מה אחוזי נכות מחלת rsd בברך ? ועדת הערר קיבלה, ברוב דעות, את ערעורה של המשיבה על החלטת קצין התגמולים, וקבעה כי יש לזקוף את כלל נכותה על חשבון הצבא כנכות גרימה. מכאן ערעור קצין התגמולים. העובדות הצריכות לעניין המשיבה, ילידת 1973, התגייסה לצה"ל ביום 8.3.92 ושרתה כחיילת בשירות חובה עד ליום 21.7.93. במהלך שירותה הצבאי התלוננה המשיבה על כאבים בברכיים ובינואר 1993 בוצע בברכה הימנית ניתוח ארטרוסקופיה ורגלה קובעה. כחודש לאחר הניתוח, לאחר שאובחנה מחלת ה-R.S.D (Reflex Sympathetic Dystrophy) בברכה, עברה המשיבה פיזיותרפיה אינטנסיבית ולאחריה ארטרוסקופיה נוספת. מחלת ה-R.S.D הנה מחלה נדירה הפוגעת במערכת העצבים הסימפתטית ומתבטאת ברגישות יתר של האיבר הפגוע. אחוזי הנכות בגין מחלה זו נקבעים בהתאם למבחן התפקודי, כולל בגין דלדול שרירים, הגבלות בתנועה ופגיעות בעצבים. הגדרתה של המחלה היא - “A syndrom of pain and tenderness, usually to a hand or foot, associtated with vasomotor instability, skin changes and rapid development of bony demineralization (osteoporosis). Frequently will follow a localised truma, stroke or peripheral injury” (ע' יעבץ, חוק הנכים - חקיקה, פסיקה והיבטים משפטיים (תשנ"ט), ע' 533 (להלן: יעבץ)). ביום 27.6.93, הגישה המשיבה תביעה להכרת נכות על פי חוק הנכים, בטענה כי הנכות בברכה הימנית נגרמה במהלך ועקב שירותה הצבאי. בעקבות הגשת התביעה, נבדקה המשיבה ביום 6.12.93, על ידי כירורג אורטופד, ד"ר מ' ליבני. בחוות דעתו קבע ד"ר ליבני, כי המאמצים בעת השירות החמירו ככל הנראה את מצבה של המשיבה, הסובלת מפגימה מולדת במיניסקוס וגרמו להתדרדרות שעליה נוספה גם מחלת ה-R.S.D, לפיכך, לדעתו, יש להכיר בנכות שברגלה הימנית כנובעת ב-50% עקב השרות. ביום 3.4.94 דנה ועדה רפואית בעניינה של המשיבה, והחליטה לקבוע את דרגת הנכות זמנית של 50%, כולה על חשבון השירות, ל-6 חודשים בגין קשיון לא נח של הברך הימנית. הועדה שבה והחליטה החלטה זו ב-25.1.95. המשיבה נסעה לבריטניה שם המשיכה בטיפולים הרפואיים. ביום 23.1.97 התכנסה שוב הועדה הרפואית לדון בעניינה של המשיבה והחליטה כי חל שיפור במצב ברכה ולכן קבעה דרגת נכות צמיתה של 30% בגין קשיון נח של ברך ימין. על החלטה זו ערערה המשיבה בפני הועדה הרפואית העליונה, אשר דחתה את הערעור ב-5.5.97. ב-13.11.97 הגישה המשיבה בקשה לבדיקה חדשה לפי סעיף 37 לחוק הנכים, הואיל וחלפו 6 חודשים מאז בדיקתה האחרונה. במסגרת הבקשה נבדקה המשיבה על ידי ד"ר מ. אהרנפלד, מומחה למחלות פנימיות וראומטולוגיה, כמומחה מטעם קצין התגמולים. ד"ר מ. אהרנפלד קבע, כי המשיבה סובלת מתסמונת מולדת (Ehlers Danlos Syndrome - E.D.S) ומנטייה לתנועתיות יתר (Hyper mobility), אשר אובחנה עוד טרם הגיוס לצה"ל. על רקע זה, לסברת ד"ר אהרנפלד, פיתחה המשיבה RSD סביב פריקות חוזרות. אולם, לגישתו, על אף שמקור המחלה הנו אותן תסמונות תורשתיות, המחלה הוחמרה משמעותית תוך כדי השירות