החלקה באמבטיה בבית מלון 1. זוהי תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לגב' אברמוביץ אנוצה (להלן: "התובעת") בעת שהתארחה במלון הרודס (STARWOOD) באילת (להלן: "הנתבע מס' 1"). התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבע מס' 1 וכנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת מס' 2") אשר היתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה מבטחת של הנתבע מס' 1. 2. בישיבת ביהמ"ש מיום 13/4/04 ניתן תוקף של החלטה להסכמה דיונית אשר הושגה בין הצדדים לפיה פסק הדין יינתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' כאשר מוסכם על הצדדים כי הנכות הרפואית של התובעת עומדת על 20% והצדדים הורשו לצרף לטיעוניהם מסמכים שבדעתם להסתמך עליהם. יצויין כי ב"כ הנתבעים היתנה את הסכמת הנתבעים באשר לניהול ההליך בדרך זו בכפוף לאפשרות דחיית התביעה על ידי ביהמ"ש, כמצויין בפרוטוקול הדיון מיום 1/2/04. נסיבות האירוע כפי שנטענו בכתב התביעה: 3. התובעת, ילידת 1939, הגיעה בתאריך 8/7/01 ביחד עם בעלה לחופשה בת חמישה ימים אצל הנתבע מס' 1. במהלך חופשתה שהתה התובעת בחדר מס' 992 שבבית המלון. ביום קבלתה למלון בתאריך 8/7/01, עת היתה התובעת בדרכה מן האמבטיה אל חדר האמבטיה, נפלה התובעת ונחבלה בכל גופה ובפרט בכתף יד ימין. התובעת נאלצה להגיע בכוחות עצמה לבית החולים יוספטל באילת, שם אובחנה פגיעה בכתף ובזרוע ימין. התובעת שהתה כל ימי החופשה בחדרה במלון ועם הגיעה לביתה פנתה למרפאת קופת חולים, שם אובחנה כסובלת מקרע מלא של השרוול בכתף ימין, הגבלות בתנועות ושטף דם תת עורי בזרוע ימין. טענות הצדדים: 4. טענות התובעת: (4.1) התובעת טוענת כי הנסיבות האמיתיות שגרמו לתאונה אינן ידועות לה, אך אלה מצביעות יותר על רשלנות הנתבעים ו/או חוסר זהירותם של הנתבעים מאשר על מילוי חובת הזהירות המוטלת עליהם ועל כן יחול הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". (4.2) התובעת טוענת כי התאונה ארעה בתחום המקרקעין של הנתבעים ועל כן באחריותם של הנתבעים לתחזקם או לתקנם ומכאן שחלה על הנתבעים חובת זהירות כלפי התובעת. (4.3) התובעת טוענת כי התאונה ארעה ברשלנותם הבלעדית של הנתבעים ו/או כתוצאה מהפרת חובותיהם שבחוק, כדלקמן: הציבה ו/או בנתה משטח ריצוף בחדר האמבטיה שלא בהתאם להוראות החוק ושהינו מחליק ביותר. בנתה את האמבטיה ו/או המרצפות בחדר האמבטיה בצורה מסוכנת ושאינה מאפשרת כניסה ו/או יציאה בטוחה. לא הציבה ולא התקינה אמצעי בטיחות שיאפשרו יציאה בטוחה מן האמבטיה.ו לא הציבה שלט ו/או תמרור באשר להיות הרצפה חלקה ונהגה כפי שבית מלון לא היה נוהג בנסיבות המקרה. לא דאגה לפינויה של התובעת לבית החולים.