נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש

1. התובעת הייתה הבעלים של רכב מסוג מזדה 323 הנושאת מספר רישוי 41-942-19 אשר שימש אותה בעבודתה כמורה לנהיגה (להלן: "הרכב"). ביום 24.7.99 נגנב הרכב בשעה שחנה בסמוך לבית התובעת. במועד הגניבה היתה הנתבעת המבטחת של הרכב, על פי פוליסת ביטוח רכב מקיף (להלן: "הפוליסה"), ואולם הנתבעת דחתה את דרישת התובעת לקבלת תגמולי ביטוח עקב גניבת הרכב ועל כן הגישה התובעת תביעתה זו. 2. לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לקבלת תגמולי הביטוח שכן, במועד אירוע הגניבה מערכת האזעקה ברכב לא הייתה תקינה וממילא לא הופעלה ולא התקיים תנאי הכרחי לחלות הפוליסה ולחבות הנתבעת על פי הפוליסה. לטענת התובעת, מערכת האזעקה היתה תקינה והופעלה במועד הגניבה. דיון 3. עיון בפוליסה מעלה כי זו כוללת רשימת תנאים המהווים התניה לכיסוי הביטוחי כדלקמן: "חובת אמצעי מיגון- התניית הכיסוי הביטוחי אחריות החברה בגין סיכוני גניבה מותנית בהגנת הרכב באמצעות מערכת/ות מיגון תקינה/ות כמפורט להלן, המופעלת/ות בכל עת שהרכב אינו מאוייש: קיים משבת מנוע (אימובילייזר)בעל מעטה קשיח המופעל אוטומטית לפחות לשני ניתוקים במנוע ובעל קידוד משתנה. מערכת אזעקה המגינה על כל פתחי הרכב הכוללת גם גלאי נפח, מצבר גיבוי לאזעקה ונעילה אלקטרו מכנית של מכסה המנוע" נטל ההוכחה 4. השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה במקרה דנן, אינה שאלה פשוטה ונדמה כי ההלכה בעניין זה אינה אחידה. אין מחלוקת בפסיקה כי בתביעה המעוגנת בפוליסת ביטוח, נטל ההוכחה להוכיח את אירוע מקרה הביטוח מוטל על התובע, ואולם, ישנן דעות שונות בפסיקה באשר לנטל ההוכחה, בהתייחס לקיומם של התנאים הדרושים לשם הקמת החבות ובאשר לחריגים המקימים פטור מחבות. 5. במרבית פסקי הדין שעסקו בנושא נעשתה אבחנה המתבססת על השוני בין קיומו של תנאי הדרוש לשם הקמת החבות לפי הפוליסה והמצוי בתחום הגדרת הכיסוי הביטוחי, שאז הנטל להוכיח מילוי התנאי מוטל על המבוטח, לבין חריג, המקים פטור מחבות על פי הפוליסה, שאז הנטל להוכיח קיומו מוטל על המבטחת. ובמילים אחרות, אם חולקת המבטחת כי התנאי המוקדם התקיים, כי אז, מחובתו של המבוטח להוכיח את קיומו של התנאי כחלק מהוכחת עילת התביעה. מאידך, אם טוענת המבטחת לקיומו של חריג בפוליסה השולל את חבותה, עליה הנטל להוכיחו. 6. לעניין נטל ההוכחה בהתייחס לקיומו של תנאי לחלות הפוליסה, ראה ספרו של כבוד הנשיא זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 160: "ראינו כי תנאי מוקדם נחשב אמנם כחלק מעילת התביעה; התובע רק פטור מלטעון את קיום התנאי, אך אם נוצרה לגביו שאלה שבמחלוקת על ידי שהנתבע כפר בו, נטל השיכנוע להוכחת התנאי - על התובע". לעניין הוכחת החריג ראה ע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה חביטוח, פ"ד מג(4) 177, ס' 10 לפסק דינו של כב' השופט מצא, "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הבטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נשוא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג" וכן ראה בעניין זה רע"א 3577/93 הפניקס נ' אהרון מורינאנו (פ"ד מח(4) 70, 77): "ההלכה לגבי נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח עקב נזקי רכוש היא כי על המובטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. בכך עובר הנטל אל כתפי המבטח. עליו להראות כי מתקיים אחד הסייגים לפטור מהחבות החוזית המוטלת עליו מכוח הפוליסה [78]" (ע"א 497/85, אשר אשל ואח' נ' ריט, חתם לוידס ואח', פד"י מ"ב(1), 89,94; ע"א 678/86, חניפס נ' סהר חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ"ג(4), 177,184; ע"א 1845/90, סיני נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ - טרם פורסם). 