נפילה בשיעור אירובי 1. התובעת, ילידת 1963, נפגעה במהלך חוג אירובי בו השתתפה ביום 2.12.97 באולם ספורט אשר בחזקת הנתבעת מס' 1, אשר הנתבעת מס' 2 הינה המדריכה שהעבירה את השיעור, ונתבעת מס' 3 הינה המכון המארגן ומנהל של שיעורי מחול האירובי שהתקיימו. 2. בכתב התביעה טענה התובעת שהתלמידים התבקשו לבצע תרגיל אירובי על מדרגה כפולה ובעת שהתובעת ביצעה התרגיל נפלה על רצפת אולם הספורט ונחבלה בכף ידה השמאלית (סעיף 4 לכתב התביעה) .כתוצאה מהתאונה אובחן שבר בכף ידה השמאלית, ואף נגרמה לה נכות, כאשר הצדדים הסכימו ביניהם לכך שלתובעת נגרמה נכות בגובה של 7.5% כתוצאה מהתאונה. 3. בתצהיר עדותה הראשית מפרטת התובעת שהשתתפה בשיעורי מדרגה פעמיים בשבוע, במסגרת חוג למחול אירובי. לענין אירוע התאונה הינה מפרטת שהתאונה אירעה כאשר נדרשה לעלות על מדרגה כפולה במהלך השיעור, ותוך כדי מהלך התרגיל כאשר ניסתה לבצע את התרגיל תוך הרמת הרגל, רגלה הסתבכה עם המדרגה העליונה, המדרגה העליונה החליקה והיא נפלה על רצפה קשה ולא מרופדת. 4. בבית המשפט תיארה והדגימה התובעת כיצד אירעה התאונה והעידה שהתאונה אירעה תוך כדי סיקול הרגל כאשר נפלה על ידה במהלך התרגיל במדרגה. היא העידה שהמדובר במדרגה ולה שתי הגבהות, אשר מבחינתה היא נקראת מדרגה כפולה, אולם לא היתה זו הפעם הראשונה בה השתמשה בהגבהה זו. (עמ' 4 לפרוטוקול). בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית הינה משיבה שהתאונה אירעה כתוצאה מסיבוך רגלים וחוסר יציבות של המדרגה. (עמ' 5 לפרוטוקול). ובהמשך כאשר נשאלה: "ש. נכון שלמעשה נפלת בחוסר צומת (צריך להיות תשומת) לב רגעי."השיבה -"מחוסר תשומת לב של המדריכה, בגלל מהירות התרגיל, וזה היה הפעם הראשונה שלמדנו את התרגיל הזה". (עמ' 5 לפרוטוקול). הווה אומר, גירסה שונה לעניין אירוע התאונה לפיה התאונה אירעה בכלל בשל חוסר תשומת לב ולאור העובדה שהתרגיל בוצע במהירות בפעם הראשונה בו נלמד. לאחר מכן ממשיכה התובעת ומעידה שעלתה על המדרגה, ואז התפרק הקומפלקס כאשר הרימה את רגלה (עמ' 6 לפרוטוקול). שוב, גירסה שונה לאירוע התאונה שכן כעת טוענת התובעת שהתאונה אירעה כאשר הרימה את רגלה והמדרגה נפלה, ולא כתוצאה מסיקול שעשתה והסתבכה בו. לאור האמור לעייל, לא מצאתי מקום ליתן אמון בעדותה של התובעת לנסיבות קרות התאונה. 5. המדריכה, הגב' דפנה גלבוע, נתבעת 2 העידה בבית המשפט שהמתעמלות התעמלו כל אחת על מדרגה כאשר ההגבהות (אחת או שתיים למדרגה) היו לפי בחירת המתעמלות אשר הכירו את יכולתן לעבוד במשך כשעה על מדרגה. העדה המשיכה והעידה שזוכרת את התובעת, אשר נהגה להתעמל במסגרת מכון הכושר של הנתבעות והכירה את יכולתה וכן הדגימה העדה את צורת התרגיל שנערך. יש לציין שקיים שוני בין עדות התובעת לעדות הגב' גלבוע לענין ביצוע