נ עיכבו את הגעתה לבית החולים בטענה כי לא נגרם כל נזק. לא דאגה להצבת רופא מטפל בבית המלון. (4.4) התובעת טוענת כי מעבר לחובת הזהירות המושגית קיימת בנסיבות העניין גם חובת זהירות קונקרטית הנובעת ממבחן הצפיות וכי חובה זו הופרה על ידי הנתבעים. לגרסתה, ההיבט הקונקרטי בא למנוע מהניזוק סיכון בלתי סביר וברי, לגרסתה, כי אדם סביר הנכנס להתקלח במקלחת מצפה לסיים את המקלחת כשהוא עומד על שתי רגליו ומבלי שהחליק על רצפת חדר המקלחת. (4.5) התובעת טוענת כי יש לאבחן בין רצפת בית מרחץ, שם החלקה הינה סיכון סביר בשים לב לעובדה כי הרצפה רטובה או בתוך האמבטיה עצמה, לבין המצב בחדר האמבטיה עצמו, שכן האדם הסביר מצפה כי המקום יהיה יבש ולא מחליק וכפי שהוא אינו מצפה להחליק בסלון ובחדר השינה. (4.6) עוד טוענת התובעת בסיכומיה, כי בשים לב לעובדה כי התובעת החליקה "בעת שדרכה עם רגל אחת על רצפת חדר האמבטיה, כאשר רגלה השניה עדיין בתוך האמבטיה הואיל ורצפת חדר האמבטיה היתה רטובה ו/או חלקה במיוחד", ברי הוא כי עסקינן בסיכון בלתי סביר אשר האדם הסביר אינו נזהר מפניו מיוזמתו שלו, ומשכך - הנתבעים היו צריכים לנקוט אמצעים סבירים כדי למנעו. (4.7) התובעת טוענת כי איזון בין הצורך להבטיח את שלומה הגופני של התובעת לבין חופש פעולתם של הנתבעים, ברי הוא כי המאזן נוטה לכיוון הצורך בנקיטה באמצעי זהירות, כלומר - הכרה בחובת זהירות קונקרטית. (4.8) בסיכומיה טוענת התובעת כי הנתבעים לא נקטו באמצעי הזהירות שסביר היה לדרוש מהם. התובעת מונה שורה של אמצעים שלא ננקטו על ידם, אשר מרביתם לא נזכרו כלל בכתב התביעה, כדלקמן: א. לא מנעו את יציאת המים מן האמבטיה לרצפת חדר האמבטיה ובכלל זה לא התקינו מקלחון המונע את יציאת המים. ב. לא הציבו על רצפת חדר האמבטיה הסמוך לאמבטיה שטיח ו/או מגבת אשר הצבתם יכולה היתה למנוע את ההחלקה. ג. לא סיפקו שטיח ו/או מגבות המיועדות לרצפת חדר האמבטיה ולא הודיעו על המצאותם (בעל-פה ו/או בכתב) לתובעת. ד. לא הציבו בחדר האמבטיה שלט המזהיר את אורחי המלון כי קיימת סכנת החלקה בעת היציאה מן האמבטיה לחדר האמבטיה בשל יציאת / נזילת מים מן האמבטיה לחדר האמבטיה. ה. לא הציבו שלט המזהיר כי בעת היציאה מן המקלחת עשויה להיות רצפת האמבטיה רטובה. ו. לא הציבו מעקה על מנת שניתן יהיה להחזיקו בעת היציאה מן האמבטיה לחדר האמבטיה. (4.9) התובעת טוענת שלולא הפרו הנתבעים כאמור לעיל חובתם, לא היה הנזק מתרחש ועל כן על הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקיה הכוללים כאב וסבל, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. 5. טענות הנתבעים: (5.1) הנתבעים טוענים כי המדובר בתביעה שדינה להידחות בהעדר עילה ובהעדר שמץ של ראיה לקיומו של מפגע כלשהו בשטח הנתבע מס' 1, אשר היה בו לגרום לנפילתה של התובעת, וזאת מעבר לעובדה שהמדובר בגרסת בעל דין יחיד ואשר לא היו כל עדים להתרחשותה. (5.2) הנתבעים טוענים כי אין די בעובדה שהתובעת נפלה בשטח מקרקעין שבבעלותם על מנת להטיל עליהם חבות בנזיקין. הנתבעים טוענים כי על התובעת היה להצביע על מפגע או קיומו של סיכון בלתי סביר, אלא שטענותיה של התובעת הנטענות בכתב התביעה הינן סתמיות, נעדרות בסיס עובדתי, נעדרות פירוט ואינן נתמכות בחוות דעת מומחה ו/או בתמונות המאמתות את הנטען. (5.3) הנתבעים צירפו לטיעוניהם תמונות המראות בבירור כי חדר האמבטיה בחדר מס' 992, בדומה לכל שאר חדרי המלון, מאובזר במעקות תמיכה ומדרסים. (5.4) הנתבעים טוענים כי באשר לטענה בדבר העדר שילוט, המדובר בטענה בעלמא שכן אין צורך בשילוט בנסיבות