פרשנות הסכם על פי עקרון תום הלב פתח דבר: ושוב לפנינו סוגייה אשר העמידו הצדדים לפרשנות הסכם אשר כל אחד לדידו אוחז בפרשנות אחרת, האחת המביאה לתוצאה של דחיית התביעה והאחרת, לקבלתה . העובדות בקציר האומר: ביום 29/10/98 נכרת ונחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם לביצוע עבודות בניית צמד גנים בשכונה הדרומית בתרשיחא, חוזה מס' 9/98 (להלן: "ההסכם") . מכאן, חלוקים הצדדים באשר לעבודות חציבה וחפירה אשר בוצעו על ידי התובעת, בעוד התובעת טוענת כי ביצעה עבודות חציבה וחפירה בכמות 1111 קוב לפי פרק 01 למכרז, בעוד הנתבעת טוענת כי בוצעה חפירה לפי פרק זה רק בכמות של 130 קוב. הצדדים ניצים בינם ובין עצמם תחת איזה פרק בוצעה החפירה, האם תחת פרק 01 או שמא תחת פרק 40, שכן החפירה לפי פרק 01 הינה חפירה יקרה יותר, ואילו חפירה לפי פרק 40 הינה חפירה זולה יותר. כל צד אוחז בדש החוזה ואומר "גירסתי היא הנכונה" ומשאלה פני הדברים, גרסתי כי על כל צד לסכם טענותיו ועתה על ביהמ"ש לומר דבריו. על כללים של פרשנות הסכם: א. מובן כי לו היה החוזה קל לפרשנות, אזי פסק הדין היה משתרע על שורות אחדות ובזה מסתיים, אלא כדרכם של חוזים שהולכים ומסתבכים, כך החוזה שבפנינו. עלי להכריע איזו היא הפרשנות הנכונה הנראית לביהמ"ש. ב. בתיק אזרחי עכו, 5547/98 בפרק על כללים של פרשנות הסכם, הבאתי את גישתי אשר ניתחה מספר גישות והביאה אותן לידי מכלול, ואביאה בפני הצדדים בסוגייה זו. כללי הפרשנות: 1. לעולם יפתח הפרשן בלשונו של הטכסט אך בכך לא יסיים את הילוכו. לו אחזנו נתיבות סללו ראשונים, היינו עוצרים כבר בשלב הטכסטואלי-לינגוויסטי של ההסכם, באשר, כפי שיוסבר בהמשך, טענתו של הווקף עומדת לכאורה בניגוד ללשון ההסכם. אלא שבאה הלכת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים, פ"ד מט (265(2 (להלן : "אפרופים"), וחידשה לנו בשנית: ניתן לנטוש את תורת השלבים בפרשנות חוזים, וניתן להשלים חוזה מכוח עקרון תום הלב. זה החידוש של הלכת אפרופים, ולמרות שהדברים נאמרו בחוות דעתו של כב' הנשיא ברק, שהיה אך אחד משלושת השופטים שישבו על מדין באותה פרשה, השתרשה הלכה זו בפסיקה ובקרב מלומדי המשפט, כהלכה שאין מערערים או מהרהרים אחריה. לא למותר לציין, כי כבר בסמוך לפרסומה של הלכת אפרופים, קמו עוררים על ההיררכיה של פירמידת הפירוש וההשלמה, כדי כך, שאף קראו להופכה ולהעמידה על ראשה - א. זמיר "פירוש והשלמה של חוזים" (המכון למחקרי חקיקה ולמפשט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשנ"ו- 1996 ). 2. המסגרת הנורמטיבית בפרשנות טכסט חוזי היא הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 הקובעת כלהלן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". ת"א (עכו) 5547/98 - וקף מסגד עראבה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית . תק-של 2003(3), 1585 ,עמ' 1586. עיקר החידוש שבהלכת אפרופים הוא, שעל מנת לעמוד על אומד דעת הצדדים, רשאי הפרשן לפנות הן ללשון החוזה והן לנסיבות החיצוניות וחוזר חלילה, במעין תנועת מטוטלת, מבלי להיעצר בהכרח בלשון החוזה: "בבחינת שני מעגלים הנעים זה בתוך זה בזרימה דו כיוונית: מעגל פנימי שעניינו בחינת גוף הטכסט על מילותיו, והמעגל החיצוני שעניינו בחינת הנסיבות החיצוניות, האוצלות על משמעות הטכסט ומאירות את המטרות, היעדים והאינטרסים שהצדדים בקשו