א. בפני שני ערעורים על פסק דינו בעניין מזונות, מיום 20.10.02, של בית המשפט לענייני משפחה למחוז תל-אביב (כב' השופטת צ' צפת), בתמ"ש 20090/97, לרבות על החלטות בית המשפט קמא (מיום 20.11.02 ומיום 26.11.02) בבקשות הצדדים לתיקונים בפסק הדין האמור. אדון בשני הערעורים במאוחד. ב. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן, כפי שפורטו בפסק דינו של בית המשפט קמא: המערערת 1 בע"מ 1203/02, שהיא המשיבה 1 בע"מ 1196/02 (להלן - "המערערת") והמשיב בע"מ 1203/02, שהוא המערער בע"מ 1196/02 (להלן - "המערער"), נישאו זל"ז ביום 1.7.82. מנישואים אלו נולדו להם שלושה ילדים (שהם המערערים 2-4 בע"מ 1203/02, והמשיבים 2-4 בע"מ 1196/02): ג', יליד 9.9.83, ק', ילידת 9.9.85 ול', ילידת 16.10.94 (להלן - "הילדים"). נישואי בני-הזוג עלו על שרטון, וביום 25.11.95 עזב המערער את בית המשפחה, על פי קביעת בית המשפט קמא, באופן פתאומי, על רקע קשריו עם אישה אחרת, עמה הוא מתגורר מאז. המערערת המערער וילדיהם התגוררו, מאז נישואי הצדדים, בדירת פנטהאוז בת 4.5 חדרים ברחוב כצנלסון 101 בגבעתיים (להלן - "דירת המגורים"), אשר נרכשה על ידי אבי המערער (להלן - "הסב") עובר לנישואי הצדדים, ורשומה על שם הסב. בבעלותם של הצדדים היתה גם דירה בת 3 חדרים ברחוב המרי 4 בגבעתיים. דירה זו נמכרה במהלך הדיונים על ידי כונס נכסים מטעם הבנק, לאחר שהמערער הפסיק לשלם את תשלומי המשכנתא הרובצת על הדירה. לאחר הפירוד, המשיך המערער, במשך תקופה מסוימת, לכלכל את המשפחה, כפי שהוסכם בין הצדדים. המערערת הגישה כנגד המערער תביעה למזונות ביום 6.2.97, לאחר שלטענתה הפסיק המערער, בחודש ינואר 97', לשלם את מזונות המערערת והילדים. בד בבד עם תביעה זו, הוגשה על ידי המערערת תביעה למשמורת הקטינים (תמ"ש 20091/97) ותביעה בענייני רכוש. זמן קצר לאחר מכן, ביום 2.3.97, הגיש המערער תביעה לפירוק השיתוף בדירה ברחוב המרי ובמכונית (תמ"ש 20093/97). ביום 14.6.99 ביקש המערער למחוק את תביעתו זו. כן הגישה המערערת כנגד המערער תביעה כספית בגין חלקה בשכר הדירה בדירה ברחוב המרי (תמ"ש 20095/97, מיום 23.12.97), ובקשה לצו הגנה (תמ"ש 20097/97, מיום 8.2.98). בנוסף, הגישה המערערת, ביום 12.11.97, תביעה לפסק דין הצהרתי, בה עתרה כי יוצהר, שדירת המגורים, הרשומה על שם הסב, היא בבעלות המערערת והמערער (תמ"ש 20094/97). מנגד, הגיש הסב תביעה לפינוי המערערת מדירת המגורים (תמ"ש 20096/97, מיום 28.2.99), ותביעה לשכר ראוי בגין השימוש בדירת המגורים (תמ"ש 20098/97, מיום 28.2.99). בתגובה, הגישה המערערת הודעת צד ג' כנגד המערער, בתמ"ש 20098.1/97. בהחלטה מיום 14.6.99 נקבע, כי תובענות אלו יידונו בנפרד. בהחלטת בית המשפט קמא, מיום 4.6.97, נפסקו למערערת ולילדים מזונות זמניים בסכום של 8,600 ₪ לחודש. בהחלטה מיום 5.12.97 של בית משפט זה (כב' השופט ח' פורת ס"נ) בבר"ע 79/97, הופחת סכום המזונות הזמניים והועמד על סך 7,100 ₪ לחודש, וכן נקבע, כי השתכרות המערערת, עד לסכום של 2,500 ₪ לחודש (צמודים), לא תהווה עילה להפחתת המזונות. ביום 30.3.99 הגישו המערערת והילדים כתב