1. בינואר 98' פתח הנתבע 1 עסק לביצוע עבודות חשמל במבני תעשיה. בתחילת ינואר 99' העביר הנתבע את פעילותו לחברה בע"מ, היא הנתבעת 2. 2. התובע עבד בשירות הנתבע 1 החל מחודש יולי 98' עד להקמת הנתבעת 2. עם העברת פעילות הנתבע 1 לחברה בע"מ, הנתבעת 2, עבר התובע לעבוד בשירות הנתבעת 2 עד ליום 1.5.00. 3. ביום 10.8.00 הגיש התובע תביעה במסגרתה ביקש לחייב את הנתבעים שניהם בתשלום הפרשי שכר ובשכר עבודה לחודשים מרץ ואפריל 2000, בסכום כולל של 9,707 ₪. כן ביקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 14,000 ₪ ובדמי הבראה ופדיון ימי חופשה בסכום כולל של 9,900 ₪. 4. לדעת הנתבעים אין ממש בתביעה. לעניין זה טענו הנתבעים כי: א. דין התביעה להידחות ככל שהיא נוגעת לנתבע 1, שעה שהתביעות לשכר עבודה ולזכויות הנובעות מסיום העסקתו של התובע בחודש מאי 2000 מתייחסות לתקופה בה הועסק התובע באמצעות הנתבעת 2. ב. אין התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, מקום שהתפטר התובע מיוזמתו ביום 1.5.00. ג. לתובע שולם מלוא השכר בין העסקתו בחודש מרץ 2000 ויתרת שכר העבודה לחודש אפריל 2000 קוזזה כנגד חובות התובע לנתבעת כמפורט להלן. ד. חובות הנתבעת לתובע לדמי הבראה ולפדיון ימי חופשה קוזזו נגד חובות התובע לנתבעת בהתאם לאמור בתלוש השכר מחודש מאי 2000. 5. לאור טענות הצדדים, כמפורט בכתבי הטענות, נמצא כי המחלוקת שבפני, היא מחלוקת שבעובדה. להוכחת טענותיהם נשמעה עדותם של בעלי הדין התובע מחד והנתבע 1 בשמו ובשם הנתבעת 2. כן צורפו לתצהירי העדות הראשית מסמכים שונים ותלושי שכר. 6. מתוך העדויות והמסמכים אשר הוצגו לבית הדין עולות העובדות הבאות: א. כמצוין לעיל, עבד התובע בשירות הנתבע 1 החל מחודש יוני 98' ועד לחודש פברואר 99'. ב. בחודש פברואר 99', עבר התובע לעבוד בשירות הנתבעת 2, חברה בניהולו של הנתבע 1 אשר בנוסף לתפקידו זה, הוא בעל מניות בחברה. התובע קיבל הודעה על המעבר מהיותו עובד הנתבע 1 לעובד הנתבעת 2. ראה: עדות התובע בדיון מיום 8.1.04 עמ' 15 לפרוטוקול שורה 6. ג. הנתבע 1 ולאחריו הנתבעת 2, עסקו בתחום של ביצוע עבודות "חשמל תעשייתי". בתקופה הרלוונטית לענייננו, נתנה הנתבעת 2 שירותים לחברת אינטל בקרית גת ולמפעלי ים המלח. ד. במסגרת עבודתו אצל הנתבע 1 ולאחריו כעובד הנתבעת 2, שימש התובע כמנהל עבודה. ה. בהתחשב בתפקידו של התובע ובאופי העבודה כמו גם במרחקים שבין מקום העבודה בפועל למקום מגורי הצדדים (כפר תמרה בגליל), סוכם עם התובע על העסקתו בשכר כולל. ראה: עדות התובע בדיון מיום 15.7.03 עמ' 4 לפרוטוקול שורה 19. עדות הנתבע בדיון מיום 8.1.04 עמ' 15 לפרוטוקול שורה 24 ועד עמ' 16 שורה 1. ו. בשנים 99' ו-2000, שיפץ התובע את ביתו. לצורך השיפוץ רכש התובע חומרי בניין על חשבון הנתבעת 2. כך רכש התובע חומרי בניין מחברת "המספק תמרה לחומרי בניין (1995) בע"מ" בסך של 13,140 ₪ כולל מע"מ. ראה: חשבונית מס' 559 של חברת "המספק תמרה לחומרי בניין (1995) בע"מ" אשר צורפה כנספח לתצהיר הנתבע. עדות התובע בדיון מיום 15.7.03 עמ' 4 לפרוטוקול שורה 8. כך גם רכש התובע מוצרי חשמל מ"מוצרי חשמל בגליל" בסכום של לפחות 1,450₪ (מקום שלגרסת הנתבעים מדובר ברכישות בסכום של 3,687 ₪). ראה: עדות התובע בדיון ביום 15.7.03 עמ' 8 לפרוטוקול שורות 5-4. ז. אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה רכישת חומרי הבניין ומוצרי החשמל על חשבון הנתבעת בתמורה להעסקתו בשעות נוספות זאת מהנימוקים הבאים. ראשית, גם לגרסת התובע עצמו, הועסק התובע בשכר כולל בהתחשב בתפקידו ובאופי העבודה. בנסיבות אלו, אין מקום לתגמל את התובע בגין העסקתו בשעות נוספות. תגמול אשר נעשה, לגרסת התובע, בדרך של תשלום עבור רכישת חומרי הבניין ומוצרי החשמל. שנית, ככל שהייתה הנתבעת מבקשת לתגמל את התובע בגין העסקתו בשעות נוספות, הדרך הפשוטה היא לתגמל את התובע באמצעות התשלום בתלוש השכר, להבדיל מהדרך העקלקלה המתוארת לעיל. ח. יוצא מכאן, כי מקובלת עלי גרסת הנתבעת לפיה חייב התובע בהחזר כספים ששילמה לרכישת חומרי בניין ומוצרי חשמל עבור התובע בסכום כולל של כ-16,000 ₪. ט. בגין העסקת התובע בחודש מרץ 2000 היה התובע זכאי לשכר נטו בסך של 5,293 ₪. ראה: עדות התובע בדיון מיום 15.7.03 עמ' 2 לפרוטוקול שורות 4-3. י. השכר עבור העסקת התובע בחודש מרץ 2000 שולם בשיק שחזר. יא. לאחר שחזר השיק, שולם לתובע שכר בדרך של העברה בנקאית לחשבון הבנק של אישתו. ראה: עדות התובע, עמ' 2 לפרוטוקול שורות 8-7. יב. מהמסמכים שהציג הנתבע נמצא כי העברה בנקאית בוצעה ביום 25.4.00. מכאן, שאין לקבל את גרסת התובע לפיה השכר בגין העסקתו בחודש מרץ 2000 שולם באיחור של חודשיים וחצי. יג. כן גם אין לקבל את גרסת התובע לפיה קיבל שכר נטו בסך של 7,500 ₪ לחודש. רק לסבר את האוזן, לא יכל התובע למסור גרסה מדויקת על גובה שכרו לגרסתו. כך העיד התובע, כי הנתבע היה משלם לו משכורת (כאמור בתלוש השכר) והיה משלים "קרוב ל-7,500 או 8,000" עמ' 15 לפרוטוקול שורה 1. ניתן היה לצפות כי אם יש ממש בגרסת התובע, היה האחרון מסוגל לתת גרסה ברורה על גובה השכר נטו לו הוא זכאי. אוסיף כי מתוך תלושי השכר עולה כי התובע הועסק בשכר של 7,000 ₪ ברוטו. אין ולא הוצגה בפני כל ראיה התומכת בגרסת התובע לפיה מעבר לשכר המופיע בתלוש, שילם הנתבע לתובע תוספת של כ- 2,500 ₪ לחודש. יד. מקום שמקובלת עלי גרסת הנתבעים בנוגע לגובה שכר העבודה לו זכאי התובע ומשנמצא כי שכר העבודה בגין העסקת התובע בחודש מרץ 2000,כמפורט בתלוש השכר לאותו חודש - שולם בסוף חודש אפריל 2000 - סולק חוב השכר אותו חבה הנתבעת לתובע לחודש האמור (מרץ 2000). טו. ביום 1.5.00 התפטר התובע. לטענתו על רקע של הרעת תנאים. ראה: סעיף 9 לכתב התביעה. טז. לא הובאה בפני ראיה למכתב בו מתריע התובע על כוונתו להתפטר עקב הרעת תנאים. אציין עוד כי לראשונה עלתה התובע גרסה לפיה התריע בפני הנתבע (בעל פה) על כוונתו להתפטר עקב הרעת תנאים - רק במהלך חקירתו הנגדית ביום 8.1.04. ראה: עדות התובע, בדיון מיום 8.1.04 עמ' 14 לפרוטוקול שורות 14-13. זאת ועוד, הגרסה שמסר התובע בעדותו ביום 8.1.04 בנוגע לנסיבות ההתפטרות, עומדות בסתירה לגרסה קודמת שמסר בדיון מיום 15.7.03. באותו דיון עונה התובע לשאלת ב"כ הנתבע: "ש.