השאלה הטעונה הכרעה בערעור זה היא: "האם קיים 'קשר סיבתי' בין תנאי שירותו של המערער לבין הדלקת הכיבית של המעי הגס, שממנה החל לסבול בחודש יוני 1997?". 1. בתאריך 27/04/98, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין פגימה הקשורה עם דלקת כיבית. 2. קצין-התגמולים, בהחלטה מיום 23/07/98, הודיע למערער, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות-הדעת הרפואית מיום 09/07/98, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי", בין דלקת הכיבית ממנה סובל המערער, לבין תנאי שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1, לחוק הנכים האמור. 3. חוות-הדעת הרפואית, מיום 09/07/98, עליה הסתמך קצין-התגמולים בדחותו את הערעור, היא חוות-דעתו הרפואית של ד"ר א. גילון, מומחה למחלות פנימיות וגסטרואנטרולוגיה. 4. כותב ד"ר א. גילון בחוות-דעתו האמורה: - מחלה זו שייכת לקבוצת מחלות מעיים דלקתיות כרוניות, שסיבתן אינה ידועה. למרות מחקרים של עשרות בשנים, לא נמצא מחולל-חיידקי או נגיפי, האחראי להתפתחות מחלה זו. הסברה המקובלת היום על הרופאים העוסקים במחלה זו, שקיים רקע קונסטיטוציונאלי-תורשתי, שאליו מתווספים גורמים אחרים, ותוך שיבוש המערכת החיסונית, מתלקחת המחלה. שכיחותה של מחלה זו בקרובי משפחה של חולה, גדולה פי כמה מהשכיחות באוכלוסייה הכללית. אין, לדעתי, כל 'קשר סיבתי', בין המחלה ממנה סובל הנבדק, לבין שירותו - לא קשר של 'גרימה' ואף לא קשר של 'החמרה'". 5. ביום 19/08/98, הגישה לנו ב"כ המערער את הערעור הנוכחי וביום 04/11/98 הוגשו לנו נימוקי הערעור. 6. מסמכים שהוגשו ע"י ב"כ המשיב: א. תיקו הרפואי של המערער. ב. חוות-הדעת הרפואית של ד"ר א. גילון, מיום 09/07/98 (סעיף 3 ו- 4 בפסק-דין זה). ג. חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר א. גילון, מיום 25/11/98, שבאה כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של פרופ' יעקב רטן, מיום 24/08/98. ד. חוות-דעת רפואית של צוות הרופאים: פרופ' טוביה גילת, פרופ' ב. נוביס וד"ר אליהו גילון, מיום 01/02/98. ה. חוות-דעת רפואית נוספת של צוות הרופאים הנ"ל, מיום 31/12/98. ו. תעודת עובד-ציבור של רס"ן איתמר, ראש מדור אפידמיולוגיה, מפקדת קצין- רפואה ראשי. מסמכים שהוגשו ע"י ב"כ המערער: א. חוות-דעת רפואית של פרופ' יעקב רטן, מיום 24/08/98. ב. תצהיר המערער, מיום 03/01/99. ג. חוות-דעת רפואית של צוות הרופאים: פרופ' ע. גולדין, פרופ' פאול רוזן ופרופ' יעקב רטן, מיום 15/07/97. ד. חוות-דעת רפואית נוספת של צוות הרופאים הנ"ל, מיום 01/11/98. 7. במהלך הדיונים שמענו את עדותו של: - א. המערער, שנחקר ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 03/01/99. ב. פרופ' יעקב רטן, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 24/08/98. ג. ד"ר אליהו גילון, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המערער על האמור בשתי חוות- הדעת הרפואיות שלו מיום 09/07/98 ומיום 25/11/98. לאחר מכן הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי- טיעוניהם, בכתב. סיכומי ב"כ המערער הוגשו לנו ביום 18/05/2000; סיכומי ב"כ המשיב הוגשו לנו ביום 01/11/2000; ב"כ המערער הגישה לנו את תגובתה לסיכומי ב"כ המשיב, ביום 09/01/2001. 8. הרקע העובדתי: א. נולד ביום 15/05/77. ב. בתאריך 18/10/95 התגייס, לשירות חובה, בצה"ל. ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 82 (עקמת בעמוד-השידרה וכאבי-ראש). ד. ביצע טירונות בבה"ד 4. ה. ביצע קורס מפטי"ם (מפ"ט - מחסנאי, פקיד טכני) בבה"ד 7. ו. שובץ ליחידת מפח"ש 23. ז. במסגרת תפקידו, כמפ"ט חי"ר, חייב היה לעסוק בהעמסת ציוד-קשר כבד. ח. התלונן על כאבי-גב וחוסר יכולת להרים ציוד כבד. ט. משנאלץ להמשיך להתמודד עם הרמת הציוד הכבד, החמיר מצבו. י. פנה בבקשה לפסול את מקצועו ולהעבירו לתפקיד אחר. יא. בקשתו לא אושרה ונקבע, להעסיקו בעבודה-משרדית ולאסור עליו הרמת-חפצים מעל ל- 7-10 ק"ג. יב. הושאר בתפקיד, אך הלכה למעשה לא יכול היה לבצע את עבודת מפ"ט, כפי שזו אמורה להתבצע. יג. ברוב המקרים, כאשר עסק בהעמסת-הציוד, היה מסופח אליו, לעזרה, חייל נוסף. יד. מדובר, בסיפוח, שאינו יכול להוות פתרון-קבע, הן בהיבט של בזבוז בכוח-אדם והן בהיבט-המוסרי-חברתי של העניין, בעיניי חבריו החיילים. טו. מטבע הדברים, נוצר חוסר שוויון בעבודה, עומס-יתר על חבריו של המערער, והדבר גרם לשרשרת של תגובות, דברי בלע וגידופים וחרם-חברתי. טז. על רקע קשיי-ההסתגלות בשיבוץ-המקצועי האמור פנה לקצין-בריאות-הנפש. יז. בסופו של דבר נתקבלה המלצה להעסיקו בעבודה משרדית בלבד. יח. חרף ההמלצה דלעיל, וחרף מכתבו של רופא-תעסוקתי, הוחלט להציבו לקורס- נהיגת משא כבד. יט. בשל שיבוץ חדש זה, החל לחוש נרדף ומצבו הנפשי התדרדר. כ. בקשתו לפסול גם את מקצועו, כנהג, לא זכתה להתייחסות רצינית ("תחשוב שהמשאית זה המשרד שלך"). כא. ביוני 1997, לאחר שהרגיש שאין הוא יכול להתמודד עם המצב, ביצע עבירה של היעדרות מן השירות ונידון למעצר. כב. נפסל כנהג והועבר, בתפקיד של טבח, למחנה "שיזפון", בדרום. 9. טענות ב"כ הצדדים: לטענת ב"כ המערער, נגרמה מחלתו של המערער עקב שתייים אלה: - א. התפרצות של מחלת מעיים זיהומית קשה במחנה "שיזפון", בו שירת המערער כטבח. מחלת המעיים הזיהומית יכולה לשמש "טריגר", כמנגנון-הדק המזרז את התפרצות המחלה הנדונה. ב. הלחץ והמתח הנפשי בו היה המערער נתון, בעקבות האירועים המובאים בסעיף 8 דלעיל. לעומתה, טוענת ב"כ המשיב: - א. הגם, שבתנאים מסויימים, מחלת מעיים זיהומית חדה וסוערת, יש בה כדי להביא לפרוץ המחלה, הרי שבמקרה דנן לא נתקיימו אותם התנאים. ב. במישור העקרוני, לא קיים כלל "קשר סיבתי" בין דחק או לחץ נפשי למחלה הנדונה. 10. בהליך שנדון לפנינו עניינו של המערער עמד לנגד עיניינו. אין אנו מתעלמים מהמחלה ממנה הוא סובל, אלא שמוטל עלינו להכריע בשאלה האם מצבו נגרם עקב שירותו? משהונחו בפנינו שתי חוות-דעת רפואיות נוגדות, האחת - הגורסת שהגורם הדומיננטי לפרוץ המחלה הוא המבנה התורשתי של האדם, לאמור, קיומה של נטייה לפתח את המחלה שהיא רדומה בגופו, מחד; ומאידך - הגורסת שדחק-נפשי עשוי לגרום להתפרצותה של המחלה, עלינו לקבוע איזו מחוות-הדעת הרפואיות הנוגדות אנו מעדיפים. המומחה מטעם המערער, פרופ' י. רטן, סבור, שיש צורך בשילוב של גורמים מולדים וסביבתיים, כדי שהמחלה תפרוץ, וזאת משום שקיימת אינטרקציה בין מצב דחק בו נמצא האדם וירידה בתינגודת הביולוגית שלו. לדעת פרופ' י. רטן, כל משך שירותו הצבאי של המערער היה רצוף התקלויות עקב חוסר התחשבות של המערכת הצבאית בבעיותיו, וביחד עם קיום זיהום מעיים בבסיס שאליו הוא נקלע - מהווה "מנגנון הדק" להתפרצות מחלתו. לעומתו, ד"ר א. גילון, המומחה מטעם המשיב, סבור, שאין כל יסוד להנחה שגורמים חיצוניים היו קיימים בעת השירות שגרמו או תרמו להתפתחות מחלתו. אין ד"ר א. גילון מתכחש לעובדה, כי במקרים מסויימים המליץ להכיר ב"קשר סיבתי" בין גרימת המחלה דנן לבין השירות. היה זה במקרים בהם חיילים רבים ביחידה מתחילים לשלשל בשל זיהום כלשהו וחרף העובדה ששלשולים מעין אלה חולפים בדרך כלל במהרה, ייתכנו מקרים שחייל אחד ממשיך לשלשל ובבדיקות מתברר שהוא סובל ממחלה דלקתית במעיים. אלה הם מקרים שבהם המחלה באה לידי ביטוי לאחר מחלה זיהומית חדה וסוערת של המעיים. גם במקרים מסויימים, שבהם נתון חייל ללחץ נפשי, נטה הוא להמליץ בפני קצין- התגמולים להכיר במערער כ"נכה", לפי חוק הנכים. דא-עקא, לדעת ד"ר א. גילון, אין המקרה הנוכחי של דחק נפשי שבו נתון היה המערער דומה לאותו דחק שהוא מתייחס אליו שבגינו יש להכיר במערער. 11. הבעייה של זיהומים ויראליים, כמו גם דחק-נפשי, והקשר ביניהם לבין הפגיעה הקשורה עם דלקת כיבית, נידונה במספר רב של פסק-דין, כפי שיובא להלן, ואין טעם שנחזור על האמור בהם. מטבע הדברים מובאים בסיכומי ב"כ הצדדים אסמכתאות מפסקי-דין של בתי-המשפט. כל צד מביא את אותם פסקי-הדין התומכים בעמדותיו. זה לכה וזה לכה. וכשם שהמדע-הרפואי אינו כופה על שמריו ומעת לעת חלה התקדמות במחקר הרפואי, כך הם פני הדברים בסוגיות המשפטיות המובאות בפנינו ושאנו דנים בהם. ואכן, אין לכחד, שבמשך שנים לא מעטות היתה הפסיקה בנושא זה רבת-פנים. 12. במספר תיקים המסקנה היתה שיש להכיר במערער, זה או אחר, כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין פגימה דומה, כמי שהנכות נגרמה או הוחמרה, בעת ועקב השירות הצבאי. ראה: - רשימה חלקית בלבד: - א. ע.נ. 27/94 (ב"ש), יגאל כהן נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 02/06/98. בתאריך 18/10/99, דחה בית-המשפט לערעורים (בע"א 1252/98) ערעור שהוגש ע"י המערער. ב. ע.נ. 111/94 (ב"ש), רמי שמעוני נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 26/10/98. ג. ע.נ. 135/94 (ב"ש), מוריס בן-דוד נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 10/08/2000. ד. ע.נ. 8/96 (ב"ש), שמואל כהן נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 10/02/98 ביום 28/01/99, דחה בית-המשפט לערעורים (בע"א 1081/98) ערעור שהוגש ע"י המערער. ה. ע.נ. 38/96 (ב"ש), מאיר אדרי נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 29/06/97. ו. ע.נ. 102/96 (ב"ש), צור בדולח נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 30/08/98. ז. ע.נ. 1037/97 (ב"ש), אברהם עוזרי נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 13/06/2001 ח. ע.נ. 27/94 (ב"ש), יגאל כהן נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 02/06/98. ט. ע.נ. 205/98 (חיפה), שני שנהר נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 16/12/99. י. ע.נ. 265/93 (חיפה), רועי צור נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 26/03/98. יא. ע.נ. 307/98 (חיפה), דניאל ברנר נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 23/09/99. יב. ע.נ. 301/95 (חיפה), נחום רוזין נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 16/12/99. יג. ע.א. 4257/99 (חיפה), אייל-שלמה פרופטה נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 29/03/2000. יד. ע.א. 169/93 (ירושלים), קצין-התגמולים נ. יששכר מיכאל, פסק-דין מיום 10/02/92. טו. ע.נ. 167/91 (ת"א), סבח שלמה נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 27/01/93. טז. ע.נ. 64/90 (ת"א), אלי בן-מנחם נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 30/11/92. יז. ע.נ. 110/96 (ירושלים), אלון רובובסקי נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 06/11/96. 