שבר פריקה בכף רגל

כללי 1. בתאריך 26.12.01 בשעה 11:35 או בסמוך לכך, נפגע התובע בתאונת דרכים, עת נהג ברכבו. בעקבות התאונה נחבל התובע בחלקי גופו השונים, ובעיקר בראש, באף, ברגל שמאל, ואובחן לו שבר פריקה בכף רגל שמאל. התובע הובהל למרכז הרפואי העמק בעפולה, שם " . . .הופנה למחלקה האורטופדית לאחר שאובחנו לו חבלות קשות, בעיקר ברגלו השמאלית, והימנית, בראשו, באפו, ובפנים, ומאחר שנגרם לו שבר פריקה, של מפרק לוס - פרוק משמאל, אושפז טופל ושוחרר, עם סד גבס לרגל שמאל , והמלצות למנוחה מוחלטת והמשך מעקב אצל רופאים מומחים." (ראה כתב תביעה מיום ה- 17.9.02 סעיפים 4,6,7) 2. עקב התאונה עבר התובע ניתוח CLOSED REDUCTION K- WIRE FIXATION ורגלו גובסה. ". . מאז התאונה סובל התובע מכאבים חזקים וממושכים. . ." (שם סעיפים 9,10) ביום 19.2.03 מונה פרופ' רופמן כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי . התובע נבדק ופרופ' רופמן קבע כי נותרה לתובע נכות אורטופדית צמיתה של 20%. בנוסף אציין כי התובע קיבל 20,000 ₪ תשלומים תכופים בגין פגיעתו הזו. טיעוני הצדדים 3. אין חולקין כי עסקינן בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.(ראה סיכומי הנתבעת מיום ה- 22.6.04 , חלק א') במקרה דנן, סלע המחלוקת נסובה סביב האם מדובר היה בתאונת עבודה או שמא לאו. במידה ועסקינן בתאונת עבודה, טוענת הנתבעת, כי היה על התובע לפנות לועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי על מנת שתקבע לו נכות כדין. יחד עם זאת היות והתובע לא עשה כן, במידה ויוחלט כי עסקינן בתאונת עבודה יש לערוך ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל ולנכות סכום זה מן הפיצוי אשר מגיע לתובע בגין פגיעתו. (שם חלק ב') 4. ב"כ התובע טוען כי בעת קרות האירוע, עבד התובע בעבודות בניין ושיפוצים אצל טרביה אקוסטיקה בע"מ, וכראייה מצרף ב"כ התובע העתקים מתלושי משכורת. לפיכך טוען ב"כ התובע כי התאונה ארעה בזמן שהתובע ביצע שליחות פרטית בשבילו ובשביל מי מכפרו במטרה לרכוש אי אלו מוצרים לחודש הרמאדן, וזאת הסיבה לכך שנמצאה כמות גדולה של גרגרי חומוס, בשטח האירוע. ב"כ הנתבעת טוען כי כמות חומוס כה גדולה מבססת את טענתו כי בעת האירוע התובע נסע למטרות עבודה, היות והוא עובד בחקלאות כעצמאי. 5. היות והנתבעת טענה כי המדובר היה בתאונת עבודה התקיימה ישיבת הוכחות, אשר במהלכה העידו התובע ועדים נוספים. 6. ב"כ התובע טוען כי ". . .כל העדים מטעמו, העידו הן בתצהירי עדות ראשית, והן בחקירתם בבית המשפט, כי התובע עבד בשיפוצים עובר לתאונה. וזאת אל אף העובדה, כי ב"כ הנתבעות ניסה בכוח להוכיח, כי התובע עבד בחקלאות עובר לתאונה, ולכן התאונה היא תאונת עבודה, דבר שמוכחש כשלעצמו והראייה לכך היא, שנמצאה כמות גדולה של גרגירי חומוס ברכב, בו נהג את אירוע התאונה." (ראה סיכומי התובע סעיף 33) כן הוסיף ב"כ התובע כי ניתן הסבר מניח את הדעת להימצאה של כמות גדולה של גרגירי חומוס וזאת היות והתובע ". . .ערך קניות לחודש שלם עבור משפחתו, ובני משפחה אחרים, ובמגזר הערבי מקובל, ואף נהוג, שמי שנוסע לערוך קניות בכפר אחר, הגם שהוא מרוחק, יקח בחשבון גם את חלקם של אחיו, הוריו ומשפחותיהם. . .