חיוב בן זוג (לא נשוי) שלא חתם על שיק

חיוב בן זוג שלא חתם על שיק (לא נשואים)
העובדות הנוגעות בעניין

1. הבנק התובע (להלן: "הבנק") אוחז ב – 8 שיקים, בסך של 11,000 ₪ כל אחד (להלן: "השיקים"), שנמשכו על ידי הגברת רינה גרוס (להלן:" גרוס"), לפקודת מנשה מזרחי (להלן: "מזרחי").

2. חשבון הבנק עליו נמשכו השיקים (להלן:"החשבון") הינו חשבון בנק משותף, על שם גרוס ומר יואל צפריר (להלן: "הנתבע") , ועל השיקים מוטבעים פרטיהם של בעלי החשבון הנ"ל, אשר היו במועד משיכת השיקים בני זוג (לא נשואים). על פי תנאי ניהול החשבון היה בכוחו של כל אחד מהבעלים המשותפים בחשבון (גרוס והנתבע) לפעול בחשבון לבדו.נ

3. אין מחלוקת כי על אף שהשיקים נחזים להיות חתומים על ידי גרוס ועל ידי הנתבע כאחד, חתימתו של הנתבע לא נחתמה בחתימת ידו, ושתי החתימות נחתמו בפועל על ידי גרוס .ב

4. על פי עדותה של גרוס (שלא הוזמה):
א. השיקים נמסרו על ידי גרוס למר יוסי אהרון (להלן:" אהרון"), כביטחון להחזר הלוואה שהובטחה על ידי הנ"ל (באמצעות שיקים של מזרחי) , ואשר לא ניתנה מעולם (באשר השיקים של מזרחי לא כובדו).ו

ב. גרוס ביקשה ליטול הלוואה זאת, והלוואות נוספות בשוק האפור, לצורך סילוקה של יתרת חוב בחשבון, אך ללא ידיעתו או הסכמתו של הנתבע.נ

ג. גרוס הוסיפה את חתימתו של הנתבע לאחר שנכנעה ללחציו של אהרון, מתוך אמונה שלעולם לא יוצגו, ותוך שהיא מבהירה לאהרון כי הנתבע לא נתן ולא יתן הסכמתו לערוב לשיקים או להתחייב להחזר ההלוואה.ב

ד. בסמוך למועד החזרתם של השיקים על ידי הבנק בו נוהל החשבון הפך החשבון לחשבון מוגבל. בסמיכות זמנים נפרדו בני הזוג, על רקע הסתבכותם הכלכלית, ולימים גרוס הוכרזה פושטת רגל, לאחר שנטלה הלוואות בשוק האפור, אותן לא עלה בידה להחזיר.ו

5. בעדותו של הנתבע חזר הנתבע על האמור בסעיפים 4 (ב) ו – 4 (ד)לעיל.

עוד עלה מעדותו של הנתבע כי החשבון שימש את בני הזוג, הן לצורכי מחייתם והן כחשבון של עסק משותף שנוהל על ידם באותה עת.נ

הפלוגתה שבמחלוקת

6. התובענה הוגשה כנגד גרוס וכנגד הנתבע, אך בהמשך לצו עיכוב הליכים שניתן במסגרת הליכי פשיטת רגל של גרוס והחלטתו של כבוד השופט אמיר מיום 19.5.03 עוכבו הליכי המשפט כנגד גרוס, והתובענה היחידה הצריכה הכרעה הינה התובענה כנגד הנתבע.ב

7. בהמשך להחלטת כבוד השופט אמיר מיום 19.5.03 ומטעמיה, תביעת הבנק הינה תביעה שיטרית, שעילתה בשיקים.ו

הפלוגתה שבמחלוקת הוגדרה בהחלטותיו של כבוד השופט אמיר מיום 19.5.03 כדלקמן:

"התיק יעמוד אך ורק על הפלוגתה המוסכמת – האם ניתנה או לא ניתנה הרשאה בפועל על ידי הנתבע 2 לנתבעת 1 לחתום בשמו על השיקים נשוא התביעה (בין אם נתלוו להרשאה זו הרשאות נוספות ובין אם לאו), והנטל הוא על התובע" (עמ' 3 , שורות 8-5).נ

וכן:
"מה שנותר לברר הוא כאמור האם בכלל יש יריבות בין הבנק לבין הנתבע – ועניין זה יוכרע כאמור לפי השאלה האם הנתבע נתן לנתבעת הרשאה לחתום בשמו על השיקים נשוא התביעה,הא ותו לא" (עמ' 6 , שורות 3-1).ב

הדיון

8. בסעיף 92 (א) לפקודת השטרות (להלן: "הפקודה") נקבע:

"מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה..."