13. מאידך, במספר תיקים היתה המסקנה הפוכה - ראה: רשימה חלקית בלבד: - א. רע"א 5438/98, קצין-התגמולים נ. זוהר רולידגר, בפני כב' הנשיא א. ברק, החלטה מיום 23/11/98 (פורסם: - דינים - עליון, כרך נ"ח, עמ' 202). ב. ע.א. 212/96 (חיפה), מגר איתן נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 17/09/97. ג. ע.א. 216/96 (חיפה), אורן זינגד נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 21/01/99. ד. ע.א. 401/96 (חיפה), עדנאן עמריה נ. קצין-התגמולים (פורסם: דינים-מחוזיים, כרך ל"ב (2) עמ' 71). ה. ע.נ. 1037/97 (ב"ש), אברהם עוזרי נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 13/06/2001 ו. ע.נ. 86/94 (ב"ש), אליהו כהן נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 10/03/98. ז. ע.נ. 98/94 (ב"ש), יוסף ערוסי נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 22/02/99. ח. ע.נ. 50/96 (ב"ש), בועז אלמקייס נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 18/10/98. ט. בתאריך 08/04/99, דחה בית-המשפט לערעורים (בע.א. 1317/98) ערעור שהוגש ע"י קצין-התגמולים. י. ע.נ. 1159/97 (ב"ש), רחל כהן נ. קצין-התגמולים, פסק-דין מיום 14/12/2000. וכן ראה: - יא. ע.א. 788/92 (ת"א), אסף לב נ. קצין-התגמולים (פס"מ נ"ה (1), עמ' 196). יב. ע.א. 579/94, דדשוב נ. קצין-התגמולים (פ"ד ל' (1) עמ' 727). יג. ע.א. 324/75, אקרמן נ. קצין-התגמולים (פ"ד ל' (1), עמ' 670). 14. דא-עקא, כל מקרה ומקרה חייב להיות נדון על-פי נסיבותיו הוא, ואין מקרהו של האחד דומה למקרהו של האחר. אלא, שלא מצאנו בנסיבות, עליהן מסתמכת ב"כ המערער, ושב"כ המשיב מסכים להן, כנסיבות שיש בהן, עפ"י הפסיקא העדכנית, כדי "לגרום" או "להחמיר" את הפגיעה הקשורה עם דלקת הכיבית, שממנה סובל המערער ושנגרם לו בעת השירות, ברם שלא בעקב השירות. 15. בערעור זה לא מצאנו כל אחיזה או נקודה משפטית בה לא דנו וניתחנו בפסקי-הדין שאוזכרו כבר לעיל. הטיעונים אותם מעלה ב"כ המערער אינם בבחינת "שומע ומוסיף" (פרקי-אבות, פרק שישי, פסוק ו'). לא שמענו כל טיעון שלא נדון כבר בבתי-המשפט ובפסקי-הדין שניתנו על-ידנו. פשיטא, שלא היינו מהססים להידרש לכל חידוש, כמובא בהקדמה לספרו "אור החיים" - על התורה, מאת הרב חיים בן-עטר (הוצאת א. בלום, ירושלים, שנת ה'תשנ"א). וכה כותב שם המחבר: - "כתבתי וקבצתי על-יד על-יד זעור שם זעיר שם את אשר הבינותי. מהם יישוב-הכתובים דרך עיון, דרך פשט, דרך דרש ולפעמים אמשוך בקסת-הסופר בפשטי-הכתובים. וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק חס-ושלום על הראשונים אפילו כמלוא-נימה, אלא שהרשות נתונה לדורשי-תורה לעובדה ולזורעה וארץ-החיים מעלה פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה...". 16. התוצאה הסופית, לנוכח המימצאים המבוססים על הקביעות ועל דברי הרופאים- המומחים, שאותם שמענו ויישמנו על המבחנים המשפטיים המחייבים במקרה דנן, היא - שדין ערעור זה להידחות. 17. בהתחשב בנסיבות - אין צו להוצאות. 18. למערער זכות להגיש ערעור על פסק-הדין במועד הקבוע בחוק. 19. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח ב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 20/12/99, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תעביר לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב - את תיקו הרפואי של המערער (מוצג מש/ 1). ניתן היום ח' בתשרי, תשס"ב (25 בספטמבר 2001) בהעדר ב"כ הצדדים. ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' א. להמן מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חבררפואהפריצה