המנוח הגיש תביעה נגד הנתבעת לתשלום תגמולי בטוח ע"ס 216,500₪. המנוח נפטר ביום 9.5.00 והתובעים 1,2,4,5,6 הם יורשיו עפ"י דין והתובעת מס' 3 הינה גרושתו. הנתבעת הוציאה למנוח פוליסת בטוח חיים מסוג תגמולים 100, הכוללת בטוח של אבדן כושר עבודה, בטוח ומוות כתוצאה מן תאונה, בהתאם לפוליסה שתחילתה מיום 1.11.94. המנוח רכש את פוליסת הבטוח באמצעות סוכן הבטוח מטעם הנתבעת, מר מיכאל אלקלק [ע"ה מס' 3], והפרמיה נקבעה לסך של 300 ₪ לחודש, אשר נגבתה באופן שוטף מחשבון הבנק של אביו, עבד אלעיסווי [הצד השלישי]. בחודש יוני 1995, התקבלה אצל הנתבעת בקשה להקטנת סכומי הבטוח באופן שהפרימה החודשית תועמד ע"ס 100 ₪ לחודש. בהתאם לבקשה הנ"ל, הוציאה הנתבעת בחודש אוקטובר 95' פוליסה מתוקנת [להלן: הפוליסה המוקטנת], ובמסגרתה הוקטן שיעור הפרמיה החודשית והועמד ע"ס 94,053 ₪ לחודש, וכן הוקטנו בהתאמה סכומי הבטוח של כ"א מהכיסויים הביטוחיים הקיימים בפוליסה המקורית, באופן שהסכום החודשי בעבור אבדן כושר עבודה הוקטן מסכום של 2000 ₪ לחודש לסכום של 1000 ₪ והסכום בגין נכות או מוות מתאונה הועמד ע"ס 14,686 ₪, במקום 100,000 ₪. ביום 30.11.95, עת עבד המנוח בחנות המכולת אותה הוא מנהל ברמלה, נפל קורבן לנסיון שוד. כתוצאה מכך, נותר נכה בשיעור של 100% עד שנפטר ביום 9.5.00. טענות הצדדים לטענת התובעים, המנוח מעולם לא ביקש להקטין את פרמיית הבטוח, כטענת הנתבעת, וכי הפוליסה המוקטנת הוצאה לבקשת אביו של המנוח, ללא ידיעת המנוח ובניגוד לרצונו וכי אביו הוא אשר חתם על הבקשה להקטנת הפרמיות ותגמולי הבטוח [נספח ג']. לטענת הנתבעת, הקטנת סכומי הבטוח נעשתה לפי בקשת המנוח, בשל חסרון כיס, עפ"י בקשה חתומה על ידו או נחזית להיות חתומה על ידו [נספח ג']. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי במדיה והחתימה המופיעה על גבי הבקשה אינה חתימת המנוח, אין בכך כדי להפקיע את תוקפה של הפוליסה המוקטנת שכן אביו של המנוח חתם כשלוחו של המנוח, לפי בקשתו ובידיעתו. לחילופי חילופין, טוענת הנתבעת כי במידה וייקבע כי אכן המנוח לא ידע על הקטנת סכומי הבטוח בפוליסה, יש לחייב את האב לשפות את הנתבעת על כל סכום שתיאלץ לשלם לתובעים מעבר לפוליסה המוקטנת ולצורך כך שלחה לאב הודעה לצד שלישי. מטעם התובעים, העידה גרושתו של המנוח והוגשו 4 מוצגים. מטעם הנתבעת, העידו 3 עדים והוגשו 7 מוצגים והעיד אביו של המנוח [הצד השלישי]. העידה בפני גרושתו של המנוח, אמל אלעיסווי, והגישה תצהיר בחקירה ראשית, ת/1. לפי עדותה, נודע לה מהמנוח כי ביטח עצמו בפוליסה הנותנת כיסוי של 100,000 ₪ במקרה של מוות או נכות כתוצאה מתאונה וסכום של 2000 ₪ לחודש, למקרה של אי כושר. רוב עדותה של העדה הינה בבחינת עדות מפי