ביטוח ימי - שריפה של יאכטה

התובענה 1. לפניי תובענה לתשלום תגמולי ביטוח על יסוד פוליסה לביטוח ימי. התובע, יחד עם חברה שבבעלותו - א.ד.מ אקספרס אירועים בע"מ (להלן - החברה), היו הבעלים של ספינת יאכטה בשם "פיראט" (להלן - היאכטה או הספינה), אשר ניזוקה קשות ביום 20.6.00 עת עגנה לצורך שיפוצים במרינה שבלגונה החדשה באילת. הנזק אירע כתוצאה משריפה שפרצה בספינה וגרמה לשקיעתה לקרקעית הלגונה. הנתבעת הנה חברת ביטוח אשר ניפקה לתובע ולחברה ביום 13.12.99 - באמצעות סוכן הביטוח יהודה מטרסו - פוליסת ביטוח ימי לכיסוי סיכונים שונים, ובכללם סיכוני אש, וזאת לתקופה של שנה ולמשך תקופת השיפוצים בלבד. 2. להלן, בקליפת אגוז, עיקר השתלשלות האירועים שהביאה את הצדדים להתדיינות הנדונה: מאז הנפקת הפוליסה בחודש דצמבר 1999 ועד ליום השריפה בחודש יוני 2000 לא טרחו המבוטחים להעביר לנתבעת את פרמיות הביטוח שהתחייבו לשלם לה. בהודעה בכתב ששלחה הנתבעת למבוטחים ביום 21.5.00 - הנושאת כותרת "הודעת ביטול" - נאמר כי אם לא תשולם הפרמיה במלואה תוך 21 יום (דהיינו - עד ליום 11.6.00) תבוטל הפוליסה מאליה מתום התקופה האמורה. לפנייה זו השיב התובע בהודעת פקסימיליה מיום 28.5.00 - בשמו ובשם החברה - כי מעולם לא התקשר בחוזה ביטוח עם הנתבעת, כי לא ראה ואינו רואה עצמו מבוטח על-ידה וכי הוא מבקש ממנה לבטל הפוליסה מעיקרא. הספינה ניזוקה ביום 20.6.00 - קרי: ביום ה-30 ממועד משלוח מכתב הנתבעת ולאחר חלוף 23 יום ממועד שיגור הודעת הפקסימיליה של התובע. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 25.6.00, הפקיד התובע את סכום הפרמיה לחשבון הבנק של סוכן הביטוח מטרסו, ללא ידיעתו של האחרון. רק למחרת - ביום 26.6.00 - הוציאה הנתבעת, על יסוד בקשתו של התובע בהודעת הפקסימיליה מיום 28.5.00, הודעת ביטול של הפוליסה מעיקרא; ובעקבות הודעה זו, החזיר מטרסו בו ביום לתובע את סכום הפרמיה שהופקד יום קודם לכן בחשבונו. 3. בתובענה עותר התובע לתשלום תגמולי ביטוח בסך 251,000 ₪ וכן לתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ בגין נזקים שהוסבו לו כתוצאה מהפרת הסכם הביטוח. לגרסת התובע, חרף הודעתה בכתב של הנתבעת מיום 21.5.00, בוטלה על-ידה הפוליסה רק ביום 26.6.00, ועל-כן במועד קרות הנזק היה כיסוי ביטוחי לספינה. לטענתו, הודעת הפקסימיליה ששלח לנתבעת ביום 28.5.00 - בדבר ביטול הפוליסה - נכתבה מתוך ניסיון להתמקח על הפרמיות ומבלי שהאמין שיעלה בידו לבטל הפוליסה מעיקרא. הנתבעת דחתה את בקשתו של התובע לשלם לו תגמולי ביטוח בגין הנזקים שהוסבו לספינה. את סירובה לשלם תגמולי ביטוח כלשהם בגין נזקי השריפה, סומכת הנתבעת על מספר טעמים מצטברים וחלופיים. טענתה העיקרית הנה, כי האירוע הביטוחי הנטען התרחש לאחר שתוקף הפוליסה פקע מחמת ביטולה, שכן הפוליסה בוטלה לבקשתו של התובע מעיקרא, ולמצער - מיום 28.5.00 עת שלח התובע את הודעת הביטול מטעמו כתגובה להודעת הביטול של הנתבעת. בנוסף טענה הנתבעת, כי פוליסת הביטוח לא