הצבאי. על כן המליץ להכיר במחלה כהחמרה עקב השרות כאשר מחצית תיזקף על-חשבון השרות ומחציתה על חשבון מהלכה הטבעי של המחלה. לאחר מכן דנו וועדות רפואיות בעניינה של המשיבה בשלושה מועדים שונים והחליטו לקבוע את דרגת הנכות של המשיבה ל-100% בגין "מחלה רב מערכתית, עם השפעה בצורה חמורה על כושר תפקודה, כאשר החולה מרותקת לכסא גלגלים עם סיבוכים רציניים". המערער ראה בחוות הדעת ראיה חדשה כמשמעותה בחוק, ולאור האמור בה החליט - "המדובר במחלה רב-מערכתית מולדת, הגורמת להפרעה ברקמת החיבור שהחמירה חלקית בתקופת ועקב שירותך הצבאי כשהנכות הקשורה בשירות הינה בשיעור של מחצית מהנכות הכוללת". ביום 20.12.99 הגישה המשיבה לועדת הערר ערעור על החלטת המערער. בערעור זה טענה המשיבה, כי עובר לשירות הצבאי הייתה בריאה לחלוטין ופעילה ספורטיבית ורק עם גיוסה לצה"ל החלה לסבול משברי הליכה ומכאבים בברכיה, בעקבותיהם הוחלט לבצע ניתוח ארטרוסקופיה בברכה הימנית. לטענת המשיבה, ניתוח זה הוא הסיבה לפריצת מחלת ה- R.S.D בברכה הימנית, והתפשטות מחלה זו, מברך ימין לכל גופה, היא שהביאה לנכותה כיום. על כן, יש לקבוע כי נכותה נגרמה בזמן ועקב השירות ולזקוף את כלל הנכות על חשבון השירות. המשיבה צרפה כתמיכה לטענותיה חוות-דעת מומחה מאת פרופ' ר' גרהם (R. Grahame) מאנגליה. פרופ' גרהם קבע כי ניתוח ארטרוסקופיה והטיפול הפיסיותרפי בעקבותיו הם שגרמו להופעת מחלת ה- RSD בברכה הימנית של המשיבה. לדעתו, מחלה זו התפשטה מברכה הימנית לשאר חלקי גופה ועל כן, הנכות כולה נגרמה עקב השירות. מנגד הגיש המערער, חוות דעת משלימה מאת ד"ר אהרנפלד וחוות דעת נוספת מאת ד"ר שינדלר. ד"ר אהרנפלד חזר על האמור בחוות דעתו הראשונה וקבע כי מחלת ה- R.S.D פרצה עוד קודם לשירות והשירות תרם להחמרה. ד"ר שינדלר הסכים לחוות דעתו של ד"ר אהרנפלד אך הוסיף כי פיזיותרפיה הנה שיטה מקובלת לטיפול במחלת ה-R.S.D ועל כן אין לראות בטיפול זה סיבה לפריצת המחלה. המומחים כולם נחקרו בפני הועדה, כמו גם המשיבה. בשל האמור בחוות הדעת השונות, התרכז הדיון בפני הועדה בשאלה, האם הנכות ממנה סובלת המשיבה כיום, נגרמה כתוצאה מ"התפשטות" מחלת ה-R.S.D מברכה הימנית אל שאר הפרקים בגופה או שמא מדובר בנכות נפרדת לחלוטין מהנכות שהוכרה בברך ימין, שהתפרצה עוד טרם השירות אך הוחמרה בגינו. הוועדה הנכבדה החליטה, ברוב דעות, להעדיף את גרסת המשיבה והמומחה מטעמה, ועל-כן קיבלה את הערעור וקבעה כי קיים קשר של גרימה בין שירותה הצבאי של המשיבה לבין נכותה כיום. על החלטה זו ערער קצין התגמולים וטען, כי שגתה הועדה בקבלה את תיאורית "התפשטות" המחלה מברך ימין שהוצגה על ידי ד"ר גרהאם, ובהעדיפה את חוות דעתו על פני חוות דעתם של ד"ר אהרנפלד וד"ר שינדלר. המערער טוען כי חוות דעתו של פרופ' גרהאם אינה מייצגת אסכולה רפואית תקפה, ועל כן, אינה יכולה לתמוך את תביעת המשיבה. לאחר עיון בחומר הראיות ובנימוקי חברי הועדה, הצענו לעותרים למנות מומחה מטעם הועדה אשר יכריע בין חוות הדעת הרפואיות. ההצעה נדחתה על-ידי ב"כ המשיבה ואנו נתבקשנו להכריע על סמך החומר הקיים בתיק. דיון על-פי חוק הנכים, על חייל הרוצה הכרה בנכותו, להוכיח, כי נכותו נגרמה "עקב" השירות הצבאי. מכאן עולה, כי נטל ההוכחה בשאלת קיומה של זיקה סיבתית בין השירות הצבאי לבין המחלה, רובץ על כתפי התובע להכיר בו כנכה על-פי החוק (ע"א 472/89 קצין תגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, 214 (להלן: "פרשת רוט")). אולם, לעניין מידת ההוכחה הנדרשת, הרי שאין עליו להוכיח כי קשר כזה קיים מעבר לספק סביר אלא רק כי מתקבל מאוד על הדעת קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין השרות (רע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לז(4) 361, 366 (להלן: "פרשת רדושיצקי"); רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא (2) 817 (להלן: "פרשת קריספל"), 822). הוכחת הקשר הסיבתי תישען בראש ובראשונה על הוכחתו של קשר סיבתי עובדתי בין המחלה לבין השירות הצבאי (ראו דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (להלן: "פרשת אביאן"), 747). לשם הוכחתו של קשר סיבתי זה, על התובע לתמוך תביעתו בחוות דעת רפואית, המראה קשר סיבתי רפואי בין השירות למחלה וזאת בהתבסס על אסכולה רפואית תקפה. הנחת המוצא היא, כי משלא הוכח קשר סיבתי רפואי, לא ניתן להסיק קשר סיבתי משפטי. קשר סיבתי משפטי אינו יכול להיווצר ללא כל ראיה מדעית על קיום אפשרי של קשר סיבתי רפואי (פרשת רוט, עמ' 210). הוכחת קיומה של אסכולה רפואית תקפה, נדונה בהרחבה בפרשת קליג'. באותו מקרה נדונה השאלה, מתי ניתן לקבוע כי דעה של מומחים מסוימים הפכה לאסכולה - "שאלה יפה היא מתי דעה נעשית אסכולה, מסתמא אין תשובה ברורה לשאלה זאת, כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שהדעה תזכה להסכמת הכול, ללא מחלוקת כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נסמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזו תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים". עוד הובהר בפסק הדין קליג', כי על מנת שאסכולה תיתפש כמבססת קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין היווצרות מחלה, נדרש שיתמלאו בה שני תנאי בסיס: ראשית, על האסכולה להגדיר ברמת פירוט סבירה את מהות המצב שגרם למחלה, ואין די בקביעה כללית ומעורפלת. ושנית, נדרש שהאסכולה תקבע, כי קיים קשר סיבתי ברמה הנדרשת להוכחת התביעה, היינו, שהאסכולה הרפואית תקבע כי "מתקבל מאוד על הדעת" שתנאי השירות גרמו למחלה או החמירו אותה (וראו: ע"א 8373/96 מאיר נ' קצין תגמולים, פ"ד נז(1) 931, 943; רע"א 5853/00 ארייך נ' קצין התגמולים, תק-על2003(1) 574, 575; רע"א 8119/98 קצין התגמולים נ' עופר, תק-על 2003(2) 818, 819). בהתאם להלכה משפטית זו, היה עלינו לכאורה לבחון, האם במקרה הנוכחי הוכיחה המשיבה, קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתה. בשאלה זו, כאמור לעיל, התרכז הדיון בפני הועדה וגם הצדדים שלפנינו טענו לשאלת הקשר הסיבתי ובמיוחד בשאלה האם חוות דעתו של פרפ' גרהאם מייצגת אסכולה רפואית תקפה. אולם, מהחלטתו של קצין התגמולים מיום 1/3/99, ההחלטה נשוא הערעור בפני הועדה, עולה, כי אף קצין התגמולים עצמו הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין המחלה בגפיה של המשיבה לבין התפרצות המחלה בברכה של המשיבה. על כן, שורשה של המחלוקת בין הצדדים אינו קיומו של הקשר סיבתי אלא אופיו של הקשר הסיבתי. כלומר, האם מדובר בקשר סיבתי של גרימה או שמא של החמרה בלבד. על-כן, אין אנו נדרשים לשאלת קיומה של אסכולה התומכת בתביעתה של המשיבה או לשאלת הנסיבות המעידות על קשר סיבתי אלא אך ורק לשאלה: האם השירות הצבאי החמיר את מחלתה של המשיבה או גרם לו. משבחנתי את ראיות הצדדים לעניין זה, מסקנתי היא כי יש להכיר בשירות הצבאי כגורם למחלתה של המערערת. להלן נימוקי: הלכה היא, כי מחלה קונסטיטוציונאלית שהתפרצה תוך כדי השירות ונמצא כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין השירות לבין התפרצות המחלה, מייחסים את המחלה במלואה לשירות, הגם שהחייל בא אל השירות כשהוא נושא את המחלה בגופו. הנשיא שמגר סיכם את ההלכה בפרשת רוט (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט פ"ד מה(5) 203), כלהלן: "אף בהיעדר הוראה כאמור בחוק הנכים, הביאו שיקולי מדיניות משפטית שביסוד החוק להתפתחותן של הלכות המקלות עם מי שמבקש להכיר בנכותו, בנסיבות מסוימות. בית משפט זה קבע בשורת החלטות, כי מקום שמחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה עוד בטרם השירות של נטייה קונסטיטוציונלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידו" (עמ' 210-211 וראו גם, רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא (2) 817, 821-822; דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 744 (להלן: "פרשת אביאן")). אולם, התעלמות מהגורם הקודם לגיוס וקביעת קשר סיבתי של גרימה דווקא, בין מחלה בעלת יסוד קונסטיטוציונאלי לבין השירות הצבאי, תלויה בכך שהמחלה פרצה לראשונה בזמן השירות הצבאי. כלומר, כי לא היו ניצנים או סימנים של המחלה לפני השירות. במקום בו נקבע כי היו סימנים למחלה עוד קודם לגיוס, הרי שיש לקבוע קשר סיבתי של החמרה בלבד (ע"א 652/69 בוסאני נ' קצין התגמולים, פ"ד כ"ד(1) 217; ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל, פ"ד לז(2) 785; פרשת רוט עמ' 214; רע"א 4951/00 לזובר נ' קצין התגמולים (טרם פורסם)). כאמור, העידה המשיבה, כי עובר לגיוסה נהנתה מבריאות טובה ואף עסקה בספורט. מנגד, אין כל ראיה או אף טענה מצד המערער כי מחלת ה- R.S.D פרצה קודם לשירות. נראה, כי מקובל על הכול שהמחלה הופיעה לראשונה בברכה הימנית של המשיבה, לאחר ניתוח הארטרוסקופיה שבוצע במהלך השירות. אמנם ד"ר אהרנפלד, המומחה מטעם המערער, ראה בפריקת קרסול שמאל של המשיבה, כשנה וחמישה חודשים קודם לשירות, סימן ראשון למחלה, אולם, מדובר בפריקת קרסול ולא בפגיעה בברך ולא הובאו סימוכין לכך שפריקה זו אכן גרמה להופעת המחלה קודם לשירות. אמנם יתכן שהיה בפריקה זו להצביע על קיומה של תסמונת ה-E.D.S אולם אין לראות בה פריצה של המחלה. כך גם עולה מחוות דעתו של ד"ר שינדלר, שצורף כמומחה מטעם המערער לד"ר אהרנפלד. ד"ר שינדלר ציין, כי הוא ממליץ לקבל קשר של גרימה לגבי הנכות בברך הימנית וזאת בהתאם לעקרון שגם אם קיים מצב מולד, הרי משלא היה תסמיני והפך תסמיני בשירות, ייחשב כגרימה בשירות. אם-כן, משקבע קצין התגמולים קשר בין מחלת ה-R.S.D לשירות ומשלא הוכחו סימנים מוקדמים למחלה טרם לשירות, נראה כי חלה ההלכה דלעיל, וכי יש לזקוף את המחלה כולה על חשבון השירות. על-כן, לדעתי, ומבלי להכריע בשאלת הקשר הסיבתי או בשאלת קיומה של אסכולה רפואית תקפה התומכת בטענות המשיבה, יש לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת ועדת הערעורים על כנה. איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט צ' סגל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' גל: צר לי, אולם דעתי לגבי תוצאת ערעור זה אינה כדעת חברי. לדעתי, חרף הנסיבות המצערות, הדין הוא עם המערער והערעור צריך להתקבל. תמים דעים אנוכי, אפוא, עם דעת המיעוט בבית הדין הנכבד (ד"ר י' וייס), לעומת דעת הרוב דשם (כב' השופט (בדימ') ש' קובובי ועורך הדין ר' בטט). השאלה הניצבת לפנינו נוגעת לזיקה הקיימת בין מצב החולי הנוכחי של המשיבה לבין השירות הצבאי, דהיינו - האם התפשטות המחלה מקורה אף הוא בשירות הצבאי, או דילמא עניין לנו בהחמרת המצב בלבד? לית-מאן-דפליג, כי האטיולוגיה של המחלה אינה מבוררת די הצורך, ועולם הרפואה עדיין נבוך לגביה. אין צריך לומר שלא קיימת אסכולה התומכת בהתפשטות המחלה, כפועל יוצא מהפגימה הראשונית. ואכן, גם המשיבה אינה טוענת לקיומה של אסכולה, עליה ניתן לסמוך טענותיה. עמדתה היא, כפי שלמעשה התקבלה על דעת רוב חברי הוועדה, כי במחלה אשר עולם הרפואה טרם עמד כראוי על טיבה, ועל-כן טרם גובשו אסכולות לגבי התפרצותה או התפשטותה, די בכך שבית המשפט ישתכנע ברמת הוכחה של "מתקבל מאד על הדעת" לגבי הקשר הסיבתי הנטען. עמדה זו נתמכת בשני פסקי דין שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בת-אביב בתביעות נזיקין: ת"א (ת"א) 382/95 קרישקוב נ' קיבוץ מעיין צבי, לא פורסם; ו-ת"א (ת"א) 1458/97 כהן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם. מסקנת דעת הרוב בועדת הערעורים הנכבדה, כמו דעת חברי, משתלבת עם ההלכה הידועה לפיה מחלה אשר פרצה בפועל עקב השירות תוכר כפגימה המזכה בהכרת הנכות, אף אם הייתה לחייל נטייה רדומה ללקות במחלה (מחלה קונסטיטוציונלית). הלכה מושרשת זו חלה כאשר על-פי המידע הרפואי הקיים, התקיימו בתנאי השירות נסיבות מספיקות כדי לגרום לפריצתה של המחלה, אף אם האטיולוגיה שלה אינה ידועה. די באלו כדי לקיים קשר סיבתי עובדתי-רפואי בין תנאי השירות לבין התפרצות המחלה. אלה הם פני הדברים, למשל, לגבי מחלת נפש, כאשר המחלה פרצה עקב פעולות קרביות או פעילות אחרת קשה ורווית מתח (רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' בן עד, פ"ד מז(2) 471; רע"א 4073/99 אביאן נ' קצין התגמולים, פ"ד נד(3) 1; דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732; או לגבי אפילפסיה בעקבות תנאי שירות שהובילו להתעלפות התובע (רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817); או לאוטם שריר הלב, בעקבות תנאי שירות קשים (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203); ועוד דוגמאות לרוב. בנושא זה סוכמה ההלכה בפסק הדין קריספיל הנ"ל (בעמ' 823 מול ז'), כהאי-לישנא: "אין ביישום הגישה האמורה משום קבלת הטענה הגורפת שלפיה, משנתגלתה מחלת האפילפסיה בתקופת השירות הצבאי, מקורה בשירות זה. כל שיש בכך הוא יישום הגישה שלפיה, מקום שהמחלה הקונסטיטוציונלית פרצה לראשונה בעת השירות והתובע הראה נסיבות מיוחדות המעידות באופן מתקבל על הדעת על קשר סיבתי בין השירות להתפרצות המחלה, קמה חזקה לטובת התובע כי המחלה נגרמה עקב השירות, ועל קצין התגמולים לסתור אותה". (הדגש אינו מצוי במקור - מ"ג) כלומר: "עצם העובדה שמחלה בעלת אופי קונסטיטוציונלי הייתה יכולה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות איננה שוללת את הקשר הסיבתי בינה לבין השירות" (רע"א אביאן הנ"ל, בעמ' 3 מול ו'-ז'). ואולם, ההלכות האמורות חלות בענייננו רק בנסיבות שבהן עולם הרפואה מכיר באפשרות התפשטותה של המחלה. לא אלה הם פני הדברים, כאשר גורמי ההתפשטות של המחלה אינם ידועים ועל כן לא ניתן לקשור אותם דווקא להתפרצות הראשונית. בנסיבות אחרונות אלו, חסרה הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי וחלה ההלכה שנפסקה בדעת הרוב בע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים (פ"ד מח(3) 326, 338 מול ב'-ג'): "כאשר אין שום גורם רפואי בר-סמכא המאשר את קיומו של קשר סיבתי בין מחלה מסוימת לבין חבלה מסוימת (או לבין נסיבות אחרות הכרוכות בשירות הצבאי), כי אז אין לחייל התובע במה להיאחז, ודין תביעתו להידחות". אלו הנסיבות בענייננו, כאשר גורמי המחלה ותנאי התפשטותה אינם מוכרים בעולם הרפואה. יובהר עוד, כי אין המדובר כאן באסכולות רפואיות נוגדות, שאז הנטייה היא להעדיף את אותה האסכולה הנוחה לחייל, אלא בהעדר כל מידע רפואי בנושא (לסוגיה דומה, במצב של שתי אסכולות רפואיות, ראו: רע"א 8449/96 קצין התגמולים נ' מור בשן, דינים עליון, כרך נא, 446). עוד יובהר, כי המחלה בקרסול רגל שמאל ובמרפק יד שמאל החלה שנים אחדות לאחר סיום השירות הצבאי, כך שאין ממצא רפואי היכול לקבוע שהמחלה בגפיים אלה נגרמה בזמן השירות. הכרה בהחמרה מערכתית כוללת עקב הפגיעה הראשונית, היא אפוא מאוזנת ומשקפת כראוי הן את המצב לפי המידע הרפואי והן את המצב המשפטי. מטעמים אלה דעתי היא, כי דין הערעור להתקבל ותביעת המשיבה לגורמי התפשטות המחלה, להבדיל מהחמרה, צריכה הייתה להידחות. הוחלט ברוב דעות לדחות את הערעור, כאמור בפסק-דינה של השופטת מ' שידלובסקי-אור. ברכייםרפואהנכותאחוזי נכותשאלות משפטיות