השוואת כתב יד חתימה על ייפוי כוח

א. ההליך. זו היא תובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה למתן פס"ד הצהרתי, לפיו יפוי כוח נוטריוני מיום 6.3.50שנעשה בפני הנוטריון הציבורי (מר אברהם אלקיים) (להלן: "יפוי הכוח"), הינו בטל ומבוטל כי הערת האזהרה (להלן: "הערת האזהרה") על זכויות X יוסף X ז"ל שנשא ת.ז. X שנולד בשנת 1930(להלן: המנוח") והרשומה מאז 15.3.95בחלקה 29גוש 17131בחיפה ששטחה 792.00, 9מ"ר (להלן: "החלקה") והמבוססת על יפוי הכוח, הינה בטלה ומבוטלת. עוד מתבקשת הצהרה, כי זכויות המנוח בחלקה שייכות למבקשת (להלן: "אליס") בהיותן חלק מירושתו. ב. העובדות. אין חולק על העובדות הבאות: המנוח נפטר ביום .21.12.94אליס היא אשת המנוח. ביום 4.2.95הוצא צו ירושה בביה"ד הדתי של העדה היוונית הקתולית שהכריז על אליס כיורשתו הבלעדית של המנוח. החלקה רשומה מאז ההסדר ביום 27.9.43במרשם המקרקעין כדלקמן: איוב X 3/18; נאג'יב יוסוף X (להלן: "נאג'יב") 1/8; חנה יוסף X (להלן: "חנה") 1/18; המנוח 1/18; סלימאן חליל רוחאנה 6/18; הלון דאוד - 6/72; הלון סעיד - 6/72; הלון מוסא - 6/72; הלון רשידה - .6/72 הערת האזהרה רשומה לטובת הלון יוסף (להלן: "יוסף המנוח") שנפטר ביום 9.8.76ועזבונו הוא משיב 1(להלן: "העזבון") והיא רשומה לא רק על חלקו של המנוח אלא גם על חלקיהם של נג'יב וחנא. על הבקשה לרישום הערת האזהרה נכתב שהיא נערכה ע"י עו"ד מורשד טנוס ובעמודה פרטי המטפל ברישום הפעולה נכתב בכתב יד X דאוד הלון בשם נג'יב הלון וחנא הלון לפי יפוי כוח. שמו של המנוח אינו מופיע בטקע הכתוב בכתב יד. אשתו של יוסף המנוח היא רשידה הלון, היא המשיבה 5, ובניו דאוד סעיד ומוסא הם (בהתאמה) המשיבים 4- .2צו קיום הצוואה של יוסף המנוח נעשה בשנת .90בצוואה שעשה יוסף המנוח ושאושרה ע"י ביה"ד של העדה היוונית קתולית, הוא הוריש את כל נכסיו לרשידה ולמשיבים 4-.2 וזהו תרגומו העברי של יפוי הכוח העומד במרכז הבקשה (לפי תרגומה של המבקשת): "הואיל ואנו החתומים מטה נג'יב וחנא וX יוסף חליל מבני ותושבי עוספיה הגענו לידי הסכם עם מר יוסף דאוד הלון מבני ותושבי עוספיה, על מכירת מלוא זכויותינו בחלקה הידועה בבית המשהרה ואלדרנו והיא החלקה 29בגוש 17131ואשר שטחה שווה ל- 9דונום ו- 792מ"ר וכי חלקים אלו שווים ל- 3/18, זאת אומרת לכל אחד מאיתנו 1/18והנמצאת בתחום אדמות עוספיה ואשר נמצאת בבעלותנו ומחזיקים בה בדרך של רישום חוקי, לאחר שקיבלנו מאת הקונה מר יוסף דאוד הלון את מלוא מחיר חלקינו בחלקה הנ"ל והוא סכום של 100לירות ישראליות. מסיבות אלה, אנו מנינו בזאת והעמדנו במקומנו את מר X דאוד הלון ומר טנוס סלאמה מחיפה ביחד ולחוד על מנת שיהיו ביחד וכל אחד מהם לחוד מיופה הכח בשמנו כדי לבצע את ההעברה בלשכת רישום מקרקעין בחיפה על כל החלקה הנ"ל בכל הנוגע לחלקינו בחלקה הנ"ל דהיינו 3/18ואשר שטחה הכולל שווה ל- 9דונום ו- 792מ"ר מאדמות עוספיה על שם הקונה או לפקודת הקונה מר יוסף דאוד הלון. והואיל ויפינו את כוחם של מורשינו הנ"ל ביחד ולחוד כדי לחתום על כל שטרי המכר, הבקשות, חוזי המכר וכדי שכל אחד מהם יעביר את מלוא החלקה הנ"ל בכל הנוגע לחלקינו בה לשם