ולא זאת בלבד, הרי ברכב היו גם מצרכים אחרים, למעט גרגירי החומוס. . ." (שם סעיפים 36-7) 7. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי ". . .העדים שהתייצבו לדיון מטעם התובע התאפיינו בחוסר אמינות משווע ובולט לעין וכן בזכרון סלקטיבי בעל עמימות קונסטרוקטיבית. הם דקלמו בעדויותיהם מספר נקודות "חשובות" , כפי שתיאמו ביניהם לפני הדיון ולעומת זאת "שכחו" כל פרט מתבקש אחר אשר אודותיו נשאלו במהלך החקירות הנגדיות. . " (ראה סיכומי הנתבעת חלק ג') 8. כן מציין ב"כ הנתבעת כי בעת אירוע התאונה, היה רכבו של התובע עמוס ב - 16 שקי חומוס במשקל של כ - טון. לעניין זה ראה את דו"חות המשטרה נ/2, אשר אכן מורים כי על הרכב היו 16 שקים של גרגירי חומוס. כאשר נשאל התובע : "כמה חומוס היה לך על האוטו? " השיב : "120, 150 היה גם ירק" כאשר נשאל : "מה זה 150?" השיב : "קילו". כאשר נשאל : "אני אומר לך שבוחן המשטרה שהיה בזירת התאונה, כתב בדו"ח שלו, אני תכך אראה את זה לשופט, היה לך 16 שקים של חומוס." השיב : "לא, לא" וחזר שוב : "לא, לא, סך הכל היה 150 קילו. זה מה שהיה" כאשר עו"ד גולן טען כי : "הוא אומר 150 קילו. היה לו טון וחצי חומוס על האוטו" השיב העד : "יש הרבה דברים, היה אורז, היה בשקים. אורז היה בשקים." 9. כתימוכין לטענתו, כי בעת האירוע היו על רכבו של התובע שקים רבים, הגיש ב"כ הנתבעת לביהמ"ש תמונות, אשר מהן ניתן ללמוד כי אכן עסקינן בכמות גדולה ביותר של שקים, אשר סביר יותר להניח כי היתה למטרות מסחר יותר מאשר למטרות שימוש אישי. 10. טוען ב"כ הנתבעת כי התובע הסתיר את סיבת הנסיעה האמיתית, היות ו". . התובע אינו עובד בעבודה "מסודרת" מזה כ 30 שנה , אלא שהוא עוסק בחקלאות ומסחר. ואולם, הואיל והתובע עוסק במלאכתו באופן "שחור", והואיל והוא לא שילם מעולם דמי ביטוח לאומי ו/או מס הכנסה ו/או מע"מ , הוא לא מעוניין שתחשף סיבת הנסיעה האמיתית , על מנת שלא יורם מסך ההונאה שהוא מנהל מזה עשרות שנים. . .לכן, צרף התובע תלושי שכר פיקטיביים של מעביד שאצלו לא עבד ולו יום אחד במהלך חייו . . .בתקווה שבית המשפט הנכבד יאמין לו כי בגיל 50 הוא החל לעבוד במקום מסודר, על תלוש שכר וכיוצב'. . ." (ראה סיכומי הנתבעת סעיף ג.8) אציין כי התובע לא הזמין את מעבידו למתן עדות, וכאשר נתבקש התובע ע"י ב"כ הנתבעת ליתן שני שמות של אנשים שעובדים בטרביה אקוסטיקה, השיב התובע : "אני אמרתי לך, אני. . .למה אני יערב אנשים ? הייתי עובד אצלו, אני צריך לשאול אותו מי אצלך? לא היה אכפת לי, אני הסברתי לעצמי יעני." כאשר נשאל התובע באיזה רכב נהג מעסיקו, השיב : "שכחתי." כאשר נשאל איך קיבל את משכורתו, השיב התובע :" הוא נתן לי את הכסף ביד ונתן לי תלוש. הוא מזומן נתן לי. הוא הוציא כסף מהבנק ונותן לי מזומן." (ראה פרוטוקול ישיבת יום ה - 22.10.03 עמ' 19-20) 11. ב"כ הנתבעת מפנה את ביהמ"ש בסיכומיו למספר סתירות, אשר לטענתו עולות מעדויות העדים בחקירתם בביהמ"ש. (ראה סיכומי הנתבעת סעיף ג.10) התובע בעדותו טען כי ". . . הייתי עובד ככה פה, פה, קצת אצל אנשים" (שם עמ' 15 שורה 26) מאוחר יותר כאשר נשאל : "לפני התאונה עבדת אצל מישהו אחד יותר מחודש? ב - 20 שנה אחרונות? " השיב התובע : "לא עבדתי חודש מלא אצל אף אחד, עבדתי יום כך יום כך." (שם עמ' 21 שורות 23-24) העד מחמוד יאסין, מסר בעדותו כי בעבר נהד התובע לעבוד בחקלאות, בחרישת חיטה באמצעות הטרקטור המשפחתי שלהם. כאשר נשאל אם התובע עבד 20 שנה בחקלאות עם אב המשפחה, השיב העד - "כן" .