9. משלא שנוי במחלוקת כי חתימת הנתבע נכתבה על ידי גרוס, ובהמשך להוראת החוק הנ"ל, השאלה הצריכה הכרעה הינה אם חתמה גרוס את חתימת צפריר "בהרשאתו או על פיה", (הכל כמתואר כמפורט תחת הכותרת "הפלוגתה שבמחלוקת".ו

10. השאלה אם ניתנה הרשאה אם לאו תילמד מדיני השליחות הכלליים הקבועים בחוק השליחות, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות") (ראה ע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה נ' רחמני ושות' מימון. פ"ד נ (1) , 453 להלן :"פס"ד רינסקי", שם סעיף 9 לפסק דינו של השופט ברק, וכן ע"א 1628/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה, פ"ד מח (5) 799 (להלן:"ורד הלבשה")). בהתאם להוראת סעיף 3 (א) לחוק השליחות: "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם."

השליחות קמה איפוא בין בהקנייתה ביחסים שבין השולח לבין השלוח, ובין בהודעה עליה לצד השלישי, הכל במפורש או על דרך ההתנהגות.נ

11. בכל הנוגע ליחסים שבין השולח לבין השלוח העידו הנתבע וגרוס כאחד, על היעדרה של הרשאה שניתנה ע"י הנתבע לגרוס, למשוך בשמו את השיקים. לעניין זה ראה תצהירה של גרוס שם נאמר כי השיקים נמשכו ללא ידיעתו וללא הסכמתו של הנתבע (סעיף 5), ועדות הנתבע על פיה מעולם לא נתן לגרוס רשות לחתום על השיקים בשמו ובמקומו (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 2.9.03 שורות 11-10).ב

יתרה מזאת, בתצהירה של גרוס (שם בסעיף 4) נטען כי חתמה את חתימתו של הנתבע בפני אהרון, לבקשתו, לאחר שהבהירה כי הנתבע אינו צד להלוואה ולא יסכים לערוב לה , כשהיא אינה מודעת לנפקות המשפטית של אותה פעולה, מוכנה לעשות כן על מנת לזכות בהלוואה, ומאמינה כי השיקים לא יוצגו לפירעון.ו

אני מקבלת את תוכן העדויות דלעיל וזאת לאחר שלא מצאתי טעם שלא ליתן אמון באותן עדויות, בהעדר ראיה לסתור (כגון עדות אהרון) ובהעדרה של חקירה נגדית באותם עניינים שהיה בה לקעקע את מהימנות העדים הנ"ל בעניינים דלעיל.נ

12. הבנק בסיכומי טענותיו טוען לקיומה של הרשאה כללית , הנלמדת מכללא, מעצם החיים המשותפים, הן משק בית משותף והן עסק משותף, תוך קיומו של חשבון בנק משותף . הבנק מצביע על עדותה של גרוס כי השיקים ניתנו כביטחון להלוואה שיועדה על ידי גרוס לכיסוי יתרת החובה בחשבון המשותף, וכי השיקים שניתנו כאמצעי למתן ההלוואה (ושעל פי הנטען לא נפרעו מעולם) הופקדו בחשבון המשותף.ב

13. הנסיבות הנזכרות בסעיף 12 לעיל יכולות להוות ראיות נסיבתיות מהן תוסק קיומה של הרשאה, אך שאלת קיומה או העדרה של הרשאה – ככל שמדובר ביחסים שבין הצדדים, ביחסים שבין השולח לבין השלוח, הינה שאלה שבעובדה, כאשר הצדדים ליחס השליחות הנטען הינם הפרשנים הטובים ביותר לקיומו או להעדרו של יחס כאמור.

משיכת השיקים היוותה חלק בלתי נפרד מעסקת הלוואה אותה נטלה גרוס בשוק האפור. אין מדובר בפעולה שגרתית, לא מבחינת סכומה ולא מבחינת אופיה ומהותה, וניתן היה לצפות כי גרוס תשתף את הנתבע בנטילת ההלוואה. גרוס לא עשתה כן, ובשים לב לעדותה ביחס לחילופי הדברים שבינה לבין אהרון, כך היה משום שידעה כי הנתבע לא יתן הסכמתו לנטילתה של אותה הלוואה. כפי שהעידו בני הזוג, פעולות אלה של גרוס והסתבכותם הכלכלית, אף הביאו לסיום היחסים ביניהם.

