הוכחת גניבה ממעביד

הוכחת גניבה ממעביד בפנינו תביעה ותביעה שכנגד. עניינה של התובענה שבפנינו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשים בגין שעות נוספות, עלות בדיקת פוליגרף ופיצויי בגין עוגמת נפש. התביעה שכנגד הינה על נזקים ישירים בגין גניבה ממעביד שנגרמו לנתבעת על ידי התובעת. להלן הרקע העובדתי: התובעת הועסקה בנתבעת במשך 17 שנה, החל מתאריך 17.10.83 ועד 24.5.00. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמכינת הזמנות ומוכרת ובשנים האחרונות כקופאים בחנות המפעל של הנתבעת בתל אביב. שכרה של התובעת (כולל משכורת י"ג ותוספות קבועות) היה כ 6,500 ₪ וכ- 295 ₪ ליום עבודה. בתאריך 22.5.00 נקראה התובעת למנהל ולאחראי עליה במקום העבודה, מר יחזקאל גטשל, בטענה כי היא גונבת ומועלת בכספי החנות וציווה עליה לעזוב את מקום עבודתה לאלתר. בתאריך 24.5.00 נשלח אליה מכתב פיטורים בו נאמר כי בשל מעשיה הינה מפוטרת ללא פיצויי פיטורים וללא כל הודעה מוקדמת. לאחר הפגישה דרש מנהל הנתבעת כי התובעת תחתום על מסמך בו היא מודה כי מעלה בכספי החברה ובעקבות כך תפוטר ללא כל פיצויי פיטורים ובתמורה לכך לא תוגש נגדה תלונה במשטרה. התובעת, הטוענת כי אין עוול בכפה, סירבה. התובעת הכחישה את הטענות שנטענו נגדה על ידי המנהל הנתבעת והציעה כי תבדק בבדיקת פליגרף על מנת לשלול או לאמת את הטענות שהועלו נגדה אך הלה סירב. כמו כן עד יום הגשת התביעה לא נמסר לתובעת מהו גובה הסכום אשר ניטען כי גנבה, והתובעת אף לא נדרשה להשיב סכום כלשהוא. להלן תמצית טענות התובעת: מספר חודשים בטרם פיטוריה טען המנהל בפני התובעת כי בשכרה הוא יכול להעסיק מספר עובדים או את בת חברתו. התובעת עבדה מדי חודש כ- 198 שעות מידי חודש אולם בפועל קיבלה שכר לפי 186 שעות חודשיות מבלי לקבל את שכר השעות הנוספות שביצעה. הנתבעת סירבה לבקשתה של התובעת להמציא לה את כרטיס שעות הנוכחות שלה על מנת שתוכל להוכיח טענתה זו. בעקבות פיטוריה ונסיבות פיטוריה תתקשה התובעת למצוא מקום עבודה חדש, כמו כן נגרם לה נזק רב ועגמת נפש בעקבות פיטוריה הבלתי מוצדקים. לעניין התביעה שכנגד: התובעת מכחישה את כל טענות התובעת שכנגד. לאחר פיטוריה נפגשה התובעת עם הגב' ריקי שמואל (מנהלת חנות הנתבעת) בנוכחות בני משפחתה של התובעת, והנ"ל הודתה כי עדותה במשטרה וטענותיה שכנגד הנתבעת נעשו בלחץ מעבידה אשר איים לפטרה. אין בידי הנתבעת כל ממצא או ראיה אשר יש בהם להעיד כי התובעת גנבה כספים בקופת הנתבעת. טענות הנתבעת כי התובעת ביצעה גניבה שיטתית לאורך שנים הנה חסרת כל בסיס ובמיוחד לאור העובדה כי מדובר בחברה בורסאית אשר קיימת בה בקרה פנימית וחיצונית וגניבה שיטתית היתה מתגלה במהירות ולא לאחר שנים כפי שטוענת הנתבעת. לתובעת אין כל נגיעה לממצאים או פעולות שבוצעו לאחר סיום עבודה אצל התובעת בתאריך 22.5.00. בתאריך 31.12.00 בוצעה ספירת מלאי אצל התובעת והתברר כי קיים עודף מלאי אצל התובעת, ומכאן שלא קיים כל ממצא אשר יש בו להעיד על גניבת מלאי על ידי התובעת. כמו כן בעת עבודתה בקופת הנתבעת לא עברו תחת ידי