בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 22,322 ש"ח שהוגשה נגד הנתבעים, סוכני ביטוח, המפעילים במסגרת עבודתם סניפים ברחבי הארץ, בעילה של התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה. בכתב תביעה טען התובע כי הועסק על ידי הנתבעים, כנציג מכירות של פוליסות ביטוח, החל מיום 25.12.1994 ועד ליום 31.3.1998 (סה"כ שלוש שנים ושלושה חודשים), כי שכרו חושב על בסיס עמלות מכירה בלבד, וכי בחודשים האחרונים להעסקתו הורע שכרו, מאחר והנתבעים הכניסו, ללא הודע מראש, נציג מכירות נוסף באזור שבו עבד, ובעקבות כך ירדו מכירותיו ושכרו נפגע. לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן:- א. מכתב מיום 1.6.98 מופנה למר ישר יעקב, חתום על ידי גב' ענת אליס מהסתדרות העובדים הלאומית - מרחב השרון, שכותרתו "הח' בן-אסולי סידני". ב. מכתב מיום 5.7.98 מופנה לענת אליס מהסתדרות העובדים הלאומית - מרחב השרון, חתום על ידי הנתבעים, שכותרתו "בן אסולי סידני". ג. מכתב מיום 22.7.1998, חתום על ידי גב' ענת אליס מהסתדרות העובדים הלאומית - מרחב השרון, מופנה לנתבעים, שכותרתו "מכתבך מיום 5/7/98-בן-אסולי סידני". ד. מכתב מיום 16.3.1999 חתום על ידי התובע, מופנה למר יעקב ישר שכותרתו "בקשה לתשלום פיצויים". בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי התובע עבד כנציגם לעניין החתמת לקוחות פוטנציאליים על רכישת פוליסות ביטוח, על פי רשימות של לקוחות שסיפקו לו הנתבעים, ובפיקוחו של מר רפאל משען, שהיה מנהל סניף הנתבעים בהרצליה, וכי בתחילת שנת 1988 הודיע התובע כי הוא סובל מבעיות משפחתיות, וביקש שלא להעביר לו יותר רשימות. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי אכן בתקופה זו, מתחילת שנת ,1998 ירדה תפוקת התובע פלאים עד שהפסיק כליל את עבודתו עבורם. עוד הוסיפו הנתבעים כי, הסתבר להם, בדיעבד, שמר רפאל משען, שפיקח כאמור על עבודתו של התובע, עבר למקום עבודה חדש בסוכנות ביטוח סגנון בתל-אביב (להלן-סוכנות סגנון), והציע לתובע לעבור עמו לסוכנות זו, והתובע אמנם נענה להצעה. כן טענו הנתבעים כי התובע קיבל בונוסים בגין החתמת לקוחות - כאשר הבונוסים מחושבים על פי תפוקת העובד, שהייתה מכפלת מספר ההחתמות בתשלום קבוע בגין כל החתמה, ועל כן משביקש התובע להפסיק להעביר לו רשימות של לקוחות -ירד שכרו מאחר שתפוקתו פחתה, וזאת לפי בחירתו, כאמור. בתצהירו טען התובע, בין השאר, כי שכרו החודשי שולם על בסיס עמלות בלבד באופן כדלקמן:- שכר קבוע בגין כל פגישה אליה הופנה על ידי הנתבעים. שכר זה שולם בכל מקרה גם אם לא הצליח למכור את הפוליסה (להלן-שכר קבוע). תוספות חד פעמיות תמורת מכירת פוליסות בסכום גבוה יותר מהסכום שבו התבקש, על ידי הנתבעים, למכור אותן, והתוספת ששולמה לו היתה ההפרש שבין שני הסכומים, וכן קיבל תוספות בגין מכירת פוליסה לתקופה ארוכה יותר מזו משהתבקש למכור. תוספת על כל שם של לקוח פוטנציאלי שמסר לנתבעים. בנוסף, טען התובע, כי קיבל תשלום חודשי קבוע בעבור אחזקת רכב ואחזקת פלאפון. כן טען התובע, כי עבודתו התבצעה באזור עבודה קבוע אשר כלל את הערים נתניה, חדרה והרצליה, ואת הישובים מסביב לערים אלה, כגון: פרדס חנה-כרכור, גבעת עדה, אור עקיבא, קדימה, כפר יונה, מושב גאולים, אבן יהודה, קיסריה, בית הלוי, גבעת אולגה, צורן, אליכין, נורדיה, זכרון