14. אם וככל שהבנק התובע מבקש לטעון לקיומה של שליחות שקמה מכוח הודעה או התנהגות כלפי הצד השלישי, הנסמכת על הנסיבות המפורטות בסעיף 12 לעיל, הרי שיש לדחות את אותה טענה, וזאת מהטעמים הבאים.ו

בראש ובראשונה ספק אם בכוחו של הבנק להעלות את אותה טענה נוכח ההחלטות שניתנו על ידי כבוד השופט אמיר בקדם המשפט מיום 19.5.03, ובכלל זה כי הבנק התובע מנוע מלטעון לקיומו של "מצג הרשאה".נ

שנית, אפילו אין הבנק מנוע מלהעלות הטענה אני סבורה שיש מקום לדחותה לגופה.ב

יחסי שליחות מכוח מצג שיוצר השלוח כלפי הצד השלישי (גם בהעדרה של כוונה ליצור יחסי שליחות) מצריכים הודעה או התנהגות, כלפי הצד השלישי, קרי: מצג שמקורו בשולח והמופנה כלפי הצד השלישי (ראה: פ"ד ורד הלבשה, שם בסעיף 13 לפסק הדין).ו

מאחר ועסקינן בשאלה האם נמשך השטר גם על ידי הנתבע, ובשים לב לכך שהשטר נמסר לאהרון, כחלק מעסקת הלוואה שבינו לבין גרוס, הצד השלישי שידיעתו רלוונטית הינו אהרון. על פי עדותה של גרוס, לא רק שבפני אהרון לא הוצג מצג כלשהו שמקורו בנתבע לענין קיומה של הרשאה, אלא שאהרון היה עד לחתימתן של השיקים על ידי גרוס, ומודע לכך שהשיקים נחתמים בשם הנתבע ללא ידיעתו וללא הסכמתו. משכך נחתם השיק ללא הרשאה (שכן זאת לא קמה, לא במערכת הי חסים שבין בני הזוג ולא מכוח התנהגות כלפי הצד השלישי), והפגם בחתימה, הינו פגם בקנין שלא יכול להרפא עוד עם סיחורם של השיקים (ראה: סעיף 23 לפקודת השטרות , ש. לרנר דיני שטרות (להלן:"לרנר") שם בעמ' 367 ).

15. זאת ועוד, אפילו היתה נפקות שטרית למצג של הנתבע כלפי הבנק התובע, הרי שכל הנסיבות המנויות בסעיף 12 לעיל והנטענות על ידי הבנק לא היו בידיעתו במועד בו סוחרו לו השיקים, ואינם יכולים לבוא כגדר התנהגות של הנתבע כלפי הבנק התובע (כלשון סעיף 3(א) לחוק השליחות).

המצג היחיד שיצר הנתבע כלפי הבנק התובע, שהיה בידיעת הבנק במועד נטילת השיקים, מתמצה בעובדת קיומו של החשבון המשותף, של גרוס ושל הנתבע, הנלמדת מהטבעת פרטיהם של הנ"ל על גבי השיקים.

אני סבורה כי עצם קיומו של חשבון בנק משותף – לרבות חשבון שבו בכוחו של כל אחד מבעלי החשבון לפעול בחשבון בעצמו – אינו יכול להחשב כמצג בדבר הרשאה הדדית גורפת של כל אחד מבעלי החשבון לעשות כל פעולה בחשבון.

דעה זאת הובעה על ידי פרופ' ד. פרידמן במאמרו:" חיובו של מי שאינו צד לחוזה", עיוני משפט יג(1) 387, שם נאמר:

"לחשבון בנק משותף משמעות בעניינים אחדים... בעיני ברור בתכלית כי קיומו של חשבון כזה כשלעצמו –
(1) אינו הופך כל אחד מבעלי החשבון ערב להמחאות שנמשכו על ידי חברו..."

כמפורט בהרחבה שם, הסיכון שנוטל על עצמו הבעלים של חשבון משותף נתחם בסכומים המופקדים בחשבון, או בגובה האשראי שיאות הבנק ליתן בחשבון, ולפיכך אין להסיק מקיומו של החשבון המשותף הסכמה ליצירתו של סיכון של ערבות כללית של כל אחד מבעלי החשבון כלפי משנהו (התוצאה הנובעת מההלכה המוצעת על ידי הבנק, על פיה מעצם קיומו של החשבון המשותף ניתן ללמוד על הרשאה הדדית למשיכתו של כל שיק על החשבון, באופן שיחייב גם את בעל החשבון שלא היה צד לעשיית השטר).