התרגיל, שכן התובעת העידה שהתרגיל בוצע כאשר עמדה עם גבה למדרגה, ואילו הגב' גלבוע העידה שהתרגיל בוצע כאשר המתעמלות עמדו שפניהן למדרגה, שכן רוב התרגילים מתבצעים שהמדרגה לפני המתעמל ולא מאחריה וזאת לבטיחות הברכיים, אולם לא מצאתי שיש רלוונטיות למיקום המדרגה, וזאת למרות טענת ב"כ התובעת בסיכומיו שהעובדה שהתובעת החלה בתרגיל שגבה למדרגה מצביעה על כשל בתרגיל, שכן התובעת לא טענה ולא הוכיחה שהפגיעה אירעה עקב העובדה שהמדרגה הוצבה לפניה ולא בגבה, ואף במספר גירסאותיה כמפורט לעיל אינה מציינת שהגורם לנפילתה הינה העובדה שהמדרגה הוצבה מאחוריה. כן כלל לא הוכיחה שעובדה זו היא שגרמה לתאונה מלבד הטענה הכללית והסתמית שמדובר בכשל בתרגיל, ואף מעדות הגב' גלבוע עולה, שהרלוונטיות לענין הצבת המדרגה היא לענין בטיחות הברכיים זאת ותו לא. על כן כיצד אירעה התאונה? לאור האמור לעיל הנני קובעת שלמרות ריבוי הגירסאות הרי שהתאונה ככל הנראה התרחשה בשעה שהתובעת תוך כדי הרמת רגלה הסתבכה עם המדרגה העליונה, וכתוצאה מכך היא נפלה על הרצפה, שכן לאור עדותה לעיל, לא היתה זו הפעם הראשונה בה השתמשה במדרגה, ואף מההדגמה שנערכה על ידי התובעת הובהר שהמדרגה לא התפרקה אלא כל האירוע התרחש עקב העובדה שהתובעת הסתבכה ברגלה תוך כדי סיקול רגלה. 6. אחריות הנתבעות כמחזיק וכמדריך אינה אחריות מוחלטת, והיא נבחנת על פי עוולת הרשלנות בדיני הנזיקין, לאור קיום חובת הזהירות בין המזיק לניזוק. אין כל מחלוקת לגבי חובת הזהירות המושגית בין התובעת לנתבעות (ראה לענין זה ע"א 243/83, עירית ירושלים נ' גורדון , פד"י ל"ט (4) 128, והשאלה הינה האם קיימת חובת זהירות קונקרטית בעניינו. לא שוכנעתי שמדובר ב"מפגע" אשר על פי מבחן הציפיות יכול והיה הגורם לנזק. התובעת השתתפה בשיעור מדרגה המוכר לה אשר נהגה לעשותו פעמיים בשבוע, ובמהלך תרגיל התעמלות הסתבכה רגלה וכתוצאה מכך היא נפגעה, כאשר המסקנה היא שהתובעת לא הצליחה להוכיח שעקב רשלנות הנתבעות ו/או מי מטעמן אירעה התאונה ו/או שהיה מפגע אשר בעקבותיו חבות הנתבעות ברשלנות כלפי התובעת, וניתן לקבוע כי המדובר בנפילה כתופעה רגילה בחיים. המסקנה הנובעת הינה שנפילה עקב סיבוך הרגלים כתוצאה מתרגיל מדרגה בשיעור אירובי, בו ביקרה התובעת פעמיים בשבוע, במסגרת הטבעית של האימונים אינה יוצרת כל אחריות קונקרטית של הנתבעות לנזק שנגרם לתובעת. זאת ועוד, מי שמשתמש במתקן ספורט ו/או עוסק בפעילות ספורטיבית עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות זו, ועד כמה שסיכונים אלה הינם טבעיים ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות, ראה לעניין זה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, וכן ע"א (ת"א) 2027/00 מרכז ספורט קנדה נ' גם חנה תק-מח 2002 (4) 778. 