1. המערער יליד 72, התגייס לצה"ל ביום 15/9/91 בפרופיל 97', ושירת עד לשנת 98' במסגרת שירות קבע כמכונאי רכב. ביום 26/1/98 הגיש ההמערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב)- התשי"ט- 1959 (להלן: "חוק הנכים") בגין מחלת הקרוהן ממנה הוא סובל (להלן: "המחלה"), שנגרמה לטענתו, עקב תנאי שירותו, בהם היה חשוף לדחק, מאמצים ותנאים סביבתיים ירודים. 2. קצין התגמולים בהחלטתו מיום 5/7/98 קבע כדלקמן: "הריני להודיעך בזה החלטתי לגבי התביעה שבנדון. בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות הדעת הרפואית מ- 25/6/98 הגעתי למסקנה כי אין קשר בין מחלת הקרוהן ממנה הנך סובל ובין תנאי שירותך הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק." על החלטת המשיב הוגש הערעור שלפנינו. טענות המערער 3. בתאריך 15/9/91, גוייס העורר לשירות סדיר בצה"ל, בריא מכל הבחינות, נפשית וגופנית כאחד, עם פרופיל 97. עם גיוסו ולאחר שעבר כל הבדיקות הרפואיות הדרושות לפני גיוסו, ובמהלך הגיוס, לטענתו, לא נמצאו אצלו כל תופעות ו/או סימנים, למחלה. המערער טוען כי, שירת בתנאים סניטריים נמוכים ביותר והיה נתון ללחצים נפשיים מתמידים, לחצים שנבעו מתנאי השירות ועקב אופי השירות. בנובמבר 1994, עקב תחילת שירותו בקבע, הוא נשלח לבדיקות רפואיות שקבעו את כשירותו. בתחילת 1995 או בסמוך לכך, תקפו אותו לראשונה, כאבים חזקים משתקים בבטן, בגינם אושפז בביה"ח בנהריה. חודשים מס' לאחר מכן, לאחר סידרה של התקפים חוזרים, אשפוזים בבתי חולים ובדיקות שונות שעבר, גם במרפאת הגסטרו, אובחן כי לקה במחלת הקרוהן וכתוצאה מכך ביום 27/11/95 נקבע לו פרופיל 21. לטענתו, על אף שהורד הפרופיל הרפואי שלו, הוא נשלח לקורס ובסיומו חזר לעבודה, במהלכה, לטענתו, התדרדר מצבו הבריאותי והוא נאלץ שוב להתאשפז ולעבור ניתוחים קשים עד לשחרורו הסופי מצה"ל. המערער טוען כי גורמים מס' שחברו יחדיו ושנבעו ממהלך שירותו הצבאי ועקב שירותו הצבאי, הם הם, שגרמו לפרוץ מחלת ועיקרם, הם: א. תנאים סניטריים ירודים. ב. אכילת מזון מזוהם, ושתית מים שעמדו זמן רב בכלים לא נקיים. ג. מצבי לחץ גבוהים, בהם היה נתון המערער. ד. שירותים פתוחים בימי הקיץ ואכילת מזון בתנאי מדבר וחום, מלא זבובים. לטענתו, כל האמור לעיל, היווה חלק משירותו הצבאי ועקב שירותו הצבאי, וגרם למחלתו. לפיכך מבקש המערער לקבל את הערעור. טענות המשיב 4. המשיב טוען כי נטל ההוכחה להוכיח את הקשר בין הפגימה לשירות הוא על המערער וכי במקרה בו קיימת מחלוקת בין מומחים רפואיים, עצם העובדה שדעת רופא אחד תומכת בקיומו של קשר סיבתי כאמור, בעוד שרופא אחר בדעה כי אין קשר שכזה, אין בה כדי להעדיף את העמדה המכירה בקשר (ההפניה היא לע"א 192/85 ק. התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646). כמו כן, לטענתו, כאשר נפסק כי מסקנה לפיה האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה, מחייבת דחיית התביעה. (ההפניה היא לע"א 6274/92 רזי נ' ק. התגמולים, פ"ד מח(3) 326). לטענת המשיב יש להעדיף את חוות דעתו הרפואית של פרופ' עינת, על פני חוות דעתו של פרופ' גולדין, וכן את עמדתו לגופו של עניין מן הטעמים