לסיום ענין זה, יצוין, כי האמור לעיל אינו עומד בניגוד לכל דבר שנפסק בפ"ד רינסקי, אליו הפנה ב"כ הבנק התובע בסיכומי טענותיו. בפ"ד רינסקי נדונה פרשנותו של סעיף 25 (א( לפקודה המציב את הצורך בציון כשירותו כשלוח של עושה השטר, על גבי השטר, על מנת להקים חבות של השולח על פי השטר (וזאת בהמשך לעובדות אותו מקרה בו נמשך שיק, בחתימה בלתי ברורה ושאינה ניתנת לזיהוי של המושך, בחשבון בנק שאינו על שם המושך). השאלה הכפולה שהצריכה הכרעה באותו ענין בוארה הן בחוות דעת המיעוט והן בחוות דעת הרוב בפ"ד רינסקי.

בפסקה 6 (ג) לפסק דינו של כבוד השופט קדמי נאמר בעניין זה:

"אף שאין חולקים על כך שהתקיימו בין המערערת 2 (בעלת החשבון – ר.צ) לבין המשיב מס' 2 (מושך השיק – ר.צ) יחסי שליחות, הרי שבהעדר רישום מפורש לצד חתימתו של המשיב מס' 2 על גבי השיקים, לפיו הוא חותם עליהם "חתימת הרשאה" - לא תראה החתימה כחתימת שלוח, והמערערת לא תחוייב את השיק מכוח היותה השולחת, במסגרתה של תביעה שטרית".

בפסקה 10 לפסק דינו של כבוד הנשיא ברק הובהר:

" אין קשר עינייני בין אי קיום הוראת סעיף 25 (א) לפקודה, לבין פעולת שלוח ללא הרשאה. אלה הן שתי סוגיות שונות ונבדלות. הדרישות הקבועות בסעיף 25 (א) לפקודת השטרות לחתימת השלוח נבחנות על פי הפירוש הסביר שאוחז היה נותן לצורת החתימה של השלוח. לעניין זה אין כל רלוונטיות להתנהגות השלוח לעומת זאת, הרשאת השלוח נקבעת על פי התנהגות השולח כלפי השלוח או כלפי הצד השלישי (סעיף 3 לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965). שיקולי המדיניות בשני המצבים הם שונים . אכן, לא פעם נתקלים בחתימה שהיא לכל הדיעות חתימה בתור "שלוח", אך מכיוון שהיא ניתנה ללא הרשאה , אין בה כדי לחייב את השולח אלא את השלוח בלבד".

בענייננו לא מתעוררת כל שאלה הנוגעת לסעיף 25 (א) לפקודה (שעניינו חתימה בכשירות כשלוח), כי אם שאלת קיומה או העדרה של הרשאה של גרוס לחתום את חתימתו הניתנת לזיהוי של הנתבע, בהמשך להוראת סעיף 92 לפקודה, הרשאה שלא התקיימה מכל הטעמים שפורטו לעיל. לזהותו של בעל החשבון בעניין רינסקי ניתנה נפקות לצורך המסקנה בדבר קיומה של חתימת הרשאה , בהתאם לתנאי סעיף 25 (א) לפקודה, שאלה שאינה נוגעת לענייננו.

16. בשולי הדברים אתייחס בקצרה לאסמכתאות נוספות אליהן היפנה ב"כ הבנק בסיכומי טענותיו.



בורד הלבשה נפסק:


" פקודת השטרות [נוסח חדש], כוללת בתוכה מספר הוראות העוסקות בשליחות השיטרית. הוראות אלה מכסות מקצת מהסוגיות של דיני השליחות . יתרת הסוגיות מוסדרות איפוא במסגרת דיני השליחות הכלליים." (פיסקה 8 לפסק הדין).

ההכרעה בתובענה, כמפורט בהרחבה בסעיפים 10-15 לעיל, נסמכת על בחינת קיומה או העדרה של הרשאה לגרוס, לחתום על השיקים בשם הנתבע, בהתאם לדינים הנ"ל.



