1. פסק דין זה, מתייחס לשני התיקים, שמספריהם רשומים לעיל, ושהדיון בהם אוחד, בהסכמת הצדדים. בע"ש 1504/02, מערערת המערערת, על כך שהוטל עליה לשלם כפל מס, בהתאם להוראות סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 (להלן:"החוק"). בע"ש 1519/02, מערערת המערערת על כך, שנפסלו ספרי החשבונות שלה ושהוטל עליה קנס בשיעור אחוז אחד מסך כל מחזורה, לאותה שנת מס וכן על כך, שנדחתה השגתה ביחס לשומת תשומות, שהוצאה לה לשנים 1999, 2000 ו-2001. 2. המערערת היא חברה בע"מ, שהבעלים והמנהל שלה, הוא עליאן אלסאנע. המערערת עסקה לטענתה, בעיקר, באספקת כח אדם, לעבודות במקומות אחרים וכן היא עסקה בהסעת עובדים ובאספקת כלים חקלאיים, לעבודות שונות. למערערת עצמה, לא היו עובדים והיא התקשרה בדרך כלל, עם קבלני משנה שונים, לאספקת עובדים. נושא אחד שעלה בראיות, הוא עבודה בחפירות ארכיאולוגיות, שנעשתה על פי הזמנת חברת "רמות", שהיא חברה מיוחדת, בחסות אוניברסיטת ת"א, שעסקה בחפירות ארכיאולוגיות. חברת "רמות" הכירה בעבר את חסן אלסאנע, שהוא קרוב משפחה של מנהל המערערת. חסן אלסאנע עבד מספר שנים עבור חברת "רמות" וחברת "רמות" היתה מרוצה משירותיו, מאחריותו ומכושר הביצוע שלו. העד אלון שביט, מנהל רמות ארכיאולגיה, העיד, כי הוא הכיר את חסן אלסאנע עוד בשנת 1996, והעסיק אותו פעמים רבות, בעבודות חפירות. חסן אלסאנע סיפק עובדים ושביט היה מרוצה ממנו. בשלב מסויים, עבד חסן אלסאנע עבור רמות באמצעות חברת נ.צ.ע.מ שהיתה בשליטת חסן אלסאנע ולאחר זמן, הודיע חסן אלסאנע לשביט, שהוא הקפיא את חברת נ.צ.ע.מ. והפסיק את פעילותה ויותר מאוחר המשיך חסן אלסאנע לספק פועלים לרמות, אולם הפעם, באמצעות החברה המערערת. הרי דברי העד שביט (עמ' 19 ישיבה מיום 12.5.03 שורה 19): "ש.מה לגבי חברת מ.ח. היא מוכרת לך? ת. כן. ש. מה הקשר שלה לחסן אלסאנע? ת. מבחינתי חסן אלסאנע עבד בחברה הזאת והגיש לי חשבוניות". אנו יודעים היום, כי חסן אלסאנע לא היה בעל תפקיד בחברה המערערת וכל הקשר שלו לחברה המערערת היא העובדה, שהוא היה קרוב משפחה של מנהל המערערת. שביט המשיך להעסיק את חסן אלסאנע, שבו נתן אמון, גם כאשר ההתקשרות החוזית בין רמות היתה עם המערערת. אנו למדים זאת ממוצג מש/12, שהוא הסכם עבודה בין חברת רמות לבין המערערת, אבל, במקום שמיועד לחתימת הקבלן, כתוב: "מ.ח. מסחר וחקלאות בע"מ על ידי חסאן אלסאנע". המערערת גם עבדה בהסעות פועלים וכן באספקת טרקטורים לעבודה בחקלאות וגם זאת לא באמצעות פועליה אלא באמצעות קבלני משנה. 3. המשיב סבר, לאחר שבדק את כל החומר שהיה בפניו, כי את העבודה ברמות ביצע חסן אלסאנע ולא המערערת והחשבוניות של המערערת ניתנו לרמות, רק ככיסוי עבור חסן אלסאנע. עוד סבר המשיב, כי המערערת לא ניהלה ספרים, בהתאם למה שהיתה צריכה לנהל ועל כן הוא פסל את ספריה והטיל עליה קנס בשיעור של אחוז אחד, ממחזורה הכספי. בנוסף לכך, קיבלה המערערת חשבוניות מס מאדם בשם קיריל קיריליוב וגם מחברת "מעון" והמשיב סבר, שאלה חשבוניות פיקטיביות, שכן, הן לא מייצגות עיסקה אמיתית ועל כן הוא לא הכיר במס התשומות, שהמערערת ביקשה לנכות, בגין חשבונות אלה ועל כל אלה הוגשו הערעורים שבפני. 