פציעת כדורגל בגלל תנאי מגרש גרועים

פציעת כדורגל בגלל תנאי מגרש גרועים
את התביעה המוגשת בפני הגיש בוסקילה יגאל [יקרא להלן: "התובע"], נגד עמותת הכדורגל, הפועל רמת גן [תיקרא להלן:"הפועל"] ההתאחדות לכדרוגל בישראל [תיקרא להלן: "ההתאחדות"].

ההתאחדות שלחה הודעה לצד ג', להתאגדות לתרבות גופנית הפועל סניף אשקלון [תיקרא להלן: "ההתאגדות"].

להלן, בקצירת האומר עובדות הצריכות לענין;
ביום 16/11/96 נפגע התובע, בקרסול רגלו השמאלית, במהלך משחק כדורגל, [להלן: "התאונה"], שהתנהל במגרש כדורגל הביתי של הפועל [להלן:"המגרש].

התובע יליד 28/9/71. בעת הרלוונטית, היה התובע שחקן כדורגל מקצועי, בקבוצת הכדורגל הפועל אשקלון.

לטענת התובע, פציעתו התרחשה בשל התנאים הגרועים במגרש בו התנהל המשחק.
המשחק שבמהלכו נפצע התובע היה במסגרת משחקי הליגה הארצית, בחסות ההתאחדות.
לפני המשחק שופט מטעם ההתאחדות אישר את המגרש למשחק.

מאז התאונה לא חזר התובע לשחק כדורגל.

לטענת הנתבעים, התובע לא הוכיח שהם או מי מהם אחראים לפציעתו.

אם נפגע התובע, היה זה מסיבות אחרות כגון, כתוצאה מתיקול עם שחקן, מקבוצת הפועל, במהלך המשחק או, כתוצאה מבור אשר נגרם עקב ביצוע מהלך המכונה "גליש", של התובע עצמו. במשחק כדורגל קיימים סיכונים טבעיים ורגילים. בכך שהתובע עסק במשחק הכדורגל, הוא לקח על עצמו סיכונים של ממש לפציעה.

לשיטתם, המגרש היה תקין ואושר למשחק על ידי שופט המשחק, אם נפגע התובע לא היה זה בנסיבות המטילות חבות נזיקית על מי מהנתבעים כלפי התובע ונימוקיה עימה.

נטל ההוכחה;
לשיטת התובע, על הנתבעים להוכיח שלא התרשלו באירוע שבמהלכו הוא נפצע.
התובע סומך תביעתו על הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע את נטל השכנוע ברשלנות כש"הדבר מדבר בעד עצמו".

הוראת סעיף 41 הנ"ל – אומרת כי, בתובענה שהוגשה על נזק, אם הוכיחו שלושה תנאים, על הנתבע הראיה, שלא היתה, לגבי המקרה שהביא לידי הנזק, התרשלות, שיחוב בה.

אין מחלוקת ששלושה תנאים מצטברים נדרשים להפעלת הסעיף.
הנתבעים חולקים על תחולת הוראת סעיף 41 בטענה שגירסתו של התובע עצמו, אינה עולה בקנה אחד עם התנאי הראשון לתחולת הכלל "שהדבר מדבר בעד עצמו".

לשיטתם, לא מתקיים התנאי הראשון לתחולת הכלל שהוא "לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק".

אכן, כדי לבסס תביעה על הכלל האמור, נדרש התובע להוכיח תחילה את קיומם של שלושת התנאים המצטברים שנקבעו מס' 41 הנ"ל.

בענין בו עסקינן, אין תחולה לכלל מכיון שנסיבות התאונה הן חלק מהותי בגירסתו של התובע עצמו וכך לא מתקיים התנאי הראשון לכלל.

התובע דנן חוזר בדווקנות על גירסתו, [בשינויים בלתי רלוונטיים לענין תחולת הכלל], כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב תביעתו [סעיף 12] לפיה:
"במהלך המשחק, שהתקיים ביום 16/11/96 במגרש המכתש תוך ניסיון לבלום שחקני הנתבעת מס' 1, נכנסה רגלו השמאלית של התובע למהמורה או שקע במגרש וקרסולו נשבר" [להלן: "התאונה"]. [סעיף 12 לכתב התביעה].

