על פי דיני החברות, חברה רשאית לשנות בכל עת את זהות החותמים בשמה וזאת באמצעות החלטת מועצת המנהלים. גם כרטיס דוגמת החתימה אין בו כדי למנוע את שינוי זכויות החתימה על פי החלטת מועצת המנהלים של החברה ואין בו כדי ליצור הסכמה ו/או התחייבות מצידו של הבנק שלא להתיר לחברה לשנות את בעלי זכויות החתימה מטעמה. ברם, על הבנק להבטיח כי צעדים אלה נעשו בהתאם לתזכיר ולתקנון החברה. זוהי גם עמדתו של פרופ' ריקרדו בן אוליאל בספרו "דיני בנקאות", חלק כללי, תשנ"ו, בעמ' 201 כדלקמן: "בפרקטיקה הבנקאית גם מקובל כי הבנק ימסור לחברה טופס מיוחד שבו תרשום החברה הן את עצם ההחלטה בעניין פתיחת החשבון והן את זהותם של אלה המוסמכים, בין היתר, למשוך שיקים בשם החברה. על הבנק לוודא כי מינויים של אלו המוסמכים לנהל את החשבון נעשה בהתאם לתזכיר ולתקנון. בזה ובאופן עקרוני מילא הבנק את חובת הזהירות אשר מוטלת עליו ואין הוא חייב לחקור ולברר את תקינות המינויים של אלה המוסמכים למשוך שיקים. ##להלן פסק דין בנושא שינוי זכויות החתימה בחברה:## 1. בפניי תביעה כספית שהוגשה על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") כנגד הנתבע בגין ערבותו לחובה של חברת צבעוני יישום תוכניות באיכות הסביבה בע"מ (להלן: "החברה"). רקע עובדתי: 2. בתאריך 28/6/96 פתח הבנק לחברה חשבון חוזר דביטורי שמספרו 715400/35 (להלן: "החשבון"). 3. הנתבע ומר שמעון בן רחמים (להלן: "שמעון") אשר היו בעלי מניות בחברה ערבו ביחד ולחוד, בהתאם לתנאי כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מתאריך 25/6/96 (להלן: "כתב הערבות") כלפי הבנק להבטחת תשלום כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת החברה והתחייבו לשלם לבנק לפי דרישתו הראשונה את כל סכומי הכסף המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת החברה. 4. עם פתיחת החשבון נקבעו זכויות החתימה בחברה במסמך (להלן: "מסמך זכויות החתימה") כדלקמן: החשבון יחוייב בחתימותיהם של הנתבע ושמעון ביחד בצירוף חותמת החברה. 5. מעת פתיחת החשבון נוהל החשבון בהתאם להסכם תנאי ניהול החשבון שנחתם על ידי החברה ומעת לעת ניתנו לחברה הלוואות ואשראים בצורת משיכות יתר. 6. במהלך חודש דצמבר 1997 הועבר לבנק פרוטוקול מישיבת מועצת המנהלים מיום 1/12/97 וכן אישור עו"ד גורדון מיום 25/12/97 להחלטה זו, לפיה זכויות החתימה בחברה הינן של שמעון ואשתו הגב' ורדה בן רחמים ו/או של כל אחד מהם, לחוד. על פי מסמך זה חתימתו של הנתבע אינה נחוצה עוד לחיוב חשבון החברה. 7. הבנק לא פנה אל הנתבע ולא ביקש את הסכמתו לחיוב החשבון תוך שינוי זכויות החתימה בו. 8. בתאריך 22/9/99 הועבר ניהול החשבון לסניף הראשי בחיפה של הבנק ומספרו שונה למס' 92200/27 וזאת מבלי לגרוע מתנאי ניהול החשבון ו/או ממערכת היחסים שבין הצדדים. 9. בתאריך 10/4/00 שילם שמעון מחצית מיתרת החובה בחשבון בסך של 181,743.30 ₪. 10. יתרת החוב בחשבון עמדה בסמוך להגשת התביעה ביום 18/6/00 על סך של 181,759.77 ₪ כולל ריבית ליום 30/6/00. הבנק דרש מהחברה את סילוק יתרת החובה בחשבון, אך הדרישה לא נענתה. 11. בתאריך 8/8/00 הגיש הבנק תביעתו זו כנגד החברה וכנגד הנתבע בגין חובותיה של החברה לבנק. בהסכמת הצדדים ניתן ביום 25/3/02 פסק דין חלקי המורה על מחיקת התביעה כנגד החברה שחדלה מכל פעילות. 12. הנתבע הגיש טענות הגנתו במסגרת תצהירו מיום 9/1/01 התומך בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעמו ואשר הפך לכתב הגנה מטעמו וכן במסגרת תצהיר משלים שניתן מטעמו ביום 27/10/02. 13. מטעם התובע העידה בביהמ"ש הגב' ענת פלאי, אשר טיפלה בחשבון במסגרת עבודתה אצל הבנק. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו וכן מר דניאל פולישוק אשר נתן חוות דעת בתמיכה לטענות הנתבע. עיקרי טענות הנתבע: 14. הנתבע לא חלק במסגרת הגנתו על נתוני החובה של החברה לבנק, כפי שעולים מדפי החשבון המצורפים לתצהירה של עובדת הבנק, אולם לטענתו של הנתבע, הבנק לא היה רשאי לכבד משיכות שבוצעו לאחר יום 25/12/97, שכן משיכות אלה בוצעו בניגוד למסמך זכויות החתימה המקורית בחברה. לגרסת הנתבע, חיוב החשבון ללא חתימת הנתבע נגוע בפגם שורשי ביצירת החיוב הגורר את בטלותו מעיקרו. יצירת החיובים בחשבון החברה על ידי הבנק, ללא חתימת הנתבע, פגומה מעיקרה ונעדרת כל תוקף בהיותה הפרה של התנאים המוסכמים עם הנתבע בגדר מסמך זכויות חתימה, לפיהם חתימת הנתבע היוותה תנאי הכרחי שאין בלתו לחיוב חשבון החברה. 15. עוד טוען הנתבע כי חיוב חשבון החברה על ידי הבנק בהעדר חתימת הנתבע מהווה שינוי יסודי בחיוב הערב "הפוגע בזכויות הערב" והמפקיע את ערבותו של הנתבע על פי הוראת סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"). 16. הנתבע העלה טענה נוספת, לפיה בנסיבות העניין ולנוכח העובדה שהבנק נתן לשמעון פטור מערבותו בחשבון, ערבות שהינה כאמור יחד ולחוד עם הנתבע, הופטר אף הנתבע מערבותו על פי סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") ועל פי סעיף 6(ב) לחוק הערבות, וזאת בהתחשב גם בהפרת חובותיו הבסיסיות של הבנק כלפי הנתבע. 17. הנתבע טוען כי פעולות הבנק, הן בחיוב החשבון בניגוד לזכויות החתימה והן בפטור שניתן לשמעון מערבותו, מהוות בנסיבות העניין הפרות בוטות של "מנהג הבנקאים" ושל חובות האמון והזהירות של הבנק כלפי הנתבע וכן חוסר תום לב המקימים לנתבע הגנה מלאה מפני התביעה. 18. עוד טוען הנתבע, כי בהסתמך על חוות דעתו של מר דניאל פולישוק, אשר הוגשה מטעמו ואשר לא נסתרה, הרי אלמלא חיוב הנתבע בחיובים אשר לא נשאו את חתימתו היה החשבון מצוי ביתרת זכות בסך של 274,000 ₪. שינוי זכויות החתימה: 19. הבנק צירף לתצהירה של הגב' ענת פלאי את פרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים של החברה מיום 1/12/97, אשר לפיו הוחלט על שינוי זכויות החתימה בחברה באופן ששמעון או ורדה בן רחמים רשאים לחתום לבדם על שיקים של החברה וכי חתימת כל אחד מהם מחייבת את החברה. 20. מעדותה של הגב' ענת פלאי עולה כי הבנק לא הסתפק באישור מועצת המנהלים, אלא הודיע לשמעון ולב"כ עו"ד גורדון כי החברה נדרשת לחתום על טופס הבנק בנוגע לשינוי זכויות החתימה וכי עד לקבלת הטופס החתום והמאושר על ידי עורך דין החברה לא יפעל הבנק בחשבון על פי שינוי זכויות החתימה המופיע באישור מועצת המנהלים. 21. בעקבות האמור, הומצא לבנק בסוף חודש דצמבר 1997 טופס זכויות החתימה בהתאם להחלטת מועצת המנהלים של החברה מיום 1/12/97, אשר אושר על ידי עו"ד גורדון ובו ציין כדלקמן: "אני מאשר כי ישיבת דירקטוריון החברה מיום 1/12/97 כונסה כדין, וכי ההחלטה המפורטת לעיל נתקבלה בה כדין, בהתאם לתזכור ולתקנות החברה, נרשמה בספרי הפרוטוקולים ונחתמה על ידי יושב הראש. כמו כן הנני מאשר כי הרכב החתימות המצוין בהחלטה מחייב את החברה". 22. הנתבע לא התנגד כאמור להגשתם של מסמכים אלה, אשר צורפו לתצהיר העדות הראשית של הגב' ענת פלאי, אולם בשלב הסיכומים טען הוא כי המנעותו של הבנק מלזמן את שמעון ואת עו"ד גורדון להעיד בדבר נסיבות הוצאת מסמכים אלה פועלת לחובת הבנק. לנוכח הוראת סעיף 108 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"), הקובע כי פרוטוקול שאושר ונחתם בידי יושב ראש הישיבה או בידי יושב ראש הדירקטוריון ישמש ראיה לכאורה לאמור בו ולנוכח שתיקתו של הנתבע, אשר לא השיג טרם הגשת התביעה על תוכן החלטה זו ואף התיר הגשתה ללא התנגדות, איני רואה לקבל טענתו זו של הנתבע, מה גם שהייתי מייחסת המנעות זו מלזמן את שמעון ואת עו"ד גורדון לעדות בנסיבות אלה דווקא לחובתו של הנתבע. אם אכן סבר הנתבע כי יש בעדותם של השניים לסתור את תוכנו של פרוטוקול מועצת המנהלים או את תוכנו של האישור שניתן על ידי עו"ד גורדון, היה על הנתבע לדאוג לזימונם של אלה לביהמ"ש. כידוע, הלכה היא כי אי הבאת עד רלבנטי היכול לשפוך אור על המחלוקת הנדונה מקימה חזקה שאילו זומן העד היתה עדותו סותרת את גרסתו של צד שנמנע מזימונו (ראה י.קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999, עמ' 1407-1391, ע"א 216/73 סולומונוב נ' אברהם, פ"ד כ"ח (1) 184, ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי, פ"ד ל"ד (1) 301, בעמ' 305. 23. על פי דיני החברות, חברה רשאית לשנות בכל עת את זהות החותמים בשמה וזאת באמצעות החלטת מועצת המנהלים. גם כרטיס דוגמת החתימה אין בו כדי למנוע את שינוי זכויות החתימה על פי החלטת מועצת המנהלים של החברה ואין בו כדי ליצור הסכמה ו/או התחייבות מצידו של הבנק שלא להתיר לחברה לשנות את בעלי זכויות החתימה מטעמה. ברם, על הבנק להבטיח כי צעדים אלה נעשו בהתאם לתזכיר ולתקנון החברה. זוהי גם עמדתו של פרופ' ריקרדו בן אוליאל בספרו "דיני בנקאות", חלק כללי, תשנ"ו, בעמ' 201 כדלקמן: "בפרקטיקה הבנקאית גם מקובל כי הבנק ימסור לחברה טופס מיוחד שבו תרשום החברה הן את עצם ההחלטה בעניין פתיחת החשבון והן את זהותם של אלה המוסמכים, בין היתר, למשוך שיקים בשם החברה. על הבנק לוודא כי מינויים של אלו המוסמכים לנהל את החשבון נעשה בהתאם לתזכיר ולתקנון. בזה ובאופן עקרוני מילא הבנק את חובת הזהירות אשר מוטלת עליו ואין הוא חייב לחקור ולברר את תקינות המינויים של אלה המוסמכים למשוך שיקים. על הסוגיה ובצדק כותב המלומד CHORLY: It is highly desirable that the banker should in turn receive an express authonity from the officers of the company as to the drawing of cheques and it is probably a duty which he owens to a company customer that he should do so. It is not however necessery for the banker to go further than this and satisfy himself that the authorization which has been communicated to him was duly and formaly conferred.., the banker is entitled to rely upon a communication as to their effact from those ostensibly carrying on the business of the company". 24. בנסיבות ענייננו פעל, איפוא, הבנק על פי החלטת מועצת המנהלים של החברה, אשר שינתה את זכויות החתימה, וזאת רק לאחר שקיבל לידיו את פרוטוקול ההחלטה לרבות אישורו של עו"ד גורדון ב"כ החברה לעניין שינוי זכויות החתימה. בכך פעל הבנק על פי נוהג הבנקאים כפי שהובא בספרו של פרופ' בן אוליאל כמצוטט לעיל וכן בדברי כב' השופט ורדי זילר ה"פ (ירושלים) 372/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ילתה השקעות בע"מ (לא פורסם), עמ' 5-6 לפסה"ד, וכן ת"א (ת"א) 43893/98 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הנדסה אליעזר (לא פורסם), עמ' 4. 25. כאמור, בהתאם לנוהג הבנקאים המובא על ידי פרופ' בן אוליאל, רשאי הבנק להסתמך על פרוטוקולים של החלטות מועצת המנהלים של החברה המאושרים על ידי עו"ד ו/או רו"ח החברה מבלי להרהר אחריהם ומבלי לבדוק חוקיותם. כמו כן אין הבנק מחוייב לקבל הסכמתם של כל בעלי המניות ו/או מנהלי החברה לשינוי זכויות החתימה. במידה וחובה כזאת היתה מוטלת על הבנק, היה הדבר פוגע במהלך העסקים הרגיל של כל חברה ודורש כאמור בירור מעמיק מצידו של הבנק בקרב מנהלי החברה ובעלי מניותיה. 26. לנוכח העובדה שעו"ד החברה, עו"ד גדרון, אשר נהג לטפל בענייניה נתן את אישורו לפרוטוקול מועצת המנהלים בדבר שינוי זכויות החברה ולנוכח העובדה שהנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי יצר קשר עם הבנק, אם כי לעיתים רחוקות, לא היה בשינויי זכויות החתימה כפי שהובא לידיעת הבנק כדי לעורר חשד כלשהו או בבחינת "הדלקת נורה אדומה" המהווה בסיס לדרישה וחקירה נוספת מצידו של הבנק. ובלשונו של כב' השופט אור בע"א 636/89 דר' אברהם כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט פ"ד מ"ה(3) 365, אשר צוטט אף במסגרת דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ' שרגא פרוסט, פ"ד מ"נ(5) 31: "לא ייתכן שכל הוראת תשלום תתקל בחשד, ועל אף שעל פניה היא נראית כשרה, יהיה מוטל על הבנק לדרוש ולחקור האם הפעולה נעשתה בהרשאה וללא כוונת תרמית, ולו כך היה נדרש מבנק לנהוג, היה הדבר משבש את פעילותו הסדירה של הבנק ואת כיבודם המהיר והיעיל של הוראות הלקוח. כמו כן יש לקחת בחשבון, שפעולות הבנק מבוססות על ההנחה שנותני ההוראות הם אנשים ישרים, ולגבי פעולה שעל פניה היא כשרה, אין בסיס לחקירה ולדרישה של הבנק בדבר כשרות הפעולה. מאידך גיסא, אין ספק שמוטלת על הבנק חובת זהירות למנוע תרמית בחשבונותיו של לקוחו". 27. לאור האמור, משפעל הבנק בהתבסס על החלטת מועצת המנהלים ועל פי אישור של ב"כ החברה שפעל בענייניה והנסיבות לא היה בהן לעורר חשד המחייב דרישה ו/או פנייה כלשהי מצידו של הבנק אל כל בעלי מניות החברה ומנהליה, פעל הבנק כדין משאישר את המשיכות שבוצעו מחשבון החברה תוך שינוי זכויות החתימה של מורשי החברה בחשבון החברה. מעבר לאמור יצוין כי הנתבע עד להגשת התביעה לא טען דבר כנגד תקפותה של החלטת מועצת המנהלים ואף משנמסר לו אודותיה על ידי נציגת הבנק לא ביקש אפילו לראותה כאמור בחקירתו הנגדית, עמ' 27 לפרוטוקול. 