נכנסה לתוקף מחמת אי תשלום הפרמיה בגינה. לחלופין היא הוסיפה וטענה, כי קמה לה עילה לביטול חוזה הביטוח הואיל והתובע הסתיר ממנה לאחר קרות הנזק את העובדות כהווייתן, ואף נמנע מלדווח לה מיידית על השריפה ועיכב את הודעתו על האירוע הביטוחי במשך מספר ימים. הדין החל על תביעה על-פי הפוליסה 4. חוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח) - המסדיר הוראות מיוחדות לחוזי ביטוח בצד דיני החוזים הכלליים - הוציא מכלל תחולתו בסעיף 72(א)(2) את הביטוח הימי והאווירי (למעט סעיפים 62 ו-69 לחוק שעניינם הוראות בדבר תחלוף ופשיטת רגל או פירוק של המבוטח). החוק המקומי החל על הביטוח הימי הנו עד עצם היום הזה חוק הביטוח הימי העותומאני שהוא חלק מחוק הסחר הימי העותומאני מ-1863 (סעיפים 175-273) הנסמך על מקורותיו שבדין הצרפתי; וזאת בצד הוראות כלליות מחוקי החוזים הכלליים - כגון אלו הכלולות בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, וכדומה. (ראו: מ' יפרח ור' חרל"פ, ששון - דיני ביטוח, מהד' שנייה, פרלשטיין - גינוסר, התשס"א-2001, עמ' 49-54; חכם אהרון כדורי, ביטוח ימי ותביעות, מהד' שישית, גרפית - ירושלים, 1998 , עמ 16-18). 5. בפרקטיקה הנוהגת בישראל בתחום הביטוח הימי אין נזקקים בדרך כלל לחוק הסחר הימי העותומאני, הואיל ומרביתן של הפוליסות הימיות כוללות הוראות של ברירת-דין לפי הדין הזר של מבטח המשנה או דין זר אחר. על רקע העובדה, שמרבית הפוליסות לביטוח ימי בישראל מונפקות על-ידי מבטחי משנה מבריטניה, ואף מנוסחות לפי הפוליסה האנגלית הסטנדרטית החדשה, נכלל בהן בדרך כלל סעיף ברירת-דין, שלפיו זכויות הצדדים תוכרענה בהתאם לדין ולנוהג האנגליים (ראו: חכם אהרון כדורי, בספרו הנ"ל, בעמ' 18). כך גם בענייננו נקבע בנספח לפוליסה הימית הנדונה - "This insurance is subject to English law and practice" (עמ' 3 לנספח לפוליסה). למרות סעיף ברירת-הדין האמור, לא הציגו הצדדים את הדין האנגלי החל על עיקר הסוגיות השנויות במחלוקת, וממילא אף לא הוכיחו אותו, כדין זר, באמצעות מומחה. בנסיבות אלו, של אי-הוכחת הדין הזר, חלות על הפוליסה הנדונה - מכוח עקרון "חזקת שוויון הדינים" - הוראות משפט הפורום שבמקרה דנן הוא הדין המקומי הישראלי, קרי: חוק הסחר הימי העותומאני, וכן ההוראות הכלליות שבדיני החוזים הכלליים - כמו חוק החוזים (חלק כללי) וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). (ראו: מ' יפרח ור' חרל"פ, בספרם לעיל; ע"א 118/51 חברת ניו זילנד לביטוח בע"מ נ' יובל (זלצמן), פ"ד ז 518; והשוו: ע"א 126/80 גרדיאן איסטרן אינשורנס קומפני לימטד נ' א' רוטמן ושות' בע"מ, פ"ד לו(3) 295, בעמ' 298; דנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ(3) 573, בעמ' 585-586). ובאשר לדין המקומי - הואיל והצדדים לא הפנו את בית המשפט להוראות רלבנטיות מחוק הסחר הימי העותומאני בעניין עיקר המחלוקות שנתגלעו ביניהם, ייושמו על הפלוגתאות הנדונות הוראות הפוליסה בזיקה לדיני החוזים