את גירסתו מאמת התובע בתצהיר עדותו הראשית [סעיף 7 ב'], וחוזר עליה, פחות או יותר, בחקירתו הנגדית [עמ' 27 לפרוטוקול].

חוסר הידיעה, הנדרש בתנאי הראשון, לתחולת סעיף 41 לפקודה, צריך להתייחס לנסיבות הממשיות שגרמו למקרה שהביא לנזק בזמן התרחשות התאונה.
התנאי הראשון מתקיים כאשר קיימת עובדה לא ידועה.
לתובע דנן יש גירסה בדבר נסיבות התאונה.

בענין דנן, אין תחולה לכלל כי לא מתקיים התנאי הראשון מכיון שאין זה המקרה שבו מבקש התובע שבימ"ש יסיק מסקנה על עובדה שאינה ידועה מתוך מסכת עובדות ידועה.

התובע טוען שהוא יודע ואף פירט את הנסיבות שגרמו לאירוע שלגירסתו גרמו לפציעתו.

הנה כי כן, בעניננו, חל הכלל שנטל ההוכחה מוטל על מי שהוא "המוציא מחברו".
התובע חייב להוכיח את היסודות המרכיבים את עילת תביעתו, שהנתבעים חבים לו חובת זהירות, שהפרו אותה ושעקב ההפרה הזאת נגרם לתובע הנזק הנטען.

הסתכנות מרצון;
סעיף 5 [א] לפקודת הנזיקין קובע, בין היתר, הגנה טובה לנתבע אם התובע ידע והעריך את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו למצב מרצונו.
על מידת הכרותו את מגרש המכתש, [כך מכונה המגרש], ומידת הסיכון שלו לשחק עליו ומצבו ביום התאונה, העיד התובע, בחקירתו הנגדית, כדלקמן:
"כבר שיחקתי קודם לכן במגרש המכתש כמה פעמים.....מצב המגרש היה הרבה גבשושיות, הרבה מהמורות, שקעים קטנים. היו כאלה הרבה. אני ראיתי אותם בזמן החימום. בקושי היה דשא במגרש, היו חתיכות של עשב. רוב המגרש לא היה מכוסה בדשא. רוב המגרש היה חולי. כשחקן הגנה אני עושה הרבה גלישים בכל מיני מגרשים אני עושה הרבה גלישים. אני יודע שכאשר יש מהמורות במגרש או גבשושיות זה מסוכן לעשות גלישים באותו מגרש.
ש: למה עשית גליש כאשר ידעת שיש מהמורות או גבשושיות במגרש זה .
ת: התפקיד שלי במגרש זה לעשות הכל על מנת לקחת מהיריב את הכדור.
ש: ז"א – ידעת שאפשר להיפצע במהלך גליש ולקחת את הסיכון.
ת: ידעתי שאפשר להיפצע במהלך גליש אבל לא חשבתי על זה.
[פרוטוקול מיום 11/9/01 עמ' 26].

בהמשך הוא אומר:
"מגרש זה לא מישהו להאשים.
ש: אתה אומר שזה הסיכון שבמשחק כדורגל. משפט שאתה אמרת.
ת: נכון, במיוחד במגרשים כמו אלה, נכון ששחקן שפוגע ומגרש זה סיכון. אמרתי שזה הסיכון במשחק כדורגל"
[שם עמ' 33].

מאמנו, מר נוריאל, מעיד:
"נכון שזה מהלך טבעי במשחק כדורגל ששחקן מעקם את קרסולו".
[שם בעמ' 21].

הנה כי כן, מעדותו של התובע עצמו עולה שהוא ידע על מצבו של המגרש, כמו שהוא שלטענתו, לא היה תקין ועל היותו בבחינת סיכון למשחק כדורגל.
למרות זאת, נטל על עצמו התובע את הסיכונים האופיינים לשחקני כדורגל במגרש.

יתרה מכך, כשחקן כדורגל, כשעלה התובע על המגרש הוא חשף עצמו גם לפגיעה משחקנים יריבים, לאפשרויות של "תיקול" "גליש".

בנסיבות אלה, נפגמה תחולתו של הכלל המטיל על הנתבעות או מי מהן את החבות לדאוג לכך ששחקן כדורגל, במגרש, לא יפגע במהלך המשחק.

