תביעה לתשלום הוצאות דלק במהלך חופשה

1. הדיון בערעור זה התנהל ללא התייצבות המשיבה, למרות שהוזמנה כדין. בא כוח המערער הודיע לבית הדין בעת שמיעת הערעור, כי בא כוח המשיבה הודיע לו, כי זו לא תתייצב לדיון, משום שהמשיבה חדלה, למעשה, לפעול.   2. העובדות, כפי שפורטו בעיקרי הטיעון של המערער הן אלה:   "1.1 המערער עבד אצל המשיבה כמנכ"ל החל מיום 1.4.87.   1.2 תנאי עבודתו של המערער כקבוע בהסכם עבודה אישי שנחתם ביום 1.4.87 (להלן: 'הסכם העבודה'), בתוספת להסכם העבודה מיום 7.5.87 (להלן: 'התוספת להסכם העבודה') ובתקון לתוספת להסכם העבודה מיום 20.7.88 (להלן: 'התקון לתוספת להסכם העבודה').   1.3 בין המערער למשיבה נחתם זכרון דברים הנושא את התאריך 31.8.88 (להלן:' זכרון הדברים').   1.4 על פי סעיף 1 לזכרון הדברים, המערער יצא ביום 1.9.88 לחופשה בתשלום מעבודתו אצל המשיבה ויסיים את עבודתו אצל המשיבה על פי הסכם העבודה ביום שיגמור לנצל את כל ימי החופשה המגיעים לו.   1.5 כמו כן התחייבה המשיבה לשלם למערער סך של 11,000 ₪, מתוכם 4,100 ₪ ביום 20.11.88, 4,100 ₪ ביום 1.12.88 והיתרה היתה אמורה להיות מקוזזת מסכומים שגבה המערער מלקוחות של המשיבה כמפורט בסעיף 7 להסכם העבודה.   1.6 המערער יצא לחופשה ביום 1.9.88 ועד ליום 15.11.88 שהוא מועד סיום ניצול ימי החופשה.   1.7 המשיבה לא שילמה למערער את שכר העבודה עבור חודש אוקטובר 1988 בסך 3,046.4 ₪ לפי תלוש המשכורת שהנפיקה המשיבה למערער. המשיבה שילמה למערער את הסכום הראשון של 4,100 ₪, אך ללא הפרשי הצמדה שהסתכמו במועד התשלום בסך של 202 ₪ ואת הסכום השני על 4,100 ₪ לא שילמה כלל. כמו כן לא שילמה המשיבה למערער הוצאות דלק שהיו לו בעת חופשתו ואשר היה על המשיבה לשלם למערער על פי התוספת להסכם העבודה בסך 691.8 ₪.   1.8 המערער הגיש תביעה לפיצויי פיטורין, לתשלום שכר עבודה, לתשלום הסך של 4,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ומע"מ, לתשלום הוצאות הדלק ולתשלום כספי פוליסת ביטוח מנהלים לחודשים ספטמבר ואוקטובר 1988".   3. בית הדין האזורי בתל אביב (עב מט/1069-3, 146-2; השופט מאיר נחתומי ונציגי הציבור אביבי ובוצר) דחה את תביעת המערער לתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה, החזר הוצאות דלק ולתשלום סך 4100 ₪. מאידך, נתקבלה התביעה לתשלום כספי פוליסת ביטוח מנהלים לחודשים ספטמבר, אוקטובר 1988.   4. הערעור שבפנינו הוא בשלושה נושאים כדלקמן:   אי תשלום משכורת אוקטובר 1988.נ אי תשלום סך 4,100 ₪, כמתחייב, לכאורה, מזכרון הדברים.ב חיוב המערער בהוצאות משפט.ו   יצויין, כי המערער חזר בו במהלך הדיון בערעור מערעורו לגבי תביעתו לתשלום הוצאות דלק במהלך החופשה השנתית.   משכורת אוקטובר 1988   5. א. על פי גירסת המשיבה, משך המערער ביום 5.9.1988 מהמשיבה שק לפקודתו על סך 3,733.35 ₪, ללא הצגת אסמכתא להצדקת הוצאה זו. בשל פעולה זו קזזה המשיבה סכום זה מסכום משכורת אוקטובר 1988, כאשר היא שומרת לעצמה את הזכות לתבוע מהמערער את היתרה.   ב. המערער טען, כי סכום זה הוא החזר הוצאות דלק שהגיעו לו מהמשיבה למשך שנה, אך המשיבה הכחישה טענה זו וטענה, כי כל הוצאות הדלק כוסו על ידה מדי חודש בחודשו.   