הבאים: א. חוות דעתו של פרופ' עינת מתיישבת עם עמדתם של שני פאנלים נוספים, ובפרט עולה בקנה אחד עם עמדת הפאנל אשר מונה ע"י ביהמ"ש העליון. לטענת המשיב, יש ליתן משקל יתר לדעת המומחים שחיברו את חוות הדעת העקרונית, באשר הם נתמנו במטרה לסייע לביהמ"ש העליון בהכרעה במחלוקת, וחזקה עליהם כי יהיו אובייקטיביים, יחוו דעתם ללא שיקולים זרים, ויעשו את המירב לעמול לחקר האמת. ב. העובדה שחוו"ד בעלת משקל רב כגון חוו"ד העקרונית הנ"ל, תומכת ללא סייג בדעתו של פרופ' עינת, די בכך כדי להעדיפה על פני זו של פרופ' גולדין. ג. אף הפסיקה עד כה בסוגיית הקשר בין השירות הצבאי ומחלת הקרוהן, הכירה כי בנקודת הזמן בה נמצא המחקר הרפואי העדכני, הנטייה היא לכיוון השולל קשר בין גורמי זיהום ודחק נפשי ומחלת הקרוהן. (ההפניה היא לע"נ 493/95 שמביק נ' ק. התגמולים, מצ"ב נספח א' לסיכומי המשיב). המשיב אף מפנה לע"א 1350/00 רודמן דב נ' ק. התגמולים (מצ"ב כנספח ב' לסיכומי המשיב) שם דחה ביהמ"ש המחוזי בחיפה את הערעור, בקובעו כדלקמן: "כנזכר לעיל, מצאו לנכון שופטי ביהמ"ש העליון לקבל חוו"ד מאת פנל של רופאים בכירים על מנת שיוכלו להגיע לכלל מסקנה, אם עשוי להיות קשר בין מחלת הקרוהן לבין 'השפעת גורמים חיצוניים, לרבות מתח, זיהומים או הרעלה על גרימת או החמרת המחלה'. תוצאות בהתדיינות ברע"א 8373/96 ורע"א 2985/97 הנ"ל, עשויות לקבוע הלכה בדבר הקשר האפשרי בין המחלה לבין תנאי השירות הצבאי, ובשאלה אם ישנה אסכולה רפואית התומכת בקשר כזה. ההחלטות בנדון זה טרם ניתנו, ונראה סביר יותר שבסופו של דבר תתקבל המסקנה, שלפי הידע הרפואי כיום תנאי סביבה קשים ומצבי דחק שיכולים להיות מנת חלקו של חייל בצה"ל, אינם גורמים למחלה." לטענת המשיב, לא הוכחה ע"י המבחנים שנקבעו בפסיקה, קיומה של אסכולה רפואית שיכולה לתמוך בעמדת המערער, ובקשר בין גורמים סביבתיים ובין הופעת המחלה. כך גם, מוסכם, כי גורמי המחלה, בשלב זה אינם ידועים. מכאן טוען המשיב, שחל הכלל הקבוע בפסיקה, המורה על דחיית התביעה. לפיכך, טוען המשיב כי, גם אם צודק המערער בתיאורו את תנאי השירות, גם אז לא ניתן לקבל את הערעור ולקבוע קשר של גרימה בין המחלה ובין השירות הצבאי, בפרט לנוכח מסקנת הפאנל כי תנאי סביבה קשים ומצבי דחק, הינם מנת חלקו של כל חייל. בנוסף לכך, טוען המשיב כי בין אם נראה בשירותו של המערער שירות קצר (הואיל והאיבחון היה כשנה לאחר שירות הקבע) ובין אם נראה בשירותו שירות ארוך, לא הוכיח המערער כל קושי בתנאי שירותו, ודאי שלא אירוע חריג, בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. בפרט, כאשר לא הוכח במסמכים רפואיים, כי פרוץ המחלה מיוחס לגורם סביבתי חיצוני כלשהי, שמקורו בשירות. לטענתו עפ"י חוות הדעת של פרו' עינת, ראשית, מדובר במחלה שגורמיה אינם ידועים, אינם מוגדרים ועדיין לא זוהו. הגם שניתן לטעון כי קיימת אפשרות לקיומו של קשר בין גורמים סביבתיים- זיהומיים למחלה, לא נמצא מבחינה עובדתית- מדעית כל גורם ספציפי שהוא אחראי להופעת המחלה. שנית, אין קשר בין תנאי דחק נפשי להופעת המחלה. שלישית, אין כל אסכולה התומכת בקשר שבין גורמים סביבתיים, זיהומיים, דחק נפשי וכיוב' ובין