1. מדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. כמו כן תובעת התובעת הלנת פיצויי פיטורים.   2. התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 1.6.99 עד ליום 5.12.00. במועד זה חשה בגבה ופנתה לקופת חולים, ניתן לה ע"י הרופא תעודת מחלה למשך 4 ימים, מיום 5.12.00 עד 8.12.00 (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת שבה לעבודה ביום 10.12.00 ונאמר לה, לטענתה, כי עבודתה הסתיימה. התובעת עזבה את מקום העבודה, וביום 20.12.00 קיבלה שני מכתבים מיום 14.12.00 שהינם בבחינת מכתבי פיטורים, שכן נאמר בהם, כי הנתבעת אינה יכולה להמשיך ולהעסיק התובעת, וכי מסתיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. במכתבים הנ"ל צויין, כי התובעת הפרה את חובת הנאמנות וחובת תום הלב, ולא צייתה להוראות המעביד, למרות התראות חוזרות ונשנות, לפיכך פגעה במוניטין הנתבעת וגרמה לה נזקים כספיים, כן הודגש, כי לא תשמע כל טענה לעניין זכאות לקבלת פיצויי פיטורים.   3. בכתב התביעה תובעת התובעת פיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת, שכן לטענתה פוטרה מעבודתה לאלתר. התובעת מכחישה את תוכן מכתבי הפיטורים מיום 14.12.00, וטוענת, כי אין זו הפעם הראשונה שהנתבעת מפטרת עובדים ואינה משלמת זכויותיהם הסוציאליות. לגירסתה, מעולם לא קיבלה מכתב התראה או טרוניה בע"פ טרם פיטוריה בגין הפרות משמעת, המוכחשות על ידה.   4. הנתבעת בכתב ההגנה טוענת כדלקמן: א. התובעת התפטרה מעבודתה, שכן שבה לעבודה לאחר תום חופשת המחלה, ב-10.12.00 ועזבה המקום.       ב. התובעת התחזתה כ"חולה" בימים בגינם המציאה תעודת מחלה, כי מעולם לא התלוננה על כאבי גב קודם לכן, וסירבה להיבדק על ידי רופא מטעם הנתבעת. כמו כן התחזותה כחולה נבעה על רקע העובדה שב-11/00 נויידה למחלקה אחרת ובניגוד לרצונה, וכן בשל העובדה, כי ניהלה מו"מ לעבור לעבוד בחברה מתחרה בשם א.מ. חיווט והרכבות בע"מ שמשרדיה שכנו באותו בניין בו עבדה התובעת.   ג. לחילופין, התובעת גרמה בהתנהגותה לנתבעת לפטרה, ואם יקבע על ידי בית הדין, כי פוטרה מעבודתה, כי אז אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, שכן פוטרה בגין הפרות משמעת חמורות, ובגין העובדה, כי עברה לעבוד בחברה מתחרה סמוך לאחר סיום יחסי עובד ומעביד עם הנתבעת.   ד. התובעת אינה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, שכן פוטרה מחמת עבירות משמעת חמורות.   ה. התובעת אינה זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן גם אם יקבע כי פוטרה, הרי פוטרה מחמת נסיבות השוללות ממנה זכאות לקבלת פיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת, וכן כי התגלו חילוקי דעות בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים.   ו. התובעת קיבלה סך 128 ₪ בגין פדיון חופשה ביתר, והנתבעת תובעת השבת הסכום הנ"ל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   5. זכאות התובעת לתשלום פיצויי פיטורים א. התובעת בתצהירה במקום עדות ראשית, טוענת, כי ביום 6.12.00, במהלך היותה בחופשת מחלה התקשרה לביתה מנהלת העבודה, ז'ורז'ט, ונאמר לה אם סובלת מכאבים בגבה שתישאר בביתה. התובעת שאלה את ז'ורז'ט האם מתכוונת לכך, כי היא מפוטרת מעבודתה, והתובעת העידה, כי ז'ורז'ט אמרה לה כי כך הדבר. לפיכך, לאחר תום ימי המחלה, ביום 10.12.00, התייצבה בעבודתה, מסרה את תעודת המחלה ועזבה העבודה. מכתב הפיטורים מיום 14.12.00 התקבל רק ביום 20.12.00.     