להגשים " - ע"א 6518/98 הוד אביב נ. מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(35 ,28 (4. הנסיבות החיצוניות להסכם יכול ויהיו, לדוגמה, המו"מ בין הצדדים, התנהגות הצדדים לפני ואחרי כריתת ההסכם ובמהלך ביצועו, תכתובת בין הצדדים, הסכמים דומים או נוהג מסחרי וכיו"ב. הנסיבות החיצוניות, הן כלי עזר להתחקות אחר אומד הדעת של הצדדים. ומהו אומד הדעת? אלו הם המטרות, האינטרסים והיעדים שביקשו הצדדים במשותף להגשים - ע"א 3978/99 אוליצקי כריה (1990) בע"מ נ. מנורה איזו אהרון בע"מ, פ"ד נה(573 ,565 (2 והאסמכתאות שם. בפסיקה מצאנו כי הביטוי "אומד דעת" ו"תכלית" החוזה משמשים בערבוביה, כאשר אומד דעת התפרש כתכלית העיסקית - מסחרית, הסובייקטיבית והאובייקטיבית אותה ביקשו הצדדים להשיג - ראה, לדוגמה, ע"א 5795/90 סקלי נ. דורען בע "מ, פ"ד מו(811 (5; ע"א 345/89 נאות דברת נ. מעליות ישראליפט י.מ.ש אילן ניהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(350 (3, בעמ' 355. כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על פי ההגיון הכלכלי - מסחרי העומד בבסיסו. ראה, לדוגמה, ע"א 757/82 חברת החשמל לישראל נ. דוידוביץ, פ"ד לט(220 (3; ע"א 5657/85 גד נ. נביאי, פ"ד מב(422(4, 430; ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נ. קלדרון ואח', פ"ד ל(195 ,191 (2. 3. לאור הטלטלה העזה שהטילה בדיני הפרשנות, באה בקשה לדיון נוסף באותה פרשה, וזו נדחתה ע"י כבוד השופטת (בתוארה אז) ט. שטרסברג כהן מן הטעם, שעם כל חשיבותה, אין בה סטייה מהדין או מההלכה ששררו קודם לכן - דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ. מדינת ישראל, דינים נו, 348. גם אם ניתן לחלוק על מסקנה זו - נוכח תורת השלבים בפרשנות חוזה, ששררה קודם לכן - אין מחלוקת כי הלכת אפרופים, לא התיימרה לבטל כללים של פרשנות חוזים, ואלו נותרו על מכונם גם היום. 4. חלקי כדעת גדולים ממני עם אלו הדוגלים במתן פרשנות כוללת ורחבה לטכסט חוזי (למשמעותה של פרשנות רחבה, ראה, בין היתר, ע"א 554/83 "אתא" חברה לטקסטיל בע"מ נ. עזבון המנוח זולטולוב יצחק ז"ל, פ"ד מא(299 ,282(1; ע"א 719/89 מחצבות חיפה בע"מ נ. חנ-רון בע"מ, פ"ד מו(312 ,305(3). אולם, גם חסידי הפרשנות הרחבה, שמעמידה את תכלית החוזה, יש ליתן משקל מיוחד ללשונו של החוזה:"ככל שניתן ראוי לפרש את המסמך מתוכו על פי הנאמר בו ועל פי כתבו, לשונו ורוחו" - ע"א 655/82 גרובר פ"ד מ(482 ,477(4; ע"א 6518/98 הנ"ל. לא רק הביטוי או התנייה השנויים במחלוקת, עומדים נגד עיני הפרשן, אלא החוזה בכללותו, באשר חלקיו השונים של החוזה קשורים זה לזה ושזורים זה בזה "כל חלק משפיע על החלק האחר והמכלול כולו משקף את אומד דעת הצדדים, היינו את התכלית שעמדה לנגד עיניהם בכריתת החוזה" - בג"ץ 5105/95 מודזגברשווילי נ. התעשייה האוירית לישראל בע"מ, פ"ד נב(468 ,459 (1; ע"א 554/83 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ. עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח', פ"ד מא(303-305 ,282(1; ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ ואח' נ. חוזה, פ"ד נ (1 ,567 ,562); א. ברק "פרשנות במשפט" כרך רביעי "פרשנות החוזה" (נבו, תשס"א - 455-450(2001. מכאן, כי מקור ראשון במעלה לפרשנות התכלית של החוזה, הוא החוזה עצמו. בפסק דינו בפרשת אפרופים, רושם בפנינו הנשיא ברק "הערת אזהרה" (שם, עמ' :(4-313 "כמובן, ברוב המקרים, אומד הדעת העולה מתוך לשונו של החוזה הוא "בטוח" יותר ואמין יותר מאומד הדעת הנלמד מתך הנסיבות... זאת ועוד ... בגדרי התכלית הסובייקטיבת, נתונה עדיפות נורמטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו החריגה או מהנסיבות החיצוניות. החזקה הינה, כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשון החוזה המשמעות, הרגילה, הנודעת לו בלשון בה נקטו הצדדים. הנטל מוטל על הטוען למשמעות מיוחדת" 5. מעקרון מהותי זה, נובע הכלל הראייתי לפיו נטל הראיה על הטוען כי יש לתת לחוזה פרשנות שונה מזו העולה מלשונו - ע"א 54/96 הולנדר נ. המימד החדש תוכנה בע"מ ואח', פ"ד נב(673 (692,5, אפרופים, עמ' 314-313. הנטל הראייתי המוטל על הטוען לפירוש החורג מהפירוש הרגיל של הדברים, נובע מחזקה עובדתית, שמקורה בשכל הישר ובנסיון החיים, כי לשון החוזה משקפת את הסכמת הצדדים. כך, לדוגמה, נאמר בע"א 779/89 יעקב שלו נ. סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(221(1, עמ' 238 פסקה 8 לחוות דעתו של השופט אור: "חזקה היא, כי משמעותה הרגילה של הלשון בה בחרו הצדדים בחוזה באה לשקף את המוסכם ביניהם, וכן הגשמת המוסכם בין הצדדים היא גם תכליתו של החוזה לכך יש להוסיף את הכלל לפיו הדין הראייתית הולך אחר הדין המהותי, ועל בעל דין הנטל להוכיח טענה המקדמת את עניינו - ע"א 4612/95 מתתיהו נ. שטיל, פ"ד נא(769(4, פסקה 13; ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא, פ"ד מו(642 ,627 (4. ככלל, יש ליתן משקל לעדותו של מי שהיה מעורב בעריכת ההסכם, ובהיעדר ראייה על הכוונה הסובייקטיבת, לתור אחרי התכלית האובייקטיבת של ההסכמים כפי שצדדים הוגנים המגינים על האינטרסים הטיפוסיים מעצבים אותה" - ע"א 779/89 הנ"ל; ע"א 9311/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. נרות ירושלים, פ"ד נו(566 ,550 (2; ע"א 8060/95 הנהלת בתי המשפט, משרד המשפטים, נ. אב-חן אחסנה בע"מ, פ"ד נד(357,367(1. בהמשך הדברים, נאחז בפרשנות הסוביקטיבית, כפי שבאה לידי ביטוי בראיות הנוגעות בדבר, אך לא נניח ידינו גם מהפרשנות האובייקטיבית, כפי שעולה מהראיות הנוספות בתיק. 6. וכעת,לאחר ששמנו בצקלוננו מעט מכללי הפרשנות, נתחיל במסענו הפרשני. דרך הילוכנו תהא מהמעגל הפנימי הקרוב ביותר ועד למעגל החיצוני. קרי, מלשון הסעיף עצמו, דרך הוראות ההסכם בכללותו, ועד לנסיבות החיצוניות ולתכליתו של ההסכם וחזרה. (ראה פסק דין של כבוד השופט י. עמית ה"פ 183/01 - אדם טבע ודין נ. חיפה כימיקלים בע"מ. תק-מח 3)2002) סקירה נוספת באשר לפרשנות ההסכם לאור הלכת אפרופים: דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום נ. מדינת ישראל תק-על 1446 ,(2)95 סעיפים (9,10,11 ) בטרם נפסע בשבילי הפרשנות, מן הראוי להעיר הערות מספר לעניין חוסר בראיות אשר הובאו ע"י הצדדים. הפן הלינגוויסטי (הלשוני): סעיף 1 (א) להסכם, קובע כי "הקבלן מתחייב בזה כלפי העיריה לבצע את העבודה, בהתאם לתנאים המפורטים בחוזה ובמסמכי החוזה". סעיף 2 להסכם, קובע כי "מסמכי החוזה" הם "ההצעה הנ"ל וכן המפרטים, רשימת הכמויות, התוכניות, השרטוטים, הערבויות למיניהן, מסמכים ונספחים אחרים החתומים על ידי הצדדים והמהווים חלק בלתי נפרד מהחוזה, הדרושים לשם ביצוע העבודות על פי החוזה או מסמכי החוזה. בסעיף 3 להסכם , הצהיר הקבלן