נוהג לתשלום פיצויי פיטורים לעובדים פורשים       1.                   בפנינו תביעתו של התובע והנתבע שכנגד (להלן - העובד) כנגד הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן - הקרן) לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים בסך של 70,505₪. הקרן הגישה תביעה שכנגד בה עתרה לבטל את ההסכם בין הצדדים בנוגע ליציאתו של העובד לפנסיה מוקדמת, ולחייב את התובע להשיב לה הסכומים ששילמה לעובד ולקרן הפנסיה "מקפת" מכוח ההסכם הנ"ל. העובדות     2.                   העובדות, כעולה מחומר הראיות ומרשימת העובדות המוסכמות שגובשה על ידי הצדדים הן כמפורט להלן:                       א.                            העובד עבד בקרן מיום 15.2.77 ועד ליום 28.2.98 כמדריך שיקום.                        ב.                            בתקופת עבודתו, היה העובד חבר בקרן הפנסיה "מקפת".                         ג.                            העובד פרש לפנסיה מוקדמת, על פי הסכם עליו חתמו העובד, מנכ"ל הקרן וטל יוסף, יו"ר וועד העובדים (ת/ 13 למוצגי העובד; להלן - הסכם הפרישה).                        ד.                            העובד פרש לפנסיה מוקדמת בשנת 1998 במקום בשנת 2000, מועד הגיעו לגיל הפרישה המזכה אותו בפנסית זקנה על פי תקנות קרן הפנסיה "מקפת".                       ה.                            עם פרישתו של העובד שילמה הקרן את הסכומים כמפורט להלן:                                                 (1)                                    64,681₪ לקרן מקפת, לצורך רכישת זכויות פנסיה לעובד עד הגיעו לגיל הזכאות לפנסיה מהקרן;                                                 (2)                                    13,311₪ לעובד, בגין 3 חודשי הסתגלות.                                                 (3)                                    38,182₪ (או - 37,446₪) לעובד, המהווים השלמת 1/3% 2 מפיצויי פיטורים. כמו כן, שחררה הקרן לזכות העובד את כל הכספים שהצטברו לזכותו בקרן "מקפת" (תגמולים ופיצויי פיטורים).                         ו.                            נכון למועד סיום עבודתו, היו מופקדים לזכות העובד בקרן מקפת סכומים בשיעור של 6%, בסך של 59,798 ₪ (אישור מקפת - נספח ד' לתצהירו של מר פרייברון, מנכ"ל הקרן). תביעות הצדדים והשאלות השנויות במחלוקת     3.                   תביעת העובד: על פי כתב התביעה, תבע העובד הפרשי פיצויי פיטורים. העובד תבע את ההפרש בין הסכום שהצטבר בקרן מקפת בגין פיצויי פיטורים לבין סכום פיצויי הפיטורים המגיע לו על פי החוק בעד 21 שנות עבודתו (להלן - הפרש פיצויי הפיטורים), וזאת מכוח שני מקורות:                       א.                            סעיף 5 להסכם מיום 10.8.66 (ת/ 10 למוצגי העובד; להלן - הסכם הפנסיה).                        ב.                            הנוהג בקרן לשלם את הפרש פיצויי הפיטורים גם לעובד שפרש לגמלאות. יש לציין, כי בסיכומי התגובה טען העובד כי התביעה היא ל"פיצויי פיטורים" ולא ל"הפרש פיצויי פיטורים", אולם טענה זו אינה מתיישבת עם כתב התביעה, בה נאמר במפורש כי העובד תובע "הפרשים בגין פיצויי פיטורים", מכוח סעיף 5(ב) להסכם הפנסיה (סעיף 8 לכתב התביעה) ומכוח נוהג (סעיף 10 לכתב התביעה). מובהר, כי אין מחלוקת בין הצדדים על זכאות העובד לתשלום השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33%, ששולמה לעובד (מוסכמה 5(ג) לרשימת המוסכמות מטעם הצדדים).     