תביעה מתוקן, בו הוספה עתירה למדור (שכר דירה בסכום של 1,000$ לחודש) באם התביעות בתמ"ש 20096/97 ובתמ"ש 20098/97 תתקבלנה. ג. לא שנוי במחלוקת כי המערער עובד בחברה בבעלות משפחתית. המערערת אינה עובדת מאז לידת הבן ג'. במהלך הדיונים בבית המשפט קמא, החלה המערערת לעבוד כשכירה בתחום התיירות, כשהיא עובדת לסירוגין. בשלב ההוכחות בבית המשפט קמא, אמרה המערערת, כי היא משתכרת סכום של 3,400 ₪ לחודש. את המזונות הזמניים שנפסקו, נאלצה המערערת לגבות בהליכי גביה בהוצאה לפועל, באמצעות עיקול כספי המערער (כספי ביטוח "אררט" וכספים שהתקבלו ממכירת הדירה ברחוב המרי). בתובענה למזונות, פורטו צרכי המערערת והילדים, בסכום כולל של 27,948 ₪. סכום זה כולל את מזונות המערערת בסך 8,568 ₪ לחודש (כולל 3,438 ₪ פרעון הלוואות), הוצאות אחזקת הדירה, מנוי לכפר המכביה, עוזרת, חומרי ניקוי ומזון בסך של 10,230 לחודש, צרכים כלליים של הילדים, לרבות הוצאות רפואיות חריגות, בסך של 2,400 ₪ לחודש, צרכים מיוחדים לג' וק' בשל לקויי למידה וצרכי לימוד בסך של 3,470 ₪ לחודש, וצרכי הקטינה ל', כולל גן ומטפלת, בסך של 3,280 ₪. "בהעדר אסמכתאות", פסק בית המשפט קמא את מזונות המערערת והילדים "עפ"י אומדן בהתחשב בהכנסות הנתבע וברמת החיים לה היו מורגלים והוצאותיהם המיוחדות." עוד קבע בית המשפט קמא כי "במסגרת התחשיב לא תילקח בחשבון רמת החיים שסופקה ע"י אבי הנתבע." (עמ' 10 לפסק הדין). בית המשפט קמא פסק כדלקמן: "הנתבע יישא במזונות עבור התובעים 4-2 לידי התובעת 1, בסך של 2,700 ₪ לחודש עבור ג', בסך של 2,700 ₪ לחודש עבור ק', בסך של 2,500 לחודש עבור ל', וזאת החל מיום 6/12/98 ומידי 6 לכל חודש." "החיוב הנ"ל הינו עד הגיע כל אחד מהתובעים 4-2 לבגרות או עד סיום התיכון לפי המאוחר יותר." במהלך השירות הצבאי הסדיר, ישא הנתבע במזונות כל אחד מהתובעים 4-2, לידי האם סך של 600 ₪ לחודש." "הנתבע ישא במזונות תובעת 1 בסך של 2,200 ₪ לחודש החל מיום 6/12/98 ומידי 6 לכל חודש." "במידה ויפנו התובעים את הדירה ברח' כצנלסון ישא הנתבע במדורם בסך של 3,500 ₪ לחודש." "הסכומים הנ"ל יהיו צמודים למדד 9/02 אשר פורסם ביום 15/10/02 ויעודכנו מדי 3 חודשים ללא הפרשי הצמדה למפרע. אולם כל סכום שלא ישולם במועדו ישא ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום החיוב ועד התשלום בפועל. סכום המזונות לא יפחת כאשר קיים מאזן מדד שלילי. "כמו כן, הנתבע ישא במחצית הוצאות רפואיות חריגות של תובעים 4-2 שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי." "קצבת הילדים המשולמת על ידי המל"ל תתווסף לסכום המזונות הנ"ל." "המזונות הזמניים שנקבעו בבר"ע 79/97 יעמדו בתוקפם עד תחילת החיוב כמפורט בס"ק א' ו-ד' לעיל." "כל סכום ששולם על ע"י הנתבע, ע"ח מזונות, מיום החיוב, לידי התובעת או לזכות חשבונה הינו בר קיזוז." (עמ' 13-12 לפסק הדין) פסק דין זה הוא נשוא הערעורים המאוחדים שבפני. ד. השתכרות המערער והמערערת וגובה המזונות שנפסקו המערערת טוענת, כי לא עבדה כלל כמעט במהלך החיים המשותפים עם המערער. המערערת היא בת למשפחה קשת יום, ואין ברשותה כל חסכונות או