פדיון ימי חופשה שלא נוצלו התביעה: 1. לפנינו תביעה ,מתוקנת, לתשלום יתרת פיצויי פיטורין ותשלומי הלנה בגינם. בנוסף טוען התובע לתשלומי רכיבי שכר שונים שחלקם שולמו לו בחסר וחלקם לא שולמו לו כלל : הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, החזר הוצאות נסיעה ופדיון חופשה .סך כל התביעה מסתכמת ב 79,445 ₪. רקע עובדתי 2. התובע, איהאב תמימי , הינו תושב ירושלים או הסביבה (הצדדים חלוקים לעניין מקום מגוריו המדויק ) שהועסק אצל הנתבעים החל מחודש אפריל 1996 ועד לסוף חודש אפריל 2001 או בסמוך לכך.הצדדים חלוקים לגבי תאריך מדויק 3. משכורתו של התובע עובר לפיטוריו עמדה על סך של 3,591 ₪ . 4. הנתבעים, ראובן גרינברג ואסתר גרינברג החזיקו בזמנים הרלבנטים לכתב התביעה והיו הבעלים של מוסך למכוניות "גרינברג" באזור התעשיה עטרות ירושלים. 5. הצדדים חלוקים גם באשר לקיומם של יחסי עובד מעביד ביניהם. מוסכמות ופלוגתאות 6. ביום 23.6.02 נתקבלה ע"י הצדדים בבית הדין ,בפני כבוד הרשמת יפה שטיין, רשימה מוסכמת של מוסכמות ופלוגתאות הבאות: התובע עבד בשירות הנתבע החל מחודש אפריל 1996 . לתובע ניתנה הודעה מוקדמת כך שאין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת התובע עבד בשירות הנתבע 5 ימים בשבוע . הנתבע המציא לידי ב"כ התובע המחאה על סך של 7,912 ₪ על חשבון פיצויי פיטורין ביום 1.1.02 או בסמוך לאחר מכן.ההמחאה חוללה עקב א.כ.מ (אין כיסוי מספיק ) . לאחר שהודע הדבר לתובע ולאחר שיחה בין ב"כ התובע לב"כ הנתבע ,ביקש ב"כ הנתבע להפקיד את ההמחאה שוב והיא הופקדה בהתאם ונפדתה. הנתבע המציא לב"כ התובע ביום 1.1.02 או בסמוך לכך הודעה המופנית אל "המגן" חברה לביטוח בע"מ לפיה הוא מעביר זכויות בפוליסה בדבר פיצויי פיטורין וכספי פנסיה לטובת התובע וכן טופס בקשה לפדיון פיצויי פיטורין המופנה אל "המגן" חברה לביטוח בע"מ. שכרו של התובע עובר לפיטוריו עמד על סך של 3591 ₪ וזו היא המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצוי פיטורין ו/או פדיון חופשה (ככל שמגיע פדיון חופשה ) או שכר עבודה בשעות נוספות (ככל שהן בוצעו ). על מנת לחסך בדיונים ולאור הפער הזניח בין הצדדים מוסכם כי סכום פיצויי פיטורין לו היה זכאי התובע ביום פיטוריו עמד על סך של 18,244 ₪ (לפני ניכוי מה ששילם הנתבע בהמחאה הנ"ל ). פלוגתאות א. האם התובע הינו תושב ירושלים. ב. מהו מועד הפסקת עבודתו של התובע בפועל אצל הנתבע.