תוספת שהייה בדרגה

1. בפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי, שבמרכזה שאלת חישוב "תוספת השהייה" לעובדים אצל המשיבה, הבורסה לניירות ערך בע"מ (להן - המשיבה). 2. להלן העובדות המשמשות רקע לבקשה - א. על הצדדים חלים הסכמי שכר, ביניהם הסכם השכר לשנת 77' (להלן - הסכם 77'). ב. בסעיף 2 להסכם 77' נקבעה הזכות לקבל תוספת וותק, כאשר זכות זו כללה תוספת ותק מיוחדת לאלה ששהו בדרגה בתנאים שנקבעו בהסכם, ותוספת זו היא שהיוותה את תוספת השהייה. ג. בשנת 1989 התעוררה מחלוקת לגבי אופן חישוב תוספת הותק, והמחלוקת הועברה להכרעת הבורר, עו"ד טרלו. ד. מאז פסק הבורר, דהיינו משנת 1989, שינתה המשיבה את חישוב תוספת הוותק ותוספת השהיה, וזאת בהתאם לכללים שנקבעו בפסק הבורר. 3. להלן תמצית טענות המבקשים - א. המבקשים טוענים כי על המשיבה לשלם את השכר במתכונת הבאה: שכר יסוד תוספת שהייה (המשולמת באחוזים מהמשכורת הכוללת (שכר יסוד, תוספת עידוד ותוספת ייצוג, כאשר מדובר בתוספות ששולמו בחודש דצמבר של השנה החולפת) תוספת עידוד (כאחוז משכר היסוד + תוספת השהייה) תוספת ייצוג (על שכר היסוד + תוספת שהייה + תוספת עידוד) תוספת אישית (קבועה) תוספת וותק (על שכר היסוד + תוספת השהייה + תוספת העידוד+ תוספת הייצוג+ תוספת אישית) ב. לאחר מתן פסק הבורר, המשיבה הנהיגה שינוי חד צדדי בצורת התשלום. הדרך בה נוהגת המשיבה היא תשלום של תוספת השהייה כאחוזים מהשכר, לרבות כל התוספות, כלומר בסדר הבא - שכר יסוד תוספת עידוד (כאחוז משכר היסוד + תוספת השהייה) תוספת ייצוג (על שכר היסוד + תוספת שהייה + תוספת עידוד) תוספת אישית (קבועה) תוספת שהייה (המשולמת באחוזים מהמשכורת הכוללת (שכר יסוד, תוספת עידוד ותוספת ייצוג) תוספת וותק (על שכר היסוד + תוספת השהייה + תוספת העידוד+ תוספת הייצוג+ תוספת אישית) ג. בעקבות פסק הבורר הופרד התשלום של תוספת השהיה מתשלום תוספת הותק. רק אז יכלו העובדים לגלות כי התשלום מתבצע בדרך שונה. בנוסף, מאחר שדבר השינוי לא הודע לעובדים, ומדובר בתוספת בשיעור נמוך אשר שולמה לעובדים בודדים, רק לאחרונה התגלתה שיטת התשלום בה נוקטת המשיבה. 4. להלן בקצרה טענות המשיבה - א. בפתח טיעונה, למבקשת ארבע טענות סף - העדר עילה, מחיקת המבקש מס' 2, התיישנות, שיהוי ומניעות. ב. לגופו של עניין טענה המבקשת כי תוספת הותק המיוחדת הינה חלק מתוספת הוותק המשולמת לעובדים מאז שנת 1980, וזאת על פי הסכם 77'. שינוי התשלום נעשה על פי פסק הבורר משנת 1989 ובהתאם לקבוע בו. ג. לחלופין, יש לחשב את תוספת השהיה (מה שהיה קודם חלק מתוספת הוותק) כפי שמחשבים את תוספת הוותק עצמה שכן הבסיס לחישובה של תוספת הוותק המיוחדת הוצמד לבסיס של חישוב תוספת הוותק. ד. חישוב תוספת השהייה אינו מעוגן בהסכם קיבוצי ואם בכלל אינו אלא נוהג שהופסק לפני עשר שנים. 5. בלב המחלוקת שבין הצדדים נמצא פסק הבורר משנת 1989. הצדדים מסכימים כי בעקבות פסק הבורר, שונתה דרך חישוב תוספת הוותק. אלא שבעוד שהמשיבה טוענת כי השינוי היה כדין ועל פי הנקבע בפסק הבורר, טוענים המבקשים כי שינוי החישוב היה שלא כדין. בהקשר זה יש לציין את הטענה המרכזית המופיעה בבקשת הצד מטעם המבקשים, והיא כי הבורר לא דן בשאלת תוספת השהייה, אלא הוא דן אך ורק בתוספת הוותק. לצורך הכרעה במחלוקות אלה יש לקבוע מה היה המצב עובר לניהול הבוררות, מה קבע הבורר ביחס לחישוב השכר, והאם קביעותיו חלות גם לגבי תוספת השהיה. 