28. בהקשר דברים זה, לא ראיתי גם לקבל את טענתו של הנתבע לפיה הפעילות בחשבון לאחר שינוי זכויות החתימה בחשבון נעשתה שלא לצורך פעולתה העסקית של החברה. בהקשר זה משתית הנתבע את עיקר יהבו על העברת הסך של 70,000 ₪ בהעברה בנקאית מיום 4/7/98 לחברת נווה ורדה, חברה שבבעלותם של שמעון והגב' ורדה בן רחמים. עיון בדפי החשבון של החברה אשר צורפו לתצהיר עדותה של הגב' ענת פלאי מצביע על כך כי סכום זה בסך של 70,000 ₪ הועבר כחודשיים קודם לכן בתאריך 1/2/98 תחת אותו מקור ואסמכתא לחשבון החברה. יתר על כן, לנוכח הפעילות העסקית שבוצעה בחשבון לא יכול היה הבנק להסיק ממשיכה בודדת זו על ניהול החשבון באופן שלא נועד לשרת את פעילותה העסקית של החברה. אי ביטול הערבות מצידו של הנתבע: 29. מעבר לקביעתו הנ"ל, לפיה פעל הבנק כדין משנתן תוקף לשינוי זכויות החתימה בחשבון בנסיבות שתוארו לעיל, הרי הנתבע שהוא על פי עדותו איש עסקים מזה עשרים שנה ובעליהן של שלוש או ארבע חברות, לא פעל לשם ביטול ערבותו בבנק בסמוך לשינוי החלטת מוצעת המנהלים של החברה בדבר שינוי זכויות החתימה בחברה ואף לא לאחריה, הגם שעל פי עדותו ידע הנתבע על שינוי זכויות החתימה בחברה. משאין במסמך זכויות החתימה כשלעצמו כדי להגביל או לסייג את כתב הערבות עליו חתם הנתבע כפי שעולה גם מלשונו, עומדת ערבותו של הנתבע בתוקף כל עוד לא פעל הנתבע לבטלה. 30. מכתב הערבות עולה כי הערבות עליה היה הנתבע חתום היתה ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום במסגרתה ערבים הערבים לחובות החברה ביחד ולחוד. הגם שעל פי סעיף 4 לכתב הערבות היה הנתבע רשאי להודיע על ביטול ערבותו, לא עשה הנתבע כן. בעדותו של הנתבע בעמ' 30 לפרוטוקול הודה הנתבע כי לא פנה לבנק לביטול ערבותו כי זו נשתכחה מליבו ובלשונו: "אז אתה רואה מה קורה? שמעון יצא בדצמבר ואני שכחתי לבטל את הערבות הזו. אם איפסתי את החשבון מן הראוי היה שהערבות תגיע אלי חזרה, אלא מה? פשוט שכחתי את קיומה, זה הכל". בדבריו אלה מודה, איפוא, הנתבע בתוקפה של ערבותו לחובות החברה. בהמשך חקירתו הנגדית של הנתבע עלה כי הנתבע אף לא פעל להעברת מניותיו בחברה לשמעון אצל רשם החברות אף שהיה מודע לדבריו למשמעות שיש לייחס לדברים אלה. מעבר לכך, עדותו זו של הנתבע אף אינה מתיישבת עם גרסתו של הנתבע לפיה הבין משיחה טלפונית שהתקיימה בינו ובין פקידת הבנק כי יש בטחונות של שמעון לכל המשיכות, כי הינו פטור מערבות וכי ערבותו בוטלה. בעדותו ציין הנתבע כי עניין הערבות נשתכח מליבו וזו הסיבה שלא פעל לביטולה. זאת ועוד, הנתבע ביקש ללמוד בתצהירו מקיומה של שיחה טלפונית, אותה תעד לגרסתו, על ביטולה של הערבות וזאת אף שעל פי גרסתו הוא נעשתה השיחה בלא כל התייחסות מפורשת לכתב ערבותו וכן לא נדרש ו/או נתקבל בידיו אישור בכתב מן הבנק לעניין ביטול ערבותו, כל זאת בהיותו איש עסקים האמון על ניהול עסקיו מול בנק. 31. לא ראיתי גם לקבל את טענתו של הנתבע לפיה במכתב מיום 23/11/98 אשר צורף לתצהירו של הנתבע ובו הודיע הנתבע לגרסתו לבנק כי נאמר לו בעת פתיחת החשבון כי כספיו של שמעון ישמשו בטחונות לחשבון וכי אין כל תוקף למשיכות בחשבון ללא חתימתו, כמסמך המהווה ביטול הערבות מצידו של הנתבע. ספקות עולות ביחס לשאלה האם אכן מכתב זה נשלח לבנק ובזמן אמת, לנוכח העובדה שהנתבע לא הציג אישור על שליחת המסמך ובחקירתו הנגדית לא זכר האם המכתב נשלח בדואר רגיל או בדואר רשום. ספקות אלה מתחזקים גם לנוכח המועד הנטען לשליחת המכתב על ידי הנתבע, שכן המכתב נושא תאריך 23/11/98, שעה שעל פי גרסת הנתבע נשלח המכתב כשלושה חודשים לאחר שיחתו עם פקידת