השמועה, המתבססת על דברים אשר מסר לה המנוח, אולם היא הודתה בחקירתה הנגדית [עמ' 4 לפרוטוקול], כי המנוח למעשה ידע כי אביו הפחית את סכומי הבטוח. לפי עדותה של העדה, המנוח לא קיבל עותק מן הפוליסה המוקטנת. לא התרשמתי בחיוב מהופעתה של העדה ולא אוכל לסמוך על עדותה ועל זכרונה, הגם שתצהירה ועדותה מבוססים כאמור על עובדות אשר מסר לה המנוח, והינם בבחינת עדות מפי השמועה. העידה מטעם הנתבעת גב' מזל ימין והגישה תצהיר בחקירה ראשית, נ/1. לפי עדותה ותצהירה, פוליסת הבטוח המקורית תמורת פרמיה של 300 ₪ לחודש כיסתה בטוח למקרה מוות מתאונה ונכות עקב תאונה, בסכום של 100,000 ₪ ובטוח למקרה של אי כושר עבודה 2000 ₪ לחודש, לאחר שלושה חודשי המתנה. ביום 20.6.95, נתקבלה אצל הנתבעת בקשה בכתב, הנחזית כחתימת המנוח, לפיה ביקש המנוח כי סכום הפרמיה הוקטן לסכום של 100 ₪ לחודש, עקב קשיים זמניים בתשלום הפרמיה [נספח ג' לתצהיר] ולאחר פניה לסוכן [ת/4], נמסר ע"י הסוכן כי סכום הבטוח בגין אי כושר עבודה יועמד ע"ס 1000 ₪ לחודש ויתרת הפרמיה תופנה לבטוח יסודי ולכיסויים נוספים, ואכן, הוצאה בחודש אוקטובר 95 פוליסה מתוקנת בה נקבעו סכומי בטוח למקרה מוות ולמקרה נכות עב תאונה בסך של 14,686 ₪, ועבור אי כושר עבודה בסך של 1000 ₪ לחודש והפרמיה החודשית הוקטנה לסך של 94,053 ₪. לגירסת העדה, הועבר עותק הפוליסה המתוקנת לסוכן בתא הדואר הנמצא בחברה המיועד לו והוא נוהג לבקר ולקבל את הדואר והסוכן מעביר את הפוליסה למבוטח. העדה ציינה כי בטעות נגבתה פרמיה של 300 ₪ עבור חודשים יולי-אוקטובר 95' אך המנוח זוכה בהפרש לאחר מכן. עדותה של גב' מזל ימין נאמנה עלי, אני מקבל אותה ללא סייג. מטעם הנתבעת, העיד בפני מר אייל בן-דוד והגיש תצהיר בחקירה ראשית[נ/2]. העד טיפל בתביעת המנוח. ההודעה על אירוע התאונה נתקבלה אצל הנתבעת ביום 2.4.96 ולאחר קבלת חוו"ד מטעם רופא הנתבעת, הורה העד על אישור תשלום עבור נכות מתוך הנחה כי המנוח נכה בשעור של 100%, והועברה למנוח המחאה ע"ס 17,784 ₪, אך המנוח לא פדה את ההמחאה. לפי עדותו של העד, שילמה הנתבעת למנוח תגמולי בטוח חודשיים לפי סכום הבטוח המתוקן של 1278 ₪ לחודש, עד לפטירתו, למעט עבור תקופה קצרה בה שולם למבוטח בטעות סכום של 11,739 ₪, מעבר למגיע לו בפועל וללא קשר לפוליסה המקורית. העיד בפני סוכן הבטוח מר מיכאל אלקלר, והגיש תצהיר בחקירה ראשית [נ/4]. לפי עדותו ותצהירו, פנה אליו המנוח בסוף שנת 94' וביקש ממנו לבטח את עצמו בפוליסת בטוח חיים הכוללת כיסויים של בטוח נכות מתאונה ואבדן כושר עבודה, ובהתאם לכך הוצאה פוליסת בטוח ע"י הנתבעת כאשר פרמיית הבטוח נגבתה באופן שוטף מחשבון הבנק של אביו לפי בקשת המנוח ובהסכמת אביו. במהלך חודש מרץ 1995, פנה אליו המנוח