6. לפני שנפנה לשאלות אלה, יש לדון ראשית בטענות המקדמיות של המשיבה. בפתח הדברים נתייחס לטענות אליהן לא היתה תשובה בסיכומי המבקשים - ראשית, מאחר שהמבקש מס' 2 הינו ועד עובדים, ואינו כשיר לשמש צד בהליך קיבוצי יש לקבל את טענת המשיבה בדבר מחיקתו מכתבי הטענות. בנוסף, לגבי טענת ההתיישנות, אנו מקבלים את הטענה כי בכל מקרה יש להתייחס רק לשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה, וזאת בשים לב לעובדה כי המבקשים עצמם טוענים כי מדובר בשינוי חישוב שארע עוד בשנת 1990, לפני כאחת עשרה שנים. בהקשר זה יש לציין כי מאחר שמדובר בתשלום תוספת שכר המשתלמת מדי חודש, הרי עילת התביעה נוצרת מדי חודש לגבי החודש שקדם לו (השווה: דב"ע לט/ 46-3 פלדון - אריגי דן בע"מ, פד"ע יא 107). 7. מכאן לטענות הנוספות - העדר עילה, שיהוי ומניעות. בנושא העילה, טוענת המשיבה כי הבקשה מסתמכת על נוהג ולא על הסכמים קיבוציים, ועל כן אין המדובר בסכסוך קיבוצי, אשר בית הדין לעבודה מוסמך לדון בו, על פי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. בתשובה טוענים המבקשים, כי הבקשה מסתמכת על הסכמי השכר. מאחר שהמשיבה עצמה טענה בתשובתה כי למען ייעול הדיון היא מבקשת לדון בתובענה חרף טענה זו, אין צורך להכריע בה. 8. הטענה המקדמית האחרונה נוגעת לשיהוי שבהגשת הבקשה. בנושא זה טענו המבקשים כי לא יכלו לעמוד על שיטת התשלום מייד, מאחר שהמשיבה לא הודיעה על השינוי, מדובר בתוספת המשולמת רק במקרים מיוחדים (עובד שלא קודם במשך שנתיים) ומדובר בסכומים נמוכים. מהעדויות שנשמעו עולה כי המחלוקת לגבי שיטת החישוב הנכונה היתה ידועה כבר בשנת 92' או 93'. מר לרנר, יו"ר ועד עובדי הבורסה, העיד כך - "אם זה לשאלתך 92', 93' כבר ידענו אני מסכים שהסכם בתוספת השהייה לפי החשבונות שלי היה אמור להיות יותר נמוך ממה שקיבלתי בתלוש. זאת ידעתי בזמן זה - בין 92' ל - 93' אבל לא ידעתי מה פשר העניין." (עמ' 3, ש' 25 - עמ' 4, ש' 1) ובהמשך - "ש. אני אומר לך שידעת זאת מהתחלה ואתה מאשר זאת שהתלוש הזה הביא אותך לעשות בירורים - עד כאן אתה מסכים איתי? ת. לא. לא. לא הלכתי לברר כלום מאחר והתלוש לא עניין אותי, אלא לאחר מספר שנים - לא יודע כמה, לאחר זמן." (עמ' 5, ש' 6-9) ובמקום אחר - "ש. בתחילת שנות התשעים ראיתם ששונה החישוב - אתה? ת. ראיתי שהיה שוני בתלוש. לפי החישוב שעשיתי יצא לי פחות בכמה שקלים בודדים. ש. אז מה שטרייסלר אמר לבית הדין אמת ידעתם עליו בתחילת שנות התשעים? ת. שיש שוני ראיתי ובגלל זה פניתי להבהרות. לא יודע באיזה שנה. זה היה בשנות התשעים. 