1. בפנינו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 7/7/04 (להלן: "הועדה לעררים") אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 1/1/04. 2. הרקע העובדתי: 2.1 המערער נפגע בעבודתו בתאריך 10/12/02 עת נפל מפיגום עקב סחרחורת. 2.2 הועדה לעררים מיום 5/1/04 קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1/9/03 ועד ליום 31/10/03 ונכות זמנית בשיעור 20% מיום 1/11/03 ועד 3/12/03. בנוסף קבעה הועדה לעררים למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 1/1/04. 2.3 המערער ערער על קביעה זו (בל 2337/04) ובפסק דין של כב' הרשמת ולך אשר ניתן ביום 1/6/04 נקבע: "עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים בהמלצת בית הדין על מנת שתתן דעתה לענין הקרע ברצועה צולבת ותשיב האם אין בכך כדי להקנות נכות ובאיזה שיעור. במידה וישונו אחוזי הנכות, תשקול מחדש הפעלת תקנה 15 במלואה. תשומת לב הועדה מופנית לכך כי ועדות קודמות מ-22/5/03 ו-8/6/03 אבחנו את הקרע ברצועה. כמו כן הועדה תתייחס לתעודת אי כושר מ-1/7/03 עד 1/9/03. הועדה תנמק החלטתה". 2.4 הועדה לעררים התכנסה בשנית ביום 7/7/04 ועיינה בפסק הדין ובנימוקי הערעור של בא כוח המערער. הועדה קבעה כדלקמן: "הועדה עיינה בפסק הדין מ-1/6/04 הדורש להתייחס אם הקרע ברצועה מקנה נכות נפרדת מהנכות שנקבעה. יש לציין כי האי יציבות ברצועה היא לא תוצאה מהקרע ברצועה אלא כתוצאה משבר התלישה שבינתיים התאחה וגורם באופן משני לרפיון של הרצועה ועל כן אין אפשרות להפריד ביניהם. אין מקום להעניק נכות נפרדת עבור שבר ועבור רצועה. הועדה בדיעה כי הנכות בחודשים מ-1/7/03 עד 1/9/03 אינו תואם לאי כושר מלא כי אם בהתאם לנכות שנקבעה. באשר לתקנה 15 מכיוון שאין שינוי בגובה הנכות על כן אין אפשרות גם לשנות את התקנה". 2.5 על החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי בפנינו. 2.6 ביום 5/12/04 התקיים קדם ערעור בפני כב' הרשמת וולך. טענות הצדדים 3. ואלה בתמציתיות טענות ב"כ המערער: 3.1 ב"כ המערער טוען כי מאחר ואושרה לעורר תקופת אי כושר ממועד התאונה ועד ליום 1/9/03 היתה צריכה הועדה הרפואית לעררים לקבוע לו 100% נכות זמנית עד ליום 31/8/03. 3.2 ב"כ המערער טוען כי הועדה לא התייחסה להוראות פסק הדין וביניהן, ההתיחסות לקרע ברצועה צולבת והתיחסות לתעודת אי כושר מ-1/7/03 עד 1/9/03. 3.3 ב"כ המערער טוען שהועדה לא נמקה מדוע היא קבעה למערער 20% נכות זמנית למשך חודשיים ו-15% נכות רפואית בלבד לצמיתות, למרות שלא היתה כל הטבה במצבו. 3.4 ב"כ המערער טוען שהועדה לא התייחסה לבעיות הרפואיות הרבות מהן סובל המערער ולעובדה כי לא היה שיפור במצבו הרפואי ולכן היה צריך לקבוע לו נכות בשיעור של 30% צמיתה מיום 1/9/03. 3.5 ב"כ המערער מבקש להחזיר את התיק לועדה הרפואית לעררים. 4. ואלה בתמציתיות טענות ב"כ המשיב: 4.1 באשר לטענת ב"כ המערער אודות קביעת נכות זמנית עד לתאריך 31/8/03 טוענת ב"כ המשיב כי מדובר בענין רפואי אשר מסור בפני הועדה. 4.2 באשר לטענה אודות ההתייחסות לקרע ברצועה הצולבת, טוענת ב"כ המשיב כי הועדה התייחסה והסבירה מדוע לא ניתן להעניק אחוזי נכות בגין הקרע. בנוסף מציינת כי מדובר בקביעה רפואית בלבד. 4.3 באשר לטענה אודות הנמקת קביעת אחוזי נכות הצמיתה טוענת ב"כ המשיב כי מדובר בענין רפואי שנמצא בבדיקה קלינית. 4.4 באשר לטענת ב"כ המערער אודות התעלמות הועדה מבעיותיו הרפואיות של המערער טוענת ב"כ המשיב כי הועדה אמורה היתה להתיחס רק למה שנתבקשה בפסק הדין ולא לכל בעיותיו הרפואיות של המערער. דיון 5. השאלה המשפטית המתעוררת במקרה זה היא האם פעלה הועדה לעררים בהתאם להוראות פסק הדין של כב' הרשמת ולך מיום 5/12/04. 