1. התובעת הגישה ביום 20.1.00 למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בגב.   תביעתה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי מן הטעם שלא אירעה לה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") הואיל ולא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה, אשר הביאו למחלתה וכן מן הטעם שהנזק בגבה התפתח על רקע מצב תחלואי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתה. (החלטת פקידת התביעות מיום 11.9.00) על כך הוגשה התביעה לבית הדין.   2. התובעת, ילידת 1976, עבדה בחנות השייכת לחברת לב ושפע בע"מ, אשר עוסקת בענף האוכל המוכן- קייטרינג. 3. התובעת טענה הן לקרות אירוע תאונתי בעבודתה, ביום 23.12.99 והן לפגיעה מסוג מיקרוטראומה.   האם אירע לתובעת אירוע תאונתי בעבודה ביום 23.12.99?   4. על פי הנטען בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית, ביום 23.12.99 (יום חמישי) נפגעה התובעת בגבה תוך כדי עבודתה בנקיון החנות ועקב הרמת קונטיינרים כבדים של אוכן מוכן.   התובעת העידה בתצהירה כי בערב יום האירוע התגברו הכאבים בגבה עד כדי כך שלא יכלה לזוז מהמיטה.   למחרת יום האירוע, קרי- יום שישי, ניגשה לרופא על מנת לבדוק את פשר הכאבים שתקפו אותה, אולם הרופא לא היה והיא נתבקשה לחזור ולהגיע ביום א' שלאחר סוף השבוע.   לעדותה, מאחר שהיו לה כאבים עזים, שכבה במשך כל השישי-שבת במיטה ולא זזה וביום א' חזרה אל הרופא וזה האחרון אסר עליה לחזור לעבודתה עקב חשש לפריצת דיסק.   לאחר מכן היתה התובעת 38 ימים בחופשת מחלה.     5. התובעת העידה כי היא בחורה צעירה, בת 24, ועד לקרות האירוע בעבודתה לא סבלה בעבר מכאבי גב כלל.   6. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק לגבי עובד, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..".   7. המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"פתאומיות".   פתאומיות פרושו אירוע שניתן לאתר במישור הזמן- הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח- הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע. (דב"ע לא/5-0 אסתר ושדי נ' המוסד, פד"ע ב, 200; דב"ע נו/103-0 שלמה עטר נ' המוסד, לא פורסם).     8. לגבי פגיעה בגב נפסק כי על המבוטח להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה. (דב"ע נה/181-0 המוסד נ' נפתלח לפידות, לא פורסם; דב"ע נו/288-0 אורי עמר נ' המוסד, לא פורסם).   בין אם מדובר בפגיעה בגב שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין (כמו הרמה או דחיפה) ובין אם כתוצאה של גורמים חיצוניים שאינם נראים לעין (כגון מקרה שאדם עושה תנועה לא נכונה ו"נתפס לו הגב"), בשני המקרים, ראשית הראייה צריכה להיות שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה שקושר את הפגיעה לעבודה. (דב"ע נא/128-0 המוסד נ' משה דרוד, פד"ע כד 545; דב"ע מד/90-0 צבי שפיר נ' המוסד, פד"ע טז 93).   נסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה תלוי בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו "נתפס" גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד.   ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע.   (דב"ע נא/205-0 המוסד נ' שחאדה סעיד, פד"ע כד 222; דב"ע נא/218-0 המוסד נ' משה דרור, פד"ע כד 545).   9. המסמך הרפואי הראשון מבחינת סמיכות הזמנים לאירוע הנטען, ממנו ניתן ללמוד על נסיבות הפגיעה, הוא מיום 27.12.99, בביקור התובעת אצל דר' צרפתי.   במסמך זה נרשם כי התובעת סובלת מכאבי גב תחתון מזה מספר ימים, אך אין איזכור של פרטי האירוע התאונתי בעבודה מיום 23.12.99.   גם במסמך מיום 2.1.00, בביקור נוסף אצל דר' צרפתי, לא נרשם דבר באשר לקרות אירוע תאונתי מיום 23.12.99 בעבודה. במסמך זה נרשם: "כאבי גב תחתון מזה יומיים". (ההדגשה לא במקור, מ.ל.)   במסמך נוסף מיום 7.1.00 נרשם: "עדיין כאבי גב ללא שיפור..." ולא נרשם דבר אודות אירוע תאונתי בעבודה מיום 23.12.99.   הרישום מיום 19.1.00, אצל ד"ר פרבר, האורתופד, הינו המסמך הראשון המציין קשר כלשהו בין האירוע התאונתי הנטען מיום 23.12.99 לבין כאבי הגב של התובעת. במסמך נרשם: "כאבי גב תחתון. מזה חדש. שהופיעו לאחר הרמת משא בעבודתה". (ההדגשה לא במקור, מ.ל.)     10. בחקירתה, העידה התובעת לעניין זה:   "ש. כאשר נגשת לד"ר צורף מה ספרת לו? ת. ספרתי לו שיש לי כאבים נוראיים בגב, לא ישנתי כל הלילה ואני לא יכולה לזוז. ספרתי לו שאני זוכרת שזה היה בשעות הצהריים בעבודה. ספרתי לו שהרגשתי כאב חד כשהרמתי קונטינר שהייתי צריכה להרים שם. ש. כעבור מספר ימים היית אצל ד"ר צרפתי שהוא נתן לך 6 ימים ואח"כ שוב נגשת אליו ושוב הוא נתן לך 6 ימים ובפעם השלישית הוא שוב נתן לך 6 ימים נוספים, מדוע 4 פעמים נתנו לך ד"ר צורף וד"ר צרפתי אישור מחלה ולא תעודה לנפגע בעבודה אם ספרת שזה קרה לך בעבודה. ת. לא יודעת. ש. מפנה לכרטיס רפואי מקופ"ח "מכבי", יכול להיות שד"ר צורף הוא לא הרופא הקבוע שלך ולכן הוא לא רשם בכרטיס אלא רק נתן לך אישור מחלה? ת. יכול להיות. הוא לא הרופא הקבוע שלי. ש. ביקור מה - 27.12.99 - מקריא מהרישום בכרטיס. הוא לא כתב שום דבר לגבי משהו שקרה בעבודה, האם ספרת לו שזה קרה בעבודה? ת. כן. ספרתי לו. ש. ביקור מה - 2.1.00 - מקריא מהרישום בכרטיס. ת. ספרתי לו שזה כאבי גב רצופים ושזה קרה לי בעבודה. ש. ביקור מה - 7.1.00 - מקריא מהרישום בכרטיס. גם בפעם השלישית ד"ר צרפתי לא מתייחס בשום צורה לעבודה שלך. איך זה יכול להיות? ת. ספרתי לו מההתחלה שהרגשתי את זה בעבודה. ש. ד"ר צרפתי הפנה אותך לאורטופד, לד"ר פרבר. יכול להיות שרק אצלו נזכרת לספר שהכאבים הופיעו בעבודה? ת. לא". (עמודים 2-1 לפרוטוקול. ההדגשות לא במקור, מ.ל.)     11. בתצהיר העדות הראשית לא פירטה התובעת כיצד ומתי בדיוק אירע האירוע התאונתי הנטען ביום 23.12.99. כל שנאמר בתצהיר הוא כי "בתאריך 23.12.99 (יום חמישי), נפגעתי בגבי תוך כדי עבודתי בנקיון החנות והרמת הקונטיינרים כאמור לעיל" (סעיף 5 לתצהיר).   בחקירה הנגדית העידה התובעת כי בעת שהרימה קונטיינר, הרגישה לפתע כאב חד בגבה. התובעת העידה כי התאונה אירעה בשעות הצהריים וכי בשעות הערב התגברו הכאבים בגבה: "ת. באותו רגע שהרמתי את הקונטיינר אמרתי למנהלת החנות שהרגשתי כאב חד בגב, היא אמרה לי לא להתייחס לזה ללכת הבייתה בסוף יום העבודה ולנוח. הרגשתי כאב חד של כמה דקות, עדיין המשכתי להרגיש את הכאב. המשכתי לעבוד עוד כ - 4 שעות למרות הכאב. התגברות הכאבים הייתה בשעות הערב המוקדמות. אז הרגשתי שאני לא יכולה לזוז. ש. כמה קונטיינרים הרמת? ת. בערך 10, כשכל אחד מהם שוקל בין 10 ל - 15 קילו. בעת שחשתי בכאב, החזקתי קונטיינר אחד ביד. ש.ת. הקונטיינר היה על הרצפה בחנות והייתי צריכה להעביר אותו לרכב. ש.