92, 93'. מיד בתחילה שעשו את השינויים שינו את התלוש. גם לפני השינוי שינו את התלוש." (עמ' 5, ש' 24 - עמ' 6, ש' 4). מעדות זו עולה כי כבר כשנתיים לאחר שניתן פסק הבורר, ידעו המבקשים על השינוי. אין הסבר בעדותו של מר לרנר מדוע השתהו וחיכו כעשר שנים עד שפנו לבית הדין בנושא זה. נהפוך הוא, מר לרנר העיד כי לא ברר במה העניין מאחר ש"התלוש לא עניין אותי". 9. המבקשים מנסים בסיכומיהם להבחין בין עצם השינוי ובין חישוב הסכומים (אבחנה בין השלב הראשון בחישוב המשכורת ובין השלב השני). יש לציין כי נושא זה לא עלה כלל בבקשת הצד, אשר הטענה המרכזית שבה הינה כי הבורר לא דן כלל בתוספת השהיה. המשיבה התנגדה לשינוי החזית, ואנו מקבלים את עמדתה בנושא. אולם גם בהתעלם מכך, האבחנה שמנסים לערוך המבקשים אינה משנה את העובדה כי כל שינוי שנעשה בתשלום המשכורת או בחישוב רכיבים שונים ממנה, צויין בתלוש. גם אם המבקשים לא ידעו מה פשר השינוי, כפי שהעיד מר לרנר, או גם אם המשיבה לא הודיעה למבקשים על השינוי, כפי שנטען בבקשה, אין בכך הסבר, מדוע לא פנו לבית הדין סמוך לגילויו. אין בעדותו הסבר מדוע רק לאחר כעשר שנים יזמו המבקשים פנייה לבית הדין. בהקשר זה יש לזכור כי על פי ההלכה הפסוקה, להתנהגותם של צדדים ליחסי העבודה ישנו משקל מיוחד. התנהגות זו יכולה להיות מקור לזכויות הצדדים, למשל כאשר התנהגות יוצרת נוהג, ויש לה אף משקל כאשר באים לפרש הסכמים קיבוציים (ר' בג"צ 567/87 גוניק נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מב(4) 693, 703) או הסדרים קיבוציים (ר' עסק 400017/98 בנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ - חווה קוזלובסקי, ניתן 28.9.00). במקרה זה, העובדה כי המבקשים לא פעלו בנושא במשך למעלה מעשור, משקפת את הסכמת הצדדים לגבי הפרשנות הראויה לפסק הבורר בנושא תוספת השהיה, ולא ניתן כיום - לאחר תקופה כה ארוכה - לפעול בניגוד להסכמה זו. 10. גם לו היינו דוחים את טענות הסף, אנו סבורים כי אין מקום לפרשנות המוצעת על ידי המבקשים, לגבי חישוב תוספת השהייה. כאמור, בסעיף 2 להסכם השכר לשנת 77', תחת הכותרת "תוספת ותק", נקבע תשלומם של שני סכומים - תשלום סכום קבוע (על פי ס"ק א) ותשלום תוספת ותק מיוחדת, המכונה "תוספת שהיה בדרגה" (על פי ס"ק ב). להלן נביא את ההוראה הנוגעת לתוספת השהיה בדרגה - "תוספת וותק מיוחדת (להלן "תוספת שהיה בדרגה") תשולם החל בשנת 1980, בנוסף לתוספת הוותק הנ"ל, למי שדרגת השכר שלו (ראה סעיף 10 להלן) בשנת 1980 זהים לדרגת השכר ולשלב השכר שלו בגין בגין שתי השנים 1978 ו - 1979 -ולאחר מכן: למי שנשאר באותה הדרגה ובאותו שלב משכורת במשך יותר משתי שנים רצופות. תוספת השהיה בדרגה תהיה בשיעור של אחוז אחד מהמשכורת הכוללת (למעט תוספת וותק ותוספת שהיה בדרגה) ותגדל באחוז אחד נוסף כעבור כל שנתיים נוספות של שהייה באותו שלב ובאותה דרגה. הבסיס לחישוב תוספת השהייה בדרגה יהיה כמו הבסיס לחישוב תוספת הוותק (ראה סעיף (א) לעיל). הזכות לתשלום דמי שהייה תפקע כאשר מי ששולמה לו תוספת זו עלה בשלב או בדרגה." כפי שעולה מסעיף זה, תוספת הותק המיוחדת שולמה לעובדים אשר נשארו באותה הדרגה ובאותו שלב משכורת יותר משתי שנים רצופות, ושיעורה אחוז אחד מהמשכורת הכוללת. 