6. המסגרת המשפטית להתערבות בית הדין בהחלטת ועדת העררים: 6.1 סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב}, התשנ"ה - 1995 (להלן-החוק) שכותרתו "קביעת דרגת נכות מעבודה" קובע לאמור: "א. רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות - 1. אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. 2. את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות. (א1) קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104 (א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות" 6.2 סעיף 123 לחוק שכותרתו "ערעור" קובע, כי החלטת הועדה הרפואית ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד. סמכות הועדה היא סמכות מקצועית - רפואית המחייבת לימוד העובדות, ניתוחן ותרגומן של הפגימות והליקויים לשפת אחוזי הנכות (דב"ע לח/01-65 יהושע זינגר - המל"ל, פד"ע ז' 213). 6.3 במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל, פד"ע לד 213). אך כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה, לפי שיקול דעתה הרפואי, את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרם על ידי הפגימות ואם לא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע לג/40-0 יוסף דולזר - המל"ל, פד"ע ד 407). 6.4 על פי ההלכה הפסוקה, קביעתה של ועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבת את בית הדין (עב"ל 9/60 המל"ל - שאול כליף, פב"ל ו 39) ואין בית הדין רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור את קביעת הועדה הרפואית או לעקפה, כן לא ישים בית הדין עצמו מומחה לרפואה ולא יקבע דרגת נכות (דב"ע לו/6-0 רובחי אלחטיב - הועדה הרפואית לערעורים והמל"ל, פד"ע א 157; פב"ל יא 337) ולא יעמיד דעתו תחת דעתה של הועדה לענין ממצא עובדתי מבחינה רפואית (דב"ע ל/11-0 צבי סימן טוב - המל"ל פד"ע ב' 133). מן הכלל אל הפרט 7. לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקול הועדה ובפרוטוקול קדם הערעור בפני כב' הרשמת ולך, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. לא מצאתי בנימוקי הערעור שום נימוק משפטי להתערבות בקביעת דרגת הנכות אשר נקבעה ע"י הועדה הרפואית לעררים. 7.1 ב"כ המערער מעלה למעשה שתי טענות עובדתיות כנגד הועדה, האחת אודות קביעת אחוזי הנכות (הזמנית והצמיתה) והשניה אודות הוראות פסק הדין לגבי ההתיחסות לקרע ברצועה הצולבת. 7.2 באשר לקביעת אחוזי הנכות אין בידינו לקבל את טענות ב"כ המערער וזאת משום שקביעתה של ועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבת את בית הדין, אשר לא ישים עצמו מומחה לרפואה ולא יקבע דרגת נכות. קביעת דרגת נכות הינה סמכות רפואית המסורה לועדה הרפואית לעררים ולה בלבד. 7.3 באשר לטענת ב"כ המערער אודות ההתיחסות לקרע ברצועה הצולבת, אין בידינו לקבל טענה זו וזאת משום שהועדה מסבירה את קביעתה בכך שאי היציבות ברצועה היא לא כתוצאה מהקרע ברצועה אלא כתוצאה משבר התלישה (שבינתיים התאחה) אשר גרם באופן משני לרפיון של הרצועה. הועדה מנמקת את קביעתה בכך שאין מקום להעניק נכות נפרדת עבור שבר ועבור רצועה. לפיכך וביחוד לאור העובדה כי מדובר בקביעה רפואית מובהקת אשר מסורה לועדה, דין טענה זו להדחות. 8. קביעתה של הועדה הרפואית מחייבת את בית הדין ובבואי לבחון את חוות דעתה, נחה דעתי, כי לא נפלה טעות בשאלה שבחוק, הועדה לא חרגה מסמכותה, לא התבססה על שיקולים זרים ואף התייחסה לכל הוראות פסק הדין התיחסות ענינית ומנומקת. 9. משכך הם פני הדברים ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הועדה, הערעור נדחה. ניתנה היום ז' בטבת, תשס"ה (19 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים. אילן איטח, שופט רצועה צולבת