1. ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 912367/99 ; השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור ה"ה אחיעזרא וטיומקין), בו נדחתה בקשת המערער לבטל שני פסקי בוררות: האחד, של רשות השיפוט במחוז צפון של ההסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן : רשות השיפוט המחוזית), שניתן ביום 14.3.1999 והשני של רשות השיפוט הארצית בהסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: רשות השיפוט הארצית), אשר דנה בפסק בוררות של רשות השיפוט המחוזית כערכאת ערעור. פסק הבוררות של רשות השיפוט הארצית ניתן ביום 23.6.1999. 2. תמצית העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי הן אלה: "המבקש (המערער בענייננו - ע.ר.) עבד אצל המשיבה בבית החולים כרמל בחיפה (להלן - ביה"ח) כ-15 שנה בתפקיד מנהל המעבדה הביוכימית בבית החולים. בשנת 93 שימש המבקש כראש אגף המעבדות במרכז הרפואי ספיר וכחבר הנהלת המרכז הרפואי ספיר תוך שהוא ממשיך לנהל את יחידת המחקר בבית החולים כרמל. לאחר תקופת נסיון כפי שהוסכם חזר המבקש לתפקידו הקודם בבית החולים כרמל. ביום 31.3.96 שלח מר פרדי קון מנהל מחלקת פרט במשיבה למבקש, מכתב הזמנה לברור משמעתי. הברור התקיים בערב יום העצמאות 22.4.96 במשרדו של מר קון. בברור זה השתתפו מלבד המבקש גם ד"ר שליט מנהל בית החולים, מר גור גולני מנהל כח אדם בבית החולים, גב' אסתר גרשון נציגת ועד העובדים בית החולים, נציגת ועד העובדים הארצי ומר יצחק תליו קצין הבטחון בבית החולים. ביום 25.4.96 קיבל המבקש מכתב הפסקת עבודה חתום על ידי מר קון על פיו מופסקת עבודתו לאלתר בשל מעילה באימון ו/או בתפקיד וזאת על פי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן - חוקת העבודה) פרק 16 סעיף 1(ג') וסעיף 3. המבקש פנה בחודש מאי 96 לרשות השיפוט המחוזית מחוז צפון לביטול פיטוריו, להחזרתו לעבודה ולפיצוי כספי. רשות השיפוט המחוזית לאחר דיון ממושך, בו נשמעו 19 עדים אשר שניים מתוכם זומנו להעיד פעמיים, דחתה ביום 14.3.99 את כל תביעותיו של המבקש אך המליצה לשלם למבקש תשלומים שונים לרבות פיצויי פטורים. המבקש ערער על פסק הבוררים של רשות השיפוט המחוזית לרשות השיפוט הארצית. ביום 23.6.99 נדחה הערעור. ... להבהרה יצויין, כי בפסק בוררים של רשות השיפוט המחוזית נדונו שלוש פרשיות אשר בעיקר בעטייין פוטר המבקש. מדובר בתקרית המבחנות (סעיפים 36-48), פרשת הקונגרס באוסטרליה (סעיף 49) ופרשת ההשתלמות לעובדי המעבדה (סעיפים 50-60)". 3. בית הדין האזורי בפסק דין מנומק ומפורט, בו התייחס לכל אחת ואחת מעילות ביטול פסק הבוררות להן טען המערער, דחה את בקשת המערער לביטול פסקי הבוררות. 4. הטענה המרכזית של המערער בערעורו, שסביב לה רוקם המערער את כל מרקם טענותיו היא, שהתנהגותו בשלוש הפרשיות בגינן פוטר (להלן - שלושת הפרשיות), אינה ניתנת לסיווג כ"מעילה באמון" או "מעילה בתפקיד", המצדיקות על פי פרק 16 לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן - חוקת העבודה) את פיטוריו ללא משא ומתן עם ועד העובדים. 5. לטענת המערער, במקרה הנוכחי לא נעשה הליך פיטוריו בדרך הקבועה בחוקת העבודה, לא נוהל משא ומתן עם ועד העובדים, ולכן היה מקום לביטול פיטוריו. רשויות השיפוט המחוזית והארצית סברו, שניתן לסווג את התנהגות המערער, בשתיים משלושת הפרשיות, כמעילה באימון או בתפקיד ובכך, לטענת המערער, שגו. משגה זה מצדיק את ביטול החלטותיהן. 6. סעיפי חוקת העבודה הנוגעים לפיטורים ואשר יש להם נגיעה ישירה או עקיפה לעניינינו הם סעיפים 1, 2, 3, 4 ו - 7, שזו לשונם: "1. עובד לרבות שליח, יפוטר מן העבודה מחמת אחת העילות המנויות להלן: א. תיפקוד לקוי או הפרת משמעת בעבודה. ב. עבירה פלילית. ג. מעילה באמון או מעילה בתפקיד. ד. מחלה תמידית. ה. צמצומים בעבודה. 2. לא יפוטר עובד קבוע מן העבודה, אלא לאחר מו"מ עם ועד העובדים, ולאחר שנשלחה לעובד הודעה מוקדמת על פיטוריו, כאמור בפרק 17. 3. האמור בסעיף 2 דלעיל, לא יחול על פיטורי עובד כשהעילה לפיטוריו הינה: ביצוע עבירה פלילית שהיא פשע (כמוגדר בחוק), בכל מקום שהוא, ביצוע עבירה פלילית כלשהי במוסד, מעילה באמון, או מעילה בתפקיד. 4. עובד שיפר את המשמעת בעבודה או לא יציית להוראה מפורשת של המוסד ו/או נציגיו המוסמכים, לאחר שניתנה לו באותה שנה אזהרה בכתב, יפוטר מן העבודה. 5. ... 6. ... 7. עובד שנמצא אשם בביצוע עבירה שהיא פשע (כמוגדר בחוק) או בביצוע עבירה פלילית במוסד, או במעילה באמון או בתפקיד, יפוטר מן העבודה ולא יוכל להתקבל שוב לעבודה במוסד, או בכל מוסד הסתדרותי אחר, אלא באישור רשות השיפוט הארצית" (ההדגשות הוספו - ע.ר.). 7. אין בדעתנו לפרט את תוכנן של שלושת הפרשיות, אך יש מקום להביא דברים שנאמרו לגביהן על ידי רשות השיפוט המחוזית, ככל שיש בדברים אלה חשיבות לפסיקתנו. לגבי תקרית המבחנות נאמרו על ידי רשות השיפוט המחוזית הדברים הבאים: "לאחר ששוכנענו שד"ר שליט הורה עוד קודם לכן לתובע לאפשר לד"ר דואק לעשות את עבודת המחקר שלה במעבדה שבניהולו, הרי סילוק המבחנות היה מצד התובע הפרה בוטה של הוראה מפורשת של ד"ר שליט, מנהל ביה"ח, אשר בסמכותו היה להורות כך, על אף התנגדותו של התובע. הפרה בוטה זו של הוראתו של ד"ר שליט הנה לדעתנו הפרת משמעת חמורה אשר לא ראינו לה צידוק, מה גם שעצם סילוק התרביות מהמעבדה בנסיבות שנעשה הנו לדעתנו מעשה שאינו מוצדק ולא היה לו מקום. מעשה זה, כשמצטרף למעשים נוספים מצדו של התובע כאמור בפסק זה, עולה לדעתנו לכדי הפרת משמעת חמורה ומזיקה שכמוה כמעילה באמון או בתפקיד, כפי שראתה זאת גם הנתבעת". על אותה תקרית נאמרו על ידי רשות השיפוט הארצית המילים הבאות: "בענין המבחנות, התנהגותו של המערער היתה הפרה ברורה של הוראות מנהל ביה"ח, ולאור מעמדו הבכיר של המערער כמנהל המעבדה הביוכימית בביה"ח, ולאור מעמדו הבכיר של המערער כמנהל המעבדה הביוכימית בביה"ח, חומרתה של התנהגות זו אף מוגברת. אנו מסכימים עם הרשות המחוזית כי הפרה גלויה זו של הוראת מנהל ביה"ח היא לכל הפחות מעילה בתפקיד ומעילה באימון. נעיר עוד כי בנוסף להיותה של התנהגות המערער בענין זה בגדר מעילה באמון ובתפקיד, המערער נהג בחוסר אכפתיות לגבי תוצאות התנהגותו והשלכותיה, והתנהגותו לקתה בפגמים קשים גם במישור האנושי - בנוסף למישור המשמעתי והמקצועי של יחסי עבודה". לגבי פרשת הקונגרס באוסטרליה נאמרו על ידי רשות השיפוט המחוזית הדברים הבאים: "אנו סבורים כי המנעותו של התובע מגילוי עובדת אי השתתפותו בקונגרס וכן הימנעותו מלהחזיר את הכספים אינה הולמת את תפקידו כמנהל בכיר ויש בה משום מעילה באמון הנתבעת". רשות השיפוט הארצית אמרה על פרשה זו מילים אלו: "באשר לפרשת הנסיעה לכנס מקצועי באוסטרליה, בה קיבל המערער מקופ"ח כספים למימון נסיעתו והשתתפותו, והוא לא השתתף כלל בכנס, אין בעינינו ספק כי התנהגותו של המערער בענין זה היתה משום מעילה באמון מעסיקיו, חריגה מכל יסוד של מינהל תקין והגינות, והתנהגות ראויה לגינוי. טענתו של המערער כאילו לא היה עליו להחזיר את הכספים שקיבל, למרות אי השתתפותו בכינוס, מוטב היה אילמלא הועלתה כלל". 8. רשות השיפוט הארצית ראתה רק בשתי פרשיות אלה ולא בפרשת ההשתלמויות בסיס לסיווג ההתנהגות המערער כמעילה באימון או בתפקיד. 9. השאלה, מהו הפירוש הנכון למונח "מעילה באמון או בתפקיד", והאם ניתן לסווג את התנהגות המערער בשתיים משלושת הפרשיות כמעילה באימון או בתפקיד, יכול שתהא לה תשובה שונה, כאשר הפוסק הוא בית משפט או בית דין, או כאשר הפוסק הוא בורר כמו במקרה שלנו. ההבדל בין התשובות עשוי לנבוע, בין השאר, מן העובדה שהבורר, בניגוד לבית משפט, אינו קשור בדין המהותי ובדיני הראיות ושיקול דעתו רחב ביותר. 10. על פי סעיף י"ד לתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות): "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט". על פי סעיף זה, כל עוד לא הוסכם אחרת בהסכם הבוררות, יש לבורר שיקול דעת רחב למדי להגיע להכרעה לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו, ואין הוא כבול בהוראות הדין המהותי או דיני הראיות. מבחינה זו פרשנות הבורר למונחים שבחוקת העבודה אינה מוגבלת בסייגים של הוראות הדין או פרשנות בתי המשפט או הגבלות אחרות, אלא אם כן היא נגועה בפגם המהווה עילה לביטול פסק הבורר על פי חוק הבוררות. 11. לאור מצב דברים זה, גם אילו היה מגיע בית הדין לפרשנות שונה מזו שהגיעו אליה הבוררים למונח מעילה באמון או מעילה בתפקיד, אין בכך כדי לפגום בהחלטות הבוררים, כל עוד לא קיימת עילה לביטול ההחלטות על פי עילות הביטול הקיימות בחוק הבוררות. 12. לא למותר לציין, כי גם בית דין זה השיב בשלילה לשאלה האם "נדרש הליך פורמלי של הוכחת 'אשמה' ברשות השיפוט לפני פיטורי עובד מחמת מעילה באמון או מעילה בתפקיד" (עע 3000114/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - קופ"ח כללית (לא פורסם) עבודה ארצי כרך לב(1) 264). 13. במקרה הנוכחי, רשויות השיפוט המחוזית והארצית בחנו לפרטיו את החומר שבפניהן והפעילו את שיקול דעתן בכובד ראש, תוך בדיקת כל הפרטים והנתונים. אנו מגיעים למסקנה זו מקריאת פסק הדין המפורט והמנומק של רשות השיפוט המחוזית, ומן ההתייחסות אליו על ידי רשות השיפוט הארצית. 14. הלכה פסוקה היא, כי בתי המשפט אינם יושבים כערכאת ערעור על פסק הבוררות, וכי בחינת פסק הבוררות אינה נעשית באותן אמות מידה בהן נבחן פסק דין של ערכאה שיפוטית נמוכה יותר [ס' אוטלונגי בוררות דין ונוהל, (מהדורה שלישית) עמ' 425, להלן: אוטולנגי]. לעניין זה יפים דבריה של סגנית הנשיא (כתוארה דאז) מרים בן-פורת בע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח פ"ד מב(3), 265, 273-275: "לשם הבהרת עמדתי, אקדים מספר הערות בענין טיבה ותכליתה של בוררות: כדברי השופט כהן בהמ' 427/62 'עיקר תכליתה של בוררות הוא, כידוע, בירור מהיר ויעיל של השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...'. תכלית זו של רעיון הבוררות עמדה אף לנגד מנסחי חוק הבוררות. מבאר הנשיא שמגר בע"א 275/83, בע"מ 247 : 'רעיון הבוררות היה, כאמור בדברי ההסבר בהצעת חוק הבוררות, תשכ"ז-1967, בעמ' 70, להביא '...אמצעי נוח, מהיר וחסכוני ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט ולהקל על ידי כך את המעמסה שעל בתי המשפט'. המטרה היא לגרום לדין צדק בין הצדדים בצורה מהירה ויעילה, ללא היזקקות למערכת משפטית על כל הכרוך בכך. הליך זה הולך ותופס מקום נכבד יותר בעולם, הן כדי להביא פתרונות מהירים לאזרח מחד גיסא והן כדי להקל על בתי המשפט מאידך גיסא'. מתכלית זו נגזרת מידת ההתערבות השיפוטית ופיקוחה על החלטת בורר. אין בתי המשפט יושבים לערעור על פסק-בורר. לפיכך, בדיקת הפסק אינה נעשית על פי הקריטריונים לבדיקת פסק-דין של ערכאה שיפוטית. ... ניתן, איפוא, לומר כי לא על נקלה ייטה בית משפט להתערב בהחלטתו של בורר, ובוודאי שיעדיף, ככל שניתן, להימנע מביטולה. מגמה זו עולה מסעיפי חוק הבוררות שאוזכרו לעיל, וראוי כי תשמש נדבך מרכזי במכלול שיקוליו של בית משפט, בעת שהוא דן בבקשה לביטול פסק בורר". ב-ע"א 594/80 הרצל אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח פ"ד לו(3), עמ' 543 ,547 נקבע כך: "שלא כבית-משפט לערעורים, המעביר שבט ביקורתו על פסק-דין של ערכאה נמוכה יותר, מופעלות אמות מידה שונות על-ידי בית-משפט, הדן באישורו או בביטולו של פסק-דין בוררות; במקרה האחרון מוגבל כוחו של בית המשפט לרשימת העילות המפורטות בסעיף 24 הנ"ל, שהיא רשימה סגורה. עיקרון זה כשלעצמו נכון הוא, ואין לתקוף פסק בוררים בטענות האופייניות לערעור, שכן בדונו בבקשת ביטול או אישור אין בית המשפט יושב כבית-משפט לערעורים על פסקו של הבורר" (וראו לעניין זה גם רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ פ"ד מה(5), 511). 15. נותר לנו איפוא לבדוק, האם צודק המערער בטענתו, שיש לבטל את פסקי הבוררות באחת מעילות ביטול פסק בוררות, כפי שמצאו ביטויים בסעיפים 24(4,) 24(5), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות. 16. ביטול פסקי הבוררות מכח סעיף 24(9) לחוק הבוררות: א. סעיף 24(9) לחוק הבוררות קובע, כי ניתן לבטל פסק בורר "אם תוכנו מנוגד לתקנת הציבור". ב. כאמור, לטענת המערער, קביעת רשות השיפוט המחוזית, כי את התנהגות המערער יש לסווג כמעילה באימון או בתפקיד אין לה כל בסיס. עוד כרך המערער בעילה זו את כל הפגמים שנפלו, לדעתו, בהליך הפיטורים. ג. כדי לדון בטענות המערער עלינו לברר ראשית מהי למעשה אותה "תקנת הציבור" הנזכרת בסעיף 24(9) לחוק הבוררות. בבג"צ 6051/95 אפרים רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3), 289, 369 נקבע כי: "תקנת הציבור מבטאת את אושיות היסוד של הסדר החברתי ואת ערכי היסוד של שיטת המשפט... לא כל הוראה בלתי ראויה ולא כל מעשה מגונה סותרים את תקנת הציבור, אלא רק הוראה או מעשה שסותרים את ערכי היסוד של הסדר החברתי או שיטת המשפט... תקנת הציבור, גם אם אינה סוס פרא אלא, אולי, מכונית שהנהג שולט בה, דורשת נהיגה זהירה." (ההדגשות הוספו - ע.ר.). ד. בחינת תוכנם של פסקי הבוררות, אינו מביא למסקנה, שהם מנוגדים לתקנת הציבור. בהקשר זה יצויין, כי גם לו צדק המערער בתרעומתו על סיווג התנהגותו על ידי רשויות השיפוט כמעילה באימון או בתפקיד, לא ניתן להגדיר תוכן פסיקה זו כמנוגדת לתקנת הציבור, לפי ההגדרה שהובאה לעיל למונח זה. ניתן לטעון, לכל היותר, שהייתה במקרה זה פרשנות שגויה, אך היא ודאי לא מנוגדת לתקנת הציבור. ה. גם טענותיו האחרות של המערער לגבי הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, זכו למענה מפורט בהחלטת רשות השיפוט המחוזית (סעיפים 33 ו-34), ואנו בהליך זה של בקשה לביטול פסק בורר, להבדיל מהליך של ערעור, איננו צריכים להיזקק לטענות אלה. סיכומו של דבר, יש לדחות את בקשת המערער לביטול פסקי הבוררות בעילה זו. 17. ביטול פסקי הבוררות בעילה מכח סעיף 24(10) לחוק הבוררות : הבסיס לביטול פסק בורר בעילה זו הוא כאשר "קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". לטענת המערער, הבוררות התנהלה במקרה זה תוך התעלמות מעדויות חשובות, ותוך נקיטת עמדה חד צדדית בלתי מנומקת על ידי שתי רשויות השיפוט. לא התרשמנו שאלו פני הדברים, ולכן בקשת המערער לביטול פסק הבוררים בעילה זו נדחית. 18. ביטול פסקי הבוררות בעילה מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות : סעיף 24(5) לחוק הבוררות קובע כאחת העילות לביטול פסק בורר, מקרה בו "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו". עילת הביטול מתייחסת אך ורק לאי הכרעה בעניין שנמסר להכרעת הבורר במפורש. לא מצאנו בטיעוניו של המערער כל נושא שנמסר לשתי ערכאות הערעור ולא הוכרע על ידם באופן ישיר או עקיף. הבוררים התייחסו לטיעוני הצדדים ביחס לסיווג התנהגות המערער כמעילה באמון או בתפקיד, והגיעו למסקנה שהגיעו. מסקנה זו, גם אילו הייתה שגויה מבחינת הדין, ואיננו קובעים כך, עדיין אינה פוסלת החלטת בורר שאינו כבול בדין המהותי. 19. ביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(4) לחוק הבוררות : עילת ביטול פסק הבוררות בסעיף 24(4) מתייחסת למקרה בו "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". עילת ביטול זו מבטאת את אחד מכללי הצדק הטבעי - מתן האפשרות לכל אחד מהצדדים להעלות את טענותיו (ראו אוטולנגי, עמ' 440). אולם, ביטול פסק הבוררות הוא, כאמור, סנקציה חמורה, ויש צורך שההצדקה למימוש העילה תעלה בבירור מאופן ניהול הבוררות, ואין די בתקלה שהיא תוצאה של טעות (ע"א 785/82 איתמר גרסטל ואח' נ' מבני כפה חפץ בע"מ פ"ד לז(3) 292, 298). לא מצאנו ממש בטיעוניו של המערער לגבי עילת ביטול זו. התרשמנו כי למערער "היה יומו" בהליכי הבוררות. טענה זו אף היא נדחית. 20. חלק מטענות המערער התייחסו לפגמים שנפלו, לטענתו, בהליך הפיטורים. טענות אלה הושמעו בפני רשות השיפוט המחוזית וזכו להתייחסות. עלינו שוב לחזור ולהדגיש, כי בקשה לביטול פסק בורר אינה ערעור, ופסק בורר, שאינו כבול לדין המהותי, אינו חייב לתאום את הדין. 21. סוף דבר - לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בשעתו הוצעה הצעת פשרה כספית שסורבה על ידי המערער. למרות האמור בפסק דין זה, אם עדיין יש אפשרות לחדש את המשא-ומתן על הצעה זו ממליץ בית הדין לילך בדרך זו. משפט פליליפיטוריםעבירה פלילית של עובד