הקונה או לפקודתו, וכדי להודות ביחד וכל אחד מהם לחוד במקומנו בפני רשם המקרקעין בקבלת מלוא מחיר החלקה הנ"ל ככל שהיא מתיחסת לחלקינו בה, ולא נשאר לנו אצל הקונה ממחיר חלקינו בחלקה הנ"ל סכום כלשהו, ואנו יפינו את כוחם של מורשינו הנ"ל ביחד ולחוד כדי לעשות כל פעולה ולחתום ביחד ולחוד על כל בקשה, מסמך נחוץ להבטחת העברת מלוא החלקה הנ"ל כלל שהיא נוגעת לחלקינו בה לשם הקונה או לפקודתו יפוי כוח בלתי חוזר הואיל וזכויות צד שלישי תלויות בה, והיא זכותו של הקונה הנ"ל ולא תהיה לנו בכל מצב זכות לפטר את מיופה הכח או כל אחד מהם אלא לאחר שתבוצע ככתבה וכלשונה. אי לכך באנו על החתום מתוך רצון חופשי בפני הנוטריון בחיפה בנוכחות העדים החתומים מטה". על יפוי הכוח חתמו פרט למנוח, גם נג'יב יוסף חליל (להלן: "נג'יב") וחנא יוסף חליל (להלן: "חנא"), שהם אחיו הבוגרים של המנוח כשנג'יב היה הבן הבכור. יצוין, כי שלושת החותמים אינם מזדהים בשם הלון אלא חליל בלבד. כל שלושת החתימות הם בשם מלא ולא "בחתימת שרבוט". האישור שניתן ע"י הנוטריון, כי זיהה את נג'יב, חנא והמנוח מכפר עוספיה על ידי עדים ומזהים בשם ניקולה קנואתי מחיפה ומר איוב שיבלי טלחמי מעוספיה ששימש בזמנו כמוכתר עוספיה. על יפוי הכוח או האישור אין מופיעים מספרי תעודת זיהוי של מי מהחותמים. לפי הרישום במשרד הפנים נפטר טלחמי שיבלי ביום .17.12.72 ג. טענות הצדדים וראיותיהם. טענת המבקשת היא, כי יפוי הכוח הנ"ל אינו אלא זיוף והמנוח לא ביצע עיסקת מכר לגבי החלקה. את טיעונה זה היא מבססת בין היתר על הנימוקים הבאים: א. המנוח היה אדם מסודר מאד אשר דאג לרישום כל פעולה בנכסיו. ב. המנוח השאיר למבקשת נסחי רישום לכל הקרקעות נשוא הירושה שהשאיר למבקשת ובין היתר נסח הרישום לקרקע נשוא הבקשה ומסר אותן לידיה בהיותו שכיב מרע. ג. המנוח מעולם לא הזכיר עסקת מכר נשוא יפוי הכוח בפני המבקשת. ד. המנוח היה ביחסים טובים עם המבקשת ומעולם לא הסתיר ממנה דבר. המבקשת צירפה טופס עובד ציבור מיום 6.2.96של עובדת הלשכה למנהל אוכלוסין במשרד הפנים בחיפה, ממנו עולה כי בעוספיה רשומים 8אנשים בשם הלון X ואחד מתוכם נפטר, אך עיון ברשימת האנשים הנושאים את השם הנ"ל מראה ששישה נולדו אחרי חתימת יפוי הכוח ורק שניים נולדו לפני כן, האחד בשנת 1946, והיה על כן בן 4בעת שנחתם יפוי הכוח והאחד, יליד 1903- ושניהם אינם נושאים אותו מספר זיהוי המופיע בתעודת הפטירה של המנוח. המבקשת הגישה חוות דעת גרפולוגית של מר רון ישי, אשר קבע, כי החתימה על יפוי הכוח אינה חתימת המנוח. הנמקת הגרפולוג בחוות דעתו הראשונה מיום 15.8.95היא בתמצית זו: הוא השווה את החתימה לחתימות "בסגנונות שונים" וכן את כתב ידו של המנוח, כולם מתקופות רלבנטיות לחתימת המחלוקת. לגבי חתימות ההשוואה, נמצא שהם בעלי אחידות גבוהה ומהוות על כן בסיס אמין לצורך ההשוואה. לעומת זאת, הקווים בחתימת המחלוקת אינם שומרים על כיוון מרווחים ורצף שטף הקו והלחצים כמו זו שבחתימות ההשוואה. מסקנתו היא שניתן לאמר "במידת וודאות ניכרת" שהחתימה על יפוי הכוח אינה חתימת המנוח. בחוות דעת משלימה מיום 15.8.98, הוא מביא רשימה של מסמכי ההשוואה (מש/10), אחד מהם ללא תאריך