משאבים כלכליים. זאת, לטענתה, בניגוד חריף למערער, שהוא בן למשפחה עתירת נכסים. המערערת טוענת כי טעה בית המשפט קמא, כאשר חייב את המערער במזונות בסכום של 10,100 ₪ לחודש בלבד. זאת בהתחשב ברמת החיים של המשפחה, קודם לפירוד, ובהכנסותיו הגבוהות של המערער. כן טוענת המערערת, כי טעה בית המשפט כאשר הפחית מסכום המזונות שפסק למערערת (5,600 ₪) סכום של 3,400 ₪ בגין השתכרותה. לטענת המערערת, השתכרותה נלמדת מפיה בלבד, ולא הוכחה על ידי המערער. כמו-כן, השתכרות זו היתה, לטענת המערערת, רלוונטית ליום התביעה, ואיננה קיימת עוד. המערערת, לטענתה, לא עבדה מעולם, ואף אינה זכאית לתעודת בגרות. במהלך הדיונים עברה המערערת הכשרה של סוכנת נסיעות, אך עבודתה בתחום היא, לטענתה, עונתית בלבד, ואפשרויות תעסוקתה מוגבלות, עקב גילה, היעדר וותק ונסיון והמשבר בתחום, ולמרות מאמציה להתפרנס. מן הראוי לציין, כי מדברי ב"כ המערערת בפרוטוקול ישיבת יום 30.3.03, עולה כי המערערת אכן עובדת, אולם רמת השתכרותה לא התבררה עד תום. המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר חייבו בסכום מזונות הגבוה מסכום הכנסתו, כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא. כן טוען המערער, כי טעה בית המשפט קמא כאשר פסק למערערת סכום גבוה בהרבה למחייתה, מן הסכום אשר נותר למערער למחייתו הוא לאחר תשלום המזונות. בנוסף, טוען המערער, כי טעה בית המשפט קמא בהערכת השתכרותו של המערער, וכי היא נמוכה מקביעת בית המשפט. עוד טוען המערער, כי הגיש תצהיר מפורט על השתכרותו, אליו צורפו תלושי שכר. לטענת המערער, לא נחקר כלל על תצהירו, והמערערת לא הציעה כל גירסה אחרת המתייחסת לרמת השתכרותו, מאחר שהיא עצמה הודתה כי אינה יודעת על כך דבר, וכי רמת חייה הגבוהה של המשפחה התאפשרה עקב נדיבותו של הסב. משכך, טוען המערער, היה על בית המשפט קמא לקבל את גרסתו באשר לרמת השתכרותו, משגרסתו לא הופרכה. המערער טוען, כי המשיבה לא צרפה תלושי שכר או כל תיעוד אחר התומך לטענתה בדבר השתכרותה. משכך היה על בית המשפט קמא לקבל את גרסתו של המערער בדבר השתכרותה של המערערת, אשר לפיה משכורתה של המערערת גבוהה מכפי שהצהירה. בנוסף, טוען המערער כי הצדדים חיים בפירוד מזה 6 שנים, כי אין כל סיכוי לאיחוי הקרע ביניהם, וכי אין מניעה שהמשיבה תשתכר בעצמה כדי צרכיה. בנסיבות אלו, לטענת המערער, אין לחייבו במזונות המערערת, בשל עקרון תום-הלב ופוטנציאל השתכרותה. עוד טוען המערער, כי טעה בית המשפט משלא לקח בחשבון, ולא הפחית מסכום מזונות המערערת, הכנסות נוספות שיש למערערת, קרי - סכום של 22,979 ש"ח אשר קיבלה המערערת מהשכרת הדירה המשותפת ברחוב המרי ממועד הגשת תביעת המזונות ועד למכירת הדירה האמורה, וכן - ריבית על הסכום אותו קיבלה המערערת ממכירת חלקה בדירה האמורה (180,000 ₪), בסך 1,000 ₪ לחודש. בית המשפט קמא קבע: "הנתבע בן למשפחה עתירת נכסים שבבעלותה ביח"ר ליצור מרצפות "הדוגמא"... בנוסף בבעלות המשפחה חברות נוספות: "חברה למוצרי מתכת וחלפים איים ס' בע"מ" - בעלי המניות בחברה זו הם אביו של הנתבע ואשת דודו... לנתבע מניות בחב' העוסקת בשיפולים "ס' י' - בניה ושיפוץ בע"מ" (נספח ח' לתביעה) ומניות בחב' "ש.