7. כשלעצמי אני סבורה כי ההבחנה בין תנאי (שאז מצויים אנו בתחום הגדרת הכיסוי הביטוחי המהווה את יסוד התביעה), לחריג (או סייג או הגנה), אינה קלה ולעתים קרובות מתעורר בהקשר זה קושי פרשני, שכן, תנאי יכול שיהא חריג וההפך. 8. חוסר הבהירות או הקושי העולה מעצם ההבחנה בין תנאי לחריג, גורם לדעתי לחוסר אחידות בולט בפסיקה בשאלת נטל ההוכחה בנושא מיגון הרכב. בחלק מפסקי הדין שדנו בנושא, ההתייחסות לדרישת המיגון הינה כתנאי לחלות הפוליסה ועל כן הוטל נטל ההוכחה לקיומו של המיגון על המבוטח, בעוד שבחלק מפסקי הדין ההתייחסות לדרישת המיגון הינה כאל חריג, ואזי הוטל הנטל להוכיח את העדר המיגון, על המבטחת. 9. ראה, התייחסות לדרישת המיגון כתנאי והטלת הנטל על המבוטח: ע"א 1240/00 מחוזי - נצרת כב' השופטים יהודה אברמוביץ, מנחם בן דוד, נסים ממן כנרת סליק נ' כלל חב' לביטוח (לא פורסם עמ' 12): "הכל מסכימים כי ההוכחה בדבר קיומם בפועל של אמצעי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה ובדבר הפעלתם בידי הנהג עובר לגניבת המכונית צריכה להיות חלק ממערך הראיות הכולל שעל המערערת לספק בכדי לממש את עילת התביעה על פי הפוליסה". (המערערת היתה המבוטחת י.ו) כן ראה ( ע"א 1471/94 (מחוזי-ת"א) כב' השופטים י. גרום, י. בן שלמה ו-מ. רובינטשיין יהודה גור נ' מגדל חב' לביטוח, פורסם בדינים מחוזי, כרך לב(1) 399): "זאת ועוד - בצדק גם הגיע השופט המלומד כלל מסקנה כי היה בפוליסת הביטוח תנאי מוקדם ומתלה לאחריות המשיבה. תנאי זה ענינו בהגנת הרכב המבוטח באמצעי מיגון המוגדרים בפוליסה שיש להפעילם בכל עת שהרכב אינו מאויש. מדובר בתנאי מוקדם שהמערער אינו חייב לטעון אותו בכתב תביעתו, אולם הוא נטען בכתב ההגנה. משעה שנטען היה על המערער להוכיח כי אמצעי המיגון אכן הופעלו. המערער לא הביא כל ראיה שהיא בענין זה, ואף כאן מה קל היה יותר מאשר להביא את אותו אח שהרכב היה ברשותו במועד הרלבנטי לטענת המערער. מדובר בסופו של דבר בעניין המצוי בידיעתו המיוחדת של המערער או של אחיו וגם מטעם זה הנטל להוכיחו רבץ עליו (השווה ע"א 371/64 יט (1) 77; ע"א 391/89 הנ"ל בעמ' 840)". וכן ראה ת.ה (שלום חיפה) 8071/97 אליהו חב' לביטוח נ' בנק אוצר החייל, לא פורסם, סעיף 12 לפסק הדין): "טענת הגנה נוספת היתה, כזכור, שהחייב הפר תנאי מקדמי לחבות המבטחת, דהיינו: שמערכת המיגון הותקנה ברכב והופעלה. צודקת ב"כ הנתבעת, בכל הכבוד, שהנטל להוכיח את קיום התנאי המקדמי, מוטל על התובע וכי הנטל לא הורם." ובדומה, נפסק בת"א (טבריה) 1349/94 נמימי נ' אליהו, פורסם בדינים שלום, כרך יג, 312: "פוליסת ביטוח מקיף מטילה עול כבד על חברת הביטוח. עצם העלמה של המכונית עשוי להביא לידי הפעלת הפוליסה. לכן, על המבוטח להראות כי עשה את כל הדרוש ממנו לשם קיום הפוליסה, כי הקפיד קלה כחמורה, לא זלזל בחובותיו כבעלים וכי לבו לא היה גס בזכויותיה של המבטחת... אנו עוסקים במשפט אזרחי, ולדעתי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולכן דין תביעתו להדחות" וכך גם בת"א (עפולה) 2857/96 ע.