(שם עמ' 25) לעומת עדותו של עד זה, אשר טען כי התובע עבד בחקלאות בעסק משפחתי, עד נוסף אשר נחקר באותה ישיבה, מר עלי סעוד יאסין, אמר כי : "אמרתי לך שבשנת 2000 היה עובד בעבודות בניין מזדמנות." (שם עמ' 31 שורה 5) עד זה טען כי התובע עבר ליד ביתו, הם שוחחו מעט , התובע אמר לעד כי הוא נוסע לבקעה והעד ביקש ממנו לקנות עבורו אי אלו מצרכים. ב"כ הנתבעת הביע תמיהה הכיצד "בן אדם כמעט לא מכיר אותך, אתה כמעט לא רואה אותו, פתאום הוא עוצר לידך, פתאום הוא עושה לך קניות." 12. לאחר בחינת העדויות, על סתירותיהן הרבות מחליט אני כי סביר יותר להניח שהנסיעה היתה למטרות עבודתו של התובע. זאת היות ועסקינן בכמויות מסחריות של חומוס ואי אלו מוצרים אחרים שעל אופיים לא התעכב וכן היות ומהעדויות אשר הובאו בפני עולה חוסר עקביות בלשון המעטה, אשר מעלות בי חשש ממשי כי מי מהעדים לא אמרו אמת באותה ישיבה. 13. יחד עם זאת, היות ועסקינן בתאונת דרכים, יש ליתן לתובע פיצוי בגין פגיעתו. היות וכפי שהחלטתי עסקינן בתאונת עבודה, בה התובע היה מועסק אצל עצמו או אצל העסק המשפחתי, היה על התובע לפנות לועדה רפואית מטעם המל"ל על מנת שתקבע את נכותו ותתן לו פיצוי כפי שמתבקש. היות והתובע לא עשה כן, מוצא אני לנכון לערוך לתובע ניכוי רעיוני מן הפיצוי אשר יש ליתן לו. בנוסף לאמור, היות ואין ביכולתי לקבל את טענת התובע כי הוא הועסק אצל אותו טרביה אקוסטיקה בע"מ, וכי עולה בי ספק האם התלושים אשר הוצגו לביהמ"ש הינם אמיתיים, בכוונתי לערוך את החישוב לעניין פיצוי התובע על פי שכר של 3,000 ₪ לחודש, וזאת לאור טענת התובע עצמו כי השתכר "בין 2,000 ו- 4,000 בזמן שעבדתי מלא" (ראה פרוטוקול ישיבת יום ה- 22.10.03 עמ' 21 שורה 14) 14. ב"כ התובע מבקש מביהמ"ש לפסוק לתובע פיצוי כדלקמן: - הפסד השתכרות לעבר - 140,000 ₪ - הפסד השתכרות לעתיד - 280,000 ₪, כאשר לטענת ב"כ התובע יש לייחס לתובע 100% נכות תפקודית, "היות ונבצר ממנו לחזור לעבודתו הקודמת ו/או כל עבודה פיזית אחרת." (ראה סיכומי התובע סעיף 14) - עזרת צד ג' - 70,000 ₪ , פיצוי גלובלי וזאת "מאחר והתובע נפגע קשה, דבר אשר יאלצו בעתיד להזדקק לעזרת הזולת. . " (שם סעיף 19) . אציין כי התובע צרף כנספח לסיכומיו כתב התחייבות וכתב הסכמה המורה כי הוא, התובע ישלם לאשתו 4,000 ₪ לחודש עבור עזרתה וטיפולה בו. - כאב וסבל,עגמת נפש וטראומה- 75,470 ₪ - הפסד בגין אובדן תנאים סוציאליים - 50,000 ₪ - החזר אגרת בימ"ש - 567 ₪ סה"כ - 631,037 ₪. 15. ב"כ הנתבעת התייחס לעניין גובה הנזק אשר נתבקש ע"י התובע כדלקמן: - כאב וסבל - טוען ב"כ הנתבעת כי יש ליתן לתובע פיצוי של 25,500 ₪ וכי "אין כל יסוד ושחר ל"תוספת" של אב הנזק הלא ממוני "עגמת נפש וטראומה" , בגינו ביקש התובע פיצוי בסך נוסף של 50,000 ₪." (ראה סיכומי הנתבעת סעיף ד.1) - הפסדי שכר בעבר - 18,000 ₪ - הפסדי שכר לעתיד - 30,000 ₪ גלובלי לאור "נסיבות המקרה ולאור עברו התעסוקתי הלוט בערפל של התובע. . ." (שם סעיף ד. 3) - עזרת צד ג' לעבר - 2,000 ₪ - עזרת צד ג' לעתיד - 4,000 ₪. ב"כ הנתבעת מתייחס לכתב ההתחייבות וכתב ההסכמה אשר צרף התובע לסיכומיו, בגין תשלום לאשתו על עזרתה וטיפולה וטוען כי : " . .לא רק שעסקינן ב"תצהירים" , או "התחייבויות" , או "הסכמים" פיקטיביים לחלוטין, אלא שמדובר ממש בבדיחה (לא מצחיקה!) . . ." (שם סעיף ד.3) - הוצאות רפואיות ונסיעות - 2,000 ₪ - הפסדי פנסיה - טוען ב"כ הנתבעת כי "התובע מעולם לא צבר ולו שקל אחד לפנסיה לכן אין לפצותו בעניין זה." סה"כ 81,500 ₪. מסכום זה, טוען ב"כ הנתבעת כי יש לנכות ניכוי מל"ל רעיוני של 100,000 ₪, קרי התביעה נבלעת. מסקנה 16. לאחר שקילת טענות הצדדים מחליט אני לפצות את התובע כדלקמן: - בגין כאב וסבל עפ"י 20% נכות - 27,000 ₪ - בגין הפסד השתכרות לעתיד עפ"י 20% נכות ומשכורת של 3,000 ₪, עד גיל 67 - 95,788 ₪. לעניין נכותו התפקודית של התובע, מחוות הדעת של פרופ' רופמן עולה כי : "בעקבות החבלה נותרה נכות אורטופדית קבועה שכן בכף רגל שמאל, ישנו מצב שלאחר שבר - נקיעה במיפרק "ליספרנק" שבר ששוחזר וקובע אך הותיר הגבלת תנועות וכאבים במפרקים הטרזליים. בצלום האחרון נתן גם לראות הרס המפרק הטרזו-מטטרזלי הכף רגל שמאל." (ראה חוו"ד , סעיף דיון ומסקנות) קיומה של נכות תפקודית (Loss of earning capacity) , נידונה רבות הן בספרו המשפטית והן בפסיקה. פרופ' אנגלרד קבע בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהדורה2, 1993) כי הפיצוי בגין הפסד השתכרות כולל בדרך כלל 2 מרכיבים : א. פיצוי בגין אובדן השתכרות בפועל. ב. פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות. פסק הדין ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פד" י ל"ו (1) 281 (פרשת ברששת), הינו פסק הדין המרכזי בעניין, שבו הועלתה השאלה האם נפסקים פיצויים בראש נזק זה , על אובדן השתכרות בפועל (Loss of earning ) או על אובדן כושר השתכרות ( - אובדן האפשרות, גם הבלתי מנוצלת של ההשתכרות Loss of earning capacity ) נקבע כי לביהמ"ש שיקול הדעת, להחליט מהי למעשה הנכות התיפקודית , להבדיל מהנכות הרפואיות, אשר קביעתה נעשית ע"י המומחים הרפואיים. לאור האמור, והיות וקיבלתי את טענת הנתבעת כי סביר להניח שמקצועו של התובע הינו בתחום החקלאי והיות והמדובר היה בפגיעה לא קלה, מחליט אני כי הנכות התפקודית שנותרה לתובע הינה 20%. - בגין הפסד השתכרות לעבר - מחליט אני לקבל את הצעת הנתבעת ולפצות את התובע בסך של 18,000 ₪. - בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכן הוצאות ונסיעות - מחליט אני לפצות את התובע בסך כולל של 25,000 ₪. אציין כי בהחלטתי זו אין אני מקבל את כתב ההתחייבות וכתב ההסכמה, אשר צורפו לסיכומי התובע. 17. לפיכך, מחליט אני כי התובע יפוצה בסכום כולל של - 165,788 ₪, מסכום זה יש לנכות 20,000 ₪ תשלום תכוף, משוערך להיום (סה"כ 21,000 ₪), אשר נתקבל ע"י התובע וכן יש לנכות ניכוי רעיוני בסך 87,000 ₪, כפי שחושב ע"י המשערכת. אי לכך, על הנתבעת לפצות את התובע בסך כולל של -57,788 ₪, סכום זה צמוד מיום מתן פסק הדין. לסך זה יש להוסיף 13% שכ"ט עו"ד +מע"מ והוצאות משפט . המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום ט"ז בתמוז, תשס"ד (5 ביולי 2004) בהעדר הצדדים. ר. חרסונסקי, שופטסגן נשיא רגלייםשבר