1. על פי ההסדר הדיוני בין הצדדים במסגרת ע"א 191/04, ערעור על החלטת הרשם, שנידון בפני, אני מבטל את פסק הדין שניתן ע"י כב' הרשמת, ודן בזאת בתביעתו של התובע נגד הנתבעת מס' 1 לגופה. 2. זוהי תביעה לתשלום שכ"ט של עורך דין בסך של 22,530 ₪ בגין שירותים משפטיים שנתן התובע, לדבריו, למועצה הדתית. המועצה חולקת על חבותה ועל קבלת שירות משפטי, וטוענת בין היתר כי הסכם ההתקשרות הנחזה להיות בשמה אינו תקף, וכי ההתקשרות היתה ע"י הרב אליהו חזן - נתבע מס' 2 - (לגביו כבר קיים פסק דין) ועבורו אישית. 3. התובע טוען שבחודש 4/1996 פנתה אליו המועצה באמצעות הנתבע מס' 2 (חזן) לקבלת חו"ד משפטית. נושא חוה"ד שניתנה ביום 24.4.96 נגע להמשך העסקתו של מזכיר המועצה. בנוסף, פנתה אליו המועצה במאי 1996 לשם הגשת בקשה לבית המשפט למתן צווי מניעה נגד מזכ"ל המועצה ושניים נוספים. ההתקשרות היתה בכתב במסמך בכתב ידו של חזן (כנראה) ובכל מקרה בחתימתו. המסמך מיום 6.5.96 מופנה לתובע ותוכנו: "... הנני מתחייב לשלם לך שכ"ט בגין פניה לביהמ"ש המחוזי בחיפה ובגין הכנת חוו"ד למועצה הדתית עכו שכ"ט כדלקמן: א. בגין חוות הדעת - 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. ב. בגין הפניה לבית המשפט ... 9,000 ₪ בתוספת מע"מ. כל ההוצאות .... יחולו עלינו. א. חזן יו"ר המועצה הדתית המועצה הדתית עכו הנני מתחייב לערב לתשלום שכה"ט הנ"ל ע"י המועצה הדתית עכו. א. חזן יו"ר המועצה הרב אליהו חזן". מסמך זה מהווה את עילת התביעה ובסיס התביעה לשכ"ט בגין שתי הפעולות שבוצעו בפועל. חוה"ד ניתנה וההליך בבית המשפט ננקט והתקיימו בו דיונים, כולל לצו מניעה זמני והופעה לדיון נוסף בבקשה ב- 15.7.96. התביעה - סופה שנמחקה מאחר שמונתה מועצה חדשה לאחר שהוגש ההליך. התביעה לתשלום שכר טרחתו של התובע דנן מבוססת על האמור במסמך הנ"ל בתוספת ריבית והפרי הצמדה - סה"כ 22,530 ₪ ליום הגשת התביעה (5.5.03). 4. על שום מה התנגדה המועצה לחבותה? מתוך מסכת הטענות חלקן פורמליות חלקן ענייניות, עולה תמונה של מסכת יחסים עכורים אישיים של יו"ר המועצה, של חברי המועצה, של גושים ופלגים שונים - תמונה שלעיתים קרובות תמצא, על פי ניסיון החיים, גם בועדים מקומיים של מושבים שיתופיים ומועצות מקומיות. היריבות נובעת כנראה גם מאמביציות אישיות ויריבויות אישיות - הדבר מבצבץ מתחת לפני השטח, אך לא נאמר גלויות. טוענת המועצה כי חזן לא היה מוסמך לחתום בשם המועצה או להתחייב בשמה. מונה לתפקיד ממלא מקום ראש המועצה ביום 26.2.96 בלבד. אכן גם התובע טען שחזן היה יו"ר בפועל מיום 26.2.96 עד ליום 27.5.96, וכי בתקופת כהונה זו חתם והתחייב בשם המועצה. על פי פרוטוקול ישיבת המועצה מס' 