א.ל שירותי כוח אדם בע"מ נ' אריה חברה ישראלית לביטוח, לא פורסם, סעיף ב' לפסק הדין: "השאלה האם הותקנו המיגונים עליהם בפוליסה, נמצאת בידיעתו של בעל המכונית או המחזיק בה, על כן כשם שעליו להוכיח את מקרה הביטוח, כן עליו להוכיח קיום המיגונים הללו." 10. לעומת פסקי דין אלה (ועוד רבים אחרים ואין מקום לפרט את כולם), התייחסו פסקי דין אחרים לדרישת המיגון כחריג לחלות הפוליסה ואזי הוטל נטל ההוכחה להוכיח את העדר המיגון על המבטחת. ראה לדוגמא ע"א (ירושלים) 4457/97 אליהו- חברה לביטוח נ' רענן מנחם, פורסם בתקדין מחוזי, כרך 98(2), עמ' 1864. "עוד מוסכם על הצדדים כי בעוד נטל הוכחת מקרה הביטוח והנזק מוטלים על המבוטח הרי נטל הוכחת הסייגים לאחריות- והעדר מנגנון אזעקה ברכב בכלל זה- מוטל על חברת הביטוח" ובהמשך- "אין זה למותר להוסיף, כי כמות ההוכחה הנדרשת מהמערערת (שהיא המבטחת י.ו) בנסיבות אלה עומדת ביחס ישר לעובדת היותו של הנתון העובדתי בדבר קיום מערכת האזעקה במכונית בידיעתו המיוחדת של המבוטח, ובמקרה זה נראה לנו כי חובת הוכחת הסייג אכן באה על סיפוקה". 11. נדמה כי השוני בהבחנה בין תנאי לחריג נובע מהבדלי גישות ומחלוקי דעות בעניין המדיניות הרצויה לעניין נטל הראייה. בעניין זה ראה כב' שופט אור בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5), 661, בעמ' 688-687: "יכולים להיות חילוקי דעות בשאלה מה המדיניות הרצויה לעניין נטל ההוכחה. חברי, הנשיא, מדגיש את ההצדקה לכך שהמבוטח לא ייאלץ להוכיח את האלמנט השלילי - שידו לא גרמה למקרה הביטוח - ואילו חברי, השופט גולדברג, מדגיש את העובדה שבחלק גדול של המקרים העובדות הן בידיעת המבוטח, אך לא בידיעת המבטח, ועל כן ראוי שהנטל יהיה על המבוטח. יכולות להיות בענין זה גישות שונות, והדגש לעניין אפשרויות ההוכחה של המבוטח או המבטח עשוי להשתנות ממקרה למקרה. ייתכנו מקרים שבהם יתחשב בית המשפט לענין כמות הראיות שתידרש מהמבוטח בנסיבות מיוחדות שעל פיהן העובדות לאמיתן ידועות למבוטח, ולמבטח קיים קושי להוכיח את מעורבותו של המבוטח בקרות מקרה הביטוח. ייתכנו נסיבות אחרות שבהן גם למבוטח אין כל ידיעות על דרך אירוע מקרה הביטוח, והוא יהיה נאלץ להסתמך על נסיבות עובדתיות אובייקטיביות שיוכחו ועל עדותו שלו. במקרה כזה יכול להיות משקל רב לעדותו של המבוטח ולרושם שזו תעשה על בית המשפט. בנסיבות מתאימות גם יתכן שיועבר נטל הבאת הראיות מצד שעליו נטל ההוכחה אל משנהו". 12. לטעמי, האיזון הראוי במקרים כגון התביעה דנן, יהיה שילוב של נטל הראייה ונטל השכנוע (או נטל ההוכחה המשני). היינו, על המבוטח להוכיח את עצם קרות מקרה הגניבה. משעמד בנטל זה, על המבטחת להביא ראיות המקימות הנחה לכאורה כי המבוטח לא עמד בדרישות המיגון (התקנת מערכת אזעקה והפעלתה), ואזי, על המבוטח נטל השכנוע הסופי או נטל ההוכחה המשני להפריך את ההנחה לכאורה האמורה, ועליו להוכיח כי המערכת היתה תקינה וכי בעת הגניבה היא הופעלה. (ראה בעניין זה פסק דין רענן מנחם לעיל, סעיף 3 לפסק הדין). בדומה לזה ראה ע"א 391/89 וייסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (1) 837, 851, מפי כב' השופטת נתניהו: "די לו למבוטח להוכיח את העובדות הנחזות ולשלול בעדותו כי ידו היתה בארוען, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור אל המבטחת. המבטחת היא שתתקשה בדרך כלל, מטבע הדברים להוכיח אחרת. אך אם תצליח להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד איתן, וספק, אם ישאר, יפעל נגדו." 13. ומן הכלל אל הפרט בין אם מדובר בתנאי ובין אם בחריג, בין אם הנטל הוא על התובעת ובין אם הוא על הנתבעת, שוכנעתי, לאחר שבחנתי היטב את מכלול הראיות, לרבות המוצגים שהוגשו, העדויות שנשמעו והעדויות שנמנעו מלהשמיען, כי טענת הנתבעת לפיה מערכת האזעקה לא היתה תקינה ולא הופעלה בעת ארוע הגניבה, מסתברת יותר מגרסת התובעת כי המערכת הופעלה, ואפרט; 14. עדות התובעת עדות התובעת לוותה בסתירות ותהיות כמעט לגבי כל פרט מהותי מהנסיבות הרלוונטיות כדלקמן: 14.1 מספר השלטים כארבעה ימים לאחר גניבת הרכב, ביום 29.7.98 חקר חוקר מטעם חברת הביטוח, מר יותם הרדוף את התובעת בביתה. מתמליל השיחה (נ/ 3) וכן מהודעת התובעת שנכתבה באותו מעמד (נ/ 1) עולה כי התובעת סיפרה לחוקר שקיבלה מהבעלים הקודם של הרכב שלט אחד בלבד של מערכת האזעקה: "קבלתי עם הרכב צרור מפתחות אחד שכולל שלט אזעקה, משבת אימובילייזר ומפתח רכב וכן מפתח רכב נוסף. צרור המפתחות הפעיל נמצא כעת בבית הורי בצפת שם השארתי אותם אחרי הגנבה. המפתח הנוסף אצל יוסי מלכה בן זוגי אני מציגה לך אותו כעת אך איני מוכנה למסור לך אותו כעת, אני אמסור לך את כל המפתחות יחד כשאני אביא אותם מצפת." (נ/ 1 ש' 11-19). החוקר העיד שהוצג בפניו צרור אחד, שלא כלל שלט לאזעקה: "התובעת הציגה בפניי באותה חקירה מפתח אחד, זה לא היה הצרור הפעיל. כשקראתי את ההודעה נזכרתי שהצרור הפעיל היה בבית הוריה בצפת. לא ראיתי שלט." (פרוטוקול עמ' 7, ש' 21-23, ההדגשות שלי). בניגוד לדברים אלה, העידה התובעת בבית המשפט כי: "קיבלתי שני מפתחות מרפי ושני שלטים. אני מכחישה שקיבלתי שני מפתחות ושלט אחד מרפי, אני קיבלתי שני שלטים......" (פרוטוקול עמ' 5 ש' 3-4). 14.2 דרישה לבדיקה ואישור מיגון התובעת סתרה עצמה באשר לדרישות חברת הביטוח לגבי מיגון הרכב בעת שהיא ערכה את הביטוח לאחר קנייתו באוגוסט 1997: בבית המשפט העידה: "לא נדרשתי לקחת את הרכב לבדיקה של מיגון" (פרוטוקול עמ' 5, ש' 21) בעוד שלחוקר מטעם הנתבעת אמרה: "בתחילת עריכת הביטוח נתבקשתי ע"י אור פקידתו של הסוכן אלי אהרון לבצע בדיקת מיגונים וזאת עשיתי בעיר, כנראה אצל ניסים בלילה הפקידה רשמה לי על דף מה דרישת המיגון. תיקון: אני זוכרת שהפקידה אמרה לי שבעליו הקודם של הרכב היה מבוטח באמצעותם ועמד בדרישת המיגון, כמו כן היא אמרה לי מה הדרישה ובבדיקה אמר לי הבודק שאני עומדת בדרישה." (נ/ 1, עמ' 1 ש' 20 - עמ' 2 ש' 2). זאת ועוד, התובעת לא המציאה אישור על בדיקת מיגון הרכב. אישור המיגון שהומצא ע"י התובעת לבית המשפט (ת/ 4) הוא אישור שניתן ע"י "אוטו כחלון" ביום 15.10.96. אישור זה, אין בו בכדי לסייע לתובעת שכן לא רק שעורכו לא נחקר בבית המשפט, בעוד הוא הוגש "בכפוף לחקירת נציג אוטו כחלון" (פרוטוקול עמ' 3, ש' 17), אלא גם הוא ניתן לבעלים הקודמים של הרכב ולא לתובעת. המסמך נושא תאריך הקודם בכשמונה חודשים למועד רכישת הרכב ע"י התובעת. זאת ועוד, התובעת לא טענה כי היא התקינה אזעקה אצל "אוטו כחלון", אלא אצל אדם בשם ניסים בלילה. מה היה קל יותר מלהזמין את בעל המוסך שאצלו, על פי גרסת התובעת, נבדקה מערכת האזעקה ונמצאה תקינה. למותר לציין כי לעדות כזו עשויה היתה להיות