11. המחלוקת בנוגע לתוספת הוותק הועברה לבורר, לאחר שנחתם הסכם בוררות (מב/ 2), המבוסס על סעיף 9 להסכם השכר לשנת 87', בו נקבע, בין השאר, כך- "ותק א. 1. הנהלת הבורסה ביקשה, כחלק מהדיון בהסכם השכר ל- 1987 , דיון בשינוי החל מ- 1.1.88 בנוסחה לחישוב תוספת הוותק המשולמת לעובדי הבורסה וקביעת תקרה לצבירתו. 2. מועצת פועלי תל אביב - יפו וועד העובדים אינם יכולים להביע דעה נחרצת בנושא טרם למידתו, לרבות עצם הצורך בשינוי. ... ג. מועצת פועלי תל אביב, ועד עובדי הבורסה וההנהלה, ייכנסו לתהליך של למידה, דיון ומו"מ אינטנסיבי מיד לאחר חתימת הסכם השכר לשנת 1987 במטרה להגיע לסיכום בדעות החלוקות כאמור בסעיף 9א' לעיל, וזאת עד ל - 15.5.88 אלא אם יוחלט על מועד אחר בהסכמת הצדדים. ד. באין הסכמה, יבחרו הצדדים שופט בדימוס כבורר יחיד או כל בורר מוסכם, וינסחו שטר בוררות המוסכם על הצדדים. קביעת הבורר וניסוח שטר הבוררות על פי האמור בסעיף 9 להסכם זה, לא יעלו על משך שבוע ימים מיום ה - 16.5.88, אלא אם יוסכם על מועד אחר על ידי שני הצדדים. ה. תפקיד הבורר יהיה להכריע בחילוקי הדעות שיהיו בין הצדדים כאמור בסעיף 9א' לעיל. ו. לבורר תהיה גם הסמכות להחליט על תחולת ההסדר החדש בעניין." (ההדגשות הוספו - ו.ו.ל.) 12. בפסק הבורר הונהגה שיטת חישוב וותק חדשה, וזאת בשונה מחישוב תוספת הותק כפי ששולמה לעובדי המשיבה עד אז. תוספת הותק ששולמה עד להכרעת הבורר, הפכה לתוספת ותק אישית, ואילו לגבי כלל עובדי המשיבה, נקבעה תוספת ותק כללית, תוך פירוט בפסק הבורר כיצד יש לחשבה. גם מפסק הבורר עולה כי המדובר בהחלפת שיטת חישוב אחת בשיטה חדשה, ובלשונו - "תוחלף שיטת תוספת הוותק בהסדר חדש שיהיה בתוקף מיום 1.1.90 ואילך...". 13. השיטה החדשה תוארה בנספח א' לפסק הבורר, שם נקבעו הכללים הבאים - תוספת הוותק ששולמה לכל עובד עד יום 31.12.89, הפכה לתוספת וותק אישית. בנוסף נקבעה תוספת וותק כללית, שגובהה 2% לכל שנת ותק, עד ל - 15 שנות וותק, ולחמש השנים הבאות - בשיעור של 1%. 14. מסקירת ההוראות ההסכמיות ופסק הבורר, עולות שתי מסקנות. ראשית, תוספת השהיה הינה למעשה רכיב אחד מתוך תוספת הוותק ששולמה לעובדי המשיבה. מסקנה זו נובעת מקריאת סעיף 2 להסכם השכר 77': הן מהעובדה שכותרת הסעיף הינה "ותק" במסגרתו מוגדרת תוספת השהיה, והן מהעובדה כי הרכיב השני, המכונה "תוספת וותק מיוחדת", מכונה גם "תוספת שהיה בדרגה". המסקנה השניה הינה, כי משהבורר הוסמך להחליט על הסדר חדש לגבי תוספת הותק, ולאחר שקבענו כי תוספת השהיה הינה רכיב בתוספת הותק, הרי כאשר הבורר החליף את ההסדר שנהג עד שנת 1990 לגבי תוספת הותק, הוא החליף גם את ההסדר לגבי תוספת השהיה. מסקנה זו נובעת גם מנוסח המחלוקת, בסעיף 9 להסכם 87' - "דיון בנוסחה לחישוב תוספת הוותק". 