4.                   תביעת הקרן: הקרן טענה כי הגשת התביעה להפרש פיצויי הפיטורים מהווה הפרה של הסכם הפרישה, בו הצהיר העובד כי אין לו דרישות ותביעות נוספות. כן טענה הקרן כי אלמלא הטעה העובד את הקרן בנוגע לכוונותיו היא לא היתה חותמת על הסכם הפרישה. לאור זאת, הקרן טענה כי היא זכאית להשבת הכספים ששולמו על ידה לעובד ו/או עבורו על פי הסכם הפרישה.     5.                   השאלות העומדות להכרעה הן:                       א.                            זכאות העובד להפרש פיצויי הפיטורים מכוח הסכם הפנסיה או חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 ( להלן - חוק פיצויי פיטורים).                        ב.                            האם בהסכם הפרישה כלול ויתור תקף ומחייב על תביעתו של העובד להפרש פיצויי הפיטורים?                         ג.                            זכאות העובד להפרש פיצויי הפיטורים מכוח נוהג.                        ד.                            האם הקרן זכאית להשבת הסכומים ששילמה לעובד ועבור העובד מכוח הסכם הפרישה? זכאות העובד להפרש פיצויי הפיטורים     6.                   את תביעתו להפרש פיצויי הפיטורים ביסס העובד על הוראת סעיף 5 להסכם הפנסיה (ת/10), הקובעת כי במקרה של פיטורים או התפטרות המזכה את העובד בקבלת פיצויי פיטורים, תשלם הקרן לעובד את הפרש פיצויי הפיטורים. כן טען, כי הוא זכאי להפרש פיצויי הפיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, כיון שהסכם הפנסיה לא נרשם כהסכם קיבוצי.     7.                   הקרן טענה כי הסעיף הרלבנטי במקרה הנדון הוא סעיף 4 להסכם הפנסיה, בו נקבע כי במקרה מותו של העובד, נכותו או פרישתו בגיל זקנה, הקרן פטורה מתשלום פיצויים לעובד או לשאריו.     8.                   בתשובה לטענת הקרן, העובד טען כי לא חל עליו סעיף 4 הנ"ל, כי אף אחת מהחלופות המפורטות בו לא התקיימה לגביו.     9.                   הוראות הסכם הפנסיה הרלבנטיות לענייננו הן סעיפים 4 ו- 5 להסכם הפנסיה: סעיף 4 א. תמורת התשלומים הכוללים של 16%, פחות 2.5%, שישולמו לביטוח לאומי בהתאם לחוק, יהיה המפעל פטור מכל תשלום פיצויים לעובד, או למשפחתו, במקרה מותו של העובד, נכותו, או פרישתו בגיל זקנה. ב. במקרים המפורטים להלן תשלם האגודה לעובד, או התלויים בו, במידה שהם זכאים לכך, את הגמלאות המגיעות להם, הכל בהתאם לתקנות האגודה. סעיף 5: א. במקרה של הפסקת העבודה של העובד במפעל לרגל פיטוריו או התפטרותו, בנסיבות המזכות אותו בקבלת פיצויי פיטורין, יפסיקו המפעל והעובד את התשלומים לאגודה, מזמן הודעת המפעל על כך, והאגודה תחזיר לעובד או ליורשיו, את הכספים שהצטברו לזכותו, הן מתשלומיו והן מתשלומי המפעל, בהתאם לתקנות האגודה, בניכוי דמי סיכון וניהול כמפורט להלן. ב. במקרה וסכום הפיצויים שיגיע לעובד לפי המשכורת האחרונה יהיה גבוה יותר מהסכום שהצטבר לזכותו באגודה על חשבון הפיצויים (ממשכורתו הכוללת), מתחייב המפעל לשלם לעובד - או ליורשיו - הפרש זה. 10.                   