תביעה לביטול זכרון דברים 1. זו תביעה לפס"ד המצהיר שזכרון דברים שנחתם ביום 29.6.99 (להלן "זכה"ד"), ע"י התובעים מצד אחד וע"י הנתבע 1 מצד שני, בטל ומבוטל, "וכן להורות על ביטול כל הפעולות שנעשו ו/או נרשמו" בעקבות זכה"ד אצל הנתבעים הפורמליים (מס שבח ולשכת רישום המקרקעין). התובעים הם אחים (אח ושתי אחיות) והבעלים הרשומים של חלקים במושע בחלקת קרקע בשפרעם (גוש 10265 חלקה 33, להלן ייקראו חלקיהם של התובעים בחלקה בשם "הנכס"). במהלך הדיונים תוקן שמו של התובע 1 בעקבות פטירתו, ובמקומו בא עזבונו כתובע. זכה"ד נחתם במשרדו של הנתבע 2 (להלן "רמזי"), והוא נועד למכירת הנכס לנתבע 1. לכתב התביעה צורף צילום של מסמך, שלטענת התובעים הוא הוא זכה"ד. בראש זכה"ד נאמר שהוא נחתם ב-10.11.99, אך בסופו נקוב התאריך 29.6.99 כתאריך חתימתו. לכתב ההגנה של נתבע 1 צורף צילום של מסמך, שלטענת הנתבע 1 הוא הוא זכה"ד. בנוסח המצורף לכתב ההגנה לא מופיע בראשו תאריך כלשהו,ורק בסופו מופיע התאריך 29.6.99. בסעיף 4 שבשני הנוסחים נאמר, שהקונה שילם במעמד חתימת זכה"ד "סך של 2. גירסת התובעים בכתב התביעה היא, שהנתבע 1 לא שילם להם את התמורה עבור הנכס, זולת סך 80,000 ש"ח שקיבלו במעמד זכה"ד. התובעים טוענים שלהפתעתם קיבלו הודעה משלטונות מס שבח לתשלום מס בסך 150,000 ש"ח, ומשבררו את הענין גילו שהנתבע 2 החזיק ברשותו מסמכים מזויפים שנחתמו כביכול ע"י התובעים, כולל ייפוי כח בלתי חוזר (ת/5) שנחתם כביכול בפני הנוטריון עו"ד שמחון (להלן "שמחון"). לטענת התובעים גם התאריך בראש זכה"ד הוסף בזיוף, וגם המחיר לממ"ר בסך 60 דולר, שניקב בסעיף 2 לזכה"ד, הוסף בלי ידיעתם והסכמתם. לטענת התובעים אמור היה להחתם חוזה מכר במעמד קבלת התמורה והדבר לא נעשה. לטענת התובעים זכה"ד לא היה מסמך שלם ומחייב, אלא בגדר טיוטה. 3. גירסת הנתבע 1 בכתב ההגנה היא כדלקמן: התובעים מכרו לנתבע 1 את הנכס לפי בקשתו של אחי התובעים רפיק שחאדה (להלן "האח"), כדי לפרוע בתמורה חובות של האח לנושים, ובכללם הנושה סמיר סלים (להלן "סלים"). גם הסך 80,000 ש"ח, ששולם במעמד זכה"ד, שולם לידי האח, ובאותו מעמד הורו התובעים לנתבע 1 לשלם את היתרה לסלים. לטענת הנתבע 1 הוא אכן שילם את היתרה לסלים. לטענת הנתבע 1 מתנערים התובעים בזדון ליבם מהתשלום שנעשה עפ"י מצותם לאח ולסלים, וזאת לאחר שהאח פטר עצמו מחלק מחובו כלפי סלים, ולאחר שסלים מסר הודעה על כך לביהמ"ש במסגרת התביעה שהתנהלה בין סלים לבין האח. הנתבע 1 טוען שהמסמכים לצרך העברת הזכויות בנכס נחתמו כדין ע"י התובעים, וזאת במעמד חתימת זכה"ד ב-29.6.99, כולל יפוי כח בלתי חוזר ושטרי מכר. הנתבע 1 מוסיף שב-21.2.00 נחתם גם ייפוי הכח הנוטריוני בפני שמחון (ת/5). 