ג. בית הדין האזורי בתל אביב קיבל את גירסת המשיבה בנושא זה וקבע כי:   "הבאנו לעיל (סעיף 16ב') את טענת הנתבעת בנוגע להמחאה על סך 3,777.35 ₪ שהתובע משך לעצמו ביום 5.9.88, היינו, לאחר יציאתו לחופשה, ללא הצגת מסמך המהווה אסמכתא להצדקת הוצאה זו. הנתבעת מכחישה את דברי התובע שקיבל את הכסף הזה מהנתבעת עבור הוצאות דלק במשך שנה 8/87 - 8/88, על כן קיזזה מהוצאה זו את תשלום המשכורת של חודש 10/88.   אנו מקבלים את גירסת הנתבעת בנושא זה. נטל ההוכחה שהסכום הנמשך היה עבור החזר הוצאות דלק במשך שנה - חל על התובע. אולם תשובתו על השאלות בנידון, בעדותו בחקירה הנגדית היו לא משכנעות, מתחמקות, ולא מהימנות. מנהל הנתבעת בעדותו, בחקירה הנגדית, הדגיש כי משיכה זו היתה חריגה ביותר: 'אני אומר שאם מגיע לאדם כסף הוא לא מחכה כמה חודשים כדי לקבל את הכסף, כשהכל תחת ידו'. (פ' 23, ש' 19 - 18). ועוד: 'אני חוזר ומבהיר... משכורת 10/88 עכבנו כי התברר לנו שירדנאי משך מקופה קטנה סכומים חריגים שהיה עליו למשוך'. (פ' 24, ש' 7 - 6).   למעשה, הסכום נטו לתשלום חודש אוקטובר 88' הוא, לפי הרשום בתלוש המשכורת סך של 2,086.97 ₪. בעוד הסכום בהמחאה הוא, כאמור, 3,733.35 ₪, יתרה של 1,646.38 ₪.   אנו קובעים, אפוא, כי, למעשה, משך התובע לעצמו, מראש, סכום כסף מהנתבעת המכסה לו את משכורת אוקטובר 88', ותביעתו בגין תשלום זה - נדחית.   הנתבעת לא תבעה מהתובע את יתרת הסכום, על כן אין אנו פוסקים את היתרה הזו לזכותה".   ד. המערער טען בנושא זה את הטענות הבאות:   1. המערער משך את סכום השק על סך 3733.35 ₪ ביום 5.9.1988, כחודש לפני מועד תשלום משכורת אוקטובר 1988.   2. אין מחלוקת, שהמערער היה זכאי לתשלום משכורת אוקטובר 1988, ולכן מי שטוען שאינו זכאי למשכורת זו, מאחר וזו שולמה למערער בדרך של קיזוז, עליו הראיה.   3. בחקירתו הנגדית של מר רייך אמר זה, כי הסיבה לאי תשלום המשכורת היה סכסוך בינו לבין המערער ביחס להסכם הפרישה, ורק בשלב מאוחר יותר של הליכי הדיון נטענה טענת תשלום המשכורת בדרך של קיזוז.   4. כל שהיה על המשיבה לעשות, כדי להוכיח את תשלום הוצאות הדלק למערער, היה להציג לבית הדין את הנהלת החשבונות של המשיבה לשנת 1988, על פיה היה מתברר, האם קיבל המערער הוצאות דלק מדי חודש בחודשו או לא.   ה. טענת המשיבה לאי תשלום משכורת אוקטובר 1988 היא טענת "פרעתי" בדרך של קיזוז. ככלל, מי שטוען טענת "פרעתי" עליו נטל הראייה.   ו. אכן, גירסת המערער לגבי משיכת שק בגין הוצאות דלק עבור שנה שלמה מעוררת תמיהה, שהרי, בדרך כלל, אין הנושה נוהג להמתין זמן כה רב לגביית חובו, בעיקר כאשר המערער, שהוא הנושה במקרה זה, היה מנהל המשיבה ויכול היה בכל עת לפרוע את המגיע לו בגין הוצאות דלק שהוציא מכיסו.   ז. מאידך, המשיבה הייתה יכולה בקלות לסתור את טענת המערער, לפיה משיכת שק זו הייתה עבור הוצאות דלק, אילו הציגה כראייה את הנהלת החשבונות שלה, על פיה לא חבה המשיבה למערער מאומה בגין הוצאות דלק. על הימנעות זו מהבאת ראיות ומשמעותה אומר פרופ' א' הרנון בספרו דיני הראיות (מהדורה רביעית, תשמ"ח, כרך ב), 232 - 233:   "יש שלפי הנסיבות היה זה טבעי שבעל דין יקרא לעד מסויים או יעלה בעצמו על דוכן העדים או יגיש לבית המשפט מסמך או חפץ אחר שברשותו. הימנעותו מלעשות את הדברים האלה, יכולה להצביע על נקודת תורפה בגירסתו, ולהצדיק מסקנה הנוגדת את טיעונו-מעין הודאת בעל-דין"   בדרך זו הלכה גם הפסיקה (ע"א 641/87 זאב קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד פ"ד מד(1), 235, 245 מול האות ד').   