על פי הסכם הפנסיה, העובד זכאי להפרש פיצויי הפיטורים אם עבודתו הגיעה לסיומה בנסיבות של פיטורים או בנסיבות של התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. לעומת זאת, אם העובד סיים את עבודתו בנסיבות אחרות - פרישה לפנסית נכות או פנסית זקנה, מוות והתפטרות שאינה מזכה בפיצויי פיטורים - אין העובד זכאי להפרש פיצויי הפיטורים. 11.                   הוראת הסכם הפנסיה אף מתיישבת עם הפסיקה, הקובעת כי במקרה שעובד מסיים את עבודתו בדרך של פרישה לגמלאות, כאשר קיים הסדר פנסיוני מלא ומקיף, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים. דב"ע שם/ 139 - 3 מועצת פועלי חיפה נ' יהושע ירחמיאל ואח', פד"ע יב', 365. 12.                   אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע פרש לפנסיה מוקדמת (מוסכמה מס' 2 ברשימת המוסכמות מטעם הצדדים). אין גם מחלוקת בין הצדדים כי העובד נהנה מהסדר פנסיוני מלא ומקיף, וזאת החל ממועד פרישתו לפנסיה מוקדמת. כאמור, הקרן שילמה ל"מקפת" סך של 64,168 ₪, על מנת לרכוש עבור התובע זכויות פנסיה לתקופה 1998 - 2000, כך שבשנת 1998 שילמה לו "מקפת" פנסיה השווה לסכום הפנסיה שהיה משולם לו אילו פרש בגיל הפרישה, בשנת 2000. 13.                   לדעתנו, בנסיבות אלה, יש לראות את התובע כעובד שפרש לפנסית זקנה, כאשר הזכות לפנסיה הוסדרה בהסדר פנסיוני מלא ומקיף, ולא כעובד שפוטר או כעובד שהתפטר בנסיבות המקנות לו זכאות לפיצויי פיטורים. 14.                   עניין דומה נדון בדב"ע מד/ 18 - 3 גקט יעקב ואח' נ' מקורות בינוי ופיתוח בע"מ (פד"ע טו', 294). בעניין גקט תבעו עובדים שפרשו לפנסיה מוקדמת מכוח הסכם הבראה בין המעביד לבין נציגות העובדים פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, כאשר על פי הוראות הסכם ההבראה שולמה להם קצבה בשיעור של 70% משכרם. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי כאשר מדובר בפרישה לפנסיה מוקדמת, תוך הסדר פנסיוני מקיף ומלא, יש לראות את סיום עבודתם של העובדים כפרישה לפנסיה ולא כפיטורים, וכפועל יוצא מכך חלה ההלכה שאין זכאות לפיצויי פיטורים עם סיום קשר העבודה. 15.                   העובד טען כי פרישתו לפנסיה מוקדמת באה כתוצאה מדרישת הקרן. לטענה זו שתי תשובות: ראשית, מחומר הראיות אין ספק כי פרישת העובד לפנסיה מוקדמת נעשתה בהסכמתו ולא נכפתה עליו על ידי הקרן (ראו סעיף 2 לתצהירו של העובד מיום 17.1.2000). משכך הדבר, מדובר בהסכם לפרישה מוקדמת של העובד. שנית, ובכל מקרה, השאלה אם הפרישה לפנסיה מוקדמת היתה ביוזמת העובד או ביוזמת הקרן, אינה משנה את מהות נסיבות סיום עבודתו. משפרש העובד לגמלאות בהסדר פנסיוני מלא ומקיף, יש לראות אותו כמי שפרש לפנסית זקנה ולא כמי שפוטר. גם בעניין גקט, מדובר היה בעובדים שפרשו לפנסיה מוקדמת מכוח הוראות הסכם קיבוצי ולא על פי בקשתם דוקא. 16.                   כללו של דבר: משיש לראות את העובד כעובד שפרש לפנסיה ולא כעובד שפוטר, העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים, לא מכוח הסכם הפנסיה ולא מכוח הוראות חוק פיצויי פיטורים. 17.                   לאור האמור, מתייתר הדיון בשאלה אם הסכם הפנסיה הוא הסכם קיבוצי ומקיים את דרישות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.   הסכם הפרישה והשלכותיו על תביעתו של עובד 18.                   