4. למען הסדר הטוב, מן הראוי להתחיל בסוגיית פסילת ספרי החשבונות. על פי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ג - 1973, תוספת ד', המיועדת לקבלנים, חייב כל קבלן לנהל ספר של הזמנות, שבו תירשמנה כל ההזמנות לעבודה. כאשר נשאל מנהל המערערת בעדותו, הוא השיב שלא ניהל ספר הזמנות, כי לא חשב שזה חיוני. ראה עדותו של אליען אלסנע בעמ' 13, שורה 2, ישיבה מיום 30.1.03. במקום אחר, אמר אותו עד (עמ' 12, שורה 26, ישיבה מיום 30.1.03): " לגבי חשבוניות שאתה מציג לי, אלה חשבוניות של חברת מ.ח. - שלי... החשבוניות אלה לא בדיוק הסעות, אני הסעתי פועלים גם. לשאלתך אם ניהלתי ספר רכב בקשר להסעות שעשיתי, אני משיב שלא." על פי תוספת יא' של התקנות הנ"ל, הוראה מספר 3(3), בעל כלי רכב להובלה בשכר של נוסעים, צריך לכלול במערכת החשבונות שלו גם ספר הובלות או הסעות שיתעד כל הובלה או הסעה באופן ספציפי. די בדבריו הנ"ל של מנהל המערערת, כדי להצדיק את פסילת ספריו. דרישת ניהול הספרים בתקנות, איננה המלצה בפני העוסק, שברצותו יקיים אותה וברצותו יתעלם ממנה. משקבעו התקנות דרישות ספציפיות לניהול ספרים, חייב כל עוסק לציית להן, ללא סייג וללא הרהור. דרישות הספרים באו, כדי לאפשר לשלטונות המס, לעקוב אחרי רישום נאות, של התקבולים והתשלומים, של כל עוסק ועל מנת שניתן יהיה להצליב רישומים אלה, עם רישומים של עוסקים אחרים ובכך לבדוק את נכונותם. משנמנע בעל עסק לנהל את הספרים הנדרשים, הוא מונע משלטונות המס אפשרות לבדוק את נכונות דיווחיו ועל ידי כך הוא פוגע בפיקוח הנאות, ששלטונות המס מפקחים על הנישומים. על כן, אין לבוא בכל טרוניה עם המשיב, על כך שפסל את ספרי החשבונות של המערערת. בע.א. 3579/92 (מנהל מע"מ נגד חברת מפגש האון) פד"י כרך מ"ט, חלק שלישי, עמוד 726, אמר כב' השופט טל (שם, בעמוד 748, ליד אות השוליים ב'): "לדעתי, אי ניהול ספר הזמנות הוא סטיה מהותית מהוראות הניהול. ספר הזמנות הוא מכשיר חשוב לבדיקת נכונות הנתונים. למשל, הזמנה שנרשמה בספר ולא מצאה ביטויה בשאר הפנקסים, אומרת דרשני וטעונה הסבר. ספר הזמנות הוא כלי ביקורת חשוב, והשמטת הכלי הזה, מידי המנהל, היא סטיה מהותית מן ההוראות". 5. לגבי הנושא של מס תשומות, והטלת כפל המס, יש להרחיב יותר את היריעה. סעיף 50 של חוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975, קובע: "(א) אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס, או הוציא מסמך הנחזה כחשבונית מס, אף אם חסרים בו פרטים הנדרשים לעניין חשבונית מס, יהיה חייב בתשלום כפל המס המצויין בחשבונית, או המשתמע ממנה." בסעיף 45 לחוק, נאמר: "עוסק חייב להוציא לקונה חשבונית עסקה על כל עסקה או חלק מעסקה גם אם הם פטורים ממס ." בסעיף 