מבוא חברת FRANCO BELGES (להלן: "המערערת") הינה חברה צרפתית העוסקת בייצור ובניית תנורי חימום לבתים. בין המערערת לבין המשיבה א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ (להלן: "המשיבה"), נחתם הסכם לפיו האחרונה התחייבה וקיבלה על עצמה לשווק עבור הראשונה תנורי חימום מסוגים שונים. בבית משפט השלום בנתניה הוגשה תביעה על ידי המערערת כנגד המשיבה שנסבה על הטענה לפיה הפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בתנאי שיווק כמות התנורים ולא שילמה את מלוא התמורה עבור תנורים שהתקבלו אצלה. בין היתר התבססה התביעה על הודאה בכתב של המשיבה בקבלת התנורים ובחובה למערערת. הוגש כתב הגנה שבו לא הוכחשה קבלת התנורים וכן הכירו, הכרה חלקית, בגובה החיוב. כן הוגש כתב תביעה שכנגד. התביעה שכנגד היתה לפיצוי בגין הפסדים כספיים ונזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מליקויים שהתגלו בתנורי החימום שיוצרו על ידי המערערת. כתב הגנה הוגש לכתב התביעה שכנגד והדיון התקיים בצוותא חדא. 2. העובדות והחלטת בית משפט השלום בישיבה שהתקיימה החליטה הערכאה הדיונית (כב' השופטת לב-הר שרון) כי על הצדדים "להגיש תצהירי עדויות ראשיות עד לישיבה הבאה". התובעת, היא המערערת אמורה היתה להגיש את תצהיריה תוך 60 יום מיום ההחלטה, והדיון נקבע להוכחות ליום 25.5.98. רק יומיים שלושה לפני הדיון הוגש תצהירו של מנהל המערערת שנכתב בעברית כשהוא מאושר ומאומת על ידי עו"ד אלפרד סאדר מתאריך 5.4.98 במשרדו בחיפה. אין חולק כי המצהיר איננו דובר עברית ואין חולק שהוא הוגש באיחור, אם כי לפני הדיון. בישיבה ב-25.5 התייצבו הצדדים ובאותה עת היה נציג המערערת בארץ, כך ניתן ללמוד מהפרוטוקול של אותו מועד. בהחלטתה אז קבעה השופטת הנכבדה כי על הנתבעת-המשיבה שהיא בגדר התובע שכנגד להגיש תצהירי עדויות ראשיות תוך 60 יום ובמקביל "ולא יאוחר מאשר תוך 30 יום מהיום יגיש ב"כ התובעת (המערערת) תצהיר מתורגם כחוק ומאומת כנדרש". עוד הוחלט כי על ב"כ המשיבה להמציא חוות דעת מומחה שיהיה בה קביעה כי הנזקים "שנגרמו ללקוחות אצלם הותקנו התנורים נובעים במישרין מייצור לקוי של התנורים". שזו היתה הטענה העיקרית של המשיבה כנגד המערערת. (ההדגשה אינה במקור). הדיון נדחה ל-14.12.98 להוכחות ולתזכורת ליום 14.10.98. בתזכורת היו אמורות להגיע חוות דעת המומחים השונים, והיה צורך להחליט אם יש מקום למינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט. בישיבת התזכורת לא התייצב ב"כ המערערת והיא חוייבה בהוצאות הישיבה כתנאי להמשך הדיון בתביעתה. באותה ישיבה טען עו"ד נוסל, ב"כ המשיבה, כי עד לרגע זה לא קיבל תצהיר עדות ראשית ערוך כדין. הוא הפנה את בית המשפט להחלטתו כי על המערערת היה להגיש תצהיר מתורגם כחוק ומאומת כנדרש וכי החלטה זו נסמכת על העובדה שהמדובר במצהיר "שדובר אך ורק אנגלית או צרפתית, אך לא עברית וחתם על התצהיר בשפה העברית לכן בית המשפט מצא לנכון לחייב את המצהיר לחתום על תצהיר בשפתו הוא". מכאן לטענתו התצהיר בטל מעיקרו גם מהטעם שאין התייחסות כלשהי לענין התרגום של התצהיר ולענין המסמכים שאליו הוא מפנה. בהמשך ביקש ב"כ המשיבה לאור "ההיסטוריה של התעלמות מהוראות בית המשפט" למחוק את כתב התביעה של המערערת וכתב ההגנה לתביעה שכנגד. בהחלטתה קבעה השופטת הנכבדה כי "לא יעלה על הדעת, כפי שכבר הסברתי לצדדים בישיבה מיום 25.5.98, כי תצהיר של אדם שאיננו דובר עברית ושאמור לחתום על התצהיר במדינה זרה, לא יחתם כדין, דהיינו מתורגם לו בשעת החתימה וייחתם לפני קונסול ישראל במדינה בה הוא שוהה". באשר לתצהיר המתורגם לאנגלית שהוגש לבית המשפט נקבע כי: "תרגום זה לא נחתם כלל ולא אומת כלל". בנסיבות האלה, קבעה השופטת המלומדת, המערערת לא קיימה את צווי בית המשפט, לא הגישה תצהיר כפי שנדרש ועל כן מן הראוי למחוק את התצהיר לפי סעיף 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהעלם אחד ובהמשך למחיקת התצהיר נמחקה גם תביעת המערערת מהטעם של "חוסר מעש" תוך חיובה בהוצאות המשיבים בסכום של 4,000 ₪, כמפורט שם. עוד צויין בהחלטה כי לא ניתן לחדש את התביעה מבלי שהוצאות אלה ישולמו תחילה. באשר לתביעה שכנגד נקבע בהחלטה מאותו תאריך כי אין בפני בית המשפט תצהיר מטעם המערערת שהוגש כדין והואיל ואין כל סיבה מוצדקת לאי הגשת התצהיר כדין, אין מקום להשאיר את התצהיר על כנו ואין מקום להעיד את נציג המערערת. עדות המשיבים ועדויות המומחים מטעם שני הצדדים ישמעו כסדרם. החלטה נוספת ניתנה כשהתברר ששני המומחים מטעמם של הצדדים לא הופיעו לדיון כלשון השופטת "לאחר שהצדדים בעצמם עשו דין לעצמם והחליטו להימנע להביא אותם להיום". הדיון נדחה איפוא להמשך הוכחות למועד אחר. בישיבת ההוכחות הנדחית נשמעו עדי התביעה שכנגד. בסיומה ניתן צו למכון התקנים המתייחס לבקשה להיתר לייבוא של תנורי נורמנדה של החברה המערערת, ובהמשך החליט בית המשפט גם למנות מומחה מטעמו שיתמקד בשאלות הבאות: א). כיצד ראוי היה להתקין את התנורים נשוא תביעה זו. ב). מדוע התרחשו התופעות של עיבוי וקורוזיה. ג). האם הוראות היצרן עומדות בסטנדרט המקובל. ד). האם ניתן היה למנוע את הנזק הנטען על ידי התובעת שכנגד. בישיבה הנדחית הסתבר כי המומחה מטעם בית המשפט טוען כי לא קיבל המסמכים מטעמה של המערערת. בא כוחה של המערערת הצהיר כי החומר נשלח למומחה פעמיים. השופטת הנכבדה הסכימה לדחות את הדיון אך מצאה לנכון, משום שבא כוח המערערת לא דאג לוודא מבעוד מועד שאכן המסמכים מצויים אצל המומחה, לחייב את המערערת בהוצאות נוספות בסך 2,000 ₪ כתנאי להמשך הגנתה בתיק, כן חייבה אותה בתשלום מחצית השניה של האגרה בתביעה העיקרית שנמחקה כבר בהחלטות קודמות כתנאי להמשך הגנתה בתביעה שכנגד (ההדגשה איננה במקור). המומחה התבקש להשלים את חוות דעתו בהתאם למסמכים שנתקבלו אצלו ואכן חוות דעת וחוות דעת משלימה הוכנה ונמסרה לבית המשפט. מעיון בחוות הדעת עולה כי התנורים לכשעצמם תקינים לגמרי בניגוד לטענות המשיבים. התופעות של עיבוי וקורוזיה מקורן בארובות שנבנו על ידי המשיבה. הדרך לפתור בעיה זו היא על ידי התקנת ארובות מבודדות, ולא כאלה שיוצרו על ידי המשיבה, הוראות היצרן באנגלית שצורפו לתנורים מורות באופן מפורש שבתנורים אלה מסוג נורמנדה יש להתקין ארובה מבודדת. ההוראות מפורטות, ברורות ועומדות בסטנדרט המקובל ותואמות לתקן הישראלי. בחוות דעת המשלימה מותיר המומחה את ההכרעה לבית המשפט, אם בכלל היתה התרשלות מצד המערערת, שכן התנורים תקינים והשאלה היא, אם ההוראות שניתנו לענין התקנת ארובה מבודדת, כפי שהן סופקו ליבואן, מספיקות לצורך חיובו של היבואן דווקא, קרי המשיבה, ברשלנות על שלא התקינו ארובות בהתאם להוראות היצרן ומכאן שהנזקים שנגרמו להם אין מקורם דווקא במחדל כלשהו של המערערת. היינו, ההכרעה היא בשאלה משפטית ולא בענין שבמומחיות. לאחר שנתקבלה חוות הדעת הגיעה לבית המשפט בקשה מטעמה של המשיבה למחוק את כתב הגנתה של המערערת בתביעה שכנגד. וכל כך למה? משום שבית המשפט בהחלטתו חייב את המערערת לשלם את המחצית השניה של האגרה בתביעה העקרית וזו לא שולמה וכן לא שולמו הוצאות הישיבה מאותו התאריך כפי שנקבעו. לבקשה זו נתבקשה תגובת המערערת. תגובה כאמור לא נתקבלה ובמועד 6.1.2000 בעקבות בקשה נוספת למחיקת כתב הגנה ולמתן פסק דין, החליטה השופטת כדלקמן "בהעדר תגובה לבקשה, הנני מוחקת את כתב ההגנה. נבקש לבצע מסירת ההחלטה למשיב. תוגש פסיקתא לאישורי". ב- 12.1 הוגשה תגובת המערערת לבקשת המשיבה למחיקת כתב הגנתה ובקשה להארכת מועד לקיום ההחלטה בענין ההוצאות. עו"ד סאדר מפרט שם את הקשיים שהיו אצלו בקיום החלטות בית המשפט, שלא נכנס להם כאן, ומציין כי קבלת בקשתה של המבקשת ומחיקת כתב ההגנה, תגרום למשיבה נזקים כבדים, שכן משמע הדבר מתן פסק דין בהעדר וללא התייחסות לכתב התביעה המקורי שנמחק כבר כאמור. בהחלטת בית המשפט מיום 16.1.2000 צויין שאין מקום לשנות מהחלטה שניתנה כבר ביום 6.1.00 ובישיבה מיום 20.2.2000, לא התייצב ב"כ המערערת משום שהיה חולה וצורף אישור רפואי שניתן להסיק הימנו כי הוא סובל מדלקת ריאות. עו"ד נוסל ב"כ המשיבה התייצב ופרט לפני בית המשפט כי כתב ההגנה בתביעה שכנגד נמחק על פי החלטת בית המשפט, מכאן שיש ליתן פסק דין בהעדר הגנה על מלוא סכום התביעה וכן עתר לפסוק הוצאות על התייצבותו באותו מועד משום שהבקשה לדחיית הדיון בצירוף האישור הרפואי נשלח אליו רק הבוקר. ב"כ המערערת חזר ופירט במועד אחר בפני בית המשפט את הסתבכויותיו הרפואיות והכלכליות וכן ציין כי נשלחו לב"כ המשיב ההוצאות שנפסקו נגדו וכן שולמה מחצית האגרה השניה וחזר ועתר לביטול ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה. בהחלטתה מיום 2.5.00 ציינה השופטת הנכבדה כי בכל הנימוקים שהועלו על ידי עו"ד סאדר לא עלתה הצדקה אובייקטיבית לדרך בה פעל בתיק זה. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, "ולאור ההוצאות הרבות בהן נשא עד כה ב"כ חברת גל חום, הנני מחייבת את עו"ד נוסל (עו"ד נוסל הוא ב"כ גל חום התובעת שכנגד) להפקיד בקופת בית משפט תוך 10 ימים מהיום סך של 10,000 ₪ + מע"מ על חשבון הוצאותיה של החברה המשיבה ... לא הופקד הסכום, אעתר לבקשה למתן פסק דין". (ההדגשה במקור). ההחלטה תוקנה בהמשך. החיוב הכספי הנ"ל הוטל על ב"כ המערערת שהיא הנתבעת בכתב התביעה שכנגד. בהמשך הוגשה בקשה על ידי ב"כ המערערת לדחיית תשלום סכום הפקדון בסך 10,000 ₪ עד ליום 23.5.00. בהחלטתה מיום 22.5.00 קבעה השופטת כי אין מקום להעתר לבקשה. או אז הוגשה בקשה נוספת למתן פסק דין על ידי ב"כ המשיבה. בהתאמה הוזמנו הצדדים לדיון בשאלת גובה הנזק. בישיבה זו חזר ב"כ המשיבה על כל טענותיו לענין הנזקים ובפסק הדין שניתן ביום 30.10.00 קבעה השופטת הנכבדה כי לאור העובדה שכתב ההגנה נמחק, ולאור כל החלטותיה, כמפורט לעיל, היא קובעת כי השתכנעה כי הנזקים המפורטים בכתב התביעה שכנגד הוכחו במלואם והשתכנעה כי יש מקום ליתן פסק הדין על מלוא סכום התביעה בסך 330,000 ₪, הכל כמפורט שם. 3. הערעור הערעור שהוגש כאן מתייחס הן לפסק הדין כפי שניתן, והן להחלטות הביניים שניתנו על ידי בית משפט השלום ובכללן מחיקת התביעה משום שהתצהיר שהוגש על ידי המערערת לא הוגש כדין, ועל כן ראויה התביעה שתימחק "מחוסר מעש". על ההחלטה למחיקת כתב ההגנה בתביעה שכנגד, על חיובה של המערערת בתשלום הוצאות ובתשלום מחצית השניה של האגרה של התביעה שנמחקה, וכן על ההחלטה להפקיד 10,000 ₪ על חשבון ההוצאות לטובת התובעת שכנגד-המשיבה. תצהיר העדות הראשית מטעם המערערת כאמור התצהיר שהוגש בכתב בעברית אומת כדת וכדין על ידי עו"ד סאדר במשרדו בחיפה. היינו, התצהיר נערך ונחתם בישראל. לצורך הבנת החלטת בית המשפט בענין מחיקת התצהיר הזה יש להבחין בין שניים: ראשית, שאלת תרגום התצהיר לאדם אשר אינו דובר עברית, ושנית, אופן עריכת תצהיר כאשר המצהיר שוהה במדינה זרה ולא בישראל ועריכתו כשהמצהיר שוהה בארץ. סוגיית התרגום: על פי פקודת הראיות אין כל איסור שתצהיר יהיה כתוב עברית ויחתם על ידי המצהיר גם כאשר אותו מצהיר אינו דובר את השפה העברית. אין חובה גם להגיש תרגום של התצהיר הכתוב עברית לשפה הזרה המובנת לחותם התצהיר, בוודאי שאין חובה שהתרגום הזה יהיה חתום ומאושר כתצהיר, תצהיר שנערך ונחתם בישראל ואושר על ידי עורך דין. אכן, תצהיר המוגש בשפה העברית על ידי מצהיר שזו אינה שפתו מחייב התייחסות של צד ג' כי המצהיר קיבל תרגום מדויק של תוכן התצהיר עליו חתם והבינו. "מקובל במדינתנו שמסמכים רבים מאוד המוגשים לבתי המשפט נחתמו על ידי אנשים שאינם מכירים את השפה בה נערך המסמך ואישרו את תוכנו בחתימתם לאחר שהמסמך תורגם להם. אין לדרוש כי בכל מקרה, כדבר מתחייב, יהיה צורך לאשר את אמיתות התרגום בעדות מפי המתרגם. גישה קפדנית כזו אינה מעשית ואינה רצויה" (ע"א 146/81 פריאל נאשף נ' רקיה נאשף, פ"ד לח (3) 309). באותו עניין דובר בתצהיר הכתוב בעברית אשר נחתם על ידי אדם דובר ערבית ואשר אינו מבין עברית כלל ונקבע כי עדותם של המתרגמים בבית המשפט על כך שתרגמו נאמנה את התצהיר ושהחותם הבינו, איננה הכרחית. אפשר שמשקל עדות של מצהיר כאמור יהא מופחת במידת מה, אך בשום פנים אין לשלול אותה מראש. המצהיר הרי עומד לחקירה שכנגד. ובענייננו, היתה התייחסות מצד עורך הדין, ב"כ המערערת לשאלת תרגום המסמכים. בדיון מתאריך 14/12/1998 אמר עו"ד סאדר: "אני ישבתי עם אנשים שהסבירו למצהיר את התוכן של המסמכים. אני הצעתי להביא מתורגמן, אם הייתי מביא מתורגמן היה מתרגם למצהיר ומסביר לו". אם וכאשר מעמיד בעל דין בספק את אמיתות התרגום או את הבנת המצהיר, עליו להניח את התשתית העובדתית לספקות אלו (שם). אם כדי להניח תשתית זו יש צורך בעדותם של המתרגמים עליו ליטול יוזמה לזימונם לעדות או לחקור את המצהיר כך או כך בהגשת תצהיר חתום ומאושר כדין בעברית שנערך בארץ, לא היה כל פגם גם אם המצהיר אינו דובר עברית. בתרגום התצהיר לאנגלית גם לא נפל פגם, שכן לא מצאנו כלל בסדרי הדין ובראיות שתרגום של מסמך אפילו הוא תצהיר, חייב להיות מאושר כדרך התצהיר המקורי. בחקירה נגדית כאמור, יכול היה ב"כ המשיבה עו"ד נוסל לעמוד לגופם של דברים ולגופה של הבנת המצהיר את תצהירו. יכול והחקירה הנגדית היתה משמיטה את הבסיס לעדות. אבל ובוודאי שלא היה מקום לשלול את התצהיר מראש ולבטלו. אישור תצהיר באמצעות קונסול נכון במקרה בו התצהיר נחתם בחו"ל, מה שלא היה במקרה דנן ובנסיבות אלה לא היה כלל מקום להתייחס לאישורו באמצעות קונסול זר. אשר על כן החלטת בית המשפט לדחות את תצהיר המערערת שניתן כתמיכה לתביעתה מבוטלת בזה. מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש סמכותו של בית המשפט למחוק תובענה מחמת חוסר מעש קבועה בתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי. התקנה מסמיכה את בית המשפט (או הרשם), למחוק תובענה על דעת עצמו כאשר נבצר ממנו לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין. כמו כן קובעות התקנות בתקנה 157, כי שעה שנתבע מתייצב והתובע אינו מתייצב, רשאי בית המשפט למחוק או לדחות את התובענה (ראה גם גורן סוגיות בסדר דין אזרחי בעמ' 246-247). עם זאת, הכלל הוא כי סכסוכים בין בעלי הדין צריכים להיות מוכרעים לגופם. הפעלת סמכויות דחייה או מחיקה בשל מחדלים דיוניים אינה צריכה לשמש קיצור דרך או תחליף לדיון (ע"א 2198/99 ניצולת הקרטל נ' ח.א. מזון בע"מ תק-על 2000(1) 751). סמכויות המחיקה מחמת חוסר מעש אינן סמכויות שגרתיות. יש לפרש בדרך דווקנית כל הוראה המעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל הדין לבית המשפט (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט פ"ד נו(1) 865). מחיקת התביעה "מחוסר מעש" במקרה הנדון באה בעקבות ועל רקע ההחלטה כי התצהיר שהוגש מטעמה של המערערת, לא הוגש כדין ולא הוגש אחר במקומו. משקבענו שהתצהיר הוגש כדין, לא היה כלל מקום למחוק את התביעה "מחוסר מעש". בוודאי שלא היה מקום לעשות כן על רקע העובדה שהוגשו על ידי המערערת ראיות אחרות לענין תביעתה. ובכלל מה הקשר בין דחיית תצהיר של אחד העדים לענין מחיקת תביעה "מחוסר מעש". נוסיף ונאמר כי אפילו היה דינו של התצהיר להתבטל, ספק אם היה מקום לדחות את התביעה העיקרית . לפי סעיף 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אם לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143 לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. מכאן שבית המשפט קמא לא היה צריך לנקוט בסנקציה החריפה של דחיית התביעה בגין אי הגשת תצהיר, אלא לכל היותר יכול היה למנוע מן המערערת את הרשות להעיד את העד או להוכיח את העובדה הנטענת בתצהיר. זאת ועוד, בכתב ההגנה לתביעה העיקרית, מודה המשיבה כי הכירה בקיומו של חיוב כספי לתובעת בסכום 59,438.19 פרנקים, כמו כן הודתה בכך שעיכבה/קיזזה סכום זה כנגד הסכומים שלטענתה המערערת חייבת לה. בכתב התביעה טענה המערערת כי המשיבה חבה לה את הסך של 90,167 פרנק. מכאן, שלפחות לגבי הסכום של 59,438.19 פרנק קיימת הסכמה בין שני הצדדים כי סכום זה לא שולם למערערת על ידי המשיבה, אף שהיא מחויבת לכך על פי החוזה. למעשה על המשיבה היה מוטל הנטל להראות כי היא פטורה מתשלום החוב, והיה מקום ליתן פסק דין לטובת המערערת מבלי להיזקק כלל לראיות באשר לסכום זה. יש לשים לב כי במקרה דנן המשיבה מכרה את התנורים הנטענים לאחרים, כך שנעשה בהם שימוש על ידה, ואין מדובר במצב בו המשיבה לא עשתה ולא יכולה היתה לעשות בהם כל שימוש. מכאן כי לא היה כל מקום למחוק את תביעת המערערת, אפילו היה התצהיר בטל והנימוקים לביטולו ראויים. מכאן שגם ההחלטה למחיקת התביעה העיקרית בטלה בזה. חיוב המערערת בתשלום המחצית השניה של האגרה של תביעתה שנמחקה. החלטה זו היא תמוהה, שכן כיצד ניתן לחייב את המערערת בתשלום מחצית האגרה, כאשר תביעתה נמחקה מחוסר מעש עוד קודם לכן ולא נתקיים דיון לגופו, כך שדין החלטה זו להתבטל גם כן. חיוב המערערת בהפקדת הסך 10,000 ₪ על חשבון הוצאות המשיבה-התובעת שכנגד. החלטה זו ניתנה במסגרת הדיון בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המערערת. בהחלטתו חייב בית המשפט את המערערת להבטיח את הוצאות המשיבה על ידי הפקדת הסכום המפורט לעיל. החלטה זו איננה מתיישבת עם תקנות סדר הדין האזרחי. לענין זה יש להפנות לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ולאמור בספרו של ד"ר זוסמן (סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 899) : "519. ערובה לתשלום הוצאות {483} (א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". יש לקבל את טענת המערערת כי אין המדובר כאן בחיוב בהוצאות לשמן, אלא בהפקדה להבטחת תשלום הוצאות. על פי תקנה 519 הנ"ל, רשאי בית המשפט לצוות על תובע, אך לא על הנתבע, לשאת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד. המערערת היתה אמנם התובעת אך בתביעה העיקרית שנמחקה. החיוב בהפקדה בסכום של 10,000 ₪ הוטל עליה בהליך של התביעה שכנגד, בו היא הנתבעת. מכאן שבעשותו כן חרג בית המשפט ממסגרת סמכותו ומכאן שמחיקת כתב ההגנה לתביעה שכנגד היתה לא כדין. יש לציין כי לאורך הדיונים השונים נפסקו הוצאות לטובת המשיבה והמשך הדיון הותנה בתשלומים, וכך הווה. בנסיבות האמורות גם לא היה מקום ליתן פסק דין על סמך דברי ב"כ התובעת שכנגד לענין הנזק. ראוי לציין כי לפני בית המשפט היו ראיות שנצברו במהלך הדיון, ביניהם חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט אשר העמיד סוגיית משפטית ראויה לדיון, סוגיה שלא נתלבנה כלל ועיקר משום ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה. סוגיה שעברה מליקוי בתנורים, כפי שנטענה על ידי המשיבה בכתב תביעתה, לאופן הראוי להתקנת הארובות והאם המשיבה עשתה ופעלה בענין זה על פי הוראות היצרן המערערת ואם היתה מודעת לכך. אשר על כן ובנסיבות האמורות, ומשקבענו שגם לא היה מקום לחייב את המערערת בהפקדה על חשבון ההוצאות לא היה, בהתאמה, מקום למחיקת כתב הגנתה. החלטות האלה על כן מבוטלות בזה ופסק הדין שניתן בהעדר הגנה בטל גם הוא. בהערת סוגריים ראוי לציין כי כתב התביעה שכנגד התייחס לפגם בתנורים עצמם. מחוות דעת המומחה הסתבר שלא כך הדבר. השאלה העובדתית והמשפטית שעמדה לדיון בפני הערכאה הדיונית לאור חוות דעת המומחה, היתה שונה מהפלוגתא כפי שהונחה בכתב התביעה שכנגד. אם יוצאים מנקודת הנחה שהמדובר הוא בשינוי חזית, בוודאי שהיה מקום לקבל את תגובת המערערת לשינוי הזה, שבא לידי ביטוי בעמדת המומחה, מה שלא נעשה. זכותה של המערערת שיהיה לה יומה בבית המשפט, וזכות זו נפגעה באופן חמור, גם אם היו מחדלים כאלה ואחרים מטעמו של בא כוחה אשר על כן ולאור האמור לעיל, יוחזר הדיון לערכאה הדיונית. יש לקבוע מועדים להוכחות הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד. המשיבה תשא בהוצאות ערעור זה בסך 30,000 ₪ + מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל ללא כל קשר לתוצאות. הערבון יוחזר למערערת. אסתר קובו, שופטת השופט יהושע גרוס, ס"נ - אב"ד אני מסכים לקביעותיה ולמסקנתה של חברתי השופטת קובו. אכן, יש מקרים בהם בית-המשפט רשאי לנקוט סנקציה חריפה כלפי בעל-דין המזלזל בהחלטות בית-המשפט. כך מצינו בע"א 32/89 גולן נ' עלוני פ"ד מו(3) 665, כי תובע זכאי ליומו בבית-המשפט, אך אין לו זכות לפגום בניהולו התקין של המשפט ולהכביד על הנתבע, שכן הנתבע זכאי לכך שלא יטלטלוהו שלא לצורך לבית-המשפט, שלא יטריחוהו מעבר לראוי וכי משפטו יימשך שלא לצורך. כך גם מצינו בע"א 759/76 פז נ' נוימן פ"ד לא(2) 169, 179 כי למרות הגישה הליברלית בקיום הוראות סדר הדין האזרחי, הרי שאין בכך כדי "להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל דין לנהוג בתקנות כאוות נפשו, רוצה - מקיימם, אינו רוצה - אינו מקיימם. אמנם אין הפרוצדורה מיטת סדום, אבל גם איננה מזרון סתם שאדם מקפלו וזורקו ממקום למקום". ואולם, כמפורט בפסק-דינה של השופטת קובו, אין זה המקרה שבפנינו שבו לא הופגן כל זלזול של ממש מצד המערערת. יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא השופטת מיכל רובינשטיין : אני מסכימה. מיכל רובינשטיין, שופטת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת קובו. ניתן היום 01.07.2004 בהעדר. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים. יהושע גרוס, אב"ד אסתר קובו, שופטת מיכל רובינשטיין, שופטת סגן נשיא עדותדיוןמסמכיםתצהיר עדות