ב. בחקירתה אישרה את אשר נאמר בתצהירה, וביקשה להבהיר, כי דיברה טלפונית עם האחראית במקום עבודתה (עמ' 2 ו-4 לפרוטוקול), ומדגישה, כי נאמר לה, כי אם כואב לה הגב, שתשאר בביתה. גם בחקירתה החוזרת אישרה את האמור בתצהירה, והוסיפה, כי ז'ורז'ט הבטיחה לה, כי תקבל מכתב פיטורים על ידי איציק (מנהל הנתבעת).   ג. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של ז'ורז'ט עובדיה (צורף לכתב ההגנה). העדה אישרה, כי התקשרה לתובעת ביום 6.12.00 לשאול לשלומה ולברר מדוע אינה מגיעה לעבודה, והתובעת השיבה, כי סובלת מכאבי גב, ואיחלה לה, כי תרגיש טוב, אך הכחישה גירסת התובעת, כי אמרה לה שהינה מפוטרת.   בחקירתה בבית הדין, הובהר, כי מדובר בעדה שהינה גיסתו של בעלי הנתבעת. העדה אישרה גירסתה גם בחקירתה הנגדית (עמ' 9 לפרוטוקול).   ד. איציק אמויאל, בעלי הנתבעת, אימת בתצהירו את האמור בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, וטען, כי התובעת התחזתה כחולה ולמעשה ביקשה לעזוב את עבודתה על רקע ניודה למחלקה אחרת, ועל רקע העובדה, כי ניהלה כבר מו"מ לעבור לחברה מתחרה, כן הצהיר, כי התובעת סירבה להיבדק ע"י רופא מטעם הנתבעת, שכן התעורר ספק באשר לאמיתות האמור בתעודת המחלה. התובעת לא פוטרה מעבודתה, אלא התפטרה ללא כל עילה, תוך הפרת חובת נאמנותה לעבודה. לחילופין, הצהיר, כי התובעת פוטרה, אולם אינה זכאית לפיצויי פיטורים מחמת עבירות משמעת חמורות שביצעה במהלך עבודתה, כאשר התחזותה כחולה היתה למעשה ה"קש ששבר את גב הגמל".   בחקירתו הנגדית העיד מפורשות, כי התובעת פוטרה מעבודתה (עמ' 7 לפרוטוקול), וכשנשאל כיצד, השיב: "במכתב פיטורים". מעדותו עולה, כי לא הוצע לתובעת להיבדק ע"י רופא מטעם הנתבעת באשר לאמיתות תעודת המחלה (עמ' 7 לפרוטוקול). גם העדה ז'ורז'ט לא אישרה בעדותה, כי נתבקשה להפנות את התובעת להיבדק ע"י רופא מטעם הנתבעת. העד, איציק אמויאל, אישר בחקירתו הנגדית, כי מעולם לא כתב מכתב התראה לתובעת בגין עבירות משמעת, אך הוסיף, כי ראש הצוות שלו הבהיר לתובעת המצב. כן מאשר העד, כי התובעת פוטרה מעבודתה ולא הוצע לה לחזור לעבודה לאחר חופשת המחלה. הפרת המשמעת האחרונה היתה התחזות של מחלה (עמ' 8 לפרוטוקול).   ההכרעה ה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדויותיהם, מסקנתנו, כי התובעת פוטרה למעשה מעבודתה, כפי שעולה באופן חד משמעי מתצהירו ועדותו של מר אמויאל וממכתב הפיטורים מיום 14.12.00. לפיכך, על הנתבעת הנטל להוכיח, כי התובעת אינה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת. יצויין, כי התובעת אמנם התייצבה במקום עבודתה, לאחר סיום תקופת המחלה, היינו ב-10.12.00, ועזבה המקום, אולם אין לראות בצעד זה כהתפטרות, שכן מר אמויאל הודה מפורשות, כי הנתבעת פיטרה את התובעת וסירבה להשיבה לעבודה לאחר ששבה מחופשת המחלה. מכתב הפיטורים ומכתב ה"התראה" לתובעת, נכתבו באותו יום, היינו ב-14.12.00. יש לשער, כי הנתבעת ביקשה לגבות את עמדתה, כי למרות פיטורי התובעת - אינה זכאית לפיצויי פיטורים.   ו. יצויין, כי התובעת פוטרה לאלתר ללא כל אזהרה, שכן גם מכתב "ההתראה" מיום 14.12.00 מפרט בסופו, כי בגין התנהגות התובעת ינותקו יחסי עובד ומעביד.   