כאמור, העובד פרש לפנסיה מוקדמת על פי הסכם הפרישה (ת/ 13 למוצגי העובד). בשל חשיבותו, נצטט את נוסחו במלואו: "סיכום פגישה מתאריך 21.1.98 - צבי פילצ'ניק נוכחים: אהרון פרייברון, טל יוסף, מוריס אמסלם, צבי פילצ'ניק. מר צבי פילצ'ניק מבקש לפרוש לגמלאות אפריל 1998 במקום אפריל 2000, עקב מצבו הבריאותי והשחיקה הרבה. סוכם:           הקרן תפריש לקרן מקפת את הסכומים הנדרשים על מנת שמר פילצ'ניק יקבל ביום פרישתו את אחוזי הגמלה שהיה אמור לקבל בשנת 2000.           הקרן תאשר 3 חודשי הסתגלות מיום הפסקת עבודתו במרכז.          כל הכספים העומדים לרשותו בגין פדיון חופשה, מחלה וכמקובל בקרן.           בתאריך פרישתו לפנסיה מסתיימים יחסי עובד מעביד על כל המשתמע מכך.          למר פילצ'ניק אין דרישות או תביעות נוספות מהקרן בגין פרישתו המוקדמת. (ההדגשה הוספה). 19.                   על הסכם הפרישה חתמו מנכ"ל הקרן, העובד ומר טל יוסף - יו"ר וועד העובדים. בשולי הסכם הפרישה נכתב בכתב יד: "מקובל עלי לפרוש לגימלאות בתאריך 1/3/98". בכבוד רב, צבי פילצ'ניק   20.                   הקרן טענה כי הסכם הפרישה עליו חתם העובד, ביחד עם יו"ר וועד העובדים, מהווה מיצוי תנאי הפרישה המגיעים לעובד עם סיום עבודתו בקרן, וכלול בו ויתור תקף ומחייב על כל תביעה נוספת. מה גם, שמכוח הסכם הפרישה זכה העובד בתנאי פרישה מועדפים, מעל ומעבר לחבות הקרן לעניין הפרש פיצויי הפיטורים. 21.                   העובד טען כי אין בהסכם הפרישה ויתור תקף על זכותו להפרש פיצויי הפיטורים, מנימוקים אלה:                       א.                            אין בהסכם הפרישה משום ויתור שלו על תשלום הפרש פיצויי הפיטורים, בהתאם לנוהג שהיה מקובל בקרן. על פי סעיף 3 להסכם הפרישה, הוא זכאי לכל התשלומים "כמקובל בקרן", ועל פי המקובל בקרן הוא זכאי להפרש פיצויי הפיטורים.                        ב.                            המסמך אינו מקיים את התנאים שנקבעו בפסיקה למתן תוקף לכתב ויתור, מנימוקים אלה:                                                 (1)                                    המסמך הוא כתב להתחייבויות כספיות עתידיות;                                                 (2)                                    בעת חתימה עליו העובד לא היה מודע לזכויותיו על פי הדין;                                                 (3)                                    אין העובד יכול לוותר על זכויות שבהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי. 22.                   משקבענו כי העובד לא היה זכאי להפרש פיצויי הפיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים או על פי הסכם הפנסיה, הרי שהטענות בנוגע לויתור על זכויות המגיעות לעובד מכוח הדין או מכוח הסכם קיבוצי אינן רלבנטיות. 23.                   נותר לבחון אם היה קיים בקרן נוהג לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים לעובד הפורש לגמלאות במועד סיום עבודתו של העובד, ואם בהסכם הפרישה נכלל ויתור תקף ומחייב של העובד על הזכות לתשלום מכוח הנוהג, ככל שהיה קיים נוהג כזה. 24.                   באשר לקיומו של הנוהג בקרן:                       א.                            