שבר בעצמות המסרק בכף הרגל

התובעת ילידת 1944, נסעה ביום 11.11.1995 ביחד עם בעלה ובתה לבקר את גיסה, בבית החולים בנהריה. במכונית נהגה הבת - נתבעת מס' 1. כאשר הגיעה המשפחה לבית החולים, התובעת ביקשה לרדת מן המכונית, נתפסה רגלה, או נתקלה רגלה השמאלית ב"קנט" של הדלת האחורית ונפלה, כאשר כל כובד משקלה, מוטל על רגלה זו. לתובעת נגרם שבר בכף הרגל. אירוע זה לו התרחש, מהווה תאונת דרכים, והתובעת זכאית לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה. הנתבעת מס' 2 טוענת, כי התאונה לא אירעה מעולם, ופגיעתה של התובעת התרחשה בנסיבות אחרות. ראיות התביעה התובעת העידה בעצמה, וכן בתה. בעלה של התובעת לא נקרא להעיד למרות שהיה נוכח במקום. בנוסף, הוגש דו"ח חדר המיון אשר צורף לתצהיר ת/1. ראיות ההגנה מטעם הנתבעת מס' 2, העיד החוקר מר הזימה לביב, אשר שוחח עם התובעת והקליט את השיחה. הוגש תמליל, והודעות אשר גבה מהתובעת ואמה - נ/4 ו-נ/5. גירסת התביעה התובעת לתובעת שתי גרסאות עיקריות. האחת כפי שמופיעה בתמליל ובהודעה נ/5. השניה, כפי שמופיעה בעדותה בבית המשפט. השוני כפי שיפורט, אינו לעצם הנפילה, אלא לנסיבות. עפ"י הגירסה בנ/5 "ירדתי מדלת שמאל, תוך כדי ירידה רגל שלי התעקמה ואני נפלתי בצד הרכב. ישר נכנסה ראתה והזעיקה עזרה מבית החולים, קיבלה עגלה והכניסה אותי ביחד עם בעלי לבית החולים לחדר המיון שם ביצעו צילום והתברר כי יש לי שבר ברגל". התובעת היתה מוכנה להיבדק במכונת אמת. גם עפ"י התמליל, הרי נכנסה התובעת ישר לחדר מיון לאחר הפגיעה (עמ' 9 ו-17) וגם כאן אמרה כי הרגל שלה התעקמה ונפהל (עמ' 1). עפ"י עדותה בבית המשפט, וכן גם בכתב התביעה, רגלה הימנית נתפסה במשהו, או בחגורה, או בדלת. לאחר שכבר הורידה את רגל שמאל, נפלה והתישבה על הרצפה כשהרגל מתחת לגוף (עמ' 3-5 לפרו'). בעמ' 2 ניסתה לתאר התובעת כך: "הורדתי את רגל שמאל, נתקלה רגל שמאל ונתקלה ברגל ימין שנתקלה ברגל שמאל". כאן יש להעיר, כי בקטע זה היה התרגום מערבית לעברית, תרגום שהיתה לגביו מחלוקת ועל כן, לא אייחס לו משקל. עפ"י העדות, הרי קודם הלכו לבקר את הגיס, ורק אח"כ משגברו הכאבים ולא יכלה לעמוד על רגלה, ירדו לחדר המיון, ושם טופלה. עפ"י הגירסה בהודעה והתמליל, התאונה אירעה בשעה 16:30. עפ"י העדות, בין 17:00 ל- 19:00. השעה אשר צויינה בגליון חדר המיון, היא 18:45. התובעת הכחישה כי אמרה לחוקר את הדברים המיוחסים לה בנ/5, ואף טענה שהחוקר לא רשם את דבריה. התובעת סירבה לחתום על ההודעה. הגב' פאתנה אליאס הגב' פאתנה - נתבעת מס' 1, מסרה כבר בהודעתה נ/4,כי לאחר שאמה נפלה, נכנסו קודם לבקר את הדוד, ורק לאחר מכן ירדו לחדר המיון. הנתבעת עצמה לא יכלה לראות את הנפילה, שכן התובעת ישבה מאחוריה, אך היא הרגישה זאת, ואמה סיפרה לה, כי היא נתקלה ב"קנט" של הדלת. דיון ומסקנות חדשות לבקרים נטען ע"י חברות הביטוח, כי התביעות בגין תאונות בהן נטען לנפילה מרכב, לאחר חנייה, נפילה כתוצאה מהסתבכות בחגורת הבטיחות וכו', הן תביעות כזב. תביעות אלו, "נולדו" לאחר התיקון בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים אשר כלל, עליה וירידה מרכב, בהגדרת "שימוש ברכב" בסעיף 1 לחוק. הדברים נאמרים באולם מידי פעם בפעם, ובסיכומיהן טוענות חברות הביטוח, ותמיד בהדגשה כמו כאן: "בית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק כי גירסת התובעת שיקרית, לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות למען יראו וייראו, ובכדי לתת יד לביעור הרעה החולה של הגשת תביעות סרק כנגד חברות הביטוח". יש לבסס ולהוכיח האשמות של תביעת שקר. את ההוכחה לכך, מבקשת הנתבעת להסיק מהסתירות אשר מצאה בין הגרסאות של התובעת, בינן לבין עצמן ובינו לבין גירסת בתה. בנוסף לכך, טוענת הנתבעת, נמנעה התובעת מלהעיד עדי ראייה שבוודאי היו במקום כמו: בעלה של התובעת, ועדי ראייה אחרים. טענה נוספת בפי הנתבעת, להוכחת התביעה השקרית היא, כי לתובעת נגרם שבר בעצמות המסרק בכף הרגל, ולא יתכן שבר במקום זה מעקום רגל, אלא כתוצאה מנפילה של חפץ על הרגל. יתכן וזה נכון, אך טענה מעין זו יש להוכיח. בית המשפט אינו אמור לדעת היכן ברגל נמצאת "עצמות המסרק", אין בידיעתו של בית המשפט, כי לא יתכן שבר בעצמות המסרק, אלא כתוצאה מנפילת חפץ על הרגל. לא קשה להוכיח טענה זו ע"י עדות מקצועית. הנתבעת לא עשתה כן. עוד טענה הנתבעת כך: "בית המשפט יתבקש לתת דעתו לכך שמקור שהופעל על ידי החוקר, מסר שהנפגעת נפלה ונחבלה בתוך ביתה אכן מדובר בעדות שמיעה, אולם לאור האמור לעיל, הגירסה שנמסרה על ידי המקור, היא הגירסה האמינה וההגיונית". טענה זו, מוטב היה לו לא בא זכרה בסכומי הנתבעת. לו היה ערך ראייתי לדברים, הם היו מוצגים כראייה קבילה בבית המשפט. התובעת הסכימה להיבדק במכונת אמת. לו היתה נבדקת ויוצאת דוברת שקר, חזקה על הנתבעת מס' 2 כי עובדה זו היתה מובאת לידיעת בית המשפט, במסגרת הגשת ההסכם לכך. ככל הנראה לא נבדקה. בקצרה, הנתבעת לא הוכיח כי התובעת הגישה תביעה שקרית. יתכן ומוטבע לחברות הביטוח להשקיע את המשאבים הכספיים הנדרשים, על מנת להוכיח, ולו בתיק אחד מסוג זה, את טענותיהן, או אז, ניתן יהיה לפסוק במקרה המתאים, הוצאות לדוגמא. כך גם ניתן יהיה להוכיח לתובעים תביעות שווא, כי ניתן להוכיח את השקר, והגשת תביעות מסוג זה, תימנע. עלי לציין את אווירת העוינות אשר שררה במהלך הדיון. החל מעניין השפה, המשך בהתערבותו הבלתי פוסקת של בעל התובעת עד כי נאלצתי להוציאו מאולם הדיונים, עניין "המקור" והזכרתו בכלל, במהלך הדיון. תצהיר עדות ראשית של התובעת, ניתן בעברית. לא נרשמה הערה כי, הוא תורגם לתובעת לשפה הערבית, אלא עו"ד מחול הצהיר על כך בזמן הדיון. רבים מדי התיקים בהם מוגשים תצהירי עדות ראשית בשפה העברית, ללא הערה כי תורגמו, וכאשר העדים מגיעים לבית המשפט, מתברר כי אינם דוברים את השפה העברית, ולא פעם נפסלו תצהירים מעין אלו. במקרה זה, במיוחד לאחר שעו"ד מחול הצהיר, כי בפועל תרגם את התצהיר, לא אנקוט בצעד זה. עם זאת, מן הראוי כי, תופנם ההכרה בכך שתצהיר כמו עדות בשבועה, ואינו מהווה "סתם ניירת שצריך להכניס לתיק". יש להתייחס אליו בכל כובד הראש הראוי, ובודאי שהשפה בה הוא ניתן היא יסוד חשוב מאד. הרצוי הוא, שתצהיר אשר ניתן בערבית, יכתב בערבית ויוגש ביחד עם תרגום לעברית, אותו יאשר עורך הדין המאשר את התצהיר. הדבר ימנע תקלות רבות המתרחשות לעיתים מזומנות. עפ"י החלטה מיום 4.3.01 היה על התובעת להעביר הקלטת לב"כ התובעת, ועל זה האחרון, היה להודיע אם יש לו השגות או הערות, זאת לפני הגשת הסיכומים. משהוגשו הסיכומים ללא כל הערה, המסקנה היא, כי ב"כ התובעת שמע את הקלטת, ומצא כי, התמליל הוא נכון. משכך, הרי הסתירות בין עדותה של התובעת בפני, לנאמר בתמליל, והסתירות בינה לבין עדות בתה, לא התיישבו. בעת השיחה עם החוקר, ציינו התובעת ובעלה, כי גב' בשם עאידה אליאס שהיא גיסתה של התובעת, סייעה לה במשך שלושה חודשים לגירסת בעלה של התובעת, וחודש אחד, לפי גירסת התובעת עצמה. (עמ' 11, 12 לתמליל). הגב' אליאס קיבלה 2,000 ₪ עפ"י גירסת הבעל. עדה זו לא הוזמנה ע"י התובעת, והדבר אומר דרשני. "רעה חולה" נוספת בהגשת כתבי תביעה בנושא זה היא, ההגזמה הבלתי מרוסנת בפירוט הנזקים, כך למשל בתיק זה נתבעו ראשי הנזק כדלקמן: "נזקים מיוחדים" (עד ליום הגשת התביעה) עזרת צד ג' בעבר 30,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר 15,000 ₪ סה"כ 45,000 ₪ נזקים כללים כאב וסבל 19,000 ₪ עזרת צד ג' בעתיד 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעתיד 20,000 ₪ הפסד תנאים סוציאלים או פנסיה 20,000 ₪ הפסד השתכרות בעתיד 100,000 ₪ כתב התביעה אף הוא איננו "סתם נייר". אין חובה על פי תקנה 16(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע בעד נזק כללי. אף על פי כן, מצא לנכון ב"כ התובע, לתבוע בגין הפסד השתכרות בעתיד והפסד תנאים סוציאליים או פנסיה את הסכום של 110,000 ₪, כאשר ברור ומחוור כי התובעת לא עבדה. בסכומיו לא חזר ב"כ התובעת על דרישה זו. כך גם הסכום המיוחד לעזרת צד ג' בעבר 30,000 ₪. האם היה זקוק ב"כ התובעת לתמליל לדעת כי ישנה טענה לתשלום 2,000 ₪ בלבד? ההגזמה וההפרזה הן לרועץ. הן יוצרות מלכתחילה אווירה של אי אמון. סעיף 54 לפקודת הראיות: "פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודאת בעל דין, ופרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו, ואילו המקרים: (2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו ילדו הוריו אחיו או אחותו של בעל הדין. (3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד. " בענייננו ישנה בפני עדותם של התובעת ובתה בלבד. בשיחה המוקלטת עם בני המשפחה, לקח חלק פעיל בנה של התובעת. כאשר שאל החוקר אם היו עדים נוספים, "התנדב" הבן ואמר "אתה יכול לרשם את השם שלי". יתכן מאד, כי העוינות אותה הזכרתי, נובעת מהרגשת העלבון, כיי אין הנתבעת מס' 2 מאמינה לתובעת ומציגה אותה כשקרנית. עם זאת, לא מצאתי תמיכה או סיוע או תימוך נוסף פרט לעניין אמון אשר יצדיק מתן פסק דין לטובת התובעת על סמך העדות היחידה אשר בפני. לאור האמור לעיל, קשה ליתן אמון בלתי מסוייג בעדויות התובעת ובתה. אין ביכולתי לומר כי הורם הנטל ע"י התובעת, אף כדי מאזן ההסתברות הנדרש בתביעה אזרחית, ודינה של התביעה להידחות. התביעה נדחית. אין זה המקרה להטיל הוצאות לדוגמא. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בשיעור של 2,500 ₪. ניתן היום כ"ד באלול, תשס"ב (1 בספטמבר 2002) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים. חנה לפין-הראל, שופטת רגלייםשבר