1. תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין הגיש התובע כנגד הנתבעת והוא מבקש לחייבה הן בהשבת השקעותיו בגין ההכנות לחיים המשותפים וגם בגין עגמת הנפש, הכל בסך של 230,611 ₪. רקע 2. ההכרות הראשונית של הצדדים נרקמה באמצעות אתר היכרויות באינטרנט בסוף שנת 00- תחילת 01. לאחר מספר פגישות נותק הקשר בין בני הזוג ביוזמת הנתבעת במרץ 02. כחודש לאחר מכן חודש הקשר ביוזמת התובע והצדדים החלו לנהל מערכת יחסים זוגית אינטימית. במערכת זו נתגלעו קשיים על רקע מיני שהביאו את התובע לבדיקות בביה"ח תה"ש. הנתבעת התלוותה אל התובע ותמכה בו במהלך הבדיקות הנ"ל בביה"ח. 3. בתחילת חודש אפריל 02 עברה הנתבעת להתגורר בדירתו של התובע בהרצליה. הצדדים חלוקים ברקע לכוונות לשינוי מקום המגורים. לטענת התובע הביעה הנתבעת מורת רוח מדירתו והריהוט המצוי בה על כן הציע לשכור דירה משותפת במקום אחר. או אז הציעה הנתבעת בהסתמך על ציפיותיה לעתיד משותף לרכוש דירה משותפת ולא להשחית כספים על דמי שכירות. באותה נשימה לטענתו המשיכה הנתבעת והציעה לו למסד את הקשר באמצעות ברית נישואין. התובע הביע את הסכמתו להצעתה ולטענתו בהסתמך על כך רכש טבעת אירוסין בסך של 15,000 ₪ (נ/9). הנתבעת מנגד תולה את הרצון לעבור לדירה אחרת, ברצונו של התובע שהעדיף לגור בדירה יפה יותר וחדשה. יחד עם זאת ועל פי הודאתה כבר במהלך החדשים אפריל-מאי 02 היו בין הצדדים מחלוקות שהעיבו על המשך הקשר. היא מצידה נחשפה לתכונות בעייתיות אצל התובע מבחינתה ובהן אובססיביות, עקשנות חסרת פשרות, שחצנות וקמצנות. לטענתה כבר אז לא היתה שלמה עם המשך הקשר. (ראה: ס' 12 לתצהירה). לפיכך ביום 10.6.02 הסבירה לתובע לטענתה, כי אין הם מסתדרים בעניינים מהותיים שמעיבים על עתיד הקשר ועל כן החליטה להפרד ממנו. רק כתוצאה מהפצרות התובע חודש הקשר בין הצדדים. 4. אין חולק כי במחצית חודש יוני 02 הסכימה הנתבעת להינשא לתובע. עוד אין חולק כי בחודש יוני נערכה מסיבת אירוסין בנוכחות הנתבעת ומשפחתה הקרובה בבית הוריה. לטענת הנתבעת רק אז רכש התובע בעבורה את טבעת האירוסין. עפ"י נ/9 עולה כי ביום 17.6.02 נמשך סך של 3,075 $ והתובע אישר בעדותו כי הסכום שימש לרכישת הטבעת (ראה: עמ' 13 לפר'). 5. הצדדים החלו מאותה עת בהכנותיהם לעריכת טקס החתונה. 5.1 בהסכמתם לערוך את הטקס באולם ארועים "חוות רונית" שילמו דמי קדימה ע"ס של 11,344 ₪. התובע ביצע תשלום ע"ס 6,344 ₪ בשיק מיום 7.7.02 ואילו הנתבעת ביצעה תשלום ע"ס 5,000 ₪ בשיק ליום 8.7.04. 5.2 הוסכם בין הצדדים כי מועד קיום הארוע יהיה ביום 15.10.02. לפיכך התקשרו גם עם חברת שירותי קייטרינג בהסכם מיום 17.7.02 וביצעו הזמנה למועד הנ"ל. התובע שילם מקדמה ע"ח ההזמנה הנ"ל בסך 4,463 ₪ מיום 25.7.02. 5.3 חיפוש דירה למגוריהם הביא את הצדדים להתקשרות בחוזה מכר מיום 8.8.02 לרכישת דירה בת 4 חדרים ברח' הרצל 11 ברעננה. במסגרת ההתקשרות הנ"ל שולם ע"י הצדדים באותו מעמד תשלום ראשון על חשבון הדירה בסך של 70,650 ₪. כ"א מהורי הצדדים משך שיק ע"ס 35,325 ₪ שנמסר לקבלן ביום 8.8.02. התובע שילם בנוסף שכ"ט עו"ד לב"כ הקבלן בסך 9,375 ₪ ביום 12.8.02. 