כמבואר בהרחבה בסעיף 15 לעיל, ספק בעינייני אם הילכת פס"ד רינסקי מקימה את המסקנה שהובאה בספרו של פרופ' לרנר, (שם בעמ' 385), כי חתימה על שיק שנחתם על ידי בן זוג, שהוא בעלים משותף בחשבון בנק, תימצא כנחזית להיות חתימה שיש בה לחייב גם את בן הזוג הנוסף. עוד יצויין כי גם פרופ' לרנר מסייג את אותה מסקנה:

" בן הזוג שלא חתם יהיה חייב מכח השיק , רק כאשר בן הזוג שחתם,עשה זאת גם בשליחותו של האחר. לעניין זה חשוב להעיר כי ספק אם עצם ניהול חשבון בנק משותף, והנפקת שיקים הנושאים את פרטיהם של שני בני הזוג, מלמדים על קיומה של שליחות לגבי עיסקאות החורגות מניהול שוטף של התא המשפחתי ."

כמצויין לעיל בענייננו מצאתי כי גרוס לא פעלה בשליחות של הנתבע וכי נטילתה של ההלוואה להבטחתה נמשכו השיקים חרגה מניהולו השוטף של התא המשפחתי.



טענת הבנק כי יש להשתית את חיובו של הנתבע על ההלכה כי שיתוף בזכויות ובנכסים כולל שיתוף בחובות חורגת על פי כל אמת מידה מנוסחם של כתבי הטענות והפלוגתאות שבמחלוקת על פי ההחלטה מיום 19.5.03.


גם לגופו של עניין, להבדיל מחזקת השיתוף, בחובות החלה במערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג, שאלת חבותו של בן הזוג, על פי הלכת השיתוף בחובות, כלפי נושה של בן הזוג האחר, הושארה בצריך עיון, ואינה נקייה מספק (ראה ה.פ. (ת"א) 175008/97 קקון שמחה נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ ואח', דינים שלום , כרך יא, 150, שם בסעיף 17 תחת הכותרת "המישור החיצוני" ושלל האסמכתאות שנזכרו שם , וכן תמ"ש (ת"א)35042/96 א.צ נ' מ.צ (לא פורסם)).
נדמה איפוא שאת ההלכה שנקבעה ב – ע"א 5598/94 דניקשוילי נ' דניקשווילי, יש לצמצם לעובדות המקרה שנידונו שם , נסיבות בהן הצטיירה תמונה של חוסר תום לב מצד האשה שהיתה שותפה למשא ומתן על הסדר החוב, ידעה על קיומו וביקשה לסכל את גבייתו.



מכל הטעמים שפורטו לעיל אינני שותפה לעמדה המשפטית שהובעה בת"א (חיפה) 21247/98 כהן נ' אפשטיין, תק – של – 2002 (2) 20. יחד עם זאת יצויין כי עובדות אותו מקרה שונות מענייננו שכן התובע , בפסק הדין הנ"ל , לו נמסר השטר, הכיר את בני הזוג ומערכת היחסים ביניהם במועד נטילת השיק.


17. סוף דבר, התביעה נדחית בזאת.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום יב' אלול התשס"ג (9.9.03) בהעדר הצדדים.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר.




ריבי צוק- שופטת









לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת הבטחה להתחתן

  2. החזקת רכוש בין בני זוג

  3. פטירת בן זוג מאותו מין

  4. תביעת רכוש בין בני זוג

  5. עיקול רכב של בן זוג החייב

  6. פטירת בן זוג במהלך התאזרחות

  7. הפרת הבטחה להתחתן מצד האישה

  8. הגדרת בן זוג בפקודת הנזיקין

  9. יחסי ממון בין בני זוג צרפתים

  10. הפרדת משפט - עדות נגד בן זוג

  11. זכאות ליום עבודה מקוצר לבן הזוג

  12. ניכוי הוצאות רכב בני זוג נשואים

  13. קניית דירה בכסף של אחד מבני הזוג

  14. זכויות בדירת בני זוג - סמכות שיפוט

  15. מענק לבן זוג שהתחתן שירות קבע בצה"ל

  16. סמכות לדון בענייני רכוש של בני הזוג

  17. עדה דתית לא מוכרת - הזכות להתחתן בארץ

  18. חיוב בן זוג שלא חתם על שיק (לא נשואים)

  19. סכסוך בין בני זוג בבית משפט לענייני משפחה

  20. חוק להסדר התדיינות בין בני-זוג, תשכ"ט-1969

  21. עיקול נכסים של בן זוג בגין חוב לרשות המיסים

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון