1. תביעה על סך 32,558 ₪ שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו למלאי עסקו (עסק ממכר של סמרטוטים) ע"י שכנו הנתבע שעוסק, במגרש סמוך, בעסק של מכירת חלקי חילוף לכלי רכב. המקום מצוי בקרית אתא, והרקע לסכסוך הוא הצפת מי גשם בחורף 1991/92 אשר גרמה את הנזק, כאשר התובע טוען כי ההצפה נגרמה בעסקו עקב סתימת תעלת ניקוז על ידי הנתבע. 2. במהלך הדיון נפטר הנתבע, לאחר שהגיש תצהיר, והצדדים באו להסכם דיוני כלהלן: "1. דיון הוכחות קבוע להיום, קרי, 30/9/03 בשעה 13:00, בפני כבוד השופט אילן גנון (להלן: "הדיון"). 2. המשיב, אשר עדותו חשובה ונחוצה ביותר בתיק ואף הוגש תצהיר עדות מטעמו, נפטר בטרם עת עקב מחלה קשה. 3. בעקבות נסיבות מצערות אלה, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יינתן פסק דין על פי חומר הראיות אשר הוגש על ידי הצדדים עד כה בתיק לרבות שימוש כדין בתשובות לשאלונים ולאחר שהצדדים יגישו סיכומים מטעמם. מועדים להגשת סיכומים יקבעו על ידי בית המשפט הנכבד ועל פי שיקול דעתו. לאור הסכמת הצדדים, הרי הדיון הקבוע להיום מתייתר. 4. אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטול הדיון הקבוע להיום להורות על מועדים להגשת סיכומים מטעם הצדדים". 3. התובע מטיל על הנתבע את האחריות לנזקים שנגרמו לסחורה שלו, בגין מעשיו ומחדליו ובין היתר טען: א. לנתבע עסק סמוך לעסק התובע (בית עסק לחלקי חלוף למכוניות). בין נכס התובע לנכס הנתבע מפריד מגרש ריק. לרוחב המגרשים עברה תעלה לניקוז מי גשמים לכוון נחל גדורה. ב. התעלה היתה פתוחה, וכל בעל עסק הניח צינור גדול בפתח כניסה לעסקו, אך ניתן היה לנסוע עליו - מה שיצר גשר אשר מתחתיו היתה תעלת הניקוז. ג. ב- 1991 נסתמה התעלה מאחר והנתבע התקין מגרש לחניה עבור עסקו, ומילא חומר מילוי בתעלה. כך נוצרה סתימה בתעלה באורך של כ- 20 מטרים. ד. התובע דרש שהתעלה לניקוז תפתח, הן מהנתבע הן מהרשות המקומית - ללא הועיל. כך בחורף 1991 אירעו שתי הצפות בעסק התובע. הנתבע גם אז סרב לפתוח את התעלה. ה. עירית קרית אתא - מח' כבישים - השיבה לפניית התובע במכתב מיום 11.2.02 בין היתר נאמר בו: "כידוע לך הייתי בשטח בדקתי ומצאתי פתרון כמו כן נוכחת בעצמך, כי נעשות עבודות בשטח...". ו. בחודש פברואר 1992 ארעה הצפה גדולה, גם הפעם עקב אי פתיחת הסתימה. המים הציפו את עסקו של התובע; זרמו ממזרח למערב, כאשר עסק התובע הוא מזרחית לעסק הנתבע. המים נעצרו בתעלה הסתומה עלו על גדותיהם וזרמו לכוון התובע. ז. עסק הנתבע לא נפגע כי היה מוגבה יחסית לעסק התובע. הוצגו צילומי ההצפה בשטח. עם סיום ההצפה הנתבע החל לבצע עבודות בשטח - הדבר צולם ותועד בתמונות דהיינו: הונח צינור לאחר שנגרם הנזק לתובע, ולאחר שהונח צינור ע"י הנתבע - מייד נוקזו כל המים. ח. ההצפה גרמה נזק לעסק התובע, הוזמן שמאי (בוקובזא) שערך דו"ח. הנזק שנגרם לסמרטוטים