גימלת פעוט נכה 100% 1. עניינה של תביעה זו היא תביעה לגמלאות בשל ילד נכה, לפי סעיף 222 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995. התביעה הוגשה למוסד לביטוח לאומי על ידי מר אחמד מוחמד חליל, אביו של הילד יוסף אחמד חליל (להלן-"הילד"). משנדחתה התביעה, החל מיום 1.5.96, על פי החלטת פקידת התביעות מיום 22.4.96, הוגשה התביעה לבית הדין, בטעות, בשם הילד, משמע שהתובע, על פי כתב התביעה הוא הילד, יוסף אחמד חליל (יליד 1994). כפי שטען הנתבע בכתב הגנה, הזכאי לגימלת ילד נכה, על פי החוק, ובהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה ללימודים וסידורים לילד נכה) התש"ם - 1980 (כפי שהיו בתוקף במועד הרלבנטי לתביעה זו) - הוא המבוטח, היינו הורהו של הילד, ולא הילד עצמו. לפיכך, ככל שמבקש המבוטח לתקוף את החלטת פקיד התביעות, בתובענה לבית הדין או בערעור לועדת עררים לילד נכה - התובע (או המערער) יכול שיהיה רק המבוטח, ההורה, שתביעתו נדחתה - ולא הילד. למרות שהנתבע טען זאת בכתב ההגנה - חזר ב"כ התובע על הטעות והגיש גם את כתב תביעה המתוקן וגם את הסיכומים בשם הילד. אנו נתייחס, אפוא, להלן אל אביו של הילד, אחמד מוחמד חליל, כאל "התובע" - שהוא התובע הנכון, על פי הדין. 2. בכתב ההגנה, טען הנתבע, כטענה מקדמית, כי יש לדחות את התביעה על הסף, הן מחוסר סמכות עניינית, והן מחמת ההתיישנות. משהוגשו כתבי טענות מתוקנים, הוגש תצהיר עדותו הראשית של התובע (האב) והוגשה תעודת עובד ציבור של מרכזת הגימלאות בנכות כללית - הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי בית הדין ידון תחילה בבקשה לדחיית התביעה על הסף, ובעניין זה הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב. 3. אלה העובדות הרלבנטיות, לעניין הבקשה לדחיית התביעה על הסף: (1) הילד יוסף אחמד חליל - נולד ב- 9.5.94. (2) ביום 21.11.94, משהיה הילד כבן חצי שנה, הוגשה בגינו תביעת לגימלת ילד נכה. (3) הנתבע אישר את התביעה, משהוכר הילד כ"פעוט נכה", כהגדרתו לפי תקנה 3א, לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה ללימודים וסידורים לילד נכה) התש"ם - 1980 (כפי שהיו בתוקף במועד הגשת התביעה - להלן "התקנות"). בתקנה 3א לתקנות הנ"ל נקבע, בחלק הרלבנטי לענייננו: (א) לעניין תקנה זו - "פעוט נכה" פעוט שטרם מלאו לו 3 שנים ונתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא לוקה במחלה ומקבל טיפול כמפורט בחלק א' בתוספת השניה; (2) הוא סובל מליקוי ראיה חמור כאמור בחלק ב' בתוספת השניה, או בשל עיכוב התפתחותי חמור אינו מסוגל לבצע את מרבית הפעולות ותנועות הראש, הגפיים והגו הרגילות אצל בן גילו; "טיפול התפתחותי" - טיפול לפי תכנית שאישר מי שצויין בחלק ג' בתוספת השניה, לפי העניין, או מי שהוא הסמיכו לכך. (ב) גימלה חודשית, כהשתתפות המוסד בהוצאות לסידורים מיוחדים, תשולם בעד פעוט נכה - (1) כאמור בפסקה (1) להגדרת "פעוט נכה" - בסכום השווה