התובעת סכומים כה גבוהים כפי שנקבה הנתבעת בתביעתה שכנגד והתובעת אינה היחידה שנגעה בקופת הנתבעת. להלן טענות הנתבעת: התובעת עסקה במשך תקופה ארוכה בגניבות מתוכננות בקופת הנתבעת בסכומים של מאות אלפי שקלים שנתגלו בפברואר 2000. בעקבות מעשיה הוגשה תלונה למשטרה והוצא כתב פיטורים לתובעת. מנהל הנתבעת מעולם לא טען בפני התובעת כי הוא מעוניין לפטרה בעובדים אחרים או בבת חברתו. לאחר גילוי הגניבות התבקשה התובעת לאשר את אשר היה ברור וידוע אולם התובעת סירבה. בדיקת הפוליגרף שביצעה התובעת אינה קבילה. שכרה הקובע של התובעת היה 5,451₪ (כפי שהופיע בתלוש משכורתה), ומשכורת י"ג שקיבלה אינה מהוווה חלק מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים. שעות עבודתה של התובעת תאמו את שעות הפעילות של החנות שהן: החל מהשעה 7:45 בבוקר ועד 16:45 אחה"צ בימי החורף, ומהשעה 7:45 בבוקר ועד 15:15 אחה"צ בקיץ, חמישה ימים בשבוע. בכל יום התובעת יצאה להפסקה בת שעה לפחות. התובעת לא עבדה שעות נוספות ואינה זכאית לכל תשלום. פיטורי התובעת נעשו כדין עקב מעשי הגניבה של התובעת ולכן היא אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. על הנתבעת חלות הוראות הסכם הפנסיה המקיפה בתעשייה וממילא הפרשות הנתבעת למבטחים באות במקום תשלום פיצויי הפיטורים. התביעה שכנגד: גניבות התובעת התגלו בפברואר 2000 כאשר עובדי הנבתעת החלו להבחין כי התובעת גונבת כספים מקופת הנתבעת בצורות שונות, על ידי אי הוצאת חשבוניות על מכירות במזומן תוך שלשול הכסף לכיסה או מכירת סחורה ללקוח אשר כנגדה קיבלה ממנו מצרים לעצמה. הנהלת החנות ביצע מעקבים סמויים המוכיחים גניבות אלו. על פי ספירת המלאי שבוצעה לתקופה 1.1.00 ועד 31.7.00 נתגלה חוסר של 77,409 ₪. על פי ספירת מלאי שבוצעה מ 1.1.99 ועד 31.12.99 נתגלו חוסרי מלאי בסך 285,336 ₪. הנתבעת מבקשת את השבת סכומים אלו. הכרעה: אין חולק כי התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת, המחלוקת העיקרית נסבה על סיבת פיטוריה. מחד, טוענת התובעת כי פוטרה בגין רצון הנתבעת להחליפה בעובדים זולים יותר או בעובדת המקורבת למנהל הנתבעת. מאידך, טוענת הנתבעת כי התובעת פוטרה על אתר בגין מעשי גניבה ממעביד שנמשכו תקופה ארוכה, וכי יש במעשה זה לשלול את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת. "נטל ההוכחה להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה. על כך יש לפנות לראיות שהובאו מטעם המעביד ולבחון האם די בהם כדי לשכנע את בית הדין כי העובד גנב" (דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן , עבודה ארצי, כרך כח(2)197). הנתבעת טוענת כי בחנות הותקנה במשך 3 ימים מצלמה נסתרת שצילמה את הקופה עליה היתה אחראית התובעת, וכי מן הצילומים ניתן לראות כי בחלק מהמכירות, בין אם במזומן ובין אם באשראי, לא נתנה התובעת חשבוניות ללקוחות בגין קניותיהם. כמו כן כשהתובעת לקחה בהשאלה כסף מן הקופה לתקופה קצרה, לא שמה בקופה פתק בגין ההשאלה כמקובל בנתבעת. נשאלת השאלה מהי מידת ההוכחה שיש להטיל על מעביד לעניין הוכחת