רקע בפני תביעה על סך 30,772 ₪ שעניינה, סכסוך מסחרי בגין חוב כספי נטען. ביום 12/11/01, חתמה החברה, באמצעות מר יצחק שניר, על חוזה עם הנתבעת למתן שרותי תכנון וייעוץ לאיטום פרוייקט בנייה בקריית שלום בתל- אביב אשר נבנה ע"י הנתבעת (להלן "ההסכם"). בסע' 1 להסכם, נקבעה התמורה לביצוע החוזה לסך של 12,000 $ ובסע' 2 נקבע לוח הזמנים לביצוע התשלומים. לשונם של סעיפים 1 ו 2 לנספח האיטום להסכם: סעיף 1 - "בתמורה לביצוע כל שירותי התכנון בלוח הזמנים על פי החוזה ובהתאם לנספח זה תשלם החברה למתכנן שכר פאושלי בסך כולל השווה ל- 12,000$ בעבור כל הפרוייקט….." סעיף 2 - "התמורה תשולם למתכנן בתשלומים לפי התקדמות שלבי ביצוע שירות התכנון במועדים כדלקמן: 2.1 עם סיום שלב תכנון מוקדם והנחיות פרוגרמטיות 15% 2.2 עם סיום שלב תכנון מפורט כולל פרטי ביצוע 15% 2.3 עם סיום שלב לאחר הכנת כתב כמויות והמיפרט 15% עם סיום שלב גמר מבנה מגורים ראשון (9 קומות) 15% עם סיום שלב גמר מבנה מגורים שני (9 קומות) 15% 2.6 עם סיום שלב גמר מבנה מגורים (17 קומות) 25% בהסכם יש הוראות המקנות לנתבעת להביא את החוזה לידי גמר, על דרך הודעה בכתב ומכל סיבה שתראה בעיניה או בעיני המפקח. כך גם לעניין התשלום, קובע המפקח מהו הסכום החלקי שיש לשלם בכלל ובעת סיום ההסכם בפרט. ביום 14.3.02 הגישה החברה לנתבעת חשבון חלקי מס' 1 עבור עבודתה עד לסיומה. החשבון הוגש על סכום של 1,800$, אך המפקח, אשר בדק את החשבון, אישר לתשלום סכום של 1,200$ בלבד. על פי אישור המפקח, שילמה הנתבעת ביום 1.7.02 לחברה את הסך הנ"ל של 1,200$. תחילתם של ההליכים המשפטיים בעניין זה היא תביעה שהוגשה ביום 29/4/03, על ידי חברת י.ו.ש. יעוץ באיטום מבנים בע"מ (להלן "החברה"), כנגד פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (להלן "הנתבעת") וכנגד מר יצחק שניר, אשר בזמנים הרלונטיים, היה יחד עם מר יגאל ויינשטיין, שותף ומנהל בחברה התובעת. בשל סכסוך שפרץ בין בעלי המניות, נקלעה החברה למבוי סתום. ביום 8/1/04, ניתן תוקף להחלטת התובעת ובעלי מניותיה לפיה, זכות התביעה של התובעת הומחתה למר ויינשטיין, על מנת שיוכל להמשיך את התביעה בעצמו כנגד חברת פרידמן חכשורי, היא הנתבעת. על אף התנגדותה של הנתבעת וטענתה שיש לדחות את התביעה, הותר תיקונו של כתב התביעה, באופן ששם התובעת הוחלף בשמו של מר יגאל ויינשטיין, הוא התובע. טענות הצדדים טענות התובע החברה קיימה את התחייבויותיה כלפי הנתבעת, העולות מן ההסכם, עד קבלת הודעת הנתבעת על הפסקת ההתקשרות. הנתבעת לא ענתה לפניית התובעת בבקשה למתן הסבר על ההודעה ובדרישה לתשלום יתרת החוב בסך 600$, אשר נותרה בגין העבודות שבוצעו ע"י התובעת עד למועד הפסקת העבודה. לוח הזמנים המצוין בסע' 2 להסכם, אינו מבטא את שלבי הכנת העבודה שנדרשה מהחברה ועבודת הייעוץ והתכנון הסתיימה למעשה כמפורט בסע' 2.3 לסע' 2 הנ"ל, למרות שעל פי לוח הזמנים היה אמור להיות משולם עד אז רק 45% מהתשלום. ביום 14/3/02, מילא מר מורדחייב מהפיקוח על הפרוייקט, מטעם הנתבעת (להלן "המפקח"), טופס הוראת תשלום עבור החברה. על פי הטופס, אושר לתשלום סך של 1,800$ מתוך 12,000$. לטענת התובע, הטופס אושר ע"י כל הגורמים. רק בתאריך 13/6/02, תיקן מישהו את החשבון ורשם עליו 1,200 $, ללא סמכות וללא הרשאה של אף אחד מהגורמים האחראיים. על פי נספח האיטום לחוזה, היה על הנתבעת לשלם 15% שהם 1,800$, כבר בשלב זה, כפי שאושר ע"י הפיקוח. בעצם הפסקת ההתקשרות ע"י הנתבעת ללא סיבה כלשהי ובהימנעותה לשלם את יתרת החוב, הפרה היא את ההסכם המפורש שהיה ביניהן ולפיכך, חייבת היא בפיצויי התובע על פי דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט על פי הפירוט: 600$ אשר שוויים בשקלים 2,772 ₪, בגין יתרת חוב עבור עבודות אותן הספיקה התובעת לבצע עובר להפסקת ההתקשרות ; 25,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, ביטול ההסכם, אובדן עבודות אחרות ופיצויי ציפיה ; 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש, טירחה ובזבוז זמן והכל בסך כולל של 30,772 ₪, הוא הסכום הנתבע. כתב התביעה נתמך בתצהירו של מר יגאל ויינשטיין ואליו צורפו: חוזה שירותי התכנון, הוראת תשלום לחשבון חלקי ראשון מיום 14/3/02, הודעת הנתבעת בדבר הפסקת התקשרות, מכתב מב"כ התובעת לנתבעת מיום 11/3/03. טענות הנתבעת הנתבעת, יחד עם חברת גל-אבירן יזום והשקעות בע"מ (להלן יחדיו: "היזמיות"), עסקו בהקמת פרויקט למגורים של 96 יחידות דיור בשכונת קרית שלום בתל-אביב (להלן: "הפרויקט"). לצורך ביצוע הפרוייקט, נדרשו היזמיות ליועץ ומתכנן בנושאי האיטום בפרויקט. המפקח על הפרויקט, המליץ בפני היזמיות להתקשר בעניין זה עם מר יצחק שניר, הנתבע מס' 2, אותו הכיר מהיכרות קודמת. ואכן, על פי המלצת המפקח התקשרו היזמיות ביום 12.11.01 בחוזה למתן שירותי תכנון ויעוץ באיטום עם התובעת, אשר מר יצחק שניר הוא ממנהליה ובעליה (להלן: "ההסכם"). ההתקשרות עם התובעת התבצעה באמצעות מר שניר, הנתבע 2, אשר חתם על ההסכם בשמה של התובעת וערב אישית לקיום מלוא התחייבויותיה. הנתבע 2 החל להעניק לנתבעת שירותי יעוץ והחל להכין תכנית איטום. בחודש ינואר 2002 לערך, ביקשו היזמיות לצאת במכרז לבחירת קבלן הבניה לפרויקט. לצורך המכרז, נזקקו היזמיות, בין השאר, למפרט לביצוע עבודות האיטום בפרויקט. לפיכך, המפקח על הפרויקט פנה ביום 28.01.03 במכתב לתובעת וביקש אותה בשל דחיפות העניין, כי תכין ותעביר לידיו מפרט לעבודות איטום, וזאת בתוך 7 ימים מיום המכתב הנ"ל. ביום 3.2.02 פנה המפקח לתובעת וביקש לדעת מתי יומצא לו המפרט המבוקש. אולם לתדהמתו של המפקח נמסר לו על ידי מר וינשטיין יגאל, כי אין