53 מיום 26.2.96 עמדה על הפרק התפטרות יו"ר המועצה וזכות החתימה למ"מ. מר סרי, ביקש לקבל את התפטרותו מראשות המועצה. והמליאה אישרה זאת, וכן החליטה שאלי חזן, יהיה המ"מ בפועל "ויקבל זכות חתימה". טוענת המועצה כי על פי ס' 6 (ב) לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) תשל"א-1971 הודעה על הרכב חדש למועצה תפורסם ברשומות ועד ליום הפרסום תמשיך לכהן המועצה בהרכב הקודם, מיום הפרסום תכהן בהרכב החדש. והנה כי כן פרסום הרכב המועצה החדש נעשה ביום 28.2.96 כלומר יומיים אח"כ, עובדה זו הפקיעה את סמכות חזן, והביאה לסיום כהונת המועצה הקודמת בהרכבה כפי שהיה. ההודעה על ההרכב החדש פורסמה בילקוט הפרסומים 28.2.96. התברר שעד שהתכנסה ופעלה המועצה החדשה חלפו כמה חודשים וזו התכנסה לראשונה רק ביום 27.5.96 (אחרי מועד עריכת כתב ההתחייבות נשוא תביעה זו ע"י חזן). כך, טוענת המועצה, שלחזן לא היתה סמכות לחתום או להתחייב בשם המועצה. באשר לתקופת הביניים, שבין פרסום הרכב המועצה ועד להתכנסותה, נטען שלא נעשה דבר על פי החוק והתקנות לבחירת או למינוי בעלי תפקידים, דבר המוסדר בתקנה 10 לתקנות שירותי דת. התביעה אשר הגיש חזן לא היתה אלא תביעה פרטית בשל אינטרס שלו בלבד, וגם בגין כך אינו יכול לחייב את המועצה - כך נטען. עוד נטען שהתביעה הוגשה בשיהוי רב על סף ההתיישנות ללא כל הצדקה סבירה לכך. לחילופין נטען שאם חתם חזן לחיוב המועצה הרי שהחתימה החסרה של המזכיר מאיינת תוקפו חתימת חזן. 5. התביעה אשר הוגשה ע"י התובע לבית הדין האזורי לעבודה היתה תביעת המועצה הדתית עכו - נגד מזרחי אורי, בוריס ויטמן ואלי ויטמן. בעתירה נטען שמזרחי הוא עובד המועצה ומשמש מזכ"ל העסיק את שני הנתבעים האחרים כשומרים, נטען שהמועצה החדשה טרם התכנסה אמנם אולם נתבקש סעד המורה לנתבעים להימנע מלהפריע כניסתו ויציאתו של חזן באופן חופשי לבנין המועצה וחדרי המועצה, ולהימנע מלהפריע את תפקיד חזן כיו"ר המועצה כל עוד לא מינה שר הדתות יו"ר אחר במקומו וכן צווים המורים על הפסקת עבודתם של הנתבעים 3-2 במועצה כל עוד לא תאושר ע"י המועצה. בית הדין לעבודה התערב במצב שנוצר, הקו המנחה, המוצדק, שעמד נר לרגליו הוא שהציבור הזקוק לשירותי הדת לא יצא נפסד וניזוק ממצב מביך זה. ניתן גם צו מניעה זמני - חלקי. בתקופת הביניים נוצר אפוא מצב קשה, והתובע טוען כי לא סביר שיווצר חלל ריק, את החלל שנוצר יש למלא בתקופה זו, ויש לכבד החלטות מליאת המועצה שניתנו. ההליך המשפטי שנקט בו נועד לשמר את תקינות פעולתה של המועצה. בישיבה מ- 26.2.96 היה הכרח למנות מ"מ לאור התפטרות היו"ר מר סרי. 6. אכן מבחינה פורמאלית הרי שפרסום הרכב המועצה החדש ב- 28.2.96 הביא לשינוי במצב החוקי. ההודעה פירטה את שמותיהם של חברי המועצה, אך כמובן מבלי לנקוב בתפקידם, ביו"ר, במזכ"ל או בכל בעל תפקיד אחר. סעיף 6 לחוק שירותי דת יהודיים, אכן הסדיר באופן קטגורי את מינויה של המועצה הדתית ושינויים במינויה. סעיף 6 (ב) לחוק קובע שעד ליום פרסום מינויה של מועצה חדשה תוסיף לכהן המועצה בהרכבה הקודם. הוראה זו נועדה כדי ליצור רציפות ומניעתו של חלל ריק בתקופת הבחירות ועד למינוי ההרכב החדש של המועצה. מיום הפרסום "תכהן בהרכבה החדש" - לשון סעיף 6 (ב). אכן גם בבג"צ 4608/91 עציון נגד שר לענייני דתות ואחרים, שבו נידון עניין הבחירות למועצה הדתית בנתניה, נקבע באופן ברור שסעיף 6 לחוק יתפרש כאמור לעיל. יחד עם זאת המצב שנוצר בענייננו שונה למדי. "החלל הריק" שנידון בפרשת עציוני הנ"ל, אינו "החלל הריק" שמעסיק אותנו כאן. בפרשת עציוני הנ"ל ביטא בית המשפט את עמדתו לגבי "החלל הריק" לתקופה שעד פרסום ההרכב החדש של המועצה, שעד למועד זה יש תוקף לפעולות ה מועצה הקודמת. בפנינו פורסם הרכב המועצה החדש - וגלל כן, מאותו יום, תכהן המועצה בהרכבה החדש ולכאורה אין חלל ריק; אלא שהמועצה החדשה לא החלה לכהן, לא התכנסה, ולא עשתה דבר וחצי דבר כדי ליטול את סמכויותיה ולהפעילן. הפרסום הפורמאלי ברשומות נעשה, אך לא נעשתה כל פעולה מעשית כל שהיא במשך חודשים אחדים - הקשר זה עולה שאלת "החלל הריק". כיצד צריך להשקיף על פרק הזמן שמיום פרסום ההרכב עד לכינוס המועצה ותחילת פעולתה? המחוקק הניח, מן הסתם, שזמן סביר אחרי הפרסום תחל המועצה בפעולתה כדי לשמר רצף פעילות ורצף של מתן שירותי דת. אולם במקרה דנן הוארך פרק זמן זה מעבר לפרק זמן סביר. עד חודש מאי לא החלה המועצה בהרכבה החדש לפעול. אם ההנחה היא שעד לפרסום ההרכב החדש המשיכה המועצה הקודמת לכהן, יוצא שזו סיימה תפקידה ב- 28.2 יומיים אחרי שמונה חזן כמ"מ והוסמך לחתום, והחל מ- 28.2 אין לה סמכות לפעול. החלל הריק נמשך אפוא מ- 28.2 עד לסוף מאי בפרק זמן זה לא היה חזן מוסמך לפעול כמ"מ המועצה היוצאת. סעיף 6 (ב) לחוק קובע שהחל מאותו יום - קרי יום הפרסום ברשומות - תכהן המועצה בהרכבה החדש, ומילותיו של המחוקק ברורות למדי. אם המועצה בהרכבה החדש לא תיפקדה כראוי, לא התכנסה ולא הפעילה הלכה למעשה את תפקידיה, הרי שעסקינן במצב חדש. לא בחלל ריק עסקינן כי אם בחדלות פעולת המועצה. ומצב דברים כזה קיימם פתרונות הן בדין המיוחד והן בדין הכללי. יש מקום לפנות לשר הממונה, כדי שיפעל וימנה בעלי תפקידים או ממונה חיצוני, ויש דרך לפנות לבית המשפט לקבלת סעדים מתאימים כדי לגרום למועצה לקיים חובתה, להתכנס ולהתחיל לפעול. חזן לא נקט בכל דרך כזו, אלא החליט שהוא ממשיך לכהן, וממשיך לקיים