ת. ברגע שהתכופפתי והרמתי אותו - הרגשתי את הכאב". (עמוד 3 לפרוטוקול)   מאידך, בהודעתה לחוקר המוסד מסרה התובעת גרסה אחרת לפיה הופיעו הכאבים בגבה לראשונה לאחר שעות העבודה, בהיותה בביתה: ת. ביום אחד פתאום אחרי העבודה בבית לא יכולתי ממש להתרומם וחשתי בכאבים עזים בלילה...".   על פי הגירסה שנמסרה לחוקר המוסד, התובעת קשרה את כאבי גבה לעבודתה היום יומית ולא לאירוע חד פעמי שאירע לה ביום מסויים, כפי שטענה בגרסתה המאוחרת יותר:   "מה גרם לך לכאבים בגב? ת. אני חושבת שכול ההרמות של הקונטינרים כל יום להתכופף ולהתרומם כול יום". (ההדגשות לא במקור, מ.ל.)   לעניין הסתירה בגרסאות שמסרה העידה התובעת כך: "ש. את זוכרת שנתת עדות לחוקר מהביטוח הלאומי? ת. כן. מאשרת את חתימתי. (נספח לכתב ההגנה) ש. החוקר שאל אותך מה קרה ולמה את מגישה תביעה. עמ' 1 שורה 19 ואילך. את לא סיפרת בכלל לחוקר שהרגשת כאב בעבודה תוך כדי הרמה מסויימת. ת. בעבודה הרגשתי כאב חד. ש. אז למה לא ספרת לחוקר עוד ביוני 2000? ת. לא זוכרת למה לא ספרתי. ש. בהמשך שאל אותך לגבי הטיפול הרפואי ומסרת לו שגם לרופא ד"ר צרפתי אמרת שהרמת קונטיינר ורק בלילה הרגשת כאבים, אז איך זה יכול להיות שרק בלילה הרגשת כאבים אחרי שבשעות היום הרמת קונטיינר? ת. לרופא אמרתי שהרגשתי כאב אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רק כשבלילה התגברו לי הכאבים יותר ייחסתי חשיבות לכך". (עמוד 3 לפרוטוקול)   אין בכך כדי להניח את הדעת מדוע לא מסרה התובעת לחוקר המוסד את העובדות כהוויתן, אם אכן חשה בכאב חד ברגע הרמת הקונטיינר.     12. אף לעניין המועד הראשון בו פנתה התובעת לטיפול רפואי התגלו סתירות בגרסאות התובעת.   בטופס התביעה שהגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי נרשם כי תאריך קבלת הטיפול לראשונה הוא ה-26.12.99, קרי- יום א'.   לחוקר המוסד מסרה התובעת כי פנתה לרופא כבר ביום שישי. לעניין הסתירה בין שתי הגרסאות מסרה התובעת בחקירתה הנגדית כי: ש. בטופס תביעה (מציג) רשום כי פנית יומים אחרי המקרה לטיפול רפואי רק ביום א. ת. יום שישי כבר פניתי לד"ר צורף אלכסנדר ממכבי".   אלא שבתצהיר העדות הראשית מסרה התובעת גירסה אחרת, על פיה פנתה כבר ביום שישי לקבלת טיפול רפואי (כגרסתה בהודעתה), אולם מאחר והרופא לא היה (גרסה חדשה), נתבקשה לחזור ביום ראשון וכך עשתה (כגרסתה בטופס התביעה למוסד).   בחקירה החוזרת, העידה התובעת כי ביום שישי קיבלה טיפול רפואי מרופא אחר, שאינו רופאה הרגיל וכי חזרה ביום ראשון לבדיקה אצל דר' צרפתי:   "ש.ת. לפני הפגיעה הכרתי את רופא המשפחה, ד"ר צרפתי. ש.ת. לאחר האירוע, ביום שישי נגשתי למרפאה ואמרתי שאני רוצה להכנס לד"ר צרפתי רופא המשפחה שלי, היא אמרה לי שד"ר צרפתי לא נמצא היום ונמצא המחליף שלו, ד"ר צורף. ש.ת. ד"ר צורף ראה אותי ביום שישי. ש.ת. נכנסתי אליו ואמרתי שיש לי כאבים עזים בגב שיום קודם בעבודה הרגשתי כאב חד והתגברו לי הכאבים, הוא נתן לי כדורים ואמר שזה אמור להרגיע לי את הכאבים ואמר שאחזור לד"ר צרפתי. ש.ת. ביום ראשון פניתי לד"ר צרפתי כי הכאבים המשיכו למרות הכדורים". (עמוד 5 לפרוטוקול. ההדגשות לא במקור, מ.ל.)   הגירסה על פיה ד"ר צורף בדק את התובעת ביום שישי ה-24.12.99 אינה תואמת את גירסתה של התובעת בתצהיר עדותה הראשית. לא למותר לציין עוד כי גירסתה (האחרונה) של התובעת, על פיה נבדקה עוד ביום שישי על ידי ד"ר צורף, לא נתמכת כלל ברישומים הרפואיים שהוצגו. 