חוזה לרכישת טחנת קמח השאלות העומדות לדיון הן האם הפרו הנתבעים את החוזה שכרתו עם התובע לרכישת טחנת קמח? אם כן, מהו סכום הפיצויים שעל הנתבעים לשלם לתובע? כללי: תביעה זו הוגשה ביום 30.11.00, על גבול תקופת ההתיישנות. ביום 29.12.1993 חתמו בעלי הדין על חוזה לפיו מתחייבים הנתבעים לרכוש מהתובע טחנת קמח, והתובע התחייב לספק את טחנת הקמח לנתבעים. את טחנת הקמח היה על התובע לספק לנתבעים ברומניה, שם התכוונו הנתבעים לפתוח עסק לטחינת קמח. להסכם צורפו נתונים טכניים של טחנת הקמח. הטחנה היתה מתוצרת חברת SKIOLD מדנמרק (להלן-"הספק") מסוג FP 950. להלן סעיפי ההסכם הרלוונטיים להכרעה בסכסוך זה: "2. לאחר חתימת ההסכם הקונים מתחייבים לפתוח בבנק ערבות בנקאית שמקובלת על המוכר לעבודתו. מחיר המכונה כולל חלקי החילוף, הרכבה והדרכת הקונים הוא 38,000$. המוכר מתחייב להביא לקונה קלטת וידאו לצפייה על עבודת המכונה ופרוספקט של המכונה והחלקים." התובע הראה נתבעים קלטת וידאו של טחנת קמח, אשר הצדדים חלוקים אם הטחנה אשר מצולמת בה היא הטחנה אותה הזמינו הנתבעים. בסופו של יום הנתבעים לא מסרו לתובע ערבות בנקאית, והעסקה לא יצאה אל הפועל. על כן, הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעים לתשלום פיצויים בסך 100,257 ₪ בגין הפרת החוזה. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר שליכטר שנתן לתובע שירותי תרגום. מטעם הנתבעים העידו כל הנתבעים. טענות הצדדים: טוען התובע בסיכומיו כדלקמן: הימנעות הנתבעים מלהביא ראיות אודות המטחנה שרכשו הנתבעים בטורקיה פועלת כנגדם; התנאי של הצגת המכונה בסרט וידאו איננו בגדר תנאי מתלה; על הנתבעים להוכיח כי סרט הוידאו לא היה לגבי המכונה עליה הסכימו הצדדים, בהיות טענה זו בגדר "הודאה והדחה"; הנתבעים לא היו בקיאים במטחנות, ולא יכלו לדעת אם המכונה אותה ראו בסרט הוידאו היתה אכן המכונה אליה התכוונו הצדדים; לא התמלאו התנאים שקבע בית המשפט העליון למחיקת תביעה או דחייתה על הסף עקב שיהוי; עדותם של הנתבעים בלתי אמינה; הנתבעים הפרו את החוזה, ועליהם לפצות את התובע בפיצויי קיום בסך 22,000 דולר ארה"ב, פגיעה בשמו הטוב של התובע ואובדן סיכוי להפוך לספק של היצרן הדני בגוש המזרחי. טוענים הנתבעים 1 ו-2 בסיכומיהם כדלקמן: עדותו של התובע היא בלתי אמינה; התובע מסתמך על מסמכים שלא התקבלו לאמיתות תוכנם; התובע הפר את ההסכם בכך שלא הציג קלטת של המכונה עליה הסכימו הצדדים; מהמסמכים שצירף התובע עולה כי הוא לא היה מסוגל לספק את המכונה; התובע השתהה יתר על המידה בהגשת תביעתו, וגרם לנתבעים נזק ראייתי; התובע לא הוכיח את נזקיו. טוען הנתבע מס' 3 כדלקמן: הנתבע מס' 3 לא ראה את הקלטת, ולכך מסכים התובע; חלקו של הנתבע מס' 3 היה רק לממן את העיסקה, לאחר שהנתבעים 1 ו-2 יאשרו את הפרטים הטכניים שלה; התובע השתהה בהגשת התביעה, והתביעה התיישנה; השיהוי פגע הנתבעים בפן הראייתי; התובע ניצל את חוסר נסיונם של הנתבעים; נטל הראיה, שהמכונה שהיתה מצולמת בסרט הוידאו היתה המכונה אליה התכוונו הצדדים בחוזה, מוטל על התובע, ואינה בגדר הודאה והדחה; התנאי של הצגת המכונה בסרט הוידאו היה תנאי מתלה לקיום העיסקה; התובע לא הוכיח את הפרת ההסכם; התובע לא הוכיח