התובע, יליד 24/7/1955, נפגע בתאריך 19/8/95 בתאונת-דרכים, כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד, עת נהג ברכבו שהשימוש בו בוטח ע"י הנתבעת. אין חולקי בין הצדדים בשאלת החבות. עפ"י אישור שצורף, לתובע היה רשיון נהיגה בתוקף במועד התאונה ואין חולק בדבר קיומה של תעודת ביטוח בת-תוקף באותו מועד. המחלוקת בגינה הובאו ראיות הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק. התובע נפגע בעיקר בצווארו כתוצאה מהתאונה, ובמהלך הדיון בתיק מונה ד"ר דורון נורמן, כמומחה מטעם בית המשפט, אשר בדק אותו וקבע את נכותו הצמיתה בתחום האורטופדי. עפ"י ממצאיו של ד"ר דורון, נמצאה הגבלה בינונית בתנועות ע"ש צווארי, לא נמצא חסר נוירולוגי-מוטורי או תחושתי על אף ממצאי בדיקת MRI ו- C.T. שהעידו על קיומו של בלט דיסק בחוליות C6 - C5 עם לחץ על שורש שמאלי. התובע, בנוסף התלונן בפני המומחה על כאבי גב תחתון אך המומחה בחוות דעתו ציין כי אין לייחס את כאבי הגב התחתון לתאונה, וכך גם לתלונותיו באשר לסחרחורת והפרעת שיווי משקל. נכותו של התובע הוערכה ע"י ד"ר דורון ב- 20% לפי סעיף 37(5)ב' של מבחני המל"ל, כאשר פגימה זו כפי דברי המומחה, כוללת בתוכה פגימה 37(10)ב' של אותם מבחנים הניתנים עקב בקע דיסק צווארי. הסעיף לפיו הוענקה הנכות/ 37(5)ב' הינו בגין הגבלת תנועה בעמוד שידרה צווארי בצורה בינונית. פגם הכולל בתוכו עפ"י חוות דעת המומחה, תסמונת בקע דיסק בשל בקע דיסק צווארי (סעיף 37(10)ב' למבחני המל"ל. המומחה נחקר לפניי ע"י ב"כ הנתבעת, וכן נשמעה עדותו של התובע והוגשו מסמכים. לא הובאו עדים נוספים מטעם הצדדים. חוות דעת ד"ר נורמן דורון: ד"ר דורון, כאמור, בדק את התובע וקבע את נכותו כפי שצויין לעיל. בפרק "תולדות הפגיעה" מציין ד"ר דורון כדלקמן: ”...התלונן על כאבים בצוואר... ביום 10.11.95 בוצע סריקת טומוגרפיה מחשבית של עמוד שדרה צווארי אשר הדגימה בלט דיסק קטן אחורי ולשמאל בגובה C5/6. טומוגרפיה מחשבית של עמוד שדרה מותני סקראלי הדגימה, פריצת דיסק שמאלית אחורית בגובה L5/S1 עם לחץ על השק ועל שורש S1 במוצאו משמאל... ... ב 7/96 אושפז במחלקת א.א.ג. בבית חולים כרמל עקב הרגשת סחרחורת מלווה בחילות. ב MRI של המוח לא הודגם ממצא פתולוגי (11.5.95) צילום עמוד שדרה צדדי + AP אין רואים פתולוגיה גרמית. (31.7.96). CT מוח וגומה אחורית עם חומר ניגוד ללא פתולוגיה. (1.8.96). MRI של ע"ש צווארי (1.9.96) שינויים ניווניים של דיסק ובלטי דיסק בגובה C6/7 C5/6." על סמך התיעוד הרפואי ובדיקה קלינית של התובע, הגיע המומחה למסקנה המפורטת להלן: ”מר ארוסי היה מעורב בתאונת דרכים ב 19.8.95 בפנייתו לחדר המיון בבית חולים כרמל התלונן על כאבים בצוואר. בבדיקתו בחדר המיון לא נמצא חסר נוירולוגי מוטורי או תחושתי. החולה טופל זמן ממושך על ידי פזיוטרפיה ובהמשך גם במרפאת כאב. בבדיקה הגופנית שערכתי נמצאה הגבלה בינונית בתנועות ע"ש הצווארי. לא נמצא חסר נוירולוגי Nוטורי או תחושתי למרות ממצאי ה- MRI וה- CT המעידים על בלט דיסק C5/6 עם