1. בפני תביעה אשר הוגשה על ידי מר אריה תמיר (להלן: "התובע") כנגד מועצה מקומית גן יבנה (להלן: "הנתבעת"). 2. לטענת התובע, הינו הבעלים של הזכויות במבנה מגורים וחלקת אדמה ברח' השומר 41 גן-יבנה, היידועים כגוש 558 חלקה 41 (להלן: "בית המגורים"). "בית המגורים גובל בחלקת אדמה הכוללת גן ציבורי ומיתקן ספורט המשמש כמגרש כדורסל, כדורעף וכיו"ב אשר בבעלות הנתבעת" (סע' 1 לכתב התביעה) (להלן: "המגרש"). התובע טוען כי מיתקני הספורט במגרש פועלים "בכל שעות היממה ללא הפסקה" (סע' 3 לכתב התביעה. ההדגשה במקור - ד.ג). לטענת התובע, גורמת הפעלת מיתקן הספורט למטרד לתובע ובני משפחתו שכן, כדורי שחקני הכדורסל והכדורעף חודרים לחצר בית המגורים ולאחריהם מגיעים השחקנים לצורך איסוף הכדורים. עוד טוען התובע כי המגרש פועל "בכל שעות היממה" (סע' 4.3 לכתב התביעה) ועם רדת הערב מואר המגרש "בתאורה רבה" (סע' 4.3 לכתב התביעה). התובע טוען כי נהגי אופנועים וטרקטורונים חודרים למגרש, גורמים לרעש רב "... ומשתוללים על כרי הדשא שבגן הציבורי" (סע' 4.4 לכתב התביעה) וגורמים בכך "אי נוחות" רבה לתובע ולבני ביתו. התובע אף מגדיל לעשות וטוען כי "מגרש הספורט הינו לשימוש ולרווחת תושבי גן-יבנה וסביבותיה בלבד, אך למעשה מגיעים למקום שחקנים ואורחים מכל רחבי הארץ... בשימוש המגרש על ידי כל החפץ בכך, מהווה שימוש לרעה בכספי משלם המיסים המקומי כמו גם בכספי התובע עצמו, שכן, הנתבעת מאפשרת לשחקנים ואורחים מכל רחבי הארץ להשתמש במתקני המגרש, ורשות זו נעשית תוך שימוש שלא למטרתו בכספי משלם המיסים המשולמים... הוצאות חשמל, אחזקה וכיוצ"ב והמשולמים על ידי תושבי גן-יבנה לרבות התובע בעצמו" (סע' 11 לכתב התביעה). התובע עותר לבית המשפט להצהיר כי "התובע זכאי למדור שקט בבית מגוריו...; בין השעות: החל מהשעה 13:00 ועד למחרת בשעה 09:00; להימנע מהפעלת תאורת המגרש בשעות האמורות; למנוע כניסת אורחים, שחקנים אשר אינם תושבי גן יבנה וסביבותיה, למגרש ולגן הציבורי הסמוך למיתקן הספורט; למנוע כניסת רכב ממונע כגון אופנועים וטרקטורונים לנכס; להורות לנתבעת להציב שומר על מנת שיבטיח ביצועם של הצווים... להורות כי מפתחות המיתקן יהיו מופקדים במשרדי הנתבעת או אצל מי מטעמה... לנעול את שערי מיתקן הספורט..." (סע' 18.1 לכתב התביעה). 3. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה מכל וכל, וטוענת כי עצם הגשתה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט (קביעה לה מסכים בית המשפט , כפי שיבואר). עוד מבהירה הנתבעת כי התובע אינו בא לבית המשפט בכפיים נקיות, שכן השמיט למשל מכתב התביעה את העובדה שלפני כשנה ביקש מהנתבעת למנוע הפעלת תאורה שהיתה סמוכה לביתו "והנתבעת אכן נענתה לדרישתו ונתנה הנחייה לכבות את התאורה שהיתה מול בית התובע באופן קבוע" (סע' 3 לכתב ההגנה. ההדגשה במקור - ד. ג). עוד טוענת הנתבעת כי התובע רכש את ביתו לאחר שהגן הציבורי ומיתקן הספורט פעלו במקום, וכן השמיט את העובדה "כי מספר ימים בטרם הגשת התביעה, קיים שיחה עם מזכיר הנתבעת, בה טען בפניו כי מטרתו האמיתית בהגשת התובענה ... הינה הכפשת שמו של ראש המועצה - משיקולים פוליטיים ותו לא" (סע' 3 סיפא לכתב ההגנה). עוד טוענת הנתבעת כי עומדת לה הגנת סע' 48 ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח-1968. לגופו של ענין, מבהירה הנתבעת "כי שעות הפעילות במגרש הכדורסל ובגן הציבורי אסורות בין השעות 14:00-16:00 והחל מן