לקיצבת יחיד מלאה; (2) כאמור בפסקה (2) להגדרת "פעוט נכה" - בסכום השווה ל- 60% מקיצבת יחיד מלאה, ואם הוא מקבל טיפול התפתחותי - בסכום השווה לקיצבת יחיד מלאה. (ג) … (ד) רופא מומחה שהסמיכו לכך המוסד, יקבע אם הפעוט הוא פעוט נכה ואם הפעוט מקבל טיפול התפתחותי; (ה) …" על פי החלטת הרופא המוסמך, כאמור בתקנה 3א(ד) נקבע כי הילד הוא פעוט נכה הסובל מעיכוב התפתחותי, משמע שהוא "פעוט נכה" לפי תקנה 3א(א)(2) הנ"ל - ובהתאם לכך נקבעה זכאות התובע לגימלה בשיעור 60% לפי תקנה 3א(ב)(2). (4) החל מ- 1.8.95 - שולמה לתובע גימלת פעוט נכה בשיעור 100% , לפי תקנה 3א(ב)(2), משהוספה תוספת לימודים, בהתאם לקביעת הרופא המוסמך, כי הפעוט החל לקבל טיפול התפתחותי. הגימלה האמורה, בשיעור קיצבת יחיד מלאה (100%) שולמה לתובע עד 30.4.96. (5) ביום 22.4.96, נשלח לתובע מכתב דחייה, לפיו הופסק תשלום גימלת ילד נכה בעד הילד יוסף, מהנימוקים שפירטה פקידת התביעות במכתב: "הילד אינו "פעוט נכה" כהגדרתו בתקנות הנ"ל". במכתב הדחייה, צויין אף זאת: "אם יש לך השגות על החלטה זו, זכותך לערור לפני ועדת עררים לילד נכה תוך 90 יום מיום קבלת ההודעה. ערר מנומק בכתב יש להגיש בסניף המוסד לביטוח לאומי שבאזו מגוריך". (6) אין מחלוקת כי התובע לא הגיש ערר לועדת העררים לילד נכה. (7) משהגיע הילד לגיל 3, אושרה זכאות התובע לגימלת ילד נכה, בעד הילד, החל מ- 1.5.97, בשיעור 30%, לפי תקנה 2(א) לתקנות הנ"ל, שזו לשונה: "בעד ילד התלוי בעזרת הזולת במידה רבה, ברוב שעות היממה, ובעד ילד הסובל מליקוי מיוחד, תשולם גימלה חדשית להשתתפות המוסד בהוצאות לסידורים מיוחדים בסכום השווה ל- 30% מקיצבת יחיד מלאה". מתעודת עובד ציבור של מרכזת הגימלאות עולה, כי בבדיקה של הערכת תלות הילד בעזרת הזולת, צבר הילד 3.5 נקודות, לפי שיטת הניקוד המקובלת בבדיקות להערכת תלות - ובהתאם לכך נקבעה הזכאות לגימלה בשיעור 30%. (8) מספטמבר 1998, משהחל הילד ללמוד במסגרת גן טיפולי - שולמה לתובע גימלת ילד נכה בשיעור 50% (30% לפי תקנה 2(א) הנ"ל, בתוספת 20% גימלה לדמי מחיה ולעזרה בלימודים, לפי תקנה 3(א)). (9) נוסיף אף זאת, הגם שמדובר במועד שאינו רלבנטי לתביעה, כי החל מ- 1.4.2000 משתלמת לתובע, בעד הילד יוסף, גימלת ילד נכה, בשיעור 100%, בעקבות ביקור מעקב, שבו נערכה בדיקת הערכת תלות מחודשת, שבה צבר הילד 5 נקודות. 4. הבקשה לדחיה על הסף - מחוסר סמכות עניינית מכתב התביעה המקורי עולה, כי התובע ביקש לתקוף את החלטת הנתבע, לפיה הופסק תשלום גימלת ילד נכה בגין הילד יוסף, החל מ- 1.5.96, כפי שהודיעה פקידת התביעות לתובע, במכתב הדחייה המצורף לכתב התביעה. עולה, אפוא, מטענות התובע, בכתב התביעה המקורי, בתצהירו ובסיכומיו - כי הוא מבקש, בין השאר, לערער על ההחלטה כי "הילד אינו "פעוט נכה" כהגדרתו בתקנות הנ"ל". בכתב התביעה המתוקן, ציין ב"כ התובע כי "למען הדייקנות, תביעה זו היא בת שני ראשים", משטען, בהסתמך על מכתב הדחייה הנ"ל, כי עבור התקופה ממאי 1997 עד דצמבר 1998 "לא שולם לתובע מאומה" ועל כן הוא מבקש לשלם לו את הגימלה ל- 20 החודשים האמורים, ובנוסף לכך ("הראש השני") - הוא מבקש "לקבוע את דרגת הנכות של התובע, (צ"ל: הילד - נ.