השלכה חשובה בעניין תקינות המערכת. בנוסף לכך, לא הומצאה כל קבלה המעידה על בדיקת המערכת ע"י אותו ניסים בלילה. אי הבאתו של עד רלוונטי, מעורר, מטבע הדברים, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו של חקירה שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' סלימה מתתיהו, מה(4) 651, 658-659). כמו כן ראה, "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע" (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), בעמוד 917). 14.3 החלפת הסוללות בעדותה העידה התובעת כי: "זה נכון שאני לא החלפתי בטריה מאז שהחלפתי את הרכב, כשנשאלתי על ידי החוקר עם החלפתי, אמרתי לא" (פרוטוקול עמ' 6 ש' 5-6). בעניין זה העיד החוקר בעמ' 11 לפרוטוקול כי "שאלנו אם היא החליפה בהם אי פעם סוללה ונענינו בשלילה". בהמשך, העידה התובעת כי "יש מורה שהוא באופן קבוע משתמש ברכב שלי והוא אמר לי אחרי בירור כי הוא כן החליף סוללה בשלט שלי. שמו אלי כהן" (פרוטוקול עמ' 6 ש' 7-8). למותר לציין המשמעות החשובה שיש להחלפת או אי החלפת הסוללות במהלך התקופה ממועד רכישת הרכב על ידי התובעת, שהרי, אם נהגה התובעת להפעיל באופן קבוע את מערכת האזעקה, סביר הוא כי היה עליה להחליף את הסוללות. מאידך, אם אכן המערכת לא היתה תקינה, לא היה כל צורך להחליף את הסוללות ותשובתה הראשונה של התובעת (אשר מטבע הדברים יש לתן לתשובה זו משקל עדיף), כי מעולם לא החליפה את הסוללות, מחזקת איפוא את גרסת הנתבעת. על כל פנים, מן הראוי היה כי החבר אשר החליף את הסוללות, יוזמן להעיד ולאשר את גרסת התובעת. מובן, כי גם בהקשר זה, מערערת ההימנעות מהבאת עד רלוונטי לעדות את גירסת התובעת. 14.4 עדות התובעת לגבי השלט והאזעקה בעדותה לא זכרה התובעת למסור מידע לגבי מערכת האזעקה, כמו למשל, האם האזעקה השמיעה צפצוף בעת הפעלתה ("אף פעם לא שמתי לב אם כשנועלים את הרכב עם השלט יש צפצוף, היום בדיעבד אני חושבת שכן" פרוטוקול עמ' 5, ש' 14). כן לא זכרה התובעת כיצד נראה שלט האזעקה ("לגבי השלטים נדמה לי שצורתם היתה דומה, אני לא זוכרת בדיוק. אני לא בטוחה שאני אצליח לזכור היום את השלט שלי." פרוטוקול עמ' 5, ש' 11-12). ראוי לציין כי על השלט קיימים כפתורים בצבע תכלת ואפור אשר בולטים לעין ומשום כך ניתן היה לצפות מהתובעת, אשר לטענתה עשתה בשלטים שימוש תדיר, לזכור את צבעם או צורתם. חוסר זיכרונה של התובעת לגבי האזעקה והשלט, על אף שמטבע הדברים, ניסיון החיים מלמד, כי אדם על פי רב זוכר פרטים אלה, מחזק את הגרסה כי התובעת לא עשתה שימוש במערכת האזעקה. עדויות נוספות המטילות ספק בגרסת התובעת 15. עדות הבעלים הקודם של הרכב כאמור, לטענת הנתבעת, השלטים שמסרה התובעת לסוכן הביטוח ואשר לטענתה היו השלטים של הרכב, אינם השלטים המקוריים שקיבלה התובעת מהמוכר בעת קניית הרכב. בעניין זה מן הראוי לצטט את עדותו של המוכר רפי אבו חצירה (להלן: "אבוחצירה"), אשר לא זיהה את השלטים שהוצגו בפניו (מוצג נ/ 4), כשלטים שהוא מסר לתובעת כשמכר לה את הרכב: "אתה מציג בפני שני צרורות של מפתחות, ואני משיב, שהפתחות (כך במקור) הם אלה שהעברתי לתובעת והשלטים הם לא מה שהעברתי לתובעת" (פרוטוקול עמ' 7, ש' 2-3, ההדגשות שלי). על אף שבחקירתו הנגדית הודה העד שאינו יכול להבחין בין מפתחות שונים של רכב מסוג מזדה, אין הדבר פוגם בעדותו לפיה השלטים שמסרה התובעת לחברת הביטוח אינם השלטים שהוא מסר