והיתר מהשנים 56; 59; 61; 77; 82, 84, 89, 92, .94 93 הוא מציין את הממצאים הבאים: "חתימות המחלוקת אינן שייכות כלל לסגנון החתימה הקבוע של X האלון. כל החתימות שלו שנבדקו על פני שנים רבות הן בסגנון חתימה אחר (מקוצר), בעוד שחתימות המחלוקת כתוב בהן השם "X האלון". ניתן להתגבר על קושי זה ולבצע השוואה כי נמצאו דוגמאות רבות בסיטואציות שונות ובתקופות שונות בהן כתב את שמו. קבוצת חתימות ההשוואה הנרחבת היא עיקבית בתוך עצמה. שתי חתימות המחלוקת פחות עקביות זו ביחס לזו, דבר שלכשעצמו מוריד מן הסבירות שX האלון כתב אותן. בחתימות ההשוואה דרגת המיומנות הגרפית גבוהה יותר באופן ניכר, מאשר במחלוקת. לא יתכן על כן שהוא כתב אותן. הכוונים של הקווים הם שונים, המרחקים ויחסי גדלים בין חלקי האותיות בין ההשוואה לבין המחלוקת שונים אף הם. הבדלים אלו צוינו בחוות הדעת הראשונה. בחתימת המחלוקת 1מופיע שם המנוח כתוב בערבית כאשר בסיום השם ישנה מעין "סגירה" של קו החוסר אחרונית וחותך את החתימה באופן שמשרטט קו פעמיים על פני החתימה, אין לתופעה זו כל זכר במקומות אחרים שהוא כותב את שמו בכתב ידו וכן בחתימותיו של המנוח, ולכן תופעה זו איננה שייכת להאלון. מסקנה: ניתן לחזק את המסקנה של חוות הדעת מיום 15.8.1995, ולקבע כי חתימות המחלוקת אינן של X האלון המנוח, ואדם אחר חתם שם. דוגמאות ההשוואה של חתימות האלון הן אכן מייצגות: א. החתימה המקוצרת שבה השתמש כל ימות חייו נבדקו ממנה דוגמאות רבות החל משנות חתימות המחלוקת ועד לפטירתו, והיא נשארה יציבה ועיקבית על פני כל התקופה. היא הינה חתימתו האמיתית של המנוח והעובדה שבמחלוקת כתוב השם של המנוח מדברת כנגד האוטנטיות והאמיתיות של חתימות המחלוקת המתחזות להיות חתימותיו. ב. החתימות שבמחלוקת סותרות מתוך ההשוואה לכתב ידו של האלון עקרונות גרפיים ותנועתיים ייחודיים, ולכן הן מעידות על חוסר זהות לחתימותיו של המנוח. ג. האיש לא היה חולה אלא רק שנים מועטות, החל משנת 1994ולא כפי שטענה המומחית מן הצד השני. מחלתו לא השפיעה במידה רבה על כתב ידו ולא על חתימתו. העיקביות של חתימות האלון, לאורך שנים רבות ובסיטואציות שונות, כולל בסיטואציות עסקיות דומות לחתימות המחלוקת מעידות על תקפות החתימות שלו והעובדה שהוא לא היה מערבב סגנון חתימה אחד בחתימות המחלוקת בפני נוטריון. גם העיקביות של כתיבת השם שלו בכתב ידו היתה נותנת שם חתימה ברורה ושוטפת באם היה מחליט בכל זאת לחתום במחלוקת בשמו ולא בחתימתו הרגילה. אבל לא כך נמצא; חתימות המחלוקת הן באיכות גרפית נמוכה ומכילות מאפייני כתב ייחודים שאינם שייכים להאלון, ולכן החותם במסמכי המחלוקת איננו X האלון". המבקשת צירפה לבקשה תצהיר של הלון יוסף חליל חנא (להלן: "חנא") אחיו של המנוח. חנא אומר בתצהירו כיום ביום 6.3.50(התאריך של יפוי הכוח), כי הוא ונג'יב נסעו לחיפה וחתמו על יפוי הכוח הנ"ל בפני מר ניקולא קנואתי. אין הוא מאזכר בדבריו את המנוח וגם בכך מוצאת המבקשת תמיכה בטענתה, כי המנוח אינו החותם על יפוי הכוח. לבסוף, היא מציינת את העובדה שהמשיבים רשמו הערת אזהרה מכוח יפוי הכוח רק ביום 15.3.95, כלומר, כ- 45שנה לאחר עשיית יפוי הכוח וזאת רק לאחר