הבנק, כשבעה חודשים לאחר פרישתו מן החברה וכאחד עשר חודשים לאחר שהבנק כיבד משיכות מן החשבון שלא בחתימתו של הנתבע. יתר על כן, לנוכח המשמעות הרבה שיש למסמך זה, לגרסתו של הנתבע כמבטל תוקף ערבויותיו, אין זה סביר להניח שהנתבע, בהיותו איש עסקים, הסתפק בשליחתו של המכתב בלא לקבל אישור על מסירתו ובלא לדרוש קבלת תגובה מצידו של הבנק ובכלל זה תגובה בכתב. זאת ועוד, גם בהנחה תיאורטית שמכתב זה אכן נשלח במועד המצויין בו על ידי הנתבע לבנק, הרי בהתאם לתנאי כתב הערבות אין בביטול כתב הערבות כדי לגרוע מאחריותו של הנתבע לחובות החברה באותו מועד. בפועל, עיון בדפי החשבון שצורפו לתצהירה של הגב' ענת פלאי מלמד כי הן במועד בו קיים הנתבע שיחתו עם הגב' ענת פלאי, עובדת הבנק, והן בתאריך המצויין במכתב שמוען לגרסת הנתבע לבנק, עמדה יתרת החובה בחשבון החברה על סכומים נכבדים המשיקים ליתרת החובה הנתבעת ממילא על ידי הבנק בתביעה זו. מן הנימוקים המפורטים לעיל, הנני סבורה, איפוא, כי ערבותו של הנתבע לא נפגמה לנוכח שינוי זכויות החתימה בחשבון ומשהנתבע לא פעל בעצמו לשם ביטול ערבות ולשם הסדרת חובו כלפי הבנק, רשאי היה הבנק להסתמך על ערבותו של הנתבע. משמעותו של הפטור שניתן לשמעון מערבותו: 32. הנתבע במסגרת טענותיו העלה טענת הגנה שעל פיה העובדה כי שמעון החתום אף הוא על כתב הערבות אינו נתבע בגדרה של תביעה זו עקב הפטור שניתן לו על ידי הבנק, פטור הנתבע אף הוא באותה מידה לנוכח הוראת סעיף 55(ג) לחוק החוזים ולאור העובדה שהפטור שניתן לשמעון פוגע בזכויותיו של הנתבע ויש בהם כדי להפטירו מן ההתחייבות אשר קיבל על עצמו בחתימתו על כתב הערבות, וזאת על סמך סעיף 6(ב) לחוק הערבות ולנוכח היותם של סעיפי כתב הערבות המתייחסים להפטר אחד מהערבים, חוזה אחיד כמשמעותו בחוק, הכולל תניות מקפחות ומשכך לגרסת הנתבע דין התביעה להידחות. 33. בטרם אדון בטענותיו אלה של הנתבע אציין כי ביום 10/4/00, בסמוך להגשת כתב התביעה, שילם שמעון לבנק מחצית מיתרת החובה בחשבון בסך של 181,743.30 ₪ מתוך 363,486.59 ₪ ואכן הוגשה התביעה כנגד הנתבע בלבד ביחס לחובות החברה. 34. הוראת סעיף 55(ג) לחוק החוזים קובעת כדלקמן: "הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו - בוויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת - הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת". הוראת סעיף 6 לכתב הערבות עליה חתום הנתבע קובעת כי הבנק יהא רשאי "בכל עת לפי שיקול דעתו הבלעדי ובלי שיהיה עליו להודיע לערבים על כך. . . (ג) להתפשר לוותר או לעשות הסדר אחר כלשהו עם החייבים או עם אחדים מהם או עם אחד אחד או עם אחדים מהערבים או עם אחרים. (ד) להחליף, לחדש, לשנות, לתקן, לבטל, לשחרר או להימנע מלממש או מלאכוף בטוחות או ערובות או זכויות כלשהן שניתנו או שיינתנו טובת הבנק להבטחת הסכומים המובטחים, כולם או מקצתם, והערבים מסכימים לכך שכל פעולה או הימנעות מפעולה כנ"ל של הבנק לא יפגעו, לא יבטלו ולא ישפיעו בכל אופן שהוא על אחריותם של הערבים על פי כתב ערבות זה". מהוראת סעיף 6 לכתב הערבות, אשר על כל אחד מדפיה חתום הנתבע, עולה כי הצדדים להסכם הערבות הנדון היתנו מפורשות על הוראת סעיף 55(ג) לחוק החוזים התנאה שיש ביכולתם ליצור כפי שעולה מסיפת סעיף 55(ג) ועל כן אין בהוראת סעיף 55(ג) לחוק החוזים כדי לפטור את הנתבע מערבותו (ראה 538/86 זאב זמיר ואח' נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 433. 