טיפול רפואי למטייל בטיול מאורגן האם חלה חובה על מלווה בטיול מאורגן לדאוג לטיפול רפואי למטייל שאינו חש בטוב מבלי שהתבקש לעשות כן במפורש? בכל עוסקת התביעה שלפניי, בעילת הרשלנות שעל פי פקודת הנזיקין, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה במהלך טיול, בשל מחדליהם ומעשיהם כפי שיתואר בהמשך. הנתבעות מכחישות את הנטען כלפיהן ואת טענת ההתרשלות המופנית כנגדם כך שראשית יש לעסוק בשאלת האחריות ולאחר מכן בשאלת גובה הנזק. עיקר טענות התובעת: הנתבעת ובעלה, אשר עלו ארצה בשנת 1990 מרוסיה פנו לנתבעת 1 והזמינו אצלה טיול מאורגן לאירופה ל-15 ימים באמצעות סוכנות נסיעות - הלא היא נתבעת 3,לפיו הקבוצה המאורגנת יצאה מהארץ בלילה שבין 31.8.00 ל- 1.9.00. ביום 8.9.00 התעוררה התובעת משינה עקב כאבי בטן עזים וקשיי נשימה, עקב כך ביקש בעלה של התובעת ממטיילת אחרת בקבוצה - ד"ר סוכמלינוב לבדוק את אשתו, ולאחר הבדיקה הודיעה הרופאה למדריכת הטיול כי מדובר במצב חירום היות והתובעת אינה מצליחה לנשום. חרף מצבה של התובעת אשר החלה לסבול גם מהקאות ושלשולים אמרה לה מדריכת הטיול להישאר ולנוח במיטת המלון. ביום למחרת ולמרות מצבה הרפואי הקשה, נסעה התובעת יחד עם הקבוצה במהלך 12 שעות באוטובוס לעיר ג'נבה. יחד עם הקבוצה נאלצה התובעת להמתין בכאביה עד השעה 21:00 לשם כניסה לחדרים. באותה עת נבדקה שוב התובעת על ידי ד"ר סוכמלינוב אשר הודיעה למדריכת הטיול כי מדובר במצב חירום רפואי ויש להבהיל התובעת לבית החולים. מדריכת הטיול הזמינה מונית וציידה את בעלה של התובעת בפתק שאותו ייתן בחדר המיון לרופא המטפל. בבית החולים אובחנה התובעת כסובלת מזיהום פנימי קשה. ביום 10.9.00 עברה התובעת ניתוח פתיחה של הבטן בעקבותיו נאלצו הרופאים לכרות את החצוצרה והשחלה משמאל ואת התוספתן. לאחר הניתוח הושארה התובעת בפיקוח עד ליום 17.9.00 בבית החולים בשוויץ. ביום 17.9.00 טסה התובעת עם בעלה לארץ ולאחר הנחיתה הובהלה לבית החולים "מאיר" לשם אשפוז ליומיים. עיקר טענתה של התובעת כלפי הנתבעת 2 הנה בכך שהחל מיום 7.9.00 החלה לסבול מכאבי בטן כאשר תלונותיה לא זכו להתייחסות וסיוע ראויים ורק ביום 9.9.00 כאשר מצבה של התובעת היה קשה היא אושפזה בבית החולים בז'נבה שם עברה ניתוח. התובעת טוענת כי עובר לצאתה לטיול הייתה בריאה, כאשר החלה לסבול במהלך הטיול מכאבים שהלכו והחמירו עד כדי התערבות כירורגית. נתבעת 2 לקחה על עצמה ועל אחריותה לעכב הפניית התובעת לטיפול רפואי אשר גרמו להחמרת המצב, כאשר אם לא הייתה נוהגת כן הטיפול יכול היה להסתיים באנטיביוטיקה בלבד וללא ניתוח. בעשותה כן לא נהגה כמדריכת טיולים סבירה בעצם התעלמותה מתלונותיה ומבקשותיה של התובעת לעזרה במהלך הטיול. נתבעת 2 היא עובדת של נתבעת 1 ונשלחה על ידיה ועל כן לנתבעת 1 אחריות שילוחית על מעשיה של נתבעת 2. עיקר טענות הנתבעות: הנתבעות טוענות כי נתבעת 2 פעלה כמדריכת טיולים