15. בהקשר זה, טוענים המבקשים כי מדובר בשתי תוספות שונות וכי אף הבורר עצמו לא התייחס לתוספת השהיה כנכללת בנושאי הבוררות. בתמיכה לטענה זו, מתבססים המבקשים על אמירה המופיעה בפרק ד' לפסק הבורר, העוסק בעקרונות לקביעת הסדר חדש לתשלום תוספת וותק. לנו נראה כי לאור הנימוקים שהבאנו לעיל, אמירה זו של הבורר ("...דרכים... שאינן קיימות בבורסה, כגון: תוספת שהיה בדרגה"), הינה אמרת אגב שאינה חלק מהחלק המחייב של פסק הבורר. מעבר לכך, מפרוטוקול הבוררות (נספח ז' לתשובת הצד) עולה מפורשות כי הבורר היה ער לקיומה של תוספת השהייה, למהותה ולדרך תשלומה. ר' למשל, בעמ' 10 לנספח ז' הנ"ל. 16. לאחר שקבענו מהי מהותה של תוספת השהיה, נחזור לטענת המבקשים. כאמור, המבקשים טענו כי יש לחשב את המשכורת כך, שתוספת השהיה תשולם באחוזים משכר היסוד (לרבות תוספות עידוד וייצוג נכון לשנה הקודמת), בעוד שתוספת הותק תשולם כאחוזים מהממשכורת הכוללת (שכר היסוד, תוספת השהיה ותוספות עידוד, ייצוג ואישית). או כפי שהדברים הוצגו בפתח פסק הדין, על פי הסדר הבא - שכר יסוד תוספת שהייה (המשולמת באחוזים מהמשכורת הכוללת (שכר יסוד, תוספת עידוד ותוספת ייצוג, כאשר מדובר בתוספות ששולמו בחודש דצמבר של השנה החולפת) תוספת עידוד (כאחוז משכר היסוד + תוספת השהייה) תוספת ייצוג (על שכר היסוד + תוספת שהייה + תוספת עידוד) תוספת אישית (קבועה) תוספת וותק (על שכר היסוד + תוספת השהייה + תוספת העידוד+ תוספת הייצוג+ תוספת אישית) בדרך זו קיימת הפרדה בין תוספת השהיה ובין תוספת הוותק, כאילו היה מדובר בשתי תוספות שונות. ואולם לא זו היתה כוונת הבורר, כאשר החליף את כל תוספת הוותק, על שני רכיביה (הסכום הקבוע ותוספת השהיה) בתוספת וותק חדשה, המורכבת אף היא משני רכיבים (תוספת אישית ותוספת כללית). 17. לכל זאת יש להוסיף כי הבורר קבע, שתוספת הוותק החדשה תשולם באחוזים מהמשכורת הכוללת. כך נקבע במפורש בסעיף 3(ב) לנספח א' לפסק - "תוספת הוותק הכללית תשולם על כל הרכיבים האחרים של משכורת עובד הבורסה, כפי שיהיו מזמן לזמן. בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף 2(ה), נאמר בזה כי תוספת הוותק הכללית תשולם לכל עובד קיים גם על תוספת הוותק האישית שלו." כלומר, תוספת הוותק החדשה, אשר מחליפה את תוספת הוותק ששולמה עד שנת 1990 (והכוללת בתוכה את תוספת השהייה), תשולם "על כל הרכיבים האחרים של משכורת עובד בורסה". היינו, תוספת הוותק תשולם אחרי כל שאר התוספות, ובהיות תוספת השהייה חלק מתוספת הוותק .... כל האמור בפסק הבוררות על חישוב תופסת הותק על תוספת השהייה. 18. לכך יש להוסיף ולהדגיש את התנהגות הצדדים לאורך עשר השנים, הגם שעל פי העדויות, יו"ר הועד הבחין בשינוי ולא נקט בכל פעולה שהיא כנגד חישוב זה. 19. סוף דבר - הבקשה נדחית. מאחר שמדובר בהליך קיבוצי, אין צו להוצאות.דירוג שכר (דרגה)תוספות שכר