יעקב, בנימינה, אלישיב וכו' (להלן - האזור). עוד הוסיף התובע, כי הוא היה נציג המכירות היחידי של הנתבעים באזור, וכי לקראת סוף שנת 1997, ובעיקר בתחילת שנת 1998 החלה ירידה משמעותית במספר הפגישות שסופקו לו על ידי הנתבעים ואזור עבודתו צומצם. מהנתונים שצירף התובע לתצהירו עולה, לטענתו, כי הירידה בהיקף הפגישות שלו בשנת 1998 התבטאה בממוצע של כ- 60% לעומת שנת 1997 ובממוצע של כ- 70% לעומת כל תקופת עבודתו, וכי כפועל יוצא מכך - חלה ירידה ניכרת ומשמעותית בשכרו החודשי. התובע הוסיף וטען כי הירידה בהיקף הפגישות ובשכר היתה בעיקר מוחשית בחודשים פברואר מרץ 1998, כאשר בחודש פברואר עמד שכרו על 2,575 ש"ח ובחודש מרץ 1998 על 2,423 ש"ח. עוד הוסיף התובע כי כי ביום 30.3.98 הודיע למר חיים פריקמן מנהל הסניף, שלא יעביר לו רשימת פגישות בתחילת חודש אפריל 1998, וזאת בשל חופשה של יומיים, וכי לאחר חזרתו מהחופשה, ביום 8.4.98, כאשר התקשר לסניף הנתבעים בהרצליה וביקש את סידור העבודה, נאמר לו על ידי הפקידה כי אין עבודה עבורו באזור נתניה, מאחר ובאזור זה יש נציג אחר, וכי ביום 9.4.98, כאשר שוחח עם מר פריקמן על הירידה בהיקף הפגישות שסופקו לו על ידי הנתבעים התברר לו כי הוכנס נציג אחר לאזור ולכן ישנה ירידה משמעותית וניכרת בכמות עבודתו ובשכרו. עוד ציין התובע כי לא נאמר לו דבר על הנציג החדש, והכנסתו לעבודה באזור - היתה גם בניגוד למוסכם עמו. כן מציין התובע, כי בעקבות זאת שוחח עם הנתבע1 והציג בפניו את כל הנתונים באשר להרעת תנאי עבודתו, הנתבע 1 הבטיח ליתן תשובה אולם משהתקשר אליו התובע, ביום 12.4.99, טרק לו את הטלפון. כן טען התובע כי התחיל לעבוד בסוכנות סגנון רק ביום 1.5.98, וכי לא היתה לו כל סיבה לעזוב למקום אחר מאחר ושכרו בסוכנות סגנון היה נמוך משמעותית משכרו אצל הנתבעים וכך גם תנאי העבודה שם. עוד מציין התובע כי "מאחר ובתאריך 30.3.98 היה היום האחרון בו קיימתי פגישות עם קונים של הסוכנות, ורק בתחילת חודש 4/98 החלטתי לעזוב את מקום עבודתי, לאחר שהרעו את תנאיי, ראיתי את יומי האחרון בתקופת עבודתי אצל הנתבעים בתאריך 31.3.98 ומבחינתי תאריך זה הוא הקובע לחשוב פיצויי פיטורי". לתצהירו של התובע צורפו המסמכים כדלקמן:- א. דו"ח נסיעות לחודשים 10/96 ו- 12/96. ב. יומנים משנת 1994-1998. ג. טפסי 106 לשנים 1995 עד לשנת 1998. ד. תלושי שכר לחודשים 2-3 /98. ה. כטיס ברכות ואיחולים ומכתב מאת מפקחי הע בודה מטעם הנתבעים. ו. תלושי שכר לחודשים 5/98 ועד לחודש 6/99 מסוכנות לבטוח "סגנון". 5. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר יעקב ישר וכן הוגשו מטעמם שני תצהירים נוספים, האחד של הגב' נירה רובין, המועסקת על ידי הנתבעים בסניף הרצליה, והשני של מר חיים פריקמן שהועסק כמנהל צוות בסניף הרצליה. מר ישר חזר על האמור בכתב ההגנה והוסיף, כי הבין ממכלול הנסיבות שהתובע בחר לעבור ממקום עבודתו אצל הנתבעים למקום עבודה אחר, אלא שהוא ניסה להסתיר עובדה זאת מהנתבעים בסיפור "הכיסוי" שלו על בעיות משפחתיות. עוד ציין, מר ישר, כי התובע לא אמר לו או למישהו אחר במשרד, במהלך עבודתו, כי הוא סובל "מהרעת תנאים", ולא פנה בעניין זה, למיטב ידיעתו, למי מעובדי הנתבעת לפני שעבר לעבוד בסוכנות סגנון, וכי כבר מחודש מאי 1997, הרבה קודם לפרישתו מהעבודה, ירדה תפוקת עבודתו מסיבות השמורות עמו ובשום חודש לא הגיע