35. מכאן לעניין הוראת סעיף 6(ב) לחוק הערבות אשר זו לשונה: "גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק". כפי שהוברר לעיל, התנה הבנק בכתב הערבות החתום על ידי הנתבע על הוראת סעיף 6(ב) לחוק הערבות. בנסיבות ענייננו, אין בהוראת סעיף 32 לחוק הערבות, שעניינה התנאה על הוראת חוק הערבות, לרבות הוראת סעיף 6 לחוק, כדי להואיל לנתבע. הוראת סעיף 32 אשר נחקקה במסגרת תיקון תשנ"ח לחוק אינה חלה על ההתחייבויות לשיפוי וחוזי ערבות שנחתמו לפני כניסתו של התיקון לתוקף, מה גם שאף על פי תיקון תשנ"ח מותרת ההתניה על הערבויות בהן אין המדובר בערב יחיד, כבענייננו, שעה שאין מחלוקת שהנתבע היה בעל עניין בחברה בעת חתימתו על כתב הערבות. 36. מכאן שכל שנותר לדון, איפוא, בהקשר לטענת ההפטר הנטענת על ידי הנתבע הינה טענתו של הנתבע לפסילת הוראת סעיף 6 לכתב הערבות לנוכח היותם של התנאים הקבועים בהוראה תנאים מקפחים. אמנם ניתן לראות בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 118/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ, פ"ד מ"ח(4) 463 משום שינוי מסויים בעמדת ביהמ"ש שלא להתערב בתניות בחוזי ערבות ונטייה להעזר בתחולת חוק החוזים האחידים על הסכמי ערבות על מנת להגן על ערבים מפני תנאים מקפחים בחוזי ערבות אחידים שכן ביהמ"ש העליון סבר שיש מקום ליתן לנתבע רשות להתגונן בטענה מסוג זה (ראה: עו"ד רוי בר קהן, דיני הגנת הערב, 1998, עמ' 138). יחד עם זאת, במסגרת פסק הדין בעניין גמבש כל שנקבע על ידי ביהמ"ש העליון הוא כי יש ליתן בנסיבות מיוחדות לנתבע רשות להתגונן בטענה כזאת, וזאת מבלי שהטענה נבחנה לגופה. 37. מן הראיות אשר הובאו בפניי עולה כי מעבר לטענה שהעלה הנתבע לפיה כתב הערבות מהווה חוזה אחיד לא הובאו על ידי הנתבע ראיות המצביעות על היותו של סעיף 6 לכתב הערבות תנאי מקפח וכאמור ביהמ"ש העליון בשורה של הלכות קבע כי שומא על הנתבע להצביע על קיומם של תנאים מקפחים ואין די בטענות כלליות הנעדרות פירוט להוכחתה של טענה זו (ראה 2465/98 אברהמי נ' בנק המזרחי, פ"מ תשמ"ט (ג) 256). מן המסכת העובדתית אשר נפרשה בפניי עולה כי במועד בו חתם הנתבע על כתב הערבות היה הנתבע בעל אינטרס בחברה, נמנה על בעל מניותיה ואף היה מעורה בעסקים, בעסקיה של החברה ובמצבה הכלכלי. אם סבר הנתבע כי תנאי כתב הערבות אינם סבירים, עמדה בפניו הברירה שלא להביא את חשבון החברה למצב דביטורי ו/או שלא לחתום על כתב הערבות. לאור האמור ובהעדר ראיות אחרות כאמור, ראיתי לקבוע, איפוא, שהנתבע לא הוכיח את טענת הקיפוח המהווה כאמור אחד מיסודותיה של הגנתו ועל חשיבותה עמד כב' השופט קדמי בפסק הדין בעניין גמבש. מאחר והנתבע ושמעון ערבים ביחד ולחוד לחשבון, ולנוכח העובדה כי שמעון שילם בפועל מחציתו של החוב בחשבון, לא הוכיח גם הנתבע את הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך שהבנק גבה משמעון את מחציתו של החוב ופטר אותו מערבותו. לסיכומו של עניין זה, די אם אפנה לפסק דינו של כב' השופט ברלינר אשר ניתן במסגרת ע"א (חיפה) 2726/01 שמואל הס ואח' נ' בנק איגוד חדרה, תק-מח 2002(3) 7713: "האמור בסעיף 6(ב) של חוק הערבות