הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק בתיק זה על בסיס סיכומים וזאת לאחר שתיק זה נידון בביהמ"ש לענייני משפחה בפני כב' השופטת רחל ברגמן שקבעה בהחלטה מפורטת מיום 27/8/02 כי לא הוכח לה כי מדובר בצדדים שהם "ידועים בציבור". משכך גם הועבר תיק זה כתביעה אזרחית לבימ"ש השלום על מנת לדון בתביעתה של התובעת הטוענת שהיא זכאית לקבל כספים כאלה או אחרים מהנתבע לאחר סיום מערכת היחסים ביניהם. אדון בטענות הצדדים כסדרן: טענות התובעת: התובעת טוענת, כי לאורך כל תקופת החיים המשותפים, הנתבע הציג בפני התובעת הבטחת נישואין ואף ביקש ממנה לעבור הליך גיור על מנת שינשאו. על מנת שהתובעת תוכל להנשא לנתבע היא נסעה בחודש 8/98 לקיבוץ סעד, שם במשך 10 חודשים היא עברה קורס גיור במהלכו הצטרפה לדת היהודית והכל עקב דרישת הנתבע. התובעת טוענת, כי במהלך מערכת היחסים עם הנתבע, היא העבירה לו סכומים מסכומים שונים שהם למעשה סכומים הנתבעים על ידה בתביעה זו. א. עפ"י הרקע התרבותי ממנו באה התובעת, הבעל הוא זה שמנהל את העניינים הפיננסיים ולכן עפ"י דרישת הנתבע וכחלק מתוכניתו, העבירה לו מידי חודש את כל משכורתה והכנסותיה מחשבונה לחשבון הנתבע לרבות הפקדות במזומן, בשיקים והעברות בנקאיות והכל על סמך מצג של הנתבע, כי ישא אותה לאישה. העברות אלה בוצעו מהלך כ- 4 שנים למעט בתקופת הגיור (מ- 8/98 ועד 6/99) וזאת עד חודש אוגוסט 2000, כאשר התובעת מעבירה לחשבונו של הנתבע החל מ- 3/97 סכומי קרן בסך כולל של 85,000 ₪ העולים לכדי 100,000 ₪ כיום. ב. במהלך החיים המשותפים רכשו הצדדים דירה תמורת סך של 114,000 דולר, כאשר את הסכום הראשוני בשיעור של 31,000 דולר, דהיינו כ- 110,000 ₪ שילמו מן הכספים שנצברו בין השאר מהכנסות התובעת ואת היתרה היו אמורים לשלם ממשכנתא ששולמה למעשה אף היא ממשכורתה של התובעת. לטענת התובעת, גם לאחר שובה מקורס הגיור היא המשיכה להעביר לחשבון הנתבע את משכורתה ובחודש 8/99 העבירה סך של 4,000 ₪ וכך הלאה חודש בחודשו. ג. התובעת מציינת כי עד שהתחיל הנתבע לחיות עם התובעת לא פתח ולא ניהל שום תוכנית חסכון או פקדונות ורק לאחר שהחל לחיות עימה, פתח חשבון חסכון ופקדונות כפי שנחזה מריכוז היתרות אותו הציגה. 3. התובעת מכחישה מכל וכל כי היתה בזבזנית בלתי נלאית כפי שטען הנתבע ועל כן שמר כספים לבקשתה וכסף שאותו היתה מוציאה, נועד למטרה מסויימת. היא מפנה לעמ' 39 בעדות הנתבע בהליך שהתקיים בפני כב' השופטת ברגמן, במהלכו סתר עצמו הנתבע חזיתית. עוד היא מפנה בהקשר זה לעדויות אם הנתבע ועדויות נוספות מכוחן עולה כי מדובר בתובעת שהיא חסכנית עד מאד הן במאכלה, הן בלבושה והן במדורה. 