1. זוהי תביעה כספית - תביעת נזיקין - עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בתאריך 5/3/00 נפגע התובע בתאונת דרכים, עת נהג ברכב מס' 53-409-11 שהיה מבוטח אצל הנתבעות. אין מחלוקת על אירוע התאונה. אין מחלוקת על הכיסוי הביטוחי. המחלוקת מתמקדת בשיעור הנזק. 2. המצב הרפואי בעקבות התאונה, היה התובע בטיפול רפואי, במסגרת קופת-חולים מאוחדת. לתובע הוכרה תקופת אי-כושר מלא מעבודה מיום 6/3/00 ועד ליום 27/7/00. מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט - ד"ר טאובר - כדי לבדוק את מצבו הרפואי של התובע, תוצאת התאונה. כפי המצויין בפתח חוות הדעת הרפואית, הוצגו בפני המומחה הרפואי, כל המסמכים הרפואיים, לרבות אישורי אי-הכושר. בחוות דעתו כותב המומחה הרפואי: "דיון וסכום מדובר בגבר כבן 25 אשר נפגע בתאונת דרכים ב-5.3.00. מנגנון החבלה בצואר היה מסוג צליפת שוט מלווה בכיפוף ע"ש מותני. לאחר אותה תאונה סבל מכאבי צואר עם הקרנה לכתף שמאל ומכאבי גב תחתון. לפי אישורי המחלה שהוצגו בפני, התובע לא היה כשיר לעבודה עד 27.7.00. בבדיקתי לא מצאתי מגבלת תנועה בעמוד השדרה הצוארי ולמעשה גם לא בעמוד השדרה המותני. בדיקות ההדמיה הדגימו בלטי דיסק צואריים קטנים עם לחץ מינימלי על השק בגובה 4C -3C. בלטי דיסק קלים מאוד נצפו גם בעמוד השדרה המותני. ממצאים אלה אינם מתאימים לממצא חבלתי. התובע סובל בעיקר מכאבים ממקור ע"ש צוארי וממקור ע"ש מותני, קרוב לודאי שהתאונה גרמה להחמרה זמנית במצבו אך לא הותירה נכות אורתופדית צמיתה של ממש. לפיכך לא ניתן לפסוק נכות אורתופדית במקרה זה". 3. כאב וסבל לנוכח המצב הרפואי המפורט בחוו"ד של המומחה הרפואי, ד"ר טאובר, ולנוכח קביעתו של המומחה הרפואי שהתאונה גרמה להחמרה זמנית במצבו של התובע, למרות שלא הותירה נכות אורטופדית צמיתה של ממש, ובהתחשב בתקופת אי-הכושר המלאה 4 חודשים שהוכרה לתובע, תוצאת התאונה הנדונה, אני מחליט להפעיל את הסמכות הנתונה לי עפ"י סעיף 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976, ולפסוק לתובע פיצוי כספי בראש נזק זה. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 10,000 ₪ יהיה הולם את הנסיבות. 4. הפסד השתכרות כאמור בעקבות התאונה, קיבל התובע טיפול בקופת-חולים מאוחדת. לתובע הוכרה תקופת אי-כושר מיום 6/3/00 ועד ליום 27/7/00. אני דוחה את טענת הנתבעות, כי לא היה מקום לתקופת אי-כושר כה ארוכה. בחוו"ד הרפואית מתייחס המומחה הרפואי פעמיים לתקופת אי-הכושר. בציינו את המסמכים שעמדו לרשותו, לצורך מתן חווה"ד הרפואית, הוא מציין את אישורי המחלה - אי-הכושר - שניתנו לתובע. בסיכום חוות הדעת חוזר המומחה הרפואי ומציין כי "לפי אישורי המחלה שהוצגו בפני, התובע לא היה כשיר לעבודה עד 27.7.00". ללמדך, כי המומחה הרפואי מאשר תקופת אי-כושר זו, שאחרת, היה אומר דברים בנדון. הפועל היוצא הוא, כי יש לקבל את תקופת אי-הכושר של התובע כפי המופיע במסמכים הרפואיים המפורטים לעיל. עובר לתאונה עבד התובע ב"מתום שרותי כ"א בע"מ". דא-עקא, שביום 9/2/00 קיבל התובע הודעה על סיום עבודתו בחברה, לאור צמצומים בפעילות החברה. עבודתו של התובע אמורה היתה להסתיים ביום 12/3/00, שישה ימים לאחר אירוע התאונה. סיום עבודה מאולץ זה של התובע, אינו גורע מזכותו לקבל את הפיצוי המגיע לו בגין אובדן כושר העבודה, ויכולת ההשתכרות, תוצאת התאונה. אין לדעת, אם התובע לא היה משיג לעצמו עבודה אחרת, במקום עבודה אחר, דבר שנמנע ממנו עקב פגיעתו בתאונה והקביעה הרפואית, כי הוא איבד את כושר עבודתו החל מיום 6/3/00 ועד ליום 27/7/00. בהחלט סביר כי התובע היה מוצא לעצמו עבודה כפי השכר שהשתכר עובר לתאונה, שכן מדובר בשכר נמוך מאוד. ואכן, בעדותו בביהמ"ש אומר התובע: "תמיד עשיתי מאמצים לחפש עבודה, אבל ברגע ששמעו את המצב שלי, אף אחד לא הסכים לקבל אותי. פניתי להמון הצעות עבודה. התחלתי לעבוד לפני כשלושה חודשים. אני עובד כנהג הסעות". בנסיבות אלו, סבור אני כי התובע זכאי למלוא הפיצוי, עבור התקופה