##להלן פסק דין בנושא עיקרון "הגולגולת הדקה":## ערעור וערעור שכנגד על החלטתה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (בראשות כב' השופט מ. בן חיים) מיום 19.7.00, בע.נ 184/94, לפיו התקבל ערעורו של המשיב, פרידמן שרגא, והמערער שכנגד בחלקו, באופן שהערעור בגין הנכות הנוגעת לפריקת כתף שמאל - נדחה, והערעור המתייחס לאי יציבות וכאבים של כתף ימין - התקבל. משרד הביטחון יקרא להלן "המערער". העובדות ביום 3.8.87 התגייס המשיב לצבא, ונקבע לו פרופיל 72 בשל ממצא רגליים שטוחות. במסגרת שירותו עסק כאפסנאי טכני והרים משאות כבדים. בתחילת שנת 1989 החל לסבול מכאבים בכתף שמאל, ובבדיקתו במרפאות החר"פ ביום 6.3.89 נמצאה אי יציבות קדמית ואחורית בכתף זו. באותה בדיקה הומלץ כי המשיב ימנע מפעילות מאומצת ביד שמאל (נספח ד' לתיק המוצגים מטעמו). ביום 29.4.89 במהלך שחייה בבריכה, תוך כדי חופשה מאושרת, חש המשיב כאב בכתף שמאל, ולאחר בדיקה נמצאה אי יציבות קדמית ואחורית בכתף שמאל, ואובחנה תת-פריקה של הכתף שהוחזרה וקובעה במתלה. במהלך אותה תקופה בה החלו להופיע הכאבים בכתף שמאל, החל המשיב לסבול גם מכאבים בכתף ימין ולאחר בדיקה אובחנה אי יציבות גם בכתף זו, אך בכתף זו אין אירוע פריקות או תת-פריקות. על רקע הפריקות ותת-הפריקות החוזרות הורד ביום 11.7.89 הפרופיל של המשיב ל- 31. על פי חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, ד"ר מירובסקי, אמנם הבדיקה הגופנית של המשיב מאשרת כי הוא בעל גמישות יתר במפרקים וכן מדגימה אי יציבות רב כיוונית בולטת של שתי הכתפיים, אולם לדברי המומחה קיימת משמאל אי יציבות אחורית הרבה יותר בולטת. בסקרו את תנאי השירות של המשיב שכללו פעולות פריקה העמסה וסחיבה של ציוד, הוא קובע כי הפריקות מתרחשות בפעולות הדורשות הרמת הזרועות כלפי מעלה. מכאן הוא מסיק כי יש להכיר בנכות בשתי הכתפיים כנגרמת עקב השירות, שכן קודם לשירות הצבאי המערער לא סבל מכל כאבים או אי יציבות של הכתפיים. לדבריו, על פי הספרות אי יציבות רב כיוונית אצל אנשים עם גמישות יתר של מפרקים יכולה להיגרם מטראומה. על פי חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, ד"ר פריטש, גמישות יתר וחוסר יציבות קיימים אצל המשיב עוד מלפני השירות וקשורים במבנה הגופני שלו, לפיכך אין בתנאי השירות כדי לגרום או להחמיר. ד"ר פריטש אינו סבור כי מאמצים גופניים גורמים לאי יציבות. הוא מסכים כי אי יציבות יכולה להיגרם בעקבות טראומה, אך לדעתו בנסיבות העניין לא מדובר במקרה טראומתי, שכן הדיסליקציה הראשונה קרתה תוך כדי תנועות שחייה, אשר לכשעצמן אינן בגדר אירוע טראומתי. החלטתה של ועדת הערעורים שתי שאלות עמדו לנגד עיניה של הועדה הנכבדה: הראשונה - האם יש להכיר בנכות בכתף שמאל על פי חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק החבלה בחופשה"), השניה - האם יש להכיר בנכותו בשתי הכתפיים על פי חוק הנכים. אשר לסוגיה הראשונה - אירוע פריקת כתף שמאל, קבעה הועדה כי עיון בהצעת חוק החבלה בחופשה ודברי הכנסת שם תומכים בקו המחשבה שהציע ב"כ המשיב. אירוע חבלתי , הנדרש על פי סעיף 2(א) לחוק החבלה בחופשה ("חבלה שנחבל בה"), הוא כזה שמשולבת בו פגיעה של גורם חיצוני כלשהו. על כן, תנועת שחיה בבריכה אשר היא