תשנ"ז-1967 חל מקום שאין הסכמה אחרת בין ערב לבין הנושה. בעניינו הוסכם במפורש בין הצדדים, בכתב הערבות כי הבנק המשיב יוכל לשחרר אחרים מערבויות שנתנו או להתפשר איתך או לתת להם הנחה הכל מבלי לבטל את התחייבויות הערבים ומבלי להשפיע עליהם באיזה אופן שהוא ומבלי ליטול את הסכמת הערבים ואף מבלי ליתן להם כל הודעה על כך. יוצא שאין בהפטר שניתן ללירן חזן באשר לערבותו, כדי להשפיע על חבותם של המערערים מכח הערבות עליה הם חתמו" ראה ע"א 538/86 זאב זמיר ואח' נ' הבנק הבינלאומי, פ"ד מ"ב(4) 433, ע"א (חיפה) 152/95 הרי פרל נ' הבנק הבינלאומי הראשון, תקדין מחוזי 96(3) 507. כן ראה פסק דינו של כב' השופט ד"ר ורדי במסגרת ה"פ (ת"א) 175722/02 קולמן משה נ' בנק הפועלים ואח' אשר צורף לכרך האסמכתאות מטעם התובע. 38. עצם העובדה שהבנק לא יידע מראש את הנתבע על הסכם ההפטר שנעשה עם שמעון אף היא אינה מצביעה על העדר תום לב מצידו של הבנק, זאף אף לנוכח לשונו הברורה של סעיף 6 לכתב הערבות. עצם עמידתו של הבנק על זכותו החוזית הקבועה בכתב הערבות ועשיית השימוש בה כשלעצמה אין בהם משום גילוי של חוסר תום לב, מה גם שאין המדובר בעמידה על זכות החבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של הוראות ההסכם כי אם עמידה על זכות מפורשת אשר היתה מוסכמת על הצדדים וקיבלה ביטויה המפורט בכתב הערבות (ראה ע"א 158/00 שלום נ' מוטה ואח', פד"י ל"ו(4) 793. 39. לאור העובדה כי כאמור לא הונחה בפני תשתית עובדתית המבססת טענות הנתבע בדבר היותו של התנאי הקבוע בסעיף 6 לכתב הערבות תנאי מקפח, ולנוכח העובדה שלא הוכחה בפניי הטענה בדבר חוסר תום לב של הבנק במתן הפטר לשמעון לאחר ששילם מחציתו של החוב סמוך להגשת התביעה, אין מתן הפטור שניתן כאמור לשמעון כדי לפגוע בזכותו של הבנק לדרוש את קיום החוב מן הנתבע ובלבד שהבנק לא יפרע מן הערבים סכום העולה על המגיע לו. 40. לא ראיתי גם לקבל את טענת הנתבע לקנוניה ושיתוף פעולה בין הבנק לבין שמעון בהיותו לקוח ותיק ומועדף על ידי הבנק. הלכה היא כי בעל דין המעלה כנגד משנהו טענה בדבר קנוניה, מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר. הנתבע לא עמד בנטל זה ואף בחר להימנע מזימונו של שמעון לעדות. ראה ע"א 400/86 עזבון המנוח בן ציון קרוגר נ' קרוגר, פ"ד מ"ב(4) 500 וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מ"ה(4) 651. 41. בשולי הדברים אציין כי לא ראיתי בפסק דיני לדון בחוות דעתו של מר דניאל פולישוק אשר הוגשה על ידי הנתבע לאור העובדה שהמומחה אשר הסתמך רבות בחוות דעתו על נהלים כתובים של הבנק כאמור בחקירתו הנגדית לא טרח לצרף נהלים אלה לחוות דעתו. באשר ליתר התייחסויותיו של מר דניאל פולישוק בחוות דעתו בהתייחס לחובות הבנק ולמנהג הבנקאים, הרי לאלה כבר ניתנה התייחסות בפסיקתם של בתי משפט ובספרות המלומדת כפי שפורט בפסק דיני ועל כן לא ראיתי להיזקק עוד לחוות דעתו. סוף דבר: 42. העולה מכל המקובץ הוא שטענות ההגנה של הנתבע נדחות והתביעה מתקבלת. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 181,759.77 ₪ בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 10 לכתב התביעה. כן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 12,500 ₪ בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מסמכים