את נזקיו. דיון ומסקנות: סרט הוידאו: הצדדים חלוקים בענין זה בשלושה עניינים. האחד, האם הצגת סרט הוידאו היה תנאי לביצוע העסקה? השני, האם הצגת סרט הוידאו היה תנאי מתלה או תנייה חוזית? והשלישי, האם התובע הציג לנתבעים את סרט הוידאו אותו צירף לכתב התביעה, והאם בסרט הוידאו הוצגה המכונה עליה הסכימו הצדדים? האם הצגת סרט הוידאו היווה תנאי לביצוע העסקה? בסעיף 18 לחוזה התחייב התובע להביא לנתבעים קלטת וידאו לצפייה על עבודת המכונה ופרוספקט של המכונה והחלקים. בסעיף זה אין כל התייחסות למועד שבו על התובעת להביא לנתבעים את הקלטת ואת הפרוספקט. לאחר חתימת ההסכם הלכו בעלי הדין לסניף הבנק בו מתנהל חשבונו של אחד הנתבעים, ובבנק נאמר להם כי תחילה יש לראות את המכונה. התובע דאג להביא קלטת המתארת את פעולתה של טחנת קמח. לאחר מכן התנהל ויכוח בין הצדדים האם מדובר בטחנת הקמח עליה הסכימו הצדדים. התנהגות זו של הצדדים מעידה שהם ראו בהצגת קלטת הוידאו כתנאי לקיום העסקה. השאלה היא האם התנאי הוא תנאי מתלה או תנאי שעל התובע לקיימו לפני מתן הערבות הבנקאית על ידי הנתבעים. תנאי מתלה או תנייה מתניות החוזה? בע"א נחמן גולדברג, עו"ד-כונס נכסים ואח' נ. אורי מאירוביץ, עו"ד-כונס נכסים ואח', תק-על 2003(3), 1010 דן ביהמ"ש העליון בהבדל בין תנאי מתלה לבין תנייה בחוזה. ואומר ביהמ"ש העליון בסעיפים 23-24 לפסה"ד: "על האבחנה בין תנאי לבין תנייה חוזית עמדה פרופ' שלו בספרה דיני חוזים (מהדורה שניה, ירושלים, תשנ"ה) בעמ' 329: "תנאי הוא בלתי ודאי, חיצוני לחוזה, המתנה את החוזה. שתי דרישות עיקריות טמונות אפוא בהגדרת תנאי: דרישת חוסר הוודאות ודרישת החיצוניות...משמעות הדרישה שהתנאי יהיה אירוע חיצוני לחוזה היא שלילית, כלומר: שהתנאי לא יהיה צלוי רק בהתנהגות הצדדים לחוזה. עם זאת, גם פעולה של אחד הצדדים עשויה להיות תנאי. תנאי כזה הנתון בידי צד לחוזה, נקבע בלטינית POTESTAVIA CONDICIO - ובאנגלית - POTESTATIVE CONDUTION תנאי פוטסטטיבי יאיין את החוזה אם הוא מתייחס לפעולה שרירותית. כלומר: לפעולה שהמתקשר יעשה רק כדי לקיים את התנאי, למשל: התניית החוזה בתנאי "אם ארצה". תנאי כזה מרוקן את החיוב החוזי מתוכנו, באשר הוא משאיר את שאלת ביצועו לשרירות-רצונו של צד לחוזה. לעומת זאת, תנאי פוטסטטיבי אפשרי הוא, למשל התנאי "אם אעבור לגור באילת" או "אם אנשא במשך השנה הקרובה". אולם על פי רוב מתייחס תנאי לאירוע חיצוני לחוזה ולהתנהגות הצדדים. אירוע התלוי בהתנהגות אחד הצדדים או המוסדר על ידי החוזה הוא בדרך כלל בגדר תנייה חוזית, שאי קיומה מהוו בסיס לעילת תביעה בגין הפרת החוזה..." "השאלה אם הוראה חוזית מסוימת כוללת התחייבות או תנאי היא שאלה של פרשנות חוזה." הצגת קלטת הוידאו הוא ענין המוסדר בחוזה עצמו. מקריאת החוזה כולו והתנהגות הצדדים בעת קיום החוזה עולה שמדובר בתנייה חוזית הקבועה בחוזה, שעל התובע לקיימה, ורק לאחר קיום תנייה זו על ידי התובע, באה התחייבות הנתבעים להמציא את הערבות הבנקאית. על כן, מדובר בתנייה בחוזה ולא בתנאי מתלה. איזו מכונה היתה מצולמת בסרט הוידאו? מאחר והתובע התחייב להציג בפני הנתבעים את סרט הוידאו בו מצולמת המכונה עליה הסכימו הצדדים, עליו להוכיח כי מילא תנאי זה. התובע טוען כי הראה את סרט הוידאו לנתבעים, וכי סרט הוידאו שהראה לנתבעים הוא סרט הוידאו שצרף לתיק בית המשפט. הנתבעים 1 ו-2 הכחישו את דברי התובע, ואמרו שהסרט אותו צירף התובע לתצהירו אינו הסרט של המכונה שהראה להם, והמכונה שהיתה מצולמת בסרט הוידאו שהתובע הראה לנתבעים לא תאמה את המוסכם ביניהם. בענין זה מאמין אני לעדויות הנתבעים ולא לעדויות התובע. גם ניתוח העדויות מביא אותי למסקנה זהה, מהסיבות כדלקמן: השיהוי הרב בהגשת התביעה מן הראוי שיפעל לטובת הנתבעים ולא לטובת התובע. ככל שחולף הזמן מאי קיום העסקה, סביר יותר שהנתבעים לא יקפידו על שמירת ראיותיהם; בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי אמר לנתבעים שאין לספק את דגם המכונה שהזמינו הנתבעים, וכי הם יקבלו דגם משופר יותר של המכונה (ראה עמ' 14 לפרוטוקול שורות 1-9); בחישוב הנזק מסתמך התובע על התמורה לגבי מכונה מסוג 1-950 FP ולא על התמורה לגבי מכונה מסוג 950 FP. בשני חשבונות הפרופורמה המתייחסים לשני סוגי המכונה, בשתי השורות הראשונות של שני החשבונות מציין הספק את הספק העבודה של כל אחת מהמכונות. הספק העבודה של המכונה מסוג 1-950 FP הוא 400-250 ק"ג בשעה, ואילו הספק העבודה של המכונה מסוג 950 FP הוא 500-250 בשעה. ההבדל של 100 ק"ג לשעת עבודה הוא הבדל משמעותי, העובדה שהתובע מסתמך על מחיר המכונה מסוג 1-950 FP מעיד שזו המכונה שהוא הראה לנתבעים בקלטת, למרות שהוא התחייב למכור לנתבעים מכונה מסוג 950 FP; הנתבע מס' 1 העיד כי כשראה את המכונה שבקלטת היא לא התאימה לתרשימים, והיא היתה יותר קטנה ממה שהיה מתואר בתרשימים, וזאת לאחר שהוא העיד כי הוא מבין היטב בשרטוטים (ראה עמ' 26-27 לפרוטוקול); האם היתה לתובע את היכולת לספק את המכונה? הנתבעים התנגדו להצגת נספח ה' לתצהיר התובע, אך בסיכומים התייחסו לנספח זה. לא ניתן מצד אחד להתנגד לנספח זה, ומצד שני להתייחס אליו בסיכומים. מאחר והצדדים התייחסו לנספח זה, אתייחס אליו גם אני. מנספח ה' לתצהיר התובע עולה כי היו שתי נקודות מחלוקת בין התובע לבין הספק, והן: התובע היה מוכן לתת לספק אך ורק ערבות בנקאית, ואילו הספק דרש מכתב אשראי דוקומנטרי, אשר יאושר על ידי הבנקאי של הספק; התובע העלה ספק אם הספק אכן יכול לספק את המכונה, והספק התרעם על כך. בסופו של יום, לאחר הביקור של מזכירת המנכ"ל של הספק, היפנה הספק את התובע לסוכן של הספק בארץ (נספח ח' לתצהיר התובע). שתי נקודות המחלוקת העולות מנספח ה' והפניית התובע לסוכן של הספק בארץ, מטילים ספק רב על יכולתו של התובע לספק את המכונה לנתבעים לאחר חתימת החוזה. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהתובע לא הוכיח שהנתבעים הפרו את החוזה, אלא הוא לא מילא את חובתו להציג בפני הנתבעים קלטת וידאו בה המצולמת המכונה שהזמינו הנתבעים, ובכך הפר את החוזה. האם הוכיח התובע את נזקיו: גם אם אצא מנקודת הנחה שהתובע אכן מילא את התנאי של הצגת קלטת הוידאו בפני הנתבעים, עדיין לא הצליח התובע להוכיח את נזקיו. אבדן רווח בגין העיסקה: טוען התובע כי בגין הפרת החוזה הפסיד רווח של 22,000 דולר ארה"ב. התובע מסתמך על דוגמת חוזה של הספק, בו כתוב כי דולר אחד שווה 6.7 כתרים דנים, ועל נספח ז' לתצהיר התובע , בו נכתב כי שווי המכונה מסוג 1-950 FP הוא 105,150 כתרים דנים. לפי הנתונים הנזכרים בשני מסמכים אלו, הערך דולרי של מכונה זו הוא כ- 16,000 דולר ארה"ב. אלא התובע טועה בחישוב נזקיו בגין הפרת החוזה, לטענתו, מהסיבות כדלקמן: התובע מסתמך על מסמכים אשר תוכנם לא הוכח, ואשר התקבלו אך ורק לצורך כך שהם התקבלו; התובע מסתמך על עלות מכונה מסוג 1-950 FP אשר עלותה לפי חישוב התובע מגיעה לסך של כ- 16,000 דולר ארה"ב. אך המכונה שהיה על התובע לספק לנתבעים היתה מסוג אחר, מסוג 950 FP, אשר בהתאם לחשבון הפרופורמה היה לה הספק עבודה גדול יותר משל המכונה מסוג 1-950 FP. בהתאם לאמור בחשבון הפרופורמה, הצעת המחיר של הספק לתובע לגבי המכונה מסוג 950 FP היתה בסך של 48,000 דולר ארה"ב לפני העלויות הנוספות, ולפני רווח קבלני של התובע. המסקנה העולה מהנימוקים הנ"ל היא שאם התובע היה מקיים את התחייבותו לנתבעים על פי ההסכם, היה עליו להוציא מכיסו לפחות עוד 10,000 דולר ארה"ב על מנת שיוכל לקיים את התחייבותו לנתבעים לספק את המכונה מסוג 950 FP. על כן אין מנוס מן המסקנה שהתובע לא הוכיח את אבדן הרווחים מהעסקה של מכירת טענת הקמח לנתבעים. אבדן סיכוי להיות סוכן הספק במזרח אירופה: טוען התובע כי נגרם לו נזק בכך שעקב הפרת החוזה ע"י הנתבעים, נבצר ממנו לקבל מהספק את הזכיון להיות הסוכן שלו במזרח אירופה. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971 קובע כי: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה." על מנת שהנתבעים יצפו בעת כריתת החוזה את אבדן הסיכוי של התובע להיות סוכן הספק במזרח אירופה, כתוצאה מסתברת של הפרת החוזה, היה על התובע להביא את ענין זה בפני הנתבעים בעת כריתת החוזה. בחומר הראיות אין כל עדות שהתובע הביא ענין זה בפני הנתבעים. משלא הביא התובע את ענין זה בפני הנתבעים בעת כריתת החוזה. ממילא לא צפו הנתבעים, ואף לא יכלו לצפות, את נזק זה לו טוען התובע. בנוסף, התובע לא הביא כל ראיה להוכחת גובה הנזק. הערכתו האישית לפני שהתחיל בביצוע עסקה כלשהי במזרח אירופה, אינה יכולה לבוא במקום נתונים כלכליים. אשר על כן, גם אם היה מוכיח התובע שהנתבעים הפרו את החוזה, לא הוכיח שהנתבעים צפו, ואף יכלו לצפות, את נזק זה, ואף לא הוכיח את גובה הנזק. על כן, יש לדחות את עתירתו של התובע לפיצויים בגין ראש נזק זה. פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב של התובע: התובע לא תבע בכתב התביעה המתוקן פיצוי בגין ראש נזק זה, והוא תבע אותו לראשונה בסיכומיו. הנתבעים התנגדו לעתירת התובע לפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב, וההתנגדות היתה במקומה. יתירה מכך, התובע לא הביא כל ראיה על שמו הטוב. בכתב התביעה תבע התובע פיצוי בגין עגמת נפש, אך על ראש נזק לא בקש התובע מאומה בסיכומיו, ובכך זנח טענה זו. על כן, לא זכאי התובע לכל פיצוי שהוא בגין פגיעה בשמו הטוב ולא זכאי הוא לכל פיצוי בגין עגמת נפש. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: תביעת התובע כנגד הנתבעים, נדחית; התובע ישלם לנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; התובע ישלם לנתבע מס' 3 את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. חוזהטחנת קמח