סבירה בנסיבות העניין. התובעת פנתה לנתבעת 2 והתלוננה כי אינה חשב בטוב רק בבוקר יום ה- 8.9.00, נתבעת 2 הציעה טיפול רפואי אולם התובעת היא זו שסירבה. התובעת נבדקה על ידי שני רופאים שנכחו בטיול ואף הם לא סברו כי בנסיבות העניין יש להפנות את התובעת לבית החולים, אלא המליצו על מנוחה. בערבו של אותו יום סירבה התובעת לקבלת טיפול רפואי ע ידי רופא ואף הרופאים שנכחו בטיול לא סברו כי יש להפנותה לבית החולים. בבוקר יום 9.9.00 הוצע לתובעת שלא להמשיך עם הקבוצה לג'נבה אלא להפנותה לבית חולים לקבלת טיפול רפואי או לטוס ארצה אלא שהתובעת סירבה בשל חששה להישאר לבד בארץ זרה. הנתבעות טוענות כי אין להטיל על מלווה הטיול החובה לכפות את המטייל אשר הינו אדם בגיר ועצמאי בעל פוליסת ביטוח לחו"ל המכסה את הוצאותיו בחו"ל, קבלת טיפול רפואי אם אינו חפץ בכך. הנתבעות טוענות כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את נזקיה הנטענים והמוכחשים לרבות הנכות הרפואית וקיומו של קשר סיבתי בין האירועים לנזקיה המוכחשים. בתיק זה נחקרו בבית המשפט העדים הבאים: התובעת. גברת לינצקי אילנה- ביתה של התובעת אשר ניהלה מספר שיחות טלפוניות עם הוריה בזמן שהאחרונים שהו בטיול. מר ארקדי לינצקי- בעלה של התובעת. ד"ר סוכמלינוב לריסה- מטיילת נוספת שהיא רופאה במקצועה אשר סייעה לתובעת במהלך הטיול. מר עופר גולדשטיין- מדריך טיולים אשר ציין בחוות דעתו מטעמה של התובעת את הסטנדרטים אשר לשיטתו על מלווה טיולים לנקוט בנסיבות דומות. פרופ' אילן כהן- מומחה למיילדות גניקולוגיה ופריון מטעמה של התובעת. מר רישפי יובל- רו"ח מטעמה של התובעת. ד"ר זאב דרזניק - מומחה לכירורגיה מטעמה של התובעת. נתבעת 2. מר קיריל טרטקובסקי- אחראי על מחלקת התיירות הרוסית מטעמה של נתבעת1. פרופ' משה חשמונאי- מומחה לכירורגיה כללית ולכירורגיה של כף היד מטעמן של הנתבעות. מר הדר אמנון- מנהל הדרכת טיולים מטעמה של הנתבעת. ד"ר יוסי הר טוב- מומחה לגניקולוגיה מטעמה של הנתבעת. התשתית העובדתית: מהתשתית הראייתית עולה ללא כל ספק כי התובעת החלה לסבול מכאבי בטן כבר ביום 7.9.00 בסמוך לטיול הקבוצה בפיזה, איטליה. התובעת טוענת כי היא סיפרה לנתבעת 2 על כאביה אולם לא זכתה לכל מענה, בעלה של התובעת העיד כי שמע את אשתו מתלוננת בפני נתבעת 2 על כאבי הבטן מהם סבלה. נתבעת 2 טוענת מנגד כי התובעת לא התלוננה בפניה על כאבים ולא ביקשה כל טיפול רפואי. בנוסף עולה כי התובעת אכן יצאה לסיור בפיזה איטליה ביום 7.9.00 אולם חשה בכאביה בסמוך לזמן הקניות החופשי שניתנו למטיילים. בערב כאשר הגיעו המטיילי לניצה צרפת העידה ד"ר סוכמלינוב כי סברה כי מקור כאבי הבטן הנם באוכל מקולקל ובאותו זמן לא סברה כרופאה כי יש מקום להפנות התובעת לטיפול רפואי (עמ' 120 ואילך). סבורני כי ביום 7.9.00 החלה התובעת לסבול מכאבי בטן אולם מהראיות עולה כי לא ביקשה כל טיפול רפואי ובשלב הזה הייתה סבורה