האירוע הרלבנטי לענייננו, אין לראות בה אירוע חבלתי. די בקביעה זו, כך הועדה, כדי לסתום את הגולל באשר לסוגיית הפריקה של כתף שמאל, ולפיכך נדחה הערעור בגין נכות זו. אשר לסוגיית אי היציבות, אין הועדה מקבלת את עמדת המשיב, לפיה יש להתייחס לממצא של גמישות היתר (המוסכם על דעת שני המומחים) כאל "גולגולת דקה" שלא הגיעה לכדי מחלה. לטעמה אין עיקרון "הגולגולת הדקה" ישים לנסיבות המקרה שלפנינו. יתר על כן מטילה הועדה ספק האם יש כלל ועיקר תחולה לעיקרון זה בפרשנות חוק הנכים. במקרה דנן אין חולק כי אצל המשיב אובחנה גמישות יתר של המפרקים ללא קשר לשירותו הצבאי. אין הנזק שארע למשיב בפועל (פריקה) חורג מזה שהיה צפוי לאור תנאי שירותו - די בכך כדי לשלול את תחולת העיקרון של "הגולגולת הדקה". נקבע כי אצל המשיב היה פגם מולד (או ממצא התפתחותי) אשר היה א-סימפטומטי טרם השירות והפך לסימפטומטי תוך כדי השירות. הועדה מעניקה משקל רב לעדויות המומחים. ד"ר פריטש גרס כי אצל המשיב היתה פרה-דיספוזיציה שהתבטאה הן בגמישות יתר, והן בחוסר יציבות קודם לשירות, אולם בעדותו קיימת נסיגה מסוימת מן העמדה לפיה הממצא של חוסר יציבות היה קיים קודם לשירות. יתר על כן הוא נוטה להסכים כי תחושת אי היציבות תגבר אצל אנשים עייפים ובכך קשר ממצא זה לתנאי השירות של המשיב שכללו הרמת משאות כבדים לפרקי זמן ממושכים. ד"ר מירובסקי עקבי בדעתו לפיה הפרה-דיספוזיציה היחידה שהיתה אצל המשיב קודם לשירות היתה גמישות יתר של המפרקים שהיתה א-סימפטומית. לאור עמדת המומחה, כי הכאבים עליהם התלונן המשיב מקורם באי יציבות על רקע תנאי שירותו, קבעה לבסוף הועדה כי הערעור המתייחס לאי יציבות וכאבים של כתף ימין מתקבל בקשר של גרימה לתנאי השירות. כן נפסק כי כל צד ישא בהוצאותיו, זאת בהתחשב בהליכים המיותרים אשר נקט ב"כ המשיב. טיעוני המערער והמשיב שכנגד: לא הוכח קשר סיבתי משפטי בין תנאי השירות לבין אי יציבות וכאבים הנובעים הימנה, להבדיל מאי יציבות כתולדה ממבנה גופו של המשיב. המערער מעלה טענת שיהוי: המשיב מלין על כאביו בכתף ימין אך לאחר למעלה מארבע שנים ומחצה לאחר האירוע החבלתי הנטען. הוא לא התלונן בפני רופא על כאבים בכתפו הימנית, ורק בהצהרה שמסר לקצין התגמולים ביום 25.11.93 איזכר לראשונה כאבים בכתפו הימנית. בתביעתו לקצין התגמולים מיום 27.7.93 ובתצהירו מיום 14.9.93 לא מאזכר המשיב שום כאב הנוגע לכתפו הימנית. כן לא הוכח כי בתקופה זו עסק אך ורק בהרמת משאות, ויתכן בהחלט שעסק בפעילות מגוונת אחרת ונטולת קשר כלשהו לשירותו הצבאי שהיא שהחמירה את אי יציבותו. על המשיב, כמי שביקש להיות מוכר כנכה על פי חוק הנכים, להוכיח כי נכותו נגרמה תוך ועקב השירות הצבאי. המומחה מטעמו, מסכים כי אין אסכולה רפואית הכורכת בין הרמת משאות כבדים ובין אי יציבות. כך גם לא מתועדת בזמן אמת טראומה כלשהי או כאבים קודמים כלשהם במהלך שירותו של המשיב בכל הכרוך בכתף ימין, לרבות אי קיומה במהלך אירוע השחייה, אלא מתועדים כאבים קודמים לאירוע זה ללא טראומה כלשהי ובכתף שמאל. אי לכך, לטענת המערער, על המשיב להוכיח כי אי יציבותו וכאביו בכתף ימין הם תולדות של תנאי שירותו הצבאי במידה מתקבלת מאוד על הדעת. במקרה דנן לא הוכח קשר סיבתי רפואי. אמנם הועדה נאחזה בדברי ד"ר פרטיש לפיו הוא נוטה להסכים כי שכיחות התופעה של אי יציבות עולה אצל אנשים עייפים, ובכך כביכול קשר ממצא זה לתנאי שירותו של המשיב. יחד עם זאת, על אף שמדובר באפשרות שכזו לשכיחותה של אי יציבות, הרי שקיימת אפשרות מועדפת יותר לפיה, אי יציבות יכולה להיות תוצאה של הרבה פתולוגיות ובכלל זה גם פתולוגיה של גמישות יתר של מפרקים. למשיב נטייה מוגברת לאי יציבות בשל מבנה גופו, דבר שיכול היה לקרות גם בתנועה רגילה אצל בעל פרדיספוזיציה עם גמישות יתר. משכך, סבור המערער כי תנאי השירות יכלו, לכל היותר, להוליד החמרה במובן זה של הופעת הכאבים בכתף ימין. אשר לכתפו השמאלית של המשיב, היא נפרקה במהלך חופשה בעת שחיה בבריכה, ומשכך יכול הוא לכל היותר לתבוע את המערער שכנגד בגין פריקת כתף שמאל על פי סעיף 2 לחוק החבלה בחופשה, המכוון ל"אירוע חבלתי". לדבריו של המערער, פריקת הכתף אצל המשיב לא היתה תוצאה של אירוע חבלתי, אלא פריקת כתף תוך כדי שחייה בבריכה, בשל המבנה הגופני שלו. לדידו צדקה הועדה בהשתיתה את קביעתה על גרסת המומחה ד"ר פריטש, לפיה תנועת החתירה במים אינה בעצם טראומה לגבי אדם עם גמישות יתר. מכאן כי המשיב לא הוכיח את התנאי המוקדם לתחולת חוק חבלה בחופשה. העדפה זו של חוות הדעת הרפואית של המערער על זו של המשיב הינה קביעה עובדתית, אשר לא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור (ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל פ"ד לז (2) 785). עוד סבור המערער, כי צדקה ועדת הערעורים בקבעה כי יש לשלול את עקרון תחולת הגולגולת הדקה. בכל אופן, סבור הוא כי גם על פי עקרון הגולגולת הדקה נדרש להוכיח כי הנזק שאירע למשיב בפועל שונה מזה שהיה צפוי לאור תנאי שירותו. ועדת הערעורים צדקה בקבעה כי אין הנזק שאירע למשיב בפועל - פריקה - חורג מזה שהיה צפוי לאור תנאי שירותו. לעניין ההוצאות טוען המערער כי בדין קבעה ועדת הערעורים שלא לפסוק החזר הוצאות לטובת המשיב. ראשית, משום שערעור המשיב התקבל רק בחלקו. שנית, בשל אורח ניהול ההתדיינות של המשיב, וההליכים המיותרים אשר נקט בהם. טיעוני המשיב והמערער שכנגד: לדברי המשיב, הוא התלונן על כאבים בכתף שמאל עוד טרם פריקת הכתף בשחייה בחופשה. אותם תנאי שירות שבגינם הוכרה הכתף הימנית היו מנת חלקו של המשיב, גם בכל הנוגע לכתף שמאל, לכן היה על ועדת הערעורים להגיע לאותה המסקנה גם לעניינה. לטענת המשיב, הועדה טעתה בקובעה כי תנועת שחייה בבריכה אין לראות בה אירוע חבלתי. כן טעתה בקבעה כי עקרון "הגולגולת הדקה" אינו חל במקרה דנן וזאת בניגוד להלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בביהמ"ש העליון בע"א 147/64 וינשטיין נ' ק"ת, לפיה "גולגלתו הדקה" של המשיב אין בה כדי לפגוע בהכרה בנכותו שנגרמה בשל טריגר שאירע במהלך השירות. עוד טוען המשיב כי העובדה ששרת "שרות קצר" מלמדת על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המאמץ הגופני הכלליים בהם היה שרוי המשיב ואין צורך ב"אירוע" יוצא דופן. בע"א 257/87 לוי עדי נ' ק"ת נקבע כי "יש לראות את הקשר הסיבתי בין השירות והמחלה שהתגלתה בתקופת השירות לאו דווקא באירוע יוצא דופן העשוי לגרום להתגלותה כי אם גם בתנאים הכלליים של השירות הפעיל...". בנוסף לכך טוען המשיב כי ועדת הערעורים טעתה בכך שלא פרשה את החוק בצורה ליברלית. לבסוף נטען לעניין ההוצאות, כי על פי הפסיקה, הפרקטיקה המקובלת, ולאור העובדה שהמשיב זכה בערעורו לפחות באופן חלקי, זכאי האחרון להחזר הוצאות. דיון כאמור, אין חילוקי דעות בין המומחים שהמשיב סבל מגמישות יתר של המפרקים עוד טרם גיוסו. לגישתו של ד"ר פריטש, כפי שעולה מחוות דעתו הראשונה מיום 6.4.94, הן גמישות היתר והן אי היציבות קיימים עוד מלפני השרות וקשורים במבנה הגופני של המשיב. בחוות דעתו מיום 5.2.95 מביע ד"ר פריטש דעתו כי מאמצים גופניים עלולים לגרום לכאב בחולה עם אי יציבות, בייחוד בזמן מאמץ, אך מאמצים גופניים לא גורמים לאי יציבות. לגישתו אי יציבות אצל אנשים עם גמישות יתר יכולה להיגרם בעקבות טראומה, אך במקרה שלפנינו לא ארעה טראומה. לדידו אין להכיר לא בגרימה ולא בהחמרה. אף שנכותו של המשיב בכתף שמאל מגיעה לכדי 20%, הרי היא קיימת בשתי הכתפיים ולא קשורה למאורע כלשהו פרט למבנה גופו. לעומת זאת, סבור ד"ר מירובסקי, כעולה מחוות דעתו מיום 29.11.94, כי עובר לשירות הצבאי אמנם היתה למשיב גמישות יתר של מפרקים, אך הוא לא סבל מכל כאבים או אי יציבות של הכתפיים. על הכאבים בכתף שמאל הוא התלונן הרבה קודם לאירוע הפריקה שנגרם בעת ששחה ועל כן אין ד"ר מירובסקי מסכים עם חוות דעתו של ד"ר פריטש אשר מתייחס רק לאירוע הכאב בזמן שחייה ואיננו מוצא קשר בין תנאי שירותו והופעת אי יציבות של הכתפיים. בניגוד למומחה מטעם המערער, ד"ר מירובסקי גורס כי אירוע השחייה בבריכה מהווה אירוע טראומטי. לדעתו יש לקבוע 20% נכות בגין פריקות חוזרות של כתף שמאל ו- 10% נכות בגין אי יציבות וכאבים של כתף ימין, ובסה"כ 28% נכות. פריקת כתף שמאל: בעת פריקת כתף שמאל שהה המשיב בחופשה. לפיכך, הסעיף הרלבנטי לעניין זה הינו סעיף 2 לחוק החבלה בחופשה: "חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב ] 3 (להלן - חוק הנכים), יחול גם לגבי חייל שנחבל כתוצאה מחבלה שאירעה בתקופת שירותו, אף שלא עקב שירותו, ובלבד שנתקיימו כל אלה...". מנוסח הסעיף מתבקשת הוכחת קיום אירוע חבלתי וקשר סיבתי רפואי בין האירוע לנכות, כפי שעולה מהאמור בע"א (חיפה) 4471/97 ד"ר צחי הירש נ' קצין התגמולים תק-מח 97(4), 415: "מנוסח סעיף זה עולה כי נזק הגוף שנגרם לנכה צריך לנבוע מחבלה כאירוע בו נגרם הנזק הנדון". עוד נאמר שם: "נראה כי המשמעות הסבירה של הנוסח "נחבל" כתוצאה מ"חבלה" שנקט בה המחוקק, אינו כולל בתוכו את המשמעות של "מחלה"". אם כך - אכן דרוש אירוע חבלתי. האמנם שחייה בבריכה בנסיבות של גמישות יתר במפרקים מהווה אירוע חבלתי? הועדה הנכבדה סברה כי אין המדובר במקרה שבפנינו באירוע חבלתי שכן אירוע חבלתי הוא כזה שמשולבת בו פגיעה של גורם חיצוני כלשהו. מסקנה זו היא סומכת בין היתר על דברי השופט וינוגרד לעניין פרשנות המונח חבלה בהקשר של סעף 32(א)(1) לחוק הנכים בע"א 203/85 אלימלך בן ארי נ' קצין התגמולים פ"ד מא(4), 133: "לאור האמור, אני קורא את סעיף 32א(1) כאילו נאמר בו "הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה על ידי חבלה (פגיעה בגוף - א' ו') רשומה"". עוד מסתמכת הועדה על הצעת חוק החבלה בחופשה ודברי הכנסת שם. נראה כי יש לשאול, כפי שאכן עשתה הועדה, האם אירוע השחייה בבריכה מהווה טראומה? המדובר בשאלה מתחום הרפואה. ועדת הערעורים בחרה לאמץ את גישתו של ד"ר פריטש לפיה טראומה היא חבלה שגורמת לתנועה בלתי פיזיולוגית של איבר או מפרק. לדבריו "תנועת החתירה במים היוצרת גם אפקט של תנועת מנוף אינה בעצם טראומה לגבי אדם עם לקסיטי". אין מקום להתערב בקביעה זו. המבקש מבית המשפט לערעורים כי יתערב בממצא עובדתי שנקבע על ידי בית המשפט בערכאה ראשונה, עליו הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש טעם מיוחד לחרוג מן הכלל השולל התערבות כזאת. קל וחומר נכון הדבר שעה שמדובר בחוות דעת מומחה. לעניין זה ר' קביעתו של השופט שמגר בע"א 402/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד מא(1) 133: "...ביהמ"ש הוא הפוסק בעניין כוחה של חוות דעת של המומחה והוא הקובע מהי המידה, מהו האופן ומהו ההיקף של האימוץ על ידיו של האמור בחוות הדעת. לא למותר להוסיף כי בנסיבות כאלה גם מצומצמת יכולת ההתערבות של בית המשפט שלערעור בפסק דינה של הערכאה הראשונה". הועדה רשאית היתה לאמץ את חוות הדעת כפי שמצאה לנכון. ראוי להביא מן האמור בע"א 140/79 אהוד אזולאי נ' קצין התגמולים פ"ד לג(3), 74: "אין אנו צריכים להכריע בשאלה אם אמנם המדובר פה הוא בשתי אסכולות רפואיות, כמשמעותן בפסק-דיננו בד"נ 3/70 (קצין התגמולים נגד שלום בוסנאי, פ"ד כד (1) 637.), כשם שאין צורך לברר אם נתגלתה מחלתו של המערער לראשונה בתקופת שירותו ומה התוצאות המשפטיות הנובעות מכך. רשאית היתה ועדת הערעורים לקבוע, על-פי חוות דעתו של הדר' הרולד, שהנכות שנתגלתה בתקופת השירות חלפה עברה לה, ובאין ממצא אובייקטיבי של נכות כיום, אין בידי המערער עילת תביעה לתגמולים". הקביעה כי אין לראות בשחייה בבריכה משום טראומה מהווה חיזוק למסקנה שאין בפנינו "אירוע חבלתי". משאלו הם פני הדברים, בדין נדחתה הטענה בדבר הנכות בכתף שמאל. אי יציבות בכתף ימין האם אי היציבות בכתפיו של המשיב הייתה קיימת עוד קודם לשירות הצבאי של המשיב? אם התשובה על כך שלילית, יש לשאול - האם אי היציבות נגרמה עקב תנאי שירותו, או שמא בשל גמישות היתר של מפרקיו? אין מחלוקת כי למשיב פגם מולד של גמישות יתר של המפרקים, וכן כי הוא לא סבל לפני גיוסו מכאבים בכתפיו. כן מוסכם על ידי שני המומחים כי אין אסכולה הקושרת בין אי יציבות לבין הרמת משאות כבדים. כאמור, ד"ר מירובסקי, עקבי בדעתו כי המשיב לא סבל מאי יציבות בכתפיו טרם גיוסו. לעומת זאת, המומחה מטעם המערער סבור כי אי היציבות בכתפיו של המשיב היתה קיימת עוד קודם לשירות. תחילה הוא מביע דעתו כי מאמצים גופניים עלולים לגרום לכאב בחולה עם אי יציבות, אך אין הם גורמים לאי יציבות. ואולם, בחקירתו החוזרת מיום 29.11.98 נשאל ד"ר פריטש אם אדם כדוגמת המשיב, אשר עסק בהרמת מסעות כבדים לגבהים במשך פרק זמן ממושך, יכול לפתח אי יציבות או שתיגרם לו פריקה בשל כך, ועל כך השיב: "בתשובה לשאלתך אני אומר כי אכן כך. אדם שהוא עייף תחושת ההתמצאות במרחב שלו הינה נמוכה יותר. שכיחות התופעה של אי יציבות עולה אצל אנשים עייפים בהשוואה לאנשים בלתי עייפים". האם די בכך בכדי לבסס את המסקנה שתנאי השירות הם שגרמו לאי היציבות בכתפיו של המשיב? עפ"י האמור בע"א (חיפה) 1712/03 יפעת דן נ' משרד הבטחון אגף השיקום, קצין התגמולים תק-מח 2004(2), 3247 ,עמ' 3249: "הכלל הוא כי "מקום בו פרצה המחלה הקונסטיטוציונלית לראשונה בעת השירות, והתובע הראה קשר סיבתי לשירות קמה חזקה לטובת התובע כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות ולא רק הוחמרה על ידו" (רע"א 8077/96 קריספיל חיים נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817). סבורני כי לא היו בפני הועדה, במקרה דנן, ראיות כאילו פרצה מחלת הסכיזופרניה במערערת, קודם לשירות". אם כך יש לשאול - האם במקרה דנן מתקיים הקשר הסיבתי המקים חזקה כי אי היציבות בכתפיו של המשיב נגרמה במלואה עקב השירות ולא רק הוחמרה על ידו? ועוד יש לשאול - אף לפני כן - האם אי היציבות החלה טרם השירות או בזמן השירות? מועד הופעת אי היציבות הקביעה כי כאביו של המשיב בכתפיו הופיעו במהלך השירות הצבאי, הינה קביעה עובדתית של הערכאה הקודמת ואין להתערב בה. ואולם הופעת הכאבים אין פירושה בהכרח התפרצות מחלה. בחקירתו הנגדית של ד"ר פריטש מיום 29.11.98 אמר האחרון: "לפי המסמכים הרפואיים שהיו לנגד עיני קרוב לודאי שמערער לא סבל טרם גיוסו מבעיית מפרקים כלשהי". ואכן, דומה כי החלטתה של הועדה מושתתת על ההנחה שאי היציבות בכתפיו של המשיב הופיעה במהלך השירות הצבאי, ונראה כי הסתמכה בין היתר על בדיקת המשיב מיום 6.3.89 בה נמצאה אי יציבות בכתף שמאל והומלץ כי האחרון ימנע מפעילות מאומצת. מאחר ועניין זה אף הוא עובדתי, נמנע מלהתערב גם בו. במאמר מוסגר נוסיף כי העובדה שצה"ל לא איתר בעיה רפואית מסוג זה בבדיקה הרפואית שביצע למשיב במסגרת גיוסו, מהווה חיזוק למסקנה זו. שאלת הקשר הסיבתי שניים יהא עלינו לבחון בבואנו לפסוק בשאלת הקשר הסיבתי - הסיבתיות העובדתית והסיבתיות המשפטית, כאשר זו כוללת מבחן סובייקטיבי-אובייקטיבי. הרכיב הסובייקטיבי עניינו רגישותו המיוחדת של הניזוק ( "הגולגולת הדקה") תוך הכרה כי על הצבא לקבל את הנפגע כמות שהוא, על תכונותיו, מעלותיו וחסרונותיו הסובייקטיביות. הרכיב האובייקטיבי עניינו הקשר לשירות הצבאי. נדרש, כי לא יהא מדובר באירוע טריוויאלי, שולי או אירוע שגרה אלא אירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. בפסק הדין דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, נקבעו הקווים המנחים לבחינת קיומו של קשר סיבתי: "מכבר ידענו כי שאלת קיומו של קשר סיבתי במשפט תיחתך בשני שלבים עוקבים. בראש ובראשונה נבחן אם נתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין אירוע פלוני לבין תוצאה פלונית. האם האירוע היה גורם או מן הגורמים לתוצאה (sine qua non causa) משנמצא לנו כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין אירוע פלוני לבין תוצאה פלונית, באים אנו אל השלב השני, והוא, לבחינת הקשר הסיבתי-המשפטי". על הלכה זו חזרה הפסיקה בפסקי דין שונים, כך בע"א 2974/02 משרד הבטחון נ' בריט שרי התייחס בית משפט זה לדרך בחינתו של הקשר הסיבתי על פי אותם עקרונות שנקבעו: "ולענין הקשר הסיבתי - הקווים המנחים לשאלת בחינתו של קשר סיבתי הנובע מהמונח "עקב השירות" שבחוק באותם מקרים בהם מדובר בהתפרצות של מחלה קונסטיטוציונלית בוארו בהרחבה רבה בפסק הדין דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732. כפי שקבע שם כב' השופט חשין לצד