לא רק זו, אף זו, התובע בהיותו שחקן כדורגל מקצועי קיבל על עצמו ביודעין את הסכנות הטמונות במשחק, שהן ברורות ונחוצות למי שעוסק בספורט בענף הכדורגל.

התובע גם לא הוכיח מהו מגרש "תקין". לגירסתו, ואם קיים מגרש כזה אידאלי שבו לא קיימת סכנה לשחקן כדורגל.
נהפוך הוא, מעדויות שהוצג בפני, ובמיוחד זו של התובע עצמו עולה, שהמגרש לא חרג מלהיות בבחינת סיכון טבעי ורגיל שקיומו נלקח בחשבון. [על מצב המגרש ארחיב בהמשך].

המסקנה מהמקובץ היא, שבנסיבות הענין, קיימת לנתבעים ההגנה האמורה בסעיף 5 [א] לפקודת הנזיקין, בדבר הסתכנות מרצון.

חובת הזהירות:
התובע טוען שבהיותו שחקן מוזמן למגרש, חבה כלפיו הפועל באחריות מושגית, מכוח היותה הבעלים והמחזיקה ובעלת השליטה במגרש וכן, מכוח היותה היוזמת והמארחת של המשחק.
וההתאגדות חבה כלפיו באחריות מושגית מכח היותה המארגנת של משחק הכדורגל,
במסגרת הליגה הארצית ומי שמטעמה אושר המגרש למשחק.

לטענתו, בנסיבות הענין קיימת כלפיו גם חובת זהירות קונקרטית, שהפרו הנתבעות, באשר, הנתבעות יכולות היו וצריכות היו לצפות את הסיכון שנבע מפגם בתקינות המגרש, להבדיל מסיכון התובע מעצם המשחק.

הנתבעות טוענות להעדר חובת זהירות מושגית כלפי התובע שהרי, התובע, שהינו שחקן מקצועי, נטל על עצמו סיכון, חשף עצמו לנזק, הסתכן והסכים ליטול על עצמו את התוצאות המשפטיות, הנובעות מחשיפה זו.
הנתבעות טוענות גם להעדר חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע שכן, בנסיבותיו של המקרה, התובע יכול היה לצפות את התרחשות הנזק.
דנתי כדעתן של הנתבעות ואפרט.

בעת שדנתי בהסתכנות התובע מרצון, הגעתי למסקנה שלא חלה חובת הזהירות המושגית, כיון שמדובר בסיכונים סבירים ורגילים, ששחקני כדורגל סבירים צריכים לצפותם.
הסיכון שבמשחק כדורגל הוא סביר, סיכון המתלווה באופן טבעי לפעילות הספורטיבית השגרתית בחיי יום יום של שחקן הכדורגל בכל מגרש סביר שהמשחק בו אושר, לרבות במגרש המכתש.
התובע, בהיותו שחקן כדורגל מקצועי, לקח על עצמו את סיכון הפציעה, שהיתה פציעה רגילה ואופיינית לשחקני כדורגל. מכל מקום, לא הוכיח התובע אחרת.
משחקי ספורט הם תחרותיים ומעצם טיבם כרוכים בסכנה ממשית לפגיעה גופנית.
מצבו של המגרש, כפי שהוצג בפני, [לכך אשוב בהמשך], מהווה סיכון רגיל של יום יום, הכרוך בפעילותו, של שחקן הכדורגל עליו, שלעיתים מתממש לנזק. הנזק הוא כזה שיוצרי הסיכון אינם נושאים באחריות לקרותו.

לשחקני כדורגל ישנן תאונות צפויות בעת משחק.
לשחקן כדורגל נפילה, או החלקה או "גליש", או התקלות במגרש כדורגל, במהלך משחק, הם סיכונים סבירים שעליו להכיר בהם ולחיות עימם בחיי יום יום.

לענין חובת הזהירות הקונקרטית, טובים וישימים דברי כב' השופט [בתואר דאז], ברק ראה ועקנין, נ' המועצה המקומית שמש ואח' פ"ד לז' [1] 113].

"חובת הזהירות הקונקרטית קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון.
הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת הוכחה. יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו"
"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת. ובגינם זהירות קונקרטית אינה מתגבשת".

"סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כציפת – עשוי להיפגע מסיכומים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות...".

מכל המקובץ, עולה, שבנסיבות הענין דנן לא מוטלת על הנתבעים חובת זהירות מושגית ולא חובת זהירות קונקרטית. די בכל האמור כדי לדחות את התביעה.
בכל זאת בחנתי אם התרשלו הנתבעות.

תקינות המגרש;
כבר נאמר לעיל כי, נטל ההוכחה על התובע להוכיח שהמגרש לא היה תקין במועד קרות התאונה.

התובע לא הביא ראיה של ממש להוכחת גירסתו זו, ו/או כדי לסתור גירסת הנתבעות.

מנגד, הנתבעות הביאו ראיות לכך שפעלו בהתאם לנוהלי עבודה תקינים, כנדרש מהן, וראו לכך שהמגרש היה תקין לקיום משחק הכדורגל ואושר כתקין לקיום המשחק שבמהלכו אירעה התאונה –

מטעם הנתבעות העיד מר אילן יבלוקובסקי, הממונה על ביקורות מגרשים בהתאחדות. כעולה מעדותו, חברי ההתאגדות כפופים לתקנון ההתאחדות והתקנונים שהותקנו מכוחו.
פרק 5 לתקנון האליפות [נספח א' לת.ע.ר. של יבלוקובסקי דן], ב"מגרשים".

בהתאם לתקנון;
"משחקי" האליפות יערכו ע"י. ..........
אך ורק על מגרשים אשר יאושרו ע"י ועדת הליגה והגביע מבחינת התאמתם לתקינות המגרשים ומתקניהם"

בתקנון נקבע מנגנון ביקורת.
עם זאת, התקנון קובע שביקורות ואישור מגרש, ע"י ועידת הליגה והגביע, אינו מהווה אישור על בטיחות המגרש ועל כל קבוצה לדאוג לאחזקה שוטפת של המגרש ומתקניו.

כעולה מהתיעוד, שצירפה ההתאחדות [נספחים ב'-ד' לת.ע.ר. יבלוקובסקי], ביום 19/8/96, כשבועיים לפני משחקי הליגה, ערכה ההתאחדות ביקורת במגרש. במסגרת הביקורת, נבדקה התאמת המגרש ומתקניו לתקן המגרשים.
הבדיקה העלתה כי, המגרש עומד בתקן שנקבע ונמצא כשיר לקיום המשחקים בעקבות הבדיקה במגרש.

ביום 20/8/96, העבירה ההתאחדות להפועל ר"ג מכתב המאשר קיום משחקי ליגה במגרש. [נספח ה'].
צויין במפורש במכתב כי אין מדובר באישור בהיבט הבטיחותי של המגרש ומתקניו והאגודה נתבקשה לדאוג לאחזקתו.

על אגודת הפועל ר"ג חלה החובה לדאוג לתקינותו בהיבט הבטיחותי של המגרש ולתחזוקתו לקראת קיום המשחק.
[על חובותיה של הקבוצה הביתית ראה נספח ו' לתצהיר יבלוקובסקי].
אם המגרש אושר בניגוד לדעתה, עומדת לאגודת הספורט, להפועל, הזכות להתלונן לפני ההתאחדות ו/או בפני השופט שלפני המשחק בודק גם הוא את המגרש.

עובר למשחק הנדון וגם לאחריו לא הוגשה להתאחדות כל תלונה בדבר תקינות מהגרש ו/או מתקניו.
[ת.ע.ר. יבלוקבוסקי, סעיף 10]. מה שמעיד כשלעצמו שמצבו של המגרש, בזמן אמת, אושר וכפועל יוצא היה תקין.
מהמקובץ הגעתי למסקנה כי, ההתאחדות קיימה הוראות התקנון.

אשר להפועל, בפני עדותו של מר איגור מילר, מטעם הפועל.
איגור הוא האחראי על המשק ועל הדשא במגרש מאז שנת 1990.
איגור מעיד על דרך הטיפול בדשא במגרש.

לדבריו:
"במקום שבו נפצע השחקן – התובע – היה דשא".
[סעיף 4 לת.ע.ר.].
הוא מפרט את דרך טיפולו השוטף והספציפי במגרש.
כאמור, עדויות אלה לא נסתרו, בעדות של ממש מטעם התובע.