י.א. ס' למסחר והשקעות בע"מ"... עובר להגשת התביעה, קיבל הנתבע משכורת מחב' למוצרי מתכת וחלפים אחים ס' בע"מ בה שימש כמנהל. ביום 31/12/96 הודיעה החברה על פיטוריו של הנתבע החל מיום 31/3/97... בעת הגשת תצהיר עדות ראשית, הנתבע כבר עבד בחברה חדשה: "י. מוצרי מתכת וחלפים בע"מ" שמפעילה מחלקה לציפוי כרום בשטח "הדוגמא". [...] כבר בהחלטה למזונות זמניים מיום 4/6/97 ציינתי, כי ניתן להתרשם כבר בקדם משפט, כי הכנסתו של הנתבע גבוהה מהנטען על ידו." (עמ' 5 לפסק הדין). [...] עינינו הרואות, כי השליטה בגובה הסכום שנמשך כמשכורת מצוי בידי הנתבע או מי מבני משפחתו ... כאמור לעיל, הנתבע ו/או בני משפחתו שולטים על גובה תלושי השכר שמונפקים לנתבע והם אלו שמסדרים את מבנה תלוש השכר כדי שמשכורת "הנטו" לא תשתנה. בנסיבות אלו, אינני נותן אמון בדיווחי הנתבע על הכנסותיו." (עמ' 6-8 לפסק הדין) "הנתבע ממשיך לחיות בנוחיות, משכורתו נאה, יש להניח, כי הוא בניגוד לתובעים, ממשיך להנות מתמיכתו של אביו .... לנתבע אין יותר הוצאות בגין תשלום משכנתא שכן בגין מחדלו, עת הפסיק לשלם את תשלומי המשכנתא כפי שהתחיב, נמכרה דירת המרי, בד בבד, שלשל לכיסו את כספי שכה"ד (לרבות חלקה של התובעת) שהתקבלו מהשכרת דירת המרי עד שנמכרה. התובעת נאלצת לגבות את המזונות הזמניים שנפסקו בהליכי גביה בהוצל"פ באמצעות עיקול כספי הנתבע (כספי ביטוח "אררט" וכספים שהתקבלו ממכירת דירת המרי) וכך מחסל הנתבע עתודות כספיות ומונע מקור גביה בעתיד..." (עמ' 9 לפסק הדין) כן קבע בית המשפט קמא כי: "יצוין, כי הכספים המגיעים לתובעת בגין חלקה בדירת המרי מעוקלים במסגרת תמ"ש 20098/97 כך שהיא אינה יכולה לעשות בפירות הקרן שימוש לצורך מדורה וממילא הפירות על קרן זו אין בהם די כדי לספק את חלקה במדור (ע"א 596/89 חקק, מה' (4), 749)." (עמ' 11 לפסק הדין) וכן: "מאז לידת הבן ג' התובעת לא עבדה, כך היה גם עובר ובעת הגשת התביעה. במהלך הדיונים החלה התובעת לעבוד כשכירה בתחום התיירות, עבודתה היתה לסירוגין. בעת חקירתה בשלב ההוכחות אמרה כי היא משתכרת סך של 3,400 ₪ לחודש." (עמ' 8 לפסק הדין) הלכה היא כי בית המשפט שלערעור יתערב רק במקרים חריגים בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר בפניה מוצגות כל העובדות, הראיות והעדויות ואשר לה הכישורים והיכולת לשקול את הראיות שבפניה ואת מהימנותן: "רק לעיתים רחוקות תתערב ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית משפט קמא אשר שמע את העדויות, והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימינותם של העדים." (ע"א 5118/92 אלטריפי נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407, 415). בית המשפט קמא שמע את גרסאות שני הצדדים, בחן את כל הראיות, וקבע את ממצאיו בפירוט רב, ועל סמך התרשמותו מן העדויות והראיות השונות, והאמון אשר רכש לצדדים. משכך, לאחר בחינת טענות המערערת והמערער ובחינת קביעותיו ופסק דינו של בית המשפט קמא, אינני רואה להתערב בממצאיו או במסקנותיו, אשר סבירות הן, באשר להשתכרות המערער והמערערת ובאשר לרמת