13. יצויין עוד כי על אף עדותה של התובעת בחקירתה הנגדית כי לאירוע היתה עדה מנהלת החנות. (נתון שלא צויין קודם לכן, לא בטופס התביעה לדמי פגיעה ולא בתצהיר העדות הראשית), לא הובאה עדות רלבנטית זו בפני בית הדין.   (לגירסת התובעת בחקירתה הנגדית, העדה סירבה להעיד מכיוון שהיא קרובת משפחה של בעל החנות, אשר יחסי התובעת עימו אינם טובים מאז קרות האירוע).   14. לא שוכנעתי איפוא כי הובאה "ראשית ראיה" לקרות אירוע תאונתי בעבודה ביום 23.12.99.   האם הונחה תשתית עובדתית לבחינת עניינה של התובעת במישור המיקרוטראומה?   15. עניינה של התובעת נדון אף במישור של פגיעה מסוג מיקרוטראומה- "אירוע זעיר"- שורה של אירועים שבכל אחד מהם מתקיים אמנם תנאי הפתאומיות, אך רק בהצטברותם באה התוצאה המזכה בגמלה.   על פי הפסיקה, מיקרוטראומה הינה "המפלט האחרון" למבוטח הסובל ממחלה שאינה "מחלת מקצוע" ולא נפגע בפגיעה חד פעמית. (דב"ע נה/93-0 המוסד נ' עזרא קורן- לא פורסם; דב"ע נז/88-0 מנואל סקולסקי נ' המוסד- לא פורסם).   תורת המיקרוטראומה נוצרה על מנת להרחיב את המקרים שיוכרו כפגיעה בעבודה, אך גם במסגרת זו יש תנאים שצריכים להתקיים.   יסוד ראשוני של הכרה בפגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה הוא שכל פגיעה זעירה תגרום נזק. (דב"ע נב/78-0 שושנה איצקוביץ נ' המוסד פד"ע כד 306)   לעניין זה נפסק: "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין- ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע". (דב"ע מח/ 77-0 אליעזר מזרחי נ' המוסד פד"ע יט 538; דב"ע נו/ 145-0 אבי אליהו נ' המוסד- לא פורסם).   כלל השני העולה מהפסיקה הוא שהעובדה, כי אכן במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות מדובר ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי מדובר- צריכה ראיות מפי רופא. (דב"ע נו/90-0 אריה אוחיון נ' המוסד, לא פורסם; דב"ע נו/268-0 חיים לוי נ' המוסד, לא פורסם).   הכלל השלישי הוא שצריך כי יוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות - מצטברות לבין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה לגימלה. (דב"ע לה/61-0 המוסד נ' יעקוב לוי פד"ע ז 345; דב"ע נה/168-0 המוסד נ' אסתר גופשטיין, לא פורסם).   16. הכרה בחלות תורת המיקרוטראומה לפגיעה בגב מותנית אף היא בקיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברותן גרמו לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה.   התנועות שבגינן עשויות להגרם למבוטח "פגיעות זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן" ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא עליהן לחזור ולהשנות בתכיפות נמשכת. (עב"ל 364/97 המוסד נ' אסרף, פד"ע לה 463; דב"ע תש"ן 232-0 המוסד נ' רבוס חסאן, פד"ע כג 31)   17. בתצהירה פירטה התובעת את עבודתה אצל מעסיקה ואת התנאים שגרמו, לטענתה, להתפתחות פגיעתה בגב. להלן עיקרי הדברים:   א. פתיחה וארגון החנות בתחילת יום העבודה: דחיפת מתקני אוכל ו/או ממתקים, חטיפים וקופסאות שימורים לפתח החנות.   ב. הרמה והכנסה של קונטיינרים של אוכל מוכן מרכב אל תוך המקרר שבחנות.   משקלו של כל קונטיינר בין 10 עד 15 ק"ג לערך.   עבודה זו היתה נמשכת כ- 45 דקות מידי בוקר.   ג. במשך היום עסקה התובעת במכירה ושרות לקוחות. במסגרת עבודה זו היתה התובעת ממלאת לעיתים תכופות את המתקנים בהם האוכל המוכן היה מוצג ללקוחות ובנוסף היתה מוציאה שקיות זבל כבדות מאוד לפח מחוץ לחנות.   