ו) משלדבריו "יש סיכויים שהמדובר בנכות 100%". 5. ראשית יצויין, כי לא ברורה טענת התובע, כי "לא שולם מאומה" עבור התקופה ממאי 1997 עד דצמבר 1998. כפי שצויין לעיל, על פי תעודת עובד ציבור של מרכזת הגימלאות, עבור התקופה ממאי 1997 עד ספטמבר 1998 שולמה לתובע גימלת ילד נכה בשיעור 30% , ומיום 1.9.98 עד 1.4.00 שולמה לו גימלת ילד נכה בשיעור 50%. אם, מסיבה כלשהי, לא שולמה הגימלה שאושרה, כאמור לעיל - ברי כי על הנתבע לשלמה לתובע, בתוספת הצמדה כחוק. אלא, שעולה מסיכומי ב"כ התובע, וזו ככל הנראה טענתו העיקרית גם בכתב התביעה המתוקן - כי התובע מבקש לקבוע כי הילד נכה בשיעור 100%, בכל התקופות בגינן הוגשה התביעה, גם לפני שאושרה זכאותו לגימלה בשיעור 100% (מאפריל 2000). משזו למעשה התביעה, היינו ערעור על החלטת פקידת התביעות מיום 22.4.96, המבוססת על החלטת הרופא המוסמך, כאמור לעיל, כי "הילד אינו פעוט נכה כהגדרתו בתקנות", ועל ההחלטות שקבעו את שיעור הגימלה עבור הילד בשיעור 30% (מ- 1.5.97) ובשיעור 50% (מספטמבר 1998) - צודק הנתבע בטענה, כי בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה שעניינה ערעור כאמור, וזאת על פי הוראות החוק והפסיקה, כדלקמן: בסעיף 222 (ד) לחוק נקבעה הסמכות לדון בערעור על החלטת פקיד התביעות, לעניין גימלת ילד נכה: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד תביעות שנתקבלה לפי סעיף זה, רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים לילד נכה. הוראות סעיפים 212 ו- 213 יחולו על ועדה לעררים לילד נכה, בשינויים המחוייבים". הנה כי כן - הסמכות לקבוע את שיעור גימלת ילד נכה, הוענקה לפקיד התביעות, על פי החלטת הרופא המוסמך - ועל החלטת פקיד התביעות ניתן לערער לפני ועדה לעררים לילד נכה - ולא בדרך של תובענה לבית הדין. נזכיר כי על החלטת ועדה לעררים לילד נכה, ניתן לערער, בשאלה משפטית בלבד - לפני בית הדין (לפי סעיף 213 לחוק, שהוחל על ועדה לעררים לילד נכה, כאמור בסעיף 222 הנ"ל). צודק, אפוא, הנתבע בטענתו, כי בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה, המתייחסת להחלטות הנ"ל של פקידת התביעות, כפי שנאמר גם בדב"ע נז/ 36-01 גלעד שריקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב, 433, בעמ' 437: "עד לחקיקת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 94), התשנ"ה-1994, מי שנפגע מהחלטת פקיד התביעה בעניין גימלה לילד נכה, היה רשאי להגיש תובענה לבית הדין לעבודה. עם כניסתו לתוקף של התיקון הנ"ל לחוק הביטוח הלאומי, נקבע כי הנפגע מהחלטת פקיד התביעות, רשאי לערור עליה לפני ועדת עררים לילד נכה, וכי על החלטת הוועדה לעררים ניתן לערער לפני בית הדין לעבודה "בשאלה משפטית בלבד". משנקבע בחוק ובפסיקה, כי הסמכות לדון בערעור על החלטת פקיד התביעות בעניין גמלאות בשל ילד נכה נתונה לועדה לעררים לילד נכה, ולא לבית הדין - אין לשמוע מפי ב"כ התובע את הטענה, כי הילד (בן 4 שנים) ואביו "אינו מבין את הוראות החוק ולא ידע על קיום ערכאת הערר". להזכירך, שבמכתב הדחייה נאמר במפורש: "אם יש לך השגות על החלטה זו, זכותך לערור לפני ועדת עררים לילד נכה תוך 90 יום מיום קבלת ההודעה…". 6. למעלה מהצריך נוסיף אף זאת, בהתייחס לטענות ב"כ התובע, המבקש לקבוע בהסתמך על מסמכים רפואיים , כי "הילד הינו נכה בשיעור 100%" - כי בגימלת ילד נכה לא נקבע שיעור הגימלה על פי שיעור אחוזי הנכות של הילד, בהתאם למבחני הנכות, אלא על פי מבחנים אחרים, בהתאם לתקנות שאוזכרו לעיל. 7. הבקשה לדחיה על הסף - מחמת ההתיישנות התביעה בתיק זה הוגשה לבית הדין ביום 15.10.98, שנתיים וחצי לאחר שנשלח לתובע מכתב הדחייה, אליו מתייחסת התביעה. משביקש התובע לערער על החלטת פקיד התביעות - כי אז היה עליו להגיש ערעור לועדה לעררים "תוך 90 ימים מיום שנמסרה לתובע הגמלה הודעה על ההחלטה" (תקנה 7(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), תשנ"ה - 1995). המועד האמור, כפי שנקבע בתקנות, צויין גם במכתב הדחייה. אף אם סבר התובע, בטעות, כי הסמכות לדון בהשגותיו על החלטת פקידת התביעות נתונה לבית הדין - כי אז המועד להגשת תובענה הוא 6 חודשים מיום שקיבל את מכתב הדחיה (תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל - 1969). מכאן, שככל שהתביעה מתייחסת להחלטת פקידת התביעות מיום 22.4.96 (לפיה נדחתה התביעה לגימלת "פעוט נכה" החל מ- 1.5.96) ולהחלטה לפיה נקבעה זכאות התובע לגימלת ילד נכה בשיעור 30% החל מ- 1.5.97 - כי אז התביעה התיישנה, וגם מסיבה זו דינה להדחות על הסף. טענת ב"כ התובע בסיכומיו, כי אין מקום לטענת ההתיישנות, משום שמדובר בקטין, ועל כן "מרוץ תקופת ההתישנות מתחיל מרגע שבו מלאו לקטין 18 שנים" - אינה מקובלת עלינו. כאמור, התובע הנכון בתיק זה הוא המבוטח, אביו של הילד - ולא הילד עצמו. לילד, מכח עצמו - אין זכאות לגימלה, ואין הוא יכול לתבוע גימלת ילד נכה בבית הדין, לא בגיל 3 וגם לא בגיל 18. 8. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי בקשת הנתבע לדחיית התביעה על סף, היא "בקשה טרדנית, קנטרנית ואין לה יסוד משפטי ו/או עובדתי" ובאשר לטענת ההתישנות הוא טוען, כי "הינה טענה סתמית ואין לה אחיזה במצאיות". ולא היא. כפי שראינו לעיל - טענות הנתבע, הן לעניין חוסר הסמכות העניינית והן לעניין ההתיישנות (לגבי חלק הארי של התביעה) - יש להן יסוד משפטי ועובדתי, ויש להן אחיזה במציאות, בחוק ובפסיקה. 9. התוצאה היא שאנו דוחים את התביעה על הסף - מחוסר סמכות עניינית, ובעיקרה היא נדחית על הסף גם מחמת ההתיישנות. 10. אין צו להוצאות. נאוה וימןש ו פ ט ת אריה גרינבאוםנציג ציבור גיורא רדרנציג ציבור נכותילד נכה / פעוט נכה