כי מדובר בכאבי בטן בגין אוכל מקולקל וכן הוכח מהעדויות כי גם הסובבים אותה סברו כך ועל כן לא ביקשו כל טיפול רפואי מנתבעת 2. התובעת טוענת כי ביום 8.9.00 התעוררה משינה בבוקר עקב התקפי כאבים קשים גם בעלה של התובעת מעיד זאת ומוסיף כי לאחר שנבדקה על ידי ד"ר לוברסקי כאשר גם נתבעת 2 וגם ד"ר סוכמילנוב נמצאים בחדר: "היו שיחות מה לעשות עם אשתי ורימה גם אמרה שהיא חושבת שאולי שזה מהאוכל וגם אנחנו חשבנו וגם הרופאים היו באותה דעה פחות או יותר, רימה הציעה לה לקחת משהו נגד גזים, נתנה לה שתי כדורים נגד גזים ואמרה שתישאר בחדר ותנוח ואמרה אני חושבת שעד הערב זה יעבור, אני אקח אתכם גם לטייל כי אתם מפסידים יום" (עמ' 60 ש' 1-5). מדברים אלו עולה כי כאשר התובעת סובלת מכאבי בטן וכל הנמצאים בחדר כולל שני רופאים שבדקו את התובעת סבורים כי מדובר בכאב בטן זמני מפאת קלקול קיבה, במצב בו אף לא אחד מן הנוכחים מבקש טיפול רפואי אלא חשבו אותה עת כי התובעת זקוקה למנוחה, אני סבור כי הגם שידעה נתבעת 2 כי התובעת סובלת מכאבי בטן לא התרשלה בשלב זה בכך שלא הזעיקה רופא לחדרה של התובעת. התובעת הנה אישה בוגרת, אשר שוחחה עם הסובבים אותה על כאביה וסבלה, הן התובעת והן בעלה לא מצאו לנכון לבקש ממי מהסובבים אותם לבקש טיפול רפואי ולמעשה סברו אותה עת כי כאבים אלו זמניים עקב אוכל מקולקל ויעברו. התובעת טוענת בסיכומיה כי ביום 8.9.00 לאחר שהקבוצה יצאה לטיול, היא נותרה בסבלה בחדר המלון וכאשר נשאלה מדוע בעלה לא דאג להזמין עזרה רפואית או ליצור קשר עם נתבעת 2 אזי טענה כי מדובר באד שאינו מסוכל לתפקד במצבי לחץ וכאשר אשתו הדומיננטית חסרת אונים הוא כושל אפילו בדברים הפשוטים ביותר. איני מקבל את הטענה הנ"ל שכן התובעת ובעלה נמנעו מלבקש כל טיפול ועזרה רפואית עובר לעזיבתה של נתבעת 2 את החדר ולעזיבתם של המטיילים האחרים באותו בוקר. גם אם כשל בעלה של התובעת לבקש סיוע מעובדי המלון, לא ברורה הטענה מדוע נמנעו בני הזוג לבקש סיוע טלפוני מביתם אשר עמדה איתם בקשר טלפוני במהלך הטיול כולו. הוכח בפניי כי במקרה אחר בו ביקשו בני הזוג ליצור קשר עם נתבעת 2 עשו זאת בעזרתה של ביתם באמצעות שיחה טלפונית. גם בערבו של יום 8.9.00 כאשר חזרו הנתבעת והמטיילים האחרים מהטיול לא ביקש בעלה של התובעת או מי מטעמם, כגון הרופאים שהיו בקשר עם התובעת מנתבעת 2 כל טיפול רפואי ולמעשה סברו כי חלה הטבה במצבה של התובעת בשל העובדה כי נחה בחדרה. גם אם לא הגיעה נתבעת 2 לבקר את התובעת בחדרה אין עובדה זו לכשעצמה מעידה על רשלנותה של נתבעת 2 . ביום 9.9.00 העידה התובעת כי ירדה לארוחת הבוקר ושוחחה בקצרה עם נתבעת 2 ולא ביקה ממנה כל עזרה רפואית, זאת מפאת חוסר ריכוז, הגם שידעה כי לפניה נסיעה ארוכה מאד באוטובוס לז'נבה. למעשה בעלה של התובעת מעיד כי ראה את נתבעת 2 בבוקר ולא ביקש ממנה כל סיוע רפואי היות והייתה טרודה בארגון הקבוצה ובסידורים לקראת