טלפונית וביקש ממנו לבטל את פוליסת הבטוח בשל קשיים כלכליים ולאחר שיחה, שיכנע את המנוח שלא לבטל את הפוליסה והמליץ לו להקטין את סכומי הבטוח ואת הפרמיה. המנוח הסכים להצעה ולאחר מכן קיים שיחות נוספות עם המנוח, בהן הסכים להקטין את הפרמיה ואת סכומי הבטוח. בחודש יוני 95', הופיע אביו של המנוח וחזר ואישר כי המנוח מסכים להצעה של הקטנת סכומי הבטוח, אך בשל הלחץ בעבודה לא יכול היה לעזוב את עבודתו ולפיכך ביקש להכין את המכתב בדבר הקטנת סכומי הבטוח עליו יחתים את המנוח ויחזירו אליו, ואכן, נמסר לאביו של המנוח המכתב [נספח ג']. לאחר מספר ימים החזיר אביו של המנוח את המכתב למשרדו של העד אשר לא היה נוכח במשרד והמכתב הועבר לנתבעת והתוספת המופיעה במכתב לא נכתבה ע"י העד, אך הוא ביקש לחלק את הפרמיה לאבדן כושר עבודה, 1000 ₪, והיתרה עבור סיכונים נוספים של בטוח מוות ונכות תמורת פרמיה של 100 ₪ לחודש, כבקשת המנוח. העד, מתוך הגינות, היה מוכן לאשר כי יתכן והשינוי בפוליסה לא הגיע למנוח וכי קיימת אפשרות כזו, על אף העובדה שהוא נוהג לשלוח כל שינוי בפוליסה למבוטח מיד עם קבלת השינוי מחברת הבטוח. העיד בפני אביו של המנוח [הצד השלישי], עבד אלעיסאווי, והגיש שני תצהירים בחקירה ראשית, נ/5+נ/6. לפי עדותו ותצהיריו, אכן נקלע לקשיים כספיים וחיובי הפרמיה לפי הפוליסה המקורית של בנו בסך 300 ₪ הכבידו עליו, שכן נגבו במישרין מחשבון הבנק שלו ובשיחה עם בנו דובר על אפשרות של ביטול הפוליסה. לטענתו, סוכן הבטוח הציע לו להקטין את הפרמיות לסכום של 100 ₪ בחודש, עד אשר יהא שיפור במצבו הכלכלי ואז יוכל לשוב ולהגדיל את הפרמיה והכיסוי הבטוחי של הפוליסה של בנו, ולכך הוא הסכים. לטענת העד, סוכן הבטוח כתב במקום את המכתב [נספח ג'] וביקש ממנו לחתום עליו במקום ולא הציע שבנו יחתום ובנו לא ידע על כך עד לאחר פציעתו. לטענת העד, הוא חתם בשמו של המנוח על נספח ג' והמנוח הוא אשר אמר לו לגשת לסוכן ולחתום [עמ' 32 לפרוטוקול], אך לאחר מכן ניסה לחזור בו מעדותו ולטעון כי המנוח ביקש ממנו לחתום בשמו על בטוח המכונות ולא על הקטנת סכום הבטוח. העד הודה כי הוא חתם בשמו של המנוח גם על טופס התביעה, נספח ז' לאחר הארוע. אני מעדיף ללא היסוס את עדותו של סוכן הבטוח מר מיכאל אלקלק, על פני עדותו של אביו של המנוח [הצד השלישי] מהנימוקים הבאים: העד עשה עלי רושם מהימן והתרשמתי מעדותו בחיוב. אביו של המנוח שינה את עדותו ועשה עלי רושם בלתי מהימן לחלוטין ובין היתר טען בתחילה כי בנו ביקש ממנו ללכת לסוכן הבטוח ולחתום על המכתב בענין הקטנת הפרמיה, אך חזר בו מעדותו לאחר ונוכח לדעת כי הוא מסבך את עצמו. סוכן הבטוח יכול היה להכחיש את עובדת משלוח פוליסת הבטוח למנוח, אך הסכים שיתכן והמנוח לא קיבל