גניבה על ידי עובד. "יש לזכור, שכאשר במסגרתו של משפט אזרחי בבית הדין לעבודה, מועלית טענה שבוצע מעשה פלילי. הסנקציה, הסעד המבוקש, אינה סנקציה פלילית. מדובר בסעד אזרחי. זוהי סנקציה של שלילת זכות סוציאלית המוקנית לעובד על פי חוק מגן קוגנטי. זוהי סנקציה שעשויה להיות לעתים קשה. על מנת לבחון את מידת ההוכחה הדרושה לענייננו, נבחן מה הן אמות המידה לפיהן פועל בית הדין לעבודה בשאלות של ראיות. ... לאור ההלכות בדיני הראיות באשר למידת ההוכחה הדרושה, אימץ לעצמו בית הדין את ההלכה, כי במשפט בענייני עבודה שבסמכותו, נדרשת בדרך כלל מידת הוכחה כבמשפט אזרחי. הן בית הדין הארצי לעבודה והן בית המשפט העליון פסקו, שלא די בהוכחה במעבר לספק סביר כנדרש במשפט אזרחי, ובבית הדין לעבודה, אלא דרושה מידת הוכחה מוגברת על מנת לשכנע את בית הדין בעצם קיום העבירה." (דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן, עבודה ארצי, כרך כח(2)197). בית דין הארצי עמד על כך, ש- "מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה" (דב"ע לו/3-1 יגאל הלמן - יוסף וישנגרד, לא פורסם; צוטט בדב"ע מז/3-4 שרה שלפי - "אגד", פד"ע יט 49, 56). מהצילומים שהוצגו בפני בית הדין, מדו"ח שנתן משרד שירותי החקירות ומעדותו של מר אריק פרידר (מנהל משרד החקירות) עולה כי לא ניתן היה לקבוע בוודאות כי אכן נלקח סכום כלשהוא מקופת הנתבעת וכי התובעת לא סיפקה חשבוניות כנדרש, וזאת מן הטעם שמצלמה הנסתרת שהותקנה בחנות לא צילמה את הקופה הנוספת שהיתה בחנות, ואשר גם ממנה יכלה התובעת להפיק חשבוניות. יתכן אף כי החוקר שהתחזה ללקוח לא קיבל חשבונית מכיוון שמיהר לדרכו. "לשאלתך למה העמדה השניה לא צולמה -אני עונה- המצלמה הותקנה על העמדה שהתובעת יושבת. לא זכור לי אם מישהו אמר שבעמדה השניה גם מוצאים קבלות..... מפנה לדוח הקלטת מיום 21.5 שעה 13.08 - רואים עובד של החברה שאורז, החוקר נכנס מדבר עם התובעת, התובעת מתקתקת והוא הלך ולא חיכה לחשבונית, יכול להיות שהנפיקה, מהקלטת לא רואים." (פרוטוקל מתאריך 8.7.02 עמ' 28-29) כמו כן גבוהה הסבירות כי החשבוניות הוצאו מהקופה הנוספת שהיתה בחנות כפי שעולה מעדותה של התובעת - "רואים בקלטת שאני מוציאה חשבונית על כל סחורה שמכרתי. יש שתי מדפסות, אחת מהן ישנה ובמידה והיא נתקעת אני לוחצת על אנטר ומוציאה במדפסת השניה...לא רואים בקלטת שאני מוציאה מהמדפסת השניה. ברוב הזמן הוצאתי משתי המדפסות. בקלטת לא רואים שאני מוציאה מהמדפסת השניה." (פרוטוקול מתאריך 10.12.01 עמ' 4 -5). עדותו של מנהל הנתבעת מר יחזקל גוטשל מתיישבת עם גרסת התובעת: "יש שתי מדפסות. ההחלטה איפה לשים את העדשה של המצלמה נעשתה על ידי החוקר לאחר שביקשתי ממנו שהמצלמה תצלם בעיקר את הקופה ומאיפה שמוציאים בד"כ חשבוניות. ...מפנה לדו"ח מיום 21.5 בשעה 10:06 - יצאו חשבוניות גם מהמדפסת השניה, זה יותר נדיר, אולי חשבונית אחת או שתיים. החוקר קבע איפה העדשה תמוקם. את המדפסת השניה לא צילם." (פרוטוקול מתאירך 10.12.01 עמ' 12-13). ניתן להסיק מעדויות אלו ומהראיות שהוצגו על ידי הנתבעת כי יתכן והתובעת נתנה חשבוניות ללקוחות כנדרש מהקופה הנוספת הנמצאת בחנות, אולם מעשה זה לא צולם במצלמה וזאת במיוחד לאור העובדה שהצילומים התרחשו לאורך 3 ימים בלבד ולא ניתן להעיד מהמקרה יחיד שצולם בו כי התובעת לא הגישה חשבונית לחוקר שהתחזה ללקוח, על כך שביצעה מעשה גניבה. בית הדין הארצי לעבודה ציין, כי ראיות נסיבתיות באשר לביצוע גניבה צריך לבסס כדבעי: "נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי - צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת (בענייננו למשל טעות, רשלנות, אי-סדרים וכיו"ב) - כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען" (דב"ע נג/3-79 לובה יונייב - חברת וייסמן תמרוקים בע"מ, עבודה ארצי, כרך ו(2) 345). במקרה שלפנינו אין חולק כי מן הראיות הנסיבתיות הקיימות - צילומי המצלמה הנסתרת, מתאפשרת ברמת סבירות גבוהה הסקת מסקנה אחרת - והיא הוצאת החשבוניות מן הקופה הנוספת שלא צולמה. זאת ועוד במיוחד לאור העובדה כי בדו"ח משרד החקירות מצויין מפורשות כי מתוך שתי רכישות שביצעו החוקרים דווח כי התובעת לא הגישה חשבונית רק במקרה אחד. לעניין הפתק ששאלה התובעת מהקופה אף צויין בדוח משרד החקירות כי: "יתכן ושכחה וזהו מקרה יחיד במינו" הממצאים שהציגה הנתבעת אינם מספיקים על מנת לקבוע כי התובעת אכן מעלה באמון מעבידה ועצם סבירות הגירסה שהציגו הנתבעים אין בה די ממספר טעמים: ראשית, התובעת לא היתה העובדת היחידה בעלת גישה לקופה ולכספים בתוכה. שנית, הנתבעת הינה חברה בורסאית המקיימת תהליך בקרה ופיקוח פנימי וחיצוני על ניהול המלאי. שלישית, על פי נוהל העבודה שבחנות, כל סחורה שיצאה מהחנות עברה בדיקה של עובד נוסף (למעט הקופאית) אשר תפקידו היה לארוז את הסחורה ולבדוק התאמה עם תעודת המשלוח ו/או החשבונית (תצהיר התובעת סעיף 10). רביעית, הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי המחסור המלאי שציינה בכתב התביעה שכנגד הוא פרי מעשי התובעת. ומכאן שאין בטענות הנתבעת כל נימוק להפחתת או שלילת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת לתובעת, והתביעה שכנגד נדחית. שכרה של התובעת - התובעת עבדה כ 16 שנים ושבעה חודשים עד ליום פיטוריה. לטענת התובעת שכרה עמד על 6,500 ₪, כולל משכורת ותוספות קבועות. רכיב משכורת י"ג אינו נחשב כרכיב לצורך חישוב פיצויי פיטורים על-פי החוק, ולכן שכרה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת הינו 5451.9 ₪ כפי שמופיע בתלוש משכורתה (ראה כתב תביעה נספח ג'). שעות נוספות- נטל הוכחת גמול שעות נוספות מוטל על התובעת - "התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב." (300001/98 בוריס שוסטר נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ, עבודה ארצי כרך לג(31)25). מקובלת עלינו עדותה המהימנה של התובעת כי הגיעה בכל בוקר כ -45 דקות מוקדם ממסגרת השעות הקבועה של החנות, אולם התובעת לא נדרשה על ידי הנתבעת להגיע מוקדם מהנדרש. כפי שעולה מעדות התובעת - "שעות העבודה בחברה מ 7.45 ועד 16.45. הייתי מגיעה יותר מוקדם כי היו לקוחות שהיו מגיעים יותר מוקדם. לא ביקשו ממנו לבוא יותר מוקדם, אבל היית מדפיסה את הכרטיס ועובדת." (פרוטוקול מתאריך 10.12.01 עמ' 7) על מנת שהעובד יהיה זכאי לגמול בגין שעות עבודה נוספות עליו לקבל אישור ממעבידו לעבוד אותן.לא נדרש עובד לעבוד שעות נוספות, לא יהיה זכאי לתשלום בגינן אף אם עבד למעשה (תב"ע (חי') לו/3-3 סגולה אימבר נ' קופת חולים מכבי פד"ע ח עמ' עח). לכן התביעה לתשלום גמול שעות נוספות נדחה. פיצויי בגין עוגמת נפש - סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 מעניק לבית המשפט רשות ושיקול דעת לפסוק פיצוי עבור נזק שאינו נזק ממוני, אך אין זו זכות מוקנית ואף נאמר בדב"ע נג/ 99-3 משרד החינוך-מדינת ישראל נ' מצגר, פד"ע כו 563, כי: "בתחום משפט העבודה הטלת פיצוי בגין נזק לא ממוני כבדבר שבשיגרה עלולה לגרום לתוצאות שליליות, יחסי עבודה מטבעם יש בהם יסוד מתמיד של חיכוך והתנגשות בין מעביד לבין עובדיו, בין מנהל לכפופים לו, ובין עובדים ועובדים. בחיכוך ובהתנגשות מסוג זה, שהם כאמור טבעיים נגרם לעיתים מתח וצער לאחד הצדדים או לשניהם. כך למשל, שרוב מקרי הפיטורים או ההתפטרות, יהיו כרוכים במידה של עגמת נפש וצער לעובד, ולפעמים גם למעבידו. מבחינה זו, צער ועגמת נפש הם תופעה מצויה ביחסי עבודה, וגם קשה לקבוע מתי חרגה מן הבלתי נמנע והפכה ראויה לעונש". במקרה שלפנינו אין חולק כי עגמת הנפש שנגרמה לתובעת חרגה מהמקובל. התובעת הואשמה בגניבה ממעביד ופוטרה בבושת פנים לאחר 17 שנות עבודה ללא דמי הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. כמו כן לאור מכתב הפיטורים שקיבלה התובעת מהנתבעת ספק אם יקבלה לעבודה מעביד אחר: "עקב חשדות על לקיחת כספים מחברתו ללא רשות והפרות משמעת חמורות חוזרות ונשנות ובהמשך להודעתנו בעל פה מיום 22.5.00 הרינו להודיעך על סיום עבודתך." (תצהיר התובעת נספח א). על כן הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪. התביעה שכנגד - מאחר שהתביעה לא הוכחה וכל שהוגש הוא חשבוניות וצילומי וידאו שאינם מעידים על מחסור המלאי שנגרמו על ידי התובעת ישירות, התביעה שכנגד נדחית. סוף דבר - התביעה מתקבלת, למעט רכיב גמול שעות נוספות, והתביעה שכנגד נדחית. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים - פיצויי פיטורים - הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בגין 16 שנים ו-7 חודשים בסך 90,410.6 ₪ שישולמו מהפרשות הנתבעת למבטחים על חשבון הפיצויים, ואם נותרה יתרה בגין תקופת העסקה בטרם הצטרפות הנתבעת למבטחים היא תשולם על ידי הנתבעת. דמי הודעה מוקדמת - הנתבעת תשלם לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך 5,451.9 ₪. פיצויי בגין עגמת נפש - הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪. סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת 100,862.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.5.00 ועד למועד התשלום בפועל. לאור התוצאות הנתבעת תשא בהוצאות התביעה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.גניבה ממעביד