7. התובעת טוענת בתצהירה שהרצפה בה התעמלו לא היתה מוגנת ו/או מרופדת למניעת נפילות. אין מחלוקת שהרצפה שהיתה מותקנת באולם היתה מסוג פי. וי. סי. מטעם הנתבעת, העיד המומחה ד"ר אייל ביקלס מומחה בטיחות, שרצפת האולם בו אירעה התאונה, שהיתה ריצפת פי.וי. סי הינה הרצפה המיועדת למניעת החלקה ומומלצת לשימוש והתקנה במקומות רבים, כולל במדריך לתכנון שפורסם על ידי משרד החינוך הממליץ בגני ילדים לשימוש ברצפה זו , בחוזר של האגודה לתיכנון ופתוח שירותים למען הזקן בישראל לשימוש בבתי אבות, במדריך לתכנון מועדוניות ומרכזי יום לטיפול בילדים בסיכון גבוה, בחלל המיועד לטיפול מומלצת רצפה מסוג זה, בחוזר מנכ"ל משרד החינוך ממליץ על רצפה זו באולמות ספורט, אף בספר תכנון אולמות ספורט של איתמר לויטין ממכון וינגייט מומלצת רצפה זו. העד העיד שרצפת פי.וי. סי, הינה גמישה יותר מרצפת פרקט ועל כן עדיפה כאשר נעשית פעילות ספורט או ריקוד, שכן חלק מהאימפקט יספג בריצפה ולא יחזור לשלד האדם, וזאת בניגוד למשחקי כדור ששם נדרשת ריצפת פרקט על מנת שהאימפקט של הכדור שפוגע ברצפה לא יפחת מאחר וברצפה גמישה תהא בלימה של הכדור. למרות החקירה הנגדית הארוכה שנערכה לעד, לא הצליח ב"כ התובעת לסתור את ממצאי העד שהרצפה מסוג פי.וי.סי שהיתה באולם מונעת החלקות, ואין כל התרשלות מצד הנתבעות בהתעמלות באולם בו מותקנת רצפת פי. וי. סי. אף העובדה שהעד למעשה לא בדק הרצפה הנדונה, אלא התייחס בכלליות לרצפת פי.וי. סי, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן טענת התובעת לא היתה שברצפה באולם בו התאמנה היו סדקים, ו/או מהמורות, אלא שהרצפה לא היתה מרופדת ומוגנת למניעת החלקות. לענין ריפוד הרצפה, המומחה קבע בחוות דעתו שהתרגילים מבוצעים על הרצפה ללא כל ריפוד ואו מזרון, שכן רצפה מרופדת אינה בטיחותית וכך אף ביצוע תרגילים מסוג זה על מזרון. העד כלל לא נשאל לעניין ריפוד הרצפה ועל כן עומדת חוות דעתו בעינה לעניין זה. התובעת לא הביאה כל עדות מומחה מטעמה שרצפה כגון זו שהותקנה באולם בו אירעה התאונה, היא שגרמה לתאונה שכן לא היתה מרופדת, וכאשר בחרה שלא לעשות כן, למרות שיכולה היתה להביא חוות דעת מטעמה, ומאידך לא נסתרו טענות הנתבעות שלא היה כל פגם ברצפה אשר הביא לקרות התאונה לא הרימה התובעת את נטל ההוכחה להוכחת טענתה. 8. עוד מציינת התובעת בתצהירה שאף אחד מהנתבעות לא בדק את תקינות המדרגה ואת אופן השמת המדרגות זו על זו על מנת למנוע מצב בו במהלך התרגיל הרגל עלולה מבלי לשים לפרק את החיבור בין המדרגות ולהוות מכשול עבורה. התובעת העידה בבית המשפט שבדקה המדרגה בטרם התרגיל וראתה שהכל בסדר. (עמ' 6 לפרוטוקול), דהיינו, אף התובעת מודה שהמדרגה ואף ההגבהות לה היו כסידרן. הגב' גלבוע העידה שהמתעמלות היו לוקחות את המדרגות בתחילת השיעור ומניחות המדרגות על הרצפה ובודקות את הנחתן ואת הנחת ההגבהות שכן "הן יודעות שאם ההגבהה לא תשב במקומה אז המשטח לא יהיה יציב, הן בודקות את זה לפי שאני בודקת אותן" (עמ' 36 לפרוטוקול). כאשר לאחר בדיקת המתעמלות אף היא היתה בודקת המדרגות. עוד הצהירה ואף העידה שהמדרגה הינה מתוצרת אמריקאית אשר מסביבה גומיות למניעת החלקה בבסיסה. לבית המשפט אף הוצגה המדרגה אשר נראה כי הינה בטיחותית לשימוש. דהיינו, התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה ולסתור את טענת הנתבעות שהמדרגות נבדקו, ואף הודתה שהיא עצמה בדקה המדרגה בטרם השיעור, ועל כן לא הוכיחה כל רשלנות הנתבעות בהנחת המדרגות. זאת ועוד העד המומחה מר ביקלס העיד לעניין המדרגה שבדק את המדרגה שהציגה לו הנתבעת מס' 2 (עמ' 11 לפרוטוקול), וכי השיטה בה המדרגה מותקנת כולל ההגבהה שלה הינה מעין לגו המונע את התפרקותה במהלך תנועה. הוא הסביר שהמדרגה בנויה כאשר יש בדפנותיה גומיות שחורות העובדות כואקום ולכן ההצמדה בה המדרגה נצמדת לרצפה הינה הצמדה מצויינת (עמ' 16 לפרוטוקול). כאשר חזר ונשאל האם המדרגה יכולה להתפרק השיב שלא, שכן ההגבהה נכנסת לתוך השקע של המדרגה בוואקום, וכי בדק זאת בעצמו על ידי דחיפת המדרגה וניסיון להנעתה. התובעת לא הביאה כל מומחה מטעמה לסתירת טענות המומחה מטעם הנתבעת, ואף ניתן לראות בדברי התובעת כמפורט לעיל שבדקה המדרגה טרם התרגיל ומצאה שהינה בסדר משום הודאת בעל דין לעניין תקינות המדרגה. על כן לא הוכיחה התובעת טענתה שהמדרגה התפרקה מאחר ולא היתה תקינה, או שהושמה שלא כראוי. 9. אומנם בבית המשפט הוברר שקיימת סתירה בין דברי התובעת לפיהם התעמלה כאשר היו על המדרגה שתי הגבהות, לעומת דברי הנתבעת מס' 2 לפיהם בזמן האירוע היתה על המדרגה רק הגבהה אחת, שכן רוב המתעמלות התעמלו עם הגבהה אחת, כאשר היו מתעמלות שהתאמנו עם שתי הגבהות, אולם לא מצאתי מקום ליישב סתירה זו, שכן גובה המדרגות כלל לא נטען כגורם לתאונה בכתב התביעה, ואף לגופו של עניין, התובעת לא הצליחה להוכיח שהתאונה אירעה עקב גובה המדרגה שלא היה תקין, וכי הנתבעות התרשלו בכך שהמדרגה היתה עם שתי הגבהות וכי עובדה זו היא שגרמה לתאונה, שכן התובעת העידה שנהגה להתעמל במקום מזה זמן רב, ואף הגב' כרמל העידה שכל מתעמלת, הכירה ביכולותיה ונהגה לעבוד עם הגבהות המדרגה לפי יכולתה. 10. סוף דבר, למרבה הצער , מדובר באירוע אשר גרם לתובעת לנזק גוף לטענתה, ואולם כדברי השופט חשין בעניין ע.א. 371/97 סובחי נ' רכבת ישראל מז (3) 345: "סיכוני החיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית". אשר על כן התביעה כנגד הנתבעות נדחית. התובעת תשלם לנתבעות גם יחד, הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק סך של 3000 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. נפילה