תואר ע"י התובע, הוסבר כי ייבושם עולה ממון רב ואינו כדאי - כך גם קבע השמאי. נטען שההצפה היתה כ- 250 מ"ר והוצפו כ- 500 מ"ר של סמרטוטים, שהם "אלפי קילוגמים של חומר". ט. הנזק הוערך ע"י השמאי ב- 18,000 ₪ ולאחר הקטנת הנזק העמידו על 12,000 ₪. סכום התביעה הוא 12,769 ₪ בשיערוך מיום 10.10.92 עד להגשת התביעה 29,916 ₪ וכן גם שכ"ט לשמאי בסך 2,642 ₪, סה"כ סכום התביעה 32,558 ₪. י. התובע הציג דו"ח ספירת מלאי בעסק בסוף שנת המס 1991 שהיה סמוך לאירוע הנזק לפיו היה מלאי של 42,952 ₪ שווי חומר גלם. גם אם הושחתה מחציתו מדובר, לפי הטענה בכ- 21,000 ₪. 4. נוסף לדו"ח השמאי הוגש תצהיר של אמיר גולדשטיין בנו של התובע שעבד עימו בעסק - במקביל ללימודיו בטכניון. הבן מאשר את דברי אביו ביחס למצב התעלה ולפעולותיו של השכן הנתבע. 5. הנתבע מסר תצהיר מיום 20.2.03 אולם בינתיים הלך לעולמו. הטיעונים בתיק הוגשו על פי ההסדר הדיוני מבלי שהעדים נחקרו. כן מסר תצהיר מטעם הנתבע מר עבד אלמוחסיין שעבד אצל שאנן ז"ל עד 5/1997. גרסת הנתבע היא בתמציתה: א. ראשית - טען שהתביעה התיישנה, לחילופין הוגשה בשיהוי רב בלתי סביר של כ- 7 שנים (הגשתה ביום 26.1.99) ויש לדחות את התביעה ולו רק בגין כך. ב. מגרש הנתבע הוגבה בכ- 2 מטרים עוד בשנות השבעים ע"י אביו של הנתבע שרכש אותו. בשנת 1985/7 הנתבע בנה בנכס את עסקו ואת יתרת השטח השכיר לאחרים. ג. תעלת הניקוז העומדת במקביל לכביש ראשי אינה בתחום המגרש של הנתבע. צינור ניקוז מתכת בקוטר 40 ס"מ היה מונח בתעלה מקדמת דנא, אורך הצינור ליד מגרש הנתבע כ- 4 מ'. עליו כורכר לצורך כניסה למגרש. ד. אין אמת בטענה שבשנת 1991 הנתבע סתם את התעלה. אילו עשה כן היה נחשף בעצמו להצפות. ללא קשר, לא מוטלת עליו שום חובה לנקות או לטפל בניקוז שהוא בשטח הציבורי ובאחריות העיריה. הנתבע מכחיש קבלת מכתב התראה מן התובע, אכן התנגד להגשת מכתב מחלקת הכבישים בעיריה מיום 9.2.92. העיריה לא פנתה אליו מעולם בעניין זה גם אחרי המכתב. ה. החורף הנדון היה קשה במיוחד. כל האזור שקע תחת הצפות ומים רבים. במצב כזה אין תעלות הניקוז מסוגלות לנקז את כל המים. שתי ההצפות שפגעו בתובע ב- 10.2 וב- 24.2 שנת 1992, בגין ההצפה השניה קיבל פיצוי מלא מחברת הביטוח שלו. בהצפה הראשונה ניזוקו לדבריו כ- 7.4 טון בהצפה השניה בעבור זמן קצר כ- 23 טון. הדבר אינו סביר, ולא הובאו כל ראיות על רכישת סמרטוטים בתקופת הביניים - דרישה להציג קבלות לא נענתה. ו. הנתבע לא נדרש מעולם לפצות את התובע על נזק כביכול. ז. הנתבע טוען עוד כי עקב ההצפה במקום, החליט להרחיב את המעבר ע"י צינורות נוספים וכיסויים בכורכר. העבודה בוצעה ללא כל קשר עם ההצפה אצל התובע. מחפרון ומפעיל עסקו במלאכה זו. לא הוצגו הקבלות על רכישת הצינורות ועל שכירת המחפרון. הנתבע מסביר כי בשל הזמן הרב שחלף לא איתר את החומר, והוסיף "לפי זכרוני ביצעתי את העבודה לאחר ההצפה הגדולה אבל בתמונות שמצורפות לחוות דעת בוקובזא, ושנעשו לדבריו ב- 10.2.92 רואים את העבודה שאנחנו מבצעים". ח. העד אלמוחסיין, מספר שהתובע הגיע אליהם פעם-פעמיים כאשר ירדו גשמים וטען שעליהם (הכוונה לשאנן) לנקות התעלה - או אז הראו לו שאין בעיה בתעלה שכן מבחינים במים לפני התעלה וגם אחריה. העד סבור שבעיית התובע בעובדה שהמגרש שלו נמוך ובוצי ולא נעשה דבר להגן עליו. הוא מכחיש שהנתבע שפך אי פעם חומר לתוך התעלה, אם כי שאנן הניח צינורות נוספים בתעלה כדי להרחיב את פתח הכניסה למגרשו. 6. בתיק ישנן 2 חוות דעת של מומחים מטעם התובע, חוות דעת אחת בלבד היא המתייחסת לנזק נשוא התביעה, הכוונה לחו"ד השמאי בוקובזא הנושאת תאריך 1.10.92 ובה נקבע שווי הנזק לסך 12,763 ₪. המומחה בדק את המקום ביום 10.2.92 (חו"ד בוקובזא). חו"ד נוספת בתיק היא של השמאי קובר, שהוגשה ע"י הנתבע ושאותה קיבל בגילוי המסמכים. חו"ד זו מתאריך 26.4.92 ועוסקת בנזקי ההצפה מיום 2/92/ 25-24. התובע לא קיבל ממבטחו פיצויים בגין ההצפה נשוא חו"ד בוקובזא, (נשוא התביעה). התובע טען, (ראה שאלון ותשובות) כי לא הגיש למבטחו - חב' הביטוח כלל - תביעה בגין הנ"ל שכן זו לא היתה מוכנה לטפל באירועים כאלה מידי שבוע ולאחר שהבינה כי בעיות ההצפה ניתנות לפתרון ע"י פתיחת תעלת הניקוז, לכן, מוסיף התובע - "פניתי אל השמאי בוקובזא". בחו"ד בוקובזא נמצא: "להוראת מר גולדשטיין אהרון מיום 10.2.92 יצאתי לעסק בכתובת המתוארת ונוכחתי במים שהצטברו בתעלת ניקוז בצד הכבש בסמוך לעסק המשמש כבית מסחר לסמרטוטים לניקוי מכונות, המים שציפו את התעלה זרמי אל עיסקו של מר גולדשטיין אהרון והציפו את מחסני הסמרטוטים. ... המדובר בעסק הנמצא במבנה בודד בין קומה אחת על הקרקע בנוי קונסטרוקציה פלדה עם כסוי לוחות אסבסט גלי, בחזית המזרחית של המבנה סככות המכוסות עם גג אסבסט גלי, בצד דרום של המבנה צריף עז עם גג שבחלקו מחוסה פח ובהמשכו לוחות אסבסט גלי, בשטח המבנה המרכזי הסכככות מונחים בחלקם על דרגשים ובחלקם בשקים סמרטוטים המשמשים את העסק לצורכי מסחר. היקף הנזק: היות ורוב הסחורה היתה מוצפת וספוגה במים הרי שלא ניתן היה לשקול אותה, ההשקעה ביבוש הסחורה לצורך שקילתה היתה עולה על ערך הסחורה. לאור האמור לעיל ולאור נסיונו הרב של בעל הסחורה וכן ע"פ ח"ן קניות מלאים בחודש האחרון טרם הנזק העריך המזמין את הסחורה לפי מספר נתונים. א. סחורה בשקים משקל מוערך לשק כ- 10 ק"ג. ב. גודל הערמות של השקים. להלן תביעת המזמין ובמקביל הערכתינו: התביעה הערכה בש"ח בש"ח 2890 ק"ג - סמרטוטי טריקו. -.13,583 1800 ק"ג - סמרטוטי גולמי. -.1,530 . -.18,288 -.12,763 המומחה העיר כי ההערכה נעשתה לפי דברי התובע לפי שקים של סמרטוטים כאשר משקל ממוצע לשק הוא 10 ק"ג. כן העיר כי כל ההערכות הן משוערות בלבד, ולכן ניכה 30% מהערכתו בשל אי הדיוקים האפשריים. הנזק שמצא ואשר הוא 12,763 ₪ ליום ההערכה. 7. התובע חייב היה להרים את נטל ההוכחה הן לעניין חבותו ואחריותו של הנתבע והן לעניין הנזק הנתבע. אשר לטענת החבות, טען הנתבע כי תעלת הניקוז וצינור הניקוז אינם בשליטתו או באחריותו אלא בידי הרשות המקומית ולכן אין עליו כל אחריות למצב הניקוז. גם אם טענה זו אינה נכונה, אין בידי להושיע את התובע משום שהתביעה והנזק לא הוכחו במידה הנדרשת. אבהיר להלן. 8. התובע טוען שניזוק בהצפה קטנה נוספת לפני ההצפה נשוא התביעה, ופוצה בגינה בסכום 3,100 ₪ ע"י המבטח, וכן ניזוק בהצפה גדולה שאירעה ב- 2/ 25-24, כלומר ימים אחדים אחרי ההצפה שבנדון. בגין ההצפה האחרונה פנה לחב' הביטוח ופוצה על פי דו"ח השמאי קובר-שמאים. רק בגין ההצפה נשוא התביעה לא פנה התובע למבטחו, למרות שהיה לו כיסוי ביטוחי. על פי השמאי קובר, שביקר במקום בהצפה של 25-24 לפב' 1992, היתה הצפה גדולה מאות וכמויות מים גדולים כיסו את כל שטח המפעל. בגין הצפה זו לא חזרה המבטחת בתביעת שיבוב נגד הנתבע. בגין הצפה זו שילמה המבטחת תגמולי ביטוח לתובע וכמות המלאי (סמרטוטים) שניזוקה היתה גדולה מאוד! בשווי של כ- 53,421 ₪. 9. גרסת התובע לעניין הנזק פרוצה ובלתי סבירה. לא אשתמש בהאשמותיו של ב"כ הנתבע כי היתה הונאה מצד התובע, איני סבור כך, אולם מאחר ובמשפט אזרחי עסקינן, לא הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולכל היותר נותרו הראיות במצב של איזון - המביא לדחיית התביעה. ראשית - חו"ד בוקובזא נערכה משום מה בחודש אוקטובר 1992, דהיינו 8 חודשים לאחר מעשה - הדבר מעורר חשד מסויים. שנית - התובע לא פנה לחברת הביטוח לתבוע תגמולי ביטוח למרות שלפי עדותו היתה לו פוליסה וכיסוי ביטוחי לנזק הנטען למלאי. שלישית - ימים אחדים אחרי האירוע של 10.2.92 פנה התובע למבטח, מדוע לא העלה את תביעתו גם לעניין ההצפה דנן. רביעית - המספרים והנתונים, אלה שהוצגו בפני ואלה שלא הוצגו אף, שנדרשו - מעיבים על גרסת התובע עד כי מעמידים אותה בצל כבד, ואינם מאפשרים לבית המשפט לקבלה. לטענת התובע, בהצפה של 10.2.92 נגרם נזק למחצית המלאי של סמרטוטים (!) לא פחות. הנזק היה, אם כן, של כ- 18,000 ₪ מתוך מלאי של 43,000 ₪ בקירוב. בהצפה השניה ניזוקו כ- 23 טון סמרטוטים לעומת 7.3 טון בהצפה הראשונה. התובע שהתחיל את השנה במלאי קטן יחסית, ניזוק בהצפה הראשונה, וראה זה פלא, הוא ניזוק בהיקף גדול יותר ב- 24.2.92, מבלי שיכול היה להראות כי רכש בינתיים את הכמויות הגדולות הנוספות. התובע נדרש להציג ראיות וקבלות - ולא הצליח. התובע התריס עצמו מאחורי הטענה כי לא שמר מסמכים מעבר ל- 7 שנים, אף שנוכח כי שיהוי בהגשת התביעה במשך כמעט 7 שנים היה מעשה ידיו. אם נכון התירוץ הנ"ל הרי יש בו משום נזק ראייתי משמעותי לנתבע. בכל מקרה, ניתן להבחין על פי המסמכים שהתובע כן הציג שהוא מכר מוצרים בחודש פב' 1992 בכ- 69,000 ₪. אם כן היכן רכישת הכמויות שבהפרש? ההפרש היה גבוה וכמעט כפול לממוצע השנתי, ולכן קיים צורך ממשי בראייה זו. "החשבונות" שערך התובע לעניין היקף הנזקים על פי שטח העסק, ולפי כמות השקים שיכולים להיות בו - אינו משכנע ואינו רלבנטי - בכל מקרה אינו תחליף לתיעוד מוסמך שנדרש ולא הוצג. 10. מה עלה בגורל הסחורה אשר ניזוקה בהצפה דנן אין לדעת, כמו גם מה היקף הסחורה. התובע חייב היה להוכיח את הנזק ומשלא עשה כן תביעתו נכשלה. עלתה השערה כי גם כל הכמות ניזוקה בהצפה דנן - הרי שהתובע לא זרק אותה והיא נכללה בכמות הסמרטוטים הרטובים שהשמאי בוקובזא כלל בחוות דעתו. טענת הנתבע בנדון אינה נטולת הגיון אולם אין אני סבור שעלי ללכת בדרך בלשית כדי להתחקות אחר גורלם המדוייק של הסמרטוטים האבודים... צריך להעיר כי מלאי שהושמד (והתובע טוען שזרק אותו מבלי שהיה נוכח במעמד ההשמדה רו"ח או גורם מוסמך אחר) מעורר קושי מיוחד כלפי שלטונות המס. מלאי סחורה שאבד ונזרק משום שניזוק או התקלקל מחייב פעולות הקבועות בדיני המס, אשר לכאורה לא בוצעו, מכל מקום, לא הוצגה כל ראיה כי בוצעו. 11. לעניין החבות והאחריות להצפה מספר הערות: מתוך החומר שהוצג בפני באתי למסקנה שאמנם היתה הצפת מים שהגיעו עד לעסקו של התובע, ואכן הנתבע ביצע פעולות של טיפול בתעלה בסמוך לכניסה לחצריו, אולם קשה מאוד לדעת אם פעולות אלה היו הגורם או הגורם היחידי להצפה שנגרמה. התובע סבר כי תמונות וצילומים, יהיה בהם כדי להוות ראייה מכרעת לעניין זה. התובע לא המציא חו"ד של אדם מוסמך, מהנדס או בעל מקצוע מתאים אחר, שיוכל להעיד אודות תעלת הניקוז ובשאלה האם היתה למצב התעלה השפעה על הצפת השטח, מהם הגורמים לכך, וכיוצא בזה, גם השמאי מר בוקובזא שהוזמן ע"י התובע והיה במקום ביום 10.2.92 (אף כי כתב את חוות הדעת 8 חודשים לאחר מכן) לא אמר בחוות דעתו דבר אודות מצב התעלה. פרט לציון העובדה שמים זרמו לעסק התובע מן התעלה שהוצפה לא נאמר דבר. חזקה על המומחה שאילו ראה סתימה בצינור ליד עסקו של הנתבע השכן - היה מציין זאת בחוות הדעת בפרט שהוזמן ע"י התובע שטען כי הנתבע גרם לסתימה. במצב דברים זה אפשר להניח כי חלק מבעיית ההצפה נוצר גם כתוצאה מפעולת הבניה שביצע הנתבע אולם לא ניתן לקחת את השיעור והתרומה שהיו לעבודות אלה בהצפה. 12. לסיכום, בשוקלי את הראיות שהוצגו אני בא למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את התביעה במידה הנדרשת לפי מאזן ההסתברות ולכל היותר נותר העניין בתיקו, ועל כן דין התביעה, שהוגשה על סף תום תקופת ההתיישנות - להידחות. התבעה נדחית. בהתחשב בזמן שנחסך בהסכמה הדיונית, החיוב בהוצאות הוא נמוך, התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪ (כולל מע"מ). המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום י"ג בניסן, תשס"ד (4 באפריל 2004). א. גנון, שופט נזקי מיםפיצוייםהצפהסחורה