חייהם. ה. מזונות המערערת לטענת המערערת, בטרם עזב המערער את הבית המשותף, רמת חייה של המשפחה הייתה גבוהה מאוד. המערער טוען, כי טעה בית המשפט כשפסק למערערת סכום כה גבוה למזונותיה, בנוסף למדור, וזאת באופן שרירותי, ואף על פי שהמערערת לא הוכיחה את צרכיה. לטענת המערער, משלא הוכחו צרכיה של המערערת, על בית המשפט קמא היה לפסוק למערערת סכום נמוך של מזונות, אשר יקוזז כנגד משכורתה, או אף לדחות את התביעה כליל. בית המשפט קמא קבע: "התובעת טוענת לרמת חיים גבוהה הנאמדת על ידה ב-25,000 ₪ לחודש שמבוססת הן על הכנסותיו של הנתבע והן על כספים שנתן להם אביו של הנתבע. אמנם הוצגו אסמכתאות חלקיות בלבד לרמת חיים זו, אולם, הטענה לא נשמעת מופרכת לאור השתכרות הנתבע עובר להגשת התביעה ועובר להגשת תצהיר עדות ראשית ולאור הסכמת הצדיים כי בנוסף קיבלו "הרבה כסף" מאביו של הנתבע (ח.נ. 14/9/99) אשר דאג לספק להם רמת חיים גבוהה..." (עמ' 9 לפסק הדין) גם בעניין זה בית המשפט קבע את קביעותיו, ופסק את שפסק, בהסתמך על התרשמותו מן הצדדים ועדויותהם, ועל מכלול הראיות שהובאו לפניו. קביעותיו של בית המשפט קמא בעניין רמת חייה של המשפחה צרכיה וגובה מזונותיה של המערערת הן סבירות, ומשכך גם בעניין זה אינני רואה להתערב. - הוצאות אחזקת הבית בעניין הוצאות אחזקת הבית אשר פסק בית המשפט קמא למערערת, טוען המערער, כי גם אם הוצאות אחזקת הבית מגיעות כדי הסכום אותו קבע בית המשפט קמא (2,000 ש"ח), הרי שבית המשפט קמא צריך היה לחייב את המערער, במסגרת מזונות המערערת, לכל היותר ב-50% מן הסכום האמור. זאת מאחר ש-50% הנותרים אמורים להכלל במסגרת מזונות שלושת הילדים. מקובלת עלי טענתו של המערער בעניין הוצאות אחזקת הבית אשר נפסקו למערערת. מאחר שבית המשפט קמא קבע כי הוצאות החזקת הבית עולות כדי סכום של 2,000 ₪ (עמ' 10 לפסק הדין), הרי שיש לייחס, לכל היותר, 50% מסכום זה למזונות המערערת, ואילו השאר חזקה היא שיכלל בסכומי מזונות הילדים. משכך, פסק דינו של בית המשפט קמא, בכל האמור לגבי חיובו של המערער בתשלום הוצאות אחזקת הבית למערערת בטל, והמערער יחויב בתשלום הוצאות אחזקת הבית למערערת בסכום של 1,000 ₪ בלבד. ו. מזונות הילדים המערער טוען, כי טעה בית המשפט קמא בכך שעל אף שקבע כי לא הוכחו צרכיהם של הילדים, בכל זאת חייב את המערער בסכום מזונות גבוה לילדים. המערערת טוענת כי בית המשפט קמא השמיט בטעות כל התייחסות למזונות הילדים בין מועד הגיעם לבגרות לבין מועד גיוסם לצבא. לטענת המערערת, על סכום המזונות לעמוד בעינו, עד מועד גיוסם של הילדים לצה"ל. בנוסף, טוענת המערערת, כי סכום המזונות שפסק בית המשפט קמא לילדים בעת שירותם בצבא אינו מספק, מאחר שהוצאותיהם אינן משתנות, וכן ג', למשל, עדיין מתגורר בבית המשפחה גם במהלך שירותו הצבאי. בית המשפט קמא קבע: "סכום המזונות הבסיסי עבור כל אחד מהקטינים יועמד על פי אומדן ולאור השתכרות הנתבע ע"ס של 1,700 ₪ לחודש..." (עמ' 10 לפסק הדין). סכום המזונות שנפסק לילדים על ידי בית המשפט קמא הינו סביר, ומבוסס על ממצאיו של בית המשפט קמא באשר לצרכיהם. משכך אינני רואה להתערב בקביעה זו. באשר