47 לחוק נאמר: "(א) עוסק מורשה רשאי להוציא לגבי עסקה חייבת במס חשבונית מס במקום חשבונית עסקה, וחייב הוא לעשות כן לפי דרישת הקונה." בסעיף 1 לחוק, אנו מוצאים את הגדרת העוסק, בזו הלשון: " עוסק - מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו, ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי וכן מי שעושה עסקת אקראי." העולה מהמקובץ הנ"ל הוא, שרק אדם שמוכר נכס, או מספק שירות, הוא שיכול להוציא חשבונית עסקה או חשבונית מס. אם אדם אחר שאיננו המוכר, מוציא חשבונית מס, הרי בפנינו חשבונית מס שלא הוצאה כדין ועל כן רשאי מנהל מע"מ, לחייב אותו בתשלום כפל המס הרשום באותה חשבונית. במקרה הנוכחי, טענת המשיב היא, שאת אספקת הפועלים בחברת רמות, ביצע חסן אלסנע ולא המערערת. טענה זו, מקבלת חיזוק, לאחר שמעיינים בעדותו של אלון שביט, מנהל חברת רמות, שהוא היה האחראי על ההתקשרויות בחברת רמות. אלון שביט העיד, כי הוא הכיר את חסן אלסנע, במשך מספר שנים והוא התקשר איתו מספר פעמים, כדי שחסן אלסנע יספק לו פועלים לצורך חפירות. חסן אלסנע סיפק לרמות פועלים, גם כאשר היה עצמאי, גם כאשר עבד בחברת נ.צ.ע.מ. וגם כאשר סיפק פועלים באמצעות חברת ג.עיזאת. ראה עדותו של אלון שביט בעמודים 16-19, ישיבה מיום 12.5.03. כאשר נשאל אלון שביט, לגבי החברה המערערת, הוא השיב: "מבחינתי חסן אלסנע עבד בחברה הזאת והגיש לי חשבוניות... מבחינתי חסן אלסנע פעל בחברה הזו, עבד בחברה הזו. שוב אני לא מכיר את יחסיו עם החברה מבחינת יחסיי עובד מעביד או שותפויות, אבל פעל בחברה הזאת וסיפק לנו כח אדם בשם החברה הזאת." (עמודים 19 ו-20 בפרוטוקול, ישיבה מיום 12.5.03). אנו יודעים היום, כי לחסן אלסנע לא היה כל תפקיד בחברה המערערת והוא גם לא עבד בחברה המערערת וכל הקשר שלו למערערת היה באמצעות מנהל המערערת, שהיה קרוב משפחתו. התמונה המתקבלת היא, שאלון שביט הכיר את חסן אלסנע וסמך עליו והמשיך לפנות אליו, גם לאחר שחסן הקפיא את החברה שהיתה לו, ועובדה היא, שגם על ההסכם בין רמות והמערערת, נרשם במקום המיועד לחתימה, כי המערערת היא באמצעות חסן אלסנע. המסקנה היא, שלגבי רמות, לא המערערת ביצעה את העסקה, אלא חסן אלסנע, שהשתמש במערערת ככיסוי לחשבוניות המס. חיזוק מסויים למסקנה זו, אנו מוצאים דווקא בסיכומיו של ב"כ המערערת, הכותב בעמוד 9 של סיכומיו (שאינם ממוספרים) בסעיף 1 תחת הכותרת "מר עליאן אלסנע", את הדברים הבאים: ,מר עליאן אלצאנע הינו מנהלה של המערערת העוסקת באספקת עובדים לעבודות חפירה ארכיאולוגיות, קטיף, בנין וכדומה, בדרך של תיווך בין קבלני משנה לבין לקוחות המערערת". (ההדגשה איננה במקור). ב"כ המערערת עצמו, משתמש במילה "תיווך". היות ובא כח המערערת, הוא משפטן, אין לחשוד בו, שאיננו יודע מה פירוש המילה תיווך. תיווך מהווה הפגשה בין שני אנשים (או גופים), שבסופו של דבר מביאה לעיסקה, בין שני אותם צדדים שהופגשו ביוזמת המתווך. מתווך דירות או מקרקעין, איננו