פטירת המנוח. כמו כן, העיסקה לא דווחה לרשויות המס. כדי לחזק את טענותיה בדבר הזיוף הוגש גם תצהיר של אריה ברזילי, המנהל והבעלים של חברת וולטר יעקב בית המכונית חיפה. עד זה מוסר בתצהירו, כי המנוח עבד בחברתו בתפקיד מנהל חנות לקניה ולמכירה של אביזרי רכב למעלה מ- 20שנה ובתפקידו זה חתם על מסמכים שונים, לרבות אלפי שיקים ומעולם לא חתם בצורה המופיעה על יפוי הכוח. כמו כן, צורף תצהיר של בת המנוח סאמיה חליל, שתיארה את המנוח כאדם מאורגן ומסודר ששמר על כל מסמך רלבנטי. לא יתכן שעשה עיסקה לגבי החלקה ולא דיווח על כך ולא שמר עותק מיפוי הכוח עליו חתם. גם היא אומרת שהחתימה על יפוי הכוח מזויפת. גם הבן הבכור של המנוח ג'ורג' הלון אמר בתצהירו דברים דומים. הוא מדגיש, שהיה למנוח תיק מסודר בו שמר את נסחי הרישום של הקרקעות שבבעלותו וכן יפוי כוח שעשה. הוא נהג לדווח באופן מסודר לרשויות על כל עיסקה שעשה. לגבי החלקה הנדונה, אין מופיע בין מסמכי המנוח לא יפוי כוח ולא מסמך המעיד על דיווח לרשויות המס. הוא המשיך לשלם ארנונה למועצה ומס רכוש וקיבל אישור מהמועצה שאינו חב במיסים למועצה בגין החלקה. הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה של דבורה הראל, אשר קובעת שהמסמכים להשוואה עליהם מתבסס המומחה הגרפולוגי מטעם המבקשת, נעשו בתקופה אחרת של חיי המנוח. החתימה על יפוי הכוח נעשתה כשהמנוח היה כבן .20בגיל זה עדיין לא מגיעה החתימה לכלל גיבוש ואילו חלק מהמסמכים להשוואה נערכו כשהמנוח היה בעשור השישי לחייו ובעת שהיה חולה במחלה קשה ולכן אין לקבל את קביעת המומחה של התובעים, לפיה זויפה החתימה. ראש המועצה המקומית עוספיה, מר קנג' מנסור, קובע בתצהירו, כי על החלקה קיימים 3בתים הרשומים במועצה ע"ש הבנים של יוסף המנוח, דהיינו הלון דאוד (להלן: "דאוד") שהוא המשיב 2, הלון מוסא (להלן: "מוסא"), שהוא המשיב 4והלון סאמר (להלן: "סאמר", שאינו צד לתובענה). בניו של יוסף המנוח דאוד, סעיד ומוסא כתבו תצהיר משותף. לדבריהם, עוד קודם רכישת חלקיהם של המנוח נג'יב וחנא בחלקה ( 3/18חלקים), היה יוסף המנוח בעלים של 24/72חלקים בחלקה. הם טוענים, לכשרות יפוי כוח ואומרים שמאז עריכת יפוי הכוח, הם החזיקו בחלקים שנרכשו באופן בלעדי וללא עוררין, לא מצד המנוח ולא מצד נג'יב וחנא. המנוח יוסף מכר חלקים מהחלקה הנ"ל לדאהוד חנא רוחאנה, מישיל חנא רוחאנה, אברהים חנא חרופי, סטיב חרופי, פואד חנא רוחאנה, אשר בנו דירות מגורים על החלקה וגם בניו של המנוח יוסף דאוד הלון שהם, דאהוד יוסף הלון מוסא הלון ונכדו סאמר בנו גם הם דירות מגורים על החלקה הנ"ל והם מתגוררים בדירותיהם הנ"ל שבנויות על החלקה ומשלמים מסים למועצה המקומית עוספיה. כמו כן, הוא מכר חלקים מהחלקה לה"ה רימון וסימון חנא רוחאנה אשר בנו דירות מגורים על החלקה. שמו של המנוח וכן שמם של נג'יב וחנא לא מופיעים במועצה המקומית כבעלי זכויות וכמשלמי מיסים, וזאת מאחר ואין הם בעלי זכויות בחלקה. עזיז X דאוד הלון (להלן: "עזיז") שהוא בנו של X דאוד הלון שהוא אחד ממיופי הכוח הנזכרים ביפוי הכוח, נתן שני תצהירים. בתצהירו הראשון אמר שאביו נפטר בשנת .1976הוא היה אנלפבית. הוא הכיר את שני