הנסיעה. בעלה של הנתבעת מוסיף כי הציעו להם לטוס ארצה אולם בני הזוג רצו להמשיך עם הקבוצה ועם המטיילים ועם נתבעת 2. מדברי התובעת עצמה ובעלה עולה כי היו שיחות לגבי מצבה הרפואי ואף הוצעה לבני הזוג החלופה של להטיסם ארצה. לא ברורה הטענה בדבר ההתעלמות הממושכת של נתבעת 2 ממצבה הרפואי של התובעת ובעיקר לאור העובדה כי בני הזוג אינם פונים בבקשה לסיוע לכל אורך הטיול. הוכח בפני כי עם הגיעה של הקבוצה למלון בג'נבה ולאחר שביקשה ד"ר סוכמילנוב מנתבעת 2 להזמין אמבולנס ולשלוח את התובעת לבית החולים ביצעה זאת נתבעת 2 והזמינה מונית ואף דאגה לצייד את בעלה של התובעת בפתק בו מתואר מצבה הרפואי של התובעת. האם התרשלה נתבעת 2 כלפי התובעת? סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין מגדירים את עוולת הרשלנות אשר מתקיימת כאשר ישנה חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) הייתה הפרה של החובה וכתוצאה מהפרה זו נגרם נזק. חובה זו מתייחסת לבחינת המזיק ביחס לסביבתו ובחובת הזהירות כלפי הניזוק ביחס לסביבתו ובהתחשב בסוג הנזק שנגרם. התרשמתי כי צפייתה של התובעת מנתבעת 2 כמדריכת הטיול לשאול לשלומה ולהזמין עבורה או אף להציע טיפול רפואי עבורה גם מבלי שביקשה זאת מפורשות. ציפייה זו אינה סבירה בעיניי לאור העובדה כי על נתבעת 2 במדריכת טיול חובה כלפי כל הקבוצה, ולאור אופיו האינטנסיבי של טיול מאורגן עליה לדאוג לרווחתם של כלל המטיילים ולטיפול בכל הסידורים הנובעים מטיול מן הסוג הזה. ביתה של התובעת העידה בפניי כי שוחחה לכל אורך הטיול עם הוריה ולקראת סופו בעיקר עם אביה ובכל השיחות תהללו לא נאמר לה דבר מצבה הרפואי המידרדר של אמה, ולמעשה רק ביום הניתוח הודיע לה אביה על מצבה הרפואי תשל התובעת (עמ' 49). העדה סיפרה גם מקום בו הוריה ביקשו שתערוך שיחה טלפונית עם המדריכה בנוגע לסיור עשתה כן ואף סייעה להם(עמ' 47 ש' 20 ואילך). התרשמתי מעדותו של בעלה של התובעת כי למעשה עד הבהלתה של אשתו לבית החולים לא פנה לנתבעת 2 לשם קבלת טיפול רפואי כי סבר שמדובר בקלקול קיבה שיעבור וסמך על דברי הרופאים שבדקו את אשתו במהלך הטיול. העד העיד בהגינותו כי גם כאשר סבלה אשתו לא חשב לקחת אותה לבית החולים (עמ' 61 ש' 14). גם אם ישנה חובה מושגית על נתבעת 2 לדאוג לשלומה של התובעת במקרה הנ"ל, ואף איני מעוניין לקבוע קביעה שכזו, אזי מבחינה קונקרטית איני סבור שהדבר כך ולפיכך אני קובע כי נתבעת 2 לא התרשלה כלפי התובעת. לשם בחינת אחריותה של הנתבעת 2 יש לבחון מבחינה ערכית האם קמה חובה על מלווה בטיול מאורגן להזמין טיפול רפואי באופן אקטיבי מקום בו לא התבקשה לעשות כן ואף מנסיבות המקרה עולה כי לא התובעת ולא הסובבים אותה, עת התחילה התובעת לסבול מכאבי בטן- חשבו כי יש מקום לעשות כן. אין מחלוקת לעובדה כי על מלווה טיולים לדאוג לשלומם של המטיילים אולם האם משתרעת החובה מקום בו היו דיונים בדבר מצבה הרפואי של התובעת