למזונות אשר פסק בית המשפט קמא לילדים בזמן שירותם הצבאי, אינני רואה להתערב בקביעת בית המשפט קמא בעניין זה. בית המשפט קמא קבע, על פי הלכה שנפסקה והשתרשה זה מכבר, כי במהלך שירותם הצבאי זכאים הילדים לסכום מזונות העולה כדי שליש מסכום המזונות שנפסק להם עד בגרותם. עם זאת, במידה והילדים מתגייסים זמן קצר לאחר סיום בית הספר התיכון, אין סיבה להפסיק את חיוב המערער במזונותיהם בתקופה שבין סיום בית הספר התיכון לבין גיוסם לצבא. משכך, על פי ההלכה הרווחת, יחויב המערער במזונותיהם של הילדים, לאחר הגיעם לגיל 18 או סיום בית הספר התיכון - לפי המאוחר יותר - באותו סכום מזונות בו הוא מחויב בזמן שירותם הצבאי של הילדים, כלומר 600 ש"ח לחודש לכל ילד, בכפוף לכך שהילד יגוייס לשירות חובה לא יאוחר משמונה חודשים מתום לימודיו התיכוניים. (ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית פד"י מח(3) 461). - שיעורי עזר המערער טוען כי לא הוכח שהילדים ג' וק' אכן קיבלו שיעורי עזר, ולא הומצאו ראיות באשר לעלותם. לטענת המערער ג' וק' קיבלו שיעורי עזר בתקופת לימודיהם בבית הספר היסודי, בסכום כולל של 900 ₪ לשניהם יחד. אולם, בתקופת לימודיהם בבית הספר התיכון, לא קיבלו כלל שיעורי עזר. המערער טוען כי גם המערערת, בתצהיר עדותה הראשית, אשרה מפורשות כי הילדים לא קיבלו שיעורי עזר, ואף מחקירתה עלה כי מזה שנים לא קיבלו הילדים שיעורי עזר. משכך, טוען המערער, כי טעה בית המשפט קמא משחייב את המערער בתשלום חודשי בגין שיעורי העזר של הילדים. בית המשפט קמא ציין: "בהחלטה מיום 4/6/97 נפסקו לתובעים מזונות זמניים ... וזאת בין השאר בהתחשב בצרכים מיוחדים של תובעים 2 ו-3 בהיותם סובלים מלקות למידה, דיסלקטיות ודיסגרפיות." (עמ' 5 לפסק הדין). וקבע כי: "הסכום המבוקש בסך של 2,000 ₪ לחודש בדין שיעורי עזר, הוראה מתקנת לג' וק', מקובל עלי, סך של 1,000 ₪ לחודש לילד עבור שיעורי עזר מספיק בקושי 3 שיעורים שבועיים שזה צורך סביר לסיוע בבעיות למידה." (עמ' 10 לפסק הדין) אכן, המערער חויב בתשלום בגין שיעורי העזר של הילדים, אולם משנראה כי הילדים לא קיבלו שיעורי עזר (ראה תצהיר עדותה הראשית של המערערת, סעיף 4), לפחות מאז שנת 97', ומאחר שמכל מקום החיוב במזונות תחילתו בשנת 98', אין כל סיבה לחייב את המערער בתשלום עבור שיעורי עזר שלא התקיימו. נראה לי כי מן הראוי, איפוא, לבטל את חיובו של המערער בתשלומים עבור שיעורי העזר לילדים. - צהרון המערער טוען, כי החיוב עבור הקטינה ל' גבוה מסכום צרכיה של ילדה בת גילה. כן טוען המערער, כי החל מחודש 10/99, החלה ל' לבקר בגן חובה, בלא תשלום, ומשכך אין לחייבו בגין תשלום לגן בסכום של 1,000 ₪. לעניין חיובו של המערער בתשלום עבור צהרון לקטינה ל', טוען הוא, כי הוצאה זו לא נתבעה על ידי המשיבה לא בכתב התביעה ולא בתצהירי עדותה הראשית, ולא הוכחה על ידה, ומשכך אין בית המשפט יכול לחייבו בהוצאה זו. לא זו בלבד, אלא שלטענת המערער, מאחר שהקטינה ל' הינה כבת כ-8 שנים כיום, אין עוד צורך בצהרון עבורה, ולכן מתייתר חיובו של המערער בגין תשלום עבור צהרון. בית המשפט קמא קבע: "לאחר כניסה למסגרת לימודי