השעה 23:00 עד השעה 06:00 לפנות בוקר. שלט המציין איסורים אלו הוצב בגן הציבורי" (סע' 10 לכתב ההגנה. עוד מבהירה הנתבעת כי "מגרש הכדורסל מוקף בגדר גבוהה המונעת או לפחות מצמצמת בצורה משמעותית אפשרות של "מעבר" כדורים מעבר למגרש" (סע' 11.1 לכתב ההגנה), ולגבי התאורה, מבהירה הנתבעת כי "התאורה במגרש מופעלת באמצעות מרכזיות אשר נכבות באופן אוטומטי בשעה 23:00 מידי ערב" (סע' 11.2 לכתב ההגנה). באשר לכניסת אופנועים וטרקטורונים לגן, מבהירה הנתבעת כי "הקימה בכניסת הגן הציבורי עמודי ברזל צפופים במטרה למנוע כניסת רכבים ממונעים כגון טרקטורונים לגן הציבורי" (סע' 11.4 לכתב ההגנה). 4. זה המקום לציין כי בית המשפט עשה מאמצים להביא את הצדדים להסדר פשרה, אולם מאמציו של בית המשפט נכשלו משום שהפשרה היחידה לה היה מוכן התובע - היתה קבלת כל דרישותיו. לענין זה יצויין, כי הנתבעת, באמצעות בא כוחה - עו"ד סורין גנות, נטתה להסכים לכל הצעות הפשרה שהעלה בית המשפט. היות והעובדות לא היו שנויות במחלוקת, ויתרו הצדדים על השמעת ראיות, והגישו סיכומיהם, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 24/1/2001. 5. בסיכומיו, מבסס התובע את תביעתו על ס' 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), הקובע: "(א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סדיר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". 5.1 מסעיף 44 לפקודה עולה כי התנאים לקביעת מיטרד על פי סעיף זה הינם: א. שימוש שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סדיר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם. ב. הוכחת נזק. 5.2 כאמור, לטענת עותר בכתב התביעה הוא סובל מרעש רב, חדירת כדורים לחצרו, "תאורה רבה", אורחים המגיעים מחוץ לגבולות גן יבנה וסביבתה וכניסת כלי רכב ממונעים כגון טרקטורונים ואופנועים לשטח הגן. 5.3 רעש הדרך היחידה להוכחת רעש הינה בדרך של הגשת חות דעת של מומחה אשר מדד את ערכי הרעש במקום, ועל פי תוצאות אותן מדידות, יכול בית המשפט לקבוע האם מדובר ברעש המהווה מיטרד, אם לאו. התובע - משיקוליו הוא - נמנע מהמצאת חות דעת של מומחה, וסבר כי די בהעלאת הטענה בעל פה על מנת לשכנע את בית המשפט בקיומו של רעש המהווה מיטרד, ולא היא כמובן, שכן, לא יעלה על הדעת שבית המשפט ישעה לטענת רעש המועלית בהבל פה, ומבלי שהטוען אותה יעשה מאמץ, ולו מינימלי, על מנת להוכיח ו/או לאמת טענה זו, שאם לא כן, יוצפו בתי המשפט באין ספור תביעות סרק על בסיס טענת רעש, דבר אשר הדעת אינה סובלת. לאור האמור, ובהעדרה של חות דעת מומחה התומכת בטענת הרעש, הנני דוחה הטענה לענין קיומו של רעש הנובע ממגרש המשחקים וממתקני הספורט. מעבר לצורך אציין, כי אין לי ספק שבשעות מסוימות - בשעות הפעילות עולה מהמקום רעש מסוים, אולם, משלא הוכח בפני כי מדובר ברעש העולה על המותר, והמהווה מטרד, הנני מסיקה כי מדובר ברעש סביר המקובל במגרשי משחקים ומתקי ספורט, וכאמור, דוחה את הטענה. 