ד. בימי שלישי, רביעי, חמישי ושישי, בשעות הצהריים, הייתה מגיעה הספקה נוספת של קונטיינרים של אוכל לחנות.   התובעת היתה מרימה ומכניסה את הקונטיינרים אל החנות.   משקלם של הקונטיינרים נע בין 10 ל-15 ק"ג לערך.   ה. בכל יום בשעה 15:30 היתה התובעת מארגנת את החנות ומנקה אותה לקראת היום למחרת. במסגרת עבודה זו היתה התובעת מרימה דלי מים כבד ומעבירה אותו ממקום למקום. כן היתה התובעת מזיזה ומארגנת את הקונטיינרים שבחנות.   ו. בסוף היום בשעה 16:15 לערך, שוב היה מגיע הרכב המסחרי לחנות. התובעת היתה מרימה ומכניסה את כל הקונטיינרים (מלאים, מלאים למחצה וריקים) מהמקרר שבחנות לרכב. (כ-30 דקות לערך).   ז. התובעת הצהירה לעניין הכנסת והוצאת הקונטיינרים כמפורט לעיל כי הדבר הצריך אותה כל יום להתכופף ולהרים בין 15-10 ק"ג כל קונטיינר (ולעיתים אף יותר מזה), וזאת בבוקר (כ-45 דקות) בשעות הצהריים (4 פעמים בשבוע) ובסוף יום העבודה ( כ-30 דקות, כאשר לא כל הקונטיינרים היו מלאים) וכך, חוזר חלילה, משך כ-4 חודשים.   זאת, לבד מהרמת דלי המים ונשיאתו לצורך הנקיון, לקראת סיום יום העבודה.   18. הפרטים שמסרה התובעת בתצהירה לעניין הפעולות שביצעה במסגרת עבודתה, לרבות כיפוף והרמה, לא נסתרו בחקירה נגדית.   הגרסה בתצהיר לעניין הפעולות שביצעה התובעת במסגרת עבודתה בחנות, אף תואמת את הגרסה שמסרה בהודעתה לחוקר המוסד.   19. על פי ההלכה לענין הרמה, גם אם אין תדירות קבועה וסדירה של הגירוי, אך הוא ממושך וחוזר וגם אם תנועות ההרמה לא היו זהות חלוטין בכל פעם, הרי שאם מדובר בפעולות חוזרות ונשנות במהלך העבודה, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, מתקיימת התשתית העובדתית המספקת לענין מיקרוטראומה, לצורך מינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי הרפואי ובחינת השאלה האם כל פעולה כאמור (של התכופפות והרמה), גרמה לפגיעה כלשהי בגבו של המבוטח, שאפשר לייחסה לזמן מסוים ולאירוע "זעיר" מסוים.   בעניינה של התובעת, מדובר בפעולות חוזרות ונשנות של התכופפות והרמת משאות במשקל 10-15 ק"ג וזאת פעמיים ואף שלוש ביום (במרבית השבוע), לפרק זמן של 30-45 דקות בכל פעם.   20. ב"כ המוסד טען בסיכומיו כי מאחר והתובעת עבדה בחנות רק כארבעה חודשים, לא ייתכן כי התפתחה פגיעה מסוג מיקרוטראומה בזמו כה קצר. זוהי שאלה שברפואה והמומחה שימונה מטעם בית הדין יחווה דעתו לגביה, בהתייחס לכל הרישומים הרפואיים ובשים לב גם לגילה של התובעת.   21. משהונחה איפוא התשתית העובדתית לעניין של פגיעה מסוג מיקרוטראומה, (פעולות הרמת משאות כבדים תוך כיפוף חוזר ונישנה של הגב), ימונה בשלב זה מומחה רפואי מטעם בית הדין וזאת לצורך בחינת ושאלת קיומה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה בביצוע כל פעולה כאמור, לרבות בחינת שאלת הקשר הסיבתי.     22. בטרם תינתן החלטה בדבר מינוי מומחה, יודיעו ב"כ הצדדים לבית הדין, תוך 21 יום ממועד המצאת פסק הדין החלקי, האם ישנו חומר רפואי נוסף אותו יש צורך להזמין לתיק על מנת שיעמוד בפני המומחה לצורך חוות דעתו.   23. שאלת ההוצאות תוכרע בפסק דין הסופי, ועל פי תוצאותיו.     ניתן היום 17 בספטמבר, 2002 (י"א בתשרי תשס"ג), בהעדר הצדדים.     מיכל לויט, שופטת    עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גברפואה