לחץ על שורש שמאלי. עפ"י דבריו ובהעדר עדות קודמת, ומעיון בתיק מקופ"ח, לא התלונן הנבדק על כאבים בצוואר טרם התאונה וע"כ אני מיחס מצבו הרפואי הנוכחי לתאונה הנדונה. באשר לכאבי הגב התחתון: 1. הנבדק לא התלונן בחדר המיון, לאחר התאונה על כאבי גב. 2. מעיון בתיקו הרפואי מקופ"ח. החולה התלונן מספר פעמים רב טרם התאונה על כאבי גב תחתון והקרנה לרגל שמאל לכן אין ליחס את כאבי הגב התחתון לתאונה. באשר לסחרחורות והפרעות בשיווי המשקל: מעיון בתיקו הרפואי מקופ"ח. התלונות היו קימות טרם התאונה... לכן אין ליחס תלונותיו אלו לתאונה ב 19.8.95." לבסוף כאמור, הוערכה נכות התובע בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות עמ"ש צווארי. ס' 37(5)(ב) לתקנות המל"ל בדבר קביעת נכות מעבודה, קובעת: ”(5) הגבלה בתנועות בעמוד השדרה הצווארי (cervical spine) (א) בצורה קלה 10%. (ב) בצורה בינונית 20%. (ג) בצורה קשה 30%. (ד) אי יציבות של עמוד השדרה הצווארי שהוכחה ע"י צילומי רנטגן בתנועות שונות 30%. המומחה כאמור ביסס את קביעתו גם על סעיף 37(10)(ב), כאשר סעיף 37(10) קובע: ”תסמונת של בקע הדיסקוס Hernia disci syndrome (א) שהתרפאה. 0% (ב) כשקיימות הפרעות: יקבעו אחוזי הנכות בהתאם להגבלת התנועות קטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצא נוירולוגי." המומחה היה מודע לעברו הרפואי של התובע והבעיות מהן סבל בטרם אירוע התאונה וללא קשר אליה. חקירת ב"כ הנתבעת את המומחה, כוונה לערעור בסיס הקביעה בדבר קיומה של "הגבלה בינונית" לעומת "הגבלה קלה" בתנועות הצוואר, להראות קיומו של מצב רפואי קודם ואחר המשפיע על הגבלת התנועה ללא קשר לתאונה (ע"ע - שינויים ניווניים, תאונות נוספות, בעיות עמ"ש מותני ועל-כך בהמשך). לעניין בלט הדיסק בחוליות C5/6 מציין ד"ר דורון בחקירתו בעמ' 6-7: ”.... במצב התובע יש אכן לחץ שהוא בדרגה הראשונה של החומרה (מבין שלוש - ג.ב.) ... הדורה זו מעטפת חוט השדרה יש מרווח סי 5 סי 6 יש בלט דיסק אחורי עם לחץ על הדורה ויש לחץ על השורש בשני אין לחץ. נכון שיש בשניהם שינויים ניווניים (הדגשה שלי - ג.ב.). השינויים הנ"ל מתפתחים עם השנים, גם חולה שיש לו שבר כתוצאה מזה השבר נרפא ועדיין יש שינויים ניווניים וזה לא רק תוצאה של הגיל אלא גם תוצאה של טראומה... השינויים הניווניים שמצאו בשנת 96 יכול להיות שהם קשורים לתובע ולא לאירוע (הדגשה שלי - ג.ב.). הבלט הלוחץ על הדורה הוא מקור הבעיה במקרה דנן ולא השינויים הניווניים (הדגשה שלי - ג.ב). השינויים הניווניים זה בין העצמות ואילו הבלט דיסק זה בין הדיסק לבין אזור שונה.... ... מצאתי אצל התובע הגבלות בתנועות עמוד שדרה צווארי אך לא מצאתי חסרים נוירולוגיים" גם בחוות הדעת וגם בחקירתו, אישר המומחה כי התובע סבל מבעיות רפואיות בעמ"ש מותני ללא קשר לתאונה. המומחה אישר שבעיות גב אינן קשורות לתאונה דנן (עמ"ש מותני או גב תחתון - ג.