לשכרו הממוצע באותה שנה. עוד הוסיף מר ישר כי היה מרוצה מעבודתו של התובע, ולא רק שלא עלה בדעתו לגרום לגרום לפיטוריו - אלא שהיה ממשיך ומעסיקו בשמחה וגם מקבלו היום לעבודה. הגב' נירה רובין (להלן-הגב' רובין) הצהירה, בין השאר, כי בתחילת שנת 1998 הודיע התובע לנתבעים, מספר פעמים, ובנוכחותה, כי הוא סובל מבעיות משפחתיות וביקש שלא להעביר לו עוד רשימות, ואמנם באותה תקופה פחתה תפוקת התובע פלאים עד שהפסיק עבודתו כליל . עוד הצהירה העדה כי אינה זוכרת שהתובע אמר אי פעם, במהלך עבודתו, אצל הנתבעים כי הוא סובל מהרעת תנאים, וכי עוד מחודש מאי, הרבה קודם לפרישתו, ירדה תפוקתו. מר חיים פריקמן (להלן-מר פריקמן) הצהיר כי הוא החליף את מר רפאל משען בתפקיד מנהל צוות בסניף הרצליה של הנתבעים וכי התובע עבד בפיקוחו. עוד הצהיר העד כי החל מתחילת שנת 1998, פחתה השקעתו של התובע בעבודה והיה נראה כי הינו מבצע את העבודה באי חשק. עוד הוסיף מר פריקמן כי, אינו זוכר שהתובע אמר אי פעם, במהלך עבודתו, אצל הנתבעים, לו או לאחרים בנוכחותו, כי הוא סובל מהרעת תנאים וכי לא פנה בנידון, למיטב ידיעתו, למי מעובדי הנתבעים או לנתבעים, וכי קודם לפרישתו מהעבודה ירדה תפוקת עבודתו של התובע ובשום חודש לא הגיעה לשכרו הממוצע באותה שנה. 6. בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו נחקרו הצדדים ועדיהם. כן הוגשו לתיק כל תלושי השכר של התובע. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי, בסביבות חודש אפריל נודע לו שמר משען עובד כשכיר בסוכנות סגנון, ואישר כי בחודש מאי שוב הוא עבד מול מר משען בסוכנות סגנון, אך הבהיר כי: "אני לא עובד, אני לומד. זה אמנם מקום עבודה ובשלב הראשון למדתי, טרום בטוח אני אמור בהמשך לפתח קריירה עצמאית, לגשת לבחינות ולקבל רשיון סוכן בטוח...אני לומד, לא עובד עדיין אבל מקבל משכורת שאמורה להתקזז בתום הלימודים אז אני אמור להחזיר את כל הכספים לסגנון - זה מה שנקרא "דמי מחייה" לתקופת הלימודים" (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 24-32). עוד אישר התובע כי את המו"מ לקראת כניסה לעבודה בסוכנות סגנון ערך בחודש אפריל אך לא זכר במדוייק באיזה תאריך זה היה, והאם זה היה במחצית חודש אפריל או בסופו. משנשאל התובע האם, כשחזר לטענתו לעבודה, ביום 8.4.98, התעורר לראשונה אצלו העניין של הרעת תנאים ענה התובע: "לא. ב 7.4.98 כשחזרתי מים המלח בסביבות השעה 19.00 הרמתי טלפון למשרד של הנתבעים, ענתה לי פקידה בשם מירב, בקשתי תכנית עבודה ונמסר לי על ידה שכרגע אין לה שום דבר באזור נתניה. פה נדלקה הנורה . אני עובד מאזור רעננה עד זכרון וקצת יותר צפונה, רוב העבודה מרוכזת באזור 06". (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 22-27, ההדגשה לא במקור). לשאלת ב"כ הנתבעים: "בין ה- 7 לאפריל וה-1 למאי שאז אתה עובד כבר בסגנון כתבת איזשהו מכתב רשמי על הרעת תנאים ובקשה לתקן" ענה התובע: "לא. אני נכנסתי לשיחה עם חיים פריקמן ולאחר מכן עם מר ישר". (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 14- 16), ואישר פעם נוספת, בהמשך, כי לא כתב שום מכתב התראה. משנשאל: "מתי לראשונה פנית בענין שבו אנו מדברים בטענה שהורעו תנאיך? ענה התובע: "כאשר הגשתי את התביעה ב- 10.6.98 להסתדרות העובדים הלאומית". (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 