הופעת המחלה. לטענת המשיב, אף אם הייתה המסקנה הרפואית שונה וניתן היה להצביע על גורם סביבתי- זיהומי כלשהו הגורם לפרוץ המחלה, המערער בערעורו הנוכחי לא הוכיח כי חשיפתו לאותו גורם מקורה בתנאי שירותו הצבאי. לפיכך יש לדחות את הערעור. היבט רפואי - חוות מומחים 5. מטעם המערער הוגשה חוות דעתו של פרופ' גולדין מיום 12/1/99 לפיה: "מתקבל מאוד על הדעת שמחלת המערער נגרמה כתוצאה מתנאי שירותו הצבאי." בהתבסס על שני גורמים: האחד, קיומן של עדויות ומחקר הקשורים את מחלת הקרוהן לגורמים סביבתיים, לרבות סטרס פסיכולוגי, שהנם הכרחיים לפרוץ המחלה, השני: העובדה שהמערער שירת בתנאי דחק קיצוני, תוך תנאים סביבתיים קשים שיכלו ללא ספק להשפיע על היווצרותה וחומרתה של המחלה. פרופ' גולדין קובע בחוות דעתו בפרק "דיון" בעמ' 2-3 כדלקמן: "למר רוזנפלד אין כל סיפור משפחתי של מחלות דלקתיות במערכת העיכול, אין בן משפחה אחר הסובל ממחלת מעי דלקתית. הוא אינו סובל מליקויים אימונולוגיים ידועים ועד לתאריך גיוסו ב- 1991 לא סבל מכל מחלה במערכת העיכול. הסימפטומים הראשונים למחלתו הופיעו יותר משלוש שנים אחרי גיוסו לשירות החובה ולאחר שעבר מסלול קשה מאוד ורווי במתח נפשי קיצוני. במסגרת שירותו התמודד רעם, עם מצב חדש לחלוטין, השתתף בפעילות מבצעית בשטחים ובמלחמת לבנון והדבר הביא אותו למצב נפשי ולדחק קשים ביותר. על כן יש להתייחס מאוד ברצינות לאפשרות של השפעת גורמים סביבתיים אצל מר רוזנפלד. הספרות הרפואית ומומחים עולמיים במחלות מעי דלקתיות מתייחסים ומדגישים מזה שנים רבות את הקשר בין המחלה לבין גורמים סביבתיים. בדיקה של תצפיות מחלת קרוהן בארץ מלמדת על חשיבות של הגורמים הסביבתיים. כמו כן, בהסתכלות על חוות דעתו של פרופ' עינת, אינני מסכים כלל עם מסקנותיו אשר שוללות קשר בין המחלה לבין שירותו הצבאי. מדובר במחלה מולטיפקטוריאלית בה קיימים גורמים סביבתיים בהם תולים אסכולות רציניות ומכובדות את משקלם. אני גם ממעיט מחשיבותו של הגורם התורשתי, כיוון שהוא רק נותן רקע למחלה, ויתכן שבלעדיו היא לא יכולה להתפתח, אך אין ספק שגורם זה לבד אינו מספיק ואין בכוחו לגרום למחלה. יתרה מזה אף שקיימות משפחות בהן יותר מבן משפחה אחד חולה עם מחלות דלקתיות של המעי, עדיין כלל לא בטוח שדבר זה קורה עקב הכוח של הגורם הגנטי אלא שקיים גורם סביבתי משותף ואליו כל בני המשפחה נחשפים". פרופ' גולדין בהמשך חות הדעת תומך דברים אלו אף בדעתם הכתובה של מונחים שונים בתחום זה. וכך הוא כותב בעמ' 5 לחוות הדעת: "חוות דעת עקרוניות בעניין הקשר הסיבתי שבין מחלת הקרוהן לגורמים סביבתיים, ניתנו ביום 15/03/97 וביום 1/11/98 ונחתמו ע"י פרופ' רטן, פרופ' רוזן ואנוכי. בחוות הדעת הוכח כי קיימת אסכולה רפואית מבוססת, המקובלת על דעת מומחים ידועים בעולם ובספרי הלימוד ברפואה בעלי מעמד מקצועי מכובד לפיה כדי שתהיה התפרצות של מחלת הקרוהן יש צורך בשילוב של גורמים סביבתיים, בעיקר סטרסוגנים או זיהומים בשילוב גורם קונסטיטואנאלי תורשתי. על כן, אין ספק שקיימות עדויות הקושרות גורמים סביבתיים ובמקרה הזה דחק, למחלה דלקתית במעי וחוקרים מרובים ורציניים מאוד תומכים באסכולה זו". לאור האמור לעיל, מגיע