא היה צריך לעשות והיא פתיחת הניקוז הסתום ע"י ניסור הצינור ב - 3 נקודות. יתכן שהפעולה היתה בבחינת עזרה ראשונה דחופה, אולם עניין זה חייב היה להיעשות בצורה מסודרת לא רק פחותה אלא גם חיבור מחדש. אין לנתבע תשובה ברורה לעניין זה. נוצר הרושם שעשה "קיצור דרך" ע"י פתיחת הניקוז ע"י ניסור הצינורות. לעניין זה יש לקבוע אחריות של הגנן. ברור כי פתיחת הניקוז הועילה לצמחיה, אלא שהדרך לפתרון הבעיה לא היתה מתאימה, והניקוז זרם לגג ויצר שלולית. בגין פעולה זו יש לחייב את הנתבע בפיצוי בסכום של 2,000 ₪. אופן ניהול התביעה 21. באופן בסיסי התביעה היתה ונותרה תביעה קטנה העברתה לפסים של תביעה אזרחית הוסיפה 50,000 ₪ בגין עגמת נפש שהוסיפו התובעים, וכן כ - 10,000 ₪ נזקים נוספים שביקשו התובעים מעבר לסכום הראשוני של 16,000 ₪. 22. התביעה עצמה הוגשה בסופו של דבר בסכום גבוה מידי לא רק לעניין הנזקים, נושא הנתון לוויכוח, אלא גם לעניין עגמת הנפש . היתרון של תביעה קטנה הוא שהיא מרכזת טענות לסכומים ריאליים, ומאפשרת גם לנתבעים להתגונן ללא צורך בתשלום שכר טרחת עו"ד. הגדלת התביעה לסכום בסדר גודל של 76,000 ₪ אילצה את הנתבע להיעזר בעו"ד וכמובן לשלם את שכרו, אלא שהתביעה האמיתית במקרה זה, לרבות הנושאים שהיו באמת שנויים במחלוקת היתה בסכום של כמה אלפי שקלים בלבד. 23. התוצאה הממשית המתבקשת מהתביעה היא חיוב הנתבע בסכום קטן עקב פתיחת הניקוז בצורה בלתי מקצועית, סכום בסדר גודל של 2,000 ₪. אין מקום להטלת עלויות נוספות על הנתבע היות שעלויות אחזקת הגינה במובן הרחב, דהיינו שיפוץ, החלפה באופן תקופתי כמו גם תחזוקה שוטפת (אשר לא היתה רצופה במקרה זה) חלה על התובעים. 24. משעבר הדיון לבית משפט השלום הוגדל סכום התביעה באופן ניכר, ללא צורך ממשי. לעניין שווי תובענה, והעברה מערכאה לערכאה ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, הוצאת סיגא 2003, בעמודים 11-13. למרות שהנזק הממשי שהנתבע גרם היה קטן, כ- 2,000 ₪ הגישו התובעים תחילה תביעה לבית המשפט תביעות קטנות בסכום של כ - 16,000 ₪, ולאחר מכן הגדילו את התביעה לסכום של 76,000 ₪. התביעה המוגדלת נתבררה בבית משפט השלום באופן שגזל זמן רב. הוגשו תצהירים. נשמע שלב ההוכחות, והוגשו סיכומים בכתב, ובסופו של דבר ניתן גם פסק דין זה. הצדדים הקדישו זמן רב למשפט, וכמובן שגם בית המשפט הקדיש לעניין זמן ניכר. הגישה לבתי המשפט היא זכות יסוד שאין לחסום אותה, אולם במקרה זה הפריזו התובעים לא רק בגובה התביעה אלא גם צרכו משאבי שיפוט בצורה מופרזת. יש לזכור כי הארכת זמן הבירור של תביעה אחת באה על חשבון דחיית שמיעתן של תביעות אחרות. המשאבים והזמן הקיימים בבתי המשפט הם בכמות סופית נתונה, אין זה רצוי כי יעשה שימוש מופרז במשאבים אלה ללא צורך. לעניין זה קבע השופט ד"ר עדי אזר כי: "הזמן השיפוטי הפנוי, ההולך וקטן עקב העומס בבתי המשפט, הופך אותו למצרך יקר ומבוקש. ניצולו לרעה בדרך של שמיעת עדויות ארוכות, שבדיעבד התגלו כמיותרות, עלול להביא לפסיקת הוצאות כבדות ולנזק למתדיינים וכן לפגיעה בציבור בכללותו, הממתין בתור הארוך לבירור תביעותיו". ראה ד"ר ע. אזר, קדם המשפט, הוצאת לשכת עורכי הדין 1999, בעמוד 18 וכן ע"א 224/64 זיידמן נ. סרבר, פ"ד יח (4) 299. לעניין שיקולי בית המשפט בפסיקת הוצאות, קובע כב' הנשיא גורן בספרו הנ"ל בעמוד 550 כי אופן ניהול הדיון ע"י בעלי הדין הוא אחד השיקולים שניתן להביא בחשבון בעת הטלת ההוצאות. שיקולים רלוונטיים הם פעולה של בעל דין בתום-לב, אופן ניהול התביעה "בצורה בזבזנית" וכמובן השאלה מי זכה בסופו של דבר במשפט. 25. מצד אחד יש מקום לחייב את הנתבע לשלם את הסכום בסך 2,000 ₪, בגין הנזק שגרם. מצד שני נדחתה התביעה ברובה, באופן המצדיק פסיקת הוצאות לטובת הנתבע. התביעה הוגדלה ללא צורך לסכום גדול ללא כל פרופורציה ונגרמו בהכרח הוצאות לנתבע, ששילם שכר טרחה לבאי כוחו כדי להתגונן. סכום התביעה עולה באופן ניכר על הסכום שבו חויב הנתבע. בנסיבות אלה יש מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבע. ההוצאות הסבירות לטובת הנתבע עולות על הסכום שבו חויב. פסיקת הוצאות מתונות בסך 5,000 ₪ לטובת הנתבע, וקיזוז חיובו של הנתבע בסך 2,000 ₪ מביאים לתוצאה שהתובעים ישלמו לנתבע הוצאות בסך 3,000 ₪ + מע"מ. ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ד (1 ביוני 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח לצדדים. דניאל ארנסט, שופט נזקי רכושגינה