21-24), אך הכחיש, בהמשך, כי למקום העבודה נודע לראשונה על טענתו באשר להרעת תנאיו, עם הגשת התביעה. משנשאל התובע מדוע יש ירידה משמעותית בשכרו בחודש אפריל 1997 ביחס לחודשים ינואר-מרץ 1997 וביחס לחודש מאי שבו שוב יש עלייה, ענה התובע: "לפי מה שציינתי בתצהירי מצויינת כאן תקופת חגים אבל אם אני אגש לאפריל 95 אז צויין שם 120 פגישות בחודש, אם אני אגש לאפריל 96 יש 68 פגישות ובאפריל 97 - 49 פגישות, כולם זה תקופת חגים". ולשאלת ב"כ הנתבעים: "מדוע יש ירידה דרסטית באפריל 97 תסכים אתי שבתצהיר שלך אתה הוא זה שאמרת שזה היה בתקופת החגים", ענה התובע: "כך חשבתי אבל לאחר מכן התברר שהוכנס נציג". (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 19-23) ובהמשך לשאלת ב"כ הנתבעים: "בתצהיר שלך כתוב שזה בגלל החגים ובתצהיר שלך גם כתוב שנכנס נציג חדש", ענה התובע: "בתצהיר שלי באפריל 96 היו 68 פגישות אבל זו היתה תקופת חגים. מה שקרה בשנת 97 אני מתחיל להסיק את המסקנה ב- 98. המסקנה שלי היא שכר המשכורת שלי"(עמ' 4 לפרוטוקול שורות 23-29). בחקירתו החוזרת, אמר התובע כי לא יצר קשר ו/או סגר את תנאי העסקתו עם סגנון לפני שסיים את מערכת קשריו עם הנתבעים. עוד הוסיף התובע כי, עוד שמר משען היה במשרד, פנה אליו מספר פעמים ושאל מה עם הפגישות, וכי פנה פעם נוספת למר פריקמן והוא אמר לו להתאזר בסבלנות ובפעם האחרונה נכנס אליו ב- 8 או ב-9 לחודש אפריל 1998 והופנה למר ישר, ובשיחה עמו העלה את נושא הרעת התנאים וצמצום הפגישות וביקש שיחזירו לו את מספר הפגישות שהיו לו וכי זכור לו מהפגישה כי, מר ישר אמר לו שאם אינו מרוצה מעבודתו הוא יכול לתת מכתב פיטורים ולגמור את העניין יפה, ומשאחר מספר ימים התקשר אליו, בשאלה מה נסגר, אמר לו מר ישר: "תבע אותי בבימ"ש" וטרק את הטלפון. בחקירתו הנגדית, העיד מר ישר כי שיטת העבודה היא שיושבות טלפניות ומייצרות פגישות לנציג, וכי הנציג יוצא לפגישה וצריך להחתים את הלקוחות, להביא חבר ממליץ על חבר, ולנסות אפילו להגדיל את הפרמיה ממה שהטלפנית סכמה, וכי מתוך עיון בתלושים עולה כי בכל החודשים רמת הבונוסים של התובע היתה בסדר גודל שבין 2,000 ל- 2,500 ₪ ובחודש ינואר 98 שבו קיבל כמעט את אותה כמות פגישות הבונוס הוא 560 ₪. עוד הוסיף מר ישר כי סיפק לתובע במהלך החודשים פברואר מרץ 1998 את אותו מספר שמות אך התובע סירב לקחת. לשאלת ב"כ התובע: "אז מה קרה באפריל הוא נעלם לך?" ענה מר ישר: "כן, הוא נעלם לי" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 20-21), והוסיף לשאלת ב"כ, האם טרח לשלוח לו מכתב או לחפש אותו, "היה פה תהליך של הפחתת פעילות של התובע והפחתת הפעילות הזאת נתנה לי להבין שהוא לא רוצה לעבוד ואי אפשר להכריח בן אדם לעבוד. שהמנהל שלו עזב את העבודה היה ברור שיש דברים בענין הזה, לא חקרתי את זה אבל מהנסיון שלי ידעתי שזו תהיה התשובה שהוא עובד בסגנון". (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 25-30). לשאלת ב"כ התובע האם החל לעבוד אצל הנתבעים עובד בשם אלי זגורי, ענה מר ישר שיכול להיות, אולם לא זכר מתי החל לעבוד והוסיף: "אני לא זוכר מי זה אלי זגורי המערכת עובדת עם עשרות נציגים שאין "טאבו" לאף אחד על אזור או מקום אחד. שיש פגישות מגייסים נציגים ואם חסר נציג צריך להביא אחר". (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 31-33). כאשר נשאל מר ישר: "...