פרופ' גולדין למסקנה בעמ' 6 לחוות דעתו כדלקמן: "על כן ולסיכום, הסמנים הראשונים של מחלת הקרוהן אצל מר רעם רוזנפלד הופיעו שלוש שנים לאחר גיוסו ותוך כדי תנאים סביבתיים ואופי עבודה שיכלו ללא ספק להשפיע על היווצרותה וחומרתה של מחלתו. קיימות עדויות ברורות ומחקר נרחב הקושרות, כפי שתיארתי קודם, את המחלה לגורמים סביבתיים וגורמים אלה הכרחיים להתפתחותה של המחלה. על כן, יש לקבוע כי מתקבל על הדעת שמחלתו של מר רעם רוזנפלד נגרמה כתוצאה מתנאי שירותו בצה"ל. על פי חומרת המחלה ובהתאם לתקנות של הביטוח לאומי לגבי קביעת נכות המחלה, יש לתת לתובע ס.ל.ג. (2) 13 (50%)". 6. מטעם המשיב הוגשו מספר חוות דעת: חוות הדעת הראשונה נערכה ע"י פרופ' עינת מיום 25/6/98, לפיה אין קשר סיבתי בין מחלת הקרוהן לשירות הצבאי, בין היתר מן הנימוקים הבאים: א. מדובר במחלה כרונית שגורמיה אינם ידועים. ב. לא אותר כל גורם זיהומי, נגיפי, חיידקי או אחר האחראי להופעת המחלה והיא אינה פורצת על רקע עבודה קשה או תנאים סביבתיים מיידיים. חוות הדעת משלימה, נערכה ע"י פרופ' עינת ביום 15/3/99, במסגרתה אומצה חוו"ד עקרונית המתייחסת למחלת הקרוהן מיום 1/2/98, ערוכה ע"י צוות מומחים, פרופ' גילת, פרופ' נוביק וד"ר גילון. במסגרת חוו"ד המשלימה, חזר פרופ' עינת וציין כי גורמי המחלה אינם ידועים וכך הוא כותב: "לא נמצאו חיידקים, פטריות, נגיפים או חומרים כימיים הגורמים למחלה, ולא נמצא אלמנט במזון או בסביבת החיילים שניתן לקושרו למחלה. אין סימן לכך שלחץ נפשי, מאמץ גופני ועומס עבודה גורמים להופעת המחלה." בהמשך מתייחס פרופ' עינת לחוו"ד של פרופ' גולדין, עליה הוא חולק ומדגיש כדלקמן: א. בספרי הלימוד המעודכנים והמקובלים אין הוכחה לאף אחת מההיפותיזות המוצעות ע"י פרופ' גולדין באשר לגורמים למחלות מעיים דלקתיות, הכוללות גורמים זיהומיים, סביבתיים, לחץ נפשי וגורמים הקשורים לתזונה. ב. גם אם צודק פרופ' גולדין בטענה כי מקובל שגורמים סביבתיים פעילים כנראה בהיווצרות מחלת הקרוהן, זהותם של אותם גורמים אינה ידועה ואין הוכחה כי קיים גורם כלשהו הקשור לשהייה בצבא, שגרם להופעת המחלה בזמן השירות הצבאי. ג. התרשמות פרופ' גולדין מהמאמר שצוטט על ידו ועוסק בגורם התורשתי, אינה מתאימה לתוכן המאמר ולרושם שניתן לקבל ממנו. ד. הקטעים שפרופ' גולדין הביא במסגרת הדיון לעניין תרומת הדחק הנפשי למחלה אינם מוכיחים כי דחק נפשי הוא גורם למחלה, בחלקם הנם היפותזה בלבד שאינה נסמכת על עובדות, ובחלקם, דנים במחלה אחרת. בסיכום, כותב פרופ' עינת כי: "רעם רוזנפלד סובל ממחלת הקרוהן. זאת מחלה שגורמיה אינם ידועים. המחלה הופיע אצלו בזמן שירותו הצבאי, אך היא לא נגרמה ולא הוחמרה ע"י השירות הצבאי." פרופ' עינת הסתמך על חוו"ד הפנל הרפואי שהוזמן על ידי המשיב ושהיה מורכב מ - ד"ר גילון, פרופ' נוביס ופרופ' גילת, אותה צירף לחוות דעתו. בסיכומה של חוו"ד זו נקבע כדלקמן: "אין כל ויכוח על כך שלמחלת IBD יש גורמים תורשתיים (נכבדים) וגורמים סביבתיים. לגורמים הסביבתיים שהוכחו (כגון: עישון, כריתת תוספתן, הרגלי תזונה רבי שנים)- אין כל קשר לשירות הצבאי. גם לא הוכח בשום צורה ששרות צבאי כשלעצמו גורם