עניין תשלום הפרש פיצויי הפיטורים (להבדיל מתשלום מענק פרישה/השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33%, לגביו אין מחלוקת) הועלה בדיון בוועדה הפריטטית מיום 30.1.95 (מוצג ת/ 11 במוצגי העובד). על פי סיכום הדיון, ההנהלה הודיעה כי טעתה בעבר ושילמה לעובדי הקרן שפרשו לגמלאות הפרש פיצויי הפיטורים, כאשר מבחינה חוקית לא חלה עליה החובה לשלם תשלום זה, ומחובתה לשלם רק השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33%, על בסיס השכר האחרון. נציגות העובדים מצדה הודיעה כי תשלום הפרש פיצויי הפיטורים שנעשה במשך השנים לכל הפורשים הוא נוהג שעל הנהלת הקרן להמשיך לכבד. סיכום הדיון הוא: "אי לכך הוסכם כי נציגות העובדים לא תנקוט בצעדים כדי לכפות על ההנהלה נוהג זה בעתיד. יחד עם זאת, היא מודיעה כי אינה יכולה למנוע תביעות אישיות פרטיות של פורשים הטוענים למימוש זכותם על פי הנוהג". (סעיפים 3ב, 3ג, לסיכומי הועדה ).                        ב.                            מר יוסף טל, יו"ר וועד העובדים של הקרן, אשר השתתף בפגישה בה נחתם הסכם הפרישה וחתם על הסכם הפרישה, העיד כי בעת שחתם על הסכם הפרישה הכיר את סיכום הדיון של הוועדה הפריטטית (ת/ 11) וידע כי הקרן אינה מכירה בקיומו של נוהג לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים ואינה מתכוונת לשלם לעובד את הפרש פיצויי הפיטורים (פרוטוקול 22.1.01 ע' 8, שורות 9-14). כן אישר מר טל כי העובד התייעץ איתו לפני שחתם על הסכם הפרישה בנוגע לפרישה לפנסיה מוקדמת ובקשר לתנאי הפרישה (פרוטוקול 22.1.01 ע' 8, שורות 25-27, ע' 9, ש' 1 עד 11). בתשובה לשאלה מדוע לא דאג שהעובד ישמור לעצמו את הזכות לתבוע הפרשי פיצויי פיטורים השיב "מפני שאני התייאשתי אחרי המשפט של עליזה וידל, לא האמנתי שנוכל לזכות בתביעה שלנו". (פרוטוקול 22.1.01 ע' 8, שורות 17-18).                         ג.                            הנתבעת הגישה רשימה (נ/ 2) ובה שמות עובדים שפרשו לפנסיה מאז שנת 1995. מר טל העיד כי אינו יכול לציין שם של פורש אחד שקיבל השלמת פיצויי פיטורים (פרוטוקול 22.1.01 ע' 9, שורות 22-23), ובהתייחס לשאלה אם נכון שאף אחד מהעובדים ברשימה לא קיבל הפרש פיצויי הפיטורים השיב "אני לא מאשר ולא מכחיש" (פרוטוקול 22.1.01 ע' 10, שורות 5-9).                        ד.                            מר פרייברון העיד בתצהירו כי הנוהג לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים לפורשים לפנסיה בוטל בראשית שנת 1995. (סעיף 4(ג) לתצהירו) 25.                   מהעדויות והראיות בתיק עולה כי בפועל, החל משנת 1995, הפסיקה הקרן לשלם לעובדים שפרשו לפנסיה את הפרש פיצויי הפיטורים, והיא שילמה להם רק מענק פרישה בשיעור של 2.33%. אמנם, מר טל ניסה לטעון כי "אינו יודע" מה נעשה בקרן בעניין זה, אולם טענה זו שלו אינה אמינה עלינו לחלוטין. נזכיר, כי בתצהירו מיום 19.1.00 הצהיר יו"ר וועד העובדים כי הנוהג לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים לא בוטל, כך שלכאורה ידוע לו כיצד פעלה הקרן בעניין זה. כמו כן העיד כי הוא מכיר את תנאי הפרישה של עובדי הקרן בשנים האחרונות (פרוטוקול 22.1.01 ע' 9, שורות 14-15). למרות זאת, מר טל לא יכול היה למסור ולו שם של עובד אחד שפרש לפנסיה ושולם לו הפרש פיצויי