חוב בגין אספקת מוצרי בניין

1. עסקינן בתביעה כספית, שהגישה התובעת, א. קהלאני 1991 בע"מ (להלן: "התובעת" - "החברה"), כנגד עיריית ראשון לציון (להלן: "הנתבעת") לתשלום חוב בגין אספקת מוצרי בניין ולפיצוי בגין "הוצאות מיותרות ועגמת נפש" (להלן: "התביעה"). 2. לטענת התובעת עמד חובה של הנתבעת, נכון ליום 30.12.99, על סך של 102,152 ₪, כעולה מ"דוח חייבים", אשר צורף כנספח לכתב התביעה (ראה מוצג א' למוצגי הנתבעת). 3. הנתבעת, אשר אינה חולקת על עצם אספקת הסחורה, כופרת בקיומו של חוב, באשר זה סולק, לשיטתה, חלקו בתשלום ישיר לתובעת (בהעברות בנקאיות) וחלקו בדרך של קיזוז - קיזוז על פי הסכם, שהושג בתביעה שהגישה הנתבעת כנגד מר קהלאני, מנהל התובעת, בגין חוב ארנונה; קיזוז חובות שונים של התובעת ו/או מנהלה, מר קהלאני, בגין החזקת נכסים בתחום שיפוט הנתבעת; קיזוז היטל השבחה, בו חב מר קהלאני. 4. התובעת חולקת על זכותה של הנתבעת לקזז סכומים שונים שקיזזה ומכחישה אף את חבותה לשאת בחלק מהתשלומים שקוזזו. 5. נוכח טענות התובעת שלחה הנתבעת הודעה לצד שלישי לבני הזוג קהלאני, כבעלי הנכסים, נשוא החובות. 6. גובה החוב הנטען 6.1 על פי כתב התביעה עמד חובה של הנתבעת, נכון ליום 30.12.99, על סך של 102,152 ₪, כעולה מ"דוח חייבים", אשר צורף לכתב התביעה ולמוצגי הנתבעת (מוצג א'). 6.2 בעוד שלטענת התובעת סכום התביעה משקף את חובה של הנתבעת לאחר ניכוי מלוא התשלומים ששולמו על ידה עד ליום 31.12.99, טוענת הנתבעת כי סכום התביעה עומד על סך חובה, כעולה מ"דוח החייבים", ואינו כולל זיכוי בגין תשלומים ששילמה, מעת לעת, בדרך של העברה בנקאית. 6.3 מעיון ב"דוח חייבים" (מוצג א' למוצגי הנתבעת) עולה כי זה, על פניו, מתעד את רכישותיה של הנתבעת, אשר נכון ליום 6.4.00 עמדו על סך של 119,391.59 ₪. 6.31 משביקשה התובעת להגביל תביעתה ליתרת החובה נכון ליום 31.12.99, הרי שיש להפחית מסכום זה סך של 5,685 ₪ בגין רכישות שבוצעו בחודש מרץ-אפריל 2000. 6.32 עוד ובנוסף עולה כי לזכותה של הנתבעת עמד סך של 11,554.24 ₪, אותו יש להפחית מחובה, כפי שנהגה אף התובעת, ולענין זה אין לי אלא לסמוך על הרישום שנערך על ידה, החותם את הדו"ח שהוצג- "סה"כ חשבוניות 119391.59 סה"כ יתרות קודמות 11554.24- סה"כ כללי 107837.35" 6.33 במצב דברים זה, דומני, כי מוטב היה לטענת התובעת, לפיה הסך של 11,554 ₪ משקף יתרת חובה קודמת (להבדיל מיתרת זכות), אותה יש להוסיף לסך כל הרכישות, אילמלא נטענה. 6.34 יוצא איפוא, כי סך כל רכישותיה של הנתבעת נכון ליום 31.12.99 עמד על סך של 113,706 ₪ , כשמסכום זה יש לנכות את יתרת הזכות שעמדה לה (11,554 ₪), כך שחובה בגין הרכישות המפורטות ב"דוח החייבים" עמד על 102,152 ₪, כסכום התביעה. מכאן שטענת התובעת כי סכום התביעה משקף את חובה של הנתבעת לאחר ניכוי התשלומים ששילמה (בהעברות בנקאיות), אין לה על מה שתסמוך. 7. תשלומים ששילמה הנתבעת בדרך של העברה בנקאית 7.1 התובעת מודה כי מסכום החוב, כפי שמופיע ב"דוח חייבים", יש לנכות סכומים ששילמה הנתבעת באמצעות העברות בנקאיות. משנדחתה טענת התובעת כי סכום התביעה משקף את חובה של הנתבעת לאחר ניכוי אותם סכומים, הרי שלא נותר אלא לחשבם ולהפחיתם מסכום החוב הנתבע. 