כדלקמן: "א. הקבלן מצהיר כי בדק את החוזה ואת מסמכי החוזה, ביקר בשטח המיועד לביצוע העבודה, בירר והבין את הנתונים לביצוע העבודה בהתאם לחוזה כמפורט במסמכי החוזה . "ב. הקבלן מצהיר כי בדק מכירה היחידה הנקובים בחוזה ו/או ברשימת הכמויות, הם הקובעים והמחייבים את הצדדים לחוזה... " לא אצטט מילה במילה את כל הסעיפים הרלוונטיים מתוך החוזה, אלא אך ורק את האמור בסעיף 12 לסיכומי הנתבעת אשר הציגה בפני ביהמ"ש כי מסמכי המכרז כללו גם גליון 4, בו מפורטות עבודות החפירה לפי תת פרק 40.2 המתייחס לעבודות חפירה בהיקף של 2604 מר' קוב, שם נקבע מפורשות, על מנת להסיר כל ספק כי סה"כ החציבה / חפירה הינו 2604 מר' קוב, מתוכם כ- 540 מר' קוב בתחום הבניין. קריאה זו של העובדות אשר הוצגו, מביאה למסקנה כי מהפן הלונגוויסטי (לשוני) פרשנות החוזה סובלת את פרשנות הנתבעת יותר מאשר את פרשנות התובעת, אך עם זאת, אינני מסכים לטענה אשר הועלתה על ידי ב"כ הנתבעת כי די בפרשנות הלינגוויסטית כדי להגיע למסקנה שזכתה בקרב המשפטי העומד בפני. מספר מרכיבים נוספים על הפרשן לדון בהם: הסכם מסחרי: ההסכם שלפנינו הוא הסכם מסחרי. אין, כפי שהדעת נותנת, תכליתו של הסכם מסחרי מכוונת למימוש מטרה עיסקית. עליה להגשים הגיון, סבירות ויעילות כלכלית, מסחרית. תכלית זו עוברת כחוט השני בבחינת הפרשנות הכוללת בהסכם שבפנינו (ראה ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נ' קלדרון בעמ' , פד' ל (2) 191 , 195 . א. ברק פרשנות במשפט (כרך 4, פרשנות חוזה, תשס"א , 550 - 547 ( . פרשנות מתוך החוזה: הצדדים כמובן חלוקים באשר לתוכנו של החוזה. עם זאת, עיון בחוזה עצמו ובנתונים, נראה לי כי מטה את הכף בפרשנות אותה מציעה הנתבעת. השילוב של הפן הלינגוויסטי יחד עם המסמכים וההגיון הכלכלי, מביאים למסקנה כי בפער מחירים כה גדול, לא יכולה היתה להשאיר ליד המקרה הבדלים כה גדולים במחירים, מבלי שהדבר יעוגן עגן היטב בחוזה עצמו. יפה טענה ב"כ הנתבעת כי גם הוראות החוק - סעיף 197 לפקודת העירית נוסח חדש ותקנה 37 א' לתקנות העיריות (מכרזים) התשמ"ח 1987, מאפשרות סטייה מחוזה אשר תולדתו ממכרז בתוספת שלא תעלה על 50% מההוצאות לגבי אותו פרט. כך, יוצא כי גם טענה זו תומכת בגירסה של הנתבעת. נסיבות בתר חוזיות: אומר כי כל עוד התביעה עומדת בדרישות חוק ההתיישנות, אינני מערים קשיים רבים בהוכחת נזק או בהוכחת הוראה חוזית, אך עם זאת, חוזה אשר תחילתו בשנת 98 כשהתביעה מוגשת בשנת 2003, יש בה יותר מאשר תמיהה להמתנה כה ארוכה. אומנם הצדדים התעמתו באמצעות עורכי דינם, אך העובדה כי ההמתנה היתה כה ארוכה, יש בה להעלות תהיות באשר לרצינות טענות התובעת. נסיבה זו אשר הינה מחוץ לחוזה, מצטרפת לשאר הטענות אשר אותן הצגתי לעיל, כדי יצירת מקשה אחת אשר תומכת בפרשנות אותה הציגה הנתבעת, הן בסיכומיה והן בכתבי טענותיה. סופו של יום: דיני הפרשנות יש ומביאים הם לאבחת גרזן אשר חותך, מכה כדי תוצאה אחת. סבורני כי התוצאה המתבקשת מקריאת המסמכים כולם ומהפרשנות אשר הוצגה על ידי ביהמ"ש ועל ידי הצדדים, כי דין התביעה להדחות. התביעה בסופו של יום נדחית, לאור העובדה כי הצדדים לא עשו מלאכה לביהמ"ש אשר הקשתה עליו יתר על המידה, לא אעשה צו להוצאות גבוהות מידי. לפיכך, הריני מורה כי התובעת תשלם לנתבעת סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד. חוזהפרשנות חוזהפרשנותתום לב