את תפקידו הקודם אשר פקע עם הפרסום ברשומות; חזן לא פנה להליך משפטי או מנהלי שנועד להביא את המועצה לפעולה כפי שנבחרה, לחזן היתה מגמה עיקרית אחרת, והיא למנוע מן הנתבעים - להפריע לו להמשיך ל"החזיק" במועצה ולשבת בה. מן התביעה אשר הגיד ברור שהאינטרס האישי לא היה דומיננטי ועניין מתן שירותי דת לציבור, לא היה בראש מעייניו. מסקנתי היא, שחזן לא היה רשאי להתקשר בחוזה עם התובע, וחתימתו המתיימרת לחייב את המועצה בהסכם אינה יכולה לחייב המועצה החדשה. ב"כ המועצה העלה עוד כמה שטענות בהקשר לחתימות הנוספות הנדרשות ושל הגזבר, אך איני נדרש לכל אלה. 7. שכר מוסכם אינו מגיע אפוא לתובע מן המועצה, ונותרה השאלה האם זכאי הוא לשכ"ט ראוי. המועצה טוענת כי כל מהלך התביעה נועד מלכתחילה לתועלתו הפרטית של חזן ושלמועצה אין ולא היה עניין בתביעה. אכן, בסופו של דבר, וכאשר התכנסה המועצה, הופיעה בפני בית הדין לעבודה, והודיעה שאין לה כל עניין בתביעה, שהוגשה בשמה, שהיא לא מעוניינת בקיומה ושלא היה לה עניין בה מלכתחילה - ולנוכח עמדה זו נמחקה התביעה לא לפני שכב' הנשיא המנוח של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, דורון מייבלום העיר: "למעשה, אמרו שני הצדדים כי כיום עם כינון מועצה חדשה, אין עוד צורך לשמחתנו בהתדיינות בתיק זה... אנו מקווים כי כב' הרב סבח שהופיע לפנינו, הסכים לפעול להשריית רוח טובה בקרב הקהילה, עובדי המועצה וכלל הנזקקים לשרות המועצה...". השכר הראוי שניתן להטיל על המועצה חייב להיבחן בעיקר גם על האינטרס הישיר או העקיף שהיה למועצה בתביעה הנ"ל שהוגשה בשמה. אם יתברר שלמועצה כמועצה דתית אין עניין ואין כל הנאה מההליך המשפט, אין גם מקום או הצדקה להטיל עליה את שכה"ט לעורכי הדין או לחלק מהם. כתב התביעה שהוגש בשם המועצה לבית הדין לעבודה והבקשה לצו המניעה הזמני היו על רקע אי תפקודה של המועצה שהרכבה פורסם. בהליך הבקשה לצו מניעה שקל בית המשפט את מאזן הנוחות ונתן משקל מכריע (כנראה) לעניינים של הנזקקים לשירותי הדת שמא יוותרו, בגלל המצב שנוצר, ללא שירותים - לכן קבע: "... עד אותו מועד ינתנו שירותי הדת מטעם המועצה הדתית היוצאת כאשר זכות החתימה תהא למר חזן עם אדם נוסף שימונה ע"י מליאת המועצה היוצאת...". בתביעה שהוגשה עתרה המועצה באמצעות חזן והתובע דנן, לסעדים שונים, המשותף לרובם היא הכוונה לאסור על הנתבעים להפריע למר חזן להיכנס למועצה ולהפריע לו בתפקידו כיו"ר המועצה הדתית. (סעיף 15 למשל, לתביעה). הסעדים שנתבקשו הם: א. צו המורה למשיבים להימנע מלהפריע כניסתו ויציאתו של חזן למועצה ולחדר של יו"ר המועצה. ב. צו המורה למשיב להימנע מלהפריע לחזן לשמש בתפקיד יו"ר. ג. להפסיק עבודות "השמורים" הנתבעת 3, 2. ד. צו המורה לנתבעים למלא כל הוראותיהם של נציגי המועצה כולל היו"ר חזן. אין בלבי ספק שהמלחמה אליה "נרתם" חזן היתה מלחמתו הפרטית. ניכר היטב כי היריבות העמוקה בינו לבין החברים שנבחרו ומזרחי היתה קשה וחריפה. במקום לעסוק בשירותי הדת, כנראה שהמעוניינים עסקו בעצמם בלבד, כפי שנהוג בתרבות השלטון במקומות אחדים בארצנו - לדאבון לב הכל. חזן היה מעוניין להמשיך לשבת בכיסא המועצה, להמשיך לנהל את עניינה, אולם קשה מאוד לראות שחזן נקט בפעולה שהיא ביסודה ועיקרה טובת הציבור או טובת המועצה. העובדה שביום 28.2.96 פורסם כדין הרכב המועצה החדש - ושמר חזן אינו עוד יו"ר או חבר בה, נעלמו מעיניו שעה שפנה לבית הדין. אילו רצה חזן לדאוג לתקינות ורציפות פעולת המועצה שומה עליו היה לפנות לערכאות כדי להביא את המועצה החדשה לקיים תפקדיה, או לפנות לשר שיפעיל סמכותו שבחוק וימנה ממונה למועצה כדי שתפעל - תחת אלה החליט חזן לקחת את העניין לידיו ומשום מה בא לכלל החלטה שהוא בעל הסמכות לשמש יו"ר המועצה או מ"מ היו"ר ולפעול בשמה - בשעה שכל סמכות המועצה היוצאת פקעה מיום 28.2. וכיצד היה מר חזן מגיע לכלל הפעלת המועצה שנבחרה באמצעות הסעדים אשר ביקש בית הדין לעבודה - זאת לא אדע. בנסיבות אלה, אין הצדקה לראות את האינטרס או ההנאה שזכתה לה המועצה מן ההליך המשפטי (גם אם הוא שולי ביותר עקיף וחסר משמעות) כמצדיק חיובה בתשלום שכ"ט של עורך דין לתובע - המלומד. פעולתו של עורך דין פלביאן נעשתה בתום לב וכפי רצונו של חזן, אולם את אשר הבטיחו חזן בשם המועצה לא היה רשאי לעשות. חזן שכר את שירותיו של עורך דין פלביאן ועליו לשאת בשכרו המוסכם, לא פחות ולא יותר. ניסיונו להטיל את השכר על המועצה לא היה ראוי. התלבטתי בשאלה, האם יש בעובדה שניתן צו המניעה הזמני, שצוטט לעיל, כדי להצדיק הטלת שכר ראוי על המועצה ובאתי למסקנה שאין בכך די להצדיק את הדבר, וזאת לאור הנסיבות והעובדות שתוארו לעיל. 8. סוף דבר, התביעה נגד המועצה חייבת להידחות, וחובת תשלום שכ"ט חלה על חזן בלבד, שנגדו ניתן כבר פסק דין. לפיכך התביעה נדחית. באשר להוצאות בשים לב לכך שהתובע ראוי היה להוצאות בגין הליך הערעור על החלטת הרשמת וההליכים הקודמים ללא קשר לתוצאה שאני מגיע אליה כאן - החלטתי שלא לעשות צו להוצאות - בתקווה להשכנת שלום ושקט בין הניצים. 9. פסק הדין ניתן על יסוד ההסדר הדיוני שנעשה בין הצדדים במעמד הדיון בע"א 191/04 שנידון בפניי בנושא ערעור על החלטת כב' הרשמת, והכרעה בתביעה היא על פי החומר שבתיק בלבד, וטיעוני הצדדים. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום ט' בכסלו, תשס"ה (22 בנובמבר 2004). א. גנון, שופט עורך דין