7.2 בישיבת יום 9.4.02 הגיעו הצדדים לידי הסכמה "לפיה ... בכל הנוגע לתשלומים שהועברו לחשבון התובעת בהעברות בנקאיות כאמור בנספחים ג'1 עד ג'5 לתצהיר העיריה, טוענת התובעת כי הועבר סך של 17,184.88 ₪, בעוד הנתבעת טוענת כי הועבר סך של 19,971.98 ₪. מחלוקת זו באשר לגובה הסכום תידון בסיכומים" (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 9.4.02) 7.3 יגעתי, טרחתי ולא מצאתי בסיכומי התובעת התייחסות ישירה למחלוקת זו. מנגד, הציגה הנתבעת כראיה "כרטסת עריה", אשר נערכה על ידי התובעת (מוצג ב' למוצגי הנתבעת), ובה מתועדים תשלומים ששולמו על ידי הנתבעת, אשר כנגדם הוציאה התובעת קבלות. כמו כן, הגישה הנתבעת, מסמכים המתעדים את ההעברות הבנקאיות שביצעה (מוצג ג' למוצגי הנתבעת). עיון במסמכים אלה, תוך הצלבת הנתונים המפורטים בהם עם אלו המופיעים ב"דוח חייבים", מעלה כי הנתבעת העבירה לתובעת בהעברה בנקאית סך כולל של 19,971 ₪, אותו יש להפחית מסכום התביעה. (ראה לענין זה סעיפים 16-15 לסיכומי הנתבעת) 8. אי המצאת חשבונית בהתייחס לתשלום בסך 233.12 ש"ח 8.1 בכתב הגנתה (ראה סעיף 2.ד.) כמו גם בתצהירו של גזבר העיריה (סעיף 7 ל- נ/4) טענה הנתבעת כי מעולם לא הומצאה לה חשבונית מס בגין רכישת סחורה בסך 233.12 ₪, המופיעה ב"דוח חייבים" בתאריך 30.12.99 - חש. רכוז 46331, ועל כן, לדידה, כלל לא נתגבשה זכות התובעת לתשלום. 8.2 חרף טענה זו, המציבה במחלוקת את עצם זכאותה של התובעת לתשלום זה, לא טרחה התובעת להציג העתק מחשבונית המס שנשלחה לנתבעת או כל מסמך אחר המעיד על העברת החשבונית לידי הנתבעת. במצב דברים זה, דומה עלי כי התובעת לא השכילה להוכיח זכאותה לתשלום הסך של 233.12 ₪. 9. קיזוז מכח הסכם שהושג בין הנתבעת למר קהלאני 9.1 למקרא סיכומי התובעת עולה כי אין היא חולקת על זכותה של הנתבעת לקזז מכוח ההסכם, אשר נחתם בין מר קהלאני לבין הנתבעת במסגרת תביעה שהגישה האחרונה בגין חובות ארנונה (ת.א. 6627/98 בבית משפט השלום ברחובות) וכי המחלוקת נטושה לענין גובה הקיזוז המוסכם בלבד (ראה סעיף 39 לסיכומי התובעת). 9.2 על פי נוסח הסכם הפשרה (מוצג ז' למוצגי הנתבעת) זכאית היתה הנתבעת לקזז סכום העולה כדי "החוב נשוא התביעה כולל שכ"ט עו"ד והוצאות" וכל שנותר הוא "לתרגם" הסכמה זו לסכום כסף. 9.3 בעוד שהתובעת מבקשת לקבוע כי הסכום המוסכם עומד על סך של 20,557 ₪ (זאת בהסתמך על פנייתה של ב"כ התובעת לב"כ הנתבעת מיום 29.4.01 - מוצג ח' 2 למוצגי הנתבעת), טוענת הנתבעת כי זכאית היא לקזז סך של כ- 23,000 ₪ (זאת בהסתמך על החישוב שנערך המתועד בתדפיס פירוט הקיזוזים - מוצג ו' למוצגי הנתבעת). 9.4 עיון בשני המסמכים, עליהם סומכים הצדדים טיעוניהם, מגלה כי הסכום לו טוענת התובעת כולל את החוב הנומינלי (נכון למועד הגשת התביעה) 17,163 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 3,077 ₪ והוצאות (אגרת משפט) בסך של 317 ₪, זאת בעוד שהסכום לו טוענת הנתבעת כולל בנוסף אף הפרשי הצמדה וריבית כחוק (על החוב הנתבע). 9.5 לדידי, משנקטו הצדדים לשון "החוב נשוא התביעה" ולא התייחסו ל"סכום התביעה", הרי שיש להחזיקם כמי שהתכוונו לחוב הארנונה (הוא החוב נשוא התביעה) נכון למועד גיבוש הסכמתם (יוני 99'), קרי; סכום התביעה (החוב נכון למועד הגשת התביעה - 19.11.98) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 9.6 נוכח קביעתי לעיל, אין לי אלא לדחות את טענת התובעת לענין סכום הקיזוז ולאשר את הקיזוז שביצעה הנתבעת בפועל. 