בכוונת התובעת להכין או למסור ליזמיות את המפרט המבוקש, כל זאת בניגוד להתחייבויותיה של התובעת על פי סעיף 3.3. לחוזה וסעיף 8 לנספח לחוזה לעמוד בלוח זמנים ועל פי דרישת החברה ו/או המפקח לבצע שירותים. הנתבעת ושותפתה לפרויקט, אשר הבינו, כי חל קרע בין בעלי המניות בתובעת, באופן אשר שיבש וסיכל כל אפשרות לפעולה תקנית ומסודרת של התובעת, ולאחר שמצאה כי התובעת מפרה את ההסכם הפרה יסודית, החליטה להביא את ההסכם לידי גמר, וביום 12.2.03 הודיעה לתובעת במכתב על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. ביום 14.3.02 הגישה התובעת ליזמיות חשבון חלקי מס' 1 עבור עבודתה עד לסיומה. החשבון הוגש על סכום של 1,800$, אך המפקח, אשר בדק את החשבון, אישר לתשלום סכום של 1,200$ בלבד. על פי אישור המפקח, שילמו היזמיות לתובעת את הסך הנ"ל של 1,200$ ביום 1.7.02. עוד טוענת הנתבעת כי מאחר שהתביעה הוגשה על ידי מר וינשטיין, אחד מבעלי המניות של החברה, המדובר בתביעה נגזרת, באשר בעל מניות בחברה אינו יכול להגיש תביעה בשם החברה מבלי שנטל אישור לכך מבית המשפט בהתאם להוראות סעיף 198 לחוק החברות התשכ"ט - 1999. לפיכך, רק מטעם זה, דין התובענה להימחק או להדחות על הסף. הוראות ההסכם בנוגע להפסקת התקשרות טעם נוסף וברור לדחיית התביעה הן הוראות ההסכם. על פי סעיף 14 להסכם הנושא כותרת "הבאת החוזה לידי גמר" ולשונו: "על אף האמור בכל מקום אחר בחוזה זה, רשאית החברה (הנתבעת - לא במקור) בכל עת ומכל סיבה שתראה בעיניה או בעיני המפקח, להביא חוזה זה, כולו או מקצתו, לידי גמר על ידי הודעה בכתב על כך למתכנן (התובעת - לא במקור)". בהתאמה נקבע גם בהסכם בסעיף 16, כי מקום שהובא ההסכם לידי גמר: "…תשלם החברה למתכנן בעד אותו חלק משירותי התכנון שהוא ביצע עד להבאת החוזה לידי גמר או ביטולו - סכום שייקבע על ידי המפקח בהתאם לשיעורי השירותים החלקיים שבנספח, וזאת לסילוק גמור ומוחלט של שכר טרחתו". התובעת מפנה גם לסעיף 22 להסכם, בעניין ביצוע חלקי, החוזר על האמור ולסעיף 6 לנספח להסכם הקובע כי: "קביעת המפקח בכל הקשור לגובה החשבון ו/או שאלת זכאותו של המתכנן לתשלום ו/או לשאלה המתכנן את התחייבויותיו עד לסיום כל שלב כמפורט לעיל - תהיה סופית ותחייב את הצדדים". פועל יוצא מהאמור הוא, כי בהתאם להוראות ההסכם, רשאית היתה הנתבעת להביא את ההסכם לסיומו בכל עת ואף ללא כל סיבה (הגם שבענייננו כמפורט, היתה סיבה), ובמקרה כזה מחויבת היא אך בתשלום עבור העבודה, אשר בוצעה על ידי התובעת עד לאותו שלב, כפי שתאושר על ידי המפקח. הנתבעת אכן הודיעה לתובעת על סיום ההתקשרות עמה וכן שילמה לה את מלוא הסכום עבור העבודה המעטה שביצעה עד לאותו שלב, כפי שאושר על ידי המפקח. נוכח הוראות ההסכם, שממנו נגזרת סמכות הנתבעת והמפקח מטעמה, לסיים את ההסכם ולקבוע את הסכום המגיע