לשכיחות יתר של IBD. המחלה מופיעה באוכלוסיות צעירות שלא משרתות בצבא וכן מופיעה בגילים שמחוץ לשרות הצבאי (ילדות, זקנה). לכן כל ניסיון לשייך את המחלה לשירות הצבאי אין לו כל בסיס עובדתי." כמו כן, המשיב הגיש חוו"ד נוספת, ערוכה ע"י פנל מומחים שמונה ע"י ביהמ"ש העליון, במסגרת רע"א 8373/96 ורע"א 2985/97 רפאל מאיר נ' קצין התגמולים וערעור שכנגד קצין התגמולים נגד בן חמו מרדכי ואח' (טרם פורסם), בגין מחלת הקרוהן וכן שאלות ההבהרה שהוגשו לפאנל והתשובות עליהן. (לפסק הדין עצמו שניתן ביום 21/01/03 נתייחס להלן). בסיכום חוו"ד קבע הפנל, המונה את פרופ' סקפה, פרופ' יעקובסון וד"ר חוברס כדלקמן: "א. ישנן ראיות לכך שגורמים גנטיים- חיסוניים, יחד עם גורמים סביבתיים, משמשים בגרימת המחלה. ב. לא אותר גורם סביבתי ספציפי הגורם למחלה ג. תנאי סביבה קשים ומצבי דחק שיכולים להיות מנת חלקו של כל חייל בצה"ל, אינם גורמים למחלה, ולדעתנו, כאמור, הגורם המכריע עדיין לא נמצא וימצא אולי בעתיד. ד. לא הוכח שחולי מחלת הקרוהן, שמחלתם החלה בעת השירות הצבאי, הם חולים קשים יותר מאלה שמחלתם החלה קודם לשירות, או אחרי תום השירות הצבאי." לפיכך סבורים חברי הפאנל כי: "אין קשר אתיולוגי בין השירות הצבאי ומחלת הקרוהן, ואין התבטאותה הקלינית של המחלה בעת השירות הצבאי מעידה על החמרה במחלה שהייתה קיימת זמן רב לפני התפרצותה." בתשובות הפאנל לשאלות ההבהרה, עמדתם כפי שהיא משתקפת בחוות דעתם מתחזקת. בתשובות מיום 16/1/00, הדגיש הפאנל כי: "אין מדובר באסכולות אלא ביטוי לחוסר ידע עובדתי מדעי מספיק לקבלת החלטה רציונאלית החלטית, כאשר חוסר ידע אינו הוכחה לקיום קשר בין גורם בלתי ידוע לשירות הצבאי". (תשובות לשאלות 7, 10, 12, 15). עוד צויין כי אין הפאנל שולל אפשרות כי לגורמים סביבתיים יש השפעה על התבטאות המחלה, אולם אלו לא זוהו וכן שאלות רבות נותרו בלתי פתורות (כגון מועד החשיפה לאותם גורמים, משך החשיפה וכו') כאשר יש רמזים כי החולים נחשפו לגורמים סביבתיים דווקא בילדותם (תשובות לשאלות 8, 10). באשר לדחק הנפשי, נקבע במפורש בתשובה לשאלה 13 כדלקמן: "להבהיר: בניגוד למצב בו מוסכם שישנם גורמים סביבתיים אך לא ידוע מיהם ומתי השפיעו על המחלה, הרי לגבי הדחק, אין גם הסכמה שהדחק הוא גורם אתיולוגי במחלה." באופן דומה עמדת הפאנל נותרה ללא שינוי, גם לאחר סבב השאלות השני, ובתשובות מיום 24/4/01. נקבע כי אין הפאנל שולל קשר סיבתי בין מחלת הקרוהן ובין גורמים סביבתיים, לרבות אפשרות לקיום אטיולוגיה זיהומית, אולם זהו לא הקשר היחיד והגורם הסביבתי הספציפי עדיין לא נמצא. היבט משפטי 7. במרוצת השנים, ניתנו פסקי-דין רבים בעניין קיומה ו/או אי קיומה של אסכולה רפואית בעניין נשוא דיוננו, חלקם קיבלו קיומה של אסכולה כזו וחלקם שללו את קיומה. פסק-הדין, המנחה בעניין זה הוא פסק-דינו של השופט יצחק זמיר, ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ. קצין-התגמולים, (פ"ד נ'(1) עמ' 529), שבו דן בית-המשפט העליון, בהרחבה, בהוכחת קיומה של "אסכולה רפואית". "הלכת קליג'" מניחה, שהוכחת קיומה של "אסכולה-רפואית" מחייבת תשתית ראייתית, המאפשרת בירור עובדות מסויימות, שכן