הפיטורים לאחר שנת 1995. זאת ועוד. אין זה סביר בעינינו כי יו"ר וועד העובדים "אינו יודע" מה הם התשלומים המשולמים לעובד הקרן הפורש לפנסיה. האמת היא, כי הקרן הפסיקה בפועל את הנוהג, וכי נציגות העובדים או העובדים הגיעו למסקנה כי לא יוכלו לאכוף על הקרן את התשלום, וכדבריו של יוסף טל שצוטטו בסעיף 24(ב) לעיל, וועד העובדים והעובדים נואשו מהאפשרות לכפות על הקרן את התשלום. למעשה, גם העובד מאשר בסיכומיו כי בפועל החל מחודש ינואר 1995 לא שולם לעובדים הפורשים לפנסיה הפרש פיצויי הפיטורים. סעיף 23 לסיכומי העובד; לטענת העובד בסיכומים, אין לכך משמעות לגבי העובד, לאור ההלכה שנקבעה בבג"צ מילפלדר (בג"צ 239/83 מילפלדר יהושע נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 210), לפיה אין המעביד רשאי, חד צדדית, לשנות תנאי מכללא בחוזה העבודה האישי שבינו לבין העובד). 26.                   העולה מן האמור הוא כי במועד בו חתם העובד על הסכם הפרישה, בפועל, לא שילמה הקרן לעובדים הפורשים לפנסיה את הפרש פיצויי הפיטורים, אלא השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 1/3% 2 בלבד. 27.                   איננו מקבלים את טענת העובד כי במועד בו חתם על הסכם הפרישה לא ידע על שינוי הנוהג בפועל, וכי סבר כי הקרן תשלם לו "כמקובל" את הפרש פיצויי הפיטורים, וכי כך גם הוסכם בסעיף 3 להסכם הפרישה, מנימוקים אלה:                       א.                            סעיף 3 להסכם הפרישה מתייחס במפורש לשני תשלומים: "חופשה" ו"מחלה", והמלים "כמקובל בקרן" מתייחסות לשתי זכויות אלה. יודגש, כי לא נאמרו בסעיף 3 להסכם הפרישה המלים "ותשלומים אחרים" או המלה "וכו'" או כל ביטוי דומה אחר, ממנו ניתן להסיק כי יגיעו לעובד תשלומים נוספים מעבר לפדיון חופשה ולפדיון ימי מחלה.                        ב.                            כפי שהעיד העובד, הוא ניהל מו"מ על הסכם הפרישה עוד לפני הפגישה בה נחתם הסכם הפרישה (פרוטוקול 22.1.01 ע' 5, שורות 21-22). כן העיד מר טל, יו"ר וועד העובדים, כי העובד התייעץ עמו בקשר להסכם הפרישה ובקשר לתנאי הפרישה (פרוטוקול 22.1.01 ע' 8, שורות 25-27; ע' 9 שורות 1-11). אמנם, בעדותו ניסה העובד להמעיט בערכן של ההתייעצויות שקיים לפני החתימה על הסכם הפרישה, באומרו "להתייעץ זה מושג די רחב, שאלתי את יו"ר הוועד מה דעתו" (פרוטוקול 22.1.01 ע' 5, שורה 17). אנו משוכנעים, כי במסגרת בדיקת ההסכם על ידי העובד, וההתייעצות עם יו"ר וועד העובדים (שכאמור ידע כי הקרן לא משלמת לעובד הפורש לגמלאות הפרש פיצויי הפיטורים), העובד בדק את הסכם הפרישה ואת הזכויות שישולמו לו על פיו, וכן ידע כי לא ישולם לו הפרש פיצויי הפיטורים, בנוסף לזכויות על פי הסכם הפרישה.                         ג.                            יתר על כן. כאמור לעיל, כשלוש שנים לפני פרישתו של העובד לגמלאות, בפועל, הפסיקה הקרן לשלם את הפרש פיצויי הפיטורים לעובדים שפרשו לגמלאות. גם בעניין זה, איננו מאמינים לעובד כי עובדה מהותית זו, שהיתה בידיעתו של מר טל, יו"ר וועד העובדים, עמו התייעץ בקשר להסכם הפרישה, לא היתה ידועה לו, במועד חתימת הסכם הפרישה. משכך הדבר, גם אם העובד סבר כי מכוח המלים "וכמקובל בקרן" הוא יהיה זכאי לתשלומים נוספים, הוא לא יכול היה להיות סבור כי יהיה זכאי לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים, שמאז שנת 1995 אינו מקובל בקרן. 28.                   