חובה עדיין קיים צורך בצהרון..." (עמ' 10 לפסק הדין). אינני מוצאת ממש בטענותיו של המערער בעניין זה, ואינני רואה להתערב בקביעות בית המשפט קמא באשר לצורך בצהרון או לגובה התשלום עבורו. ילדה בת 8 עודנה צעירה לימים, וצהרון הינו כורח המציאות, אם אומנם עובדת המערערת לפרנסתה. ז. מדור המערערת טוענת, כי טעה בית המשפט קמא בפסקו סכום של 700$ בלבד (במקום סכום של 900$) עבור מדור המערערת, בעוד שקבע, כי למערערת שמורה הזכות להמשיך ולחיות באותה רמת חיים בה הורגלה במשך חיים המשותפים של בני הזוג. במיוחד כך, לטענת המערערת, מאחר שהנחתו של בית המשפט קמא, כי הילדים ג' וק' יעזבו את בית המשפחה תוך זמן קצר, מוטעית. המערער טוען כי מאחר שרמת החיים לה הורגלה המערערת, בדירת הפנטהאוז המפוארת בה התגוררה המשפחה, סופקה על ידי הסב, ולא על ידי המערער עצמו, אין כל מקום להשליך מעובדת מגוריה של המערערת בדירה האמורה, לעניין השמירה על רמת החיים לה הורגלה המערערת. לטענת המערער, אין הוא חייב להמשיך לספק למערערת רמת חיים אשר במהלך חייהם המשותפים סופקה מנדבת לבו של צד ג'. לטענת המערער, יש לחשב את רמת חייה של המערערת בהתייחס למגורים בדירה שהייתה בבעלותם המשותפת של בני הזוג, כלומר הדירה בת ה-2.5 חדרים ברחוב המרי. עוד טוען המערער כי טעה בית המשפט קמא, בקובעו את החיוב במדור, גם מן הטעם שדירת המגורים המשותפת שימשה חמש נפשות ואילו עתה אמורה דירת המגורים לשמש למגורי האישה והבת הקטינה ל' בלבד. מכל מקום, סכום החיוב במדור, לטענת המערער גבוה מאוד, ויש להפחיתו. בית המשפט קמא פסק: "עפ"י החלטה מיום 13/1/99 ניתן היתר לתיקון כתב תביעת המזונות והוספת עתירה בענין המדור. בהתאם להחלטה, היה על הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום. הנתבע לא הגיש כתב הגנה מתוקן גם לא התייחס לעתירה זו בתצהיר עדות ראשית ולפיכך, גם אינו רשאי להתנגד לעתירה זו בסיכומיו. הנתבעת עותרת לחייב את הנתבע במדור בסך של 1,000 $ לחודש (3,300 ₪ לחודש בעת הגשת התביעה 30/3/99) וזאת במידה ותתקבל תביעת הסב לפנותה מהדירה בה התגוררה מאז נישואיה. הלכה היא, כי מדור מהווה חלק מזכות המזונות וככזאת זכאית התובעת להמשיך להתגורר באותה רמת חיים לה היא הורגלה. (ע"א 328/72 לנגל נ' לנגל, כז' (2), 470 וכן ע"א 47/64 ששון נ' ששון, יח' (4), 235). בהתאם לחוו"ד שמאי (חוו"ד מיום 23/6/02) שכ"ד ראוי בגין דירת כצנלסון בשנת 2000 הינו 900 $ לחודש. לאור האמור לעיל, ומאחר והנתבע אינו מתגורר בדירה והבן ג' בגר, וגם הבת ק' תהא בגירה בקרוב, ניתן להסתפק בדירה קטנה יותר אשר עלות דמי השכירות בגינה הם 700 $ לחודש." (עמ' 11 לפסק הדין). "יצוין, כי לאור העובדה שהבן ג' בגר והבת ק' תהא בגירה בעוד 11 חודש, סכום המזונות שמושת על הנתבע יצטמצם, ובבוא היום לתשלום המדור (אם תתקבל התביעה לפינוי), לא יהא לנתבע כל קושי לשאת בו לאור השתכרותו." (עמ' 12 לפסק הדין) איני רואה להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא באשר לתוצאות מחדליו הפרוצדורליים של המערער. כמו כן, אינני רואה להתערב בקביעותיו של בית המשפט באשר לחיובו של המערער