בחודש אפריל ב- 9.4 נכנס אליך התובע ואמר כי נציג אחר נכנס לאזור שלו באופן שהכנסתו נפגעה - האם היתה פגישה כזאת אתו", ענה מר ישר: "אני לא זוכר שהיתה לי פגישה כזאת אתו. וכן התובע מעולם לא אמר לי דבר כזה. אני גם לא זוכר שם כזה "זגורי". (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 12-17). ולשאלת ב"כ התובע: "לראשונה נודע לך על הטענה בדבר הרעת תנאים רק כאשר קבלת את המכתב של ההתסדרות", ענה מר ישר: "כן ראיתי את זה בתשובתי להסתדרות". (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 20-22). בחקירתו הנגדית העיד מר פריקמן כי אזור עבודתו של התובע היה בד"כ באזור המרכז - הרצליה, נתניה, כפר סבא, רעננה, חדרה, וכי הוא לא היה נציג בלעדי באזור אבל התמקד באזור זה. לשאלת ב"כ התובע, האם העובדה שבינואר 98 העבירו לתובע 32 פגישות, מצביעה על כך שאלה היו כל הפגישות באזור, ענה העד: "או זה מה שהוא הסכים לקבל מאתנו. בודאות היו פגישות באותם חודשים שהתובע לא רצה לקבל מסיבות השמורות עמו, שיטת העבודה היא טלמרקטינג פגישות נכנסות בזמן אמת תוך כדי עבודה ולפעמים נקבעת תוך שעה שעתיים באותו יום או למחרת בשעות שנוחות ללקוח, לפעמים בשל שעות העבודה או שיקולים ששמורים עם התובע הוא לא הסכים לקבל פגישות מיידיות". (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 12-18). לשאלת ב"כ התובע, האם בחודשים ינואר- מרץ 1998 זכור לו שהיו הרבה מקרים של אובדן לקוחות אצל התובע, ענה העד: "כן זכור לי מקרים די רבים שהתובע סרב או הערים קשיים בקבלת פגישות". (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 4-5). לשאלת ב"כ התובע: "אתה לא זוכר שהתובע פנה אליך ואמר לך שיש לו בעיות אישיות", ענה העד: "לא. אני זוכר שהתובע פנה אלי לקראת תחילת מרץ ששה שבועות לאחר שהתחיל לעבוד אתי ואמר לי שבתחילת אפריל בכוונתו להפסיק לעבוד בסוכנות. הוא אפילו הסביר זאת, לאחר שניסיתי לברר מדוע, כי מבחינתי כמנהל סניף שהאיש הותיק או בין הותיקים ביותר עוזב - זו בעיה - הוא סיפר לי שבכוונתו לעבור כנראה לתחום אחר שנוגע או ליהלומים או לאבנים מיוחדות שהוא עומד ללמוד". (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 23-30), עוד ציין העד בחקירתו החוזרת כי, מחודש דצמבר 2000 אינו עובד יותר אצל הנתבעים. בחקירתה הנגדית העידה הגב' רובין, כי הייתה ראש צוות וכי מלאה את מקומו של מר משען עד לבואו של מר פריקמן. עוד העידה הגב' רובין כי השם אלי זגורי לא מוכר לה. לשאלת ב"כ התובע מתחיל התחילו הבעיות עם התובע, ענתה העד: "התחילו קשיים בהחתמות זה לא הלך חלק - כמו שתמיד היינו רגילים. היה לנו קשר גם מאד אישי עם התובע. שאני אומרת לנו הכוונה לסניף כולו, למנהל הסניף ולעובדים. נגרמה עוגמת נפש מפני שכידוע שאנשים משווקים וסוגרים תכנית וסוגרים זמן של החתמה הם מצפים שזה אכן ייחתם וייסגר. מה שקרה בפועל החל מינואר, זה שדברים הפסיקו להחתם, וגם שקבלנו תגובות מלקוחות שהנציג לא היה אצלם על אף שנקבע מועד וניסינו לברר גם עם התובע וגם עם הלקוח ונסינו לעשות איזשהם התאמות וראינו אי התאמות". (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 28-33, עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 2-5). ובהמשך, בתשובה לשאלת ב"כ התובע, האם פנתה בעניין זה