5.4 ביום 20.8.02 פגשו שני הצדדים את הרב דוד לוין לאחר שצפו בטקס נישואין שנערך על ידו באותו יום. הארועים עובר לפגישה הנ"ל ולאחריה, שנויים במחלוקת, אך אין חולק כי לאחר המפגש הנ"ל נפל דבר אצל הנתבעת. לטענת הנתבעת אמנם הביע התובע בעבר, הסתייגות מחתונה שתערך ע"י רב אולם הסכים לכך מתוך רגשותיו כלפיה. דא עקא, שבמהלך עריכת טקס החופה שערך הרב לוין ושבו צפו, חזר התובע בפניה על מחשבותיו כי מיותר להתחתן עם רב ו"היתל" בענין במידת מה. בעקבות התנהגותו זו נתגלעה ביניהם מריבה גדולה שבמסגרתה הודיע התובע בצורה חד משמעית כי הוא מסרב לקיומה של חתונה עם רב אורתודוכסי. סיטואציה זו חידדה אצלה את תכונותיו השליליות של התובע ועל כן כבר באותו הלילה ישנו בחדרים נפרדים, הנתבעת שבה לבית אימה כבר למחרת ולא נפגשה עימו ביומיים הנוספים. לטענתה כבר בחגיגת יום הולדת שנערכה לה ביום 23.8 היה ברור לצדדים כי אינם מסתדרים. וביום שלמחרת (24.8.02) הודיעה על כוונתה שלא לקיים את החתונה ולהפרד. לגרסת התובע ניהול הטקס ע"י הרב היה יפה בעיני כלם ועל כן בסיומו נפגשו ביחידות עם הרב לתאם את פרטי הארוע שלהם. הרב סימן את המועד ביומנו והנחה את הצדדים לגבי המשך צעדיהם ברבנות. ביום 23.8.02 התקיימה ארוחת צהריים חגיגית לרגל יום הולדתה של יעל בהשתתפות שתי המשפחות והוענק לנתבעת מתנה על ידי הוריו. רק בסוף הערב חזרה הנתבעת לבית הוריה לישון. למחרת הודיעה לו כי מקננים בה חששות לגבי הנישואין וביום שלאחר מכן הודיעה על החלטתה לבטל את הנישואין. הפרידה 6. אין כאמור מחלוקת, כי ההודעה בדבר החלטת הנתבעת שלא לקיים את החתונה ניתנה ביום 24.8.02. לגירסת הנתבעת במהלך השיחה הארוכה שקיימו הצדדים, הסכים התובע לביטול החתונה והוסיף כי העלויות הנובעות מהפרידה ומביטול החתונה יחולקו בינהם שווה בשווה והוא שביקש ממנה לדאוג להודיע לגורמים שונים על הביטול. על כן הודיעה גם לאולם האירועים, לחברת הקייטרינג ולמעצב שמלת הכלה, על הביטול. לגירסת התובע הודיעה לו הנתבעת ביום 24.8.02 כי היא מבטלת את הנישואין וכי פינתה את כל חפציה מהדירה. הוא מצידו ביקש לקיים את החתונה, הציע לה שלא לפרק את הקשר וביקש לנסות ולהבין את מניעיה. כל ניסיונותיו אלו עלו בתוהו באשר הנתבעת סרבה לכל נסיון של הדברות. אין חולק כי הנתבעת השאירה בדירה את הטבעת אותה קיבלה מהתובע. 7. ביום 2.9.02 נשלח ע"י ב"כ התובע מכתב התראה ובו דרישה לקבלת כספים עקב פירוק הקשר על ידה, בסך של 50,533 ₪ שלא כלל את התשלום בגין הדירה. באותו מכתב הודיע התובע כי הוא נכון לקיים את ההסכם למרות ההפרה. הנתבעת הופתעה לטענתה לקבל את המכתב, אשר עמד בניגוד להסכמה לחלוקה שווה של ההוצאות. 8. במצב הדברים שנוצר ביקש התובע לקיים את חוזה המכר כיוון שהפיצוי בגין הפרתו עמד על סך של 32,000$. על כן הפקיד ביום 22.9.02 את התשלום השני בידי באת כח הצדדים (נ/8). הנתבעת לא הסכימה מצידה להפקדת הכספים. לאחר חילופי תכתובות בין ב"כ הצדדים הוסכם בין הצדדים לפעול לביטול רכישת הדירה ונחתם על ידם הסכם לביטול חוזה מכר ביום 15.10.02. על פי ההסכם בוטלה העיסקה בתשלום של 94,850 ₪ (כ-20,000$). כ"א מהצדדים הוסיף על תשלום המקדמה ששולמה על ידם סך של 24,200 ₪ (12,200 ₪ לקבלן ו-8,892 ₪ שכ"ט לב"כ הקבלן). 9. גם לאחר שהנתבעת עזבה את הדירה המשיך התובע לשלום לה מכתבים והודעות דוא"ל (נ/1-נ/2) ולספר לה את קורותיו (נ/5-נ/6) תוך שהוא מסיים מכתבים והודעות אלה בנימה עורגת. במקביל התנהל ערוץ תקשורת בין ב"כ הצדדים לעניין ביטול מכר הדירה. לטענת הנתבעת נשאה לכל אורך ההכרות בין הצדדים בכמחצית ההוצאות שנוגעות לחתונה ואף למעלה מכך והוציאה מכספה סך של 13,796 ₪ הכולל גם תשלום עמלת תווך. 10. התובע מבקש לחייב את הנתבעת להשיב לו את התשלומים ששילם לאולם הארועים (6,346 ₪) לשירותי הקייטרינג (2,975 ₪) תשלומי הדירה (35,325 ₪ + 12,200 ₪) שכ"ט עו"ד (9,375 ₪ + 8,892 ₪) ושכ"ט ב"כ בתביעה זו (10,000 ₪) סה"כ 85,113 ₪. כמו כן הוא מבקש לחייבה בגין הנזק הכללי בסך של 150,000 ₪. בישיבת קדם המשפט מיום 22.3.04 הוברר כי אין מחלוקת על ההוצאות בפועל שהוציאו שני הצדדים, למעט מרכיבי שכ"ט עו"ד של ב"כ הצדדים בהליך זה. טענות הצדדים 11. ב"כ התובע בסיכומיו מפנה לשאלות שאינן שנויות במחלוקת על פיהן הקשר בין הצדדים נותק לאחר שהנתבעת החליטה שלא להתחתן עם התובע, על כן, יש לטענתו לבדוק אם היה צידוק להפרת ההסכם על ידה. משלא הובאה כל ראיה לצידוק כנ"ל וכשברור הוא כי הנתבעת הפרה את הסכם הנישואין, יש לחייבה לפצות את התובע בנזקים הממשיים שנגרמו לו מבלי ליתן משקל כלשהו לנזקים בהם היא נשאה גם כן. 12. ב"כ הנתבעת מבקש להעדיף את גירסת הנתבעת למהלך הקשר בין הצדדים שלא התנהל על מי מנוחות כפי שביקש התובע להציגו. הודעת הנתבעת לא נפלה על התובע כרעם ביום בהיר הואיל והבעיות בין בני הזוג כבר התעוררו קודם לכן. יתרה מזו ובעיקר, מדגיש ב"כ התובע, כי הוכחה על ידו ההסכמה בין הצדדים לחלוקה הדדית של ההוצאות שנגרמו. הסכמה זו עולה מהמכתבים והודעות הדוא"ל שבהן לא אוזכר כלל נושא הדרישה הכספית, בנוסף מעידה על כך גם התנהגות התובע בפועל, מה גם שאין חולק כי התובע לא נשא בהוצאות מעבר למחצית ההוצאות שנתחייבו בהם הצדדים. הטעון המשפטי עליו ביסס ב"כ הנתבעת טענותיו הוגדר במסגרת דיני החוזים: א. העדר חוזה - הואיל ויש לראות את התנאי של הנתבעת בדבר חתונה עם רב אורתודוכסי כקיבול להצעת הנישואין של התובע עם תוספת, עפ"י ס' 11 לחוק החוזים, וככזה הוא בגדר הצעה חדשה. לפיכך אי קיבולה ע"י התובע מחייב מסקנה בדבר אי כריתתו של חוזה עפ"י ההצעה החדשה של הנתבעת. ב. הטעיה - התובע הטעה את הנתבעת במתן הסכמה להתחתן עם רב ובחזרה בו ממנה שכן רק ועל בסיס ההסכמה הנ"ל הסכימה להכנס להוצאות לקראת קיום טקס החתונה. באשר לעילת הפרתו של הסכם נישואין מבקש ב"כ הנתבעת שלא לפסוק לתובע פיצוי כלל באשר יש בכך פגיעה בחופש להנשא ולחילופין להפחית את הפיצוי בהתחשב בהתנהגות התובע. המצב המשפטי 13. הפסיקה שעסקה בנושא הפרת הבטחת נישואין איזכרה והסבירה את השיקולים המצדיקים את ביטול העילה. בין טעמים אלו הם האינטרס הציבורי המחייב כי בשלב הקודם לנישואין ייהנו הצדדים מחירות מלאה באשר לרצונם לבוא בברית הנישואין. חירות ההכרעה בשאלה זו יכולה להפגע אם מעל לראשי הצדדים תתנופף החרב של החיוב בפיצויים בשל הפרתה של ההבטחה. יחד עם זאת במשפט הישראלי הגם שאינה אהודה (ראה ע"א 647/89 שיפרברג נ. אבטליון פ"ד מו (2) 170) נחשבת הבטחת נישואין בין שני צדדים פנויים - כחוזה מחייב וטרם שנתן המחוקק דעתו על ביטולה, היא שרירה וקיימת. זאת בניגוד לדעתו של פרופ' שיפמן בספרו, דיני משפחה בישראל, עמ' 131. ראה גם ע"א 5587/03 נחמני נ. נחמני פ"ד נ (4) 661. ברם חוזה כנ"ל מעצם מהותו כולל מס' הגבלות כמו העדר אכיפה וזכאות לפיצויי קיום בלבד, קרי: הנפגע לא יועמד במצב שבו היה לו היה נושא את בת זוגתו לאשה. כל שיזכה הוא לפיצוי בשל פגיעה באינטרס ההסתמכות: הוצאות שהוציא מכיסו ופיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו. ראה: פרידמן וכהן דיני חוזים כרך א' עמ' 369. באשר לשיעור הפיצוי, הלכה פסוקה היא כי הפיצוי שבית המשפט פוסק במקרים של הבטחת נישואין הוא צנוע ביותר. ראה: ע"א 647/89 הנ"ל. 14. ב"כ הנתבעת ביקש ללמוד מע"א 416/91 ממן נ. טריקי פ"ד מז (2) 652 את המסקנה כי יש להגביל את המקרים בהם יפוצה הנפגע בגין עילת הפרת הבטחת נישואין ולצמצם למקרי תרמית בלבד ולא במקרה של חרטה כגון המקרה דנן. לא מצאתי לכך תמיכה בפסה"ד הנ"ל ואף לא בפסיקה אחרת, גם אם היו בכולם ביטוי לחוסר נחת רוח מהעילה ותוצאותיה המשפטיות. יתרה מזו בית המשפט מצא לאבחן בין העילה החוזית של הפרת הבטחת נישואין והעילה הנזיקית בדבר תרמית וגם לעניין שיעור הפיצוי. ראה: ע"א 609/68 נתן נ. עבדאללה פ"ד כד (1) 455. 15. בפרשת ממן הנ"ל קבע כב' ביהמ"ש העליון כי בעילה כנ"ל על ביהמ"ש להציב לעצמו שלש שאלות בטרם הכרעה והן: א. האם הנתבע הבטיח לתובעת נישואין. ב. מי הפר את הבטחת הנישואין. ג. האם הפרת הבטחת הנישואין הייתה מוצדקת. נראה לי כי בשיקוף התשתית העובדתית במקרה דנן בשלשת השאלות הנ"ל נגיע למסקנה זכאי התובע לפיצויי בגין הנזק שנגרם לו. 15.1 אין חולק כי במקרה דנן הבטיחה הנתבעת לתובע נישואין. גם אם אעדיף את גירסתה של הנתבעת כי התובע הוא שהציע לה נישואין והיא נאותה (ואני נוטה לעשות כן) הרי אין חולק כי היא קיבלה את הצעתו והסכימה "להכרזת" הקיבול הנ"ל בפומבי. אציין כי העדפת גירסת הנתבעת מבוססת על התמיכה בנ/9 בדבר רכישת טבעת האירוסין בחודש יוני 02 ולא כהצהרת התובע. 15.2 כמו כן אין מחלוקת כי הנתבעת היא שהודיעה על ביטול החלטתה וכוונתה להינשא. הגם שיתכן לקבע, (כפי שביקש ב"כ הנתבעת) כי אין נפקות דווקא לזהות נותן ההודעה, הרי בנסיבות כאן הוכח כי התובע היה נכון להמשך קיומו של הקשר ביניהם ואילו הנתבעת עמדה על סרובה להמשיכו במתן ביטוי חד משמעי לחזרה בה מהכוונה להמשיך בהכנות לקראת הטקס וקיומו. 15.3 לצורך שאלת צידוק ההפרה וביסוס המסקנה בדבר עצם ההפרה, יש ללמוד מדברי הנתבעת עצמה: "הסברתי לו פעם נוספת, למה נפרדתי ממנו, זה נובע כתוצאה מהאופי שלו". (ראה: עמ' 14 לפר') לטענת הנתבעת הבטיח התובע עד ועובר לרכישת הדירה ב-8.8.02 כי הצדדים יתחתנו עם רב אורתודוכסי. נושא זה היה בר חשיבות מבחינתה בשל היותה בת למשפחה מסורתית. אלא שלאחר רכישת הדירה "גילה" את פרצופו האמיתי והיא נאלצה להפעיל מסע שכנועים על מנת להביאו לצפות בטקס חתונה שערך הרב. בהגיעם לטקס הנ"ל התנהג בצורה תמוהה ועמד על דרישתו לקיום הטקס בלא נוכחות הרב. התנהגותו זו גרמה למריבה הגדולה שבעקבותיה הודיעה על ביטול הסכמתה והכל בחלוף 4 ימים מאותה מריבה. עוד הסבירה הנתבעת בעדותה את סיבת הביטול: "בגלל האופי שלו, דרור גילה לי את הפרצוף אחרי שקנינו את הדירה, הוא הרגיש שאני בכיס שלו. הוא אמר שעכשיו אני אתפשר כמו שהרב אמר, דרור טוב במילים ובכתיבה. האופי של דרור אי אפשר היה לחיות איתו עוד יום אחד בלבד, אי אפשר היה לסבול אותו, הייתי מגיעה לעבודה בוכה, הבוסית היתה שולחת אותי הביתה בחזרה, כך ראיתי את החיים שלי עם הבחור הזה, סבל נוראי, בחורה בגיל 31 לא עוזבת חתונה סתם ככה". למרות פרץ הרגשות הגדול, הותירה בי הנתבעת רושם כי היא נאחזת במריבה, בענין הרב שהיא עצמה יזמה, כתירוץ לביטול והפרת הבטחתה להינשא. לכל אורך עדותה והצהרתה עולה בברור כי היא התלבטה בשאלת קיומו של הקשר, אם מסיבות שעלו בתחילתו ואם לאור המריבות שלאחר מכן. עדותה של הנתבעת הגם שניכר בה התרגשות רבה, לימדה על אישיות פתלתלה ומתלבטת וכך נהגה למצער, גם בשאלות שהוצבו בפניה. מכל מקום לא היו בכל אמירותיה כדי להניח בסיס כלשהו להצדקת הפרת ההבטחה. יתרה מזו, אם אכן התלבטה הנתבעת במיסודו של הקשר, הרי יצירת מצג אחר שעליו הסתמך התובע הוא בבחינת מעשה שגובל במידה מסוימת של העדר תם לב, הגם שאינני קובעת כך לאור טיבו של חוזה הפרת הנישואין. 16. כפי שנאמר לעיל חירות הבחירה להתקשר בהסכם נישואין צריכה להישמר לצדדים אולם שעה שצד נותן לתחושותיו ביטוי חיצוני היוצר הסתמכות, אין הוא יכול להישמע בטענה כי חירותו תמיד תשחרר אותו מהפיצוי של המסתמך על הבטחתו הברורה. אני מאמינה לנתבעת כי "חרטתה" "נבנתה" בתהליך שכלל גם ויכוחים, אי הסכמות, הבטחות ופיוסים, דבר זה ביטא גם התובע בנ/1. יחד עם זאת, אינני מקבלת את טענתה כי התהליך החל רק לאחר רכישת הדירה ועד בסמוך למפגש אצל הרב. אין מקום לקבל טענה כטענת הנתבעת כי האירוע אצל הרב היה כה דומיננטי עד כדי מסקנתה: "מה שהוא עשה לי הוא פשוט התעלל בי לאורך כל הדרך" (ראה: עמ' 15 לפר') אני קובעת כי לא הוכחה כל התעללות מצד התובע. 17. סבורני כי שאלת הצידוק להפרה צריך להבחן בעיניים אובייקטיביות בלבד, לאור העובדות שהיו ידועות בזמן ההפרה, באשר צידוק סובייקטיבי יכול שימצא לעיתים. יצוין כי אין באמור כאן קשר הכרחי לאשם בדיני חוזים. במקרה דנן, "הצידוק" שביקשה הנתבעת לתלות בו את הפרת ההבטחה הוא סובייקטיבי ואף לא מהימן כאמור. יודגש כי הנתבעת הודתה שהבעיות המיניות אצל התובע לא היוו את הצידוק מבחינתה לביטול הנישואין (ראה: עמ' 18 לפר') ואם היה מקום לדרג את הסיבות המצדיקות את ביטול הנישואין היה ודאי לנושא זה חשיבות רבה יותר. יתרה מזו, גם לאחר אותה מריבה שלאחריה היא עזבה את מקום המגורים המשותף, היא עוד מצאה לנכון להשתתף בחגיגת יום הולדתה. דווקא הודעת הדוא"ל של התובע נ/1 ונ/2 מעידים כי התובע שהאמין והסתמך על הבטחות הנתבעת, נותר בלא מענה ברור לבחירתה ולהתנהגותה המתנתקת. מכתבים והודעות אלו מבססים גם את הסתמכותו על ההבטחה. 18. מששוכנעתי כי הנתבעת הפרה הבטחתה להינשא וכי לא היתה לנתבעת הצדקה או עילה אובייקטיבית של ממש לביטולה כמו הטעיה שלא הוכחה, יש לחייבה לשאת בהוצאות ונזקי התובע בשל כך. גם אם עומדת לנתבעת זכותה וחירותה להתחרט ולא להינשא אין היא פטורה כאמור מלשאת בנזקי התובע. 19. אני קובעת כי לא הוכחה טענת התובעת בדבר הסכמת התובע לחלוקת הנזקים באופן שווה בין הצדדים. התובע עמד על דרישתו לפיצוי המלא בפניותיו באמצעות באי כוחו ואי הדגשת הענין במכתביו המאוחרים לא מעידה על ויתור או הסכמה אחרת. לא היה זה ממין הענין במכתבי התובע להזכיר את ההתחשבנות הכספית כאשר הוא מבקש לשכנע את הנתבעת לשוב אל חיקו. גם העובדה כי הצדדים נשאו בהוצאות במשותף אינה יכולה לשמש ראיה להסכם הנ"ל, באשר מלכתחילה ראו הצדדים לעשות מאמץ משותף לקראת ההוצאות הנדרשות ועל כן מלכתחילה חילקו ביניהם את ההוצאות. לו היה נטען ע"י ב"כ הנתבעת כי לאור טיבו של הסכם הבטחת נישואין יש לפסוק רק פיצוי בגין נזק ממוני ולא לחייב בהשבת כספים שהוצאו בגינו מכח ההבנה המשותפת כי המשאבים הכספיים ממילא היו צריכים להתחלק בין הצדדים, הייתי סבורה כי יש בקביעה כנ"ל לו הוכחה , איזון הבעייתיות שעולה מעילת הפרת הבטחת נישואין וחירות הבחירה הנכבלת בפיצוי המוטל על המתחרט. יחד עם זאת במקרה דנן אינני סבורה כי היה מקום להורות כך, שעה שהנתבעת לא השכילה לבצר מחשבותיה ולעשות כן עוד בטרם הניחה לתובע להסתמך על הבטחותיה המילוליות המפורשות. 20. סיכום ההוצאות המוכחות שנשא בהן התובע מגיע לסך 75,111 ₪ ואני מחייבת את הנתבעת לשאת בהם. 21. אני קובעת את הנזק הממוני בשיעור של 6,000 ₪ באשר שוכנעתי כי הפרשה הותירה רשמיה על התובע באופן מצומצם ביותר עפ"י עדותו המסויגת אודותיה. סיכום 22. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 81,111 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. אני פוסקת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ. ניתנה היום י"ב בסיוון, תשס"ד (1 ביוני 2004) בהעדר הצדדים. רחל קרלינסקי, שופטת נישואין / חתונההפרת הבטחת נישואיןהחזר כספי