האם ביום 30.4.01 כפי שטוען הנתבע או ביום 10.5.01 כפי שטוען התובע. ג. מתי שולמו הכספים על חשבון פיצויי פיטורין ע"י הנתבע ומהן הסיבות ששולמו במהלך חודש ינואר 2001. ד. האם התובע זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין ,כטענתו, בגין הסכום ששילם התובע (הסך של 7,912 ₪ ) בגין התקופה מיום הפיטורין ועד התשלום בפועל של הסכום הנ"ל או שאין הוא זכאי לכך כטענת הנתבע. ה. האם התובע זכאי ליתרת פיצוי פיטורין כלשהי והאם הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין בגין היתרה ואם כן ממתי,או האם מה שהפריש הנתבע ל"המגן" חברה לביטוח בע"מ ו /או עצם מסירת הטפסים המפורטים בסעיף 5 למוסכמות פוטר את הנתבע מתשלום יתרת פיצויי פיטורין כלשהי. ו. האם זכאי התובע להפרשי שכר בגין שעות נוספות כטענתו ומה היקפן או שאיננו זכאי לכך כטענת הנתבע,שלפיה לא ביצע שעות נוספות בכלל , האם התובע זכאי לפיצוי הלנה בגין הפרשי השכר לתקופה מאוקטובר2000 ועד סיום עבודתו בגין עבודה בשעות נוספות ,כטענתו, או שאין הוא זכאי לפיצוי הלנת שכר בגין התקופה הנ"ל כטענת הנתבע המכחיש את עצם עבודת התובע בשעות נוספות. ז. מהם ימי החופשה השנתית להם היה זכאי התובע במשך שלוש שנים האחרונות לעבודתו.האם התובע לא ניצל ימי חופשה הנ"ל או חלקן כטענתו או שמא הוא ניצל אותם במלואם כטענת הנתבע.לכמה ימי חופשה התובע היה זכאי ביום פיטוריו באם נותרו לו ימי חופשה שלא נוצלו ומהו שווי פדיון ימי חופשה אלה. ח. מהו שווי הוצאות הנסיעה להם היה זכאי התובע במשך עבודתו בשירות הנתבע האם שילם הנתבע הוצאות נסיעה לתובע ואם כן כמה שילם.בהתאם אם לתובע מגיעות הוצאות נסיעות מהו הסכום המגיע לו בגין זאת. פסק דין המחלוקת העובדתית 7. המחלוקת שלפנינו,לאחר תיקוני התביעה,מתמקדת בארבעה נושאים: הפרשי שכר בגין שעות נוספות,תשלום יתרת פיצויי פיטורין ופיצויי הלנה בגינם,החזר הוצאות נסיעה ופדיון חופשה.לטענת התובע תיקוני התביעה נבעו מאי הבנות והתמקדו בשניים : הודעה מוקדמת והיקף גמול שעות נוספות. מנגד טוען הנתבע כי חזרת התובע מתביעתו בשני נושאים אלה מלמדת על חוסר תום לב. אשר לארבעת הנושאים השנויים במחלוקת , טוען התובע כי הנתבע התחמק מתשלומים בגין שעות נוספות ,החזר הוצאות נסיעה ופדיון ימי חופשה המגיעים לו בדין. מנגד טוען הנתבע כי לתובע שולמו כל הכספים המגיעים לו ,התביעה נעדרת תום לב וכל רצונו של התובע אינו אלא ניסיון להוצאת כספים שלא כדין מהנתבע. אנו נבחן, אפוא, אחת לאחת את הנושאים השנויים במחלוקת ,כמפורט להלן: המסגרת הנורמטיבית 8. ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים (מיום 13.9.93 ),על תקנון העבודה במוסכים שצורף כנספח להסכם וצו ההרחבה בענף המוסכים (מיום 24.12.95) ושעליהם סומך הנתבע את יהבו (ס' 6 לכתב ההגנה), מסדירים את מערכת יחסי העבודה בענף המוסכים הכוללת את: תנאי העבודה,סדרי העבודה והשכר של העובדים אצל המעבידים המשתייכים לאיגוד המוסכים. אנו נדון בטענות הצדדים לאור ההוראות הרלבנטיות החלות על הנושאים השנויים במחלוקת שצוינו לעיל, אולם טרם הדיון לגופו ,לאור תיקוני התביעה והטענות ההדדיות בדבר העדר תום לב, מוצא בית הדין לנכון לדון בשאלה מקדמית שעניינה : מהימנותם ואמינותם של הצדדים. מהימנותם ואמינותם של בעלי הדין 9. מהימנותו ואמינותו של בעל דין הם הקובעים את משקלה הראיתי של עדותו והיא משמשת כלי, או אמצעי, מעין "תנאי מוקדם" לכוחה של עדותו בפתרון השאלות השנויות במחלוקת,שכן אין ערך רב לתשובות "ענייניות" אם אין הן מהימנות ואמינות .