הכלליים. הוראות הפוליסה בדבר האפשרות והדרך לביטולה 6. פוליסות ביטוח ימיות כוללות בדרך כלל הוראה, המקנה הן למבטח והן למבוטח את הזכות לבטל מיוזמתו של כל צד ובאורח חד-צדדי את חוזה הביטוח, וזאת כל עוד לא החל הסיכון או המסע הימי. כך גם בפוליסה הנדונה נקבע, בפרק הדן בביטול הפוליסה (Cancellation of Policy)כי ניתן לבטל אותה בהודעת מי מהצדדים - המבטח או המבוטח - שתישלח לזולתו בדואר רשום, וכי הביטול יכנס לתוקף 30 יום לאחר ההודעה: “The Company shall at any time by giving notice in writing to the insured by registered letter at his adress last known to the Company be at liberty to terminate and cancel the Policy 30 days as from the date of such notice; by like notice to the Company the Insured may at any time similarly terminate and cancel the Policy. In such cases the premium shall be adjusted on the basis of the company receving or retaining the customary short term premium”. השתלשלות האירועים וההכרעה העובדתית 7. להלן הרקע העובדתי, כפי שהוכח מהראיות שנשמעו לפניי. יאכטת המפרשים הנדונה הנה ספינת עתיקה מעץ באורך של כ-20 מטרים שנבנתה בשנת 1916 בנורבגיה. היא הייתה בבעלותו של אדם בשם אביב בן יקיר, אשר העביר ביום 20.7.99 את רישום הבעלות בה על שמו של התובע, וזאת ללא תמורה. העברת הבעלות נעשתה על רקע חובותיו של בן יקיר לתובע וחששם של השניים כי נושיו הרבים של בן יקיר יטילו עיקולים על כלי השייט. פוליסת ביטוח ימי לספינה, שנופקה לבן יקיר בשנת 1999 על-ידי הנתבעת באמצעות סוכן הביטוח מטרסו, פקעה מחמת אי תשלום הפרמיות על-ידי בן יקיר וחילול השיקים שמסר הלה לנתבעת. למרות שכלי השייט נרשם על שמו עוד בחודש יולי 1999, לא טרח התובע לבטחו על שמו במשך מספר חודשים. 8. בתחילת חודש נובמבר 1999 נפגש בן יקיר עם סוכן הביטוח מטרסו, והודיעו כי העביר את הבעלות ביאכטה - הנמצאת בשיפוצים - לתובע, וכי התובע ייצור עמו קשר להסדרת ביטוח על שמו בתקופת השיפוצים. בן יקיר הוסיף וציין באוזני הסוכן, כי השיפוצים בספינה יבוצעו על-ידו ותחת השגחתו, למרות העברת הבעלות בספינה לתובע. במהלך אותו החודש התקשר התובע טלפונית למטרסו והסמיך אותו למלא עבורו ועבור החברה הצעה לביטוח הספינה אצל הנתבעת. בתאריך 15.11.99 העביר מטרסו לנתבעת הצעת ביטוח בשם התובע, וביום 24.11.99 נשלחה לסוכן הצעת ביטוח ממנהל המחלקה הימית של הנתבעת, העד נדב פרג. ההצעה אושרה טלפונית עוד באותו היום על-ידי התובע, ופרטיה נשלחו בכתב על-ידי מטרסו באותו מועד הן לתובע והן לבן יקיר (נספחים א'-ג' לתצהירו של מטרסו). בשיחתם הטלפונית האמורה, סוכם בין התובע לבין מטרסו, כי הפרמיה בסך 1,000 דולר תשולם בארבעה שיקים חודשיים בסך 250 דולר כל אחד, החל מיום 15.12.99 ואילך. עותקים מהרשימה ומהפוליסה נשלחו לתובע במהלך חודש דצמבר (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע). 