בנוסף, העיד שופט המשחק, מר אסף קינן, שלפני תחילת המשחק ערך את כל הפעולות והבדיקות הנדרשות בהתאם לסעיף 9 ד' לתקנון, לדבריו.

"בבדיקה, כאמור, מצאתי כי שטח המשטח תקין.
כמו כן, לא מצאתי במגרש מפגעים העלולים לסכן את השחקים..."
ממצאיו הוא רשם בדו"ח שיפורט.
[סעיפים 4.5 ונספח ב' מוצג נ/8 לת.ע.ר. ראשית].

עיון בדוח השופט מעיד על כך, שהמגרש נבדק ובין היתר נמצא ש"המשטח תקין".

מר קינן, בחקירתו הנגדית, העיד שבדק את המגרש ומשלא מצא סכנה לבריאות השחקנים אישר תקינותו.

לדבריו, אילו היה מוצא פגם כלשהו בבדיקת המגרש, היה מציין את זאת כהערה בדו"ח, אלא שבדו"ח הנדון אין כל הערה ומכאן שבבדיקתו, את המגרש, לפני המשחק, בתוקף תפקידו, כשופט המשחק, לא נמצא כל מפגע במגרש שיסכן את השחקנים או מי מהם.
[עמ' 39 לפרוטוקול].

עוזר השופט, העד פרוסט, גם הוא מעיד שאילו היו נתקלים בבורות קשים במגרש, לא היו מאפשרים סיכון לבריאות השחקנים. הוא רואה זאת כחובתם.


יתרה מכך, גם לאחר התאונה המשיכו השחקנים את המשחק כסידרו ולא ראו כל מקום להתלונן על מצבו של המגרש ותנאיו, ו/או להפסיק את המשחק המסוים.
[עדות השחקן, בוסקילה עמ' 13 לפרוטוקול].

במקבץ עדויות אלה הוכיחו הנתבעות שלא היתה כל התרשלות מצידן הנוגעת למצבו של המגרש בעת המשחק ולתחזוקתו.

יצויין, לענין זה, עדותו של ע"ת, מאמן הקבוצה, נוריאל, אין בה כדי לתמוך בגירסת התובע.
אומנם, בחקירתו, הוא העיד שהמגרש הוא אחד הגרועים ומלא מהמורות.
יחד עם זאת, הוא הכיר את המגרש, בתנאים הידועים, הוא בא מוכן למשחק ולא שינה את טקטיקט המשחק שהגיע איתה. הוא מודה שהוא לא יודע ממה התובע קיבל את ה"מכה".
"אני לא יודע איפה היתה מהמורה. אני לא יודע אם במקום היתה מהמורה".
[עמ' 18-23 לפרוטוקול].

הנה כי כן, מעדות זו, לא ניתן להסיק שתנאי המגרש היו הגורם לתאונה.

עה/ת נחום יוסי, עיתונאי, צפה במשחק. בחקירתו, טוען אומנם, שהמגרש הוא אחד מן הגרועים ביותר בהם משחקים בליגה הארצית, אך את נסיבות התאונה הספציפית לא ראה.
[עמ' 23 לפרוטוקול].

הנה כי כן, יכול שאכן תנאי המגרש היו גרועים, בהשוואה למגרשים אחרים. עם זאת, עובדה זו היתה ידועה לשחקן התובע, כמו לכל אחד אחר.

כך או כך, לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין מצב המגרש לבין התאונה.

כשם שלא הוכיח שהנתבעות במעשיהן, או במחדליהן, התרשלו בתחזוקת ו/או באחזקת המגרש באופן שיש קשר סיבתי בין תנאי המגרש לבין פציעתו של התובע.

אופן הפציעה:
בתאור נסיבות התאונה מפי התובע ועדיו אין מחלוקת שבמהלך המשחק, שחקן של הקבוצה המתחרה, הפועל ר"ג, דחף את התובע ופגע בו.

סלע המחלוקת הוא בשאלה אם ההתקלות בין התובע לבין השחקן הנוסף היא הגורם לתאונה או שמהמורה במגרש היא הגורם לתאונה.

אשר לעדי התביעה – הם לא יכלו להעיד מה היה הגורם הספציפי לתאונה – מהמורה או התקלות עם השחקן האחר.
נוריאל הודה בחקירתו:
"אני כמאמן לא יודע מה קדם למה. אני הייתי בערך 50 מטר מהארוע ולא יכולתי לראות את פרטי הארוע. אני לא יכול לדעת מה קרה בדיוק ראשון האם הוא נפגע מהרגל או מהמגרש. מהרגל של השחקן היריב או מהמגרש. לא ראיתי אם מוצפי פגע בתובע. לא יודע ממה התובע קיבל את המכה. אני לא יכול להגיד אם המהמורה שראיתי היא המהמורה שהוא נפגע... אני בהחלט לא יכול להגיד ממה נפגע התובע".
[עמ' 19 לפרוטוקול].

"אני לא יודע איפה היתה המהמורה. אני לא יודע אם במקום היתה מהמורה".
[עמ' 20 לפרוטוקול].

עה/ת יוסי נחום מודה בחקירתו:
"אני לא ראיתי את הרגע של המפגש של הרגל עם הכדור או עם הקרקע. אני זוכר שהיה שחקן של רמת גן באזור" [עמ' 23].

עדותו של עה/ת הכט עמ' 11:
"לא היה שום מגע עם שחקן אחר"
היא עדות בלתי אמינה, היא אינה עולה בקנה אחד עם עדותם של יתר עדי התביעה לרבות זו של התובע עצמו.

מעדותו של התובע עצמו עולה שהתאונה אירעה במהלך של "גליש". הוא מודה בהתקלות עם שחקן אחר, אחד מוצפי.
בד בבד, הוא מודה:
"נכון שבמצב של גליש אתה לא רואה כלום, זו פעולה אוטומטית. אני רואה רק את השמיים מעליי".
הוא מודה שכאשר עשה גליש הוא לא ידע כיצד נראו פני הקרקע באזור הגליש, וכשנשאל, אם ראה את פני הקרקע במהלך הפגיעה עצמה, הודה:
"באותו רגע ברור שלא ראיתי את פני הקרקע ברגע הפגיעה"

הנה כי כן, התובע עצמו לא החלטי בדבר הגורם לפציעתו.
מעדיו הוא לא יכול להיבנות שכן, גם עדותם בדבר הגורם לתאונה, אינה החלטית וחד משמעית.
מנגד, העיד עד הגנה מר ירון קוריס, מנכ"ל הפועל, שחזר על עדותו הראשית [סעיף 5 לת.ע.ר.], ואישר בחקירתו הנגדית:
"היה תקל בינו לבין שחקן בקבוצה, ראיתי כאשר השחקן התובע, נתקל עם שחקן מהקבוצה שלנו....שניהם הלכו לקראת הכדור, נתקלו, בוסקילה נפל, הורידו אותו לצידי המגרש"
עד הגנה זה הוא עד ראייה שמעיד מידיעתו האישית על מה שראה במו עיניו.

עדות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של עד ההגנה איגור מילר, שגם הוא מעיד מידיעתו האישית על שראה במו עיניו:
"ראיתי בדיוק את הפגיעה של התובע כי ישבתי קרוב. ישבתי על הספסל. יגאל נפצע מתקל. הוא עשה גליש. שחקן מהקבוצה היריבה בא במהירות, היה תקל ובוסקילה צעק ואז הוא הורד מהמגרש".

והוא ממשיך ומתאר את הגליש שעשה התובע במהלך ריצה שלו ושל השחקן האחר אל עבר הכדור:
"...ואז בוסקילה עשה הגנה ועשה גליש ומהמורות הם נתקלו, הרגל של השחקן שלנו ושל התובע נפגשו ביחד ואז התובע צעק.....אני ראיתי שהשחקן שלנו נתקע בו באותו רגע שהתובע עשה את הגליש. השחקן שלנו נתקע בו."
[עמ' 48 לפרוטוקול].

הנה כי כן, על כף המאזניים האחת מונחות עדויות עדי התביעה, שאינם יכולים להעיד, באופן חד משמעי, ממראה עיניהם, הבלתי אמצעי, על הנסיבות הספציפיות של רגע התאונה, ועל כף המאזניים השניה מונחות עדויות עדי ההגנה, החד משמעיות, של עדי ראיה שראו במו עיניהם ותארו את רגע הפציעה הספציפי. כפות המאזניים מוטות אל עבר גירסת ההגנה ומכל מקום אינן נוטות אל עבר התביעה.