ב.). ובחזרה לעניין השינויים הניווניים, מציין המומחה (עמ' 7): ”שינויים ניווניים קשים יכולים לגרום להגבלה בתנועות ראש צווארי. כשהתובע נבדק אצלי בשנת 2000, במסמכים שהוא נבדק בחדר המיון לא היו ממצאים משמעותיים של שינויים ניוונים. מה שרואים בשינויים הניווניים באם אר איי זה בדיסק. ... אם שינויים של דיסק יכולים לגרום למגבלות בתנועות עמוד שדרה אני חושב שזה לא נכון..." בהמשך עמ' 8: ”יש מפרקים בין החוליות ושינויים אלה גורמים להגבלות בתנועות... בשנת 2000 לא שלחתי אותו לסיטי או לאם אר אי. אלא סמכתי על הסיטי ואם אר איי שהיו לו מתקופת התאונה.... אין שינויים ניווניים בחוליות, ב- 8/96 יש לי צילומים ואני לא חושב שיש מה לתרום לצילומים אחרים. אני לא חושב שלצילומים היה תוספת משמעותית למסקנות שלי... אם הייתי מוצא שינויים ניווניים בחוליות יש לכך השפעה על חופשיות התנועה של הצוואר..." עת נשאל המומחה על הגורם האפשרי להגבלת תנועות הצוואר, ואם אין מקורו בשינויים ניווניים, עונה המומחה (עמ' 8): ”... אני חושב שההגבלה שלו בתנועה היא לא משינויים ניווניים אלא מכאבים, מספזים או מפגיעה בשרירים.... ... אם אתה אומר לי שלא ציינתי לתובע ספזם זה אומר שזה לא היה קיים אצלו אני משיב: ... זה לא מצויין ספזם אצל התובע, אם היה הייתי מציין זאת." המומחה תיאר את הבדיקה שביצע לתובע לבדיקת טווחי תנועות, בדיקה "ישירה" ובדיקה "מוסווית" כאשר נצפה הנבדק בביצוע פעולות ספונטניות וכיו"ב שיש בהן כדי ללמד על מידת קיומה של מגבלה באם ישנה. ממצאיו של המומחה מבוססים, בין היתר, על אותה בדיקה שערך לתובע, הבדיקות הן של כיפוף, יישור, הטיה שמאלה וימינה וסיבוב שמאלה וימינה. בסיבוב לימין התגלתה הגבלה קלה מאוד כפי דברי המומחה. גם בסיבוב לשמאל הוא היה מוגבל, בכיפוף התובע לא הצליח להגיע עם הסנטר לבית החזה, ביישור מציין המומחה (עמ' 9): "ישור הכוונה הרמת הראש אחורה, אצל התובע היו לו 10 מעלות, כלומר תנועה קלה והוא לא יכול להרים את הראש". בהמשך ציין המומחה, שחלק מהתנועות לצד ימין, היו כמעט תקינות, בחלק מהתנועות אובחנה הגבלה קשה בסיבוב לשמאל, הגבלה קלה מאוד בסיבוב ימין. באשר לקביעת הממצא שמדובר בהגבלה בינונית ולא הגבלה קלה בתנועות הצוואר מציין המומחה (עמ' 9): ”בגלל הבעייתיות של תנועות הצוואר, הרושם והנסיון זה שנותן לך את הכלים לדעת אם זה מדובר בקל, בינוני או קשה." המומחה נשאל על בעיות רפואיות נוספות מהן סבל התובע, לרבות פגיעה בצוואר לאחר התאונה דנן וכך מציין המומחה (עמ' 10): ”זה שמישהו יש לו כאב גב תחתון זה לא אומר שיהיה לו כאב בצוואר. לא התייחסתי בחוו"ד לתאונות קודמות של התובע אז כנראה שלא שאלתי אותו. אם לתובע היתה תאונה בעבר במסגרתה הוא נפגע בצוואר, בודאי שיש על-כך השפעה על חוות הדעת. אתה מפנה אותי למסמך מ- 9/2/99 אתה אומר שהתובע נפגע בתאונת עבודה... יש לו מתיחה של השרירים באזור הגפה העליונה הימנית, בצד ימין לא היתה לו כמעט הגבלה בתנועה כתוצאה מהתאונה... בתיק הרפואי בדף סיכום רפואי... קיים חוסר איחוי מולד בזיז האחורי בדרך כלל בחוליה האחרונה המותנית, החלק התחתון של הגב התחתון." מסקירת חוות הדעת וחקירתו של המומחה עולה, כי