9. התובע לא גילה כל עניין בפוליסה, ולא טרח להעביר לסוכן הביטוח ולו תשלום אחד מסכום הפרמיה. על רקע זה החלה מחלקת הגבייה של הנתבעת בחודש מאי 2000 לנקוט צעדים לביטול הפוליסה. למרות שמדובר בביטוח ימי, שחוק חוזה הביטוח אינו חל עליו, שלחה מחלקת הגבייה לתובע הודעות בהתאם לסעיף 15(א) לחוק הנ"ל, המורה: "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן". מכתב דרישה נשלח ככל הנראה ביום 4.5.00, על-פי הנוהל הרוטיני של הנתבעת; ואולם, הואיל והעתקיו לא נמצאו ואף לא שוחזרו, לא הוכח כי מכתב זה נתקבל אצל התובע. ביום 21.5.00 שלחה מחלקת הגבייה של הנתבעת לתובע מכתב רשום שנשא כותרת "הודעת ביטול", שבו צוין כדלהלן: "בהמשך למכתבנו מיום 4.5.00, הרינו להפנות תשומת לבך לכך כי יתרת חובך בסך 1,065 דולר, טרם הוסדרה. הננו להודיעך, כי אם יתרת החוב הנ"ל לא תשולם במלואה תוך 21 יום מהיום, תתבטל הפוליסה מאליה, לכל דבר ועניין, בתום התקופה האמורה. אין בביטול הביטוח כאמור, כדי לגרוע מזכותנו לקבלת מלוא דמי הביטוח לרבות הפרשי ריבית והצמדה, עד ליום ביטול הביטוח. לתשומת לבך: תשלום חלקי של יתרת החובה הנקובה לעיל לא ימנע את פקיעת הביטוח". (נספח א' לכתב ההגנה). 10. על מכתב זה הגיב התובע - בשמו ובשם החברה - בהודעת פקסימיליה ששלח לנתבעת ביום 28.5.00, עת רשם בכתב ידו על גבי הודעת הביטול של הנתבעת מיום 21.5.00 את ההודעה שלהלן: "קיבלנו בזמנו הצעה אותה לא אישרנו כיוון שהכיסוי היה חלקי ולא מספיק. אין אנו רואים, ולא ראינו, את עצמנו מבוטחים על-ידכם. נא בטלו פוליסה זו מעיקרה". (נספח א' לכתב ההגנה). 11. אין חולק, כי התובע התקשר בהסכם ביטוחי עם הנתבעת באמצעות הסוכן מטרסו, וכי הכחשת עובדה זו על-ידי התובע בהודעת הפקסימיליה הנ"ל הייתה כוזבת. ניכר, כי לאחר חלוף כחצי שנה ללא תשלום פרמיה כלשהי, החליט התובע - בעקבות מכתבה של הנתבעת - להתנער מההתקשרות הביטוחית באמתלה האמורה, וזאת במגמה להתחמק מתשלום דמי הביטוח. 12. ביום 19.6.00 העבירה מחלקת הגבייה של הנתבעת הנחייה בכתב למחלקת החיתום לבטל את הפוליסה פרו-רטה מיום 13.6.00, וזאת על יסוד המכתב שנשלח לתובע ביום 21.5.00. הודעת הפקסמיליה של התובע מיום 28.5.00 הגיעה למחלקת החיתום מספר ימים לאחר מכן. עובדת מחלקת החיתום, העדה אתי אזולאי, ששימשה כחתמת כלי שייט, הנפיקה טופס ביטול לפוליסה רק ביום 26.6.00, ועל יסוד הודעתו של התובע בהודעת הפקסימיליה האמורה, ציינה בטופס הביטול כי "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה הנ"ל בטלה ומבוטלת מעיקרה" (נספחים ב' ו-ג' לתצהירה). 13. בין לבין - ביום 20.6.00 - בין מועד משלוח הודעת הפקסימיליה על-ידי התובע לבין רישום ההחלטה הפורמלית על-ידי הנתבעת ביום 26.6.00 בדבר ביטול הפוליסה מעיקרא, אירע הנזק לספינה. עם התרחשות הנזק, נמנע התובע מלהודיע לנתבעת או לסוכן הביטוח מטרסו על האירוע. הוא אף לא שלח לנתבעת הודעה כלשהי בכתב שיש בה כדי לשנות את תוכן הודעת הפקסימיליה ששלח ביום 28.5.00. באותו שלב החליט התובע לנסות לזכות