4. הנתבע 2 - רמזי - טוען בכתב הגנתו שאין עילה כנגדו, ולכן ראוי לדחות את התביעה נגדו על הסף. לטענת רמזי באו אליו הצדדים וביקשו בדחיפות לסיים את העיסקה, ולכן הכין את זכה"ד בכתב יד. לטענת רמזי, שאל את התובעים במעמד החתימה אם קיבלו את התמורה, והאח "ענה לו בקול ברור שענין התמורה הוסדר ביניהם, וכל התובעים שמעו זאת ולא טענו אחרת". לטענת רמזי חתמו התובעים על זכה"ד, על בקשה לרישום הערת אזהרה, על יפוי כח "ולמיטב זכרוני גם על שטרי מכר". רמזי מוסיף: "שום תשלום לא בוצע בנוכחותי". רמזי טוען בכתב הגנתו, שהתובעים הגישו תלונה במשטרה אודות הזיופים, כי "מטרת התובעים היא לסחוט את הקונה כדי שישלם יותר", וכי "ב"כ התובעים פנה אלי והציע שהקונה ישלם עוד 20,000 דולר לתמורה המוסכמת ובכך ייפתר כל הענין". לדברי רמזי "התאריך 10.11.99 הוסף בהיסח דעת, סמוך לרישום הערת האזהרה, והמחיר 60 דולר לממ"ר נרשם בזכה"ד המקורי". רמזי טוען שהמסמך מיום 10.7.00, שצורף לכתב התביעה כנספח, והנחזה כחתום על ידי רמזי, "הושג במרמה ו/או בזיוף" (להלן "נספח ה"). נספח ה', שבו חתימה וחותמת של רמזי, מופנה למשרד מס שבח, וזה לשונו: חיפה 10 יולי 2000 לכבוד משרד מס שבח ומס רכוש נצרת א.ג.נ., הנדון: הודעה על ביטול עסקה מיום 10/11/99 גו"ח 1-2-10265/33 2-2-33 בין שחאדה זריפה, תמאם ושפיק להלן המוכרים לבין מור סמיר שומה: 99096364 אני הח"מ עו"ד רמזי אבו רחמה מיופה כוחם של המוכרים ועורך הסכם המכר של המקרקעין נשוא העסקה מבקש בזה להורות על ביטול העסקה וכל הכרוך בכך לרבות ביטול כל המסים שהוטלו בגין הדווח על העסקה. הנני לאשר כי הסיבה לביטול העסקה הנ"ל נעוץ בכך שהקונה מר מור סמיר טרם שילם את התמורה למוכרים למרות הבטחותיו והתחייבותו עפ"י ההסכם. אשר על כן הינכם מתבקשים להורות על ביטול הועסקה וכן ביטול כל המסים הכרוכים בכך. עו"ד רמזי אבו רחמה 5. אומר כבר עכשו שלעדויות של רפיק ושל רמזי מטעם התובעים, ושל שמחון וסלים ונתבע 1 מטעם הנתבע 1, אני מיחס משקל מועט מאד, בגלל ספקותיי הרבים אודות מהמנותם. הדברים יתבררו עוד להלן מתוך ניתוח העדויות. לעומת זאת נראית לי עדותו של עו"ד ענאן נאסר (עת/2) אמינה. לגבי התובעות 2-3 (זריפה ותאמם) אעיר, שמדובר בנשים פשוטות וחסרות הבנה והתמצאות בדברים הסבוכים שאודותם נשאלו, ולכן ראוי להיזהר בדבריהן שמא שכחו או טעו או לא הבינו את אשר נעשה, אך ביסודם של דברים ניתן לומר שלא התכונו לשקר. אוסיף עוד שעל דבריהן של התובעות 2-3, שהן לא התיצבו במשרדו של שמחון ולא חתמו בפניו, אני מוכן לסמוך, במיוחד בהיות דברן זה מתחזק בראיות אחרות, כפי שיפורט להלן. 6. מהטעמים המפורטים להלן, כל אחד בפני עצמו וקל וחומר בהשתלבם יחד ובהצטרפם לאגודה אחת, נראה לי שראוי להעתר לתביעה, תוך חיוב התובעים בהשבת הסך 80,000 ₪, שהתובעים מודים שקיבלו במעמד חתימת זכה"ד מהנתבע 1 (כשהוא משוערך לפי המדד). אקדים ואומר שניים אלה: א) אינני דן בשאלה אם זכה"ד ממלא או שאינו ממלא את דרישת הכתב, לפי סע' 8 לחוק המקרקעין, שכן הצדדים לא העלו טענה זו בסיכומיהם; ב) רמזי (הנתבע 2) לא הגיש סיכומים. 7. זכה"ד בטל מחמת היותו בלתי חוקי - אין מחלוקת שלפי האמור בזכה"ד, מחיר הנכס הוא כ-60,000 דולר (60 דולר לממ"ר). אין גם מחלוקת (כפי שעולה מהעדויות של שני הצדדים), שהמחיר האמתי היה כ-120,000 דולר. הנתבע 1 מיתמם ואומר שלתובעים היה ענין לרשום מחיר נמוך יותר, שמצדו כביכול לא היה ענין ברישום הסכום המופחת. יתכן שגם לתובעים היה ענין בכך, אבל המעונין העיקרי היה הנתבע 1, שכן עליו מוטל, לפי זכה"ד, לשלם את מס השבח. אכן, התובעים לא העלו טענה זו אודות אי החוקיות כטענה לבטלות זכה"ד, אלא כחלק מהראיות המחזקות את גירסתם. ואולם בנסיבות כשלנו, ראוי שביהמ"ש ייזום את הדיון באי החוקיות. ומדוע? משום שבעניננו גם הסובב את העיסקה היה כרוך במעשי תרמית (פרט לענין המחיר עצמו), כגון הדיווח הכוזב לרשויות המס בענין המועד שבו נחתם זכה"ד (כדי לחסוך לנתבע 1 מסים, ר' עדות רמזי), וכגון הרישום הכוזב במש"ח, שמס השבח חל על המוכרים בניגוד לאמור בזכה"ד (ת/8, סעיף ד(1)(ב)), דיווח שמקטין את התמורה גם מעבר למחיר המוקטן שניקב (60 במקום 120 אלף דולר). בהיות זכה"ד נגוע באי חוקיות, הריהו בטל כמצות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. במקרה דנן ראוי שנסתיר את פנינו מהסעיף 31, שבא לרכך בנסיבות מתאימות את התוצאה הקשה הנובעת מכוח סעיף 30, שכן, כפי שייאמר להלן, לא הוכח שהנתבע 1 שילם עבור הנכס (זולת 80,000 ₪), ואם תמצי לומר ששילם לסלים, לא הוכח שהיה רשאי לשלם לסלים במקום לתובעים. 8. האם הוסכם שהנתבע 1 ישלם את תמורת הנכס לסלים במקום לתובעים? כזכור, הנתבע 1 טען שהוסכם שהוא ישלם לסלים את התמורה (זולת 80,000 ₪), תחת תשלום לתובעים. כיון שאין הנתבע 1 חולק על דברי התובעים, שהם לא קיבלו את התמורה, על הנתבע 1 נטל ההוכחה שהוסכם על תשלום לסלים. אינני סבור שהנתבע 1 נשא בנטל זה. כבר הערתי לעיל הערה כללית בדבר מהמנות העדים השונים. פרט להערה כללית זו, אצביע על העיקריות בתמיהות העולות מגירסת הנתבע 1. א. לפי גירסתו של רמזי, ביקש אותו הנתבע 1 להכין את זכה"ד לפני בוא התובעים והנתבע 1 והאח למשרדו של רמזי, ורמזי הכין את זכה"ד בכתב ידו בטרם יבואו החמשה הנ"ל. הנתבע 1 חולק על דברי רמזי ואומר, שזכה"ד נכתב בנוכחות החמשה (עמ' 7-86 לפרו'). אם כדברי הנתבע 1 כן היה, מה ראה רמזי על ככה, ומה ראו הצדדים ובעיקר הנתבע 1, שלא ביקשו מרמזי שיכתוב בזכה"ד שהתשלום ייעשה לסלים במקום לתובעים? בל נשכח שמדובר בסכום נכבד של של 100,000 דולר. גם אם גירסת רמזי נכונה, היינו שהכין את זכה"ד מראש, מה קושי היה להוסיף בזכה"ד את ההסכמה האמורה? ב. הנתבע 1 מודה שגם לאחר חתימת זכה"ד, לא ביקש בשום שלב מהתובעים, שיאשרו לו בכתב את דבר הסכמתם לתשלום לסלים. במיוחד הדברים אמורים לאור דברי הנתבע 1, ששילם כשני שלישים מהתמורה לחשבון על שם אמו של סלים, ושליש אחד שלשל לידיו של סלים בשטרות מזומנים וללא קבלה. יש לזכור שהנתבע 1 אינו מפשוטי עם, עם הארץ, שכן הוא איש עסקים שנים רבות. תרוצו של הנתבע 1 שבמגזר הערבי די בדיבור בעלמא, כאילו כל מי שנמנה על מגזר זה עומד בדיבורו, אינו נראה בעיניי. ג. מדובר בהמחאת חוב לסלים, שלא עבור חוב שהתובעים חייבים לסלים, אלא עבור חוב שהאח חייב לסלים. התובעים, ולפחות התובעות 2-3, אנשים דלי אמצעים, והנכס היה עיקר הרכוש שנותר להם. למה זה ועל מה זה יותרו על סכום רב כל כך? ועוד, התובע 1 המנוח, יחד עם בנו, היו חייבים לסלים כספים. למה יותר המנוח על חלקו בנכס, כדי שישולם לסלים ע"ח חוב שהאח חייב, כאשר התובע 1 ובנו גם הם היו חייבים לסלים, וסלים נקט בהליכי הוצל"פ נגדם, הרי יכלו לסלק את חובם כלפי סלים ע"י הנכס (ר' עמ' 74 לפרו', דברי סלים, שפתח תיק הוצל"פ נגד התובע 1 ובנו ב-27.5.99). ד. פיו של הנתבע 1 ענה בו, שהוא ידע שאין אהבה ואחוה ושלום ורעות שוררים בין התובעים לבין האח. הנתבע 1 העיד שטלפן לסלים, בעקבות מחלוקת בפניו בין שפיק (התובע 1) לבין האח, וביקש מסלים "שלא יסבך אותו בעניני כספים, יש בעיה וחילוקי דעות ביניהם" (עמ' 83). במצב כזה סביר שהנתבע 1 לא ידרוש שהסכמת התובעים לתשלום לסלים תועלה על הכתב? והאם סביר שישלם שני שלישים לאמו של סלים ושליש המזומנים ללא קבלה? ה. רמזי העיד שהתובע 1 היה בא אליו ושואל מדוע הנתבע 1 אינו משלם לתובעים את תמורת הנכס. והנה, אם נכון שהיתה הסכמה שהתשלום ייעשה לסלים, ושהצדדים הודיעו לרמזי במעמד זכה"ד שענין הכסף "סודר ביניהם" כלשונו (עמ' 7-36 לפרו'), מתבקשת תגובה של רמזי לאמור: "מה תצעק אלי"? ועוד, רמזי חתם על נספח ה' לכתב התביעה, אשר צוטט לעיל בקטע 4, ואף חתם ב-1.7.00 על אישור, שלפיו באו אליו התובעים וטענו שלא קיבלו את התמורה לנכס, והוסיף שם: "הנני מאשר כי לא שולם ע"י הקונה בנוכחותי או באמצעותי סכום כלשהו למשפחת שחאדה בגין העסקה הנ"ל". יצויין שרמזי העיד שלא שמע מפי התובעים 2-3 שהן מותרות על התמורה (עמ' 45 לפרו'). ו. הנתבע 1 העיד שאת ההוראה לשלם לסלים קיבל מהתובע 1 המנוח ומהאח (עמ' 89 לפרו'), ותימה, התובעות 2-3 מה טיבן, הרי הן היו בעלים של שני שלישים מהנכס, ולמה לא שאל את פיהן? אגב אעיר, שאינני מקבל את טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, שהתשלום לסלים הוא בבחינת עסקת מתנה עתידית, ועל כן נחוץ היה מסמך בכתב. לדעתי, אילו הוכח שהוסכם אודות התשלום לסלים במקום לתובעים, היה בתשלום לסלים משום תשלום ראוי של התמורה. כך טוען ב"כ הנתבע 1 בסיכומיו (סע' 32), וסבורני שהוא צודק. 9. האם שילם הנתבע 1 לסלים? התובעים טוענים שהנתבע 1 לא שילם לסלים. אכן ספק רב מאד אם נכונה טענת הנתבע 1. הנתמכת בדברי סלים, שהנתבע 1 שילם לסלים. יודגש שנטל ההוכחה בענין זה מוטל על הנתבע 1. וזה דבר הספקות והתימות: א. מעידים על התשלום רק הנתבע 1 וסלים, וכבר הערתי כללית בענין אמינותם. ב. הנתבע 1 טוען ששילם שני שלישים ע"י הפקדת שיק בחשבונה של אמו של סלים, ושליש אחד לידי סלים במזומנים וללא קבלה. דברים אלה תמוהים, במיוחד אם נשית לבנו לשניים אלה: 