הצדדים לעיסקה ומאשר דבר קיומה ומציין, שמאז שנת 50החזיק יוסף המנוח בחלקיהם של שלושת האחים המוכרים. בתצהיר נוסף הוא מאשר שהכיר את איוב טלחמי ואת שלושת האחים המוכרים שמהם נותר בחיים רק חנא. המבקשת אליס, אלמנת המנוח נחקרה על תצהירה (ישיבת 13.11.97). היא ציינה, כי לא ביקרה בחלקה (ע' 5), אך גם בחלקות אחרות של בעלה לא ביקרה (ע' 10). היא הציגה הודעה ממס רכוש מיום 15.12.96(לאחר פטירת המנוח מב/1) שבו נדרשה לשלם מס בגין החלקה. בהמשך היא מסבירה שלא היה להם כסף לשלם (ע' 9). לדבריה, המנוח שילם מיסים למועצה בגין החלקה, אך לא הומצאו (גם לא בישיבה אחרת של ביהמ"ש) מסמכים המעידים על תשלום (ע' 9-8). על החלקה יש בתים שנבנו, בין היתר, ע"י דאוד מוסא, דאוד חנא רוחאנא וסמבור מישל חנא (ע' 7). היא לא ידעה שבונים על החלקה. היא לא יודעת למה בעלה המנוח לא התנגד לבנייה (ע' 11). אחי המנוח חנא הלון, שהוא אחד החתומים על יפוי הכוח אומר בחקירה, כי אחיו נג'יב אמר לו שהחלקה נמכרה ליוסף המנוח (ע' 13). הוא זוכר שהלך לביהמ"ש השלום לחתום על יפוי הכוח. זה היה בשעות הצהריים (ע' 17), עמו נסעו רק נג'יב ויוסף המנוח המכונה גם אבו דאוד (ע' 13). כל כספי התמורה נמסרו לנג'יב (ע' 13). הוא אינו יודע אם גם המנוח מכר את חלקו. הוא רק זוכר שכאשר אמר למנוח שהחלקה מכורה, אמר המנוח "אני לא מכרתי" (ע' 15). על החלקה נבנו מספר דירות, למרות שלא נעשתה חלוקה. אין הוא יודע למי שייכות הדירות (ע' 15). הוא לא התנגד לבנייה מאחר ואת חלקו מכר (ע' 16). הוא אינו יודע מדוע המנוח לא התנגד (ע' 16). בשלב מסוים כאשר דובר על חלוקה בא העד ודרש את חלקו, אך כשהראו לו את חתימתו על יפוי הכוח, נזכר שמכר את חלקו וחזר בו (ע' 16). מר ברזילי, המעביד של המנוח מסר בחקירתו (ישיבה 14.4.99), שהמנוח עבד אצלו משנת .70הוא הפסיק לעבוד בשנת 93כשנסגר העסק. אמנם בסוף התקופה היה חולה, אך לא בצורה שמנעה ממנו להופיע לעבודה. ההתדרדרות חלה רק לאחר מכן (ע' 14). המנוח היה אדם מסודר בצורה בלתי רגילה (ע' 16). לדבריו, הוא לא ידע לקרוא ערבית ולא ראה את המנוח חותם את שמו המלא בשפה הערבית, הוא רק ראה "חתימות שרבוט" של המנוח כדוגמת מש/ 5(ע' 16), שכן בצורה זו היה חותם על מסמכי החברה ועל שיקים (ע' 12). ג'ורג' הלון, בנו של המנוח, אמר בחקירתו (ישיבה 14.4.99) שהוא יליד שנת .64 לדבריו, אמר לו המנוח כי יש לו חלקה בעוספיה והוא אף התלווה לאביו לראות את החלקה (ע' 26). המנוח לא שיתף במידע זה את אשתו המבקשת, שכן היא לא היתה צריכה לדעת, אך בהמשך הוא סיפר שכן שיתף את האם בעניני האדמות והיא היתה בתמונה מה קורה. עם זאת, המנוח לא היה מתיעץ אתה (ע' 20). ושוב, בהמשך הוא אומר שלאם נודע על החלקה רק לאחר פטירת המנוח (ע' 21). אין ברשותו קבלות על תשלום מיסים בגין החלקה ע"י המנוח (ע' 22). אין חובת תשלום מיסים למועצה על החלקה, שכן החלקה הפכה לפארק (ע' 23). אחותו של ג'ורג', סמיה הלון מסרה באותה ישיבה שלא ביקרה בחלקה מעולם (ע' 38). המנוח סיפר שיש לו חלקות בעוספיה (ע' 39). מר קנג' מנסור, ראש המועצה הסביר (ישיבה 14.4.99), שארנונה משולמת רק על מבנים בלבד (ע' 51) ולכן המנוח לא