10. קיזוז אגרות ומיסי עירייה בגין נכסים שהוחזקו על ידי התובעת 10.1 אין חולק כי התובעת החזיקה במספר נכסי מקרקעין, שבבעלות מנהלה, מר קהלאני (ראה תצהיר תשובות לשאלון - מוצג יב' למוצגי הנתבעת) וכי חיובי ארנונה, מים, פסולת וביוב בגין נכסים אלה, קוזזו מחובה של הנתבעת לתובעת. 10.2 לשיטת התובעת הקיזוז נעשה שלא כדין, באשר החובות הנטענים (והמוכחשים) אינם חובותיה של התובעת, אלא של בעלי הנכסים, כפרטים - "חובותיו של קהלני האיש, אינם חובות חברת א. קהלני 1991 בע"מ - התובעת, ואין בידי העירייה כל דרך לקזז כספים מחובות העירייה לתובעת, מול חובות האדם הפרטי לעירייה, המוכחשים כאמור" (סעיף 18 לסיכומי התובעת). 10.3 אין בידי לקבל טענת התובעת, לפיה אינה חבה כמחזיקה בחובות הנטענים. 10.31 מים עיון בהוראות חוק עזר לראשון - לציון (אספקת מים) התשנ"ו - 1995 (נספח ב' לסיכומי הנתבעת) מלמד כי החבות בתשלום בגין צריכת מים חלה על "הצרכן" - "המחזיק ברשת פרטית, כולה או מקצתה" (ראה סעיף 17 לחוק + סעיף ההגדרות), קרי; על "המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר" (ראה הגדרת "מחזיק" בפקודת העיריות). במצב דברים זה, דומה כי התובעת חבה בתשלום עבור צריכת מים כ"צרכן", המחזיק בנכס. 10.32 ביוב מעיון בחוק עזר לראשון - לציון (ביוב) התשנ"ה - 1995 (נספח ג' לסיכומי נתבעת) עולה, כי החיוב באגרת הביוב מוטל על ה"מחזיק בנכס" (ראה סעיף 9 (א)), ומכאן חבותה של התובעת לשאת בתשלום, ככל שנוגע לנכסים בהם היא מחזיקה. 10.33 פינוי פסולת על פי הוראות חוק עזר לראשון לציון (שמירת הסדר והנקיון), התשמ"ט - 1988 (נספח ד' לסיכומי הנתבעת) חב "בעל בית עסק" בתשלום אגרת פינוי פסולת חודשית (ראה סעיף 30יב) ומשבגדר "בעל בית עסק" בא אף המחזיק בו (ראה סעיף ההגדרות), הרי שהתובעת חבה בתשלום. ארנונה בהתאם להוראות פקודת העיריות חלה על "המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר" החובה לשאת בתשלום המיסים ובכללם מיסים עירוניים. על פי הוראות סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות רשאית העירייה לתבוע את תשלום המיסים מהבעלים הרשום, אך אין בהוראות אלה כדי למנוע גביית הארנונה מבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, היינו; מהמחזיק בו בפועל (ראה: ע"א 8879/99, 9230 עיריית תל אביב נ' המכללה לביטוח ואח' (טרם פורסם)). 10.4 עינינו הרואות, כי התובעת, מכוח היותה "מחזיק" בנכסים, חבה בתשלום האגרות ומיסי העירייה, אך עם זאת, דומני, כי קיזוז החובות הנטענים בגין תשלומים אלה, נעשה שלא כדין. 10.41 אין חולק כי הנתבעת לא שלחה לתובעת, בזמן אמת, "הודעת קיזוז" וזו נשלחה אך למר קהלאני. התנהלותה זו של הנתבעת מוסברת על ידה בעובדה כי כלל לא ידעה, בזמן אמת, על היות התובעת "המחזיק" בנכסים (ספק אם אלה פני הדברים נוכח עדותו של גזבר העירייה, בחקירה הנגדית - עמ' 12 לפרוטוקול ) ועל כן הודיעה על הקיזוז ל"בעל הרשום", מר קהלאני. (ראה עדותו של מר קהלאני, בחקירה הנגדית, בה הודה בקבלת הודעות קיזוז - עמ' 6-5 לפרוטוקול ישיבת יום 9.4.02). 10.42 דומה בעיני, כי טיעון זה עומד לנתבעת לרועץ. למקרא סיכומיה (סעיף 30 ואילך) אך נהיר הוא כי הנתבעת משתיתה את זכותה לקיזוז על עצם חבותה של התובעת לשאת בתשלום כ"מחזיק" ולא על כל טעם אחר, ומשכך, הרי שנוכח טענתה כי כלל לא ידעה, בזמן אמת, שהתובעת מחזיקה בנכסים (עובדה המקימה את עצם חבותה לשאת בתשלום), הרי שנשמט הבסיס תחת "זכות הקיזוז", באופן שהקיזוז בוצע, בעת שבוצע, שלא כדין. אין, לדידי, בעובדה שנתגלתה אך בדיעבד, לפיה התובעת חבה בתשלום "כמחזיק" כדי להכשיר את דרך התנהלותה של הנתבעת, אשר, באותה עת, נעדרה בסיס חוקי. (לענין רשות מקומית הגובה כספים בדרך בלתי חוקית ראה: ע"א 292/63 גולדברג נ' עיריית ראשון לציון, פד"י יח (1) 457) עוד ובנוסף אציין, כי אם ידעה הנתבעת, בזמן אמת, דבר היות התובעת "המחזיק" בנכסים (כפי, שלכאורה, עולה מעדותו של גזבר העירייה, בחקירה הנגדית - עמ' 12 לפרוטוקול), הרי שהיה עליה ליתן לתובעת (להבדיל ממר קהלאני) "הודעה על קיזוז" (ראה הוראות סעיפים 53 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973) ומשלא נהגה כן, הרי שנפל פגם בפעולתה, היורד לשורש סמכותה, ומחייב ביטולה. 11. קיזוז בגין חוב היטל השבחה 11.1 אין חולק, כי בגין הנכס הידוע כגוש 3939 חלקה 47, שבבעלות מר קהלאני, המוחזק על ידי התובעת, נגבה היטל השבחה, בדרך של קיזוז מחוב שחבה הנתבעת לתובעת. 11.2 התובעת טוענת כי כלל לא קם חיוב בהיטל השבחה, ומכל מקום אין היא מי שחב בתשלומו. עוד טוענת התובעת כי הקיזוז נעשה שלא בהסכמתה, ללא סמכות בדין ועל כן דינו להתבטל. 11.3 מנגד, טוענת הנתבעת כי דין טענות התובעת לענין עצם קיומו של חיוב להדחות על הסף מן הטעם של עקיפת כללי הסמכות העניינית וסופיות השומה, איחור ושיהוי בפניה לבית המשפט והעדר בקשה להארכת מועד. 11.4 דומני, בכל הכבוד, כי דין הקיזוז שבוצע להתבטל, באשר הנתבעת לא השכילה להוכיח כי קיבלה את הסכמתה של הועדה המקומית לגבות את חוב היטל ההשבחה במקומה. 11.41 על פי הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") היטל השבחה ייגבה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה (ראה סעיף 196א. לחוק) והיא, להבדיל מהעירייה, בעל דברו של החייב בתשלום (ראה הוראות הדין לגבי סדרי ערעור על שומת השבחה). לשון אחר - הועדה המקומית לתכנון ובניה, להבדיל מהעירייה - הנתבעת, היא "בעל החוב". 11.42 עם זאת, בהתאם להוראת סעיף 18 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, רשאית הרשות המקומית לגבות היטל השבחה, המגיע על פי שומה סופית לגבי מקרקעין הנמצאים בתחומה, "בשם הועדה המקומית ובהסכמתה". 11.43 בעיניננו, משלא באה בפניי כל ראיה המלמדת על קבלת הסכמתה של הועדה המקומית לגביית היטל ההשבחה על ידי הנתבעת, דומני, בכל הכבוד, כי לא הוכחה סמכותה של הנתבעת לפעול לגביית החוב, לרבות בדרך של קיזוז. 11.44 ערה אני גם ערה לעובדה כי טענה זו לא נטענה, באורח מפורש, על ידי התובעת, אך סבורה אני כי משמדובר בטענה משפטית, היורדת לשורש סמכויותיו של גוף ציבורי, ראוי ונכון, מטעמים של מינהל תקין, להעלותה. 12. קיזוז חובות שוטפים בגין נכס שבהחזקת בני הזוג קהלאני 12.1 הנתבעת מודה, בסיכומיה, כי הקיזוז שערכה, כולל חובות שוטפים בגין נכס, הידוע כגוש 3939 חלקה 42, המוחזק על ידי בני הזוג קהלאני. 12.2 לטענת הנתבעת בוצע הקיזוז כדין, מכוח "דוקטרינת הרמת המסך" ולאור עירוב נכסי התובעת ובעליה, מר קהלאני. 12.3 "דוקטרינת הרמת המסך", המעוגנת בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), הינה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת וככזו יש לעשות בה שימוש אך במקרים "... חריגים ומטעמים מיוחדים... בהתקיים אחד מאלה: (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; (2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (סעיף 6(ג) לחוק החברות) הרמת מסך נדרשת, איפוא, כאשר החברה - החייבת, חדלת פירעון או מצויה בקשיים כלכליים ונושיה מבקשים להיפרע מבעל מניותיה. 12.4 בענייננו, אין אלה פני הדברים. החברה, היא התובעת, אינה החייבת. החייב הוא בעל המניות בה, מר קהאלני, ובעלת החוב - הנתבעת, נפרעה, (בדרך של קיזוז חובותיו, מזכויות החברה (הזכות לקבלת תשלום בגין סחורה שסופקה). מצב דברים זה, מכונה "הצצה מעבר לפרגוד" או "הרמת מסך מדומה" (ראה לענין זה ספרו של יחיאל בהט, "חברות - החוק החדש והדין", מהדורה חמישית 2003, עמ' 114-117). 12.5 התנהלות מעין זו ראוי שתצומצם אך לאותם מקרים, בהם לא התקיימה, הלכה ולמעשה, הפרדה בין החברה לבעליה, תוך יצירת מצג של עירוב נכסים. (ראה: ד"ר חביב-סגל, "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש", עמ' 252-256). 12.6 לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שבאו בפני, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח קיומו של עירוב נכסים בין החברה לבעליה, מר קהלאני או לחילופין, יצירת מצג על ידי האחרון כי החברה והוא חד הם. 12.61 במהלך עדותו של גזבר העירייה, מר יוספיה, הוברר כי "עירוב הנכסים" היחידי, המיוחס לחברה ובעליה הוא החזקת התובעת ושימושה בנכס שבבעלות מר קהלאני וכי "המצג היחידי" שיצר מר קהלאני המלמד על "עירוב נכסים" הוא עצם בואו למשרדי הנתבעת להסדיר את תשלום המסים- "ש. מפנה אותך לסעיף 22 בתצהירך, מצטט, פרט לי את נכסי מר קהלני שמשמשים את החברה בבעלותו. הנכס שעליו יושב המפעל. האם יש נכסים נוספים פרט לנכס המקרקעין כפי שנטען בתצהיר. אין לי דוגמאות נוספות. ... ש. אתה מכיר את קהלני במשך 20 שנה ואתה יודע שבמשך זמן זה הוא נוהג לערב בין נכסיו לבין נכסי החברה, איזה עירוב נכסים בוצע מן המועד שאתה מכיר אותו. ת. נושא של עסקים ונכסים, זה לא גם נכסים זה גם נכס של המפעל עצמו, לא מקרקעין אלא המפעל, נושא הארנונה הסדרת מיסים בעירייה מי שבא זה מר קהלני. אנו עובדים עם הרבה מפעלים וחברות מעולם לא קרה מצב שמנכ"ל חברה בא אישית להסדיר את נושא חובותיו". (עמ' 12 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) לא למותר לציין,כי מר קהלאני, כבעל הנכס, חב בתשלום הארנונה ומשבא להסדיר את התשלום, דומה עלי כי לא ניתן להסיק מכך על עירוב נכסיו עם נכסי התובעת - החברה. הלכה היא כי אף אם היה מר קהלאני משלם את חובות החברה - התובעת, מכיסו הפרטי, עדיין לא היה בכך כדי להצביע על עירוב נכסים. (ראה: ע"א 2660/99 שרה ז'פקו בע"מ ואח' נ' י. הנדלסמן יבוא ומסחר בע"מ (טרם פורסם)) 12.62 אמת, במהלך שמיעת הראיות הוכח כי התובעת מחזיקה ופועלת בתוך נכס שבבעלות מר קהלאני, מבלי שנחתם הסכם שכירות, וכי האחרון אף ערב לחשבונות התובעת בבנק- "ש. לתובעת יש חשבונות בנק. כן. ש.ת. אני ערב לחשבונות באופן אישי יכול להיות שגם אשתי. ש.ת. אני ערב בבנק המזרחי ובבנק הפועלים ובנק לאומי. ש.ת. אני מורשה חתימה של התובעת. ש. בתצהיר תשובות לשאלון נספח יב אתה מצהיר בסעיף 2 סעיף קטן 1 אתה מצהיר על נכסי המקרקעין. כן. התובעת מחזיקה בהם מיום שהוקמה. בודאי. היא משתמשת במקרקעין. הנכסים האלה בהם יושבת החברה הם בבעלותך. כן. אתה יש לך הסכם שכירות עם החברה שאתה משכיר את הקרקעות. ת. לא. אני לא מקבל תשלום על הקרקעות. בזמנו החברה כשעדיין היה מס רכוש החברה שלמה אותו. החיובים של מס רכוש יצאו על שמי והחברה שלמה בידיעת שלטונות מס הכנסה". (עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 9.4.02 שורות 23-8) סבורתני, בכל הכבוד, כי אין די בכל אלה להצביע על עירוב נכסים, המונע הבחנה בין רכוש החברה לרכוש בעליה, זאת אף במשנה תוקף משמדובר בחברה משפחתית קטנה. (ראה: רע"א 1759/93 כהן ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, פד"י מח (2) עמ' 143, 152-153). 12.63 הנתבעת מבקשת אף להשליך יהבה על העובדה כי מר קהלאני נתן הסכמתו לקיזוז חובותיו האישיים כנגד זכויות החברה (ההסדר שהושג בתביעה שהגישה הנתבעת כנגד מר קהלאני לתשלום חובות ארנונה). דומני, כי אין בהתנהלותו זו של מר קהלאני כדי ללמד על "עירוב נכסים", זאת בשים לב לעובדה כי ההסדר שהושג "הכשיר" בדיעבד קיזוז שנעשה על ידי הנתבעת עוד קודם לחתימתו, לאחר שהחליטה על דעת עצמה להרים את מסך ההתאגדות. 13. סוף דבר בסיכומיה, זנחה התובעת עתירתה לפיצוי בגין "הוצאות מיותרות ועוגמת נפש". 13.2 לפיכך, לאור קביעותיי לעיל, מחייבת אני את הנתבעת לשלם לתובעת סך השווה לסכום החוב, העומד על סך של 102,152 ₪, בניכוי הסכומים המפורטים בסעיפים 7,8,9 לעיל, כשסכום זה (היתרה לתשלום) ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.99 ועד לתשלום המלא. כמו כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט (אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא. 14. הודעה לצד שלישי 14.1 הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי לבני הזוג קהלאני, כ"בעלים של חלק או כל הנכסים בגינם בוצעו קיזוזי החובות", ובה עתרה לחיובם בתשלום החובות, אם וכאשר ייקבע כי הקיזוז שביצעה בוצע שלא כדין. 14.2 נוכח קביעותיי לעיל, ובשים לב להצהרת הצדדים השלישיים כי יישאו בכל חובותיהם כבעלי הנכסים, מחייבת אני את הצדדים השלישיים לשלם לנתבעת את החובות המפורטים בתדפיסי "מצב חשבון לנכס" - נ/2 ו- נ/3 (הראיה היחידה שהוצגה ביחס לחובות הרובצים על הנכסים שבבעלות הצדדים השלישיים), למעט היטל ההשבחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום היווצר החוב ועד לתשלומו המלא . בשים לב לנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בהודעה לצד שלישי וכל צד ישא בהוצאותיו. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישורי מסירה. ניתן היום כ' חשון תשס"ה (4.11.04), בלשכתי שלומית יעקובוביץ, שופטתאספקהחובמוצרבניין