העניין, שכן אין המדובר ברצפה חלקה ולרשות אורחי המלון הועמדו כל האמצעים הנדרשים. (5.5) הנתבעים טוענים כי עיון בפסיקה המתייחסת לאחריות בנזיקין כתוצאה מהחלקות מלמדת כי החלקות בהעדר נסיבות מיוחדות מהוות תופעה רגילה בחיי האדם ואינן בהכרח מזכות בפיצוי בנזיקין. (5.6) הנתבעים טוענים כי אדם הנכנס להתקלח באמבטיה חייב לנקוט מטבע הדברים בזהירות בדרך התנהלותו: לפרוש משטח אשר ישמשו בעת היציאה מן האמבטיה, להתנהל באיטיות ובמשנה זהירות ולהזהר בצעדיו. אין זהו המקרה הראשון שאדם נופל בחדר האמבטיה. אנשים נופלים גם בחדר האמבטיה בביתם ועצם העובדה שהתובעת נפלה במקרקעי הנתבעים אינה מקימה חבות בנזיקין. (5.7) הנתבעים טוענים כי לנוכח מצבה הרפואי של התובעת, בהיותה אשה מבוגרת הסובלת ממגוון בעיות רפואיות, לרבות חולשה ועייפות כללית, חולשות וכאבים ברגליים, בעיות גב וברכיים, השמנת יתר וכיוצ"ב, הרי סביר ביותר כי מעידתה הינה פועל יוצא מבעיותיה הגופניות ולא של הסדרי הבטיחות במקום אשר היו ללא כל דופי. (5.8) לחילופין, ולמען הזהירות בלבד, טוענים הנתבעים כי רשלנותה התורמת של התובעת בנסיבות העניין עולה כדי 80%, לכל הפחות, משלא נקטה בזהירות המתבקשת בנסיבות, חרף העובדה שהועמדו לרשותה כל אמצעי הזהירות הנדרשים. (5.9) באשר לנזקיה של התובעת, טוענים הנתבעים כי התובעת לא צירפה קבלות להוכחת הנזק המיוחד. הפגיעה אינה מצריכה נסיעה במוניות ונסיעותיה לקבלת שירותים רפואיים נובעות ממילא ממגוון בעיותיה הרפואיות אשר אינן קשורות לתאונה. כך גם לגבי עזרת צד ג'. דיון: 6. לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים ונספחיהם, החלטתי לדחות את התביעה, שכן אין בראיות שהובאו על ידי התובעת להצביע על התרשלותם של הנתבעים ו/או על הפרת חובה חקוקה מצידם. מאחר והתיק התנהל על פי הדרך הקבועה בסעיף 79א', תינתן הנמקתי בקצרה. 7. אין חולק כי יש מקום להכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בית מלון לאורחים המוזמנים לבוא בשעריו. הלכה פסוקה היא כי בעלי מקרקעין חייבים חובה כלפי מבקריהם: "נמצא כי הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת המבקרים במקרקעין, אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין הסיכונים שנוצרו במקרקעין... הבעלות במקרקעין יוצרת לעיתים אפשרות למנוע סיכונים... מכאן הצידוק שבהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין. עם זאת האחריות שבגין נזק ספציפי תיקבע רק לאחר שתוכר ותופר חובת זהירות קונקרטית" (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113, בעמ' 125). 8. השאלה העולה, איפוא, הינה האם הפר הנתבע מס' 1 חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת. אני סבורה כי במקרה שבפני לא הרימה התובעת את הנטל ולא הוכיחה שהופרה חובת זהירות קונקרטית על ידי המלון. "עצם העובדה שפלוני החליק במקום עבודתו, אין בה לבדה ללמד על אחריות המעבידה להחלקה או לתוצאותיה. תיתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהו במשטח העבודה בו ארעה ההחלקה. לפיכך, נקבע לא אחת שהחלקה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על כך שארעה התרשלות של האחראי להחזקת המקום בו היא ארעה" (ראה ע"א 498/93 פורטונה סבן נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פורסם בתקדין עליון (כרך 4 93), עמ' 128; ע"א 683/77 ברוק נ' עיריית תל-אביב, פ"ד ל"ד(2) 157; ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד ל"ח(1) 72); ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מ"ז(3) 345, פסקה 14. 