היה חייב בארנונה. בחלקה מצוי מבנה בן כמה קומות (ע' 2-51). בחקירת הגרפולוג רון ישי, נאמר על ידו כי בדברו בחוות דעתו הראשונה על מסמכים מ"התקופה הרלבנטית", הוא התכוון למסמכים שנעשו בתקופה קרובה ככל האפשר למועד חתימת יפוי הכוח (ע' 60). בחוות הדעת הראשונה עמדו לרשותו מסמכים מהשנים 84; 86; 87; 94(ע' 1-60). רק בחוות הדעת המשלימה הגיעו לידיו מסמכים "קדומים" יותר שסופקו לו ע"י בן המנוח ג'ורג' (ע' 61). הוא הסכים שגילו של אדם משפיע על צורת החתימה, אך בגיל מסוים בדרך כלל בין 30-20, החתימה וכתב היד מתייצבים (ע' 62). חתימת המנוח על פני השנים שמרה על עקביות (ע' 76). מחלה קשה ונטילת תרופות חזקות, יש להם השפעה על הכתב (ע' 62). כל שלושת החתימות על יפוי הכוח נכתבו באותה עט (ע' 65). בדרך כלל יותר קשה לזייף חתימה מלאה באשר יש לה יותר תכונות גרפיות מאשר חתימת שרבוט, אך זה לא חל בכל מקרה (ע' 3-72). רשידה, אלמנתו של יוסף המנוח אומרת לראשונה בחקירתה הנגדית (ישיבה 13.11.97), שהיא היתה נוכחת בעת חתימת יפוי הכוח (ע' 18). היא וילדיה משלמים מיסים על החלק של החלקה שהיה רשום ע"ש המנוח, אך לא הומצאו קבלות (ע' 21). דאוד, אחד מבניה של רשידה ויוסף המנוח נחקר (ישיבה 13.11.97) הוא לא יכול היה להסביר מדוע עברו חמש שנים מאז קיום צוואת אביו ועד רישום הערת האזהרה נשוא התביעה (ע' 22). הם התעוררו לפעולה רק כאשר הם החלו לחוש שיתעוררו בעיות ולא בגלל ידיעה כביכול שיפוי הכוח מזויף (ע' 22). הוא בנה את ביתו על החלקה בשנת 75ומאז הוא משלם את מסי המועצה המקומית (ע' 23). חלק מן החלקה מיועד לפארק וחלק לבניה. נעשתה חלוקה לגבי החלקה, אך המנוח לא חתם עליה (ע' 24). בהסכמת הצדדים יש להתיחס לחקירת דאוד כאל חקירת שני המצהירים האחרים סעיד ומוסא שחתמו על אותו תצהיר (ע' 25). עזיז הלון אומר בחקירתו שהמשיבים והוא החליפו ביניהם קרקעות (ע' 48- 47ישיבה 14.4.99). להלן הוא אומר שלאביו לא היה יפוי כוח (ע' 50). המומחית דבורה הראל, נחקרה על חוות דעתה ואמרה (ישיבה 14.4.99) שהמסמך המוקדם ביותר המתוארך שנמסר לה לבדיקה הוא משנת 1983והיו גם מסמכים ללא תאריכים (ע' 78). היא אינה יודעת מתי חלה המנוח ובאיזו מחלה (ע' 80), אבל בשנת 94מתגלה בכתב איזושהי מצוקה גופנית (ע' 81). היא עמדה על עמדתה שלא ניתן לקבוע לכאן או לכאן אם החתימה של המנוח על יפוי הכוח היא אמיתית או מזויפת. עו"ד טנוס מורשד, שערך את הבקשה לרישום הערת האזהרה נשאל בקשר לרישום בכתב יד על גבי הבקשה לרישום הערת אזהרה שאינו מזכיר את המנוח, אלא רק את שני אחיו נג'יב וחנא. הוא אמר שהוא לא כתב את הדברים וכי הוא שלח לטאבו את הפקידה כשהטופס ממולא והיא אינה מוסמכת להוסיף דברים בכתב ידה (ע' 89ישיבה 14.4.99). ד. דיון ומסקנות. נראה לי, כי דין התובענה להדחות. נטל השכנוע כי חתימת המנוח על יפוי הכוח היא מזויפת, מוטל על שכם המבקשת והיא לא עמדה בנטל זה. אנמק את דברי: (א) חתימות שני אחיו של המנוח המופיעות על יפוי הכוח לא נטען לגביהן שהן מזויפות. המנוח היה האח הצעיר. הוא היה כבן 20בסך הכל בעת עשיית יפוי הכוח ומאד סביר, שהחלטת האחים הבוגרים למכור, היתה גם מקובלת עליו. צריך לזכור, שכפי שמסר המומחה רון ישי, כל שלושת החתימות נכתבו בעט אחת ולכן ניתן להניח שהן נחתמו במעמד אחד. (ב) יפוי הכוח נערך בפני הנוטריון הציבורי בנוכחות מוכתר הכפר ואדם מכובד נוסף מכפר עוספיה שזיהו את החותמים בפני הנוטריון. יצוין, כי לפי המצב המשפטי בזמן עריכת יפוי הכוח חל עדיין החוק העתמאני בדבר הנוטריון משנת 1331אשר לא דרש זיהוי באמצעות תעודת זהות דוקא וקשה להניח שהם היו מזהים אדם אחר בתור המנוח. כידוע, כאשר מדובר בפעולה של רשות רשמית, חלה חזקת התקינות omnia) ( praesumuntur rite esse actaשמשמעותה בהקשר הנוכחי הוא שהנוטריון והמוכתר עשו כל שלאל ידם לזיהוי נכון של המנוח (ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי פד"י מ"א (2) 496, 497). (ג) אין כל רמז לכך שהיה לעדים המזהים או לאחיו של המנוח מניע כלשהו להביא לכך שאדם אחר - "מתחזה" - יחתום בשם המנוח. (ד) נטען מטעם המבקשת, כי קיימים אנשים נוספים הנושאים את השם של המנוח, כולם תושבי עוספיה, אך התברר שאנשים אלה ברובם נולדו אחרי חתימת יפוי הכוח ואחד היה בן 4במועד הרלבנטי. נותר אחד, יליד .1903התברר כי אדם זה הוא אחד ממיופי הכוח ולכן לא יכול היה בעת ובעונה אחת להתחזות בתור המנוח, אך כאמור לא הובאה כל ראיה על כך שהאחים והנכבדים כאחד, ראו לנכון להציגו בתור מי שיש לו חלק בחלקה. מה גם שביפוי הכוח נזכר המנוח בשם X יוסף כליל בלי השם הלון. (ה) התביעה לא הועלתה בחיי יוסף המנוח אלא רק לאחר מותו. תביעה כזאת המתנהלת נגד העזבון והיורשים דורשת זהירות מיוחדת (ע"א 400/86 עזבון המנוח קריגר נ' קריגר פד"י מ"ב (4) 500, 504). (ו) על החלקה שלא חולקה רשמית נבנו על ידי המשיבים במהלך השנים מבנים והמנוח לא התנגד לכך. (ז) מטעם המבקשת נטען ששולמו תשלומי מיסים ויש ברשותה קבלות. קבלות לא הוצגו למרות שהמנוח תואר כאדם מסודר ביותר. (ח) המבקשת לא ביקרה מעולם בחלקה, דבר האומר דרשני, כאשר מדובר בחלקה שלפי טענתה המשיכה להוות רכוש של בעלה. (ט) אין ליחס חשיבות לעדות הבן של המנוח, ג'ורג' הלון, כי התלווה לאביו בביקור בחלקה, שכן סיפור זה הועלה לראשונה בשלב מאוחר. להמרצת הפתיחה שהוגשה בשנת 96לא צורף כלל תצהיר של ג'ורג', למרות שלכאורה סיפור "ההתלוות" הוא חשוב וג'ורג' ידע על דבר הגשת התביעה ב"זמן אמיתי". הגירסה האמורה צצה לראשונה בתצהירו של ג'ורג' שהוגש רק ביום .16.9.98 (י) אינני מיחס חשיבות רבה לחוות הדעת של הגרפולוג רון ישי. החתימה על יפוי הכוח היא חתימה מלאה וקשה להשוותה לחתימת "שרבוט". אין מחלוקת על כך, כי במהלך השנים יכולים לחול שינויים בכתב ידו של אדם במקביל להתבגרותו ולשינויים באישיותו. בכך מודה גם המומחה רון ישי. אנו לא יודעים הרבה על הביאוגרפיה הנפשית והרגשית של המנוח ואין אנו יודעים אם במהלך השנים חלו שינויים מהותיים באישיותו. כידוע, יש אנשים שהם מתעצבים בגיל צעיר ואינם משתנים הרבה במהלך חייהם. לעומתם, אחרים הם בעלי אישיות דינמית יותר. לוקח להם יותר זמן להגיע לעיצוב סופי אם בכלל. איננו יודעים לאיזה סוג היה המנוח שייך. ועל כל פנים, מסמכי ההשוואה נערכו ברובם שנים רבות לאחר המועד הרלבנטי. המסמך המוקדם ביותר הוא משנת 1956, שש שנים לאחר מועד עשיית יפוי הכוח. בנסיבות אלה, עדיפה עלי חוות דעתה של המומחית דבורה הראל, על זו של רון ישי. מה גם שמומחה זה הביע עמדות סותרות בשני הליכים. בהליך שבפני ענה לשאלה אם קל יותר לזייף חתימה מלאה מאשר חתימת שרבוט, כי הדבר תלוי בנסיבות ולא ניתן לענות על שאלה זו בשחור לבן, ובהליך אחר (ת"א 614/92 מש/11) אמר בע' 10לפרוטוקול מיום 15.12.93בצורה נחרצת: "קל יותר לזייף חתימה מלאה המכילה אותיות ברורות מאשר חתימת שרבוט, זאת אני אומר בניגוד לדעה הרווחת בקרב [ה]ציבור ההדיוטות". (יא) גם לעדותו של מר ברזילי, אין משקל, באשר אינו עד מומחה ובכל מקרה הוא ראה חתימות שרבוט של המנוח (בעיקר על שיקים) ולא חתימות מלאות. (יב) אין ליחס חשיבות לאיחור ברישום הערת האזהרה ובדיווח לשלטונות המס, הרי חתימת שני האחים נג'יב וחנא אינה במחלוקת ובכל זאת גם לגביהם לא דווח על העיסקה ולא נרשמה הערת אזהרה. (יג) אמנם על הבקשה לרישום הערת אזהרה שהוגשה ביום 14.3.95מופיע בכתב יד שם מיופה הכוח X דאוד הלון וכן מופיע שרבוט המתימר להיות חתימתו וכל זה בזמן שהוא נפטר כבר בשנת .76כמו כן, אין מופיע שמו של המנוח (המופיע בכותרת) בחלק הכתוב בכתב יד. אין ספק שכאן מתעוררות שאלות קשות באשר לדרך שבה נערכה בקשה זו, אך גם אם נניח שזויפה חתימת X דאוד הלון ע"ג הבקשה לרישום הערת אזהרה, אין בכך כדי ללמד דבר על "זיוף" כביכול של המנוח 45שנה קודם לכן. (יד) אינני רואה כל בעיה בכך שמיופה הכוח X דאוד הלון היה אנלפבית. אין בכך כדי למנוע ממנו למלא את תפקידו ולחתום על כל מסמך אם בטביעת אצבע ואם בדרך אחרת. יצוין, שלא מעט אנלפביתים יודעים בכל זאת לחתום את שמם בצורה זו או אחרת. (טו) ב"כ המבקשת טוענת, כי אין מדובר ביפוי כוח בלתי חוזר. היה ויכוח בין הצדדים על התרגום המדויק של יפוי הכוח, אך אינני חושב שיש לכך חשיבות. גם לפי תרגומה של ב"כ המבקשת (נספח א' לסיכומיה שצוטט לעיל) נאמר בסוף המסמך כי יפוי הכוח הוא "בלתי חוזר הואיל וזכויות צד שלישי תלויים בו(!) והיא זכותו של הקונה הנ"ל ולא תהיה לנו בכל מצב זכות לפטר את מיופה הכוח או כל אחד מהם, אלא לאחר שתבוצע ככתבה וכלשונה". נוסח זה די בו, כדי לעשות את יפוי הכוח לבלתי חוזר. בשים לב לכל האמור, נדחית התובענה. כפי שכבר צוין, לכאורה יש פגמים בהערת האזהרה שנרשמה לפי סעיף 126לחוק המקרקעין, המצדיקים מחיקתה, וכך אני אמנם מורה, אך המבקשת אינה יכולה להבנות מכך, שכן לאור קביעתי שהחתימה על יפוי הכוח אינה מזויפת העיסקה בין הצדדים שרירה וקיימת וניתנת לאכיפה ואין לאפשר למבקשת לעשות פעולות במשרד רישום המקרקעין היכולות לסכל את ביצוע ההסכם הגלום ביפוי הכוח ולכן גם אם הערת האזהרה הקיימת היא חסרת תוקף, הרי יש מקום להמירה בהערת אזהרה לפי סעיף 130לחוק המקרקעין וכך אני מורה. כל עוד לא נרשמה ההערה לפי סעיף 130, לא תמחק ההערה לפי סעיף 126לחוק הנ"ל. צו המניעה הזמני בהמר' 30660/96 - מתבטל. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 000, 12ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן היום כ"ג ב אדר א תש"ס, 29.2.2000 בהעדר הצדדים.מסמכיםהשוואת כתבי ידייפוי כוח