בקביעת ממצאיו הוא לא נתן את דעתו די הצורך למגבלותיו האחרות של התובע והשפעתן על מידת מגבלתו שנתגלתה. עובדת קיומם של שינויים ניווניים, התאונה הנוספת בצוואר משנת 1999, ואי ביצוע בדיקות סי-טי או אם אר איי, עדכניות במועד הבדיקה שהיתה 5 שנים לאחר הארוע, קביעת קיומה של המגבלה בשל כאבים וספזם ולא בשל שינויים ניווניים בעוד שאין אסמכתא לקיומו של ספזם (התכווצות שרירים) והעדר התייחסות להשפעת כאבי הגב הנוספים מהם סובל התובע ללא קשר לתאונה, יש בו כדי להציב סימן שאלה באשר לקביעת המומחה כי נכותו של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור 20% בשל הגבלה בינונית בתנועות הצוואר ובלט הדיסק בחוליות C5/6. בדיקת המומחה לא היתה מקיפה ולא נבדקו כל הפרמטרים הדרושים לברור מידת מוגבלותו של התובע הנובעת מהתאונה דנן. חלק נכבד מתעודות המחלה שהונפקו לתובע היו בגין בעיות גב ולא בעיות צוואר. עניין זה לא בא לידי ביטוי כלל בחוות דעת המומחה. אין לי ספק כי התובע סובל ומוגבל בתנועתו כפי שציין המומחה, אך קביעת המומחה לפיה הנכות שנגרמה בעקבות התאונה היא בשיעור 20%, לא בוססה כראוי. חוות דעת של מומחה ככל עדות המובאת בפני בית המשפט, תבחן ע"י בית המשפט שהוא הפוסק בסופו של יום את הממצאים. חוות הדעת הינה כלי עזר בידי בית המשפט לשם קביעת ממצאיו, אך אין האמור בחוות הדעת בבחינת "כזה ראה וקדש" אלא שלבית המשפט הסמכות לבדוק ולבקר את חוות הדעת, לקבל או לדחות ממצאיה ולשנותם. לאחר בחינת התיעוד הרפואי, ממצאי המומחה ותשובותיו בחקירה הנגדית, נראה סביר לקבוע את נכותו של התובע בשיעור של 10% שהם תוצאת התאונה דנן כפי סעיף 37(5)(א) למבחני המל"ל ועל בסיס זה ייערך חישוב הנזק של התובע כתוצאה מהתאונה. נתנים נוספים לחישוב: התובע יליד 24/7/1995, כך שביום התאונה הוא היה בן כ- 40 שנה (כיום הוא בן 48). לתובע השכלה של 10 שנות לימוד והכשרה כחשמלאי וחשמלאי רכב ועובר לתאונה הוא עבד במפעל אסם והשתכר משכורת בסיס של כ- 3,346 ₪ וכן תמורת עבודה במשמרות ושעות נוספות. בעקבות התאונה נעדר התובע מעבודתו לתקופה של חודשיים, ובחודשיים הנ"ל קיבל ממעבידתו פדיון חופשה שנתית לפי שכר הבסיס(בחודש 9/95 שולם לתובע בנוסף לפדיון חופשה משכורת 13). לטענת התובע, בשל מצבו הבריאותי בעקבות התאונה, אין הוא מסוגל לעבוד שעות נוספות בהיקף כפי שנהג לפני התאונה. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר של 6 חודשים עובר לתאונה, 6 חודשים לאחר התאונה וכן 6 תלושים של החודשים שלפני הגשת תצהירו. מחקירת התובע עולה בבירור שהנ"ל ניסה בכל מאודו "לחזור לתלם". חזר לעבודתו והמשיך בה ובשלב מסויים הועבר מתפקידו כחשמלאי לעבודה במחסן. מחקירתו הנגדית של התובע עולה, כי בשלב מסויים לאחר אירוע התאונה, נעשה שינוי במפעל באשר לאורך המשמרות של העובדים, שינוי שהיה בו כדי להשפיע על רמת השכר של העובדים - אם בגין משמרות ואם בגין שעות נוספות. וכך מציין התובע (עמ' 12): ”לפני התאונה עבדתי במשמרות 6,6 - 12 שעות עבודה. בגלל שזה היה 12 שעות