לה בעת מכירת הרכב. 16. עדות ברוך רזניק ברוך רזניק (להלן: "רזניק"), אשר ניהל את משרד החקירות "מוקד" ונכח בפגישה שנערכה בין התובעת, בן זוגה, סוכן הביטוח וחוקר נוסף, העיד: "בפגישה הזאת התובעת נשאלה על ידי מספר שאלות כשהנקודה המרכזית הייתה טענתה לכך שמפתח רזרבי היה בידי החבר יוסי ללא שלט רחוק. והתובעת הסבירה שהמפתח נמצא אצלו למקרה שהיא תתקע והוא יוכל לעזור לה. ואז שאלתי אותה איך יהיה ניתן לפתוח ברכב ללא שלט רחוק. והיא להערכתי הבינה שהיא במלכוד. והיא תקנה את עצמה בשלב זה ואמרה שזה למעשה לא נועד לשימוש ברכב אלה סתם למפתח רזרבי. אנחנו קיבלנו מחברת הביטוח שני צרורות מפתחות, ושני שלטים וזה בשלב מאוחר יותר לחקירה שאז היא טענה והציגה מפתח בודד וטענה שצרור נוסף שיש לו שלט נמצא אצל הוריה בצפת. היות ומאוחר יותר קיבלנו שני מפתחות ושני שלטים, שאלתי אותה כיצד זה יתכן ומאיפה נולד עוד שלט. היא השיבה כי לאחר הגניבה היא מצאה את השלט הרזרבי במגרה" (פרוטוקול עמ' 10 ש' 26 - עמ' 11 ש' 4, הטעויות במקור). על אף שהפגישה הנ"ל לא הוקלטה, והדו"ח שערך לעצמו העד לאחר הפגישה לא הוגש כראיה אלא רק צורף לסיכומי הנתבעת, מצאתי לייחס משקל לעדותו של מר רזניק, הן בשל הרושם המהימן שהותיר והן לאור העובדה כי הטענה שהמפתח הנוסף היה אצל בן זוגה של התובעת, עלתה על ידי התובעת עצמה עוד בעת החקירה הראשונה (נ/ 3 עמ' 24-25 וכן נ/ 1 עמ' 1 ש' 16). 17. השיחה בין רזניק וסוכן הביטוח ביום 17.6.01 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק זה, בה העידו בין היתר רזניק ואלי אהרון סוכן הביטוח (להלן: "הסוכן"). בשלב מאוחר יותר, הגישה הנתבעת בקשה להתיר לה להעיד בשנית את רזניק ואת הסוכן, שכן לטענתה, הסוכן סיפר לרזניק, בעת שחיכו מחוץ לאולם בית המשפט, כי התובעת הודתה בפניו שהאזעקה לא היתה תקינה. בשל חשיבות הדברים אביא את החלקים הרלוונטים מתצהירו של רזניק ככתבם וכלשונם: "5. בעודנו ממתינים, סיפר לי אלי אהרון כי לאחר אירוע הגניבה נשוא התביעה, הוא דיבר עם התובעת- אפרת שילר, וזו מסרה לו כי מערכת האזעקה של הרכב היתה מקולקלת זמן רב עוד לפני הגניבה וכי לא היו ברשותה השלטים שקיבלה עם הרכב, ולכן נהגה לנעול את הרכב רק באמצעות המפתח. לאחר הגניבה הפנה אותה חברה הקודם (לא יוסי) לסוכן ביטוח בשם חיים היימן, אשר יעץ לה להשיג 2 שלטים כלשהם ולמסור אותם לחב' הביטוח יחד עם מפתחות הרכב, כאילו המדובר בשלטים אותנטיים של הרכב, וכך היא עשתה. 6. אלי אהרון הוסיף וסיפר כי כששמע את המתואר לעיל שאל את אפרת שילר מדוע לא פנתה אליו מלכתחילה ואז אולי היה עוזר לה ללא הבלגן, והיא השיבה כי איננה סומכת על סוכני ביטוח". בעקבות שיחה זו יזם רזניק שיחה נוספת עם הסוכן ביום 3.6.01. זו הפעם השיחה הוקלטה, ללא ידיעת הסוכן, ותמלילה הוגש לבית המשפט (נ/ 7). ( יש לצאת מנקודת הנחה כי התמליל משקף את שנאמר בשיחה לאור העובדה שהתובעת לא טענה על אי התאמה בין התמליל וההקלטה כאמור, בהחלטה מיום 15.7.01). לאמור בשיחה זו, כפי שמשתקף בתמליל, יש חשיבות רבה, ודי לצטט את הדברים כלשונם: רזניק (חוקר) והסוכן (אלי): "אלי: כמו שהיא הייתה, כמו שהיא הייתה היא לא הייתה בסדר. רוצה דוגרי? אני מכיר את הסיפור וזה משהו שלא מגיע לה. ...(קטע לא רלוונטי) חוקר: תראה, המשפט.... המשפט, כשאני העדתי ... עדות קצרה, אתה הלכת. כשיצאתי אתה כבר לא היית נדמה לי... מסתכלת עלי בעיניים כאילו שהיא מלכת דוברות האמת. אלי: שקרנית. חוקר: שקרנית פתולוגית, לא סתם שקרנית, יש שקרנים שמשפילים מבט כשהם משקרים. אלי: אני חושב שאני סה"כ בקטע שלה במשפט למרות הרצון לא לחשוף. ... (קטע לא ברור במקור) חוקר: אה, עברה לך מחשבה לחשוף את מה שהיא אמרה לך, להגיד את זה בבית משפט? אלי: ...לא אמרתי, יש גבול למה ש...אני בארבע עיניים אמרה לי את זה, אני חושב.... חוקר: אני לא אגיד, אני חושב שאם אני לא טועה, הם לא היו שואלים...בחברת הביטוח לא היו מבקשים ממך להגיד את זה. אלי: למה? חוקר: כי הם היו נכנסים לפלונטר בקטע הזה. הם לא רוצים להיכנס ל- אלי: תשמע, בוא אני אגיד לך משהו, אני אמרתי להם מראש שאני לא רוצה לבוא להעיד כי זה לא מעניין אותי. ...אבל תשמע.... חוקר: לא, אבל אני מבין שקראו לך רק בגללה, בעצם בגלל הסיפור של השלטים. שהיא התחילה לטעון שאולי זה לא השלטים האלה, אז קראו לך להעיד, בעצם על מה קראו לך על מה? על השלטים. אלי: שהיא לא זוכרת את השלטים. חוקר: כן? אלי: היא לא זוכרת את השלטים. חוקר: היא יום, יום הפעילה את השלטים והיא לא זוכרת אותם? אלי: היא לא זוכרת אותם. חוקר: בגלל זה קראו לך להעיד, לא. אלי: ואני באתי בדרך שלי אמרתי, אי אפשר שלא לזכור את השלטים. אני זוכר את הצבעים שלהם וראיתי אותם פעם אחת בסך הכל. זה שהוא ... ושם לי את השלטים על הדוכן ואמר לי, זה השלטים, אתה זוכר אותם? אמרתי, אני לא זוכר את השלטים, אני זוכר את שלושת הצבעים זה מה שאמרתי... חוקר: אני זכרתי את השלטים גם משום שהתיק היה... יוצא דופן. אלי: אם השופטת, אם השופטת מספיק חדה, היא צריכה להבין שכמו שאני אומר, אני ראיתי פעם אחת את השלטים האלה... אני לא צריך לזכור את השלט, זה מה שרציתי להעביר לשופטת בין השורות. חוקר:... אלי: אני לא זוכר, אני זוכר את הצבעים שלהם. היא שאלה אותי איך אתה זוכר ואמרתי לה זה כל כך חרוט לי בזיכרון. חוקר: תגיד לי, גם נבלה כזאת למה היא לא באה להתייעץ איתך, למה היא הלכה לסוכן אחר? אלי: חתיכת מטומטמת. היה לה איזה ידיד שכנראה קצת דחף את האצבעות שלו, איזה מורה לנהיגה מטומטם. אח שלו סוכן ביטוח." (נ/ 7 עמ' 1-3, ההדגשות שלי י.ו) באשר לעדותו של אבו חצירה אמר הסוכן, באותה שיחה: " ...אז אמרתי לו, נו ו-? לקחה ממני האוטו, המערכת כבר לא עבדה. נתתי לה האוטו בלי מערכת.... אז איך פתחת וסגרת? הוא אומר לי, עם המפתח.... לא הייתה מערכת...." (נ/ 7 עמ' 4). ובהמשך- "חוקר: כשהיא באה ואמרה לך, בעצם... היא ספרה לך שהאזעקה לא עובדת ושהחליפו שלטים, היא סיפרה לך את זה. אלי: כן, זה מה שאני הבנתי..." (נ/ 7 עמ' 7). משנחקר הסוכן בבית המשפט על תמליל זה (ביום 15.7.01) לא רק שלא סיפק כל הסבר המיישב את הסתירה שבין התמליל לעדותו הראשונה (ביום 29.4.01), לפיה האמין לתובעת וביקש מחברת הביטוח שלא לדחות את תביעתה (פרוטוקול עמ' 10 ש' 8), אלא אף הכחיש כי אמר דברים אשר מופיעים מפורשות בתמליל. וכך העיד הסוכן בעדותו השניה בבית המשפט: "...