5.4. חדירת כדורים כאמור, טוען התובע בכתב התביעה כי כדורים ממתקני הספורט חודרים לחצר בית מגוריו וטורדים את שלוותו, מה עוד שבעקבות הכדורים מגיעים השחקנים כדי לאוספם, ובכך מפרים את שלוותו ופרטיותו. דוגמא לחוסר תום הלב של התובע ניתן למצוא בהשואה בין כתב התביעה לסיכומיו, שכן, בעוד שבכתב התביעה מתאר התובע את חדירת הכדורים והשחקנים לחצרו, "הופכים" כדורים אלה בסיכומיו ל"חפצים הנשלחים לחצרו" (סעיף 2.3 לסיכומים), תוך יצירת מצג מדומה כאילו מאן דהוא "שולח" בכוונה "חפצים" לחצר ביתו של התובע, ולא היא כמובן. לא זו אף זו, במהלך הדיון בבית המשפט, הוצגו בפני בהסכמת הצדדים צילומים עדכניים של מיתקני הספורט (הצילומים אינם מצויים בתיק בית המשפט במועד נתינת פסק הדין) ומהם ניתן לראות בבירור רב כי מתקני הספורט מוקפים בגדר רשת קשיחה וגבוהה ביותר (להערכת בית המשפט גובהה נע בין 3 מ' ל- 4 מ') ודומני כי די בגדר רשת זו, על מנת למנוע חדירת כדורים ממיתקני הספורט לחצר מגורי התובע. לא זו אף זו, עוד עולה מאותם צילומים שהוצגו בפני, כי חצר ביתו של התובע נושק באלכסון לפינת מיתקן המשחקים ולמען האמת, לא ברור לי הכיצד - אם בכלל - עוברים כדורי המשחק ממיתקן הספורט לחצר ביתו של התובע. למעלה מן הצורך יצוין, כי על פי אותם צילומים, ניתן לראות בבירור כי הנתבעת פעלה להפחתת ומניעת מעבר כדורים ממתקן הספורט לכיוון חצר ביתו של התובע, ואשר על כן הנני קובעת כי הנתבעת פעלה למניעת המיטרד האמור, אשר עצם קיומו, נתון בספק. 5.5. תאורה רבה התובע מלין על קיומה של "תאורה רבה" המפריעה לו. זה המקום לציין כי למעט ציון העובדה כי "עם רדת ערב מואר המגרש בתאורה רבה מופעלת על ידי טיימר" (סע' 4.3 לכתב התביעה) לא טוען התובע כי תאורה זו מפריעה לו. המיטרד הנובע מהתאורה מפורט לראשונה בסיכומים, שם טוען התובע כי "תאורה כמעט 24 שעות ביממה המגיע לחדר השינה של התובע..." (סע' 2.3 לסיכומים), והרי לך סתירה נוספת בין האמור בכתב התביעה לבין האמור בסיכומים, סתירה המצביעה על חוסר תום הלב של התובע הבאה לידי ביטוי בעצם הגשת התביעה, שכן, בעוד שבכתב התביעה מבהיר התובע כי התאורה נדלקת "עם רדת ערב..." (סע' 4.3 לכתב התביעה) הרי שבסיכומים טוען התובע כי התאורה נדלקת במשך 24 שעות ביממה (!!) ומעבר לצורך אציין כי גם אם היתה התאורה דולקת 24 שעות ביממה, הרי שמעבר לעובדת בזבוז כספו של משלם המיסים, אין בכך כל מיטרד כלפי התובע, שכן אור התאורה נבלע באור יום. מכתב ההגנה, מסיכומי הנתבעת ומהצרופות לסיכומים עולה כי התובע הלין בעבר על התאורה, והנתבעת בהגינותה התחשבה בהפרעה הנטענת וצמצמה את מספר עמודי התאורה מארבעה לשניים "כך שלא יפנו לכיוון ביתך" (ראה מכתב דוברת המועצה מיום 23/12/99), כלומר, גם אם היה מיטרד כלשהוא הכרוך בהדלקת התאורה, הרי שמפגע זה הוסר ואינו קיים עוד, וטרונייתו של התובע בענין זה, כמו גם עצם הגשת התביעה, מהווים שימוש לרעה בהליכי בית משפט. באשר להדלקת התאורה הנוספת, הרי לא יעלה על הדעת שמגרש משחקים ומתקני ספורט ציבוריים יפעלו ללא הדלקת תאורה, וכאמור, משצומצמו מספר עמודי התאורה ובוטלה התאורה שהיתה מכוונת לכיוון ביתו של התובע, הרי שאין לראות בהדלקת התאורה מיטרד. 5.6. הגעת אורחים דומה כי טענה זו הינה המוזרה ביותר מבין טענות התובע. נכון כי בדרך כלל ובאופן טבעי משמשים מתקנים ציבוריים לריווחת תושבי המקום והסביבה הקרובה, אולם, היעלה על הדעת למנוע ממי שאינם תושבי המקום וסביבתו, להנות מקיומם של אותם מיתקנים ציבוריים? לא זו אף זו, לא בכתב התביעה ולא בסיכומים, לא טרח התובע להבהיר מהו המיטרד המיוחס דוקא לאורחים - להבדיל מתושבי המקום וסביבתו, ופעם נוספת, מדובר בהעלאת טענה שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, מה עוד שהתובע נמנע למשל מהמצאת דו"ח מוסמך סטטיסטי אשר יפרט את מספר האורחים המגיעים למקום, לעומת מספר המקומיים, ולמעשה, לא ברור מהו מקור