9. לעניין החלקה מבחינה ההלכה בין נסיבותיה של החלקה אחת לבין נסיבותיה של החלקה אחרת. לעניין אחריותו של מחזיק מקרקעין בנסיבות של החלקה יש להציב שני מבחנים לקביעת החלקה מפאת רשלנות: האחד עניינו באיתורו ובאפיונו של הגורם הישיר והמיידי להחלקה, והאחר עניינו באמצעים שננקטו למניעת ההחלקה ונזקיה. "אשר לאפיונו של גורם ההחלקה ההלכה מבחינה, לעיתים, בין שני אלה: בין נוזל או חומר אחר המצויים באורח טבעי במקום ההחלקה לבין חומר שמציאותו "אינה טבעית" במקום ההחלקה וכמוהו חומר שמציאותו הינה אמנם טבעית במקום ההחלקה, אך טיבו הוא כזה שההלכה רואה צורך להטיל בענייננו חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה. במקום שמדובר בחומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה נטיית ההלכה היא לסווגו כ"סכנה רגילה" ("סכנה סבירה", "סכנה צפויה") - לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה ולהקנות פטור בגינה למעביד (לבעל החצרים), כך למשל דין מים או אף מי-סבון בבית מרחץ: פרשת ברוק לעיל, שם בעמ' 161 (אבל ראה ע"א 105/71 חוף השקט בע"מ נ' קראוס, סביר (1) 130) ואשר לחומר שאינו טבעי או חומר שחייבים לנקוט בעניינו אמצעים מיוחדים: כך דינו של שמן על רצפת מטבח (פרשת מלון רמדה שלום, לעיל) או שומן על רצפת איטליז (ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר, פ"ד ט"ו 1789 וכך דינם של סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על רצפת אולם ייצור בבית חרושת" (ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טכסטיל כרדנא בע"מ, פ"ד ל"א(1) 827). 10. ולנסיבות ענייננו, על פי טענת התובעת בכתב התביעה החליקה התובעת על רצפת חדר האמבטיה בדרכה מן האמבטיה לחדר האמבטיה בשל היותה של רצפת האמבטיה רטובה. רצפת חדר אמבטיה רטובה אינה כשלעצמה בגדר של סכנה בלתי סבירה ובלתי רגילה. בהקשר זה לא מקובלת אבחנתה של התובעת לפיה המצאותם של מים בחדר האמבטיה הינם בגדר סיכון מיוחד הנבדל מקיומם של מים באמבטיה עצמה ו/או בבית מרחץ. אדם אשר יוצא מן האמבטיה כאשר גופו רטוב ואין הוא פורש מגבת או שטיחון על רצפת חדר האמבטיה, מטבע הדברים שמים ניגרים מגופו מטה אל עבר רצפת חדר האמבטיה. אלה הם חוקי הטבע המהווים מושכלות ראשונים ומצויים בידיעתו ובחזקתו של כל אדם סביר. על כן רצפת חדר אמבטיה רטובה אינה בגדר של סכנה בלתי סבירה ובלתי רגילה. 11. התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה לעניין הפגיעות שנטענו על ידה בעלמא ובלא פירוט. על כן לא הוכיחה התובעת טענתה כי הנתבע מס' 1 הציב ו/או בנה את משטח הריצוף שבחדר האמבטיה שלא בהתאם להוראות החוק באופן שהינו מחליק. כמו כן לא הוכיחה התובעת טענתה לפיה בנה הנתבע מס' 1 את האמבטיה ו/או את המרצפות שבחדר האמבטיה בצורה מסוכנת שאינה מאפשרת כניסה ו/או יציאה בטוחה מן האמבטיה. 