במקרה שלפנינו אנו מעדיפים את עדות הנתבע על פני עדות התובע.עדותו של התובע לא עשתה רושם מהימן ואמין, כך למשל , טען התובע שלא קיבל דבר מעבר לנקוב בתלושי השכר אך עיון ברשימת המחאות החודשיות שהוכנה והוצגה ע"י התובע (נספח י' לתצהיר התובע,יצוין כי מדובר ברשימה ולא בצילום ההמחאות עצמן), מלמד כי התובע קיבל לרוב סכום העולה על זה המופיע בתלושים. באשר להיעדרויות ,טען התובע בתחילה כי לא נעדר כלל מהעבודה אך בדיון ההוכחות נמצא כי נעדר,לרגל חתונתו, לרגל הולדת ביתו, בימי חג יהודיים ומוסלמים ובעוד מקרים נוספים. עניינים אלה פוגעים במהימנות גרסתו. עדותו של הנתבע לעומת זאת היתה קוהרנטית, נתמכה בראיות נוספות ובעלת הגיון פנימי. עדותו עשתה עלינו רושם מהימן ואנו מעדיפים אותה על פני עדות התובע. אנו נבחן ,אפוא, את השאלות השנויות במחלוקת אחת לאחת בזהירות ראויה תוך שימת מלוא תשומת הלב הראויה למהימנותם של בעלי הדין כמוסבר להלן: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות 10. בפרק 1 להסכם הקיבוצי ,תחת הכותרת הגדרות, נקבע כי שבוע עבודה יכול וינהג לפי 5 או 6 ימי עבודה בשבוע וכן נקבע כי עבודת יום במוסכים מוגדרת כעבודה בתחום השעות 6.00 בבוקר ל- 17.00 אחה"צ. צו ההרחבה להסכם הקיבוצי קובע בפרק 7,תחת הכותרת סדרי עבודה, את הדברים הבאים : א.שעות עבודה רגילות שבוע עבודה הינו בן 45 שעות שבועיות במוסכים ,שיעבדו 5 ימים בשבוע,יועסקו 5 ימים לפי 9 שעות עבודה ביום. במוסכים ,שיעבדו 6 ימים בשבוע,יום עבודה רגיל הוא בן 8 שעות ויום ו' בן 5 שעות 2. יום עבודה בערבי חג יהיה בן 5 שעות ויחושב לפי יום עבודה מלא כמקובל בכל מקום עבודה.שעות עבודה בחול המועד יהיו לפי סיכום בין מעביד לעובדיו. ב. שעות עבודה נוספות שעות עבודה,שמועסק בהן עובד לפי דרישת המעביד מעבר לשעות העבודה הרגילות,כאמור לעיל,נחשבות לשעות עבודה נוספות...." במקרה שלפנינו, כעולה מהמוסכמות בין הצדדים, התובע הועסק בשבוע עבודה בן 5 ימים ומכאן שנדרש לעבוד ,על פי ההוראות הנ"ל, 9 שעות ביום עבודה וסך הכל 45 שעות עבודה שבועיות. אשר לטענה בדבר היקף שעות העבודה והשעות הנוספות ,הרובצת לפתחו של התובע ,טוען התובע כי הוא הועסק בפועל 10 שעות עבודה ביום ,החל מהשעה 7.00 בבוקר ועד לשעה 17.00 אחה"צ ,לאורך כל תקופת עבודתו, ולפיכך זכאי הוא לתשלום שעות נוספות, אך דא עקא התובע לא הצליח להוכיח כי אכן עבד בפועל ,בכל