מכל המקובץ,
הגעתי לכדי המסקנה שהתובע לא הרים את נטל הראיה המונח על כתפיו כדי המינימום הנדרש ממנו בתביעה אזרחית להטות את כפות המאזניים לצידו.

אשר על כן,
דין התביעה להידחות.

סוף דבר,

התביעה נדחית.

הודעת צד ג' - נדחית.

אשר להוצאות,
לאחר ששקלתי היטב, בנסיבות הענין, נראה לי שצודק יהא אם כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום 19/9/02 בהעדר הצדדים.



הותר לפרסום מיום: 19/09/02.

זכות ערעור לבימ"ש מחוזי בתוך 45 יום מהיום.


המזכירות תואיל לשלוח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים.
ד.גבע, שופטת      





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול בוררות כדורגל

  2. פציעה במשחק כדורגל

  3. פציעה בכדורגל ילדים

  4. שבר ביד במשחק כדורגל

  5. שחרור ממועדון כדורגל

  6. התפרעות אוהדי כדורגל

  7. פיצויים למאמן כדורגל

  8. זכויות בקבוצת כדורגל

  9. תביעה נגד קבוצת כדורגל

  10. תאונת כדורגל בבית ספר

  11. סיבוב ברך במשחק כדורגל

  12. עורכי דין כדורגל מומלץ

  13. מוות אחרי אימון כדורגל

  14. פיטורי מאמן כושר כדורגל

  15. הסכם סוכן שחקנים כדורגל

  16. פציעה במשחק כדורגל בצבא

  17. תאונת דרכים שוער כדורגל

  18. ביטול הפחתת נקודות ליגה

  19. ביטוח פציעת שחקן כדורגל

  20. פציעה בברך במשחק כדורגל

  21. לשון הרע נגד שופט כדורגל

  22. פציעת קרסול במשחק כדורגל

  23. תביעה נגד בית''ר ירושלים

  24. שבר ביד בגלל פגיעת כדורגל

  25. פציעת כדורגל - ביטוח לאומי

  26. פציעת כדורגל - ביטוח לאומי

  27. פרישת שחקן כדורגל בגלל פציעה

  28. תביעת נזיקין של שחקן כדורגל

  29. פיצויי פיטורים לשחקני כדורגל

  30. סיווג קבוצת כדורגל לצורכי מס

  31. פיצויי פיטורים שדרנית כדורגל

  32. זריקת אבן על ילד במשחק כדורגל

  33. הפקדת ערובה ע''י קבוצת כדורגל

  34. תאונת דרכים שחקן כדורגל מקצועי

  35. קרע ברצועה הצולבת לשחקן כדורגל

  36. פציעה קשה של אוהד במשחק כדורגל

  37. פציעה באשכים במהלך משחק כדורגל

  38. מי אחראי על פציעת שחקן כדורגל ?

  39. פיצוי מוסכם בחוזה עם שחקן כדורגל

  40. נפילה בחדר הלבשה של קבוצת כדורגל

  41. פציעת כדורגל בגלל תנאי מגרש גרועים

  42. מעמד שחקן כדורגל מושאל לקבוצה אחרת

  43. סירוב חברת הביטוח לשלם לשחקן כדורגל

  44. הקרנת משחקי כדורגל במקומות ציבוריים

  45. מוזיקה במשחקי כדורגל - זכויות יוצרים

  46. עבודות חפירה לצורך הכשרת מגרש כדורגל

  47. הכרה בפגיעת במשחק כדורגל כתאונת עבודה

  48. פציעת אוהד כדורגל התפרצות אוהדים למגרש

  49. תביעה בגין כרטיסים למשחק כדורגל למונדיאל

  50. פיצויי פיטורים על תקופת השאלת שחקן כדורגל

  51. פיצויים לשחקן כדורגל אשר נפצע במשחק אימון

  52. ביטוח שחקן כדורגל שנאלץ לפרוש עקב פציעה קשה

  53. סכסוך כספי בין שחקן לבין יו''ר מועדון כדורגל

  54. קיוסק ליד מגרש כדורגל - תשלום דמי שימוש ראויים

  55. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון