הפרעות פסיכונוירוטיות - אחוזי נכות

התביעה דנן הינה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה בעקבות תאונת דרכים בה היא נפגעה בתאריך 3/2/99.   הנתבעת הינה מבטחת השמוש ברכב בו נפגעה התובעת. התובעת שהינה תושבת קרית שמונה, קיבלה לטענתה את רוב הטיפולים בבית החולים בצפת וכן בקופת החולים וכי עד היום היא מקבלת טיפולים כאמור כך שנגרמו לה הוצאות רבות לצורך הנסיעות. אין חולק בין הצדדים בשאלת החבות, אך הם חלוקים בשאלה של גובה הנזק.   במהלך הדיון מונה פרופ' שרף כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התובעת וקביעת נכותה בתחום הנוירו פסיכיאטרי.   פרופ' שרף אשר בדק את התובעת, חיווה את דעתו לפיה לתובעת נגרמו 10% נכות צמיתה בגין חבלה בגולגולת וכן זעזוע מח.   למומחה נשלחו שאלות הבהרה והוא אף נחקר לפניי על חוות דעתו.   הצדדים חלוקים ביניהם באשר לממצאיו של המומחה אך לעניין הזה אדרש בהמשך.   לצורך חישוב גובה הנזק שנגרם לתובעת, יש לקבוע את נתוני הבסיס לצורך עריכת החישוב אך גם בעניין זה הצדדים חלוקים.   עיסוקה של התובעת:   בכתב התביעה צויין בסעיף 1 כי התובעת הינה עקרת בית. בפירוט נזקיה המיוחדים (סעיף 20 לכתב התביעה) לא הועלתה טענה כלשהי מצד התובעת להפסד שכר בעבר בגין התאונה.   גם כשנבדקה על ידי המומחה פרופ' שרף, ציינה התובעת כי הינה עקרת בית וכי מאז לידות ילדיה איננה עובדת (ר' פרק "תולדות העבר" בחוות דעתו של פרופ' שרף).   במסגרת הליכי הביניים במהלך ניהול התיק, נתבקשה התובעת לענות בתצהיר על שאלון שהופנה אליה ובאותו תצהיר נטען לראשונה כי עובר לתאונה התובעת עבדה כממלאת מקום עוזרת גננת בעירית קרית שמונה, כי היא השתכרה בממוצע 700 ₪ לחודש וכי היא חזרה לעבודתה בחודש אפריל 2000 וכשנשאלה במה היא עבדה במועד מתן תצהיר התשובות לשאלון היא צינה כי היא עובדת כממלאת מקום עוזרת גננת בעירית קרית שמונה ומשתכרת כ - 700 ₪ לחודש (ר' תשובות לשאלות 16, 18, 29 ו - 30 לשאלון מוצג נ/3).   בחקירתה לפניי חזרה התובעת וטענה כי היא עבדה באותו תפקיד, חשבה להתקדם ולנהל גן משלה אך תכניות אלו נגדעו באיבם בשל מצבה הרפואי בעקבות התאונה (ר' עמ' 8 ו - 11-12 לפרוטוקול).   התובעת לא פירטה באיזו תקופה היא החלה לעבוד בעבודתה כממלאת מקום עוזרת לגננת, לא הוצגו תלושי שכר ובניגוד לנטען בסיכומי ב"כ התובעת, לתחשיב הנזק מטעמה לא צורפו אסמכתאות כלשהן לעניין עבודתה הנטענת של התובעת באותה עבודה.   גם אם אקבל את עדותה של התובעת כי היא עבדה כממלא מקום כאמור, הרי שהן מעדותה והן מעדות בעלה עולה כי מדובר בעבודה לא סדירה ולא קבועה, עבודה למספר ימים אחת לכמה חודשים. התובעת כאמור ציינה בפני המומחה, כי מאז לידת ילדיה איננה עובדת והיא לא ידעה לתת הסבר לדברים אלו בחקירתה הנגדית, בתשובותיה לשאלון אשר ניתנו בחודש אוגוסט/2000 טענה התובעת כי היא חזרה לעבודתה בחודש אפריל/2000 וכי במועד מתן תצהיר התשובות לשאלון זו היתה עבודתה.   לעומת הצהרה זו בתצהיר התשובות לשאלון, טענה התובעת (עמ' 8 לפרוטוקול) כי היא חזרה לעבודה בחודש אפריל/2000 אך הגננות לא היו מוכנות לקבל אותה שתעבוד איתן בשל התנהגותה מאחר והיא צעקה על הילדים ולא היתה מרוכזת, וכי למעשה מאז התאונה ב - 3/2/99 היא לא חזרה לעבודה.   באשר לטענתה של התובעת, כי היא חשבה להתפתח ולנהל גן ילדים משלה אישרה הנ"ל בחקירתה כי לצורך ניהול גן ילדים או אף לצורך עבודתה כסייעת או כגננת היא חייבת ללמוד ולקבל תעודה מוכרת לשם כך, וכי אין לה תעודה כאמור (ר' עמ' 12 לפרוטוקול).   יוצא אם כן שהתובעת מנסה ליצור בדיעבד תמונה שונה מהמציאות באשר למצבה התעסוקתי עובר לתאונה במטרה לקבל פיצוי בגין נזק שלא נגרם לה או לכל הפחות לא הוכח וכל זאת מבלי להתייחס לכך שבכתב התביעה לא נטען להפסד שכר בעבר או לכך שהתובעת עובדת, וטענות אלו שמועלות על ידיה כעת, הן בגדר הרחבת חזית ובדין הועלתה התנגדותו של ב"כ הנתבעת בשאלה זו אך הדברים מצויינים כאן לאור השלכתם על קביעת מהימנותה של התובעת ואמינות תביעתה וטענותיה באשר להיקף נזקיה.   לאור כל האמור לעיל, אם בשל העובדה כי העניין לא נטען בכתב התביעה ואם בשל כך שהנזק לא הוכח הרי שהתוצאה תהיה אחת והיא שלתובעת לא יפסק פיצוי כלשהוא בגין הפסד שכר בעבר.   עזרת צד ג':   בעקבות התאונה, טוענת התובעת, היא נזקקה לסיוע ועזרה מהזולת במיוחד לשם ביצוע עבודות הבית והטיפול בבני ביתה ומשפחתה וזאת בשל מצבה הרפואי כאמור לאחר התאונה.   בתצהיר התשובות לשאלון (מוצג נ/3) נשאלה התובעת באשר לעזרה שהיא נזקקה לה וזהות העוזרים ובתשובה לשאלה זו היא מציינת, בתשובה לשאלה 46 כי בתה ובעלה עוזרים לה בכל הקשור לעבודת הבית מאז התאונה ללא תשלום ובאופן תמידי.   לדברי התובעת, היא לא העסיקה עוזרת לפני התאונה.   קשייה של התובעת בביצוע עבודות הבית וההזקקות לעזרת בתה אף פורטו בתשובות לשאלות 31 ו - 32 לשאלון.   במהלך חקירתה הנגדית לפני טענה התובעת לראשונה ובמסגרת חקירתה הנגדית, כי היא העסיקה עוזרת בית (ר' עמ' 11 לפרוטוקול) ושם היא מציינת:   "אחרי התאונה העסקתי מישהי, חברה טובה שלי שניקתה לי את הבית, היא גם שכנה שלי וכיום היא נרקומנית ... לא זוכרת לכמה זמן העסקתי אותה, זה היה כשממש הזדקקתי לה, העסקתי אותה פחות משנה זה היה לסירוגין שהבית היה ממש מסריח ומלוכלך, זה היה מידי פעם ולא באופן קבוע".   ובהמשך:   "לשאלתך איך אני מסבירה שעד עצם היום עד הגשת התביעה אני נעזרת באופן קבוע בעוזרת בית, לא מדובר באותה עוזרת אלא חברה אחרת. אני שילמתי לאותן חברות שעזרו לי, אם לא בכסף אז בפיצוי, הייתי קונה להם דברים".   עניין זה כאמור, נטען לראשונה על ידי התובעת במסגרת חקירתה הנגדית והיא לא הצליחה לתת הסבר מדוע טענות אלו לא נטענו במסגרת תצהיר התשובות לשאלון.   יתרה מכך, בעלה של התובעת אשר גם הוא העיד לפניי ציין בעדותו (עמ' 13 לפרוטוקול) כי לאחר התאונה הם לא העסיקו עוזרת בית.   עוד ציין בעלה של התובעת בעדותו (עמ' 13 לפרוטוקול) כי הוא זה שעושה את כל נקיונות הבית, כי אחרי התאונה הוא עוזר יותר מבעבר בעבודות הבית וכי גם בתו בת ה - 14 עוזרת. יוצא אם כן, שהתובעת איננה מדייקת בדבריה ומעלה טענות חדשות בניגוד להצהרה קודמת שלה ובניגוד לעדותו של בעלה, ושוב ככל הנראה במטרה להציג תמונה בפני בית המשפט, תמונה שאיננה תואמת את המציאות, כי התובעת נאלצה להעסיק עוזרת או עוזרות לביצוע עבודות הבית לשם קבלת פיצוי על כך מהנתבעת.   בסיכומיו טוען ב"כ התובעת, כי יש לפסוק לה פיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופת העבר ממועד התאונה ועד היום על סך של 40,000 ₪! כשההוצאה לעזרת צד ג' מוערכת בסכום של 1,000 ₪ לחודש.   עם כל הכבוד הראוי לטענותיה של התובעת, הרי שלפי תמונת המצב שהועלתה לפניי, אין פני הדברים כך.   על פי העדויות שנשמעו לפני, הרי טענת התובעת בדבר העסקת עוזרת בתשלום או בשווה כסף התבררה כלא נכונה והעזרה שניתנה במידה וניתנה, היתה של בני המשפחה, בעלה ובתה של התובעת.   השאלה הנשאלת היא האם מדובר בעזרה החורגת מגדר העזרה הרגילה שבני משפחה נותנים לנפגע והאם היקף העזרה אכן מגיע כפי טענת התובעת לסכום של 1,000 ₪ לחודש?   המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובעת נותרו 10% נכות, קביעה שגם היא שנויה במחלוקת, אך גם אם אצא מנקודת ההנחה כי אכן זהו מצבה של התובעת, הרי שגם קביעת המומחה איננה תואמת את מצבה של התובעת כפי שהיא מנסה להציגו.   התובעת למעשה טוענת כי היא הפכה לשבר כלי שאיננה מסוגלת לבצע עבודה כלשהי וכי כל עול הטיפול במשפחה ובמשק ביתה מוטל כעת על כתפי בעלה ובתה בת ב - 14.   עם כל הכבוד לטענותיה של התובעת, אין זו התמונה האמיתית המתקבלת מהעדויות לפניי ואף אם נותרה מגבלה כלשהיא אצל התובעת, עניין שיידון בהמשך, אין משמעות הדבר הפיכת התובעת לשבר כלי או לתלותה המוחלטת בבני משפחתה לשם הטיפול במשק ביתה. יש לציין כי לתובעת ובעלה נולד תינוק כחודשיים לפני מועד הדיון לפני, לתובעת ולבעלה בנוסף לאותו תינוק שלושה ילדים נוספים וברור הוא שבמשפחה מעין זו, סיוע ועזרה של בן הזוג הינו בגדר דבר טריוויאלי ומובן מאליו.   טענת התובעת כאמור בדבר העסקת עוזרת בית, התבררה כלא נכונה ואין לפניי אסמכתא באשר להיקף העזרה שהיא הזדקקה לה בעקבות התאונה.   אינני שוללת את הטענה כי התובעת נזקקה לעזרה לאחר התאונה אך אין לקבל את טענתה בדבר היקף העזרה כפי שהועלתה על ידה.   מדובר כאמור בעזרה שניתנה על ידי בני המשפחה ולאחר בחינת הטענות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעדויות שנשמעו לפניי ומהתיעוד הרפואי שיש בו כדי לשקף את מצבה של התובעת לאחר התאונה, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר על סך 1,000 ₪.   הוצאות נסיעות וטיפולים:   התובעת טוענת כי בשל נסיעותיה הרבות לבתי חולים ולמרפאות קופ"ח לצורך קבלת הטיפולים נגרמו לה הוצאות רבות.   התובעת שהינה תושבת קרית שמונה, קיבלה לטענתה את רוב הטיפולים בבית החולים בצפת וכן בקופת החולים וכי עד היום היא מקבלת טיפולים כאמור כך שנגרמו לה הוצאות רבות לצורך הנסיעות.   עוד טוענת התובעת כי בנוסף לנסיעות נגרמו לה הוצאות לצורך קניית תרופות וקבלת טיפולי פיזיוטרפיה.   לטענת התובעת, יש לפסוק לה פיצוי בסכום גלובלי של 4,000 ₪ בגין נזק זה מאחר והיא לא שמרה על קבלות.   הקבלות שהוצגו לתיק בית המשפט (מוצג נ/4) מתייחסות לתקופה הסמוכה לתאונה בלבד כאשר צורפו מספר קבלות הנושאות את אותו התאריך, 18/3/99, וההסבר שהתובעת נותנת לכך בחקירתה (עמ' 12 לפרוטוקול):   "לשאלתך איך מ - 18/3 יש לי 4 קבלות על מוניות ועוד קבלה על דלק, אני עונה שקופת החולים שלנו נמצאת במקום ומביתי לקופת חולים זו חתיכת דרך, מקופת חולים למרפאה כללית שלנו זה עוד דרך, באותו יום יכול להיות שהייתי בבדיקה, אולי הלכתי לקנות אופטלגין, שאלות כאלה אני לא זוכרת".   גם טענת בעלה של התובעת (עמ' 13 לתצהיר) כי הוא הפסיד ימי עבודה לצורך הסעת אשתו לטיפולים ולפיזיוטרפיה לא גובתה באסמכתא כלשהי והיא נותרה בעיני כטענה בעלמא וללא הפרוט הראוי כך גם טענתו לעניין הוצאות על סך 4,000 ₪ שנגרמו להם לצורך הטיפולים (ר' עמ' 13 לפרוטוקול). מעיון בתיעוד הרפואי שצורף ניתן ללמוד גם על היקף הטיפולים שהתובעת קיבלה ורחוק המצב מלשקף הוצאות נסיעות וטיפולים כפי שטוענת להם התובעת.   נזק זה גם הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה ומעיון בתיעוד הרפואי שנטען והמסמכים שהוגשו, לא ניתן לפסוק לתובעת בגין אז נזק זה יותר מהסך של 200 ₪.   חוות הדעת של פרופ' שרף:   בטרם אמשיך בסקירת היקף הנזקים הנטענים על ידי התובעת, ובשל הרלוונטיות של ממצאי חוות הדעת ומסקנותיו של פרופ' שרף המומחה מטעם בית המשפט, לאבות הנזק הנוספים אתייחס תחילה אם כן לממצאיו של פרופ' שרף.   כאמור, פרופ' שרף מונה על ידי בית המשפט כמומחה רפואי לבדיקת התובעת וקביעת נכותה בתחום הנוירו פסיכיאטרי. פרופ' שרף בדק את התובעת והעריך את נכותה בשעור של 10% בגין חבלה בגולגולת וזעזוע מוח.   הנכות נקבעה לפי חוות דעת פרופ' שרף לפי סעיף 29(11) לתוספת הראשונה לתקנות המל"ל מותאם לתקנה 34ב' לאותן תקנות.   סעיף 29(11) בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 בפרק השלישי המתייחס לתסמונות נוירולוגיות והפרעות פרכוסיות מתייחס למונח אנצפלופט ENCEPHA LOPATHIA). (CHRONIC POST TRAUMATIC BRAIN SYNDROME)   וקובע:   "בהפרעות הנוירולוגיות האורגניות כגון שיתוקים, הופעות אפלפטיות, הפרעות דיבור, ירידה ברמה השכלית, שינויים באישיות וכדומה - יקבעו אחוזי הנכות בהתאם לסעיפים המתאימים".   כאמור פרופ' שרף בהעריכו את אחוזי הנכות ציין כי נכותה של התובעת הינה בהתאם לסעיף הנ"ל בהתאמה עם סעיף 34ב' באותה תוספת.   סעיף 34 ב' ממוקם בפרק הרביעי לאותה תוספת ראשונה לתקנות המתייחס להפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות.   סעיף 34 קובע מספר דרגות של הפרעות פסיכונוירוטיות' שבעה במספר' כאשר אחוזי הנכות שנקבעים, נעים בין 0% ל - 100%.   סעיף 34 ב' עליו מתבסס פרופ' שרף קובע 10% נכות במצב שמתואר שם כדלקמן:   "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה".   לעומת סעיף זה, סעיף 34א' קובע 0% נכות למצב שבו:   "ישנם סימנים קלים אך אין הפרעות בהתאמה הסוציאלית, כושר העבודה לא מוגבל".   בחיפוש בחוות דעתו של פרופ' שרף לבסיס עליו הוא הגיע לאותה מסקנה ניצב בפניי קושי, קושי אשר התגבר לאחר חקירתו של המומחה לפני בבית המשפט.   בפרק "הבדיקה" בחוות הדעת מציין פרופ' שרף:   "צלולה ומתמצאת הולכת בצליעה גסה על רגל ימין (צויין בטעות "רגל שמאל" - ג.ב.) . יציבה תקינה . לחץ דם 140/85 . פונדוס ועצבי ראש בלי ממצא . מוסרת על רגישות בתנועות צוואר קיצוניות . מבחן לסגו S.L.R שליליים. במדידה אין דלדול בירך שוק וכף רגל ימין... ... החזרים תקינים סימטרית ותחושה לסוגיה שמורה. אין סימנים צרבלריים".   בפרק "דיון ומסקנות" בחוות הדעת מציין פרופ' שרף:   "... סבלה חבלה בגולגולת עם זעזוע מח, אושפזה מספר ימים להשגחה, התלוננה על כאב ראש ופסיכיאטר איתר תגובת דחק חריפה. בהמשך היתה בטיפולים אורטופדיים וכן נבדקה ע"י נוירולוג ונוירוכירוג, תלונותיה כיום כפי שפורטו לעיל, הבדיקה הנוירולוגית תקינה, בהליכה בולטת החמרה בצליעה שלא נמצא לה בסיס אורגני".   באשר לעניין איבוד ההכרה של התובעת, פרופ' שרף מתייחס לכך בתשובותיו לשאלות ההבהרה והן בחקירתו לפניי (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). הנ"ל ציין כי התובעת מסרה לו כי איבדה את הכרתה וכי על פי התיעוד שהוצג לפניו הוא יכול להסיק כי אכן היה אבוד הכרה וזעזוע מוח אך זה לא הדבר שקובע לגבי הנכות (עמ' 5 שורה 30-32 וכן עמ' 6 שורות ראשונות).   המומחה קבע את ממצאיו כפי חקירתו על סמך התיעוד הרפואי ובהתבסס על כך שהתובעת התלוננה משך תקופה ארוכה על כאבי ראש - עם הצגת התיעוד הרפואי הרלוונטי לפניו אישר פרופ' שרף כי מלבד חודשים ספורים לאחר התאונה אין תיעוד רפואי על תלונות מסוג זה.   בחקירתו (עמ' 6 לפרוטוקול) מציין פרופ' שרף:   "העובדה שהיתה החמרה לגבי הרגל (החרפת הצליעה המצויינת בחוות הדעת ג.ב.) יש לזה משקל אבל צריך לקחת בחשבון שבשיטה הקיימת אין נפגע שלא מחמיר את התלונות שלו מסיבות מובנות. אם לתובעת היו תלונות בלתי סבירות ועם הבדיקה הנוירולוגית יש שיטות לבדוק התחזות, אז כמובן התמונה היתה שונה לחלוטין. אני התרשמתי מהתובעת מהתיעוד היא היתה אצל נוירולוג, נוירוכירוג וגם אצל פסיכיאטר בתקופת האשפוז, אם אני מתרשם שהדברים סבירים אז אני קובע נכות כפי שאני מוצא לנכון. אין דבר למדוד על גרף כמה כאבי ראש יש או אין... ... הטיפול הוא נגד כאבים, להוריד מתח ולחצים, הטיפול הכי טוב היה אם ההליך המשפטי היה נגמר תוך שבועיים".   ובהמשך לעניין תגובת הדחק החריפה לתאונה (עמ' 6):   "התגובות החריפות האלה הם לא ממשיכות בתור בעיה נפשית, זו תגובה חריפה שחלפה, ובהמשך היו לה כאבי ראש".   ובאשר לקביעת הנכות לפי סעיף 29(11) ו - 34ב' עונה פרופ' שרף (עמ' 6):   "מכל מה שאבחנתי כתוב, לא אבחנתי בשיתוקים ולא באפילפסיה אם היו לה כל הסימנים המופיעים באותו סעיף (הכוונה לס' 34 ב' ג.ב.) היא היתה מקבלת 100% סעיף 29(11) זה תסמונות נוירולוגיות לאחר חבלת ראש, לא כולם פורטו ואני לא כתבתי את תקנות המל"ל ולדעתי זה כתוב רע מאוד".   ובהמשך לעניין סעיף 34ב' לתוספת לתקנות (עמ' 7):   "סעיף 34ב' הגבלה באופן בינוני לכן הניסוח של הסעיף הוא לא רלוונטי עבורי, אדם שסובל מכאבי ראש ונכות המקובלת היא 10%, גם אם האיש עובד, כאבי ראש יגבילו את תפקודו ולכן הוא מקבל את הנכות שהוא מקבל, זאת אומרת שההגדרה בסעיף היא משנית".   ובהמשך:   "המצב של התובעת הוא אחרי זעזוע מוח, אני אבחנתי את מצבה ואחר כך חיפשתי סעיף שיתאים לה 10%. אין בספר סעיף של נכות בגין זעזוע מוח. בחרתי דווקא בסעיף 34ב' ולא בסעיף 34א' כי הניסוח של הסעיף הוא בברירת מחדל ואין לה סעיף אחר אז אתה נותן את הסעיף הזה. הנכות של התובעת לעניות דעתי היא סעיף 37 (צ.ל. 34 ג.ב.) שזה 10% וכל היתר זה סמנטיקה".   מחקירתו של פרופ' שרף למעשה, עולה תמונה בעייתית, המומחה לא ביצע את בדיקתו כפי שמתבקש מהוראות התקנות. חוות דעתו נסמכת למעשה על תלונות סובייקטיביות של התובעת והוא אף מאשר כי לו ההליך היה נגמר תוך שבועיים תלונות אלו היו פוחתות (ר' ציטוט לעיל), המומחה ציין אף בחוות דעתו באשר לשאלת החמרת הצליעה ברגל ימין של התובעת כי להחמרה זו אין בסיס אורגני. המומחה אישר כי אין תיעוד רפואי לאחר חודשים בודדים לאחר התאונה.   המומחה למעשה וכפי שהוא אישר בעצמו בחקירתו לפניי , קבע כי יש לפסוק לתובעת 10% נכות ולאחר קביעה זו הוא התחיל לחפש אחר סעיף בתקנות שיתאים לנכות דבר הפוך ממה שהוא היה אמור וחייב לעשות.   כפי שציינתי, סעיף 34 לתוספת הראשונה קובע דרגות של אי התאמה סוציאלית כשהנכות נעה בין 0% ל - 100% אך בבדיקתו לא היה כל נסיון לבדוק קיומם של התנאים הקבועים באיזה מתת הסעיפים לקביעת הנכות אלא שהסעיף נבחר באופן שרירותי על מנת לפסוק לתובעת 10% נכות.   הטענה בדבר היות הניסוח "עניין של סמנטיקה בלבד" כפי דברי פרופ' שרף, איננו מקובל עליי ובקביעת הנכות על המומחה להראות את הבסיס שלפיו נקבעת הנכות וכן בדיקת ההתאמה לאותו סעיף אם בבדיקה קלינית ואם בעיון במסמכים, דבר שבמקרה דנן לא נעשה.   מעדותו של פרופ' שרף בולט כי הנ"ל קבע נכות לתובעת ביד רחבה מטעמים של רחמנות גרידא אך עם כל הכבוד הראוי לעבודתו ולמומחיותו של המומחה, אין הדברים נקבעים כך.   במסגרת קביעת הנכות, ולצורך העניין, התנאים הקבועים בסעיף 34ב' לתוספת הראשונה מדובר על אבחנה על סמך סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים וכאשר הסימנים האובייקטיביים נעלמים חודשים בודדים אחרי התאונה והתלונות הסובייקטיביות של התובעת אמורות להיות מוטלות בספק לאור הסתרת מידע מהמומחה (ההפלה, התעסוקה) והצגת מצגים שאינם תואמים את המציאות (החרפה בצליעה ללא הסבר אורגני), לא ברור על סמך מה ועל איזה בסיס מסיק המומחה את מסקנותו מלבד מצב של רחמנות וטוב לב אך כפי שציינתי, לא כך נקבעים אחוזי הנכות.   במצב דברים זה ובהעדר התאמה בין קביעת המומחה לגבי הנכות ובחירת הסעיף בתקנות ללא התאמה לבסיס עובדתי או ממצאי הבדיקה, אין לי אלא לקבוע כי אין לקבל את קביעתו של המומחה בדבר אחוזי הנכות של התובעת. אמנם מדובר בעניין שבמומחיות תחום מומחיותו של המומחה איננו תחום המומחיות של בית המשפט אך בית המשפט איננו אמור לשמש חותמת גומי לכל קביעה של מומחה, ובכלל זה גם מומחה רפואי והקובע האחרון בעניין זה הוא בית המשפט בלבד.   כאשר מתערער הבסיס עליו מושתתת חוות הדעת ועולה בברור כי המומחה לא ערך את חוות דעתו על בסיס הבדיקות המתבקשות והמתחייבות, וכאשר המומחה מאשר בעצמו כי הוא קבע את הנכות לפי ראות עיניו ורק לאחר מכן חיפש לו סעיף מתאים בתקנות, עם כל הכבוד הראוי, קביעה כזו של המומחה, אין לקבל.   עזרת צד ג' והוצאות לעתיד:   כפי שציינתי לעיל ומשלא קיבלתי את חוות דעתו של המומחה ומשלא שוכנעתי מעדותה של התובעת בשאלה של הזדקקותה לעזרת צד ג' בעבר וכן לעניין ההוצאות הנטענות על ידה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין אבות נזקים אלו לעתיד.   אובדן כושר השתכרות:   כפי שצויין לעיל בתחילת דבריי טענת התובעת בדבר עבודתה לפני התאונה, הפסקתה בשל התאונה וגדיעת תכניותיה להקמת גן פרטי בעקבות התאונה, לא נתקבלה ואיננה תואמת את התמונה המשתקפת מחקירתה הנגדית לפניי.   גם הקביעה לעיל באשר לחוות דעתו של פרופ' שרף, מביאה אותי למסקנה כי לא הוכח קיומו של נזק כללי של אובדן כושר השתכרות ועל כן, אין לפסוק לתובעת פיצוי בגין אב נזק זה.   כאב וסבל:   לאחר התאונה, אושפזה התובעת למשך 5 ימים להשגחה, טופלה משך תקופה בטיפולים שונים ובכללם טיפולים פיזיוטרפיים, משלא קבלתי את חוות דעתו של פרופ' שרף באשר לאחוזי הנכות, הדרך לחשב את הנזק הלא ממוני איננה לפי אותם אחוזי נכות אשר נפסלו כאמור.   בהתחשב בחומרת הפגיעה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתיעוד הרפואי, ובהיקפה, ובהתחשב בטיפולים הרפואיים שהתובעת עברה ובהתחשב בתקופת אשפוזה, אני קובעת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 15,000 ₪ להיום.   מהימנות התובעת:   כפי שציינתי גם לעיל, מעדותה של התובעת ומעיון ברישומים בחוות דעתו של פרופ' שרף, עולה תמונה לפיה התובעת מנסה לנפח נזקיה בנסיון ובתקווה להגדיל את סכום הפיצויים שהיא תקבל מהנתבעת בשל התאונה.   אי הדיוקים וההגזמות פורטו לעיל, ואין בהם אלא להטיל צל כבד על אמינותה ומהימנות דבריה של התובעת.   לסיכום:   לאור כל האמור לעיל, נזקיה של התובעת כפי שצויין לעיל, הינם כדלקמן:   עזרת צד ג' - 1,000 ₪. הוצאות נסיעות וטיפולים - 200 ₪. כאב וסבל - 15,000 ₪.   סה"כ - 16,200 ₪.   אינני רואה מקום לחייב את התובעת בהחזר הוצאות שכר טרחת המומחה פרופ' שרף בשל הצורך במינויו.   לסכום הפיצוי לעיל, יתווסף שכר טרחת עורך דין בשעור 13% וכן החזר האגרה ששולמה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהגשת כתב התביעה.   הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.     ניתן היום ז' בכסלו, תשס"ג (12 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.     המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.       ג'אדה בסול, שופטת נזק נפשי / נכות נפשיתנכותהתחום הנפשיאחוזי נכותהפרעה פסיכונוירוטית