אבנים בכליות - נכות בעקבות תאונת דרכים: כללי: 1. התובעת, ילידת 1966, נפגעה ביום 26.9.94 בתאונת דרכים כאשר התהפכה ברכבה סמוך לישוב קציר, מקום מגוריה. 2. במועד הנ"ל היתה הנתבעת המבטחת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 של הרכב ו/או התובעת עפ"י פוליסת בטוח מספר 4-8272222-164, ולפיכך אין מחלוקת כי הנתבעת מחויבת לפצות את התובעת בגין נזקיה כתוצאה מהתאונה. 3. התובעת פנתה לחדר המיון של בית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם נמצאה אצלה רגישות קלה בלבד לנקוש בעמוד השדרה הגבי והמותני, ובהעדר ממצאים אחרים שוחררה לביתה עם המלצה של המשך מעקב בקופ"ח ומנוחה בת 3 ימים. 4. בהתאם לבקשת התובעת מונה תחילה ד"ר זערור כמומחה בתחום הנוירוכירורגי והוא קבע כי: "אינני יכול לשלול שמקור הכאבים הינו קשור לכליה הצנוחה שנמצאה במיפוי מיום 3.2.99. מכיוון שכך ולאור החומר שעמד לרשותי ולאחר בדיקתה של גב' דורית אריאלל, לדעתי לא נותרה נכות שמקורה בחבלה לע"ש או נכות נוירולוגית בעקבות החבלה ביום 26.9.99". 5. לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר זערור עתרה התובעת למנוי אורולוג ומיניתי כמומחה את ד"ר בולקיאר ע"מ שהמומחה יחווה דעתו באשר לקשר בין הכליה הצנוחה אשר התגלתה אצל התובעת ובין תאונת הדרכים . בחוות דעתו מיום 4.4.00 קובע ד"ר בולקיאר במסקנותיו כי: "א. לא ניתן לשלול שהכליה הצנוחה נגרמה בתאונה מחבלה בכליה בתאונת דרכים, והקשר ביניהן בהחלט אפשרי. ב. פרט לכאבים החולה לא סובלת מבעיות כמו יתר לחץ דם, אבנים בכליות, אבוד חלבון בשתן וכו', הנחשבות להפרעות הקשורות לכליה צנוחה. ג. לאור האמור לעיל, ובהתאם לתקנות בדבר קביעת נכות והמבחנים הרפואיים של חוק הבטוח הלאומי, הנני מעריך שלא ניתן לקבוע אחוזי נכות קבועים לגבי אריאל דורית מחמת חוסר הפרעות שנתנות להערכה אוביקטיבית. אני משאיר לכב' השופט לשקול האם התלונה היחידה האויקטיבית של הגב' אריאל, דהיינו הכאבים, מתאימה להיות מעורכת בצורה של נכות קבועה" 6. לאחר קבלת שאלות הבהרה מב"כ התובעת ערך המומחה ד"ר בולקיאר השלמה של חוות דעתו ביום 10.10.00 ובזו קבע כי: "ברצוני לסיים ולהשלים את חוות דעתי הקודמת עם המלצתי לכבוד השופט לגבי קביעת אחוזי נכות לגב' דורית אריאל. קיימות 4 תופעות - הפרעות עקריות הקשורות לכליה צנוחה, שלא נוכחות במקרה הנדון, בשתיים מהן אין כאבים והן יתר לחץ דם ואיבוד חלבון בשתן. בשתיים הנוספות יש כאבים והם חלק בולט של המחלה וברצוני להמליץ על מתן אחוזי נכות לגב' אריאל בהתאמה לשני הסעיפים הבאים: סעיף 22, סעיף בסוגריים (9), סעיף קטן א. סעיף 22, סעיף בסוגריים (10), סעיף קטן ב. לאור האמור לעיל, ובהתאם לתקנות בדבר קביעת נכות והמבחנים הרפואיים של חוק הביטוח הלאומי, אני ממליץ על מתן 10% אחוזי נכות לגב' אריאל דורית באופן קבוע, אחוזים שיפוגו אם וכאשר תעבור התערבות כירורגית לתיקון הבעיה". דיון: 7. טענות התובעת: טענותיה המרכזיות של התובעת הן: (עמ' 4,5 לסיכומי התובעת) א. "ניתן להוסיף שכליה צנוחה גורמת לכאבי גב מותן באותו הצד, בעיקר בזמן עמידה. לא ידוע לנו על תלונות, עם כאבים, ביקורים במרפאות, בדיקות או טיפולים של הגב' אריאל מהתקופה שלפני התאונה, כמו כן גם לא ידוע לנו על תהליך פתולוגי שחל אצל הגב' אריאל אחרי התאונה...". ב. "בשים לב לעובדה כי הבדיקות אשר בוצעו בתובעת לאחר אירוע התאונה לא בוצעו כנדרש, הצילום שנעשה לא נעשה נכון ולא בוצעה אפילו בדיקת שתן פשוטה, ותוך מתן הדעת לעובדה כי אין כל תיעוד רפואי באשר לחבלות, כאבים, בדיקות או טיפולים שעברה התובעת עובר לתאונה וכן לא סבלה מכל תופעות כלייתיות ברי כי מאזן ההסתברות נוטה לביסוס קשר סיבתי בין תאונת הדרכים והחבלות שספגה התובעת לבין מחלת הכליה הצנוחה ממנה סובלת כיום". ג. כמו כן התובעת טוענת כי: "פנתה למספר מומחים בתחום האורולוגי בקשר עם מחלתה ובנסיון לטפל בה והובהר לה כי הפרוצדורה הניתוחית היא פתיחת הגב ודחיפת הכליה למעלה וכי מדובר בניתוח מסוכן מאד, ככל ניתוח גב, כאשר אינו מומלץ לנשים צעירות. כן הוסבר לתובעת כי מכיוון שהכליה צנוחה כבר שנים ההסתברות שכתוצאה מניתוח הרמת הכלייה יווצרו סיבוכים, היא גבוהה מאד". ד. "עובר לאירוע התאונה לא סבלה התובעת ממגבלות כלשהן, פיסיות ו/או אחרות. כתוצאה מאירוע התאונה התובעת סבלה וסובלת גם כיום מכאבי גב עזים המתגברים במאמץ פיסי, בשינויי מזג האויר מהתקפי כאבים במותן ובבטן מימין כתוצאה מצניחת הכלייה המאלצים אותה לנוח בשכיבה, וממגבלות קשות בתנועתיות, קשיים בעמידה ממושכת ובעת ביצוע כל פעולה פיסית שהיא. בשל כל מגבלותיה הרפואיות נאלצת התובעת לנוח בשכיבה בעת התקפי כאבים, להיעזר לעיתים תכופות בחגורת בטן על מנת להקל את כאביה, כן סובלת התובעת מעצירות קשה אשר עוברת רק לאחר עיסויים אינטנסטביים. בשים לב לכל האמור לעיל מתקשה התובעת בעבודתה מחוץ לבית והוא מתקשה מאוד לטפל בבנותיה ובמשק הבית". 8. טענות הנתבעת: טענותיה המרכזיות של הנתבעת הן: (עמ' 3-5 לסיכומי הנתבעת) א. "הנתבעת תטען כי אין המדובר בתופעה בעלת השלכה תיפקודית כלשהי, בייחוד לא אצל התובעת אשר אינה סובלת מתופעות כגון יתר לחץ דם, אבנים בכליה וכו', ולכל היותר מתבטא הדבר בכאבים שאפילו המומחה טרח וציין כי הינם סובייקטיביים לבד. לאור עדותה המגמתית של התובעת בפני כב' ביהמ"ש תטען הנתבעת כי יש להניח שגם בפי המומחה הפריזה בתיאור תלונותיה הסובייקטיביות אשר כאמור אינם מעוגנים במסמכים לרבת במסמכים הרפואיים וגם לא נמצאו אצל התובעת תופעות הלוואי האופייניות למקרים של כליה צנוחה וכפי שיפורט בהרחבה להלן. המומחה שב והדגיש דברים אלה גם בתשובות לשאלות ההבהרה. הנכות שהעניק בסופו של דבר המומחה, בשיעור 10% הינה בגין כאבים סובייקטיביים, ויש לציין ולהדגיש שנכות זו תעלם באם התובעת תעבור התערבות כירורגית לתיקון הכליה, וחובת הקטנת הנזק עליה. ויודגש שוב, הנתבעת כופרת בקשר בין התאונה לבין התופעה של כליה צנוחה, תופעה שאפילו ד"ר זערור מציין כי לא נצפתה במיפוי מיום 27.10.94 אלא רק כעבור 5 שנים !!!". ב. "מן הממצאים והראיות אשר הובאו בפני כב' ביהמ"ש, עולה כי גם הנכות הנ"ל שנקבעה כלל איננה באה לידי ביטוי במישור הפונקציונלי. לאחר התאונה שבה התובעת לעבודה אינטנסיבית בהיקף מלא והמשיכה לעבוד אף במקומות עבודה אחרים ללא הפסקות למעט בשל יציאות לחופשות בשל הריון ולידה במהלכם אף שולמו לה שכר או דמי אבטלה. כפי שעולה מעדותה ומ-נ4/ (פירוט כניסות ויציאות) 8 ימים לאחר התאונה היתה התובעת כשירה לנסיעה לחו"ל ושהתה במלון בסיני די בכך בכדי להעיד כי לתאונה לא היתה כל השלכה על תפקודה של התובעת. כך גם כפי שעולה מעדותה ומדו"ח האשפוז כחודש לאחר התאונה ללא קשר אליה ולאחר שובה מחופשה אובחנה אצל התובעת כוויה ברגל אשר התובעת הסבירה כי נגרמה מחומר כימי במהלך שטיפת הבית. ברור כי התובעת כבר אז היתה כשירה לבצע עבודות בית ויש לדחות את כל הטענות המגמתיות והבלתי מהימנות. כידוע עפ"י ההלכה הפסוקה אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לתפקודית ועל אף היותה של הנכות הרפואית מרכיב חשוב בקביעת הנכות התפקודית הרי אין היא ייחודית והשוני בין השתיים יכול, במקרים מסוימים להיות ניכר". ג. "במועד התאונה עבדה התובעת בעיתון "אמצע הדרך". כתוצאה מהתאונה נעדרה מעבודתה ימים ספורים בלבד לטענתה. עפ"י התיעוד הרפואי המצוי הומלץ בבית החולים על שלושה ימי מנוחה בלבד. מעבר לזה אין כל אישור על תקופת אי כושר. בסיום עבודתה בעתון "אמצע הדרך" עברה התובעת לעבוד בעיתון אחר "הלוח המוכר" בחיפה. למרות שעיתון "ידיעות תקשורת" היה בסמוך לאזור מגוריה בחדרה ולמרות שבאופן מגמתי התלוננה התובעת כי היה לה קשה במהלך נסיעות בחרה לעבוד במקום עבודה בחיפה אשר מרוחק מביתה ביישוב קציר. במקום עבודתה זה עבדה התובעת עד ליום 31.12.95 שאז כפי שעולה מנ2/ ובניגוד לעדותה בביהמ"ש עזבה את מקום העבודה בגלל שהיתה בהריון שהיה מאד קשה (ראה נ2/ הצהרת התובעת מיום 12.2.96) שם נרשם: "לא מסוגלת לעבוד יש לי הריון מאד קשה". כאמור אין כל איזכור לארוע התאונה והשלכותיה המוכחשות. התובעת עזבה עבודתה זו במהלך ההריון וכעבור מס' חודשים ובתום חופשת הלידה החלה התובעת בעסק עצמאי הוצאת עיתון מקומי במקום מגוריה בישוב קציר מאחר ותאם את תוכניותיה להיות יותר בבית כאשר יש לה תינוקת ובת נוספת. גם לאחר לידת בתה השנייה לאחר התאונה ולאחר שסגרה את העסק המשיכה התובעת לעבוד בשווק ומכירות בחברת "יס" ובחברות נוספות וכיום עובדת בחברת "פלאפון", באותו תפקיד של סוכנת מכירות ואחראית של משווקים עבודה אינטנסיבית כפי שעשתה עובר לתאונה. צא ולמד כי מאז פגיעתה בתאונה ולאחריה ובניגוד לטענותיה עבדה התובעת באופן מלא ואינטנסיבי וללא כל מגבלות, למעט בתקופה בה עזבה את מקום עבודתה בשל הריונה ובתקופה זו קיבלה דמי אבטלה, אך כאמור ללא כל קשר לתאונה ותוצאותיה. די בנתונים אלו בכדי להעיד על כך כי לתובעת לא נותרה נכות כלל לא כל שכן נכות תפקודית וממילא ככל שנותרה נכות הרי אין היא קשורה לתאונה". ד. "בהעדר הוכחה על הפסדים כלשהם הקשורים לתאונה הרי שאין לערוך חישוב ביחס להפסדי עבר אשר ממילא לא הוכחו. התובעת תטען כי לא הוכח כי אכן נגרמו לתובעת הפסדים בגן ימי ההיעדרות אשר אף ממילא לא הוכח כי נעדרה בהם ובהעדר תלוש שכר לחודש ספטמבר לא ניתן לקבוע כי אכן לא שולם שכרה במלואה. דינם של אי הבאת מסמכים רלוונטים כדין אי הבאת עדים ועליהם לפעול לחובת התובעת אשר לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד כלשהו בראש פרק זה, ההיפך. לא הוכח כי התובעת נעדרה למשך 12 ימים מעבודתה ולא הוכח כי לא שולם שכר בגינם, התובעת נמנעה מלהמציא תלוש שכר לחודש התאונה ועל כן ברור כי שולם שכר במלואו. התובעת לא המציאה תעודות אי כושר או אישור המעביד ביחס להעדרות. בוודאי גם כי לא הוכח כי התובעת עזבה מקומות עבודה בגלל התאונה ובכל מקרה כי נגרם לה הפסד כלשהו. החלפת מקומות העבודה נבע מצרכיה המשתנים של התובעת לרבות הולדת בת נוספת והריון שהקשה עליה את העבודה אך ברו ר כי ללא כל קשר לתאונה. כפי שמסרה בתביעתה לדמי אבטחה בשנת 1996 סיבת עזיבת מקום העבודה היה "הריון מאד קשה" אך בכל מקרה לא צויין כל קשר לתאונה. כך גם בשנת 6/2000 סיבת עזיבת מקום העבודה כפי שצויין בנ2/- היה כי מקום העבודה (yes) עברה מרעננה דרומה ועל כן התובעת לא רצתה לעבוד שם יותר אך כמובן אין כל אזכור לתאונה או תוצאותיה". מסקנות: נוכח שמיעת טענות הצדדים מסקנותיי המרכזיות הן: 9. חשיבות גדולה ישנה לשאלה כיצד נקבעת הנכות התפקודית? הואיל ונושא חישוב גובה הנזק עמד במחלוקת אביא את דברי ביהמ"ש העליון, עמד על כך כב' השופט ת. אור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', תק' עליון כרך 2) 95) תשנ"ה-תשנ"ו 1995 בעמ' 175: "בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ואחוז הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את אחוז נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעתים הנכות התפקודית, דהיינו מידת ההגבלה, של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית. כך למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף... נכות תפקודית אשר באה להצביע על הפרעה בתפקוד של מי שנפגע גופנית, יכולה, אם כן להיות זהה או דומה לנכות רפואית וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה. על רקע זה התפתח השמוש במונח של נכות תפקודית (או נכות פונקציונלית) המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. התפתחות זו באה לבטא את תרגום הנכות הרפואית לנכות אשר באה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע". כן אמר כב' השופט אור, ראה: ת"א (ירושלים) 175/94 - גיל וסרמן נ' הדר - חברה לביטוח בע"מ .תק-מח 99(2), 3880 ,עמ' 3884 בלשון זו: "נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה בו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו..." (ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', תקדין עליון כרך 175 ,(2)95 ). אמת נכון, שלעתים קרובות מאוד אין זהות בין הנכות הרפואית לבין הנכות התיפקודית, וכדברי השופט חלימה בע"א 849/80 בוקרה נ' בוקרה, פ"ד לז(747 ,739 ,(3): "... הכל תלוי באישיותו של הנפגע, בגילו, במקצועו, בטיב הפגיעה ובמהותה ובגורמים דומים, אשר כולם ביחד או חלקם יש להם השפעה, כיצד יוכל הנפגע לתפקד במומו בעבודתו הקודמת או להכשיר עצמו למקצוע או לעיסוק אחר". אם הנפגע הוא צעיר "ועתידו לפניו", קיימים סיכויים שיתאים בנקל את עבודתו, סוגה והיקפה למגבלותיו הפיזיות, כי אז עשויה נכותו התיפקודית להיות אף פחותה מנכותו הרפואית (וראו: ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר, פ"ד מה(590 ,580 ,(1; וכן: ע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' זדה, פ"ד לט(24 ,19 ,(1)". ובסופו של דבר גם אם נניח שהנכות התפקודית היא הבסיס לקביעת הפיצוי בשל הפסד כושר ההשתכרות, בין אם תגלם בתוכה נתונים כאלה או אחרים, הרי שבית המשפט מוסמך לסטות מאחוז הנכות הרפואית אם הוא אינו מבטא את יכולתו של הנפגע לאחר הפגיעה. לעניין זה ראה קציר, בעמוד 186, וכן: ע"א 61/89, מ"י נ' אייגר, פ"ד מה(580 ,(1, ע"א 63/88 ברגר נ' צדוק, ושאר האסמכתאות המאוזכרות שם. בקביעת אובדן כושר ההשתכרות נודעת חשיבות לתכונותיו האישיות של הנפגע, לגילו, למקצועו וליכולת ההסתגלות למומו. 10. לאור חוות דעתו של ד"ר זערור וחוות דעתו הראשונית של ד"ר בולקייר שבהם שללו נכות של התובעת כתוצאה מהתאונה, עלי לקבל בזהירות מרובה את השלמת חוות דעתו של ד,ר בולקיאר בתשובה לשאלות ההברה של עו"ד לבנה (בה המליץ על 10% נכות לתובעת, שיפוגו אם וכאשר תעבור התערבות כירורגית לתקון הבעיה) כיוון שבכולן לא קבעו המומחים באופן חד משמעי שצניחת הכליה נגרמה אך ורק בשל התאונה, ולעומת זאת כן קבעו כי לא נמצאו כל הפרעות נוספות הקשורות לכליה צנוחה אלא אך ורק כאבים סוביקטיביים עפ"י תלונות התובעת - גם בהשלמת חוות דעתו חוזר ואומר ד"ר בולקיאר: "ברצוני לקבוע 3 נקודות בתשובתי" ראשית - לגב' אריאל כליה צנוחה, ולפי הספרות המפורטות בחוות דעתי הקודמת, יכולה להיות תוצאה מחבלה בכליה. שנית - התופעה היחידה כרגע הן כאבים הקשורים לתנוחה. שלישית - לא נמצאו ולא נבדקו ולא קיימות כרגע הפרעות נוספות הקשורות לכליה צנוחה" . 11. בנוגע לעניינו מסכים אני עם טענת הנתבעת הטוענת כי: "אין המדובר בתופעה בעלת השלכה תפקודית כלשהי, בייחוד לא אצל התובעת, אשר אינה סובלת מתופעות כגון יתר לחץ דם, אבנים בכליה וכו', ולכל היותר מתבטא הדבר בכאבים שאפילו המומחה טרח וציין כי הינם סוביקטיביים לחלוטין" (עמ' 3 בסכומי הנתבעת)". 12. בנוסף לכך צרוף העובדות שאותם הציגה הנתבעת, לדוגמא: א. נסיעת התובעת 8 ימים לאחר התאונה למלון בסיני. ב. ניקיון הבית הבית ושטיפתו ע"י התובעת בעצמה מספר ימים ספורים לאחר התאונה. ג. מעבר התובעת לעבוד ב"לוח המוכר" בחיפה מס' חודשים לאחר התאונה, מקום מרוחק מביתה שבקציר, לאין ערוך מעבודתה בעתון "אמצע הדרך" בחדרה עובר לתאונה. ד. עזיבתה ב31.12.95- את ה"לוח המוכר" עפ"י דבריה שלה, בשל הריון מאד קשה ולא בשל התאונה (עפ"י נ2/ הצהרת התובעת מיום 12.2.98: "לא מסוגלת לעבוד יש לי הריון מאד קשה". 13. לעומת זאת אינני מסכים עם טענת - דרישת הנתבעת כי חובת הקטנת הנזק היא על התובעת, משמע כי עליה לעבור ניתוח כירורגי לתקון הכליה. הכלל הוא כי כל ניתוח טומן בחובו סכנות ולכן זכותו של אדם להחליט אם הוא מוכן לקחת על עצמו את הסיכון הכרוך בניתוח, אם לא. ואין ללחוץ עליו בקבלת החלטה זו, לא בדרך ישירה ולא בדרך עקיפה של הפחתת סכום הפיצויים המגיע לו, בשל סרובו לעבור ניתוח. (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי ל"ט (1) 477, ע"א 449/81 בן לב נ' מגד ל"ח (4) 70). "ביהמ"ש מציין שם כי הלכה זו קיבלה משנה תוקף עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, סעיף 2, ואשר על כן, יש לתת לה משנה תוקף שכן, גם ניתוח רפואי מהווה פגיעה בגופו של אדם ויש להשאיר לאדם אוטונומיה על גופו להחליט אם הוא חפץ בפגיעה זו וכל עוד החלטה זו היא כנה מבחינה סובייקטיבית ומבוססת גם אובייקטיבית אין להענישו עליה בהפחתת הפיצוי המגיע לו במומו". לפיכך מאמץ אני את טענת התובעת הטוענת כי (עמ' 4 לסכומי התובעת): "פנתה למספר מומחים בתחום האורולוגי בקשר עם מחלתה ובניסיון לטפל בה והובהר לה כי הפרוצדורה הניתוחית היא פתיחת הגב ודחיפת הכליה למעלה וכי מדובר בניתוח מסוכן מאד, ככל ניתוח גב, אשר אינו מומלץ לנשים צעירות. כן הוסבר לתובעת כי מכיוון שהכליה צנוחה כבר שנים ההסתברות שכתוצאה מניתוח הרמת הכליה יווצרו סיבוכים, היא גבוהה מאד". 14. לסכום, כל הגיגיי ומסקנותיי בפרק זה, דעתי בנדון היא שלמרות שד"ר בולקייר המליץ בחוות דעתו על 10% נכות רפואית קבועים לתובעת, אין הם מהווים לדעתי אחוזי נכות 'תפקודית. אין ההגבלה התפקודית משמעותית אצל התובעת, ואם ישנה שכזו היא קטנה ביותר, וסביר להניח שכמעט אינה מורגשת. הפיצוי: 15. כאב וסבל ביום 31.10.01 הפיצוי בגין נכות 10% X 133,075 = 13.307 ש"ח לאחר ניכוי גיל 30% = 9315 ש"ח. 16. הפסדי שכר בעבר: התובעת לא הוכיחה באמצעות תלושי שכר המאוחרים ליום התאונה שאכן לא שולם לה שכרה במלואו בגין 12 ימי היעדרותה מהעבודה שעליהם דווחה. כמו כן התובעת לא הוכיחה בפני כי הסיבה לעזיבת/החלפת מקומות עבודתה היתה אך ורק התאונה ולא צרכיה המשתנים של התובעת כגון הולדת בת נוספת והריון שהקשה עליה את העבודה. כמו כן לאור מסקנתי שלא נותרה לתובעת נכות תפקודית, ואם ישנה שכזו, היא קטנה ביותר וכמעט שאינה מורגשת, איני מקבל את טענת התובעת שאך ורק בשל התאונה עברה מעבודת מכירות לעבודה משרדית, יתרה על כך ברצוני להדגיש שאיני רואה הבדל משמעותי בין עבודתה בשנים האחרונות לבין עבודתה עובר לתאונה וההבדל בין שווק למכירות הוא דק ביותר, לעניות דעתי. בנוסף לכך, אל לנו לשכוח שמרכיב גדול בשכר העובדים שעוסקים במכירות הם אחוזי המכירות ובונוסים שונים, כלומר, אין כל הבטחה שבשנות מיתון כדוגמת היום, משכורות אנשי המכירות תישאר כבימים עברו. לנוכח כל דבריי אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סכום גלובאלי ומשוערך של 20,000 ש"ח. 17. אבדן כושר השתכרות בעתיד כאמור קבעתי כי התובעת ילידת 1968, זכאית לפיצוי בסך 10% נכות רפואית שאינם פונקציונליים. לדעתי יש לפסוק סכום גלובאלי בראש הפרק הנ"ל. שכן, הפגיעה לא תותיר בתובעת נכות פונקציונלית והמדובר בפגיעה בכושר השתכרות להבדיל מהפסד השתכרות בפועל בעתיד. ובכן כיצד יש לחשב את הפסד שכרה של התובעת בעתיד, ללא הוכחה מובהקת שאכן יש בסיס מעשי וראייתי לכך שהיא תפסיד בעתיד סכום כלשהו בגלל נכות פונקציונלית. אני מדגיש כי קיימת הבחנה בין "אבדן כושר השתכרות" לבין "אבדן ההשתכרות בפועל". ובלע"ז יש הבחנה בין "LOSS OF EARNING CAPACITY" ובין "LOSS OF EARNING" . גישה זו באה לידי ביטוי לראשונה בפסיקתו של כב' השופט ברק בעניין בר ששת נ' האשאש (ע"א 237/80, פ"ד לו (ו), 281, בעמ' 307), ואומצה גם בע"א 591/80 חיון נ' ונטורה, פ"ד לח (4), 393 בעמ' 403, ע"א 413/88 זוהיר באדר נ' חבר לביטוח בע"מ בפסק דינו של כב' השופט אור (טרם פורסם), ראה פסקה 8 לפסה"ד. וראה לעניין זה גם בספרו של י. קציר, נזקי גוף, בעמ' 37. הקונספציה היסודית בעניין זה מניחה פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של הנפגע, ולאו דוקא בהשתכרות שבפועל, כבסיס להענקת פיצוי. בהתאם לכך פסק גם ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בת"א 2372/87 אלחרוב נ' אבו זהרה, (תקדין מחוזי, כרך 92 (2) 1555, בעמ' 1560), סכום גלובאלי לתובע עבור הפסד כושר השתכרות לעתיד, כאשר למרות שלא קבע לו כל נכות תפקודית. מכאן, כי למרות שהתובעת לא זכאית לפיצוי עבור הפסד השתכרות לעתיד, ראויה היא, לעניות דעתי, לסכום גלובאלי בגובה של 50,000 ש"ח בגין הפסד כושר השתכרות. 18. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד: לאור קביעתי כי אין מדובר בנכות תפקודית, ולאור עדותה של התובעת בעדותה (עמ' 13 בפרוטוקול הדיון מיום 6.5.01) בה הודתה כי מס' ימים לאחר התאונה שטפה את הרצפה וכן נסעה לחופשה עם ילדיה לסיני, אין הצדקה לדעתי לדרישותיה המופרזות של התובעת, והעזרה שלדעתי נזקקה לה אך ורק בשל התאונה (למשל השגחה על ילדיה בזמן נסיעותיה לבדיקות וטיפולים הקשורים לתאונה) היתה ותהיה קטנה ביותר ולפיכך אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סכום גלובאלי ומשוערך של 6,000 ש"ח. 19. הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד: התובעת הגישה לי מספר קבלות מצומצם ביותר משנת 94 שמסתכמות לפי חשובי בלא יותר מ- 1,000 ש"ח. למרות העובדה שלא הוצגו בפני קבלות נוספות או קבלות על הוצאות נסיעה לטיפולים וכד' ולאור העובדה שאין התובעת מעונינת בהתערבות כירורגית ניתוחית, אלא רק בטפול שמרני ולא הוצגה בפני דרישה לכסוי טפול או תרופות יקרות ערך שאינם נכללות במסגרת סל הבריאות, וכמו כן לאור המצב הרפואי של התובעת ממנו התרשמתי, אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סכום גלובאלי ומשוערך של 6,000 ש"ח. 20. בסה"כ אני פוסק לתובעת סכום של 91,315 ש"ח בערכים של יום פסה"ד, הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ. הסכומים צמודים למדד מיום פסה"ד + ריבית כחוק. נכות