עבודה, היה לנו כמות גדולה של שעות עבודה. בשנת 97 שינו את המשמרות, עשו אותם 8 שעות ושעות נוספות לפי הצורך. בכלל השכר שלנו ירד עקב כך, זה עקב שינוי שעות העבודה אבל זה לא רק זה." התובע כאמור ניסה לחזור לעבודתו כרגיל וכך הוא מציין (בעמ' 12): ”שנת 96 עבדתי רגיל. אני בצוות עבודה שאחד נותן יד לשני ובגלל שנכנסתי לעבודה ואני לא רוצה לאבד את מקום עבודתי, היו עוזרים לי בכל העבודות לכל אורך הדרך." על מגבלותיו הוא מציין (עמ' 12): ”ירדתי בתפוקה שלי בעקבות התאונה. אבי מזרחי הוא מנהל מחלקת חשמל, אצלו התלוננתי על כל הבעיות שלי... עבודת חשמל זה לא עבודה פיזית אלא עבודה עם הראש... לפני התאונה הייתי עושה את אותה העבודה שאני עושה כיום, כיום אני לא עובד במקצוע בגלל המגבלות, זה חלק מהדברים כי הורידו אותי מהחשמליה עקב צמצומים הייתי הראשון שהוציאו אותו מהמחלקה בגלל מוגבלות. הריכוז הלך וירד לי מאז התאונה, זה מתבטא בכאבים בצוואר, בכתף הקרנות לצד שמאל. יש אישורים של התאונה המעידים על כך." ובאשר לתעודות המחלה השיב התובע קודם לכן (עמ' 12): ”הטיפולים הפיזיוטרפיים ממסמך לפי 39, 38 הם על כאבים בגב תחתון. אישור המחלה נספח 37 לתצהירי.... זה גם בתחתון אני לא יכול להראות תעודות מחלה שנעדרתי מהעבודה על בעיות צוואר, אין לי." התובע נשלח ע"י המפעל לבדיקה של רופא תעסוקתי בחודש 8/01 לבחינת כושר עבודתו ונמצא כשיר לכל עבודה. העברת התובע מעבודתו כחשמלאי לעבודה במחסן נעשתה בשל הצמצומים במפעל. התובע ציין (עמ' 13): ”במסגרת המגבלות שלי אני עושה את העבודה שלי עד כמה שאני יכול." התובע אישר שחלק ממגבלותיו נובע מבעיות הגב התחתון מהן הוא סובל ללא קשר לתאונה וכן בשל סחרחורות וכאבי ראש. באשר לחזרתו לעבודה לאחר התאונה עוד מציין התובע: (עמ' 14): ”... עבדתי משמרות לילה לאחר התאונה. אני לא אמרתי שאני לא חזרתי לעבוד משמרות, חזרתי לעבודה מלאה אחרי התאונה במסגרת שאתה מדבר עליה, שאני עובד משמרת אני לא עוסק בעבודות גדולות אני מחכה לתקלה." ובהמשך: ”בשנת 2001 היו ימים שעבדתי 8 שעות ככה זה בדרך כלל, תלוי במשמרת או בוקר או צהרים. אף פעם לא התלוננתי שאני רוצה עבודה אחרת. זו עבודה מאוד נוחה לי. עזרו לי תמיד ועד היום עוזרים לי, אחד עוזר לשני, כמו שאני עוזר לינקל ינקל עוזר לי." התובע טען בעדותו שבשל הפגיעה בתפקידו הוא היה האחרון להיות מקודם בעבודה או לקבל תוספות או בונוסים. התובע לא זימן מי מנציגי מעסיקתו לאישור טענותיו בדבר הפגיעה במעמדו ו/או שכרו בעקבות התאונה ואין לראות די בעדותו שלו לשם הוכחת טענה זו. מעדות התובע עלה כי נעשה שינוי מערכתי במבנה המשמרות ושעות העבודה שהביא לפגיעה בשכרם של כלל העובדים, עפ"י עדותו, העברתו לתפקיד החדש נבעה מצמצומים שנערכו במפעל ואין עדות מפי מי מנציגי מעסיקתו בדבר הירידה בתפוקת עבודתו בעקבות התאונה. הרושם המתקבל מדברי התובע הוא שהנ"ל במגמה שלא לאבד את מקום עבודתו, חזר לעבוד, עבד במשמרות על אף מכאוביו ובעיותיו הרפואיות. מעדות התובע, התיעוד הרפואי וחוות הדעת של ד"ר