את הפוליסה, דבר אשר מצביע על יושרו. לאור עדותו של סוכן הבטוח מר מיכל אלקליק, אני קובע כדלקמן: העד שוחח עם המנוח מספר פעמים טרם הקטנת הפרמיה על אפשרות הקטנת הפרמיה והעמדתה על סך של 100 ₪ לחודש. המנוח הסכים לשינוי תנאי הפוליסה בהתאם להצעת הסוכן. המנוח ביקש מאביו [צד שלישי] לסור לסוכן על מנת להסדיר ענין שינוי הפוליסה. סוכן הבטוח מסר לאביו של המנוח את המכתב [נספח ג'] על מנת שבנו יחתום, ואכן, האב החזיר את המכתב למשרד. האב פעל כשליחו של המנוח ושינוי הפוליסה נעשה בהסכמתו ובידיעתו ולפי הוראותיו. לא מצאתי צורך לקבוע באם המכתב נספח ג' נחתם בפועל ע"י המנוח או ע"י אביו, ועל מי מוטל נטל השכנוע. במקרה זה, אני נכון לקבוע כי אכן אביו של המנוח חתם בפועל על המכתב בניגוד להוראותיו הברורות של סוכן הבטוח, שמסר לו את המכתב על מנת להחתימו, בהסכמתו ובתור שליחו, אך עשה זאת לפי הוראות בנו. שינוי הפוליסה והקטנת סכום הפרמיה ב"כ התובעת בסיכומיו מסתמך על סעיף 45 לחוק חוזה הבטוח, התשמ"א-1981, אשר לטענתו דורש מסמך בכתב וחתימת המבוטח לשם שינוי תנאי הפוליסה, דבר אשר לא היה במקרה שלפנינו. לטענת ב"כ התובעים, דרישה זו נתמכת בפסיקת ביהמ"ש העליון ומסתמך על ע"א 280/66 ברוך רוזנצווייג נ' כוחן, פ"ד כרך כ"א(1) עמ' 637. ב"כ הנתבעת דוחה את טענות ב"כ התובעים לפירוש סעיף 45 לחוק חוזה הבטוח, שגן סעיף זה שכן סעיף 46 דנים בקשר לביטול, המרה או פדיון פוליסת הבטוח ודורש הודעה בכתב, אך דרישה מעין זו אינה קיימת לענין שינוי סכומי הבטוח, שאינו בגדר ביטול החוזה. ב"כ הנתבעת מסתמך על פסק דינו של כב' השופט חשין בע"א [ירושלים] 4143/98 אריחי פחימה נ' רמי זית ואח', חק-מח, 98(4) עמ' 1696, אשר קובע כדלקמן: "כאשר יש לפנינו תחליפים טובים וברורים, הן להודעה והן לידיעה, ניתן להסתפק בהם. כאשר סוכן הבטוח פועל בתוך יום על פי הוראות המבוטח בעל פה, ושולח למבוטח בתוך מספר ימים את פרי הוראתו המתבטאת הן בשינוי בפוליסה והן בהורדת הפרמיה יש בכך משום ריפוי הפגם הפורמלי של היעדר פניה בכתב של המבוטח.....במקרה שלפנינו, אין מדובר בביטול גמור של הפוליסה אלא בשינוי יזום בה, תוך מערכת יחסים נמשכת". 46.טענתו של ב"כ הנתבעת נראית לי, שכן במקרה הנוכחי אין מדובר בביטול הפוליסה כולה או חלקה, כי אם הקטנת הפרמיות באופן שכל מרכיבי הפוליסה נשמרו [אי כושר, נכות, מוות], לפי בקשת המנוח ועפ"י הוראותיו המפורשות. 47. פסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 280/66 בענין ברוך רוזנצווייג שונה בדיון נוסף ד.נ. 13/67 כוחן נ' רוזנצווייג פ"ד כרך כ"ב(1) 569, ובו נקבע כי שינוי בחוזה הבטוח אינו מצריך כתב ובדעת הרוב נקבע כדלקמן: "לפי דעתי, החובה לערוך חוזה בטוח בכתב היא לשם ראיה בלבד ולא לשם קיום...ואם חוזה שנערך בהסכמה בין הצדדים הוא תקף, כל שכן ששינוי שנעשה בהסכמת הצדדים ולא הועלה על הכתב הוא תקף ו - "תופס" לגבי שניהם". 48. אני יכול להניח כי ב"כ התובעים, מתוך שכחה, לא ציין בסיכומיו כי פסה"ד בענין רוזנצווייג שונה בדיון הנוסף שהתקיים. 49. במקרה הנוכחי, המנוח לפי עדותו של הסוכן אותה קיבלתי כעדות מהימנה, ביקש ורצה להקטין את סכומי הבטוח ואת הפרמיה ושינוי מעין זה תקף לפי הלכת "רוזנצווייג". 50. גם אם הייתי מקבל את טענת ב"כ התובעים, דבר שלא עשיתי במקרה זה, יסוד הכתב, שכן המכתב אשר נשלח לנתבעת [נספח ג'] , גם אם הינו חתום ע"י אביו של המנוח, הוא נחתם בהרשאתו ולפי בקשתו המפורשת של המנוח, הוא תקף. מסירת הפוליסה המתוקנת 51. אני נכון ללכת לקראת התובעים וזאת לפי עדותו של סוכן הבטוח שהיה מוכן להניח [בהיסוס] כי יתכן והפוליסה המתוקנת לא הגיעה למנוח, מפאת הזמן הקצר בין הוצאתה בחודש אוקטובר לבין הפציעה ביום 30.11.95. 52. ב"כ התובעים מסתמך בסיכומיו על פסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד כרך מט(2) עמ' 764, לפי אי מסירת הפוליסה למבוטח מונעת מאת המבטחת הסתמכות עליה. 53. לדעתי, בהלכה בענין אליהו נ' ישר לא נקבע כי משלא שלחה המבטחת את הפוליסה לא תוכל להסתמך עליה כליל, אלא נקבע כי אי משלוח הפוליסה מונע הישענות המבטחת על הסייגים המופיעים בה, שכן חובת השכנוע על אי קיום הסייגים מוטלת על המבטחת. 54. במקרה של אליהו נ' ישר, טענה המבטחת להעדר כיסוי בטוחי בגין אי קיום הסייגים הדנים במיגון אשר מהווים תנאי מוקדם לחיוב המבטחת ולעצם נכונותה לכרות את חוזה הבטוח, לא כן במקרה הנוכחי, בו המדובר על שינוי פרמיית הבטוח והקטנת תגמולי הבטוח אשר נעשו לבקשת המנוח במכתב אשר חתום ע"י אביו, בידיעתו ובהסכמתו. האב - שליחו של המנוח 55. אין לי ספק כי המנוח הוא אשר שלח את אביו למשרד הסוכן על מנת להסדיר את ענין הקטנת הפרמיה ואף האב אישר בעדותו בפני כי נשלח לסוכן ע"י בנו וניתן לקבוע כי חתימת האב ע"ג נספח ג' מחייבת את המנוח וכמוה כחתימת המנוח. 56. יחסי הקרה בין השולח לשלוח [המנוח לאביו] מחזקים את הרושם כלפי צד שלישי, כי אכן קיימת שליחות בין הצדדים [ע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד, פ"ד כרך מח(5) 799]. 57. במקרה שלפנינו, לא הובאה ראיה שהאב לא היה שלוחו של המנוח לכל ענין הנוגע לבטוח או שהמנוח אסר על אביו לייצגו בענין זה והודיע על כך לסוכן. 58. מסתבר, כי האב היה במגעים עם הסוכן ואף חתם על הוראת קבע לחייב את חשבונו בבנק עבור הפרמיות של המנוח [ת/7], וגם לאחר והמנוח נפגע חתם האב על טופס לתשלום התביעה, תגמולי בטוח [נספח ז' לתצהיר הסוכן נ/4]. 59. מאחר ועפ"י סעיף 2 לחוק השליחות, "שולחו של אדם כמותו", הרי שדינו של המנוח כמי שהוא עצמו חתם על נספח ג' וביקש להקטין הפרמיה ונספח ג' הנ"ל מחייב אותו. ההודעה לצד שלישי 60. לאור התוצאה אליה הגעתי, כי המנוח בעצמו שוחח עם הסוכן, והסכים להקטנת הפרמיה לפי עצתו של הסוכן ולאחר וקבעתי כי אביו של המנוח פעל בהרשאתו ולפי בקשתו של המנוח להקטנת הפרמיות והאב חתם על המסמך [נספח ג'], בתור מורשה, יש לדחות את ההודעה לצד שלישי כנגדו. תגמולי הבטוח בגין נכות צמיתה 61. סכום הבטוח בפוליסה המקורית בגין נכות צמיתה של 100% הינו ע"ס 100,000 ₪ ובפוליסה המוקטנת הופחת לסכום של 14,686 ₪. 62. מאחר ורופא מטעם הנתבעת קבע את נכותו של המנוח בשיעור של 100%, שלחה הנתבעת למנוח המחאה ע"ס 17,784 ₪ [סכום הבטוח בצירוף ריבית והצמדה], בצירוף שטר קבלה וסילוק, אך המנוח, לפי עצת פרקליטו, סירב לחתום על שטר הקבלה. 63. הנתבעת [מחלקת התביעות] לא ידעה כי המנוח מיוצג ע"י עורך דין ופעלה בתום לב כאשר שלחה את ההמחאה למנוח ולא היה מצידה נסיון להכשיל את המנוח והוא יכול היה, בעצמו או על ידי בא כוחו, לברר את הענין, לפדות את ההמחאה בלא הצורך לחתום על כתב סילוק או בהתניית כתב הסילוק לתגמול המתייחס לנכות הצמיתה, וחבל שהדבר לא נעשה והוזנח. 64. הנתבעת חייבת לשלם לתובעים את הסך של 17,784 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום משלוח ההמחאה, 20.10.96, ועד היום. תגמולי בטוח עבור אי-כושר מלא 65. עפ"י הפוליסה המקורית, הפיצוי החודשי בגין אבדן כושר עבודה מוחלט היה בסך של 2000 ₪ לחודש ועפ"י הפוליסה המוקטנת הפיצוי החודשי הינו בסך של 1000 ₪ לחודש. 66. הזכאות בגין אבדן כושר עבודה תחל מיום תקופת ההמתנה, דהיינו מיום 28.2.96 ועד ליום מותו של המנוח, 9.5.00, דהיינו תקופה של 51 חודשים. 67. הנתבעת שילמה למנוח עבור התקופה הנ"ל לפי הפוליסה המוקטנת, למעט תקופה של שבעה חודשים [יוני 97 עד דצמבר 97] בה שולם למנוח בטעות סכום עודף של 11,739 ₪ מעבר לסכום לו היה זכאי, ועל כן יש לקזז את הסך הנ"ל מכל סכום לו יהיו זכאים התובעים, לפי הפוליסה המוקטנת. מוות 68. בפוליסה המקורית הועמד סכום הבטוח למקרה של מוות טרם תום תקופת הבטוח ע"ס 57,625 ₪, ואילו בפוליסה המוקטנת הועמד סכום זה ע"ס 14,685 ₪ בלבד. 69. בהתאם לתנאי הפוליסה המקורית מגיע למבוטח סך 100,000 ₪ בגין מוות כתוצאה מתאונה ואילו בפוליסה המוקטנת הועמד סכום זה על סך 14,686 ₪ בלבד. 70. בהתאם לנספח "ביטוח נוסף למקרה מוות עקב תאונה" זכאי המבוטח לסך של 14,686 ₪ בנוסף לכל סכום אחר, אולם הגדרת מוות כתוצאה מתאונה מוגדר כדלקמן: "מוות כתוצאה מתאונה לצורך נספח זה הוא מוות כתוצאה ישירה מחבלה גופנית ללא קשר לסיבות אחרות, שנגרמה אך ורק על ידי גורם חיצוני, אלים ומקרי שקרה תוך 90 ימים מתאריך החבלה". 