והלה החליטה בהתנהגותה ובהתנהגות בעלה להמשיך בטיול ולא ביקשה באופן מפורש וברור טיפול רפואי? לא שוכנעתי כי קיימת חובה כזו גם לאחר בחינת חוות הדעת שהוגשו על ידי מר גולדשטיין ועל ידי מר הדר אמנון מטעמה של הנתבעת. כל מומחה התייחס למסכת העובדתית שעמדה מולו ושמקורה בצד שהזמינו. שנית אין בסיס חוקי להמלצות המומחים, שלישית, גם המומחה מטעמה של התובעת השיב לשאלת בית המשפט כי ההתנהלות של נתבעת 2 ,כפי שבית המשפט תיאר מבחינה עובדתית, הייתה תקינה. הוכח בפניי כי כאשר שני מטיילים אחרים ביקשו מנתבעת 2 לקבל טיפול רפואי היא פעלה באופן ראוי ואף וידאה כי קיבלו את הטיפול להם נדרשו. התובעת ובעלה אנשים בוגרים, אשר שוחחו דבר מצבה הרפואי של התובעת עם מטיילים אחרים, חלקם רופאים ועם הנתבעת בהזדמנויות שונות. התובעת סוכנת ביטוח במקצועה אשר ידעה על ביטוח רפואי ועל משמעויותיו. מבחינה חוקית לא קיימת הוראה או חובה בדין על נתבעת 2 להזמין טיפול רפואי לתובעת או לכפות טיפול כזה עליה באין היא מבקשת באופן אקטיבי. הסיכון הרפואי שנוצר לתובעת אינו בזיקה לתכנון הטיול, מסלולו או בשל סיכון שנוצר בטיול עצמו אלא בשל בעיה רפואית אישית אשר למצער קרתה דווקא במהלך הטיול המאורגן. מקום בו הוצע לנתבעת להטיסה חזרה ארצה ולחילופין להישאר בארץ זרה לשם קבלת טיפול רפואי והיא אינה מוכנה לעשות כן בשל נימוקיה ח(אי ידיעת השפה ו/או חששה מלהישאר לבד בארץ זרה) אל לה להטיח את העיכוב בקבלת הטיפול הרפואי לפתחה של נתבעת 2. גם אם הייתה רשלנות בהתנהגותה של נתבעת 2 (ואני סבור כי לא הוכחה הטענה) הרי שמצב מפשטי כזה אינו משחרר את התובעת ואת בעלה מהתנהגות ראויה בנסיבות שהוצגו בתיק זה. נראה כי תרומתה של התובעת להחמרה במצבה הרפואי הנה תרומה מכרעת. אדם סביר אשר אינו קטין ומודע למצבו הרפואי ולנסיבות המצויות - עובדת היותה במסגרת של טיול מאורגן אינטנסיבי מוטלת עליו חובה אקטיבית מפורשת וברורה לבקש ברחל בתך הקטנה טיפול וסיוע רפואי מכל הסובבים אותו ובעיקר ממלווה הטיול אשר אין כל קושי לשוחח עימו (שכן הן התובעת והן הנתבעת דוברות את השפה הרוסית). התובעת הייתה צריכה למן הרגע הראשון שבה חשה בכאבים לבקש מנתבעת 2 לקחת אותה לבית החולים, כשם שביקשו שניים מהמטיילים האחרים וטופלו כהלכה. משהחליטה להמשיך בטיול ולסבול הכאבים היה עליה לדעת כי בהתנהגותה יוצרת מצג כלפי הסובבים אותה כי היא יכולה להמשיך ולטייל עם הקבוצה על אף כאביה. על כן גם אם הייתי קובע כי נתבעת 2 התרשלה כלפי התובעת (ולמעשה קבעתי ההפך) אזי אשמה התורם של התובעת הנו בשיעור של 100%. סוף דבר: פרטתי בהרחבה מדוע מצאתי לנכון לדחות את התביעה. התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבעות וכן בשכר טרחת המומחים הרפואיים, בשכר טרחת העדים ובשכר טרחת עו"ד +מע"מ כדין. כל הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. רפואהנופשטיול מאורגן (תביעות)