בתגמולי ביטוח בגין הנזק שאירע לספינה, חרף הודעתו האמורה לנתבעת מיום 28.5.00. הוא ניסה לטמון לסוכן הביטוח מטרסו מלכודת מילולית, עת הקליט שיחה טלפונית עמו, שבמהלכה ניסה להשיג ממנו אישור לכך שהפוליסה שרירה ותקפה. במהלך השיחה המוקלטת, שנערכה שעה קלה לאחר שריפת הספינה וטביעתה, הוא לא עדכן את הסוכן, הן בדבר האירוע הביטוחי, והן בעניין מלוא פרטי הודעת הפקסימיליה אשר שלח לנתבעת, שבה הודיע לה כי לא התקשר עמה בהסכם ביטוח וביקש לבטל את הפוליסה. הואיל וסוכן הביטוח מטרסו לא היה מודע לפרטי הודעת הפקסימיליה ששלח התובע ישירות לנתבעת, והיות שהתובע נמנע מלפרט באוזניו את תוכן ההודעה, חילץ התובע מהסוכן במהלך השיחה - תוך הטעייתו במכוון - התבטאות המאשרת כי הפוליסה עדיין בתוקף. 14. רק ביום 25.6.00, לאחר חלוף חמישה ימים ממועד השריפה, הודיע התובע למטרסו על שריפת היאכטה, וזאת בהודעה טלפונית בלבד. באותו מועד נוכח סוכן הביטוח לדעת, כי בבוקרו של יום הופקד בחשבון הבנק שלו, על-ידי התובע או מטעמו, כל סכום הפרמיה; וזאת ללא ידיעתו. בסמוך לאחר מכן, נתחוור למטרסו, בבירור טלפוני שערך עם מחלקת הגבייה של הנתבעת, כי הפוליסה בוטלה. לאור תוצאות הבירור, הורה הסוכן ביום 26.6.00 לסניף הבנק שלו להחזיר את הכסף שהופקד בחשבונו - לחשבונו של המפקיד, וכך נעשה. שאלת תוקפה של הפוליסה במועד האירוע 15. כמבואר ברקע המשפטי דלעיל, על הפוליסה הנדונה לביטוח ימי לא חל חוק חוזה הביטוח, וממילא לא חלות עליה הן הוראת סעיף 45 לחוק - המאפשרת למבוטח לבטל בכל עת את החוזה בהודעה בכתב למבטח; והן ההוראות בדבר דרכי ביטול הפוליסה על-ידי המבטח מחמת אי תשלום הפרמיות שנקבעו בסעיף 15(א) לחוק, אשר מחייבות שתי התראות בכתב: האחת - של 15 יום, והשנייה - של 21 יום נוספים. כפי שכבר צוין, חרף הוראת הפוליסה בדבר ברירת-הדין, לפיה יחול עליה הדין האנגלי, לא הוכח דין זר זה, והיא חוסה אפוא תחת דין הפורום - הדין המקומי הישראלי, קרי: חוק הסחר הימי העותומאני ודיני החוזים הכלליים. הואיל והנושא של ביטול פוליסת ביטוח ימי אינו מוסדר בחוק העותומאני משנת 1863, תיבחן הסוגייה השנוייה במחלוקת על יסוד הוראותיה של הפוליסה ודיני החוזים הכלליים. 16. בפוליסה הנדונה ישנה הוראה אחת בלבד בעניין דרכי ביטולה. כאמור, ההוראה מתייחסת לאפשרותו של כל צד לבטל מיוזמתו את הפוליסה בהודעה בדואר רשום לצד שכנגד, ומורה כי הביטול יכנס לתוקף 30 יום לאחר ההודעה. הפוליסה שותקת באשר לביטול שנעשה בהסכמת הצדדים, ובעניין ביטול שכזה חלים דיני החוזים הכלליים. ביטול חוזה על-ידי צד הזכאי לבטלו הוא פעולה משפטית קונסטיטוטיבית, שאינה בבחינת חוזה. (ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נז(4) 817, בעמ' 837-838). 