ז. הנתבעת לא השכילה להוכיח טענתה, כי יש לשלול מאת התובעת פיצויי הפיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת, שכן לא השכילה להוכיח, כי התובעת עברה עבירות משמעת כלשהן במהלך עבודתה, ואין די בהעלאת הטענה, אלא יש להוכיחה.   בסיכום טענותיה מעלה הנתבעת טענות עובדתיות, אשר כלל לא עלו בעדות עדיה לצורך שלילת זכאות התובעת לקבלת פיצויי פיטורים, וטוענת כל טענה אפשרית כדי לשכנע את בית הדין לתמוך בגירסתה, כגון איחורי התובעת (סעיף 3.5 לכתב הסיכומים). עובדה זו לא פורטה במכתב ה"התראה" מיום 14.12.00.   ובאשר לתעודת המחלה שהציגה התובעת, לא הוכח, ולו בראשית ראיה, כי מדובר ב"מכתב מוזמן", כפי שמציין ב"כ הנתבעת בסיכום טענותיו. לא הוכח, ולו בראשית ראיה, כי הנתבעת ביקשה לממש זכותה עפ"י חוק דמי מחלה ולבדוק את התובעת ע"י רופא מטעמה, שכן הטילה ספק באמיתות התעודה. גירסה זו אינה עולה מעדות עדי הנתבעת, אלא ההיפך הוא הנכון. מדובר בהעלאת טענה עובדתית חסרת בסיס ראייתי בחומר הראיות.   טענת הנתבעת, כי התובעת התחזתה כחולה בשל העובדה, כי הועברה לעבוד במחלקה בניגוד לרצונה - טענה זו לא הוכחה. התובעת הכחישה עובדה זו בחקירתה הנגדית (עמ' 4 לפרוטוקול).   ז. הנתבעת לא השכילה להוכיח עילה לשלילת פיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת, בגין העובדה שהתובעת החלה, סמוך לאחר פיטוריה, לעבוד בחברה אחרת. לא הוכח, כי התובעת, אף אם ניהלה מו"מ לעבור לעבוד בחברה אחרת במהלך עבודתה, הפרה חובת הנאמנות לנתבעת. ח. הנתבעת אף לא השכילה להוכיח, כי התובעת, בהתנהגותה, ביצעה אחד מהמעשים שפורטו בסעיף יג' ל"תקנון עבודה לתעשיית המתכת" (פורסם ב"הסכמים קיבוציים" כרך שלישי, פרק 19), ולמותר לציין, לא השכילה להוכיח, כי התובעת לא צייתה להוראות ההנהלה ולא השכילה להוכיח הפרת משמעת חמורה או ביצוע מעשים אחרים שפורטו בסעיף אשר יש בהם משום עילה לשלול מאת התובעת תשלום פיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת. לא הובאה מטעם הנתבעת כל ראיה, כי התובעת עברה או ביצעה מעשים כלשהם שפורטו בסעיף יג' לתקנון הנ"ל.   ט. לא הוכח, כי מי מבעלי הנתבעת או מנהליה התריא בפני התובעת על הפרות המשמעת החמורות שנטענו כלפיה, טרם קיבלו החלטה לפטרה בגין אותן הפרות.   י. במקרה הנדון, לאור הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, חל בענף העבודה בו עובדת התובעת "תקנון העבודה לתעשיית המתכת". אין בית הדין מוסמך להעניק פיצויי פיטורים, לשלול הפיצויים או להפחיתם שלא עפ"י העילות שפורטו בתקנון הנ"ל, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה.         כמו כן לא הוכחה כל עילה לשלול פיצויי הפיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת, עפ"י אחת העילות שב"תקנון העבודה" מכח הסכם קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (ראה "דיני עבודה"/ מנחם גולדברג ויוסף האוזמן/ כרך ב', פרק 25). יא. כאשר נטענת "הפרת משמעת חמורה" כנגד עובד, בית הדין שוקל האם מדובר ב"הפרת משמעת סתם" או "הפרת משמעת חמורה" בשים לב לעבירות שבפורטו בסעיפי המשנה הדנים ב"האשמות חמורות" (דב"ע לה/50-3 חברת מלון המלך שאול - אסתר לוי, פד"ע כה', 29).   יב. את הדיבור "ללא פיצויים", היינו פיטורים ללא תשלום פיצויי פיטורים, יש לפרש כהתוויית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרות של עונשי ביניים, לפי שיקול דעת (דב"ע מד/143-3 חיים קיסר - דחן בע"מ, פד"ע טז', 269).   יג. במקרה הנדון מסקנתנו, כי פיטורי התובעת היוו עונש עבורה ואין לשלול ממנה תשלום פיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת.   יד. לפיכך, כאשר הוכח, כי התובעת פוטרה מעבודתה, הרי זכאית היא לפיצויי פיטורים, אלא אם השכילה הנתבעת להוכיח זכאותה לשלול פיצויי הפיטורים. הנתבעת לא השכילה להוכיח, ולו אחת מטענותיה, ולפיכך זכאית התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בשיעור שתבעה בתביעתה, שכן שיעור זה לא הוכחש ע"י הנתבעת בסיכום טענותיה, וממילא תואם את שיעור שכרה האחרון, ולא נטען בפנינו, כי יש לערוך חישוב שיעור המשכורת הקובעת, לצורך חישוב פיצויי פיטורים, בדרך אחרת.   6. הזכאית התובעת לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים? א. התובעת, בסיכום טענותיה, טוענת, כי יש לזכותה במלוא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן הנתבעת לא פרטה בכתב הגנתה כל עילת הגנה עפ"י סעיף 18 לחוק הגנת השכר לשלילה או הפחתת פיצויי ההלנה.     ב. אמנם טענת הגנה לא הועלתה מפורשות בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, אולם ניתן להסיק מתוכנו של כתב ההגנה, כי הנתבעת חולקת על זכאות התובעת לקבלת פיצויי פיטורים, ודי בעובדה זו, ועפ"י פסיקת בית הדין כדי להסיק, כי בטענת הגנה לענין ביטול ו/או הפחתת פיצויי הלנה, מדובר (דב"ע נו/107-3 ברוך זונטג - דוד צור - לא פורסם).   ג. בית הדין יפחית פיצויי הלנה רק משהתבקש לעשות כן ויוכחו נסיבות המתירות זאת עפ"י האחת העילות שפורטו בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. לאחרונה נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה, כי על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו בבואו לפסוק פיצויי הלנה. שיקול הדעת אינו שרירותי. על בית הדין לבדוק את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות - ג'וליה מימון - לא פורסם).   אין מחלוקת, כי מעביד המבקש שלא יוטלו עליו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, או שהפיצוי יופחת, חייב להוכיח, כי פיצויי הפיטורים לא שולמו במועדם מאחת הסיבות המנויות בחוק.   כאשר נטענת על ידי המעביד אחת מטענות ההגנה שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר, לרבות טענת טעות כנה או טעות משפטית, הרי בדרך כלל יראו את הטעות כבאה לידי סיומה עם הגשת התביעה עת יוכל הנתבע לעמוד על טעותו, תוך הסתמכות על עצה משפטית (דב"ע מט'/104-3 נתור, איחוד סוכני נסיעות נ' גילה פרט, פד"ע כא', 387).   מעביד רשאי לטעון לביטול ו/או הפחתת פיצויי הלנה, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת, שולם במועדו.   ד. מעביד הסבור, כי התמלאו הנסיבות לשלילת פיצויי פיטורים ומחליט לשוללם במלואם או בחלקם מהעובד, מסתכן בכך שאם יתברר לאחר מכן בתביעה אותה הגיש העובד, כי לא היה שחר או בסיס משפטי למסקנות המעביד, יחוייב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ששיעורם משמעותי ביותר, ויש בהם כדי להרתיע עשיית שימוש שלא בתום לב, בהוראותיו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים (דב"ע נו/166-3 מירב יהודיאן - סופר פארם ניות, עבודה ארצי, כרך כט(1), 233).   ה. במקרה דנן, טוענת הנתבעת מספר טענות הגנה לצורך ביטול ו/או הפחתת פיצויי הלנה. ראשית, מפנה הנתבעת לסעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר, וטוענת, כי התובעת לא המציאה לנתבעת דרישה לקבלת פיצויי פיטורים ולפיכך אינה זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים טרם הגישה הדרישה בכתב.   יצויין, כי הסעיף הנ"ל אינו חל על המקרה שלפנינו, כאשר מדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין פיטורים, אשר המועד הקבוע בחוק לתשלום, הינו יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ואין כל צורך בדרישה בכתב כתנאי מוקדם לקבלת הפיצוי (ספרו של יצחק לובוצקי/"סיום יחסי עבודה", עמוד 215 ואילך).   ו. הנתבעת לא השכילה להוכיח טענות הגנה נוספות, היינו חילוקי דעות בדבר עצם הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים לאור האמור בסעיף 9.1 לסיכום טענותיה וראיותיה וטענתה בדבר טעות כנה (סעיף 9.2 לסיכום הטענות). התובעת פוטרה   מעבודתה עפ"י מכתב פיטורים, וטענת הנתבעת, כי התובעת התפטרה ולחילופין פוטרה, הינה טענה הגובלת בחוסר תום לב. הנתבעת דאגה להנפיק שני מכתבי "פיטורים" מיום 14.12.00, ולפיכך אין לראות בהתנהגותה זו וטענתה, כי פיצויי הפיטורים לא שולמו מחמת "טעות כנה" כטענה אמיתית וראויה.   ז. בנסיבות אלה, ועפ"י שיקול דעתנו, אנו פוסקים, כי פיצויי הפיטורים ישאו הפרשי הצמדה ריבית חוקית ממועד פיטורי התובעת, היינו 14.12.00 עד למועד הגשת תצהירה במקום עדות ראשית של התובעת, בו פרטה גירסתה בצורה מפורטת, היינו עד 8.8.01, אולם החל ממועד זה ישאו פיצויי הפיטורים (לרבות הפרשי הצמדה וריבית חוקית עד לאותו מועד) פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עד לפרעונם המלא בפועל.         7. התביעה לתמורת הודעה מוקדמת א. התובעת תובעת תמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר חודשי.   ב. מועד פיטורי התובעת הינו 14.12.00 עפ"י האמור במכתב הפיטורים, כאשר מדובר בפיטורים לאלתר.   ג. הוכח, כי התובעת זוכתה בדמי מחלה, בשכר בגין ימי עבודתה בפועל בחודש 12/00 (נספח ד' לכתב ההגנה), וכן בפדיון חופשה.   ד. הנתבעת לא השכילה להוכיח, כי שילמה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת, שכן טוענת, כי התובעת אינה זכאית כלל לתמורת הודעה מוקדמת. במקרה של פיטורים לאלתר המחייבים תשלום פדיון חופשה שנתית, אין לזקוף כל חלק מתמורת ההודעה המוקדמת על חשבון פדיון החופשה (פד"ע 107/98-3 אורי ארבל - הרבלייף, פד"ע לב', 156). למותר לציין, כי טענה זו לא נטענה כלל ע"י הנתבעת.   ה. לפיכך, בנסיבות אלה, התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור 3,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 14.12.00 עד לפרעון המלא בפועל.   8. זכאות הנתבעת להשבת סך 128 ₪ בגין פדיון חופשה ששולם ביותר התובעת תבעה בתחילה תשלום פדיון חופשה, אולם לאחר שהובהר לה, כי שולם לה פדיון חופשה במשכורת 12/00, זנחה תביעתה. לגירסת הנתבעת, שולם לתובעת סך 128 ₪ ביתר, שכן התובעת תבעה פדיון חופשה בשיעור 765 ₪ בלבד. התובעת לא סתרה גירסה זו בעדותה (עמ' 5 לפרוטוקול).   בנסיבות אלה, זכאית הנתבעת לקזז מסכום החוב לתובעת, סך של 128 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 14.12.00 עד למועד פסק דין זה. 9. התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש א. התובעת ציינה בכתב תביעתה, כי זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש, אולם ציינה מפורשות, כי תובענה זו תוגש בנפרד לבית המשפט המוסמך.   ב. למרות האמור לעיל, פרטה בתצהירה במקום עדות ראשית, תביעתה זו, שכן לטענתה נפגע שמה הטוב עקב טענות שווא שהועלו נגדה ונטענו במכתבי הפיטורים, ומדובר בהתנהגות שרירותית וחסרת לב של הנתבעת.   בסיכום טענותיה, חוזרת על טענתה זו ומדגישה, כי נאלצה להציג את מכתב הפיטורים המופרך לרשויות המוסד לביטוח לאומי לשם קבלת דמי אבטלה.   ג. הנתבעת בסיכום טענותיה, טוענת, כי יש לדחות התביעה, הן לאור האמור בטענות התובעת בכתב התביעה והן לאור העובדה, כי תביעה בשיעור 15,000 ₪ הינה בבחינת "עשיית עושר ולא במשפט".   ד. לבית הדין סמכות לדון בתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, כל עוד מדובר בעילה חוזית, בין אם אותה עוגמת נפש נגרמה בעת קיומם של יחסי עובד ומעביד ובין לאחר ניתוקם (דב"ע נה/283-3 חנה מרגלית - פז חברת נפט בע"מ, פד"ע כט', 264; דב"ע 300084/98 עלי בלום - מדינת ישראל - לא פורסם, סעיף 10 לפסה"ד).   ה. בתחום משפט העבודה, הטלת פיצוי בגין נזק לא ממוני כדבר שבשיגרה, עלולה לגרום לתוצאות שליליות. צער ועוגמת נפש הם תופעה מצויה ביחסי עבודה וגם קשה לקבוע מתי חרגה מן הבלתי נמנע והפכה ראויה לעונש.   ו. אין לזכות בכל מקרה של הפרת חוזה העבודה בפיצוי בגין עוגמת נפש. אין ספק, כי פיטורי עובד גורמים לו עוגמת נפש, ובמקרה הנדון, התובעת אף פרטה, כי תוכנו של מכתב הפיטורים הוא זה שגרם לה בושה ועוגמת נפש, אולם למרות האמור לעיל, לא מצאנו כל מקום, במסגרת תביעה זו, לפסוק פיצוי גם בגין עוגמת נפש. לא הוכחו נסיבות חריגות להעתר לתביעה זו.   ז. לפיכך דין התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש - להדחות.       10. לסיכום: א. הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בשיעור 4,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 14.12.00 עד ליום 8.8.01, והחל ממועד זה ישאו פיצויי הפיטורים (לרבות הפרשי הצמדה וריבית חוקית עד לאותו מועד), פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עד לפרעונם המלא בפועל.   ב. תמורת הודעת מוקדמת בסך 3,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 14.12.00 עד לפרעון המלא בפועל.   ג. הנתבעת זכאית לסכום השבה בסך 128 ₪ בגין פדיון חופשה ששולם ביתר, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 14.12.00 עד למועד פסק הדין, וזכאית לקזז הסכום הנ"ל מסכום החוב.   ד. התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש - דינה להדחות.   ה. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 3,500 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל.   11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.   ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ב (5 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.   המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה.     י. גלטנר-הופמן - שופטת נציג ציבור נציג ציבור    פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים