אלמנה הזכאית לקצבת שאירים שחזרה ונישאה

1. התובעת הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום קצבת תלויים. 2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק: "הריני להודיעך כי לפי המידע שהתקבל אצלנו נולדו לך 2 ילדים לאחר פטירת בעלך המנוח ואנו רואים בך כ"ידועה בציבור" החל מיום 18/9/94 (מועד בו התקבל פסק דין בעניין ידועות בציבור). על סמך האמור בסעיף 135 (א) לחוק הביטוח הלאומי אלמנה שחזרה ונישאה פוקעת זכאותה לקצבת תלויים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים. השיעור הראשון ישתלם לאחר יום נישואיה מחדש, והשיעור השני כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש. בהתאם לכך הנך זכאית לתשלום השיעור הראשון של המענק בסך 89,298 ₪ ולתשלום השיעור השני של המענק בסך 114,678 ₪. התשלום בסך 203,976 ₪ ייכנס לחשבונך במועד מאוחר יותר. מסכום זה ינוכה חוב לתקופה 18/9/94 - 31/5/2003 עקב הפסקת הזכאות עבורך לתקופה זו. במועד מאוחר יותר תיבדק זכאות להפרשי הצמדה עבור 2 המענקים, ותקבלי הודעה בהתאם על הסכום המגיע", הגישה היא תביעה לבית הדין. 3. המוסכמות בתיק זה הינן: א. הת' התאלמנה ביום 28/12/76 וממועד זה שולמה לה קצבת תלויים; ב. הת' מתגוררת עם יונתן ארנון (להלן - יונתן) המוכר כידוע בציבור שלה ולהם 2 ילדים משותפים- אור ארנון יליד 12/6/85 וגל ארנון יליד 27/4/87; ג. הת' מקבלת קצבת ילדים בגין אור וגל ארנון ולנת' ידוע שיונתן ארנון הינו האב; ד. בחודש 6/03 הפסיק הנת' לשלם לת' קצבת תלויים. 4. הפלוגתא היחידה בתיק זה הינה זכאות הת' לקצבת תלויים. 5. מתצהיר הת', עליו לא נחקרה, עולה שהת' ויונתן לא נישאו ולא ערכו ביניהם הסכם חיים משותפים, הסכם בקשר לרכוש או כל הסכם אחר, שלפני כשנה וחצי פתחה הת', בביתה, גלריה לאמנות אולם בינתיים העסק מפסיד והת' מתקיימת מקצבת התלויים, וכי יונתן אינו מפרנס את הת' ואינו חייב לפרנסה. 6. בישיבת קדם המשפט מיום 22/10/03 הודיעה ב"כ הת' שהתצהיר היחיד מטעמה הינו תצהיר הת' אשר צורף לבקשה הזמנית. הנתבע הודיע שאין בכוונתו להביא עדים בתיק. 7. בישיבת בית הדין מיום 9/12/03, שהיתה קבועה להוכחות, הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על חקירת התובעת ואין לו התנגדות שהתיק ייקבע לסיכומים. משכך - ניתנה הוראה על הגשת סיכומים בכתב. 8. טענות ב"כ הת', כעולה מסיכומיה - א. בס' 3 לכתב ההגנה טוען הנתבע כי המועד הקובע לשלילת זכאות הת' הוא ממועד מתן פסק הדין בתיק נד/85-0 עוזי אורנן ומיכל אפרתי - המוסד לביטוח לאומי (להלן - פסה"ד) אשר, לטענתו, השווה בין זכויות וחובות "ידועים בציבור" לבין אלו של נשואות. אין כל הסבר מדוע הנתבע המתין זמן כה רב עד אשר הודיע לתובעת על שלילת זכותה שכן הנתבע יודע שיונתן, הידוע בציבור, הינו אבי ילדי הת' אור וגל וזאת מסמוך למועד לידתם, מועד שהינו מספר שנים לפני שניתן פסה"ד; ב. ב-4/02 ערך הנתבע חקירה בעניינה של הת' ואין כל הסבר מדוע המתין שנה וחודשיים ממועד החקירה ועד למשלוח המכתב המודיע לת' על שלילת זכותה לקבלת קצבת תלויים בדיעבד, כ-9 שנים; ג. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) מגדיר "אשתו" - "לרבות הידועה כאשתו והיא גרה עמו"; אין המונח "אשתו" כולל את המונח "אלמנה"; ד. סעיף 135 לחוק כותרתו "אלמנה שחזרה ונישאה"; ה. סעיפים 255 ו-262 לחוק דנים באלמנה הזכאית לקצבת שאירים שחזרה ונישאה; ו. בפסה"ד לא קבע בית הדין הארצי לעבודה כי בני הזוג נשואים. משמעות הנישואים הוא סטטוס ואילו ידועים בציבור איננו סטטוס. סטטוס הת' נשאר ולא השתנה מאז פטירת המנוח והוא "אלמנה"; ז. פסה"ד דן בחיוב בתשלום דמי ביטוח, אולם לא נקבע בו דבר לגבי שלילת זכות אשה נשואה שהתאלמנה. לא למוסד ולא לבית הדין יש סמכות לשנות את הסטטוס של הת' מאלמנה למצב של לא סטטוס - ידועה בציבור; ח. בחוק נקבעו זכויות לידועה בציבור. בחוקים בהם ביקש המחוקק לשלול מידועים בציבור זכויות, להן הם זכאים, עשה זאת המחוקק מפורשות, לדוגמא - בחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 שלילת הזכות לידוע בציבור נקבעה במפורש בחוק.ו חוק משפחות חד הוריות התשנ"ב - 1992 מעניק להורה יחיד קדימויות והטבות שונות. הורה יחיד מוגדר בסעיף 1 כלהלן - ""הורה יחיד" - תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו ..." מכאן שגם חוק זה מוציא מפורשות ידוע בציבור מהגדרת "הורה יחיד" בחוק ועל כן לא זכאי ידוע בציבור להטבות הניתנות בחוק משפחות חד הוריות; ט. פסה"ד קבע כי זכות תקום לידועה בציבור רק אם קבע זאת המחוקק במפורש. קל וחומר - יש לקבוע כי זכות תשלל מידועה בציבור רק אם נקבע כך מפורשות בחוק. משלא שלל החוק זכות מאלמנה שהינה אף ידועה בציבור, אין לקבוע כי הת' אינה זכאית לקצבת תלויים בגין פטירת המנוח; י. סעיף 135 לחוק קובע שלילת זכויות לקצבת תלויים לאלמנה שחזרה ונישאה ומכאן ששלילת הזכות לקצבת תלויים מותנית בנישואי האלמנה. סעיף זה אף קבע מתי אלמנה כזו תהא זכאית לחידוש קצבת התלויים - אם לפני תום 10 שנים מהיום בו חזרה ונישאה חדלה להיות נשואה או שהחלה בהליכי גירושין. בני זוג ידועים בציבור אינם זקוקים לבית דין או בית משפט על מנת להפרד ואין המדובר בהליך גירושין. עולה - שאלמנה המקבלת קצבת תלויים, החיה עם בן זוג איננה אלמנה שחזרה ונישאה; יא. מלשון החוק עולה ששלילת הזכות היא אקט הנישואים, כאשר באקט זה משנה האלמנה את הסטטוס שלה מאלמנה לנשואה; יב. קביעת מעמד התובעת כמעמד אשה נשואה מקים ומעורר מספר סוגיות ובעיות - 1. מתי מכריזים על ידועה בציבור כנשואה שממועד זה נשללת זכותה לקצבת תלויים - מיום ההיכרות, מיום שעברו לגור יחד, מיום שנולדו ילדים וכו'. במקרה דנן מבקש הנתבע ליחס לת' תאריך פיקטיבי לנישואיה עם יונתן תאריך מתן פסה"ד שאין בינו לבין הת' כל קשר. 2. מתי מכריזים על אשה שנשללה ממנה זכותה לקצבת תלויים לאחר שהוכרזה כידועה בציבור כזכאית לחידוש קצבת התלויים - מיום שהתגלה הסכסוך בין הידועים בציבור, מיום שעזב הידוע בציבור את מקום המגורים המשותף, מיום שהחליטו להפרד וכו'; יג. הפרשנות שמבקש הנת' להעניק לסעיף 135 לחוק אינה מתיישבת כלל עם לשון החוק ומעלה בעיות רבות; יד. זכויות ידועים בציבור נקבעו במפורש בחוקים וכאשר אין קביעה מפורשת לזכות לקצבת שאירים לידוע/ה בציבור - הרי שזכות כזו איננה קיימת (ר' עמ"ש 1/82 ד"ר אמיליה לוי נ' מנהל בתי המשפט (לא פורסם), בג"צ 89/83 ד"ר אמיליה לוי נ' יו"ר ועדת הכספים של הכנסת ואח' פ"ד לח' (2) 488, ד"נ 13/84 ד"ר אמיליה לוי נ' יו"ר ועדת הכפסים של הכנסת ואח' פ"ד מא (4) 291); טו. גם לפי סעיף 2 לחוק הפרשנות התשמ"א - 1981, יש לקבוע כי כוונת המחוקק בסעיף 135 לחוק לשלול תשלום קצבת תלויים - אך ורק מאלמנה שנישאה, כאשר לאלמנה כזו תהיה זכות לחזור ולקבל קצבת תלויים אם חדלה להיות נשואה לפני תום 10 שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה ובין בן זוגה בפני בית דין או בית משפט והזכאות לחידוש קצבת התלויים תהיה החל מהיום בו חדלה להיות נשואה; טז. פגיעה בזכות הת' לקצבת תלויים היא גם בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; יז. באם יאמץ בית הדין את פרשנות הנתבע לסעיף 135 לחוק, לא תוגשם תכלית החוק שהינה למנוע מהת' שהיתה תלויה במנוח למחייתה מחסור כלכלי וכן תיפגע הת' בפועל שכן מיום פטירת המנוח הסתמכה על התפרנסותה מקצבת התלויים למחייתה. 9. מנגד טען ב"כ הנתבע, בסיכומיו: א. הת' מבקשת להוכיח, מחד, שהינה שנים לא מעטות ידועה בציבור של יונתן ואף נולדו להם 2 ילדים אותם הם מגדלים יחדיו ומאידך - מבקשת היא לטעון שהיחסים ביניהם נעדרים פן רכושי; ב. כל המרכיבים הדומיננטיים של הגדרת ידועה בציבור חלים ביחסים בין הת' ליונתן אלא שלטענת הת' רק מרכיב רכושי נעדר. מרכיב זה נעדר לא בכדי שהרי אותו מרכיב רכושי, לו היה קיים, היה בו, לטענת הת', כדי לשלול הגמלה; ג. בהודעת הת' לחוקר הנתבע אשר צורפה לתצהירה, מוסרת התובעת כי היא חיה עם יונתן יחד כ-10 שנים ויחד עמם גרים שלושת ילדיה; ד. ההפרדה הרכושית הקיימת, חשבונות בנק נפרדים כפי שמסרה הת' לחוקר, הינה הפרדה מלאכותית בין הת' ליונתן; ה. מהודעת הת' לחוקר הנתבע עולה במפורש שאין ממשות בטענה להפרדה רכושית; ו. מהודעת הת' לחוקר עולה שיונתן הינו רווק, פנסיונר מהצבא ומקבל פנסיה צבאית; ז. הת' נמנעה מלעדכן את הנתבע על שינוי באורח חייה שהצריך עדכון והודעה. מדובר היה בשינוי שיכול להיות גורם המשפיע על הזכאות; ח. הטענה כאילו מתן קצבת ילדים הוא, כלשעצמו, כבר יוצר ידיעה קונסטרוקטיבית של הנתבע, אינה נכונה עובדתית וגם לא משפטית. אין אפשרות אוטומטית להצלבת מידע והדבר יכול להתגלות אך באקראי. בכל מקרה, חובת העדכון המוטלת על המבוטחת אינה מתאיינת רק משום שיש גם דרך עקיפה, להסיק אולי, את אותו מידע מהותי וחיוני; ט. פרשנות הת' לסעיף 135 לחוק אינה מתיישבת עם תכלית החוק והמדיניות המשפטית כפי שזו עולה בבירור מהפסיקה; י. לפי פרשנות ב"כ הת' "אלמנה" לא יכולה להיות ידועה בציבור ומושג הנישואין אינו בכלל חיים יחד של ידועים בציבור. אם כך, ידועה בציבור, שהידוע בציבור שלה נפגע בעבודה ונפטר וזכתה בקצבת תלויים, תהא זכאית, לכאורה, להמשיך לעולם לקבל קצבה, גם אם תחזור ותחיה, לכל דבר וענין, עם ידוע בציבור נוסף; יא. הדבר יגרום לאפליה בין אלמנות תלויות, לידועות בציבור תלויות, שהאחרונות יזכו למעשה לקצבה לכל החיים, כל עוד לא תנשאנה פורמלית אם אך תמשכנה לחיות כמוקדם כידועות בציבור; יב. מנקודת הראות והמבט של תכלית החוק, מה שונה אלמנה שנישאת, לענין ההזקקות להמשך הקצבה, מאלמנה או ידועה בציבור ששבה לחיות דווקא עם בן זוג. ולמעשה אותה חזקה שגורמת לאלמנה להפסיק קצבה, לאמור - "חיים משותפים של בן ובת זוג לחיים" חלה גם כאן. ההפך - במקרה זה דווקא משום שסטטוס של ידועה בציבור הינו אכן סטטוס עובדתי, לידועה בציבור שכזו, כשגמלה נפסקת לאחר שהיא חיה עם ידוע בציבור, חייה קלים יותר מאלמנה, כל אימת שהחיים המשותפים נפסקים, אין היא צריכה לכאורה להליכי גירושין, ודי שתוכיח תשתית עובדתית סבירה לפירוד (עפ"י ס' 135 (א) (2) סיפא); יג. מסקנת ב"כ הת' כאילו לצורך החוק יכולה אלמנה להיות, בעת ובעונה אחת, גם אלמנה וגם ידועה בציבור, אינה הגיונית וודאי אינה מתיישבת עם תכלית החוק. וודאי וודאי כשהצירוף הזה אינו בא אלא להתחמק מהפסקת תשלום גמלה, שהרי איזו הצדקה יש לתשלום גמלת תלויים בגין פטירת הבעל או הידוע בציבור כשכזה כבר קיים אחר ובכלל, מדוע אלמנה רגילה תספוג הפסקת גמלה וידועה בציבור שכזו, תמשיך למעשה לעד להנות משני העולמות; יד. לא יכול להיות, מבחינת ראיית המחוקק, מצב בו אלמנה תהא גם ידועה בציבור ולצורך קבלת הגמלה הינה אלמנה ולצורך אי הפסקתה הינה ידועה בציבור. מצב זה מערער את האושיות הבסיסיות ביותר, הן של עקרונות החוק והן את מוסד גמלת התלויים לידועה בציבור. 10. בתשובת ב"כ הת' לסיכומי הנתבע טענה היא, בין היתר - א. אין מקום לטעון לפגיעה באמינות הת' משב"כ הנתבע הוא שבחר שלא לחקרה על תצהיריה; ב. מבחינת החוק - ידועה בציבור אינה חייבת להודיע לנתבע כי יש לה ידוע בציבור שכן אין המדובר בסטטוס; ג. בחוק כמו בחוקים אחרים - חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה התש"ל - 1970, חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל - 1970, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) התש"י - 1950 - יש הבדל בין העובדות המקנות זכאות לקצבה או לגמלה לבין עובדות השוללות או המבטלות זכאות לקצבה או לגמלה; ד. בחוקים האמורים, כמו גם בחוק הביטוח הלאומי, הגמלאות אשר ניתנות לאלמנות מופסקות עם אקט חדש של נישואין; ה. החוק קובע מתי יינתנו זכויות ומתי ישללו זכויות או לא יינתנו כלל זכויות. לדוגמא, במקרה של אלמן - לא בכל מקרה יהא אלמן זכאי לקצבת שאירים או לקצבת תלויים. מכאן - שכאשר המחוקק שולל זכויות, הוא קובע זאת במפורש. 11. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת לא נישאה אולם היא חיה, מזה כ-10 שנים, עם ידוע בציבור ואף נולדו להם 2 ילדים משותפים. המחלוקת מושא תיק זה הינה האם בדין הפסיק הנתבע לתובעת את תשלום קצבת התלויים משלדעת הנתבע אין היא זכאית עוד לגמלה משחיה היא עם יונתן, הידוע בציבור שלה. בעוד לגרסת הנתבע יש לראות בתובעת אלמנה שנישאה כאמור בסעיף 135 לחוק הרי שלגירסת התובעת אין להחיל עליה את הוראות סעיף 135 לחוק משמעולם לא נישאה מאז מות המנוח. 12. הסעיפים הרלוונטיים לענינינו הינם: א. סעיף 1 לחוק שהינו סעיף ההגדרות ובו מוגדרת "אשתו" - "לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". ב. סעיף 135 לחוק שעניינו אלמנה שחזרה ונישאה וזה לשונו: "(א) חזרה האלמנה ונישאה, תפקע זכותה לקצבה והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן: (1) ... (2) ... ואולם אם חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה לבין בן זוגה בפני בית דין או בפני בית משפט, תהא זכאית מחדש לקצבה החל מהיום שבו חדלה להיות נשואה כאמור, והמענק או שיעורו הראשון ששולם לה לפי סעיף קטן זה ייזקף על חשבון הקצבה, לפי ההוראות שבפסקאות (1) עד (4) של סעיף 262(א)". ג. סעיפים 255 ו-262 לחוק ענינם באלמנה הזכאית לקצבת שאירים שחזרה ונישאה וגם בהם השתמש המחוקק בלשון "נישאה" "חדלה להיות נשואה" "הליכי גירושין" וכו'. 13. מסעיפי החוק כפי שצוטטו לעיל עולה שהמונח "אשתו" שבסעיף 1 לחוק איננו כולל את המונח "אלמנה" וכי לבן זוג, הזכאי לקצבת תלויים, שנישא ישולם מענק במקום קצבה לה היה זכאי. עוד עולה שסעיף 135 לחוק אף קבע מתי אלמנה שנישאה בשנית תהיה זכאית לחידוש קצבת התלויים - אם לפני תום 10 שנים מהיום בו חזרה ונישאה חדלה להיות נשואה או שהחלה בהליכי גירושין בפני בית הדין או בפני בית המשפט. משכך, יש לקבוע האם המילה "נישא" שבסעיף 135 לחוק, כולל גם מי שלא נישא אלא חי עם ידוע/ה בציבור. 14. עיון בלשון החוק מעלה שבסעיף 135 לחוק השתמש המחוקק בלשון "חזרה האלמנה ונישאה", ואולם אם חדלה להיות נשואה לפני תום עשר שנים מהיום שבו חזרה ונישאה, או שתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין ..." 15. בדבע נד/85-0 עוזי אורנן ומיכל אפרת - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כז' 400) בהתייחסו למושג "ידועה בציבור" קבע בית הדין הארצי - "פעמים רבות נזקקה הפסיקה למעמדה של ה"ידועה בציבור" וזכויותיה, ומאמרים רבים ניתחו את הסוגיה, ולא כאן המקום לפרטם. אין חולק כי "בין הסטטוס של הנשואים כדת וכדין לבין מעמד הידועים בציבור כנשואים קיימים הבדלים חשובים" (בג"צ 693/91 הנ"ל [1] בעמ' 784). "שיטת המשפט בישראל, בדומה לשיטות משפט מודרניות בדמוקרטיות נאורות, שומרות על סטטוס הנשואים ואינה מזהה את המוסד הידועים בציבור לסטטוס זה" (שם, בעמ' 787). לענינינו נציין כי זכות תקום ל"ידועה בציבור" רק אם קבע זאת המחוקק במפורש. כך, מקום שנקבע בהחלטה על פי תקנות גמלאות לנושאי משרה ברשויות שלטון כי קצבת שאירים תשולם ל"בן זוגו של הנפטר" נקבע כי הביטוי "בן זוג" אינו כולל את ה"ידועה בציבור": "את הביטוי 'בן זוג' בהחלטה, שבה אנו דנים, יש לפרש לפי המובן הרגיל של ביטוי זה וכן לפי כוונת מחוקק המשנה, מבחינת המשמעות הרגילה של הביטוי 'בן זוג' בחיקוקים שונים. אין ספק, שבאותם חיקוקים שביטוי זה מופיע משמעותו הרגילה היא - בן זוג, אשר נשוי לבן הזוג האחר. דבר זה ברור משורה של חיקוקים, שבהם השתמשו המחוקק ומחוקק המשנה בביטוי בן זוג, כמו חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב - 1972, שבו הוגדר בן זוג בסעיף 1: "בן זוג" - לרבות הידועה בציבור כבן זוג". בהמשך פסק הדין, מצטט בית הדין הארצי את שנקבע בבג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים ואח' (פד' מז' (1) 749, 787) - "... שיטת המשפט בישראל, בדומה לשיטות משפט מודרניות בדמוקרטיות נאורות, שומרת על סטטוס הנשואים ואינה מזהה את מוסד הידועים בציבור לסטטוס זה. אכן, לעיתים ניתן לנמק תוצאה זו בטובתם של הידועים בציבור עצמם ... אך תהא טובתם שלהם אשר תהא, לא הרי נשואים כדת וכדין, עליהם חל מכלול דינים הקשור לסטטוס הנשואים, כהרי ידועים בציבור, אשר אינם נהנים ממעמד הבכורה של סטטוס הנשואים". (דב"ע נד/85-0 שם, שם, 405). ההלכה כפי שנקבעה בפסק הדין הינה שמקום שהמחוקק קבע במפורש התייחסות הכוללת "ידוע/ה בציבור" (ולמקרה של מיכל אפרת המחוקק רצה להעמיד את ה"ידועה בציבור" במעמד שווה ל"אשה החוקית" וזאת למדים מסעיף ההגדרות ומהזכויות שהחוק מעניק לשתיים באופן שווה) תקום זכות על פי קביעתו, אולם מקום שאין קביעה מפורשת בחיקוק - לא תקום זכות ל"ידוע/ה בציבור". 16. בפסקי הדין בענינה של ד"ר אמיליה לוי נ' מנהל בתי המשפט, אליו התייחסה ב"כ הת' בסיכומיה, התייחס בית המשפט העליון למוסד ה"ידוע/ה בציבור" וקבע: "... יתר על-כן, במידה שניתן ללמוד ממה שנאמר בסעיף 4 (א) (1) של חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) הרי המסקנה יכולה להיות דווקא לרעת המערערת, כי מהעובדה, שבאותו חוק מצא המחוקק לנחוץ לקבוע במפורש, שהידועה בציבור כאשתו של הנפטר נחשבת כשאיר, ומחוקק המשנה לא כלל הוראה כזו בהחלטה, יכולה להצביע על כך, שמחוקק המשנה לא רצה, שידועה בציבור כאשתו של נפטר, שעליו חלה ההחלטה, תיכלל בין השאירים שלו" (עמ"ש 1/82 פ"ד לו (4) 123, 6-125). 17. לאור כל האמור לעיל עלינו לבחון את לשון סעיף 135 לחוק. בלשון סעיף 135, לחוק נקט המחוקק לשון "נישאה" "נשואה" "חזרה ונישאה" ובהמשך "גירושין". עולה שהלשון בה נקט המחוקק הינה חדה וברורה ומתייחסת לנישואין ולא כל יחס או סטטוס אחר השונה מנישואין. כך אף בהתייחסו לקביעה מתי אלמנה שנישאה בשנית תהא זכאית לחידוש קצבת התלויים השתמש המחוקק בלשון חדה וברורה של "גירושין" "הליכי גירושין". במקרה זה, המחוקק בחר, כפי שנהוג בשיטת המשפט שלנו בדומה לשיטות משפט מודרניות בדמוקרטיות נאורות, לשמור על סטטוס הנישואים ואינו מזהה את מוסד הידועים בציבור לסטטוס זה (ר' בג"צ 693/91 כפי שצוטט בס' 16 לפסה"ד). 18. לאור כל האמור לעיל, לאור לשונו הברורה והחד משמעית של סעיף 135 לחוק, לאור ההלכה שסטטוס הנישואים אינו זהה לזה של הידועים בציבור ולאור ההלכה שכדי להעניק הכרה לידוע/ה בציבור דרושה אמירה מפורשת בחוק הרלוונטי וקל וחומר שלילת זכות - הרי שלאור לשון סעיף 135 לחוק משלא נישאה התובעת, כדרישת הסעיף, אין מקום לשלול ממנה את הזכות לקצבה. המסקנה הינה שהת' זכאית, כל עוד לא נישאה, להמשך תשלום קצבת התלויים. 19. די באמור לעיל כדי לקבל את התביעה. 20. בטרם אסיים את פסק הדין אתייחס אף לטענת ב"כ הת' בדבר התכלית החקיקתית. תכלית חקיקתית היא המטרות, הערכים, המדיניות, הפוקנציות החברתיות והאינטרסים אשר דבר החקיקה נועד להגשימם. זכויות הידוע/ה בציבור נקבעו מפורשות בחוק. מה מנע מהמחוקק עת העניק הזכות לידוע/ה בציבור להתייחס, באותה מידה, גם בעת שלילת הזכות כפי שנקבע בס' 135 לחוק. זאת ועוד, לא תתכן שלילת זכויות לקצבת תלויים מבן זוג ללא קביעה מפורשת לחוק. כפי שטענה ב"כ הת' בסיכומיה, כאשר התייחס המחוקק, בסעיף 135 לחוק, לנישואי בן הזוג, הרי לתחילת ופקיעת נישואים ישנו מועד קבוע מה שלא כן לגבי ידוע/ה בציבור. קשה לקבוע מועד מדוייק בו ניתן להגדיר אדם כידוע/ה בציבור ומועד מדוייק לפקיעת מעמד זה. כך גם כאשר התייחס המחוקק, בסעיף 135 לחוק, לזכאות מחדש לקצבת התלויים הקמה אם חדלה להיות נשואה לפני תום 10 שנים מהיום בו חזרה ונישאה או שמתוך תקופה זו החלו הליכי גירושין בינה לבין בן הזוג - גם כאן הרי שלא ניתן לקבוע מועד מדוייק לפקיעת מעמד ידוע/ה בציבור או מועד בו החלו הליכים לפקיעתם. זאת ועוד - ידועים בציבור אינם זקוקים להליכים בפני בית דין או בפני בית משפט על מנת להפרד כלשון סעיף 135 לחוק. 21. לאור כל האמור לעיל ומשלא שלל החוק באופן מפורש וברור את זכות קצבת התלויים לבן זוג שלו ידוע/ה בציבור, הרי שלא ניתן להרחיב את הוראות סעיף 135 גם על ידוע בציבור. 22. התוצאה, איפוא, שהתביעה מתקבלת. 23. הנתבע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום ט"ז באב, תשס"ד (3 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים. א. סלע, שופטתסגנית שופט ראשי אלמנות / אלמניםקצבת שארים