17. בהתראה החד-צדדית ששלחה הנתבעת לתובע, לפיה הפוליסה תבוטל תוך 21 יום אם לא ישלם הלה את הפרמיות עבורה, ציינה הנתבעת תקופה קצרה מזו שנקבעה בפוליסה לביטוח הימי - 30 יום, וזאת ככל הנראה מחמת שגגה של מחלקת הגבייה אשר סברה בטעות כי על הפוליסה חלות הוראות חוק חוזה הביטוח. לו היה התובע מחריש ולא מגיב לפנייה, הייתה הפוליסה פוקעת רק לאחר חלוף 30 יום. דא עקא, שהתובע הגיב בכתב להודעת הביטול, והסכים לביטול הפוליסה בטענה שכלל לא התקשר עם הנתבעת בהסכם ביטוח, ואף דרש לבטל הפוליסה מעיקרא. כאמור, הודעתה של הנתבעת לתובע הייתה, כי אם לא תשולם הפרמיה תוך 21 יום תבוטל הפוליסה אגב שמירה על זכותה לקבלת מלוא דמי הביטוח עד למועד הביטול. משהודיע התובע לנתבעת בתגובה, בהודעה בכתב, כי מעולם לא התקשר עמה בהסכם ביטוחי והוא אינו רואה עצמו מבוטח על-ידה ועל-כן מבקש לבטל הפוליסה מעיקרא - יש לראות בהודעה משום הסכמה הן לביטול הפוליסה, והן לקיצור תקופת כניסת הביטול לתוקף. הסכמת הצדדים הייתה, אפוא, כי הפוליסה תבוטל בתקופה הקצרה שצוינה בהודעת הנתבעת - קרי 21 יום, ולדידו של התובע - אף בתקופה קצרה יותר, שכן הלה הביע דעתו כי אינו מעוניין כלל בביטוח. אמנם לא הייתה הסכמה על החוב בגין פרמיות הביטוח לעבר, שכן הנתבעת הודיעה כי היא שומרת על זכותה לגבות הפרמיה עד ליום הביטול, והתובע דרש לבטל הפוליסה מעיקרא ולפטור אותו מתשלום פרמיה כלשהי; ואולם, העדרה של הסכמה בדבר חובות העבר לא סייגה את תוקפה של ההסכמה לביטול הפוליסה לכל המאוחר תוך 21 יום ממועד הודעת הנתבעת. יודגש, כי שינוי תקופת הביטול החד-צדדי שנקבעה בפוליסה - 30 יום, לתקופה הקצרה של 21 יום שהייתה מוסכמת על שני הצדדים, לא פגעה באינטרס כלשהו של המבוטח, שכן התובע לא היה מעוניין כלל בביטוח וביקש לבטלו עד כמה שיותר מהר, וזאת על-מנת לצמצם את חובות העבר אגב ניסיון להשיג פטור מלא מתשלום הפרמיה בטענה הכוזבת כי מעולם לא התקשר עם הנתבעת בהסכם ביטוחי. 18. בנסיבות האמורות של משלוח ההודעות ההדדיות, פקעה אפוא הפוליסה, בהסכמת הצדדים, 21 יום לאחר הודעתה של הנתבעת לתובע על ביטולה, דהיינו - לפני קרות הנזק. החל ממועד זה פקע הכיסוי הביטוחי בהסכמה, וזאת בתקופה קצרה מתקופת 30 הימים שנקבעה בפוליסה לסיומו של הביטוח בהודעה חד-צדדית בלבד. כשם שהתובע לא היה זכאי להסתמך על הפוליסה לאחר 21 יום ממועד הודעת הנתבעת, כך גם לא הייתה זכאית הנתבעת לגבות ממנו תגמולי ביטוח מעבר ליום ה-21. פקיעת הפוליסה בהסכמה לאחר 21 יום ממועד משלוח הודעת הנתבעת נבעה מפעולה משפטית קונסטיטוטיבית, שלא הייתה מותנית באקט רישומי אצל הנתבעת, והשיהוי שברישום הטכני של ביטול הפוליסה בספרי הנתבעת לא האריך את מועד תחולתה. אישורו של סוכן הביטוח בשיחתו הטלפונית עם התובע ביום קרות הנזק כי הביטוח בתוקף, לא החזיר לתוקפו ביטוח שפקע כאמור בהסכמת הצדדים לפני אותו המועד; ובפרט, כאשר התובע ניסה להשיג האישור האמור במרמה, עת הסתיר מהסוכן את מלוא הפרטים של הודעת התגובה ששלח לנתבעת ביום 28.5.00, אשר בה ציין כאמור כי כלל לא כרת עמה הסכם ביטוח וכי הוא מבקש לבטל הפוליסה מעיקרא. אשר על כן, התרחש האירוע, שבעטיו נתבעים תגמולי הביטוח, לאחר פקיעתה של הפוליסה, ומטעם זה - דין התביעה להדחות. הטעמים