ט. יתר על כן, יו"ר דירקטוריון המשיבה, מר רייך, שהעיד מטעם המשיבה הודה בחקירתו הנגדית שהסיבה לאי תשלום משכורת אוקטובר 1988 הייתה סכסוך, שהיה בין המערער למשיבה לגבי הסכם הפרישה (עמ' 22 לפרוטוקול שורה 11 - 12). רק מאוחר יותר נטענה טענת משיכת השק ללא אסמכתא מספקת. לדבריו, משום שנושא משיכת השק התגלה מאוחר יותר.   י. בנסיבות אלה, כאשר אין מחלוקת, שהמשיבה הייתה חייבת לשלם למערער את משכורת אוקטובר 1988 בסכום הנתבע על ידו, כאשר משכורת זו לא שולמה במישרין (להבדיל מדרך של קיזוז) על ידי המשיבה, כאשר יש ספק ממשי, האם עמדה המשיבה בהרמת הנטל המוטל עליה להוכחת טענת "פרעתי" בדרך של קיזוז, וכאשר טענה זו נטענה בשלב מאוחר יותר הדעת נוטה לכך, שהמערער עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את זכאותו לתשלום משכורת אוקטובר 1988.   יא. המשיבה תשלם למערער משכורת אוקטובר 1988 בסך 3046.40 ₪ (ברוטו) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.11.1988 ועד התשלום בפועל. בנסיבות אלה, אין אנו פוסקים פיצויי הלנה, משום שהייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים בנושא זה.   6. התשלום בסך 4,100 ₪   א. על פי זכרון הדברים מיום 31.8.1988, היה על המשיבה לשלם, בין השאר, למערער סך 4,100 ₪ בתאריך 1.12.1988.   ב. אין מחלוקת, שסכום זה לא שולם על ידי המשיבה, אלא שהמשיבה התנתה תשלום זה בהצגת חשבוניות.   ג. בית הדין האזורי קבע, כי הדרישה להצגת החשבוניות הייתה סבירה, וכי סיבת סירוב המערער להצגתן הייתה לא אמינה ואף חמקמקה.   ד. אכן, דרישת המשיבה מהמערער להצגת החשבוניות אינה נראית כבלתי סבירה על פניה, אלא שעל פי זכרון הדברים לא היה התשלום בסך 4,100 ש"ח מותנה בהצגת החשבוניות, ואף בסעיף 9 לזכרון הדברים עצמו הצהיר המערער, כי כל החשבוניות, שהוציא בתקופה הרלוונטית, נכללו בהתחשבנות שבין המערער למשיבה, למעט חשבוניות שלקוחותיו של המערער היו חייבים לו בגין עבודות שביצע לפני תקופה זו. נראה, שהצדדים הסכימו, שהסכומים הכלולים בזכרון הדברים מבוססים על חשבוניות לתקופה הנ"ל, ולא הייתה שום טענה, כי יש לחשוף חשבוניות אלה. בעצם ההסכמה להצהרה שבסעיף 9 לזכרון הדברים גלום אישור של הסכומים הנתבעים ללא צורך בהוכחות נוספות.   אשר על כן אנו פוסקים, כי על המשיבה לשלם למערער סך 4,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.12.1988 ועד התשלום בפועל.   7. הוצאות משפט   בהתחשב בכל הנסיבות יתבטלו ההוצאות שנפסקו לחובת המערער בבית הדין האזורי, ועל המשיבה לשלם למערער הוצאות ערעור זה, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   ניתן היום, כח ניסן, התשס"ב (10.4.2002), בהעדר הצדדים. סגנית הנשיא, אלישבע ברק עמירם רבינוביץ שופט שמואל טננבוים, שופט     נציג עובדים , אורי ינאי נציג מעבידים זאב אבלס          דלק