1) הנתבע 1 טוען שקשריו עם סלים אינם קשרים של אמון, זולת היותו של סלים לקוח במכון הטסטים למכוניות שבבעלות הנתבע 1 (ר' דברי הנתבע 1 בעמ' 90 לפרו', וכן בעמ' 84, שאמר לאח "שאין לי יחסים טובים עם סלים"); 2) הרקע לתשלום הוא הסכמה של התובעים, שלא בא זכרה במסמך כלשהו. ג. הנתבע 1 טען בכתב ההגנה, שהתשלום לסלים נעשה בחדשים אוגוסט-ספטמבר 1999. והנה לגבי הסכום הנטען שהופקד לחשבונה של אמו של סלים, הוצג מסמך מבנק שההפקדה נעשתה ב-16.7.99. אגב, יושם לב כמה דברים בלתי נכונים נרשמו ע"י סלים בת/13, כולל תאריך הפקס (עמ' 77 לפרו'). ד. סלים טען שהוא נשה באח סכום של מיליון ₪ וחצי בפברואר 1999. סלים פתח תיק בהוצל"פ נגד האח על הסכום הנ"ל. בפרוט התנועות בתיק ההוצל"פ עד 10.1.00, אין מופיע זיכוי של האח בסכום של 100,000 דולר שקיבל סלים לטענתו (ת/14), ובתצהיר של סלים מ-9.1.00 נטען שעד אז לא שילם האח דבר ע"ח הסך מיליון ₪ וחצי (סע' 6 לת/15). סלים ניסה לתרץ זאת בטעות מצד עורך דינו. תרוץ זה אולי יפה כוחו לגבי ת/14, אך דחוק הוא ביותר כאשר מדובר בתצהיר שעליו חתום סלים. יש לזכור שסלים איש עסקים רב פעלים. 10. ייפוי הכח הנוטריוני אצל שמחון הנתבע 1 מביא כתנא דמסייע את העובדה שב-21.2.00 חתמו התובעים אצל שמחון על ייפוי נוטריוני בלתי חוזר, להעברת הזכויות בנכס לנתבע 1, ורואה בכך ראיה ניצחת לגירסתו. אכן, אילו נכונה היתה הטענה, אודות חתימת התובעים על ייפוי הכח בפני שמחון, היה בכך חיזוק ניכר לגירסת הנתבע 1. ואולם סבורני שהתובעים הביאו ראיות מספיקות כדי להוכיח שכלל לא התיצבו בפני שמחון. אנמק זאת. א. התובעות 2-3 כפרו בכך שהיו אי פעם במשרדו של שמחון. כבר ציינתי לעיל שלמרות חולשתה של עדות התובעות 2-3, נוטה אני להאמין להן שלא עלו לראות את פני משרדו של שמחון. ב. לכאורה לא היה צורך כלל בייפוי הכח החדש, בנוסף על ייפוי הכח הבלתי חוזר שנחתם כבר ביום חתימת זכה"ד (ביחד עם כל המסמכים הנחוצים להעברת הזכויות בנכס לנתבע 1, כך טען הנתבע 1 בסע' 3 (ז') לכתב ההגנה). ג. אם שמחון אישר את חתימותיהם של התובעים שבאו לפניו, למה צריך היה רמזי לאשר את חתימות התובעים על פני יפוי הכח? (ר' ת/11, שהוא העותק של יפוי הכח הנוטריוני שהביא עמו שמחון כשהעיד). ד. ביפוי הכח הנוטריוני המקורי, הנושא חותם של שמחון (ת/5), לא נאמר שהתובעים חתמו בפני שמחון. נאמר רק שהתובעים "הופיעו בפני" ו"לראיה הנני מאמת את חתימתם". אכן, נימוק זה אין כוחו רב עמו, שכן אולי מדובר בניסוח בלתי מוצלח. ה. שמחון טען בעדותו שהביא את ת/11 ממשרדו, וכי זה היה העותק היחיד שנותר במשרדו מיום החתימה. והנה תמוה הדבר שעל העותק הזה מופיעה חותמת של לשכת רישום המקרקעין. דבר זה מערער את דברי עו"ד שמחון. הוסף לכך את העובדה שיש שוני בין יפוי הכח ת/5 לבין ת/11. ומהו השוני? זה דבר השוני, שבת/5 החתימות ביפוי הכח מאומתות ע"י רמזי, ואילו בת/11 אין מופיעה חתימת האימות של רמזי. ו. עו"ד נאסר, שהיה בתחילה בא כח התובעים ופרש, העיד על שיחה שהיתה לו עם רמזי, שבה הציג בפני רמזי את טענת התובעים שלא הופיעו בפני שמחון, ורמזי ענה ואמר לו שאכן התובעים לא התיצבו בפני שמחון, וכי "מישהו מטעמו (הכונה מטעם רמזי, י.י.ש.) נשלח לעו"ד שמחוני שהוא גם נוטריון ואישר את החתימות" (עמ' 23 - 24. אגב, רמזי הוא בעל דין, ולכן עדות על דברים שאמר רמזי אינה בבחינת עדות שמיעה). ב"כ הנתבע 1 טוען בסיכומיו ששמחון הוא נוטריון 43 שנים, כאמור בעדות שמחון, והעמיד את שמחון על חזקתו שנוטריון כשר ואמין הוא. משהעלה ב"כ התובעים מדעתו את טענת המהימנות של שמחון, בלי שתהיינה ראיות לכך, רשאי אני לומר דבר שלמדתי מתיקים אחרים, שבהם הופיע שמחון כעד בפניי, ושמחון אישר בהם שנהג לאשר על ייפויי כח נוטריונים חתימות של אנשים שלא הופיעו בפניו, וזאת עשה על סמך דבריו של עו"ד שפנה אליו ואמר לו שהחותמים חתמו בפניו. דבר זה גם מסביר אולי, מדוע אישר רמזי את חתימות התובעים על פני יפוי הכח שכביכול נחתם בפני שמחון. יש גם לזכור שרמזי לא היה עו"ד נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא את תוארו כעו"ד, שהרי הושעה לצמיתות מלשכת עורכי הדין (עמ' 35 לפרו'), וגם עדותו בפני היתה בלתי אמינה, ופיו ענה בו בעדותו שעשה דברים אחדים שאינם נכונים ואף בלתי חוקיים, בנוגע לעיסקה דנן. 11. העולה מן האמור שהן מחמת אי החוקיות של זכה"ד, והן מחמת זאת שלא הוכח שהנתבע 1 שילם לסלים והן משום שלא הוכחה הסכמה מצד התובעים על דבר התשלום לסלים, ראוי לקבל את התביעה, תוך חיוב התובעים בהחזרת 80,000 ₪. בטרם אסיים אעיר: א. אילו הוכח שהנתבע 1 שילם לסלים, אפשר שהיה בכך משום חיזוק מה לגירסת הנתבע 1 בדבר ההסכמה לתשלום לסלים, שכן למה ישלם הנתבע 1 לסלים, בלי שתהיה לו רשות לכך, ויסתכן בטענה מצד הנתבעים שלא שילם להם את התמורה? אך כאמור נדחית טענת הנתבע 1 ששילם. גם באשר להפקדה בחשבון אמו של סלים יש לומר, שאפשר שהיא קשורה לענין אחר. ב. יתכן שנעשתה קנוניה מצד האח והנתבע 1 וסלים, לגזול מהתובעים, ובעיקר מהתובעות 2-3 התמימות, את אדמתם. פרטי הקנוניה לא נתבררו כולי האי, אך עכ"פ היא לא עלתה בידם של הנתבע 1 וסלים. 12. סוף דבר, התביעה מתקבלת, ואני מצהיר שזכה"ד מיום 29.6.99, שנחתם ע"י התובעים והנתבע 1, בטל, ושכל הפעולות שנעשו או נרשמו בעקבות זכה"ד ועל פיו בטלות, כולל אלו שנרשמו אצל רשם המקרקעין ובמשרדי מס שבח. על התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבע 1 סך 80,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 29.6.99, ובתוספת רבית כחוק מהיום, כל זאת עד לתשלום (אינני מחייב בתוספת רבית עד היום, לאור נסיבות המקרה). הנתבעים 1 ו-2 הדדית ישלמו לתובעים סך כולל של 20,000 ₪ הוצאות המשפט. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. נכתב ונחתם ביום: כ"ט באדר תשס"ד (22 במרץ 2004). י. יעקבי-שווילי - סגן נשיא חוזהזכרון דברים