הנוספים שהעלתה הנתבעת לדחיית התביעה 19. לאור מסקנה האמורה, מתייתר למעשה הצורך לדון בשלושה הטעמים הנוספים לדחיית התביעה שהעלתה הנתבעת בסיכומיה. עם זאת, אציין כי - בשונה מהטעם העיקרי שבואר לעיל - אין בשלושת הטעמים הנוספים ממש. הטענה הנוספת הראשונה שהעלתה הנתבעת הייתה, כי התובע הסתיר ממנה לאחר קרות הנזק את העובדות כהווייתן, וכי העלמת פרטים שכזו מקימה למבטח עילה לביטול חוזה הביטוח לפי סעיף 193 לחוק הסחר הימי העותומאני. הטענה אינה מוצאת סימוכין בסעיף 193 הנ"ל, שכן הסעיף מתייחס אך להטעיה ולחוסר תום-לב של המבוטח בשלב הטרום-חוזי; וזאת בדומה להוראת סעיף 15 רישא לחוק החוזים (חלק כללי) המקים עילה לביטול חוזה בגין הטעייה בשלב הטרום חוזי - לרבות אי גילוין של עובדות על-ידי הצד שכנגד, אשר לפי הדין, הנוהג או הנסיבות, היה עליו לגלותן. הטענה השניה שהעלתה הנתבעת הייתה, כי הפוליסה לא נכנסה לתוקף כל עוד לא שולמה הפרמיה, שכן התחייבות המבטח על-פי הפוליסה הייתה להעניק כיסוי ביטוחי רק כנגד תשלום פרמיה. אין בטענה זו כל ממש. לטענה אין תימוכין בנוסח הפוליסה, בדין ובנוהג. נהפוך הוא: בהצהרה שבפתיח לפוליסה נאמר, כי כנגד התחייבות המבוטח לשלם את הפרמיה נוטלת על עצמה המבטחת את עול הביטוח. גם על-פי דיני החוזים הכלליים, חוזה הביטוח נכרת עם ההסכמה של הצדדים להתקשר בחוזה, ותשלום הפרמיות הוא חוב שקם רק לאחר כריתתו. מכל מקום, בענייננו אף הייתה הסכמה מפורשת, כי הפוליסה תכנס לתוקף מיידית וכי הפרמיות ישולמו בעתיד לשיעורין. הטענה השלישית - בדבר אי קיום חובת ההודעה למבטחת - נדחית במישור העובדתי, שכן התובע דיווח לסוכן הביטוח על האירוע הביטוחי. באיחור של חמישה ימים בדיווח לסוכן על האירוע, נהג התובע בחוסר תום לב; ואולם, איחור במתן הודעה, ובפרט איחור במספר ימים, אינו פוטר את המבטח מחבותו לשלם תגמולי ביטוח - לא על-פי הפוליסה, לא על-פי החוק העותומאני ולא על-פי דיני החוזים הכלליים. גם על-פי חוק חוזה הביטוח, שכאמור אינו חל על ביטוח ימי, על המבוטח להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח "מיד לאחר שנודע לו" על כך (סעיף 22 לחוק), אך הפרת חובת ההודעה אינה פוטרת את המבטח מאחריותו, אלא מקנה לו לכל היותר זכות להקטין חבותו למידה שהיה חייב בה אילו קויימה החובה. (סעיף 24 לחוק; וראו: אליאס, דיני ביטוח, בורסי - תל-אביב, כרך א' עמ' 424-425). מכל מקום, לשלוש הטענות החלופיות התייחסתי למעלה מן הנדרש, שכן - כפי שכבר נקבע - באה הפוליסה לקצה עוד לפני אירוע הנזק. סוף דבר 20. הואיל ותוקף פוליסת הביטוח פקע בהסכמת המבטח והמבוטח לפני קרות הנזק, אני דוחה את התובענה. התובע ישלם לנתבעת שכר-טרחת עו"ד בסך 18,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתנה היום, כ' בכסלו תשס"ד, 15.12.03 , בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח לצדדים עותקים מפסק-הדין בדואר רשום. י' נועם, שופט סגן - נשיא שריפהמשפט ימי - דיני ימאותביטוח ימי / הובלה ימית