לחברה, אין מקום לתביעותיה של החברה בגין פיצוי בשל הפסקת התקשרות, החברה אינה זכאית תשלום הסך של 600$, אשר לא אושר לה על ידי המפקח. כך גם החברה איננה זכאית לכל פיצוי או תשלום בגין הפסקת ההתקשרות עימה, לא לסך של 25,000 ₪ או כל סכום אחר כפיצוי בגין הפסקת ההתקשרות, הפרת ההסכם, ביטול ההסכם, אובדן עבודות אחרות ופיצויי ציפיה. כך גם אין החברה זכאית לפיצוי כלשהו בגין עגמת נפש, טירחה ובזבוז זמן שכן, לחברה לא יכול להיגרם עגמת נפש. דיון עניינה של התביעה שבפני הוא סכסוך עסקי בין שתי חברות בתחום הבניה. החברה התובעת, שזכויות התביעה שלה הומחו לתובע שהינו אחד מבעלי מניותיה, היא חברה אשר כרתה הסכם עם הנתבעת, לאספקת שירותי תכנון וייעוץ לאיטום. הנתבעת היא חברה אשר יחד עם חברה נוספת הן חברות יזמות לבניית 96 יחידות דיור בפרוייקט בנייה בקריית שלום בתל- אביב. מטבעם של חוזים מסוג זה, החברה המזמינה, במקרה זה החברה היזמית או הנתבעת, היא אשר מכתיבה את החוזים הנחתמים עם קבלני המשנה. מאחר שהחברה היזמית אמורה לעמוד בלוח זמנים קשיח בד"כ, מערכת החוזים שנכרתת בינה לבין החברות המבצעות, היא מערכת של חוזים, המאפשרים לחברה היזמית להתירם אותם בכל מקרה שהדברים אינם מתנהלים לשביעות רצונה או לשביעות המפקח מטעמה. כך מטבעם של דברים, כדי למנוע חילוקי דעות, מקנים הצדדים בהסכמה למפקח, את הסמכות לקבוע אם בוצע שלב כלשהו בעבודה או חלקיות של שלב. כך גם, ההסכם שבפנינו מורכב מסכום אחד - סך של 12,000$ כערכם בשקלים שישולמו לחברה בחלקים על פי התקדמות העבודה. אדון בכל אחד ממרכיבי התביעה: תשלום הסך של 1,200 $ מתוך הסך של 1,800 $ המהווים 15% על פי סעיף 2.1 להסכם - החברה התובעת, היא זו שערכה את החשבון החלקי היחיד מטעמה והגישה אותו לתשלום. חשבון זה הוא חשבון על סך של 1,800$ בלבד. במכתב, שנשלח על ידי ב"כ החברה ביום 11.3.03, למעלה משנה לאחר הפסקת העבודה, נטען לחוב בסך 600$ בלבד. לכן, אין ממש בטענת החברה, כי מגיע לה יותר מהסך הנ"ל בשל כך שביצעה עבודה מעבר למוגדר בסעיף 2.1 הנ"ל. לא זו אף זו, כאשר התבקש התובע בחקירתו, להראות את פרטי הביצוע והתכנון, אשר לטענתו בוצעו במלואם - לא יכול היה להציגם, וכל שטען הוא: "לא נתבקשתי להביא את זה" (עמ' 4 שורות 28-9 לפרוטוקול). על פי ההסכם, קביעת המפקח בכל הנוגע להתחשבנות היא סופית ומחייבת את הצדדים. המפקח, מר יוסף מורדחאיב, אישר לתשלום בחשבון חלקי מס' 1 1,200$ מתוך הסכום של 1,800$, שכן החברה ביצעה רק חלק מהעבודות, נשוא התשלום הראשון על פי ההסכם. מר מורדחאיב אישר עניין זה בתצהירו, אשר ניתן בתמיכה לכתב ההגנה מטעם הנתבעת. משמעות ההימנעות התובע מחקירת עדי הנתבעת התובע בחר לוותר על חקירתו של מר מורדחאיב, אשר הגיע לדיון, ומכאן שיש לראות את הימנעות התובע מחקירה נגדית של מר מורדחאיב, כקבלה