צד לעיסקת המקרקעין הנקשרת בשל תיווכו. הצדדים הם שני האנשים שהמתווך מפגיש. בא כח המערערת ממשיך ואומר בסיכומיו בכתב (עמ' 12 תחת הכותרת "ביצוע עבודות על ידי המערערת"): "המערערת כאמור, לא העסיקה עובדים שכירים, אלא התקשרה עם קבלני משנה ולמעשה, עיסוקה היה בתיווך בין קבלני משנה לבין לקוחותיה". (ההדגשה איננה במקור). שוב חוזר בא כח המערערת, על עמדתו, כי עיסוקה האמיתי של המערערת, היה תיווך, בין קבלני המשנה ולקוחות המערערת. כלומר, העיסקה, היינו הספקת השירות, היתה בין קבלן המשנה לבין המזמין. על כן, קבלן המשנה, הוא שצריך היה להוציא חשבונית מס למזמין, עבור הספקת הפועלים ומשהוציאה המערערת חשבוניות מס, לעיסקה מסוג זה, היא הוציאה חשבונות מס שלא כדין. הוסיף וכתב בא כח המערערת בסיכומיו בכתב, כאשר נימק מדוע המערערת לא היתה צריכה לנהל ספרי חשבונות "מיוחדים",: ,המערערת אמנם עסקה במתן אספקת כח אדם לחקלאות ולבנין, אולם אין מדובר בעובדים שכירים שסיפקה ללקוחותיה השונים, אלא למעשה כל עיסוקה היה תיווך. המערערת, בהתאם לדרישות לקוחותיה, התקשרה עם ספקים שונים, ואלו סיפקו ללקוחות המערערת ובאמצעותה, פועלים בתחומים שונים, אם לצורך חפירות ארכיאולוגיות, אם לשם קטיף, או עבודות עם כלים, כגון טרטקטורונים ומחפרונים". (ההדגשות אינן במקור). רואים אנו, כי המערערת טוענת בעקביות (גם בתום המשפט), כי כל תפקידה היה, לתווך בין קבלני משנה והמזמינים. אם כך, העיסקאות נעשו בין קבלני המשנה והמזמינים ואת החשבוניות למזמינים, היו צריכים להוציא קבלני המשנה ולא המערערת. משהוציאה המערערת חשבוניות מס שלה לגבי עיסקאות שהיא לא סיפקה את השירות בהן, החשבוניות שהוצאו אינן כדין ועל כן רשאי היה המשיב, לחייב את המערערת בכפל המס שבאותן חשבוניות. 6. משנפסלו ספרי החשבונות של המערערת, בשל אי ניהול ספר הזמנות, הרי אין סיבה לבטל פסילה זו, ועל כך היה מוסמך המשיב להטיל על המערערת קנס בסך 1% מסך כל עיסקאותיה של המערערת. בא כח המערערת ביקש בסיכומיו, להפחית מגובה הקנס, אולם בהתחשב בגובה הקנס, שהוטל ובצורך להרתיע עוסקים, מלהתחמק מדרישות החוק והתקנות, התחמקות שגורמת נזק משמעותי למדינה, לא ראיתי הצדקה להפחתת הקנס. 7. המחלוקת האחרונה שיש לדון בה, היא הנושא של מס התשומות, שהמערערת ביקשה לנכות והמשיב לא הכיר בתשומות אלה. המדובר בחשבוניות מס, שעל פניהן הוצאו למערערת על ידי קיריל קיריליוב ומעון. קיריל קירליוב, נחקר על ידי חוקרי מע"מ והוא מסר בהודעתו מיום 27/2/01 לחוקר יהושוע חייאב (עותק ממנה מצורף לתצהירו של יהושוע חייאב מיום 21/10/02), כי מעולם לא היה לו תיק במע"מ והוא לא נרשם כעוסק מורשה וכן לא נרשם במס הכנסה והחשבוניות שהוצאו בשמו אינן שלו ולא ניתנו על ידו. לגירסתו, אבדה לו תעודת הזיהוי שלו. הוא לא מכיר את החברה המערערת, לא עבד איתה מעולם ולא סיפק לה פועלים וכן הוא לא מכיר את מנהל המערערת. קיריל קיריליוב לא הובא להעיד במשפט זה, אולם ההלכה היא שבערעורי מס ערך מוסף, מותר לבית המשפט לקבל ראיות, שלא היו קבילות בדיון אזרחי רגיל. ראה לענין זה ע.א. 5330/98, 5503/98 (נעימה נגד ממונה אזורי מס קניה ומע"מ חיפה), פד"י כרך נ"ו, חלק שני, עמוד 337, בעמוד 342, ליד אות השוליים א'. כמובן, שהמערערת היתה רשאית להזמין את אדון קיריל קיריליוב ולנסות לחקור אותו על גירסתו, אולם המערערת לא עשתה כל ניסיון כזה, למרות שהודעתו של קיריליוב הנ"ל הוגשה יחד עם תצהירו של יהושוע חייאב ויהושוע חייאב נחקר על ידי בא כח המערערת בישיבה מיום 12/5/03. בקשר לכך, יש לציין שבהודעתו בחקירה במע"מ, אמר מנהל המערערת, שהוא מכיר את קיריל קיריליוב והוא יכול להביא אותו. הרי דברי מנהל המערערת בחקירתו מיום 13/3/01, עמוד 6 שורה 23: "שאלה: האם אתה יכול להשיג לי את קיריליוב קיריל ותוך כמה זמן? תשובה: כן אני יכול להשיג אותו. אני אדאג להשיג אותו." למרות הצהרה חגיגית זו, לא הביאה המערערת את קיריליוב להעיד במשפט זה והדבר אומר דרשני. לעובדה זו, יש להוסיף, כי החשבוניות המתיימרות להיות של קיריל קיריליוב אינן מפורטות. לדוגמא, בחשבוניות מספר 0046 מיום 31/1/00, תוכן החשבונית הוא: "עבור עבודות עפר ועבודות טרקטור - 32,500 ₪. + פועלים לעבודות פרדס - 17,000 ₪." אין פירוט של מספר שעות העבודה של הטרקטור, אין פירוט של מספר הפועלים ושעות העבודה שהם עבדו בפרדס וכך חוזר הדבר גם בחשבוניות נוספות המתיימרות להיות של קיריל קיריליוב. כמובן שחשבוניות כאלה ללא פירוט בסיסי, כאשר הן מצטרפות לעובדה שקיריליוב לא נחקר ולא הובא להעיד על ידי המערערת, אחרי שבחקירתו במע"מ, אמר שאיננו מכיר את המערערת ולא הוציא לה מעולם חשבונית, מבססות את המסקנה, שחשבוניות אלה הן פיקטיביות. המדובר בהליך אזרחי וכמות הראיות שיש להביאן, כדי לזכות במשפט זה היא במידה המספיקה למאזן ההסתברויות. יתרה מזאת, מאחר וספרי המערערת נפסלו, נטל השיכנוע עליה, גם על פי הפסיקה האחרונה של בית המשפט העליון ברע"א 3646/98 (כ.ו.ע. נגד מע"מ), טרם פורסם. בוודאי שהמערערת לא הרימה את נטל השיכנוע לגבי חשבוניות אלה. לגבי החשבוניות שהוצאו למערערת, לכאורה על ידי חברת מעון, נשאל מנהל המערעת בחקירתו במע"מ בהודעה מיום 13/3/01 בעמ' 8, אם הוא מכיר אדם בשם מוחמד בדראן, הרשום ברשם החברות, כבעלים של חברת מעון והוא השיב שאיננו מכיר. (שורות 25-26 באותו עמוד). לדברי מנהל המערערת, הוא קיבל את החשבוניות של חברת מעון, מאדם בשם מוחמד אלעאסם שהציג עצמו כבעל חברת מעון. (ראה דברי מנהל המערערת בהודעתו מיום 13/3/01 עמ' 7 שורה 11 (מוצג מש/7)). המערערת לא הוכיחה אפילו לכאורה כל קשר בין אותו מוחמד אלעאסם לבין חברת מעון ולא הוכיחה שהוא מוסמך להוציא חשבוניות בשם חברת מעון. גם החשבוניות של חברת מעון אינן מפורטות והן כלליות ביותר. לאותה מסקנה, אני מגיע גם באשר לחשבוניות של א.פ. יוסף עבודות כלליות. חשבוניות אלה, אינן מפורטות ורובן כתובות בלשון כללית מבלי לפרט את מספר הפועלים ושעות העבודה שלהם. כאשר נשאל מנהל המערערת בחקירתו במע"מ הוא השיב (מוצג מש/7, עמ' 5, שורות 10 עד 22): "שאלה: מי קבלן משנה נוסף שלך? תשובה: אחד בשם יוסף אבו פריחה מלוד. שאלה: איך נוצר הקשר איתו? תשובה: הכרתי אותו הכרות חברית וידעתי שהוא מספק פועלים ואז הוא סיפק לי פועלים בקבלנות. לא ענין אותו כמה פועלים, סיכמנו לפי עבודה כמו שקבלני משנה אחרים. הוא עבד לפני מעון ואחרי מעון. שאלה: איך היתה מתנהלת ההתחשבנות ביניכם? תשובה: כמו שאר הקבלנים אבו פריחה יוסף היה מוציא לי חשבוניות מס כותב אותם וחותם עליהם ואני הייתי משלם לו בשיקים בלבד, שיקים של החברה, לפקודת יוסף אבו פריחה לפי מה שרשום בחשבוניות המס שנתן לי. שאלה: האם היה חוזה ביניכם? תשובה: יש לי חוזה שהוא חתום עליו וגם אני חתום עליו, זה נמצא אצלי בבית. שאלה: לפי מה שילמת לאבו יוסף פריחה? תשובה: כל מטר אני משלם לו 100 ₪." אם אמנם החישוב של התשלום המגיע ליוסף אבו פריחה היה לפי מטר של עבודה, צריך היה לצפות כי בחשבוניות המס שהגיש יוסף אבו פריחה למערערת יופיעו מספר המטרים שבוצעו והחישוב בהתאם. אולם, בחשבוניות מס' מספר 262 מיום 30/7/00 שהוצאה על ידי א.פ. יוסף כתוב בגוף החשבונית: "עבור אספקת פועלים בארכיאולוגיה - 215,250 ₪." סכום החשבונית הוא סכום גבוה יחסית אולם אין כל פירוט על מספר הפועלים, כמות השעות ומספר המטרים שבוצעו. אותו חוסר פירוט מופיע גם בחשבונית 276 וכן בחשבונית 236. על פי תקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ז-1976, המפנות גם להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מספר 2) תשל"ג-1973, תקנה 9א, חשבונית מס צריכה להחיל מחיר ליחידה, היחידה שלפיה נמדדת הכמות והכמות. כלומר, חשבונית מס שמתארת באופן כללי את השירות ונוקבת בסכום כולל לכל העבודה, איננה ממלאה אחר דרישות התקנות ואין היא חשבונית מס המוכרת בתקנות. כאשר נתקלים בחשבונית מס כוללנית שאיננה מפורטת, במיוחד כאשר מדובר בפועלים ולא מפרטים את מספר הפועלים ואת מספר השעות שהם עבדו, תוך ציון מחיר שעת עבודה, מתקבל הרושם, שהחשבונית לא באה כדי לתת תמונה מדויקת של השירות, אלא היא באה כדי לזרות ערפל בעיני הבודק. גם כאן, נטל השיכנוע היה מוטל על המערערת, בענין החשבוניות של אבו פריחה, לאור העובדה שספרי החשבונות שלה נפסלו והיא לא עמדה בנטל השיכנוע, לאור העובדה שאבו פריחה לא הובא להעיד והחשבוניות אינן עונות על דרישות התקנות. אשר על כן, אין למצוא פגם בהחלטת המשיב, שסרב להכיר גם בחשבוניות אלה כמס תשומות. 8. סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא, שיש לדחות ערעור זה על כל חלקיו. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות ערעור זה, בשני התיקים וכן סך 10,000 ₪ שכ"ט עורך דין. ניתן היום ט' בשבת , תשס"ד (1 בפברואר 2004) במעמד במעמד עו"ד ברוך ב"כ המערערת ועו"ד שילה ב"כ המשיב ג. גלעדי, שופטנשיא (בדימוס) קבלן משנהקבלןתיווך