12. התובעת לא הגישה תמונות מחדר האמבטיה. אולם הנתבעים צירפו תמונות המאשרות הצבתו של מעקה, לרבות מעקה שניתן להיתמך בו בעת היציאה מן האמבטיה והמאפשר יציאה בטוחה מן האמבטיה. כן עולה מן התמונות כי הנתבע מס' 1 הציב וילון אמיד באמבטיה אשר סגירתו מבטיחה מניעת יציאת מים מן האמבטיה בעת הרחצה. עוד עולה מן התמונות כי הנתבע מס' 1 התקין משטחים רבים בחדר האמבטיה לצורך הצבתן של מגבות ולא סביר בעיני כי התובעת נכנסה להתרחץ באמבטיה מבלי שהיו בחדר האמבטיה של התובעת מגבות שניתן היה לפרוש אחת מהן כמשטח יציאה מן האמבטיה. וכאמור, טענה זו בדבר העדר מגבות לא נטענה על ידי התובעת בכתב התביעה. 13. לא ראיתי לקבל את טענת התובעת לפיה יש לייחס רשלנות לנתבעים בגין העדר שילוט המזהיר מפני סכנת החלקה בחדר האמבטיה. אין המדובר בסיכון חריג ו/או בלתי צפוי ו/או סיכון נסתר אשר בגינו חלה על מחזיק החצרים החובה להתקין שילוט. קיומם של מים בחדר אמבטיה וסכנת ההחלקה בחדר האמבטיה הינם בבחינת סיכון רגיל אשר אדם סביר ראוי שיצפה וינהג על כן בזהירות בעת יציאתו מן האמבטיה ויעזר באמצעי הזהירות והבטיחות שהותקנו במקום לשם נוחותו ובטיחותו. 14. לאור כל האמור ובהעדר עובדות וראיות נוספות לעניין החלקתה של התובעת על רצפת חדר האמבטיה בעת יציאתה מן האמבטיה, סבורה אני כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים הפרו חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת ו/או כי התרשלו. בהתאם לא הוכיחה התובעת כי הנתבעים חבים לפצותה בגין הנזק שנגרם לה עקב החלקתה על הרצפה הרטובה. 15. לא ראיתי גם להיזקק לטענת התובעת לפיה העובדה שפונתה באיחור ולא על ידי צוות המלון לבית החולים הסבה לה נזק. לא הובאה בפני כל ראיה לפיה היתה מניעה מצד התובעת ו/או בעלה להזמין אמבולנס לצורך פינויה, ומעבר לאמור ואף חשוב יותר - לא הובאה כל ראיה מצד התובעת לפיה פינויה המאוחר ושלא באמצעות צוות המלון החמיר את נזקיה. 16. לאור כל האמור, דין התביעה להדחות. 17. גם אם לא תתקבל עמדתי לפיה דין התביעה להדחות בנסיבות העניין וכמפורט לעיל, וגם אם ייאמר כי רצפה רטובה בחדר אמבטיה בעת שהמתרחץ יוצא מן האמבטיה אל חדר האמבטיה אינה בגדר של סכנה רגילה, אני סבורה כי מאחר והנתבע מס' 1 התקין אביזרי בטיחות, לרבות מעקה לשם יציאה בטוחה מן האמבטיה והתובעת בחרה שלא לעשות בו שימוש, יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור גבוה ובנסיבות עניין זה ראיתי להעמידה על 50% לפחות. 18. בסיכומו של דבר, הנני מורה על דחיית התביעה. הנני קובעת כי לא הוכח כי הנתבעים התרשלו והפרו חובות שבחוק ו/או חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת ובהתאם אין הנתבעים חבים בפיצוי התובעת. לאור אופי ההליך ובנסיבות העניין, לא ראיתי לפסוק הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. 19. מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. בית מלוןתאונות במלוןבתי מלון (תביעות)