דורון, עולה כי מגבלותיו של התובע נובעות לא רק מהפגיעה בתאונה אלא בשל גורמים נוספים כפי שפורט לעיל. מעיון במעט תלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע, לא ניתן ללמוד כי באם היתה ירידה בשכרו, שהסיבה לכך היא מגבלותיו בעקבות התאונה או שמא בשל שינוי מערך המשמרות ובעיותיו הרפואיות הנוספות של התובע (ע"ע בעיות גב תחתון). מלבד החודשיים בהם נעדר התובע מעבודתו, לא הוכח קיומו של הפסד שכר בפועל בעבר של התובע. לעניין עזרת צד ג', מהתיעוד שצורף נוצר רושם שאין מדובר בפגיעה קלה והתובע כפי דבריו נזקק לעזרה וסיוע של בני משפחתו לאחר התאונה, עזרה החורגת מגדר עזרה רגילה שטבעם של בני משפחה לתת. התובע לא זימן עדים להוכחת טענה זו, אם אשתו ואם בנו שלפי דבריו הושיטו לו עזרה, אך נראה כי על-סמך התיעוד הרפואי ועדותו האמינה של התובע, ניתן לפסוק סכום גלובלי לתובע בגין אב נזק זה. הוצאות: התובע שילם בגין טיפולי פיזיותרפיה שהוא עבר לאחר התאונה סכום של 1,273 ₪ וכן נגרמו לו הוצאות נסיעה לצורך קבלת הטיפולים שעבר ובגין אב נזק זה, יש מקום לפסוק פיצוי לתובע בסכום גלובלי. כאב וסבל: כפי שצויין בתחילת דבריי, חוות דעתו של המומחה באשר לאחוזי הנכות שנקבעו לתובע, איננה מקובלת עליי ואחוזי הנכות כתוצאה מהתאונה הוערכו על-ידי בסך 10%. מכאן שסכום הפיצוי בגין כאב וסבל יחושב לפי 10% נכות כאמור. הפסד כושר השתכרות: טענת ב"כ הנתבעת לפיה לתובע לא נגרמה כלל פגיעה בכושרו להשתכר, איננה מקובלת עליי, ואין זה הרושם המתקבל אם מעדות התובע, אם מהתיעוד הרפואי ואם מחוות דעת המומחה. יחד עם זאת, בשל העובדה שהתובע חזר למקום עבודתו הקודם, ואין אסמכתא לכך שהפגיעה בשכרו במידה ונוצרה, היתה דווקא תוצאה של פגיעתו בתאונה, ומאחר והתובע במידה ויפלט לשוק העבודה יתקשה למצוא תעסוקה חדשה, בין היתר, בשל מצבו בעקבות התאונה, ובהתחשב במידת ההשפעה שישנה למגבלה בצוואר על ביצוע עבודתו של התובע כחשמלאי, נראה סביר ונכון יותר לפסוק לתובע פיצוי בסכום גלובלי בגין אב נזק זה. הפסד פנסיה: בראיות התובע לא הובאו כלל הוכחות בדבר תנאי עבודתו לרבות קיומן של זכויות פנסיה ומכאן שנזק זה לא הוכח. לאור כל האמור לעיל, נזקו של התובע בעקבות התאונה הינו כדלקמן: 1. הפסד שכר בעבר (חודשיים) סך להיום של: 10,000 ש"ח. 2. כאב וסבל לפי 10% ובתוספת ריבית להיום 17,598 ש"ח. 3. עזרת צד ג' 3,000 ש"ח. 4. הוצאות רפואיות ונסיעות 2,500 ש"ח. 5. הפסד כושר השתכרות בהתחשב במקצועו, גילו, מידת השפעת הפגיעה על יכולת עבודתו והעובדה שחזר למקום עבודתו 100,000 ₪. סה"כ: 133,098 ₪. בנוסף לסכום הנ"ל תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך-דין בשיעור 13% + מע"מ מסכום הנזק וכן החזר האגרה ששולמה כפי הוראות התקנות. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום, שאלמלא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום ג' באלול, תשס"ג (31 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ג'אדה בסול, שופטת עמוד השדרהצווארבקע דיסקבקע