שנות עבודתו, מהשעה 7.00 בבוקר ועד לשעה 17.00 אחה"צ. גם לפי דבריו ולפי דברי העד שהביא ה"ה עווד גאב'ר (פרוטו' 12.5.03 עמוד 7 שורות 1-10 ) נמצא כי לא ניתן להצביע על מסגרת עבודה מסודרת וקבועה , במשך כל שנות עבודתו, כעל מי שעבד כל בוקר משעה 7.00 בבוקר ל- 17 אחה"צ. ולא רק זאת, יש להניח, כי התובע ,במסגרת עבודתו, קיבל גם הפסקות אוכל במסגרת יום העבודה. במילים אחרות התובע לא השכיל להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו, באשר להוכחת מסגרת קבועה של שעות עבודתו, ממנה נוכל גם לכמת את היקף ומספר השעות הנוספות. מאידך גיסא הנתבע חולק על עצם ביצוע שעות נוספות כמו גם על היקפן, לדבריו ,כפי שעולה מתצהירו (סעיף 14 לתצהיר הנתבע וסעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן ), התובע לא תמיד הופיע בשעות קבועות לעבודה, נעדר מעת לעת, נהנה משני עולמות בעת חופשה , לרגל חגים יהודיים ומוסלמיים, באופן שהיקף שעות העבודה של התובע ,לאורך כל שנות עבודתו אינו אלא אומדן בלבד ועל בסיס אומדן לא ניתן לבסס תביעה לגמול שעות נוספות. עניין נוסף המטה את הכף לחובת התובע היא העובדה ששעות נוספות,לפי הוראות ההסכם הקיבוצי ( פרק 7 ב) , ניתנות לביצוע אך ורק לפי דרישת המעביד : "שעות עבודה שמועסק בהן העובד לפי דרישת ההנהלה מעבר לשעות העבודה הרגילות ,כאמור לעיל, נחשבות לשעות עבודה נוספות ". דהיינו הוראות צו ההרחבה והוראות ההסכם הקיבוצי יחדיו , קובעים למעשה שני תנאים מצטברים לאישור שעות נוספות: עבודה בשעות נוספות לפי דרישת המעביד ועבודה בפועל המתבצעת מעבר לשעות העבודה הרגילות. במקרה שלפנינו לא הוכח כי המעביד דרש מהתובע עבודה מעבר לשעות עבודה רגילות והתובע,אף שהתנאי הראשון לא מתקיים, לא השכיל להוכיח כי הוא עבד בפועל מעבר לשעות העבודה הרגילות .לאור זאת לא נותר אלא לדחות את תביעתו, ברכיב זה. הוצאות נסיעה 11. הוראות פרק 13 בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, קובעות כי על המעביד לשלם לעובד החזר הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית .בהסכם הקיבוצי המעדכן את סכום החזרי הוצאות הנסיעה נקבע סכום של 10.40 ₪ ליום. יצוין כי סכום זה מתעדכן מעת לעת בהתאם לתעריפי מחירי הנסיעות בתחבורה הציבורית. במקרה שלפנינו התובע, תושב סמירמיס מחוץ לירושלים (הצדדים זנחו בסיכומיהם את טענת מגורי התובע מחוץ לתחום) הוציא, לטענתו, סך של 20 ₪ ליום עבור הגעה למקום העבודה וחזרה לביתו. לדבריו הנתבע מעולם לא שילם החזר הוצאות נסיעה (סעיף 4 לתצהיר התובע) מנגד טען הנתבע כי שילם לתובע מידי חודש סכום של לפחות 300 ₪ לחודש, עבור החזר הוצאות נסיעה ומוסיף הנתבע כי שילם עבור הנסיעות בכך שהוסיפו על סכום השכר, שצריך היה לשלם ובשיק אחד כלל גם השכר וגם הוצאות הנסיעה שהוסיף, ולראיה הסכום המפורט בשיקים עלה על הסכום הנקוב בתלוש השכר. לעיתים בוצע תשלום הוצאות הנסיעה במזומן. להלן קטע מעדות הנתבע, בעניין זה, מיום 12.5.03: " ש.איך עשית חישוב לנסיעות? ת.זה לא היה חישוב מדויק עשיתי הערכה בראש . ש.סיכמת על סכום מסוים ? ת.לא דיברנו על זה ש.אמרת לו מה הכסף שאתה נותן לו מעבר (לתשלום בתלוש המשכורת א.א. ) ת.כן. הוא ידע לא דיברנו אבל הסכום לרוב זה היה 300 ₪ אבל זה היה גם יותר." (פרוטוקול מיום 12.5.03 ,שורות 20-25 ) ומכל מקום ,טוען הנתבע, הסכום הנתבע גבוה מכפי שהתובע הוציא בפועל. השאלה העומדת להכרעה בפני בית הדין היא, אפוא, האם שילם הנתבע, כטענתו, סך של 300 ₪ לחודש בנוסף לשכר החודשי. כאמור עדות הנתבע (בס' 16 לתצהירו) עשתה עלינו רושם מהימן ואנו מעדיפים אותה על פני עדות התובע בעניין זה כמו גם בעניינים אחרים, אנו קובעים אפוא כי הנתבע שילם ע"ח החזר הוצאות נסיעה סכום של 300 ₪ לפחות כל חודש. אשר לטענת הנתבע כי גובה הסכום הנדרש בגין החזר הוצאות נסיעה גבוה מכפי שהתובע דרש, הרי שטענה זו אינה מעלה ואינה מורידה מאחר והסכום "הקובע" לעניין החזר הוצאות נסיעה הוא הסכום הנקבע בהסכם הקיבוצי (שעדכונו האחרון קבע החזר של 10.40 ₪ ליום ) וסכום זה , בחישוב חודשי, נמוך מזה שהנתבע שילם לתובע, שעמד, כאמור, ע"ס 300 ₪ לפחות. המסקנה המתבקשת היא, אפוא, תשלומי הנתבע עבור החזרי הוצאות נסיעה עלו על הסך הנדרש על פי ההסכם הקיבוצי דהיינו הסכום של 300 ₪ לפחות ששולם כיסה את הנדרש על פי ההסכם הקיבוצי ולפיכך לא נותר אלא לדחות רכיב תביעה זה. פיצויי פיטורין 12. כעולה מן המוסכמות , הצדדים הסכימו כי סכום פיצויי פיטורין ,לו היה זכאי התובע, ביום פיטוריו , עמד על סך של 18,244 ₪ . כמו כן הסכימו הצדדים כי : א)הנתבע המציא לידי ב"כ התובע המחאה על סך של 7,912 ₪ על חשבון פיצויי פיטורין ביום 1.1.02 או בסמוך לאחר מכן. ב) הנתבע המציא לב"כ התובע ,ביום 1.1.02 או בסמוך לכך, הודעה המופנית ל "המגן" חברה לביטוח בע"מ ,לפיה הוא מעביר זכויות בפוליסה בדבר פיצויי פיטורין וכספי פנסיה לטובת התובע וכן טופס בקשה לפדיון פיצויי הפיטורין . עיון בפוליסה של חברת "המגן" ,שהועברה לזכות התובע, כמו גם עדות התובע, מלמדים כי לתובע הועמד סכום נוסף (בנוסף להמחאה הנ"ל) "ערך פדיון פיצויים" בסך של 6,532 ₪ ( ראה נספח ה',לתצהיר הנתבע, טופס 161 של אגף מס הכנסה " הודעת מעביד על תשלום מענק עקב פרישה או מוות" , סעיף 12 ). מכאן שהסכום הנותר במחלוקת מסתכם ב - 3800 ₪ ( = 7,912 ₪ -6,532 ₪ - 18,244 ₪).אלא שהתובע טוען כי הנתבע לא שילם לו סכום זה, .מנגד טוען הנתבע כי הוא שילם סכום זה ולראיה הוא מצוין בטופס 161 הנ"ל, המופנה למס הכנסה. בית הדין ,לאחר ששקל את טענות הצדדים ולאור עמדתו באשר למהימנות בעלי הדין מעדיף לקבל את גרסת הנתבע. דברי הנתבע אמינים ומהימנים על בית הדין ולפיכך מחליט בית הדין לדחות את דרישת התובע לתשלום הסך הנ"ל. פדיון ימי חופשה 13. חוק חופשה שנתית קובע בסעיף 3 כי עובד המועסק 6 ימים בשבוע זכאי ל-16- ימי חופשה, החל מהשנה החמישית .כמות ימי החופשה "מצטמצמת" בשבוע עבודה בן חמישה ימי עבודה באופן שעובד המועסק 5 ימי עבודה בשבוע זכאי ,החל משנה החמישית, ל-12 יום בשנה .במקרה דנן וכעולה מהמוסכמות, התובע הועסק בשבוע עבודה בן 5 ימים ולפיכך היה זכאי ל-12 יום חופשה בשבוע ולא ל- 16 ימים כפי שטען. הוראות הדין קובעות כי על המעסיק מוטלת החובה לנהל רישומי חופשות של העובדים.במקרה שלפנינו הנתבע, הציג לבית הדין תלושי שכר של השנתיים האחרונות בהם צוינו צבירת ימי החופשה של העובד וניצול ימי חופשה באופן שניתן ללמוד מנתונים אלה על ניצול ימי החופשה ע"י המעביד. מאידך ,עדותו של התובע שוב עוררה ספיקות באשר למהימנותו ואמינותו , כך למשל טען התובע כי מעולם לא יצא לחופשה ומעולם לא שולמו לו דמי פדיון חופשה אך "נזכר" כי יצא לחופשה בת 4 ימים לרגל נישואיו ולעוד 4 ימים בעת הולדת ביתו.להלן תשובותיו בחקירה נגדית לשאלות ב"כ הנתבע: "ש.אתה טוען שלא יצאת בכל זמן עבודתך לחופשה? ת.נכון. ש.אתה לא יצאת אף פעם לחופש? ת.יצאתי שבוע כאשר הבת שלי נולדה והוא הוריד לי שבוע.זה היה בשנת 2000 ביום 13.10.00." (פרוטו' עמוד 9 שורות 5-8) תלוש השכר לחודש אוקטובר 2000 מלמד כי התובע ניצל 10 ימי חופשה דהיינו 6 ימים יותר מהנטען ע"י התובע .שכרו של התובע בחודש זה נשאר ללא שינוי לעומת חודשים קודמים וחודשים מאוחרים עובדה המלמדת כי בניגוד לנטען ע"י התובע הנתבע לא קיזז ולא הוריד שכר בגין ימי היעדרות אלה. כאמור גרסת התובע בעניין זה, נסתרת מעיון בתלושי השכר, נציין כי את טענתו באשר לאי מימוש ימי חופשה ציין התובע בתצהירו בסעיף 16: " מעולם לא נתן לי הנתבע חופשה שנתית.כל פעם שנעדרתי , מסיבה כלשהי, הנתבע הוריד ממשכורתי בהתאם.." מכאן מגיע בית הדין למסקנה כי אין לתביעה בעניין זה על מה לסמוך.עם זאת עיון בתלוש המשכורת האחרון שקיבל התובע לחודש אפריל 2001 ,מלמד כי נותרו לתובע 9 ימים שלא נוצלו על ידו.יש לזכור שבעניין ימי החופשה נטל ההוכחה מוטל לפתחו של המעסיק המחויב כאמור, לנהל פנקס חופשה. תלושי השכר שנעשו מטעם הנתבע משמשים, אפוא, ראייה כנגדו בעניין זה. על כן מחליט בית הדין לחייב הנתבע בפדיון 9 ימי חופשה. שכרו של התובע עמד אפוא על 3,591 ₪. התובע עבד חמישה ימים ולכן חודש העבודה היה בן 22 ימים ולפיכך שכר העבודה ליום היה 163 ₪ (3591:22) כפול 9 ימים סה"כ 1,469 ₪. סוף דבר 14. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פס"ד 1,469 ₪. בשים לב לכך שמרבית התביעות נדחות אין צו להוצאות. דמי חופשה שנתית