נאמר שם (בעמ' 529): - "אם קיימות שתי אסכולות-רפואיות מבוססות, החלוקות בשאלה אם תנאי-השירות או אירוע מסויים בשירות, גרמו או החמירו מחלה מסויימת, וקיים מצב של תיקו בין האסכולות, יעדיף בית-המשפט את האסכולה המטיבה עם התובע. אך כך הדבר רק כאשר מדובר באסכולות מבוססות". בהמשך פסק-הדין הנ"ל נקבע כי: "שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה. מסתמא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת כשם שאין תשובה ברורה לשאלה: כמה כבשים עושות עדר? מצד אחד, ברור, כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך, שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של "קרוב לוודאי", כדי לומר שהיא 'אסכולה'. אך מן הצד השני, אין די בכך, שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסויימת, כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות-הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים-רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי-לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך-כלל, דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו ע"י מחקרים". "הלכת קליג'" קבעה, כי שאלת קיומה של אסכולה רפואית, אינה שאלה טהורה של עובדה ודרושה תשתית ראייתית ועובדתית לצורך הוכחת קיומה של "אסכולה-רפואית" הדוגלת בקשר בין תנאים חיצוניים לפרוץ המחלה הנדונה. כאמור לעיל ניתן פסק דין של בית המשפט העליון ברע"א 8373/96 הנ"ל ביום 21/01/03 ובהתבסס על חוות דעת פנל המומחים שמונו קבע שאין אסכולה רפואית מבוססת המצביעה על קשר סיבתי בין גורם סביבתי מסויים להיווצרות המחלה או בין דחק נפשי לבין היווצרותה או החמרתה. בית המשפט העליון ציין כי המצב הרפואי לעת הזאת הוא של ידיעה כי קיימים גורמים גנטיים אשר הינם בין מחוללי המחלה, וכנראה שקיימים גם גורמים סביביתיים לכך מבלי שניתן כיום, לבסס ברמת הסתברות כלשהיא את זהותם של גורמים אלה לפיכך לא ניתן לקשור את גרימת המחלה לתנאי השירות בצבא. בית המשפט חזר וציין (פסקה 19 לפסה"ד) את שנאמר בפרשת קליג' הנ"ל כי : "אם הוכח לבית המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי (בין תנאי השירות למחלה - ת"א) או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים קשר סיבתי כזה בדרגת הסתברות נמוכה שאינה מגיעה לדרגה של מתקבל מאוד על הדעת, עדיין פתוחה הדרך בפני התובע להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות. כך או כך, נטל ההוכחה של מחלת התובע נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות נשאר רובץ על התובע". דיון ומסקנות 8. ומן הכלל את הפרט; המערער החל להתלונן על כאבי בטן, בינואר 95' (מסמך מס' 64 בת"ר), כאשר במאי 95' התלונן על שלשולים שהחלו 3 חודשים לפני כן (ראה מסמכים מס' 7 ו- 68 בת"ר). ביוני 95' התעורר חשד למחלת קרוהן (מסמך מס' 66 בת"ר) עד שהמחלה אובחנה באוקטובר 95' (מסמך 38 בת"ר). ממועד זה, מהלך המחלה החריף עד שהמערער נזקק לניתוח במהלך שנת 97'. בתביעת המערער משנת 98' הסביר המערער את הקשר בין תנאי השירות למחלה, כדלקמן: "בזמן שירותי בקבע הייתי קצין משמרת וחשתי כאבים עזים בבטן פוניתי לחדר מיון נהרייה ושם טופלתי ולאחר טיפולי החזרתי ליחידה ולמחרת הלכתי לעבוד כרגיל בכל זמן העבודה הרגשתי כאבי בטן קבועים ללא הפסקה ואני חושב שאולי המחלה נגרמה לי עקב העבודה המאומצת ואולי בגלל החומרים שהייתי עובד איתם ואולי המחלה נגרמה לי בעקבות המזון הצבאי וכנראה עקב חרדות ולחצים נפשיים לגבי עתידי בשירות קבע שכל הזמן היו מאריכים לי את השירות בכמה חודשים בלבד." לטענת המערער בתצהירו מיום 26/1/99, תנאי שירותו בכל אחד מהבסיסים בהם שהה, במהלך כל שירותו, היו קשים ומלווים בלחץ נפשי. בטירונות (עד 25/10/91 לפי מ/ 3 שצורף לתשובת המשיב), סבל מתנאי מזג אויר משתנים ומתנאי מגורים ומזון ירודים. שירות הסדיר במחנה יואב (החל 29/10/91 בהתאם לתדפיס שירות שצורף מ/ 2 לתשובת המשיב), התאפיין כשירות קרבי, בתנאי מחיה קשים ארוחות לא קבועות ובחלקן לא סטריליות, בכוננויות, הקפצות ואימונים מפרכים. בהמשך, בזמן שירותו ברפיח (לא צויין מתי ולכמה זמן) התגורר באוהל, בתנאים סניטריים גרועים (חולדות, ללא מקלחת ושירותים, אספקת מים ומזון לקוייה). את שירות הקבע התחיל ב"כורדני" (11/94), לטענתו נשאר בבסיס כל ימות השבוע למעט סופי שבוע, ובהמשך, לאחר כ- 4 חודשים (עפ"י תדפיס שירות מ/ 2), שירותו בחוות השומר בסדנת רכב היה כרוך בחומרים כמו שמנים, גריז וכו'. יחד עם זאת המערער אינו מייחס את פרוץ המחלה לאירוע חריג כלשהו בשירותו, אלא הוא מסתמך בטיעונו על תנאי שירותו הכלליים (ר חקירתו הנגדית, מיום 24/3/02, (עמ' 15 ש' 2 - 6). בעדותו זו, לראשונה הוסיף, כי תנאי שירות הקבע היו קשים, נוכח שירותו בתקופת מבצע "ענבי זעם" ובמצבי לחץ (עמ' 15 לפרטיכל שורה 7). 9. המשיב מסתמך בין היתר על חוו"ד על תנאי שירות מיום 9/1/98, אשר צורפה לכתב התשובה מ/ 3 (מסמך מס' 103 בת"ר). על פי חוו"ד זו, אשר מתארת את "סרגל המאמצים" לו נחשף המערער, נראה כי כל גירסת המערער ביחס לתנאי שירותו, כמכונאי רכב, אינה תואמת את האמור במסמך ולמעשה הופרכה. טענות המערער בדבר שירות בתנאי שטח, הרמת משאות, השתתפות במסעות באימונים או במד"סים לא אומתו. המערער אכל בחדר אוכל מסודר וכן שהה כל יום בבית פרט לתורניות. בנוסף לא מצאנו סמיכות זמנים בין הופעת המחלה לבין "תנאי השירות" הנטענים. אבחון המחלה לא היה בסמוך לטירונות ולשירות הסדיר של המערער, אלא גם לעניין תנאי השירות בתקופה זו כמות שהיא, אין כל מסמכים רפואיים התומכים בטענה כי תלונותיו על כאבי בטן ושלשולים של המערער (שאף הם החלו לאחר תום השירות הסדיר) נובעות ממאמצים פיזיים ניכרים או מתנאי היגיינה גרועים או מתזונה לקוייה וכו'. פרופ' עינת, התייחס בחוות דעתו למצבו הנפשי או ללחץ נפשי כגורם להתפרצות המחלה (עמ' 4-5 לחוות דעתו) לדעתו : "ניתן על כן לסכם שמצב הלחץ בו נמצא רעם רוזנפלד אינו שונה ממצב הלחץ של כל חייל ואני מניח שחלק לא קטן של החיילים נמצא בלחץ גדול יותר...". בנוסף סבור פרופ' עינת כפי שסברה וועדת המומחים שמינה בית משפט העליון ברע"א 8373/96 הנ"ל כי לא קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר שבין תנאים סביבתיים, לחץ נפשי ושירות בצבא לפרוץ המחלה. עמדה זו התקבלה כהלכה מחייבת בפסיקתו של בית המשפט העליון בפ"ד הנ"ל ולפיכך אין לקבל את עמדתו של פרופ' גולדין, הסבור כי יש בסיס לעובדה, שבנושא של מחלת הקרוהן והגורמים להתפרצותה, קיימות שתי אסכולות רפואיות מוכרות החלוקות בדעותיהן,(עמוד 2-3 לחוות דעתו). כידוע נטל ההוכחה בדבר הוכחת הקשר שבין המחלה לשירות הוא על המערער. הקשר הסיבתי הוא שילוב של עובדה, רפואה ומשפט. קביעת הקשר הסיבתי המשפטי היא בסמכות בית המשפט. כאשר חסר יסוד של קשר סיבתי עובדתי, (תנאי שירות) ורפואי (הוכחת אסכולה רפואית) לא ניתן לומר כי המערער עמד בנטל הוכחה הרובץ עליו. בעניין זה ראה פסק הדין בד"נ 88/84 (לא פורסם), מפי כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר שלפיהם: "אוסיף, כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה 'קשר-סיבתי' בין גורם פלוני לבין מחלה אלמונית, יש עדיין יסוד להנחה, כי קיים 'קשר- סיבתי', כאמור. המסקנה, כאמור, עלולה היתה להביא לכך, כי כל הבלתי ידוע בתחום הרפואה - והוא לצערינו אינו מועט - הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה. בית-המשפט יכול להסיק מסקנותיו, על פי הגבלותיו האנושיות, רק לפי מיטב הידיעה הרפואית בכל זמן נתון ..." במקרה שלפנינו לא שוכנענו בדבר קיומה של תשתית עובדתית ורפואית להוכחת קשר סיבתי בין פרוץ המחלה לבין תנאי השירות. נסיים בציטוט מדבריו של כב' השופט ת. אור ברע"א 8373/96 הנ"ל: "מן המאמרים השונים מתגלה תמונה של נסיונות רבים לאתר גורם סביבתי ספציפי המחולל את המחלה, אך ללא הצלחה ממשית. עולה גם נסיון לברר מה תפקידו של דחק נפשי ביצירת או החמרת המחלה, שאף הוא אינו צולח. ישנם אומנם השערות - זעיר פה זעיר שם - באשר לגורמים סביבתיים ספציפיים הגורמים למחלה, אך המאמרים המציגים השערות אלה מסתכמים לרוב בהמלצה של החוקרים להעמיק את המחקר בכיוון עליו הם ממליצים, כיוון שקשה להסיק מסקנות ברורות ממחקריהם. התמונה המצטיירת היא של השקעת מאמץ מחקרי רב ביותר באיתור גורמים סביבתיים למחלה ובנסיון להבנת מקומו של הדחק הנפשי בהתגברות וביצירת המחלה, כאשר התוצאה הברורה היחידה אליה ניתן להגיע כיום היא שיש תפקיד כלשהו לגורמים הסביבתיים ביצירת המחלה על כן, החומר הרפואי שהוצג בפנינו על ידי התובעים מוליך למסקנה כי אין אסכולה רפואית התומכת בתביעתם של התובעים". (ס' 14 לפסק הדין). ובהמשך פסק דינו ממשיך וכותב כב' השופט ת. אור כדלקמן: "... עולה מן האמור, כי הערפל האופף את הגורמים להתפרצות המחלה אינו מאפשר כיום "רמת פירוט סבירה" ביחס לגורמי המחלה. ומאפשר רק השערות וניחושים מלומדים ביחס לקשר בין תנאי השירות הצבאי לבין המחלה. בכך אין די כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על תובעי התגמולים. לכך יש להוסיף, שדעת הרוב בספרות הרפואית אינה שותפה להשערות וניחושים אלה...". (סע' 16 לפסק הדין). אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהח' המשיב ואנו דוחים את הערעור. בנסיבות אין צו להוצאות. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום כ"א ב אדר א תשס"ג, 23 בפברואר 2003. חבר ד"ר שניחבר יעקב וגנר,שופטיו"ר צבארפואהשירות צבאי