הסכם הפרישה העניק לעובד הטבות משמעותיות, מעל ומעבר לתשלום הפרשי פיצויי הפיטורים. על פי תלוש השכר לחודש פברואר 98 (מוצג ת/ 9 למוצגי העובד), שכר היסוד של העובד עמד על סך של 4,436 ש"ח. הרכיבים האחרים המפורטים בתלוש השכר (נסיעות, טלפון, קורס הדרכה ועוד) אינם חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. לפיכך, השכר אותו נקבה הקרן כשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים, 4,856 ש"ח, הוא שכרו הנכון של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים, וזאת לאחר שהובא בחשבון החלק היחסי של דמי הבראה וביגוד. על פי נספחים ד' ו- ה' לתצהירו של מר פרייברון, בקרן הפנסיה "מקפת" הצטברו לזכות העובד מהפרשות הקרן בגין פיצויי פיטורים בשיעור של 6% סך של 59,798 ש"ח ומהפרשות הקרן בגין פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33% סך של 37,445 ש"ח, ובסך הכל - סך של 97,243 ש"ח. סכום פיצויי הפיטורים בעד 21 שנות עבודתו של העובד עמד על סך של 101,976 ש"ח. הפרש פיצויי הפיטורים שהיה מגיע לעובד אילו סיים את עבודתו בנסיבות המזכות אותו בתשלום הפרש פיצויי הפיטורים עמד איפוא על סך של 4,739 ש"ח בלבד. כנגד זאת, על פי הוראות הסכם הפרישה, שילמה הקרן לעובד או בעבורו סך של 77,992 ₪, ( 64,681 ש"ח בגין רכישת זכויות ו- 13,311 ש"ח בגין מענק הסתגלות). בהקשר זה נציין כי לאורך כל הדרך התעלם העובד מהסכום שהצטבר לזכותו במקפת מהפרשות הקרן בשיעור של 6% בגין פיצויי פיטורים, והביא בחשבון רק את הסכום שהצטבר מהפרשות הקרן בשיעור של 2.33%, אולם מובן כי בחישוב הנכון, הן בהתאם להוראות החוק והן בהתאם לסעיף 5(ב) להסכם הפנסיה, יש להביא בחשבון את כל הסכומים שהצטברו במקפת בגין פיצויי פיטורים. 29.                   בסעיף 5 להסכם הפרישה הצהיר העובד כי אין לו תביעות או דרישות נוספות מהקרן בגין פרישתו המוקדמת. משקבענו שידע העובד שבפועל הקרן אינה משלמת הפרש פיצויי הפיטורים לעובדים שפורשים לגמלאות, הרי שהצהרתו בהסכם הפרישה חלה גם על הדרישה לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים. 30.                   אנו דוחים את טענת העובד כי אין תוקף לויתורו על הדרישה לתשלום הפרשי פיצויי הפיטורים. אם בכלל היתה קיימת לעובד זכות לתשלום הפרש פיצויי הפיטורים, הזכות אינה נובעת מחוק או מהסכם קיבוצי, אלא מנוהג, המהווה תנאי מכללא בחוזה העבודה האישי שבין העובד לבין הקרן. על זכות שמקורה תנאי מכללא בחוזה העבודה האישי, אין כל מניעה שהעובד "יוותר", וויתורו תקף ומחייב. מה גם, שבמקרה הנדון, לנוכח תנאי הפרישה המועדפים ששולמו לעובד, העובד לא ויתר בעצם, כי ערכם של התשלומים ששולמו לו או בעבורו מכוח הסכם הפרישה עולה במידה ניכרת על הסכום עליו "ויתר" - 4,736 ש"ח. 31.                   המקרה הנדון אינו דומה כלל למקרים שנדונו בפסקי הדין שפורטו בסיכומי ב"כ העובד. ראשית, כאמור לעיל, העובד לא "ויתר" על זכות המגיעה לו מכוח חוק או הסכם קיבוצי, אלא על זכות המהווה תנאי מכללא בחוזה העבודה האישי. שנית, תנאי הפרישה שניתנו לעובד מכוח הסכם הפרישה עולים בהרבה על הזכות להפרש פיצויי הפיטורים, שעליה לכאורה "ויתר". שלישית, העובד ידע בדיוק מה הם התנאים שיקבל על פי הוראות הסכם הפרישה. בנסיבות אלה, יש לתת תוקף מלא ומחייב להצהרת העובד בהסכם הפרישה, והוא מנוע מלהעלות תביעות או דרישות נוספות. השוו: דב"ע נה/ 164-3 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ נ' משה גורין, פד"ע כט', 385. 