של תצהירו או במילים אחרות, יש לראות את תצהירו של מר מורדחאיב כתצהיר שלא נסתר. מאחר שמר מורדחאיב אישר בתצהירו, כי העובדות המפורטות בכתב ההגנה ידועות לו מידיעה אישית והן נכונות, הימנעות מחקירה נגדית של מר מורדחאיב יש בה קבלה, ללא תנאי, של כל הכתוב בכתב ההגנה. בסיכומיו מתיימר התובע לטעון כי כביכול, החשבון אושר במלואו על ידי המפקח, אך שונה לאחר מכן על ידי מאן דהוא. כמובן שאלו השערות בעלמא, ללא כל ביסוס, ומשנמנע התובע מלחקור את מר מורדחאיב הוא מנוע מלהעלותן. (ר' עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 31/3/04). הימנעות מחקירתו הנגדית של המפקח, מעמידה את גירסתו של התובע כנגד גירסתה הבלתי מעורערת של הנתבעת. מאחר שבמשפט אזרחי עסקינן, הרי שכאשר כפות המאזניים מעויינות, הדבר פועל לרעתו של התובע. לכן, כבר בשלב זה ומטעם זה של הדיון, משלא נסתרה גירסת ההגנה וכפות המאזניים מעויינות יש לומר כי התובע לא הרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי וזאת בשל ההכחשה המלאה של כתב התביעה, בכתב ההגנה, שלא נסתר כלל ועיקר. למעלה מן הצורך, אבדוק את יתר טענות התובע. התובע בסיכומיו ובכתבי טענותיו, מלא טענות כרימון, כנגד קביעתו של המפקח. בין יתר טענותיו טוען הוא שביטול ההסכם נעשה בחוסר תום לב. אליבא דתובע, חוזה יש לפרש בתום לב והנתבעת, לא רק שפירשה את החוזה בחוסר תום לב ממשי אלא גם נתנה לעצמה לעשות בחוזה כבתוך שלה, משהביאה את החוזה לידי גמר באופן מפתיע, לאחר שרוב עבודת התכנון והיעוץ כבר בוצעה וכאשר שולם תמורתה 1,200$ בלבד, תוך ניצול המצב של הסכסוך שפרץ בין השותפים, ויתכן אף תוך העברת יתרת התמורה לידי מר יצחק שניר, למרות שרב העבודה בוצעה ע"י החברה . לא מצאתי ממש בטענות אלה של התובע. כפי שהובהר הבהר היטב בטיעוני הנתבעת, לאחר שהעבודה שלשמה נשכרו שירותיה של החברה, לא בוצעה לשביעות רצונו של המפקח, לנוכח הסכסוך שהתגלע בין שני בעלי המניות בחברה, ביטלה הנתבעתה את ההסכם. על פי ההסכם קבע המפקח את התמורה בגין העבודה שבוצעה על למועד הביטול. לא מצאתי כל פסול בפעולותיה של הנתבעת ושוכנעתי מטעוניה ומכתב ההגנה שלא נסתר, כי היה לה הצדק לביטול ההסכם. מאחר שההסכם בין הצדדים בוטל כדין, ומאחר שלא מצאתי כל פסול בביטולו על ידי הנתבעת בנסיבות שנוצרו, כי אז אין מקום לקבל את התביעות האחרות 25,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, ביטול ההסכם, אובדן עבודות אחרות ופיצויי ציפיה ו3,000 ₪ בגין עוגמת נפש, טירחה ובזבוז זמן. אשר על כן, התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ + מע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ד (1 ביוני 2004) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי ד"ר אחיקם סטולר, שופט חקירה נגדיתדיוןחקירה (בבית משפט)