4. הנתבע ניסה להמעיט בתמורת התובעת למשק הבית המשותף, כאשר בתצהירו הצהיר כי הוא משתכר 7,000 ₪, זו בשעה שהשתכרותו עובר להיכרותו את התובעת ובמהלך היכרותו איתה הייתה בין 3,000 ₪ ל- 3,500 ₪ לחודש בלבד. 5. לעניין רכישת הדירה - טוענת התובעת כי לפי טבלת השערים היציגים השער היציג היה 3.65 ₪ לדולר דהיינו הסכום הוא בשיעור של 425,000 ₪ ולפי המקורות שהנתבע הציג (אימו , משכנתא וכו') סה"כ מה ששילם דהיינו 273,000 ₪ ובצירוף 12,000 דולר מביאים את הסכום ל- 317,000 ₪ דהיינו "חסר" מקור לתשלום בשיעור של 100,000 ₪. כנחזה מדפי תנועה ודפי ריכוז כבר בשנת 1977 יש כ- 40,000 ₪ בחיסכון (שלא היה קיים קודם לכן, כלומר אנו רואים כאן השקעת כספי הצדדים בהשקעות טובות ומניבות פרי) הדירה נשוא כתב התביעה רשומה על שם הנתבע, התובעת טוענת כי לא הבינה את חשיבות רישום הזכויות בדירה על שמה והאמינה לנתבע כי הדירה משותפת לשניהם על יסוד המוסכם ביניהם ועל יסוד העובדה שהיא נרכשה ממשאבים משותפים , אולם הייתה סיבה פורמאלית נוספת והיא שהיות והצדדים לא יכלו להינשא ( לאור הבעיה הדתית) יכול היה כל אחד מהם לקבל משכתנא כבודד על דירה שיקנה ולא ניתן היה לצרף שתי משכנתאות בודדות לדירה אחת לכן נרשם גם לטענתה הנתבע כקונה יחיד. 6. עוד טוענת התובעת כי פרט לדירה נשוא כתב התביעה היא רכשה יחד עם הנתבע משאבים משותפים ובמהלך חיים משותפים מטלטלין שונים המפורטים על ידה והכוללים בין השאר טלויזיה, וידאו ושאר מטלטלין המצוינים על ידה וכי את התובעת לא עניין כיצד ועל שם מי נרשמה כל קבלה וקבלה על רכישת המוצר כאשר רכישת המוצרים הייתה מכספים משותפים של הצדדים. התובעת מסבירה כי הנתבע הכחיש בתחילה את רכישת חלק מהפריטים בכתב התביעה אך לא חזר על ההכחשות בתצהירו. מכל מקום, אין מחלוקת לטענתה כי מטלטלין אלה נרכשו מכספים שהיו בחשבון משותף ושולמו מחשבון משותף זה. 7. משכך והדבר מופיע גם בסעיף 20 לכתב התביעה עותרת התובעת בנוסף לתביעה לפיצוי של 100,000 ₪ לרשום את מחצית הזכויות בדירה אצל חברת י.פריצקר ושות' ובלשכת רישום המקרקעין, לחילופין לחייב את הנתבע בתשלום סך של 200,000 ₪ (בכתב התביעה הופיע 100,000 ₪) אשר נגזרים מהכספים אשר השקיעה התובעת לטענתה והינם שווי מחצית הדירה לערך וכן פיצוי התובעת בגין חלקה במטלטלין המשותפים בסכום של 30,000 ₪. מדובר איפוא בתביעה כספית על סדר גודל של 330,000 ₪ כעולה מסיכומי התובעת. טענות הנתבע: 1. בפתח סיכומי טענותיו עותר הנתבע לפסיקת הוצאות לאור העברת הדיון מביהמ"ש לענייני משפחה לבימ"ש השלום בהעדר סמכות, תוך הפניית סוגיה זו בהחלטתה של השופטת ברגמן וכי טענת הפרת הבטחת הנישואין הועלתה אמנם בתביעה אבל לא הובאה כל ראייה בנדון ואף לא הועלתה בסיכומים. לגרסתו, הצדדים לא שכרו את הדירה של מר סנדלר במשותף אלא התובעת היא זו ששכרה חדר בביתו של סנדלר תוך הפנייה להחלטת כב' השופטת ברגמן: "ספק בעיני אם הנתבע היה במקום (דירת סנדלר) לאורך כל התקופה הנטענת ובעניין זה אני מקבלת את גרסתו לפיה ביקר את התובעת בתדירות כזו או אחרת והדברים נשמעים סבירים נוכח שלבי ההכרות". הנתבע מכחיש מכל וכל את טענת התובעת להפרת הבטחת נישואין וטוען כי למערכת היחסים שניהלו הצדדים לא התלוותה כל מחוייבות לנישואין. הוא מפנה לכך כי ביהמ"ש (השופטת ברגמן) קבעה: "התנהגות הצדדים לא העידה על כוונה הדדית לקדם את הקשר, לא ככל שכן למסדו... לא דובר על מיסוד הקשר פורמלית, לא נעשה שיתוף בכל דבר ועניין... ומעל לכל לא הונחה בפני דרך חיים של זוג הקשור זה לזו בנימי נפשו". למרות הטענה של התובעת כי עברה תהליך של גיור עפ"י דרישתו של הנתבע, טוען הנתבע כי התובעת למעשה עברה את תהליך הגיור משום רצונה להכשיר את הגירתם של אחיה ואימה שאינם יהודים וללא מעורבות הנתבע. בתקופת התגירותה נותק כמעט לחלוטין הקשר בין הצדדים, הם ניהלו שיחות טלפוניות בלבד והתראו אחת ל- 3 שבועות עת יצאה התובעת לחופשה ולנה אצל הנתבע בהעדר אלטרנטיבה אחרת. מציין הנתבע בנוסף את החלטת השופטת ברגמן שקבעה כי: "הגיור עליו החליטה התובעת הינו אמנם צעד משמעותי וכבד משקל אלא שסבורני כי להליך זה קיום עצמאי משל עצמו והוא קשור באופן טיבעי להחלטתה לעלות ארצה ולאו דווקא למערכת היחסים שמצאה עצמה מקיימת עם הנתבע". 2. במהלך הקשר עם התובעת טוען הנתבע, עבדה התובעת לסירוגין ובאופן לא רציף כאשר הכנסותיה היו נמוכות מאד והנתבע לעומת זאת עבד ועודנו עובד בחב' "מיקרו-סוויס" והשתכר ממוצע של 7,000 ₪ לחודש וזאת טרם הכרותו את התובעת. 3. הנתבע מסביר כי לאחר תקופה מסויימת פנתה התובעת בבקשה לנתבע לדאוג לניהול החשבון בשל נטייתה לבזבוזים וכך החלה התובעת להעביר כספים לח-ן של הנתבע ומדובר בח-ן ע"ש הנתבע בלבד ולא ח-ן משותף, מתוך ידיעה ברורה כי מכוחה למשוך כספים מסך העולה פי כמה מסך משכורתה. המדובר היה ב- 23 פעולות העברה שבוצעו באופן הבא: בפרק הזמן שבין 3/97, 6/98 העברה של 38,050 ₪ כאשר העברות אינן קבועות ואינן רציפות ובממוצע כ- 2,380 ₪ לחודש ואילו בתקופה של מ- 8/99 ועד 8/00 הועברו 37,800 ₪ ובממוצע כ- 2,900 ₪ לחודש. המדובר היה בהסדר כלכלי גרידא שמהווה סממן נוסף ליחסי הנוחות בין הצדדים, כאשר עפ"י גרסת התובעת עצמה, מדובר בהסדר נוח מאד כאשר מצד אחד היא מעבירה סכומים ובתמורה דואג הנתבע לתמוך בה ולשלם את כל צרכיה (מתוך הכסף האמור). הנתבע מבהיר כי באשר להפקדות והעברות הכספים בחודשים האחרונים עובר לפרידתם, המדובר בהשתתפות והוצאות הבית לרבות חשמל, אוכל, מים, ארנונה, טלפון, גז ואף משכנתא שהרי האופציה שעמדה לפניה היתה אך ורק תשלום שכ"ד אצל מר סנדלר. 4. הנתבע טוען כי הדירה נרכשה ממקורותיו הכספיים בלבד ומהלוואות שנטלו אימו והוא ומתוך המקורות הכספיים הבאים: 8,000 ₪ מבנק לאומי, 25,000 ₪ מבנק משכן, 200,000 ₪ משכנתא מבנק משכן, 40,000 ₪ הלוואה מאימו וכן 12,000 דולר הלוואה מאימו. הנתבע מדגיש כי התקופה היחידה בה התגוררו הצדדים יחדיו הינה לאחר שבתאריך 8/99 קיבל לידיו את מפתחות הדירה שרכש והתובעת עברה לגור עימו. הנתבע מדגיש את פסיקתה של כב' השופטת ברגמן לפיה הצדדים לא הוכרו ע"י בימ"ש כ"ידועים בציבור" ומכאן שגם לא חלה "הלכת שיתוף בנכסים". לא ברור מדוע ומכח מה עושה כעת התובעת שימוש בטענה ומבקשת רישום זכויות בדירה, מה גם שלטענת הנתבע לא מימנה ו/או לא היתה צד לרכישת הדירה. כל תמורתה של התובעת הסתכמה בהשתתפות בחלק מתשלומי המשכנתא כתחליף לתשלום שכה"ד אצל מר סנדלר ותשלום חלק מהוצאות הדירה ע"י כספים שהועברו לח-ן של הנתבע. אין הדבר יכול להביא לכדי רישומה כבעלת זכויות בדירה ואשר נרכשה ממקורותיו הכספיים בלבד שנטלו הוא ואימו. הנתבע מדגיש כי רכש את הדירה ללא שיתוף התובעת בבחירת הדירה ובעריכת חוזה הדירה וללא רישום זכויות כלשהן בשיתוף עם התובעת ועל שמה. הוא מכחיש את טענתה המאולצת של התובעת כי העדר הרישום נובע מסיבות בירוקרטיות של לקיחת משכנתא זו שהיא אף אינה ערבה לה. הנתבע מפנה לעדותה שלא נסתרה של מוכרת הדירה העדה סבטלנה קרדיק כי מעולם לא נתקלה בתובעת עובר למתן העדות. 5. הנתבע מכחיש כמו כן את הרכישה במשותף של מוצרי חשמל שונים, מבהיר כי הטלוויזיה הועברה מאימו כמתנה אישית לבנה, כי מכשיר ה- די.וי.די. נרכש לאחר שהצדדים נפרדו, כי מכונת הכביסה נרכשה בתקופה בה שהתה התובעת בקיבוץ וכן כי המיקרוגל נרכש על ידו. בסיכומי התשובה שלה לסיכומי הנתבע מבהירה התובעת, כי העובדה שלא הוכרה כ"ידועה בציבור" לא שוללת את זכותה לתבוע מה חלקה ברכוש המשותף עם הנתבע. לטענתה, היא עבדה והשתכרה והעבירה כספים לנתבע כאמור. שואלת התובעת, אם היה מדובר ברומן לסירוגין ללא כל מחוייבות לנישואין, מדוע העבירה כספים לחשבון הנתבע בתדירות ובסכומים מעין אלה? כאשר סכומים שכאלה מועברים ניתן לצפות ליותר מיחסים של "רומן לסירוגין" וזה מעיד על הבטחה הרבה מעבר לכך שהינה הבטחת נישואין. עוד מבקשת התובעת להציג כי הנתבע מתגונן הלכה למעשה בפני הפרת הנישואין תוך שהוא מציין כי הליך הגיור נעשה בעל כורחה ולאחר הבטחות הנתבע להנשא לה, כך שלמעשה גם בסיכומיו הוא הודה בכך. התובעת ממשיכה ועותרת לקבל את התביעה על כל מרכיביה. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים המפורטים ויש להדגיש כי פס"ד זה ניתן על סמך סיכומי הצדדים ועל סמך עיון בהחלטתה המפורטת של כב' השופטת ברגמן אשר שמעה עדויות שביהמ"ש עיין בהן במסגרת ההליך של הכרה בתובעת כ"ידועה בציבור" (שנדחה), וזאת ללא שמיעת ראיות הצדדים כלל על ידי, אני נותן בזאת את פסק דיני. לתביעה יש מס' מרכיבים ככל שהם נוגעים לתביעה הכספית ואתייחס אליהם בנפרד לאחר שאבחן את השאלה המרכזית השנויה במחלוקת בתיק זה, דהיינו האם שימשו הכספים אשר הועברו ע"י התובעת לח-ן של הנתבע, בבחינת כספים שהיה בהם כדי לממן שכ"ד חליפי ואת הוצאותיה שלה וזאת בשים לב להיותה כביכול בזבזנית ולא אחראית, כאשר המדובר למעשה במערכת יחסים בין שני אנשים בגירים, אשר לטענת התובעת מצד אחד נעשתה על בסיס הבטחה לנישואין ואילו לשיטתו של הנתבע, מעולם לא היתה הבטחה כזו ולמעשה מדובר היה בניהול כספים בצורה אחראית ומבוקרת לטובתה של התובעת בתוך מערכת יחסים בין בני זוג שלא הבשילה בשום שלב לכדי מערכת יחסים ממוסדת. על מנת להשיב על שאלה זו ובשים לב לעובדה שאין מחלוקת כי לא היה מדובר ב"ידועים בציבור" ועל מנת להגיע למסקנה עפ"י "מאזן ההסתברות" ובשים לב לכך שהתובעת היא הנושאת בנטל הראיה והשאלה היא איזו גרסה נראית בעיני ביהמ"ש סבירה יותר, נשאלת השאלה האם סביר להניח כי במסגרת יחסים מזדמנים להבדיל מיחסים שמבקשים להפוך אותם ליחסי קבע, תעביר התובעת משך 4 שנים לחשבון הנתבע סכומי כסף ניכרים בשיעור של 79,950 ₪ (עפ"י הנתונים המופיעים בסיכומי התובעת) לעומת 75,850 ₪ (כעולה מסיכומי הנתבע), דהיינו מדובר בהפרש קטן יחסית וזניח והנתבע עצמו לא מכחיש את העברות הכספים לחשבונו שלו, וזאת במשך תקופה ארוכה יחסית בצורה רציפה ועיקבית. האם העובדה שסכומי כסף כאלה שאין מחלוקת עפ"י הסיכומים ועפ"י המסמכים המפורשים הועברו מהתובעת לחשבונו של הנתבע אין בה כדי ללמד על כך כי אכן הנתבע יצר מצג כזה או אחר אצל התובעת באופן שגרסתה לעניין הבטחת נישואין היא סבירה יותר מגרסתו שהדברים לא קרו מעולם? הנתבע כזכור טוען טענות מטענות שונות, הוא למשל טוען שמדובר היה בתובעת שהיא אישה בזבזנית ולא אחראית אבל גרסה זו נסתרת לאור עדותה של אימו במשפט אצל כב' השופטת ברגמן המתייחסת לתכונות אחרות ושונות לגמרי הקיימות אצל התובעת. נקודה נוספת שהועלתה קשורה בהליך הגיור. התובעת טוענת כי הנושא של הגיור היה בין השאר עקב לחץ של הנתבע ועפ"י דרישתו. הנתבע מכחיש זאת ומפנה לקביעותיה של השופטת ברגמן לפיה סבורה היתה השופטת ברגמן כי הליך הגיור היה קשור באופן טבעי להחלטתה של התובעת לעלות ארצה ולאו דווקא למערכת היחסים שמצאה עצמה מקיימת עם הנתבע. ברצוני להדגיש כי הנושא הזה של גיור הוא נושא שיש לתת לו משקל. גם התובעת מתייחסת לכך בסיכומי התשובה שלה כאשר היא מבהירה כי הנתבע בסע' 7 לסיכומיו מתגונן הלכה למעשה כנגד הטענה של הפרת הבטחת הנישואין תוך שהוא מציין כי התובעת עברה את הליך הגיור בעל כורחה בין השאר על רקע הבטחות לנישואין, אם כי הוא מכחיש כי היתה התחייבות שכזו. כזכור כב' השופטת ברגמן לא סברה כי הגיור נעשה דווקא על רקע של מיסוד הקשר ואולם, גם אם אני אינני מקבל את עמדת התובעת ומאמץ את עמדתה של כב' השופטת ברגמן ובשים לב לעובדה שהצדדים חלוקים ביניהם בסוגיה זו, נשאלת השאלה האם יעלה על הדעת שבמערכת יחסים מן הסוג לה טוען הנתבע יועברו לו כספים בסדר גודל שכזה? האם ההסדר הכלכלי אליו מתייחס הנתבע, הסדר שבעליל יש בו כדי לקפח את התובעת דווקא שכן, היא מעבירה לו למעשה את כל כספי השתכרותה והוא זה אשר למעשה שולט על הכספים כתוצאה מבזבזנות או חוסר יכולת לעשות שימוש בכסף כעולה מגרסתו, הינה גרסה סבירה? שקלתי בדבר ואני סבור שלא מדובר בגרסה סבירה וכי יש בהעברות הסכומים האמורים כדי ללמד בעליל על רצון למיסוד הקשר בדרך זו או אחרת ועל הבטחה שלא התממשה. אני לא חושב שהיו בידי התובעת כלים אחרים כדי להוכיח לי את נכונות גרסתה בהקשר זה. עם זאת, הגם שאני נכון לקבל חלק זה בתביעתה של התובעת, אינני מוצא כל הצדקה להכשיר ולקבל חלקים אחרים בתביעתה ואנמק מדוע: ראשית דבר, הנושא של הדירה שנקנתה ע"י הנתבע ונרשמה על שמו. כל הסבריה של התובעת לא התקבלו על דעתי. המדובר בהסברים בלתי סבירים. אני יכול לקבל שחלק מכספי העברה עברו אולי לצורך קניית הדירה ואולם מדובר כאמור בכספים שאני נכון להורות על חלק מהחזרתם (כפי שאבהיר בהמשך), התובעת שעליה נטל הראיה לא הוכיחה שמדובר בסכומים נוספים מעבר לסכומים שהועברו והסבריה לעניין נטילת משכנתא ועניין רישום הזכויות לא התקבלו על דעתי ונדחים על ידי כבלתי סבירים. חזקה על התובעת שאם היתה נמצאת בסיטואציה של מתן כספים נוספים כפי שהיא מציינת בסדר גודל של 100,000 ₪ כאשר במאמר מוסגר אציין שלא הוכיחה כלל ועיקר מהיכן מגיעים כספים אלה וכאשר מדובר בכספים בסדר גודל גדול מאד למשפחה שאך עשתה עליה ובשים לב לעובדה שאין לה למעט ה"ניתוח" שהיא מבצעת של הסכומים שנדרשו לצורך קניית הדירה, הרי אין בכך כדי לעמוד בנטל הראיה בהקשר זה ובהעדר כל ראיות כפי שהיה במקרה של העברות הכספים אותם הציגה לביהמ"ש ואני נכון לקבל את הסברו של הנתבע לגבי המקורות הכספיים שהובילו לקניית הדירה. גם ההסבר הנוגע לנושא של לקיחת משכנתא כאמור נראה בעיני יותר ממאולץ ואינו נתמך בכל ראיה, כאשר תמיכה וחיזוק לעמדתי בדבר דחיית החלק הזה בתביעה מבוסס גם על העובדה כי מוכרת הדירה העידה כי מעולם לא נתקלה בתובעת עובר למתן עדותה בפני כב' השופטת ברגמן. אני דוחה גם בהעדר ראיות את כל הדרישה לחלוקת המטלטלין אשר נקנו ע"י הנתבע ואשר התובעת טוענת לחלוקה של אותם מטלטלין. הנתבע סיפק הסברים מתאימים לגבי רכישת המכשירים החשמליים ואחרים ואני סבור שיש לאמץ את גרסתו בהקשר זה. יש לציין כי התובעת מתייחסת לעלות מכשירים ב- 30,000 ₪ וגם כאן הסכום הוא גבוה ומחייב הסברים כיצד הגיעה לסכום זה ועל סמך מה היא טוענת כי דווקא בכספיה שלה מומנו קניית המכשירים האמורים ובשים לב לקביעותיה של השופטת ברגמן. המשמעות היא שלמעשה אני נכון להכיר אך ורק בחלק של התביעה המתייחס להעברות הכספיות בשיעור של כ- 80,000 ₪ שבוצעו מחשבון התובעת לנתבע. ואולם, יש לזכור כי כספים אלה כל כולם לא מצאו את ביטויים בכך שהנתבע לקח את הכספים לכיסו. בפועל, בחלק מהכספים נעשה שימוש לצורכי קיום, לצורכי שכ"ד (בשים לב גם להתייחסות לגבי הדירה של סנדלר ולקביעותיה של כב' השופטת ברגמן אשר חלקן לפחות לא נתקבלו על דעתי ככל שהדבר נוגע להסברו של הנתבע לגבי תשלום שכה"ד) ועל כן יש לקזז מסכומים אלה. אני מקבל איפוא את החלק בתביעה שעניינו הטענה כי אכן הועברו ע"י התובעת לנתבע כספים ואולם נשאלת השאלה כאמור, האם לתובעת מגיע שיפוי מלא מאותם כספים ,שהרי לכאורה הרי למעשה בשלב כזה או אחר התובעת גרה עם הנתבע ובמיוחד בשים לב לעובדה שלמעשה מערכת היחסים בין הצדדים היתה כזו במהלכה גרו הצדדים בדירת סנדלר במשותף ואולם יש להפנות לקביעתה של השופטת ברגמן לפיה לא היו שני הצדדים כשהם גרים בדירה זו בכל השלבים יחדיו. כמו כן סביר להניח כי הנתבע העביר לתובעת כספים כאלה או אחרים מתוך הכספים אשר העבירה לו ואינני מעלה על דעתי כי שמר את כל הכסף לעצמו ובשים לב לעובדה שמדובר במערכת יחסים שנמשכה זמן רב ואשר על כן, אני סבור שיש לפסוק על דרך האומדנה תוך לקיחה בחשבון של קיזוז מתוך הסך של כ- 80,000 ₪ אשר העבירה ואני סבור כי פסיקה של 50,000 ₪ בנסיבות העניין תהיה הוגנת. מתוך הסך של 79,950 ₪ אשר העבירה התובעת בזמנים המצויינים לנתבע, אני מכיר איפוא בסכום בשיעור של 50,000 ₪, בשים לב להערתי דלעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את המרכיבים השונים הראויים להתייחסות בהקשר זה. 50,000 ₪ עפ"י פס"ד זה ישלם הנתבע לתובעת כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית, מדובר בהפקדות אשר נעשו לאורך 4 שנים ועל כן אני קובע כי ההצמדה ונשיאת הריבית תהיה מתאריך ממוצע של ההפקדות, דהיינו מתאריך אוגוסט 99. בנוסף, ישפה הנתבע את התובעת על אגרות ביהמ"ש ששילמה. אינני יכול להתעלם מפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ביחס להליך שהתנהל בפני כב' השופטת ברגמן אשר דחתה את התביעה הנוגעת ל"ידועים בציבור" ועלי לציין שאכן קביעתה אינה מחייבת אותי שכן המדובר בתביעה נפרדת ושונה, ואולם אין להתעלם מכך שביהמ"ש קיבל בסופו של יום את התביעה. אני קובע איפוא הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כאשר אני מקזז רעיונית הוצאות שהיה צריך לפסוק לחובת התובעת בהליך שהתנהל בפני כב' השופטת ברגמן באופן שנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלה יש לשלם עפ"י פסה"ד תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן היום כ"ח באב, תשס"ד (15 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים. ערן נווה, שופט נישואין / חתונההפרת הבטחת נישואיןשאלות משפטיות