לתובע, השיבה העדה: "כן פניתי והוא השיב לי שהלקוח כנראה טועה, או שהפגישות לא תואמו נכון והיו מקרים שהוא אמר שקשה לו ויש לו אי אלו קשיים והוא הצטער על כך שיש לו קשיים..." (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 16-19). העדה אישרה את האמור בתצהירה, על פיו, בתחילת 1998 ביקש התובע לא להעביר לו רשימות והוסיפה: "יחד עם זאת, בכל זאת היה קשר עם התובע ופה ושם היו לו זמנים שכן יכול היה לעבוד". (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 6-7). לשאלת ב"כ התובע: "האם כאשר העברתם לו בחודש פברואר 27 פגישות זה כל מה שהיה לכם באזור שלו בחודש פברואר או שהיו לכם 50 פגישות לדוגמא, 27 נתתם לו ואת השאר נתתם למישהו אחר- כיון שהתובע אמר לכם שלא להעביר לו יותר רשימות", ענתה העדה: "זה לא עובד ככה. אם אני יודעת שיש לי נציג עיקרי במקום מסויים אני לא אגיד לעובדים להכין יותר פגישות ממה שאני יכולה לתת לנציג". (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 15-22). בחקירתה החוזרת ובהתייחס לדבריה כי מחודש ינואר היתה עבודתו של התובע מוזרה, הבהירה העדה: "גם התפוקה ירדה, גם הקשר שלנו שהיה מאד אישי בענייני עבודה, התחיל להיות משובש, לא תמיד החזיר לי טלפון שהשארתי הודעות, ולא תמיד הצלחתי ליצור אתו קשר ולקבל הסבר בזמן אמת. בנוסף לכך היתה בעיה עם הלקוחות". (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 4-8) 7. המסגרת המשפטית 7.1 סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן-חוק פיצויי פיטורים) קובע לאמור: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים" 7.2 נטל ההוכחה כי אכן חל סעיף 11(א), המקנה את הזכות לפיצויי פיטורים חרף העובדה שהעובד התפטר, רובצת לפתחו של העובד, הטוען לתחולתו של החריג הקבוע בסעיף זה. (דב"ע מח/ 159-3 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ' 290). מכאן, שעובד הטוען כי התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודה -עליו נטל השכנוע להוכיח את טענתו כלפי יריבו - כאשר אי עמידה בנטל, כאמור לעיל, משמעותה דחיית הטענה. לצורך עמידה בנטל השכנוע על העובד להביא עדות מספקת להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. לא השכיל העובד להרים נטל זה, די בכך כדי שיצא מפסיד במשפט. (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1273-1275 והאסמכתאות שם). זאת ועוד, השאלה אם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כלול, על פי כלל הראיות שהובאו בפני בית הדין ועל בסיס הערכת מהימנותן של ראיות אלה וקביעת משקלן הראייתי, "ואין צורך לומר, שחשיבותה המיוחדת של קביעת נטל השכנוע היא בכך: שאם בסוף המשפט העריך השופט שההוכחות של הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע את הדין לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע". (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1301 והאסמכתאות שם). 