הסיבתיות העובדתית, יש לבחון גם את הסיבתיות המשפטית, כאשר זו כוללת מבחן סובייקטיבי ואובייקטיבי. לענין הרכיב הסובייקטיבי, הדברים כרוכים ברגישותו המיוחדת של הניזוק. הרכיב האובייקטיבי עניינו הקשר לשירות הצבאי. הדגש בקשר לשירות צבאי עומד על כך שלא יהיה מדובר באירוע שולי או אירוע של שגרה, אלא אירוע הקשור לייחודיות המיוחדת של השירות בצבא ובלשונו של השופט שלמה לוין שם, "אירוע שיש בו ממשות"". (ר' גם ברע"א 6270/98 צבי פוטשניק ז"ל ו-4 אח' נ' קצין התגמולים תק-על 2003(2), 741 ,עמ' 743). שאלת הסיבתיות העובדתית: במקרה דנן מסכימים המומחים כי אין אסכולה רפואית הקושרת בין נשיאת משאות כבדים ובין אי יציבות בכתפיים. במצב שכזה לא יעבור הנטל לקצין התגמולים, אולם עדיין יוכל המשיב להוכיח כי אי היציבות נגרמה עקב תנאי השירות, כאשר רמת ההוכחה המקובלת היא כמקובל במשפט האזרחי. יפים לעניין זה הדברים האמורים ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הבטחון פ"ד נ(1), 529 ,עמ' 539-540: "אם הוכח לבית המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי כזה, או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים קשר סיבתי כזה בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגיעה לדרגה של מתקבל מאוד על הדעת, עדיין פתוחה הדרך בפני התובע להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות. כך או כך, נטל ההוכחה שמחלת התובע נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות נשאר רובץ על התובע". ולעניין רמת ההוכחה הנדרשת ר' ע"א (ירושלים) 1591/00 מזרחי רחל נ' קצין התגמולים תק-מח 2001(4), 1129 ,עמ' 1130: "בתביעות על פי חוק הנכים, הלכה היא, שבמקרים חריגים, בהם אין אסכולה רפואית הקובעת קשר סיבתי ברמה של "מאוד מתקבל על הדעת", או שדרגת ההסתברות של הקשר הסיבתי לפיה נמוכה מרמה זו, עדיין יכול התובע להוכיח כי במקרה הספציפי שלו, כן מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש. במקרה כזה, רמת ההוכחה המקובלת לעניין הוכחת הקשר הסיבתי היא כמקובל במשפט האזרחי. (ראה ע"א (י-ם)169/93 קצין תגמולים נ' יששכר מיכאל מיום 18.11.93 (לא פורסם), וכן: ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד .(654 ,646(3)". כפי שקבעה הערכאה דלמטה, נראה כי הקשר הסיבתי העובדתי הוכח שעה שד"ר פריטש שינה גירסתו בחקירה החוזרת. כאמור קבע הוא לבסוף כי שכיחות התופעה של אי יציבות עולה אצל אנשים עייפים בהשוואה לאנשים בלתי עייפים, מאחר ותחושת ההתמצאות במרחב של אדם עייף הינה נמוכה יותר. בכך היה כדי להטות את הכף לטובת גרסתו של משיב כי אי היציבות בכתפיו של נגרמה עקב השירות הצבאי. זאת ועוד, מאחר ובקביעה עובדתית של ערכאה ראשונה עסקינן, מוגבלת יכולתו של בית משפט זה להתערב בקביעה זו: "סמכותו של בית המשפט לערעור להתערב בהחלטות ועדת הערעורים, והיכולת לערער על החלטות אלה, הוגבלה מפורשות בסעיף 34(א) לחוק הנכים לשאלה משפטית בלבד. הדברים נתמכו גם בפסיקה (השווה ע"א 147/74 פ"ד כט(2) 533; ע"א 345/75 ביהם נ' קצין התגמולים, פ"ד כח(2) 408) ובנסיבות האמורות לא ראינו מקום להתערב בקביעות כאמור." (ע"א 2974/02, לעיל ). שאלת הסיבתיות המשפטית המבחן הסובייקטיבי: לאור ההלכות שהוזכרו לעיל ולאור מגמת הפסיקה, נהיר כי דבריה של הוועדה בדבר אי החלת דוקטרינת הגולגולת הדקה בעניינים כגון דא, אינם נכונים. יש לקבל את המשיב "כפי שהוא" על חולשותיו ורגישויותיו - במקרה דנן - גמישות היתר של מפרקיו, אשר אולי, והדבר אף לא הוכח, היוו גורם נוסף אשר תרם לפרוץ המחלה. על כך נאמר בע"א 460/73 שאול קרויטורו נ' קצין התגמולים, משרד הבטחון פ"ד כט(1), 288: " אם השירות הצבאי הוא שגרם בפועל לכך, שהנטיה החולנית נהפכת לנכות ממש כמוגדר בסעיף 1 לחוק, די בכך כדי להעמיד את הקשר הסיבתי שבין המחלה ובין השירות, אף אם החייל לא היה לוקה באותה נכות אלמלא נטייתו התורשתית, או הקונסטיטוציונלית האחרת". זאת ועוד, משנבדק המשיב על ידי הצבא טרם גיוסו, ומשלא נמצא כל פגם הקשור במפרקיו ובכתפיו, לא ניתן לבוא ולומר, כפי שעשתה הועדה, כי אין הנזק שארע למשיב בפועל חורג מזה שהיה צפוי לאור תנאי שירותו. המבחן האובייקטיבי: המשיב עבד כאפסנאי בצבא. נשיאת משאות כבדים דרך קבע איננה דבר המאפיין שגרת חיים רגילה מחוץ למסגרת הצבאית, ועל כן ניתן לומר כי עיסוק שעיקרו נשיאת משאות כבדים הינו אירוע הקשור לייחודיות המיוחדת של השירות בצבא, והוא אירוע שיש בו "ממשות". אי לכך, ניתן לקבוע כי מתקיים גם קשר סיבתי משפטי בין השירות לנכותו של השיב בכתף ימין. כל האמור נכון אף לגבי כתף שמאל, שכן גם באשר אליה מתקיימים כל היסודות הנ"ל, אף ביתר בהירות. האם השתהה המשיב ומה משמעות הדבר? המשיב התגייס ביום 3.8.87 והשתחרר ביום 31.7.90. ביום 5.3.89 התלונן על כאב בכתף שמאל, ובבדיקתו ע"י אורטופד נמצאה אי יציבות קדמית ואחורית בכתף שמאל. ביום 25.11.93 בהודעה שמסר לק"ת איזכר לראשונה כאבים בכתפו הימנית. בתביעתו לק"ת מיום 27.7.93 ובתצהירו מיום 14.9.93 לא מאזכר המשיב שום כאב הנוגע לכתפו הימנית. תביעתו נדחתה ע"י ק"ת ביום 11.4.94. על פי סעיף 32(א) לחוק הנכים "הזכות להגיש בקשה לפי סעיף 30(א) או (ב) מתיישנת כתום שלוש שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו, אולם אם הנכות נובעת ממחלה ששר הביטחון קבע לגביה בתקנות תקופת-התיישנות ארוכה-יותר - תתיישן הזכות כתום אותה תקופה". במקרה שבפנינו עברו יותר משלוש שנים מיום שחרורו של המשיב ביום 31.7.90 ועד יום 25.11.93 בו מסר הודעה לק"ת. עם זאת דחיית התביעה בשל התיישנות של ארבעה חודשים, כאשר לא שונה מצבו של המשיב לרעה בשל כך, איננה עולה בקנה אחד עם תכליתו ורוחו של חוק הנכים: " אשר לחוקי הנכים - בהם חוק התגמולים - גישת בית-המשפט היא, מאז -ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עימו" (דנ"א 5343/00, לעיל). לבסוף נותר להכריע בשאלת ההוצאות שפסקה הערכאה הקודמת למשיב. לא בנקל יתערב בית משפט של ערעור בקביעות מסוג זה של הערכאה שתחתיו, אלא אם כן לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני (י.זוסמן סדר הדין האזרחי בע' 544). במקרה דנן החלטתה של הוועדה לעניין זה לא לקתה במשגה ממשי, ואין אנו רואים לשנותה. אשר על כן הערעור העיקרי נדחה, והערעור שכנגד מתקבל בחלקו, באופן שתוכר אי היציבות גם בכתף שמאל. הערעור כנגד אי ההכרה בפריקה כתף שמאל נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. גולגולתעקרון הגולגולת הדקההלכות משפטיות