שבין ה-6/3/00 ועד 27/7/00, על בסיס שכרו עובר לתאונה. אני דוחה את טענת הנתבעות כי התובע היה צריך להקטין את הנזק, ע"י פניה לקבלת דמי אבטלה. בעדותו בבית המשפט אומר התובע: "באותה תקופה הלכתי ללשכת התעסוקה אחרי 4 חודשים, כי לא ידעתי מה עושים, ואז הלשכה הפנתה אותי לחב' הביטוח. הם אמרו לי שאם עברתי תאונת דרכים, חב' הביטוח צריכה לשלם... לפני כן פניתי לקבל דמי אבטלה ואמרו לי לגשת לחב' הביטוח". דבריו אלו של התובע, בהחלט סבירים בעיני, שכן, דמי אבטלה משולמים למי שכשיר לעבודה, אך אינו מוצא עבודה ואין ביכולת לשכת התעסוקה למצוא עבורו עבודה. דמי אבטלה אינם משולמים למי שאינו כשיר לעבודה משום שנפגע בתאונת דרכים. שכן, באותה תקופה, חובת התשלום חלה על מבטחת הרכב. ב"כ הנתבעות קיבל הזדמנות להציג בפני ביהמ"ש אישור האומר אחרת, אך לא עשה כן (לטענתו, בשל עיצומי הביטוח הלאומי), אך במקום זאת, הגיש ביום 28/1/02, הודעה מטעם הנתבעות. זאת ועוד. גם אם היתה נכונה טענת הנתבעת, כי התובע יכול היה לפנות אל הביטוח הלאומי על מנת לקבל דמי אבטלה, לא היתה כל חובה מצד התובע לנהוג כך. האפשרות לקבל דמי אבטלה מוגבלת בזמן. לא ניתן לקבל דמי אבטלה מעבר ל-6 חודשים, שהיא התקופה המירבית, בהתאם לגיל המובטל. (בעניינו בהתחשב בגילו של התובע והיותו רווק, לא היתה עולה התקופה על 4 חודשים). אין חובה לפנות מיד ללשכת התעסוקה, על מנת לקבל את דמי האבטלה. אפשר לדחות את הפניה לתקופת מה. איני רואה כל סיבה מדוע היה צריך התובע לפנות ללשכת התעסוקה, על מנת לקבל דמי אבטלה בתקופה בה הוא אינו כשיר לעבודה, תוצאת תאונת הדרכים הנדונה, ובכך לשלול מעצמו את הזכות לפנות ללשכת התעסוקה עם סיום תקופת אי-הכושר, ולקבל דמי אבטלה. נכון נהג התובע כאשר המתין, אם מדעת ואם שלא מדעת, בפנייתו ללשכת התעסוקה, עד אשר חלפה תקופת אי-הכושר, תוצאת התאונה. או אז, היה התובע בכושר עבודה ועל כן, היה פתוח להצעות עבודה ועל כן, ורק אז, היה מקום לפניה ללשכת התעסוקה לחפש עבודה ובהעדרה, לקבל דמי אבטלה. בנסיבות אלו, כפי שכבר אמרתי לעיל, יש לפצות את התובע על מלוא תקופת אי-הכושר, מיום 6/3/00 ועד 27/7/00 - ארבעה חודשים ושלושה שבועות. שכרו של התובע היה 2,956 ₪ נטו, לאחר ניכוי מס הכנסה. שכר זה משוערך להיום, בתוספת ריבית חוקית, הינו 3,289 ₪. (3,044 ₪ שערוך + 245 ₪ ריבית חוקית). היות ומדובר בסכום כסף, אותו הפסיד התובע בעבר, הרי הוא זכאי להחזר אותו סכום שהפסיד, כשהוא משוערך נכון להיום, בתוספת הריבית החוקית, כששניהם יחד מבטאים את הערך הנכון להיום, של הסכום אותו הפסיד התובע. הפועל היוצא, כי התובע זכאי לפיצוי כספי בסך 15,623 ₪ בגין הפסד השתכרות זה . 5. הוצאות אחרות ב"כ התובע בסיכומיו ביקש לפסוק לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪ עבור נסיעות לטיפולי פיזיותרפיה וטיפולים אחרים. התובע לא העיד דבר לענין זה ועל כן, אין לפסוק פיצוי כספי בראש נזק זה. 6. סוף דבר אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: - סך של 10,000 ש"ח (כאב וסבל) - סך של 15,623 ש"ח (הפסד השתכרות) סה"כ 25,623 ש"ח סכום זה יישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן ובנוסף, שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום ביום התשלום בפועל (למעט הוצאות משפט), בתוספת מע"מ כחוק. אני דוחה את בקשת הנתבעות לקזז מן הסכום האמור, את שכר הטירחה ששילמו למומחה הרפואי, ד"ר טאובר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היתה נחוצה בתיק הנדון, שכן היא הביאה בפני בית המשפט את מצבו הרפואי של התובע, תוצאת התאונה, לרבות את המסקנה כי התאונה גרמה להחמרה זמנית במצבו הרפואי של התובע ולרבות ההכרה בתקופת אי-הכושר, כפי התעודות הרפואיות הקיימות. ניתן היום ז' באדר, תשס"ב (19 בפברואר 2002) בלשכתי, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים. יהודה פרגושופט בית משפט מחוזינשיא בתי משפט השלוםבמחוז המרכז תאונת דרכיםאובדן כושר עבודהדמי אבטלה