7.3 גובה השכר, על פי ההלכה הפסוקה, הוא אחד התנאים היסודיים והעיקריים שביחסי העבודה, "והפחתת השכר היא אולי ההרעה המוחשית ביותר של תנאים אלה; ומשנעשה הדבר על פי הודעה חד צדדית מטעם המעביד, אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו" (גולדברג והאוזמן - דיני עבודה, כרך ראשון, עמ' 16-18 והאסמכתאות שם). כן נפסק כי, על מנת לקבוע אם אכן התקיימו הנסיבות האמורות בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, יש לבחון את מצב הדברים עובר להתפטרות, ויש לתת את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים, אשר יכלו לפעול, אך לא בעטים התפטר העובד. מאחר ובסעיפים שבחוק פיצויי פיטורים שעניינם התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, נאמר במפורש שהמדובר בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" (סעיפים 6,8,11) - המשמעות היא ש"הגורם לא רק שצריך להיות קיים, אלא - והוא העיקר - שאותו גורם יהיה הפועל, המניע והמביא לתוצאה". (דב"ע לה/ 41-3 יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז', 24,27, דב"ע ל/ 123-3 מדינת ישראל נ' שלום לבבי, פד"ע ח' 261, 264-265). 7.4 עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי: "מוטלת חובה על העובד להעמיד את מעבידו על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב". ( דב"ע שן/ 10-3 כהן נ' הלר בע"מ, פד"ע כ' 421, דב"ע מט/60-3 טלסיס בע"מ - מיכאל רוגל, פד"ע כ' 421,422). 8. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו בכתבי בי-דין, בתצהירי הצדדים, במסמכים שהוגשו לתיק ובסיכומי הצדדים אנו קובעים כדלקמן:- 8.1 התובע הועסק על ידי הנתבעים, החל מיום 25.12.1994 ועד ליום 31.3.1998 , כנציג מכירות, שעסק במכירת פוליסות בטוח ללקוחות פוטנציאליים, על פי רשימה שנמסרה לו ע"י ראש הצוות בסניף הנתבעים בהרצליה, ובמסגרת פגישות עם לקוחות אלה שתואמו מראש על ידי פקידי הסניף. 8.2 שכרו של התובע חושב על בסיס עמלות ותוספות שנגזרו מהמכירות עצמן, ובנוסף לכך, קיבל התובע תשלום קבוע בגין כל פגישה עם לקוח פוטנצילאי שתואמה עבורו. כמתחייב מהאמור, הושפע שכרו של התובע ממספר הפגישות שנקבעו לו. 8.3 עבודתו של התובע התבצעה באזור נתניה, חדרה וישובים קרובים לאזורים אלה. 8.4 מתוך עיון בתלושי השכר של התובע לשנת 1998 עולה כי שכרו של התובע בחודשים ינואר- מרץ 1998 היה כדלקמן:- חודש ינואר - משכורת- 2290 ₪, בונוס - 560 ₪ חודש פברואר - משכורת - 1220 ₪, בונוס - 120 ₪ חודש מרץ - משכורת 920 ₪, בונוס- 80 ₪, ואילו שכרו בחודשים אוקטובר-דצמבר 1997 היה כדלקמן:- חודש אוקטובר - משכורת - 2490 ₪, בונוס- 1,200 ₪ חודש נובמבר - משכורת 2560 ₪, בונוס -1690 ₪ חודש דצמבר - משכורת 2400 ₪, בונוס - 815 ₪ משקבענו כי, התשלום הקבוע נגזר ממספר הפגישות עם לקוחות פוטנציאליים שתואמו עבור התובע, גם אם לא בוצעה מכירה באותה פגישה - הרי שהנתונים, שהובאו לעיל, מצביעים על כך, שכמות הפגישות כמעט ולא השתנתה בחודשים אוקטובר 1997 - ינואר 1998(כולל), אולם שיעור הבונוסים ירד מ- 1690 ₪ (בחודש נובמבר 1997) ל- 560 ₪ (בחודש ינואר 1998) קרי - ירידה בשיעור המכירות שהצליח התובע לבצע, למרות, שכמעט, כאמור, לא השתנה מספר הפגישות שתואמו עבורו. בחודשים פברואר - מרץ 1998 - אכן רואים ירידה משמעותית במשכורת (1220 ₪ -משכורת חודש פברואר 1998, 920 ₪ - משכורת חודש מרץ 1998) - שמשמעותה ירידה במספר הפגישות שתואמו לתובע. 8.4 לא שוכנענו כי הירידה במספר הפגישות שתואמו לתובע נבעה מהכנסתו של סוכן מכירות חדש לאזור העבודה של התובע, כטענת התובע. התובע לא הביא כל ראיה שתתמוך בגרסתו כי אדם בשם אלי זגורי החל לעבוד אצל הנתבעים כסוכן מכירות באזור בו עבד. נוסיף ונציין, למעלה מן הצריך, כי לטענתו של התובע כי הכנסתו, כביכול, של סוכן המכירות הנוסף, היתה "בניגוד למוסכם ולמובטח לו ובניגוד לתנאי עבודתו", כפי שטען התובע בסיכומיו- לא הובאה, ולו ראשית ראיה. 8.5 לא שוכנענו כי הירידה במספר הפגישות שתואמו לתובע, וכמתחייב מכך - ירידה בשכרו הייתה תוצאה של צעד חד צדדי מצד הנתבעים. אנו מקבלים את גירסתה של הגב' רובין, שעדותה היתה אמינה עלינו, על פיה, הודיע התובע בתחילת שנת 1998 כי, מסיבות משפחתיות, הוא מבקש שלא להעביר לו רשימות של לקוחות פוטנציאליים. משקבענו כי הירידה במספר הפגישות שתואמו לתובע, וכמתחייב מכך הירידה בשכרו לא באו ביוזמתם של הנתבעים, כצעד חד צדדי, אלא היו פועל יוצא מבקשתו של התובע לא להעביר לו את הרשימות - הרי שאין המדובר בענייננו בהתפטרות "מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה", ועל כן, דין תביעתו לפיצויי פיטורים- להידחות. 8.6 למעלה מן הצריך, נוסיף ונציין, כי בכל מקרה, לא היה התובע זכאי לפיצויי פיטורים, מאחר ולא שוכנענו כי התובע התריע בפני הנתבעים או מי מהם על ההרעה המוחשית, הנטענת, בתנאי עבודתו ונתן להם ההזדמנות לתקנה. ראשית, בעצם דבריו של התובע יש כשל לוגי, המשליך על אמינות גירסתו לעניין זה - התובע טוען כי התפטר מעבודתו ביום 31.3.1998 - אם כך כיצד יכול הוא היה להתריע, ביום 9.4.1998, על ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו וליתן לנתבעים ההזדמנות לתקנה? עוד יצויין כי בכתב התביעה שהגיש התובע (ללא ייצוג משפטי), לא נאמר דבר על כך שהתובע התריע בפני הנתבעים ו/או נתן להם הזדמנות לתקן את ההרעה הנטענת בתנאי עבודתו. גם במכתב ששלחה ביום 1.6.1998, הגב' ענת אליס מהסתדרות העובדים הלאומית, לנתבעים נאמר, בין השאר,: "4. בחודשים האחרונים לעבודתו הורעו שכרו של החבר מאחר והכנסתם נציג מכירות בפריפריה שבו עבד החבר, ולאור כך ירדו מכירותיו ושכרו נפגע וזאת ללא ידיעה מראש לחבר. 5. מאחר והכנסותיו של החבר נפגעו ביקש לשלם לו את המגיע לו כחוק, ונתקל בתשובה של מר יעקב "תכתוב לי מכתב פיטורים". ובמכתב הנוסף ששלחה הגב' ענת אליס ביום 22.7.1998 לנתבעים, נאמר, בין השאר,: "2. החבר יצא לחופשה בת 3 ימים, כשחזר יצר קשר עם הפקידה מירב וביקש ממנה את סידור העבודה - נמסר לו על ידה "שברגע זה אין עבודה באזור שבו הוא עובד". 3. לחבר נגרם נזק בכך שעבודתו הופסקה ללא הודעה מראש, החב' נשאר ללא עבודה וללא שכר, דבר שגרם לו לעוגמת נפש, הוצאות כלכליות רבות ועוד". גם במכתבים אלה, כאמור לעיל, אין כל התייחסות להתרעה או למתן הזדמנות לתיקון ה"הרעה המוחשית" הנטענת. יצויין כי גם התובע בעדותו בפנינו אישר כי, הפעם הראשונה שפנה לנתבעים בטענה שהורעו תנאי עבודתו היתה ב- 10.6.1998. אין אנו מקבלים את גירסתו של התובע, שהועלתה לראשונה בחקירתו החוזרת ולא נתמכה בכל ראיה שהיא, על פיה, עוד שמר משען היה במשרד פנה אליו מספר פעמים ושאל מה קורה עם הפגישות. אמינה עלינו בעניין זה גירסת הנתבעים כפי שבאה לידי ביטוי בעדויותיהם של מר ישר, הגב' רובין ומר פריקמן, על פיה, התובע לא טען במהלך עבודתו אצל הנתבעים כי הוא "סובל מהרעת תנאים", וכי לא פנה בעניין זה לנתבעים או למי מעובדיהם. 9. סוף דבר 9.1 התביעה נדחית. 9.2 התובע ישא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין. התפטרות