המידע ממנו הסיק התובע כי מגיעים למיתקנים אורחים שאינם תושבי המקום. מדובר בטענה סתמית ורכילותית, אשר מעבר לרצונו של התובע להביא לסגירת הגן והמיתקנים, אין בה ולא כלום. 5.7. כניסת טרקטורונים ואופנועים התובע מלין על כניסתם של אופנועים וטרקטורונים הנוסעים על כרי הדשא של המגרש ומסבים רעש רב. בראש ובראשונה, פעם נוספת נמנע התובע מהמצאת חות דעת של מומחה לאימות טענתו, ואשר על כן, כבר מסיבה זו יש לדחותה. מעבר לצורך אציין, כי גם לטענת הנתבעת, וגם על פי צילומים שהוצגו בפני, עולה כי הנתבעת פעלה למניעת כניסת טרקטורונים לשטח המיתקנים באמצעות העמדת עמודים בצפיפות יחסית. התובע טען כי אין די בצפיפות זו, אלא שאינני מקבלת את דעתו, שכן חובה על הנתבעת לקחת בחשבון למשל, מתן אפשרות לכניסתם של נכים בעגלות נכים, אלונקה של מד"א וכו', ואשר על כן, לא ניתן לצופף את העמודים, מעבר לצפיפות בה הותקנו. עוד יצויין, כי חזקה על הנתבעת שהיא מעסיקה במקום פקחים אשר ירשמו דוחות לבעלי האופנועים והטרקטורונים החודרים למקום, ומכל מקום, זכותו של התובע לפנות בתלונה למשטרת ישראל באם הוא סבור כי מדובר בנהיגה בניגוד לחוק. 6. מהאמור עולה כי שלל טענותיו של התובע הינן חסרות בסיס, ותביעה זו, מוטב היה לו לא היתה באה לעולם. הנתבעת מכחישה את טענות התובע, ומסתמכת על סע' 48 ב' לפקודה הקובע: "שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור, לא יהיה בו מיטרד לענין סימן זה, אף אם הוא גורם לנזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל, והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר..." בענין אשר בפני, אין ספק שמדובר במקרקעין המשמשים את הציבור, ולעניות דעתי, השימוש במקרקעין ויעודם הציבורי אינו גורם לתובע נזק כלשהוא, ובודאי שאינו גורם לו נזק ממוני. השימוש במקרקעין הינו שימוש רגיל וסביר של מקרקעין אשר יעודם לרווחת והנאת הציבור, מה עוד, שבמקרה אשר בפני נקטה הנתבעת בכל האמצעים המתבקשים להפחתת נזק אפשרי מהתובע, כך למשל, הקימה כאמור גדר רשת גבוהה שתמנע מעבר כדורים ממתקני הספורט לחצר התובע, השביתה שני עמודי תאורה שהיו מופנים לכיוון בית התובע, ויצקה עמודים למניעת כניסת כלי רכב ממונעים. לא זו אף זו, השימוש במתקנים הוגבל לשעות מסוימות כך שבשעות המנוחה אסורה הפעילות במיתקנים, ואשר על כן, אין כל בסיס לדרישתו התמוהה של התובע, לסגירת המגרש בשערים ואי התרת כניסה בשעות מסוימות, וכי מדוע לא יהנו, החפצים בכך, מכרי הדשא במקום בכל שעות היממה???. 7. דומה, כאמור, כי תביעה זו מוטב היה לו לא היתה מוגשת, ויתכן שהתובע הינו איש ריב ומדון אשר מוצא הנאה מיוחדת בהתכתשות עם הנתבעת או עם העומד בראשה, וזאת ניתן ללמוד ממכתבו למועצה, (נספח ו' לסיכומי הנתבעת) בו הוא מכנה את הגן הציבורי ומגרשי הכדורסל והקט-רגל כ"מיטרד" וכ"מקום מזויין" (כך!!) ומאיים בהגשת "5 תביעות נגד המועצה" (!!) וסיקורן בעיתונות ובטלויזיה, והכל על מנת להביך את הנתבעת, וכן עולה מהמכתב כי הוֹרָתָה של התביעה הינה נקמנות גרידא "על כך ששלחתם אלי שוטר הביתה, תשלמו את מלוא המחיר...". 8. סוף דבר, מדובר בתביעת סרק מיותרת, ואשר על כן, נדחית בזאת התביעה. שכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק יושת על התובע לטובת הנתבעת וישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום כט' בשבט, התשס"א (22 בפברואר 2001) בנוכחות: דליה גנות, שופטתמטרד רעשאופנועטרקטורון