71. התוספת הנ"ל לפוליסה אינה בגדר תנאי או סייג לחבותה של הנתבעת, המחייב הבטלה בפוליסה כנדרש בסעיף 3 לחוק חוזה הבטוח, התשמ"א - 1981, ודי היה לציין בפוליסה כי קיימת הרחבה ע"י בטוח נוסף למקרה מוות עקב תאונה כפי שצוין בפוליסה שצורפה לתצהיר גרושתו של המנוח. 72. גרושתו של המנוח, התובעת מס' 3, זכאית איפוא לקבלת סכום של 14,686 ₪ בהיותה מוטבת בפוליסה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 9.5.00 ועד לתשלום בפועל. ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק 73. סעיף 28א' לחוק מסמיך את ביהמ"ש לחייב את המבטחת בריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מהריבית החוקית וזאת כאשר משתכנע כי חל עיכוב בתשלום תגמולי הבטוח שלא היו שנויים במחלוקת, בחוסר תום לב מצד המבטחת. 74. במקרה הנוכחי, המנוח לא פדה את ההמחאה ע"ס 17,784 ₪ שנשלחה אליו ע"י הנתבעת ועם מעט רצון טוב יכול היה לגרום לכך שישונה שטר הקבלה שצורף להמחאה או להימנע מלחתום עליו ולקבל את תגמולי הבטוח עבור נכות שלא היתה שנויה במחלוקת, אך לא עשה כן. 75. באשר לסכום של 14,685 ₪ המגיע לגרושתו של המנוח, הסכום לא שולם ע"י הנתבעת הואיל והוטלו עיקולים על תגמולי הבטוח הנובעים מהפוליסה. 76. מהאמור לעיל, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק, בנוסף לריבית החוקית והפרשי ההצמדה בהם חויבה כאמור לעיל. 77. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: לשלם לתובעים מס' 1,2,4,5,6 [יורשי המנוח] את הסך של 17,784 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 20.10.96 ועד התשלום בפועל, בניכוי הסך של 11,739 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.9.97 [תקופה ממוצעת] ועד היום, סכום אשר שולם למנוח בטעות מעבר לסכום שהיה זכאי לו עבור אי כושר עבודה. לשלם לתובעת מס' 3 [גרושתו של המנוח] סך של 14,686 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 9.5.00 ועד התשלום בפועל. הוצאות כוללות בסך 5000 ₪, סכום שישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 78. התביעה נגד הצד השלישי נדחית בזאת, בלא צו להוצאות, הואיל והצד השלישי טען כי חתם בשמו של המנוח ללא הרשאתו, ולמעשה זייף את חתימתו של המנוח, גם אם גירסה זו לא נתקבלה על ידי ביהמ"ש. 79. לאור הסכומים הקטנים בהם זכו יורשי המנוח, בהיותם קטינים, לא מצאתי צורך לחייב את התובעת מס' 3 להשקיע את הסכומים בהם זכו בניירות ערך ממשלתיים עד הגיעם לגיל 18. 80. הנתבעת תנהג בעיקולים שלטענתה הוטלו על תגמולי הבטוח, בהתאם להוראות החוק. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום; ירושהפוליסה