ת. ביום הראשון שהגעתי לים המלח, התקשרתי הביתה שאלתי אם הייתה העברה וכך גם בסוף השני. לאחר שסיימתי את העבודה, הגעתי למקום הלינה בערד, זה היה בערך 19:30 לערך. שאלתי אם בוצעה העברה, אמרו לי שלא ואז נסעתי הביתה." עמ' 8 לפרוטוקול שורות 24-22. ועוד עונה התובע: "ש. אתה הודעת למעביד שאתה עוזב את העבודה? ת. לא." עמ' 8 לפרוטוקול שורות 30-29. יז. בנסיבות אלו ומתוך התרשמותי מעדויות הצדדים, מעדיף אני את גרסת הנתבע לפיה לא קדמה להודעת ההתפטרות כל התראה מצד התובע בה הודיע האחרון כי בכוונתו להתפטר על רקע של הרעת תנאים. יח. במהלך חודש אפריל 2000, יצא התובע לחופשה של 7 ימים. ראה: עדות התובע, ביום 15.7.03 עמ' 1 לפרוטוקול שורה 18. עוד עולה מתוך תלוש השכר לחודש 6/99 כי התובע ניצל 3 ימי חופשה באותו חודש. מכאן ובשים לב לתקופת העסקתו של התובע בשירות הנתבעים שניהם, עמדה לרשות התובע ביום 1.5.00 יתרת חופשה שלא נוצלה על ידו בת 10 ימים. על בסיס שכר של 7,000 ₪ לחודש ברוטו ומקום שעבד התובע 5 ימים בשבוע, זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בסך של 3,180 ₪. יט. בפועל לא שולמו לתובע דמי הבראה לכל אורך תקופת העסקתו, עובדה שעולה מתלוש השכר לחודש מאי 2000 לפיו עומדת לתובע יתרת ימי הבראה לתשלום של 10 ימים. לפיכך, חייבת הנתבעת 2 לתובע דמי הבראה סך של 2,760 ₪ (סכום המבוסס על שיעור השתתפות המעביד בדמי הבראה בתוקף מיום 1.7.99 ועד ל- 1.7.00 בסך של 276 ₪ ליום). כ. בגין העסקת התובע בחודש אפריל 2000, הייתה הנתבעת חייבת לתובע שכר נטו בסך של כ-5,788 ₪. כא. בפועל לא שולם לתובע שכר בגין העסקתו בחודש אפריל, כך גם לא שולמו לתובע דמי הבראה ופדיון ימי חופשה. 7. סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 מתיר למעביד לנכות משכרו האחרון של העובד "כל יתרה של חוב שעובד חייב לו, לרבות מקדמות". מהוראת סעיף 25 ב' הנ"ל עולה, כי הנתבעת 2 זכאית לנכות משכר חודש אפריל כמו גם מדמי פדיון חופשה ומדמי ההבראה אשר היא חבה לתובע - את החוב אשר חב לה התובע. 8. מתוך העובדות שצוינו לעיל עולה, כי שכר העבודה לחודש מרץ 2000 שולם לתובע במלואו. עוד עולה מהעבודות לעיל, כי חוב השכר לחודש אפריל 2000, תשלום דמי ההבראה ופדיון ימי החופשה להם זכאי התובע, מגיעים לסך של 11,728 ₪. מהעובדות המצוינות לעיל עולה כי חוב התובע לנתבעת עומד על סך של כ-16,000 ₪. מכאן שחובות הנתבעת לתובע, לשכר עבודה, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה - נמוכים מחוב התובע לנתבעת. בנסיבות אלה, התביעה על שכר עבודה, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה - נדחית. 9. מקום שטוען התובע להרעת תנאים עקב נסיבות שבידי המעביד לשנותם (הפגיעה במעמדו על רקע העברתו למעמד של פועל פשוט ממעמד של מנהל עבודה ואי תשלום שכר במועד) חייב היה התובע להעמיד את הנתבעת 2 על כוונתו להתפטר בנסיבות שנוצרו. זאת כתנאי לקבלת פיצויי פיטורים לעובד מתפטר, מכוח הוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963. ראה: דב"ע לד/38-3, יוסף אסרף נ' תל מונד (לא פורסם). 10. משנמצא כי התובע התפטר מבלי שקדמה להתפטרות כל הודעה לנתבע, אין התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. 11. סוף דבר, התביעה על כל חלקיה נדחית. משנדחתה התביעה ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות, ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. דמי חופשה שנתית