אני לא זוכר שאמרתי שהתובעת הייתה לא בסדר ושלא הגיע לה כסף. לא זכור לי איך כיניתי את התובעת באותה שיחה. אני לא זוכר כלום מאותה שיחה. לשאלתך מה התכוונתי שהתובעת אמרה לי בארבע עיניים ולא רציתי לחשוף את זה בבית המשפט, אני משיב, כי אני לא זוכר שאמרתי לחוקר שהתובעת אמרה לי דברים שלא אמרה לי בבית המשפט. אני לא אמרתי לחוקר שאני רציתי לרמוז לבית המשפט על השלטים. אני לא זוכר שאמרתי את כל מה שאתה מקריא לי." (פרוטוקול עמ' 17 ש' 24 - 31). עם זאת, אישר הסוכן שידוע לו שכשהרכב נמכר לתובעת, האזעקה בו לא עבדה: "אני פגשתי את אבוחצירה מספר חודשים אחרי, בצורה אקראית.... זה נכון שהוא אמר לי שכשהוא מכר את הרכב לתובעת האזעקה כבר לא עבדה." (פרוטוקול עמ' 18 ש' 12-16). כמו כן, הסוכן התחמק מלהשיב משנשאל ישירות לגבי מה שאמרה לו התובעת: לשאלת בית המשפט, האם יכולתי להבין מהתנהוגותה ו/או מדבריה שלא היו לה שלטים של הרכב, אני משיב כי קשה לי לענות על שאלה זו." (פרוטוקול עמ' 18 ש' 22-23). על פניו, יש להעדיף את דבריו של הסוכן בשיחה זו, בה הודה הסוכן למעשה, שידוע לו גם מפי התובעת, שהרכב נמכר לתובעת כשמערכת האזעקה המותקנת בו אינה תקינה, על פני עדותו בבית המשפט. הדברים ברורים ואין צורך להרחיב הדיבור. 18. ועוד, תהיות נוספות: ( בן זוגה של התובעת לא הובא להעיד, זאת על אף מעורבותו בנסיבות המקרה (המפתח הנוסף, עם או בלי השלט, היה בשימושו, השתתפותו בשיחות עם החוקר ועוד). ( השלטים שהוצגו כראיה (נ4/), נחזים להיות חדשים, על גבי אחד השלטים נראית שריטה מכוונת בצורת X. 19. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות בתיק זה, ובין היתר, הימנעותה של התובעת מלהמציא מיד עם דרישת הנתבעת את שלטי הרכב, הסתירות שהתגלו בגרסתה, המצאת אישור מיגון ישן, עדות אבוחצירה בה לא זיהה את השלטים כשלטים שמסר במכירת הרכב, עדויותיהם של רזניק וסוכן הביטוח ותמליל השיחה בניהם (נ7/), אי הבאת עדים התומכים בגרסתה, ועוד תהיות נוספות, הגעתי לכלל מסקנה כי טענת הנתבעת לפיה מערכת האזעקה לא הופעלה במועד הגניבה, מסתברת יותר מגרסת התובעת. אומנם אין ראיה חד משמעית התומכת בגרסת הנתבעת ואולם כך הם פני הדברים בדרך כלל במצבים מסוג זה שבפנינו, כאשר העובדות לאשורן הן נחלת המבוטח בלבד. שוכנעתי כי משקלם המצטבר של כל הנתונים שפורטו לעיל והתמונה הכוללת המתקבלת מהן, יש בהן כדי להטות את הכף לטובת גרסת הנתבעת. די בכך כדי להוות את מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי לפיה, על מי שנושא בנטל להראות כי גרסתו מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה הנגדית. 20. הערה לסיום ישראל לזר, חתם בחברת איילון, העיד שאלמלא היה מותקן ברכב מיגון, לא הייתה הנתבעת מסכימה לבטח את הרכב (פרוטוקול עמ' 7 ש' 15-16). עדות זו לא נסתרה ועל כן יש להסיק מכך כי מבטח סביר לא היה מבטח את הרכב לאור העדר אמצעי המיגון. על כן, נופל המקרה לגדרו של סעיף 18(ג)(2) לחוק חוזה ביטוח תשמ"א1981-, הפוטר את המבטח מתשלום תגמולי ביטוח. לעניין זה ראה ד. ששון, דיני ביטוח, הוצאת שוקן 1988, עמ' 42, ע"א (ת"א) 1158/93 הסנה נ' שלום נעים דינים מחוזי כו(7) 521 סעיף 4(ב) לפסק הדין ,ת"א (חיפה) 66025/96 קליש נ' איילון, תק- של 2000(1) סעיפים 17-19 לפסק הדין. התובעת אומנם לא טענה כי באם ידחו טענותיה העובדתיות בנוגע להפעלת האזעקה היא זכאית לתשלום חלקי, אולם מצאתי לנכון להעיר הערה זו עקב התייחסות הנתבעת לכך. 21. לאור כל האמור, דין התביעה להידחות. התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 4,000 ש"ח + מע"מ. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. ניתן היום כ"ה בתשרי תשס"ג, 1 באוקטובר 2002 בהעדר הצדדים. י. וילנר, שופטת ביטוח רכושנטל הראיה / נטל הבאת הראיות