במדור המערערת והילדים, אשר הן, לדעתי, סבירות. בית המשפט קמא נימק בפירוט רב את קביעותיו, תוך התייחסות לכל הטענות אותן מעלה המערער בפני בשנית, ותוך התחשבות בכל נסיבות העניין, הנוכחיות והעתידיות, ובכל הצדדים הנוגעים לדבר. ח. מועד תחילת החיוב במזונות המערערת טוענת כי טעה בית המשפט קמא כשקבע כי מועד תחילת חיוב המערער במזונות הוא יום 6.12.98 ולא יום הגשת תביעת המזונות על ידי המערערת והילדים, כלומר יום 6.2.97. כן טוענת המערערת, כי יש לחייב את המערער במזונות שנקבעו בפסק הדין החל מהיום בו עזב את בית המשפחה, כלומר, בחודש אוקטובר 95'. בית המשפט קמא קבע: "החיוב בסכומים הנ"ל יחל מחודש 12/98 שאז הוכפלה משכורתו ברוטו של הנתבע, עד לאותו מועד תעמוד בתוקפה ההחלטה למזונות זמניים כפי שנקבעה בבר"ע 79/97." (עמ' 10 לפסק הדין) משביסס בית המשפט את החלטתו על מצבו הכלכלי של המערער, על סמך הראיות שהונחו לפניו, אינני רואה להתערב בהחלטתו באשר למועד תחילת חיובו של המערער במזונות על פי פסק הדין. במיוחד כך, משקבע בית המשפט קמא כי עד למועד תחילת החיוב ימשיך המערער לשלם למערערת ולילדים מזונות זמניים, אשר סכומם סביר בהחלט. ט. הצמדת החיוב במזונות עוד טוענת המערערת, כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי סכום המזונות יוצמד למדד חודש 9/02 ולא למדד חודש 12/98 (מועד תחילת החיוב במזונות) או למדד חודש 2/97 (מועד הגשת תביעת המזונות). כן מבקשת המערערת כי קיזוז התשלומים שישלם המערער למערערת בפועל, על חשבון המזונות, מסכום המזונות שנפסק, יעשה מידי חודש בחודשו והפרש החוב הוא שיישא הפרשי הצמדה וריבית מאז אותו חודש בו נוצר החוב ועד התשלום בפועל. אינני מוצאת ממש בטענות המערערת, ואינני רואה להתערב בקביעותיו והחלטותיו של בית המשפט קמא באשר להצמדת תשלומי המזונות או באשר לקיזוז תשלומי עבר של המערער למערערת על חשבון המזונות. נראה כי קביעת בית המשפט לענין הקיזוז סבירה, ואינני מוצאת כל הצדקה לדרך החישוב המוצעת על ידי המערערת. כן יצויין כי אינני רואה לנכון להתערב בפסיקת בית המשפט קמא, בענין הוספת קצבת המל"ל לסכום המזונות. י. סוף דבר, מוחלט כדלהלן: המערער יישא במזונות הילדים, שישולמו לידי המערערת כדלהלן: סכום של 1,700 ₪ לחודש עבור ג', סכום של 1,700 ₪ לחודש עבור ק', וסכום של 2,500 לחודש עבור ל', וזאת החל מיום 6/12/98 ומידי 6 לכל חודש. החיוב הנ"ל הינו עד הגיע כל אחד מהילדים לבגרות, או עד סיום בית הספר התיכון, לפי המאוחר יותר. ממועד הגיעו של כל אחד מהילדים לגיל 18, או עם סיום לימודיו התיכוניים, במועד המאוחר יותר, ועד סיום שירות החובה, ישלם המערער , לידי המערערת, סך של 600 ש"ח לחודש, למזונות כל אחד מהילדים. המערער ישא במזונות המערערת בסכום של 1,200 ₪ לחודש החל מיום 6/12/98 ומידי 6 לכל חודש. ה. שאר סעיפי פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 20.10.02, יעמדו בעינם. ו. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ז. הפקדון יושב למפקידים. ניתן היום ו' באייר, תשס"ג (8 במאי 2003) במעמד עו"ד דרמן: אבקש רשות ערעור. החלטה הבקשה נדחית. מזונות