32.                   לאור כל האמור, תביעתו של העובד להפרשי פיצויי פיטורים או לפיצויי פיטורים נדחית. תביעתה הנגדית של הקרן 33.                   לטענת הקרן, העובד הפר את הסכם הפרישה ובניגוד להצהרתו המפורשת והחד משמעית הגיש נגד הקרן תביעה לסכומים נוספים בקשר עם פרישתו. לאור זאת, הקרן רשאית להשבת הנזקים שנגרמו לה. הקרן טענה כי זכותה להשבת הכספים נובעת מכוח דיני החוזים (תרופות) ו/או דיני ההשבה ו/או הטעייה ו/או עשיית עושר ולא במשפט. 34.                   העובד טען כי אין שחר לתביעה הנגדית של הקרן, העובד פעל על פי דין, ואין לקרן להלין אלא על עצמה ועל מי שפעלה בעצתו. כן טען כי לא היתה כל הטעיה מצד העובד. 35.                   תביעה דומה לתביעתה הנגדית של הקרן נדונה בדב"ע נה/ 164 - 3 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ נ' משה גורין, פד"ע כט 385. גם בעניין אלקטרה, נקבע כי על פי הוראות הסכם פרישה שהעניק לעובד תנאי פרישה מועדפים, אין הוא זכאי לדרישות הנוספות שתבע. גם בעניין אלקטרה, ביקשה המעבידה לבטל את הסכם הפרישה. בית הדין דחה את תביעתה וקבע כי: "העובדה שהעובד הגיש תביעה, על אף התחייבותו המפורשת שלא לעשות כן, יכולה, לכל היותר, להוות שיקול בהוצאות המשפט שיושתו עליו. שעה שבית הדין האזורי קבע כי הסכם הפרישה קבע "עסקת חבילה", אין לאמר כי הפרתו של העובד מצדיקה את "התרת החבילה", כשם ש"התרת החבילה" אינה אפשרית כשהעובד מבקש להוסיף עליה סכומים (...), זו לא תתאפשר אף כשהמעביד יבקש זאת (למעט, כאמור, מקרים של פגם רצון או בכריתת החוזה)". שם, בע' 389 - 390. 36.                   מעבר לנפסק בעניין אלקטרה נוסיף:                       א.                            הקרן לא הוכיחה מה הנזק שנגרם לה כתוצאה מתביעתו של העובד, מעבר להוצאות הכרוכות בהתדיינות.                        ב.                            בתמורה לתנאי הפרישה המועדפים, קיבלה הקרן את סיום עבודתו של העובד. ככל שהקרן מבקשת לבטל את הסכם הפרישה, הרי במקביל לכך שיושבו לה הכספים ששילמה מכוח הסכם הפרישה, זכאי העובד להשבת התמורה שהוא נתן לקרן, דהיינו פרישתו מעבודה. אין זה צודק כי רק העובד ישיב לקרן את שקיבל מכוח הסכם הפרישה, והקרן לא תשיב לו את התמורה שקיבלה. 37.                   לאור כל האמור, תביעתה הנגדית של הקרן נדחית. 38.                   באשר להוצאות משפט: לכאורה, נדחו הדדית תביעת העובד ותביעתה הנגדית של הקרן. למרות האמור, אנו סבורים שיש מקום לחייב את העובד בתשלום הוצאות. נראה לנו, כי לנוכח הוראות הסכם הפרישה ותנאי הפרישה המועדפים שניתנו לעובד, לא היה מקום להגשת תביעה זו. לפיכך, אנו מחייבים את העובד לשלם לקרן הוצאות בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לעובד פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.           נ.צ. אנשל אשכנזי לאה גליקסמן, שופטת נ.צ. רענן גילאון   פיצוייםנוהג (ביחסי עבודה)פיטוריםפיצויי פיטוריםפרישה