להלן בקשה בנושא תאונת דרכים בשטח B - פיצויים (בהתייחס לתביעה כנגד נתבעת מס' 5 - "קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי ת.ד). בפני בקשת המבקשת (נתבעת מס' 5) לדחיית התביעה כנגדה על הסף. רקע עובדתי התובע (להלן:"המשיב") הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שארעה ביום 2.11.93, כנגד לואי קעדאן (להלן: "נתבע 1") , חברות הביטוח "כלל" ו"אבנר" מבטחות הרכב (להלן: "נתבעות 2 ו-3"), הקרן הפלסטינית לפיצויי נפגעי תאונות דרכים (להלן:"נתבעת 4"), וקרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "המבקשת"). המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה כנגדה על הסף, בין היתר, מהטעמים הבאים, אשר נטענו על ידה כבר בכתב הגנתה: א. לביהמ"ש אין סמכות לדון בתביעה כנגד המבקשת לאור חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות)(תיקוני חקיקה) (להלן: "חוק היישום"). חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד) אינו חל על התביעה. לטענת ב"כ המשיב ההסכם בין ישראל לרשות הפלסטינית הינו בגדר התחייבות בינלאומית בלבד. כמו כן טוען ב"כ המשיב כי חוק היישום נכנס לתוקפו לאחר התאונה נשוא התיק , והחלתו הרטרואקטיבית נוגדת את חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק ואת כללי הצדק הטבעי. העובדות הרלוונטיות לסוגיות שבפנינו: א. התאונה ארעה בכביש שכם-טול כרם, בכניסה למחנה הפליטים נור-שמס. אזור זה נמצא בשטח האוטונומיה הפלסטינית, באזור B. ב. התובע הינו תושב הכפר אללבד שבאיזור C (כך עפ"י התובע) ואינו אזרח ישראל. ג. נהג הרכב הפוגע, נתבע מספר 1, הינו אזרח ישראל ותושב ישראל (באקה אלג'רבייה). רקע חקיקתי: 1. מפקדת כוחות צה"ל באזור שטחי יהודה ושומרון הוציאה את מנשר מס' 2 בדבר סדרי שלטון ומשפט (יהודה ושומרון) תשכ"ז-1967, לפיו המשפט שהיה קיים באיזור ב-7.6.67 ימשיך לחול, דהיינו המשפט הירדני הוא שיחול בשטחים אלו. 2. לחוק הפלת"ד שהתקבל בשנת 1975 לא נקבעה תחולה מחוץ לגבולות מדינת ישראל למעט החריג שבסעיף 2(א1). 3. למרות הנ"ל, הושווה בבסיסו מעמד נפגעי תאונות דרכים בגדה המערבי וברצועת עזה לזה של נפגעים במדינת ישראל, וזאת - באמצעות צווים של המושל הצבאי אשר הוסמך לחוקק תחיקת ביטחון באמצעות צווים, מנשרים והודעות. צו המושל הצבאי מס' 677, תשל"ו-1976, בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) החיל הוראות הזהות בעיקרן להוראות חוק הפלת"ד (וכך נעשה גם ברצועת עזה). 4. מכוח הצווים הנ"ל הונהגה בשטחי הגדה ורצועת עזה קרן מקבילה לקרנית, היא קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. 5. בחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות)(תיקוני חקיקה) התשנ"ה-1994 התחייבה הרשות הפלשתינית להקים קרן לפיצוי נפגעים בתאונות דרכים אשר אינם יכולים לתבוע מבטח בשל העדר ביטוח. על רקע זה הוקמה הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. ביום 17.1.96 התקבל בכנסת ישראל החוק ליישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות)(תיקוני חקיקה) התשנ"ו- 1996 . חוק זה קלט לחקיקה הישראלית את הסכם הביניים בין ישראל לרשות הפלשתינית שנחתם בוושינגטון ב-28.9.95 (להלן: "הסכם הביניים"). 7. ביום 23.11.95 אף אימץ המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון ב"מנשר בדבר יישום הסכם הביניים" (מס' 7) התשנ"ו-1995, את הוראות הסכם הביניים ; בסעיף 4(א) למנשר נאמר: "מפקד כוחות צה"ל באזור וראש המנהל האזרחי יעבירו לידי המועצה ורשויותיה כוחות ותחומי אחריות המצויים בידיהם...לרבות חקיקה , שיפוט ומינהל, הכל כמפורט בהסכם הביניים ובכפוף להוראותיו". ובסעיף קטן (ב) נאמר: "עד לכינון המועצה על פי הסכם הביניים יופעלו הכוחות ותחומי האחריות הנזכרים בסעיף קטן (א) על ידי הרשות הפלסטינית". 8. לאור כל הנ"ל הרי המצב המשפטי בשטחי הרשות נקבע על פי החוק ליישום הסכם הביניים. סמכות ביהמ"ש: לאור חוק יישום הסכם הביניים שנתן תוקף חוקי להסכם הביניים - יש להפעיל חוק זה בעניין הנדון בפני ביהמ"ש: 1. סעיף 7(א) בפרק ד' לחוק היישום קובע כי: "בית משפט לא ידון בתובענה נגד המדינה של מי שאינו ישראלי או תייר לישראל שעילתה מעשה או מחדל, חבות או התחייבות, שנעשו או שיסודן במסגרת תחומי האחריות או הכוחות שהועברו למועצה כמפורט בנספח III להסכם". 2. נספח III להסכם, בסעיף 19(2) בו קובע כי :"ההסדרים הנוגעים לביטוח חובה של כלי רכב ולפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מוסדרים בסעיף XI לנספחV...", כאשר סעיף XI(1) לנספח הנ"ל קובע כי: "הסמכויות, הכוחות והאחריות בתחום הביטוח, לרבות בין היתר, רישוי מבטחים, סוכני ביטוח והפיקוח על פעילויותיהם, יועברו לרשות הפלסטינית". מכאן שתחום הביטוח והפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינו בין התחומים שהועברו לידי הרשות הפלסטינית. 3. בסעיף 6 בפרק ד' לחוק הנ"ל הוגדר המונח "מדינה": ""המדינה" -מדינת ישראל, לרבות כל רשות מרשויות צה"ל והמנהל האזרחי בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, כל רשות אחרת מרשויות המדינה וכל תאגיד שהוקם על פי חוק בישראל או על פי הדין ותחיקת הבטחון באזור;". קרנית, היא המבקשת בתיק זה, כתאגיד שהוקם מכוחם של סעיפים 10 ו-11 לחוק הפלת"ד, נכנסת למסגרת הגדרת "מדינה" בחוק היישום. 4. לאור הסעיפים הנ"ל - 6 ו-7 לחוק היישום ונספח III להסכם הביניים - לפיהם נקבע מפורשות כי בית משפט במדינת ישראל לא ידון בתביעה כנגד המדינה של מי שאינו ישראלי, ומאחר ואין מחלוקת כי התובע אינו ישראלי והארוע נשוא תביעה זו ארע בשטח הרשות הפלסטינית - אין לתובע זכות תביעה כנגד המבקשת. בהקשר זה נציין בהערת אגב, כי ממנשרו של מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון מיום 25.10.00 - "קביעה בדבר העברה של כוחות ותחומי אחריות"- עולה מפורשות כי תחומי אחריות בתחום הביטוח, כולל האחריות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים באזור (למעט יישובים ואתרים צבאיים) נכללים בתחום הסמכויות שהועברו לרשות הפלסטינית; המנשר צורף כנספח ד' לבקשת המבקשת . ברוח זו ניתן לאחרונה פסק דין ע"י כב' השופטת דורנר בתיק שעניינו תביעה בגין תאונת דרכים שארעה לתושב שטחים בשטח C: בע"א 4195/01 חוסיין ברג'ית נ' קרנית ואח' (טרם פורסם) קבעה כב' השופטת דורנר, כי בדין דחה על הסף ביהמ"ש המחוזי בירושלים תביעה כנגד "קרנית", בקובעו כי "נמצא כי על פי הסכם הביניים במשולב עם חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות)(הוראות חקיקה) תשנ"ו-1996 לא קמה עוד למערער עילה כנגד קרנית". מסקנה זו הינה בבחינת קל וחומר כאשר בעניננו ארעה התאונה בשטח B. ראה בעניין זה גם מספר החלטות שנתנו בבימ"ש השלום והמחוזי, כמו למשל החלטת כב' השופט מילנוב בת"א(שלום- י-ם) 2646/95 (המ' 5636/96)( צלטנר 5353) , החלטתה של כב' השופטת פלפל בת"א (ת"א) 1351/00 (צלטנר 8213), החלטת כב' השופטת סוקולוב בת"א (ת"א) 1671/93 (צלטנר 5254), החלטת כב' השופט מוסק בת"א(שלום-י-ם) 1744/99 (צלטנר 7382), ועוד אחרים שהוזכרו ע"י ב"כ המבקשת. בא כוחו של המשיב טען כי החלה רטרואקטיבית של החוק (שכן התאונה ארעה בשנת 1993 ואילו החוק נחקק 1996) נוגדת את כללי הצדק הטבעי ואת חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. אולם מעבר להעלאת עצם הטענה אין המבקש תומך אותה בתשתית עובדתית. לאחר בחינת טענה זו במסגרת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי טענה זו דינה להדחות מהטעמים כדלקמן: חוק היישום אמץ כאמור את הסכם הביניים. סעיף 19(3)(ב) בנספח III להסכם זה קובע לגבי פיצוי מי שנפגע בתאונת דרכים ע"י רכב חסר ביטוח: "הצד הפלשתיני יהיה אחראי לכל חבויותיה של הקרן הקיימת בין אם אלו נובעות מתאונות שארעו לפני תאריך ההעברה או מתאונות שתתרחשנה אחריו". (ההדגשה שלי - נ.ק.) עוד נקבע שם בסעיף 19(6): "כל התביעות, לרבות תביעות תלויות ועומדות כנגד הקרן הקיימת, אין להביא אותן או לדון בהן בפני בתי משפט או בית דין ישראלי ויש להביאן בפני בתי משפט פלשתינים. למטרה זו, שני הצדדים רשאים לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לרבות, אם אפשר, חקיקת חוקים". המחוקק אף קבע מפורשות בסעיף 8 לחוק היישום את החריג לתחולת החוק, לפיו תובענה שהוחל בה בשמיעת הראיות לא יפסיק ביהמ"ש את הדיון בה. בדברי ההסבר להצעת החוק ליישום הסכם הביניים הנ"ל (ה"ח 2468, מיום 1.1.96בעמ' 330) מצאנו (בעמוד 334): "הטעם שעמד ביסוד ההסכמה, על העברת התובענות כאמור, היה שעם העברת החבויות וההתחייבויות האמורות למועצה, כולל החבות לתביעות משפטיות בתחומים אלה, אין עוד טעם והצדקה לניהול התדיינויות משפטיות בערכאות שיפוטיות בישראל. כאמור, מדובר בתובעים פלסטינים וברוב המקרים גם כל שאר הצדדים המעורבים באירוע נשוא התובענה, לרבות העדים, הם פלסטינים תושבי השטחים שבאחריות המועצה. לפיכך... מוצע לקבוע, בהתאם לקבוע במפורש בהסכם, כי האמור לעיל יחול גם על תובענות תלויות ועומדות שטרם החל בהן שלב שמיעת הראיות". לאור הסבר זה שבהצעת החוק, ברורה וראויה תכליתו החקיקתית של החוק , כפי שהיא מתבטאת גם בסעיף 8 בו. ראה לעניין טענה זו של המבקש גם את פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בבג"צ 8787/96 עזבון המנוחה סמיח נאהד ואח' נ' מ"י ואח' (טרם פורסם) אשר בו נדחתה עתירה להצהיר על סעיפים 7 ו-8 לחוק היישום כבטלים בהיותם סותרים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובשל פגיעתם באושיות הדמוקרטיה. (ראה גם דיון מפורט בחוקיותו של החוק לאור חוקי היסוד בהחלטת כב' השופט מילנוב בת"א (שלום-י-ם) 2646/95, בסעיפים 11-12 להחלטתו). לסיכום: לאור נסיבותיו של התיק שבפני, ולאור הוראות חוק היישום, ובהעדר הוראת חוק ישראלית המקימה לתובע עילת תביעה כנגד המשיבה - אין למשיב עילת תביעה כנגדה, ועל כן דין התביעה נגדה להדחות. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. נקבע לקדם משפט נוסף, בנוכחות ב"כ הצדדים, למעט ב"כ נתבעת 5, לתאריך: 4.2.02, שעה 10:00, כאשר בקדם המשפט הנ"ל יבוררו המחלוקות האחרות שבין הצדדים לדיון (לאחר שתתקבל הודעת ב"כ נתבעות 3 ו- 4 לענין רשיון הנהיגה, כמפורט בהחלטה קודמת). פיצוייםתאונת דרכים